בימ"ש מחוזי ת"א, השופטת יעל בלכר: פס"ד שעננינו מחיקת תביעה לסעד הצהרתי לאור שינויי העיתים, בהעדר סעד קונקרטי וספציפי, למניעת כפל התדיינות ולטובת ציבור כלל המתדיינים, לפי תקנה 41 לתקנות (ת"א 48125-05-18)

1. התובעים הם בעלי זכויות לדירות בפרויקט מגדלי הצעירים (הפרוייקט). אציין בקצרה, לצורך המשך הדרך, כי לטענת התובעים, על אף המעטה החוזי המדמה לכאורה קבוצת רכישה, בפועל ועל פי המהות הכלכלית, הנתבעות שיווקו ומכרו להם דירות ספציפיות; ומשכך, התובעים הם בבחינת רוכשי דירות שחלים עליהם דיני מכר דירות - חוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 וחוק המכר דירות (הבטחת השקעות של רוכשי דירות), תשל"ה-1974 (להלן, יחדיו: חוק המכר דירות).
2. התיק הועבר לטיפולי ביום 10/1/22 לאחר שלב הגשת הראיות, משהמותב הקודם (כב' הש' גייפמן) נאלץ לפסול את עצמו בשל היכרות עם אחד מעדי הצדדים שהגיש תצהיר. בתווך נעשה ניסיון להביא לסיומו בהסכמה בהליך פישור פנימי בפני שופט אחר, ללא הועיל.
3. תיק זה נפתח כה"פ במאי 2018 והתבקש בו סעד הצהרתי שהוגדר בכותרת התובענה כסעד "הצהרתי גרידא. הצהרה לפיה קבוצת חג'ג' שיווקה ומכרה למבקשים דירות ספציפיות בפרוייקט שלה והינה בגדר מוכר דירות שחל עליה חוק המכר דירות, שהתחייבה לנהל את הקמת הפרוייקט". ב"פתח דבר" צוין כי "עניינה של תובענה זו הוא במערכת היחסים הפנימיים שבין הצדדים לתביעה זו - בין קבוצת חג'ג' למבקשים, והיא עוסקת רק בהיבט צו ממוקד ופשוט: חברת קבוצת חג'ג' כיזמית הפרויקט, שיווקה ומכרה למבקשים דירות ספציפיות בפרויקט והתחייבה לנהל הפרויקט עד להשלמתו ועד למסירת הדירות. קרי, חל בענייננו חוק המכר דירות ... במילים אחרות: כי המשיבות כולן ביחד וכל אחת מהן לחוד הן בגדר מוכרות דירות כהגדרת מוכר בחוק המכר וככאלה חלות עליהן חובות של מוכר דירה ולפיכך, המבקשים זכאים להגנות הקבועות בחוק המכר. יש חשיבות להכרעה מהירה בנסיבות החריגות דנן" (ס' 1). עוד צוין שם, כי תכלית התובענה היא "הגנה על המבקשים כרוכשי דירות ועל כספם מפני סיכונים (בלתי סבירים בעליל שחלקם התממשו וחלקם עלולים להתממש) וחובות שלא חלים עליהם, אלא על היזמיות בלבד. כמו גם הפסקת איומי קבוצת חג'ג' וניסיון להחזקת הרוכשים כבני ערובה - בניגוד להתחייבות חברת קבוצת חג'ג' לנהל ההקמה עד למסירת הדירות" (ס' 3). התובעים ציינו, כאמור, כי לשיטתם עוסקת התובענה "רק בהיבט צר, ממוקד ופשוט". כמו כן, ציינו התובעים כי קיימים "היבטים פוטנציאלים אחרים ועילות פוטנציאליות אחרות שטרם התבררו לאשורם או טרם התגבשו (למשל ההיבט הכספי ביחסים שבין הצדדים לתביעה זו - השבה מקבוצת חג'ג' או חיוב לשאת בעלויות ובסיכונים מסוימים או בתוספות) - המבקשים שומרים על זכותם להעלותם או לא להעלותם בהמשך - לרבות בהתאם להכרעה בתיק זה ולפי ההתפתחויות ושיקולים נוספים. בין היתר ובהתאם מבוקש למען הזהירות לפצל סעדים ו/או עילות" (ה"ש 1) (כל ההדגשות הן במקור).
4. בהסכמת הצדדים הועבר ההליך לפסים של תביעה רגילה והנתבעות וויתרו על בירור טענות הסף לעת הזו. התנהלו הליכים מקדמיים והוגשו ראיות הצדדים (אחרון הצדדים הגישם ביום 24/6/21). מטעם התובעים הוגשו כ- 30 תצהירים. מטעם הנתבעות 2-3 הוגשו 3 תצהירים כ"א ומטעם הנתבעת 1 הוגש תצהיר אחד.
5. במרוצת הזמן, השתנה מצב הדברים; נמוג החשש שהפרויקט לא יקרום עור וגידים כמו גם החשש שהתובעים יאבדו את כספם, שעמדו ביסוד הגשת התובענה. הפרויקט נבנה ועומד על תלו, הדירות נמסרו לתובעים (החל מספטמבר 21) והנזקים, ככל שקיימים, התגבשו בעיקרם.
6. אין זה ההליך היחיד שאותו ניהלו ומנהלים הצדדים (ועוד היד נטויה). בין היתר, הוגשה לבית משפט זה בדצמבר 2020 תביעה כספית של מרבית התובעים בתיק זה (ועוד אחרים) ע"ס של כ- 78 מיליון ₪ בגין נזקי עיכוב בתחילת הבניה ואיחור במסירת הדירות (ת.א 43408-12-20 פולימר ואח' נ' קבוצת חג'ג' בפני כב' הש' יקואל). במסגרת הליך זה הגישו הנתבעות בקשה לעיכוב הליכים בשל ההליך שבנדון בשל "החפיפה הבלתי נסבלת ממש בין שתי התובענות" (כלשון הנתבעת 2 בעמדתה לעניין המשך ניהול ההליך). תביעה כספית נוספת ע"ס של כ- 8.4 מיליון ₪ הוגשה בשם 14 תובעים בינואר 22 (ת"א 52575-01-22). תביעות נוספות הוגשו או שצוין ע"י התובעים שיוגשו בעתיד (ראו טבלת ההליכים המשפטיים שהגישו התובעים ביום 13/2/22 בבקשה 308. צוינו שם גם תביעות נוספות שהוגשו בקשר לדירות שנמסרו וכן תביעות כספיות עתידיות שבכוונת התובעים או אחרים להגיש כגון תביעתם של 8 רוכשים בשל הדרישה להוסיף כספים נוספים מעבר לתמורה ששולמה מראש בטרם הבניה).
7. נמצא, כי בניגוד למצב הדברים כפי שהיה לעת הגשת התובענה, לא יכול להיות חולק, כי כעת, לאחר שהפרויקט נבנה, מעבר לכך שההליך איבד את טעמו כהליך מניעתי-הגנתי על זכויות הרוכשים, אין כל מניעה להגיש תביעות כספיות רלבנטיות (ככל שהייתה מניעה כזו בעבר); וכי הסכסוכים יתנהלו, כנדרש וכדין, כמכלול, על כל הטענות העילות והסעדים. סבורני כי כעת ובוודאי בשים לב להליכים המקבילים כמתואר לעיל - אין כל מקום להמשיך ולדון בתובענה זו לסעד הצהרתי. אם וככל שיהיה בכך צורך, תידון הסוגיה שהעלו התובעים כחלק מהתביעות הכספיות שהצדדים מנהלים ביניהם או במסגרת תביעות אחרות, אם יוגשו. אין כל מקום לנהל כעת הליך נפרד בשאלה אחת שבחרו התובעים להעמיד במרכז התובענה דנא, שאלה שאין לצדה סעד קונקרטי. יתר על כן, גם אם יינתן מענה לשאלה הכללית בתובענה זו, עדיין יידרש הליך נוסף לכל סעד קונקרטי שיתבקש. אין כל מקום לדיון נפרד בשאלת מעמד הנתבעות כמוכרות דירה לפי חוק המכר ומתן סעד הצהרתי כללי מסוג זה. הדבר יגרור השקעת זמן ומשאבים כפולה ומיותרת של בית המשפט על חשבון הציבור, כמו גם הצדדים. העובדה שההליך הגיע עד הלום, אינה מצדיקה להמשיך בניהולו על אף שינויי העיתים, ולהכביר עלויות והשקעת זמן ללא תועלת של ממש.
8. על כך אוסיף כי קיים קושי לכאורי בהצהרה הכללית המבוקשת ביחס למעמד התובעים כרוכשים לפי חוק המכר (דירות) כהגדרתו לעיל על תקנותיו ושלל הסדריו (או ביחס למעמד הנתבעות, בהתאמה), כשהתובענה אינה מכוונת לסעד ספציפי וקונקרטי. איני נכנסת לעומקם של דברים או מכריעה בדבר. אציין רק כי קיימות דוגמאות לא מעטות במשפט לכך שסטטוס של אדם או אישיות משפטית אחרת או ההסדר המשפטי החל בעניינם של הצדדים, נקבע בהתאם להקשר שנדון והסעד הספציפי והקונקרטי שהתבקש; וככלל, המדיניות המשפטית הראויה היא להכריע בסכסוך שבין הצדדים על נסיבותיו ולהעניק סעד ספציפי וקונקרטי [ראו למשל: דנג"ץ 4601/95 סרוסי נ' בית הדין הארצי לעבודה (14/10/98) - שם נקבע כי העותר בסטטוס של "עובד" לצורך דמי אבטלה אף שאינו עובד לכל דבר ועניין; דנ"מ 5519/15 יונס נ' מי גליל (17/12/19) שם נקבע כי לתאגידי המים שני כובעים ויש לבחון בכל עניין מהו מעמדם הרלבנטי - "עוסק" או "רשות"; ובעניין אחר לגמרי, בג"ץ 280/21 האחים מאיה - תמ"א 38 בע"מ ואח' נ' מועצת העיר פתח תקווה ואח' (25/2/21) - שם נקבע כי יש לפרש "תקנה בת פועל תחיקתי" לצורך פרסום וחיוב הציבור באופן אחד ולצורך סמכות בית המשפט לעניינים מנהליים או בג"ץ, באופן אחר. לחשיבות ההכרעה בסעד ספציפי וקונקרטי ראו גם בג"ץ 240/98 עדאלה - המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל נ' השר לענייני דתות, פ"ד נב(5) 167, וס' 21 בפרט).
9. התובעים עצמם ציינו לפני בית המשפט במספר הזדמנויות כי לדידם המשמעות של ההכרעה בשאלה שהעמידו לדיון תהא ביחס להשתת עלויות נוספות בפרויקט, העומדות על סך של כ- 100 מיליון ₪ (חלקם של התובעים), על הנתבעות. אולם ברי כי כל הכרעה, גם אם תינתן לגופה בתובענה זו, לא תהא פסק דין במחלוקת ביחס לעלויות הנוספות, וכי תידרש בעניינן תביעה נוספת. אם אלה פני הדברים, מדוע לא תוגש תביעה כספית בסכום זה, ותוך תשלום האגרה? למותר לציין כי בתביעה כספית כאמור, אם תוגש, אפשר ובית המשפט שידון בעניין יכריע במחלוקת על יסוד טענות ודינים אחרים, ולאו דווקא על יסוד השאלה שביקשו העותרים לברר כאן, אשר אפשר שתתייתר.
10. סברתי, אפוא, על רקע האמור, כי הגיעה העת לבחון מחדש את המשך ניהול התביעה בטרם שמיעת הראיות וביקשתי לקבל את עמדת הצדדים בדבר.
11. עמדת התובעים היא כי "הם מותירים לשיקול דעת בית המשפט הנכבד באם להמשיך בנסיבות את ניהול התיק דנא ואם כן באיזה אופן ולאיזו תכלית או הקשר כשלא יתנגדו למחיקת ההליך ללא צו להוצאות לטובתם". זאת, בין היתר, "נוכח שינוי הנסיבות (לרבות השלמת הקמת הפרויקט); חלוף קרוב ל- 4 שנים מעת הגשת התובענה, תכלית הסעד ההצהרתי ההגנתי שהתבקש בטרם התגבשו נזקים כספיים שונים". בעמדתם פירטו גם את המהמורות שבדרך שלוו על ידי בית המשפט בניהול התיק וציינו, כי הם סבורים שפיקוח בית המשפט הוביל לפתרונות ומנע את עצירת הפרויקט וירידת כספי התובעים לטמיון וכן, הצביעו על מסמכים שונים שלא היו בידם. עוד טענו כי הנתבעות אינן חפצות בבירור האמת ומבקשות שלא כדין "לנצל" תביעה זו על מנת לעכב ולהכביד על בירור התביעה הכספית, שלטענתם, אינה קשורה לעילות בתובענה זו. בתגובה לתשובת הנתבעות ציינו עוד, בין היתר, כי הנתבעות סרבלו את ההליך, הגישו רבות מן הבקשות בתיק, והערימו קשיים ודרישות מיותרות, כגון חיוב כ- 150 תובעים לחתום על תצהירי תשובה לשאלון וגילוי מסמכים כשעם הגשת הראיות הסתבר כי אין קשר בין הראיות ותצהירים.
12. מנגד, עומדות הנתבעות על כך שהתביעה תוסיף ותישמע וככל שבית המשפט ימצא שאין טעם בהמשך שמיעתה בהעדר יכולת להעניק לתובעים את הסעד ההצהרתי המבוקש, יורה על דחייתה ורק לחלופין, על מחיקתה. הכל, תוך חיוב התובעים בהוצאות. לטענת הנתבעות, היקף העבודה שהושקע, רב. התיק רווי בקשות ודיונים. התובעים הם שהאריכו את הדיון בשלב גילוי המסמכים ואף הגישו בקשות שונות שנדחו לסעדים זמניים. מלכתחילה טענו הנתבעות כי התובענה אינה מתאימה להתברר כסעד הצהרתי שכן אינה אלא שלב מקדים נוסף לתביעות כספיות ומהטעם שהסעד עמום ובלתי ישים. היה עליהם להמתין להשלמת הפרויקט והגשת התביעות במאוחד. הנתבעות סבורות כי הדבר מצדיק דחיית התובענה. מחיקתה היא בבחינת "אור ירוק" לתובעים להמשיך בנוהג הפסול לפצל תביעות. בניגוד לתובעים אין הם סבורות כי ההליך שירת כל מטרה מניעתית או הגנתית והוא היה חסר כל הצדקה מלכתחילה.
13. מחובתו של בית המשפט לבחון את הדברים ולנהל את הזמן השיפוטי ביעילות ובהגינות, לטובת המתדיינים ולטובת הציבור. איזון האינטרסים בין בעלי הדין ובין האינטרס הציבורי, מעוגן בתקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (התקנות). בתוך כך, בית המשפט רשאי בכל שלב ואף מיוזמתו, להורות על מחיקת התובענה. הסמכות מעוגנת בתקנה 41 וס"ק (א)(4) מקנה שיקול דעת רחב למחוק את התביעה מ"כל נימוק אחר שלפיו הוא סבור שראוי ונכון למחוק את התביעה". תקנה 41(ב) קובעת כי המחיקה אינה מהווה מעשה בית דין.
14. לאחרונה נדרש בית המשפט העליון לתקנה 41 בע"א 39752/21 מדינת ישראל נ' א. סיג בע"מ (20/3/22). נקבע כי בשימוש בסמכות זו, על בית המשפט לשים לנגד עיניו את השיקול של השימוש במשאב השיפוטי, לטובת הציבור. כן יש לשקול את החשש מפני שימוש לרעה בנתיב של מחיקת התביעה ביחס למתדיינים הספציפיים, כגון: תובע שמבקש למחוק את התביעה על מנת להגיע למותב אחר אם הוא מעריך כי יקשה עליו להצליח בתביעתו בפני מותב פלוני או תובע המבקש לערוך "מקצה שיפורים". על פי הפסיקה, אין להסכין עם כך שעקב הפסקת התובענה תקופח זכות מהותית או דיונית שרכש הנתבע במהלך ניהול ההליך שנמחק. עוד התייחס בית המשפט העליון לסמכות הנתונה לבית המשפט לפי תקנה 41(ג) להתנות את מחיקת התביעה בתנאים ובין השאר, להורות כי דיון בתביעה החדשה יימשך מהשלב שבו נמחקה התביעה. תניה זו נותנת משקל לאינטרס הציבורי בניצול יעיל של משאבי השיפוט וכן מכווינה את התנהלות הצדדים ומונעת שימוש לרעה בהליכי משפט. על כך, ציין בית המשפט, יש להוסיף את הדין הכללי ביחס להוצאות משפט. ברירת המחדל במקרה של הפסקת תובענה בדרך של מחיקה היא פסיקת הוצאות, אלא אם כן יש טעמים מיוחדים שלא לעשות כן. באותו עניין ביקשה התובעת להפסיק את התובענה לאחר שהוגשה חוו"ד מומחה מטעם בית המשפט, שקבע כי לתובעת לא נגרם נזק בתקופה הרלבנטית לתביעה. בית משפט קמא נעתר לבקשת התובעת והורה על מחיקתה של התביעה, ללא צו להוצאות בנסיבות המקרה הפרטני. בית המשפט העליון קבע כי מהשיקולים הנ"ל היה על בית המשפט לקבוע כי אם תוגש תביעה חדשה היא תחל מהשלב שבו נמחקה התביעה (גם אם הנתבע לא ביקש זאת). לעניין ההוצאות צוין, כי ככלל אין מתערבים בכך ואולם נוכח הסכמת התובעת נקבע, כי ככל שתוגש תובענה חדשה, תחויב התובעת בהוצאות מבלי לפגוע בשיקול דעת בית המשפט שידון בתביעה החדשה, להתחשב בהוצאות אלה.
15. לאחר ששקלתי את מכלול טענות הצדדים על רקע הנסיבות כמתואר וביישום הדין לענייננו, מצאתי להורות על מחיקת התביעה ללא צו להוצאות.
16. כפי שציינתי לעיל, איני רואה טעם המצדיק את המשך ניהול ההליכים במצב הקיים. התובענה כפי שהוגשה השיגה את יעדה או שסר טעמה עם השלמת הפרויקט ומסירת הדירות. המחלוקות צריכות להתברר במסגרת תובענות כספיות רלבנטיות (חלקן תלויות ועומדות) ובירור והכרעה בתובענה דנן לא ימנע את הצורך בניהול הליכים נוספים. השלב הדיוני שבו מצוי התיק, לאחר הגשת הראיות, אינו מצדיק, כשלעצמו, להמשיך בניהולו ולשמוע את הראיות (ומדובר בכ- 40 עדים) ולכלות את זמנו של בית המשפט, על חשבון ציבור המתדיינים, ללא תועלת של ממש. גם בהפסקת התובענה בשלב זה, מדובר בחיסכון של ממש מבחינת ההשקעה העתידית הצפויה (לבית המשפט ולצדדים). אציין כי בניהול ההליך לא קנה מי מהצדדים יתרון דיוני. השאלות הרלבנטיות צריכות להתברר במסגרת תביעות כספיות לסעדים קונקרטיים; ומחיקתו של הליך זה בנסיבות העניין, לא תהא שימוש לרעה ואין בה משום השגת יתרון לא הוגן לתובעת. זאת, הן בכל הנוגע לתביעות התלויות ועומדות בין הצדדים והן בכל הנוגע לתביעות עתידיות, אם יוגשו כאלה. אציין עוד כי לא ראיתי גם בהגשת התובענה מלכתחילה משום שימוש לרעה בהליכי המשפט. התובענה הייתה יפה לשעתה. מעיון בתיק נדמה גם כי יש ממש בטענת התובעים, שלפיה ההליך תרם תרומתו להשגת תוצאה זו של השלמת הפרויקט ומסירת הדירות; וכי לאורך ההליך שימש כמעין "תיק פרויקט" או פלטפורמה שבמסגרתה הועלו בעיות עכשוויות רלבנטיות שנפתרו. במכלול הנסיבות כאמור ומשלא הוכרעה המחלוקת לגופה ועל אף השלב שבו מצוי ההליך וההשקעה שנדרשה מהנתבעות עד כה, לא מצאתי לפסוק הוצאות במקרה דנן.
17. לבסוף, יש להצר על כך שהצדדים אינם בוחרים מסלול של גישור או בוררות לסיום מכלול המחלוקות ביניהם, כמו גם על כך שלא השכילו לנצל את אוהלו של הליך הפישור שהוצע להם בבית המשפט. טוב יעשו הצדדים אם יכלכלו צעדיהם מחדש בעניין זה.

המזכירות תדוור לצדדים.

ניתן היום, א' אייר תשפ"ב, 02 מאי 2022, בהעדר הצדדים.