בימ"ש לענייני משפחה אשדוד, השופטת כרמית חדד: פס"ד בתביעה להפחתת מזונות קטינים (תלה"מ 48202-06-18)

בעניין הקטינים:

XXX, יליד 25.01.2011

XXX יליד 06.05.2013 (להלן: "הקטינים")

לפני תביעה להפחתת מזונות הקטינים שפרטיהם בכותרת פסק הדין (להלן:"הקטינים")

רקע:

1. התובע, XXX (להלן:"התובע") והנתבעת גב' XXX (להלן:"הנתבעת") הם הורי הקטינים.

2. הנתבעת הגישה תובענה לחיוב התובע במזונות הקטינים בתיק 21935-01-16.

ביום 14.02.2016 ניתנה החלטה בעניין מזונותיהם הזמניים של הקטינים במסגרת התובענה האמורה. ההחלטה ניתנה בהעדר תגובה ובהעדר הגשת כתב הגנה מטעם התובע ובמסגרתה חוייב התובע במזונות הקטינים בסך של 3,600 ₪ לחודש, 1,800 ₪ לכל קטין (להלן:"ההחלטה למזונות זמניים")

ביום 28.03.2016 ניתן פסק דין במעמד צד אחד בדיון אליו לא התייצב התובע. בפסק הדין חוייב התובע במזונות הקטינים בסך כולל של 4,000 ₪ (להלן:"פסק הדין").

התובע הגיש בקשה לביטול פסק דין ובהחלטה מיום 27.12.2018 נדחתה הבקשה בין היתר מן הנימוק שהתובע לא הציג הסבר לשיהוי הקיצוני בו נקט. עוד צויין במסגרת ההחלטה כי טענות התובע בעניין מצבו הרפואי והכלכלי תיבחנה במסגרת התביעה להפחתת המזונות.

טענות הצדדים:

3. התובע טוען כי פסק הדין למזונות ניתן ללא התייחסות לעובדה שהנתבעת אינה יהודיה, כי יש לקבוע חיובו של התובע במזונות הקטינים לפי ס' 3 לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות וכי מטעם זה בלבד יש להורות על הפחתת המזונות באופן בו כל אחד מהצדדים יישא בחלק היחסי של צרכי הקטינים בשיעור יחסי להכנסותיהם מכל מקור.

עוד מוסיף התובע וטוען כי ממועד שניתן פסק הדין ועד היום התובע נקלע למצב כלכלי קשה ביותר, חלה ירידה דרסטית בהכנסותיו במצבו הכלכלי והבריאותי, שינוי נסיבות המצדיק הפחתת דמי המזונות.

התובע מציין כי הוא מצוי בחובות כבדים בגינם נפתחו כנגדו תיקי הוצל"פ בסך חובות כולל של למעלה מ – 750,000 ₪ לרבות בגין מזונות ילדיו מנישואיו הראשונים וכן בגין חובו מזונות הקטינים מושא הליך זה.

התובע מציין במסגרת כתב התביעה כי בשל מצבו הכלכלי הוא אינו יכול לשלם מזונות שני ילדיו מנישואיו הראשונים ועל כן הוא משלם עבור הוצאות חינוך וחוגים בלבד סך של כ – 500 ₪ בממוצע לחודש.

התובע טוען כי בשל העדר יכולת לשלם והליכי הוצאה לפועל שנקטה כנגדו הנתבעת הוא נאסר למשך 4 ימים. לטענתו המשך הליכי ההוצאה לפועל אינו יעיל ופוגע קשות ביכולתו של התובע להתפרנס.

עוד טוען התובע כי נכון למועד מתן פסק הדין עבד כנהג משאית והשתכר סך של כ – 8,000 ₪. לטענתו הוא פוטר ממקום עבודתו הקודם והיה מובטל תקופה של שלושה חודשים. עוד טען התובע כי כחצי שנה קודם הגשת התביעה החל לעבוד כנהג משאית והשתכר סך של כ 7,000 ₪ בממוצע אולם פוטר מעבודתו בשל מצבה הכלכלי של החברה בה עבד, וכי נכון למועד הגשת התביעה הוא מובטל ואין לו כל הכנסה.

התובע מוסיף וטוען כי הוא נישא בשנית, נולדה לו בת נוספת מנישואיו הנוכחיים בת כשנה במועד הגשת התביעה וכי לרעייתו ילד מנישואים קודמים המתגורר עם הצדדים בגינו לא משולמים דמי מזונות בפועל. לטענת התובע גם רעייתו פוטרה מעבודה והיא מגדלת את בתם ואת בנה מנישואין קודמים.

התובע פרט הוצאותיו המגיעים לסך של 10,200 ₪ על פי הפירוט המופיע בכתב התביעה ואשר כולל 3,500 ₪ שכירות, 3,000 ₪ כלכלה, הוצאות אחזקת מדור בסך של 1,550 ₪, הוצאות רכב בסך 1,200 ₪ הוצאות חינוך בגין ילדיו מנישואין קודמים הוצאות קופ"ח בסך 300 ₪ והוצאות טלפון נייד בסך 150 ₪ (400 ₪ עבור כל המשפחה).

התובע טוען כי הוא ורעייתו מתנהלים באמצעות חשבון הבנק של רעייתו מאחר שהוא לקוח מוגבל ולא נותר לו די לצורך תנאי מחיה בסיסיים.

עוד טוען התובע כי הנתבעת אינה מאפשרת לו להפגש עם הקטינים ובשל הסתה שנוקטת הנתבעת הקטינים מסרבים להיפגש עמו.

בכל הנוגע לנתבעת נטען כי היא צעירה ובריאה ובעלת יכולת השתכרות גבוהה ובנוסף מקבלת קצבת נכות ממשרד הביטחון בסך של 800 ₪ לחודש.

4. הנתבעת טוענת כי פסק הדין ניתן לאחר שבית המשפט חקר את הנתבעת ופסק את צרכי הקטינים וכי התובעת ציינה במסגרת כתב התביעה דבר היותה חסרת דת והתביעה הוגשה מכח ס' 3 לחוק לתיקון דיני משפחה מזונות.

הנתבעת מוסיפה וטוענת כי התובע אינו משלם מזונות בפועל ומנסה בכל דרך אפשרית לחמוק מחובת תשלום המזונות. עוד טוענת הנתבעת כי התובע מתעלם מן הקטינים ומסרב לפגוש בהם.

בנוסף טוענת הנתבעת כי התובע אדם צעיר בעל פוטנציאל השתכרות גבוה וכי הוא חייב ויכול לספק צרכי הקטינים. לטענתה התובע עבד כנהג משאית, כי שכרם של נהגי משאיות עומד על הסך של 12,000-14,000 ₪ לחודש בממוצע וכי גם בתקופות בהן הנתבע היה מובטל הוא קיבל דמי אבטלה. הנתבעת טוענת כי התובע נוהג בג'יפ יוקרתי וכי עד לאחרונה התגורר בוילה יוקרתית במושב הודיה.

בכל הנוגע לטענותיו הרפואיות של התובע טוענת הנתבעת כי הוא לא צרף כל מסמך רפואי לתמיכה בטענותיו על מוגבלות בעבודה וכן לא צרף תלושי שכר ל 12 חודשים אחרונים קודם הגשת התביעה.

הנתבעת טוענת כי היא משתכרת סך של 800 ₪ לחודש בלבד וכי בנוסף היא מקבלת סך של 3,100 ₪ בלבד קצבת מזונות מן המוסד לביטוח לאומי. לטענתה מאחר שנטל גידול הקטינים מוטל כולו על כתפיה אין באפשרותה להשתלב בשוק העבודה.

דיון והכרעה:

5. הלכה היא כי פסק דין למזונות אינו יוצר מחסום החלטי בפני התדיינות חוזרת וכי ניתן לשוב ולפנות לבית המשפט לדיון מחדש בעניין חיוב המזונות מקום בו התרחש שינוי נסיבות מהותי ממועד שנפסקו המזונות ועד למועד הגשת התביעה החוזרת.

לצד זאת נפסק כי על הטוען לשינוי לפרט את הנסיבות בעת שניתן פסק הדין המקורי ואת אלו החלות בעת הגשת התביעה הנוכחית, ולעמוד בנטל השכנוע שמוטל במלואו על הטוען לשינוי. בנוסף נפסק כי מי שפונה לבית המשפט ומבקש ממנו לדון מחדש בעניין המזונות דומה למי שמבקש סעד מן הצדק ולפיכך חובה עליו לנהוג בתום לב ובנקיון כפיים ולהציג בפני בית המשפט כבר בכתב התביעה וכן במהלך ניהול ההליך ובגילוי מלא את מלוא הנתונים בדבר מצבו האישי הבריאותי והפיננסי. (ראו עמ"ש (תל אביב-יפו) 22962-03-20 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 30.03.2021)).

כאן המקום ציין כי נפסק להלכה כי ההלכה שנפסקה בבע"מ 919/15 אינה משנה מההלכות בעניין שינוי הנסיבות שיש להוכיחו כתנאי לדיון מחדש בחיוב המזונות וכי אין בה כדי לשנות לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי בתביעה להפחתת מזונות. (בע"מ 7670/18 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 20.01.2021)).

דיון והכרעה:

6. לאחר שעיינתי בכלל אשר הוגש במסגרת התובענה שבתיק זה מצאתי כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי בנסיבות העניין שלפני חל שינוי נסיבות המצדיק הפחתת המזונות.

7. אקדים ואציין כי הגם שפסק הדין ניתן בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות הנתבע, בית המשפט אינו נדרש במסגרת תובענה זו לבחון את פסק הדין מתחילתו אלא יש לבחון רק האם חל שינוי נסיבות מהותי ממועד שניתן פסק הדין.

טענות הנתבע בדבר המקור לחיוב במזונות בשים לב להיעדר דין אישי מחייב אינן רלוונטיות להליך שלפני. מעת שהנתבע בחר שלא לקחת חלק בהליך שהתנהל בעניין מזונות הקטינים ולא עתר לביטול פסק הדין במועד וכן לא השיג על פסק הדין בכל דרך אחרת הרי שפסק הדין הוא מחייב והליך זה אינו יכול להוות מסלול עוקף בקשת ביטול או ערעור על פי דין.

במאמר מוסגר מן הראוי לציין כי בניגוד לטענות התובע דבר המקור לחיוב במזונות שלא מכח דין אישי צוין באופן מפורש בס' 3 להחלטה למזונות זמניים שלאחריה ניתן פסק הדין בהעדר הגנה כך שאי ציון דבר המקור לחיוב במסגרת פסק הדין בנסיבות האמורות אינו מעלה ואינו מוריד שכן ברור כי היה לנגד עיני בית המשפט עת ניתן פסק הדין. הנה כי כן יש לדון אך בטענות התובע לשינוי נסיבות.

8. התובע טוען לשינוי נסיבות בשני עניינים. האחד הוא שינוי בהכנסותיו וביכולתו להשתכר בשל מצבו הרפואי הנטען, והשני הוא טענה לפיה הנתבעת מסיתה את הקטינים ואינה מאפשרת לתובע לפגוש בהם.

9. בכל הנוגע לקטינים יש לציין כי לאחר הגשת התובענה דנן הגיש התובענה כתב תביעה נוסף לחידוש הקשר שבינו לבין הקטינים בתיק 26952-07-19, ככל הנראה בעקבות החלטה שניתנה בתיק זה ביום 12.03.2019 על ידי סגנית הנשיא (כתוארה היום) כבוד השופטת רותם קודלר עיאש לפיה בית המשפט לא יידרש לטענה בעניין זמני השהות שעה שעד לאותה העת לא הוגשה תביעה בעניין הקשר שבין התובע לבין הקטינים.

הדיון בתובענה האמורה בעניין הקטינים הסתיים בהחלטה מיום 09.01.2022 ובעקבות ההחלטה מיום 22.12.2021. מן ההחלטה הנ"ל מיום 22.12.2021 עולה כי הגם שהתקיימו מפגשים במרכז הקשר ואף ניתנה החלטה על הרחבתם בעקבות המלצת גורמי הרווחה לעניין זה, הרי שבפועל אחר שניתנה החלטה על הרחבתם לא התקיימו מפגשים בפועל בין היתר וככל הנראה גם בשל מצב רפואי של התובע אשר בפועל לא הגיש עמדותיו ביחס להמשך ההליכים בתובענה ובשל כך התובענה נמחקה.

לפיכך, ובהעדר כל ראיה שהוצגה מטעם התובע בעניין זה לא עלה בידי התובע להוכיח כי הקטינים מסרבים לפגוש אותו או כי הדבר נובע מפעולות הסתה בהן נוקטת הנתבעת.

מעבר לכך יש להוסיף כי סיכומי ב"כ התובע התמקדו בעניין מצבם הכלכלי של התובע והנתבעת מבלי שנטען לעניין הקשר שבין התובע לבין הקטינים ויש לראות את התובע כמי שזנח טענותיו להפחתת המזונות בשל העדר קשר שבינו לבין הקטינים.

10. בכל הנוגע למצבו הכלכלי של התובע לא עלה בידי התובע להוכיח כי מתקיים שינוי נסיבות מהותי בעניין זה.

כאמור לעיל פסק הדין ניתן בהעדר הגנה ובהעדר התייצבות. מההחלטה למזונות זמניים עולה כי הנתבעת טענה ששכרו של התובע עומד על הסך של 8,500 ₪ נכון למועד הגשת התביעה שם. הנתבע כאן טוען כי שכרו עמד על הסך של 8,000 ₪ ברוטו עת ניתן פסק הדין (ס' 26 לכתב התביעה). כאן המקום לציין כי התובע לא צרף לכתב התביעה אסמכתאות על היקף שכרו בעת שניתן פסק הדין ולא צרף תלושי שכר נכון לאותו מועד. עניין זה יש לזקוף לחובת התובע.

בכל הנוגע לשכרו של התובע נכון למועד הגשת התביעה דנן, התובע בחר לצרף לכתב התביעה תלוש שכר אחד, לטענתו התלוש האחרון שקיבל וזאת לחודש 4/2018 ממנו עולה כי שכרו של התובע נטו ולאחר ניכויי חובה בלבד עמד על הסך של 2,472 ₪ עבור 6 ימי עבודה.

התובע לא צרף לכתב התביעה כל אסמכתה אודות הכנסות נוספות, התובע לא צרף אסמכתאות אודות דמי האבטלה שקיבל הגם שטען כי פוטר . התובע צרף לכתב התביעה דפי חשבון מחשבונה של בת זוגו בטענה כי חשבון זה משמש את בני הזוג שניהם וזאת לתקופה שמיום 14.09.2017 עד ליום 10.11.2017, דהיינו לתקופה המסתיימת למעלה מחצי שנה קודם למועד הגשת התביעה.

בתצהיר התובע מיום 20.11.2019 טען התובע כי הוא עובד ומשתכר סך של 8,500 ₪ לחודש (ס' 21 לתצהיר). לתצהיר האמור צרף התובע שני תלושי שכר בלבד לחודשים 7-8/2019 לפיהם הסכום לתשלום עומד על הסך של 8,500 ₪ לחודש, סכום זהה לסכום השתכרות התובע על פי האמור בהחלטה למזונות זמניים וסכום גבוה מן השכר שהתובע עצמו טוען כי היה שכרו במועד מתן פסק הדין.

התובע הגיש הרצאת פרטים עדכנית ביום 13.06.2021 אליה צרף דוח רווח והפסד לחודשים ינואר עד מאי 2021 ממנו עולה כי רווחי העסק שמפעיל התובע לתקופה האמורה עומדים על סך של למעלה מ 31,000 ₪ לפני מס הכנסה. המדובר בדוח חתום על ידי יועצת מס ולא הוגשה אסמכתה אחרת להכנסות התובע.

התובע גם צרף דף חשבון על שמו במסגרתו יש רישום של זיכויים רבים עבור רכישת בגדים וכלים (לרבות באמצעות תשלומים בכרטיסי אשראי ובהעברות בביט), כשלצידם מרבית החיובים בחשבון נעשים על דרך של משיכה במזומן.

במסגרת תצהירו מיום 20.11.2021 טען התובע כי בת הזוג שלו אינה עובדת כלל וכל פרנסת המשפחה לרבות בנה של בת הזוג מנישואין קודמים מוטלת על כתפי התובע (ס' 21 לתצהיר).

מחקירתו הנגדית של התובע עלתה תמונה אחרת ביחס להכנסותיו והכנסות המשפחה בכללותה. התובע העיד כי ניסה להשלים ההכנסות מהעסק בהכנסה נוספת בהסעות, עבד שם במשך 7 ימים ו"עוד לא יצא משם כלום" (עמ' 9 ש' 15-16 לפרוטוקול הדיון מיום 05.07.2021). התובע העיד כי המדובר במקום עבודה שעבד בו בעבר וחזר לעבוד בו וכי בעבר השתכר שם סך של 6,000 – 6,500 ₪ לחודש ואף למעלה מכך בחלק מן החודשים (שם ש' 23-28). כאן המקום לציין כי התובע העיד כי קיימים קשרי חברות מסויימים בינו לבין בעל העסק (שם ש' 30-31) וכי בעל העסק נותן לו לעשות שימוש ברכב שלו גם לצרכים פרטיים (עמ' 14 ש' 32-33 עמ' 15 ש' 1-4 לפרוטוקול הדיון מיום 05.07.2021).

התובע לא נתן הסבר מניח את הדעת לכך שהוא חדל לעבוד בהסעות בפרט לנוכח היחסים שבינו לבין מעסיקו כאמור לעיל. אמנם התובע טען כי הסיבה לכך הוא מצבו הרפואי, אולם הגם שהתובע צרף כמה מסמכים רפואיים, הרי שלא צורפו מסמכים מכוחם ניתן לקבוע כי התובע מנוע מלעבוד בהסעות בשל מצבו הרפואי. התובע העיד כי יש לו פציעה בכתף שנים רבות (שם עמ' 10 ש' 15) וכי נקבעה לו נכות בשיעור של 10% (שם ש' 21-22) אולם בשים לב לשיעור הנכות לא הובא כל מסמך המעיד כי נכות זו היא בעלת השלכה תפקודית ופוגעת ביכולת ההשתכרות שלו. ההיפך הוא הנכון כאמור לעיל חרף אותה פגיעה ונכות התובע גם במהלך ניהול ההליך עבד והשתכר 8,500 ₪ כמפורט בתצהירו מיום 20.11.2019 וכאמור לעיל, וזאת רק מעבודה בהסעות וללא ההכנסה הנובעת מעסקו החדש של התובע.

בעניין זה ראויים לציון הדברים שנפסקו בעניין תמ"ש (קריות) 16500-04 פלוני נ' אלמונית (פורסם בנבו, 13.03.2006) לפיהם:

"מבחינה מהותית, קבלת קיצבת נכות מהמוסד לביטוח לאומי איננה חזות הכל בדבר יכולתו של 'הנכה' לצאת ולהשתכר, לצאת ולהשלים את קיצבת הנכות שלו; מבחינה ראייתית אין די בהצגת אישור המל"ל על קבלת קיצבת נכות כדי להביא לקביעה שיפוטית בדבר פגיעה מוחלטת ביכולתו של ה'נכה' לצאת ולהשתכר; על הנכה להתכבד ולפרט בפני בית המשפט מהן המגבלות שבגינן ניתנה לו הנכות ולשכנע שאותן מיגבלות, בין פיזיות בין נפשיות, מונעות ממנו באופן מוחלט לצאת ולהשתכר ו/או להשלים את הכנסותיו".

וכן פסק הדין שניתן על ידי כבוד השופט אסף זגורי בעניין תמ"ש (נצרת) 17732-07-12 י.א נ' ח.ק.א (פורסם בנבו, 06.01.2013) בו נקבע:

"עוד בהקשר זה יצוין, כי אף במקרים שבהם נקבעה נכות תפקודית ולא כל שכן רפואית שהוכרה על ידי המל"ל, ראו בתי המשפט לענייני משפחה לנהוג בזהירות בכל הנוגע לפטור ו/או הפחתת חיוב האב הנכה במזונות הילדים" (ס' 52 לפסק הדין על האסמכתאות המובאות שם)

במאמר מוסגר יצויין כי לקראת סיום ההליכים בתיק התובע היה מצוי בבירור רפואי עקב חשש ל XXX (שם עמ' 10 ש' 17-18) ולא ברור היכן עומדים הדברים בעניין זה מה גם שלא צורפו מסמכים שניתן ללמוד מהם על מצבו בתחום האמור. מובהר כי פסק הדין דנן מתייחס למצבו הרפואי של התובע כפי שצויין במסגרת כתב התביעה ואינו מתייחס למצבו הרפואי הנטען במועד החקירה הנגדית ואשר עולה כי התפתח לקראת סיום ההלכים בתובענה דנן.

11. גם ביחס להכנסות בת הזוג של התובע עולה כי הוצגה תמונה חלקית בלבד. כך והגם שנטען כי בת הזוג אינה עובדת כלל בשל נסיבות שפורטו במסגרת כתב התביעה ותצהיר התובע מיום 20.11.2019, הרי שבמסגרת החקירה הנגדית של התובע עלה כי בת הזוג של התובע עובדת. התובע הכחיש כי בת הזוג שלו מנהלת עסק אולם העיד כי בעבר ניסתה לנהל עסק לxxx וכי הכנסתה עמדה על הסך של 2,000-3,000 ₪ (שם עמ' 11 ש' 24-33). בהמשך העיד שגם היום אשתו מנסה לסייע בהכנסות הבית בדרך של XXX הגם שלטענתו אין לה הכנסות מכך (שם עמ' 12 ש' 7-9) וזאת מבלי שהובאו כל אסמכתאות לעניין זה.

לכך יש להוסיף כי התובע העיד כי הוא מגדל כלב שפיץ פומריאני שלטענתו קיבל במתנה ולא רכש (שם עמ' 13 ש' 5-8). הגם שלא הוכח כי התובע רכש כלב תמורת הסכומים הנטענים על ידי התובעת הרי בפועל לא ברור כיצד במצבו הכלכלי הנטען של התובע הוא יכול להוסיף להוצאות המשפחה גם הוצאות הכרוכות בגידול כלב שהוא ככל הנראה מגזע יוקרתי.

עוד יש לציין כי במועד הגשת התביעה שכר התובע דירה תמורת הסך של 3,500 ₪ לחודש, ובמועד הדיון כבר עבר למגורים בדירה אחרת שם הוא משלם שכר דירה בסך של 4,200 ₪ לחודש (שם עמ' 15 ש' 26-35 וכן עמ' 12 ש' 21-22) מבלי שבא הסבר אודות הצורך בדירה שעלותה גבוהה יותר. טענת התובע לפיהן המדובר בעליה בשכר בשל שינויים במשק לא הוכחו ביחס לשיעור העליה (20%).

מכלל האמור לעיל עולה כי התובע הציג תמונה חלקית ביותר של הכנסותיו, לא הציג מסמכים מלאים ביחס לתקופות על פי הנדרש בתקנות ובהחלטות בית המשפט. התובע לא הוכיח כי מצבו הרפואי כפי שהוצג בכתב התביעה מונע ממנו לעבוד או פוגע ביכולתו להשתכר וכאמור לעיל אף הוכח על פי טענות התובע עצמו כי חרף מצבו הרפואי הוא השתכר במהלך בירור התובענה דנן לא פחות מן השכר שיוחס לו בהחלטה למזונות זמניים. בנוסף התובע לא הציג מלא הפרטים אודות הכנסות בת הזוג שלו ויכולת השתכרותה.

בעניין חובת הגילוי החלה על התובע הפחתת מזונות ראויים לציון דברי כבוד השופט נפתלי שילה בעניין עמ"ש (תל אביב יפו) 22962-03-20 פלוני נ' פלונית (פורסם בנבו, 30.03.2021), אשר הדגיש את חשיבות עקרון תום הלב וחובת הגילוי כדלקמן:

"יידע כל מי שתובע הקטנת מזונות, שאם יתברר שפעל שלא בתום לב ולא הציג את מלוא התמונה אודות הכנסותיו ורכושו באופן כן ואמתי, וקל וחומר אם ביצע "תרגילים חשבונאיים", שביהמ"ש לא ישעה לתביעתו, אף אם יוכח שהכנסות הצד שכנגד גדלו.

כפי שציינתי בעמ"ש 33956-02-20 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (8.10.20):

"על מי שמבקש להפחית מזונות, חלה חובה מוגברת לפעול בתום לב ולהציג את מלוא רכושו והכנסותיו. כפי שנקבע בעמ"ש 53288-03-18 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (13.11.18):

"התנאי של שינוי נסיבות מהותי הוא תנאי הכרחי בכדי לקבל תובענה לשינוי סכום מזונות פסוק, אך לא תנאי מספיק. בנוסף יש צורך בבחינת תום לב של מגיש התובענה (האיש או האישה) בהגשת התובענה. תום הלב, כך לטעמי, ייבחן, בין היתר, בשאלות הבאות: האם מגיש התובענה "משחק בקלפים גלויים" בכל הקשור למצבו הכלכלי בכלל והכנסתו בפרט... במצב דברים זה, נתון לבית המשפט שיקול הדעת שלא להורות על שינוי סכום המזונות הפסוק, אפילו גדל שכרה של המשיבה בשיעור משמעותי. כאמור יש לבחון במצב דברים זה את התנהלות מגיש התובענה לשינוי סכום המזונות הפסוק, ב"משקפי" תום הלב ומכלול יחסי בני הזוג".

כפי שציין חברי כב' אב"ד השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 107782/00 ח.א נ' מ.ח [פורסם בנבו] (17.5.06):

"מי שתובע הפחתת מזונות צריך לבוא בידיים נקיות ולפרוש בפני בית המשפט את כל הכנסותיו בגילוי לב"..

לאור האמור לא עלה בידי התובע להוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי בהכנסות התובע או ביכולת השתכרותו, יתרה מכך עלה כי בפועל התובע לא גילה מלוא הכנסותיו ונתונים המשליכים על יכולת השתכרותו ולפיכך אין מקום לקבל התביעה להפחתת מזונות.

12. טענת התובע לפיה הוא מצוי בהליך של פש"ר אף היא אינה עולה כדי שינוי נסיבות מהותי שכן יש להוכיח כאמור לעיל לא רק את מצבו הכלכלי של התובע דהיום אלא את שינוי הנסיבות המהותי שאירע מיני פסיקת המזונות. התובע לא טען ולא הראה מהו מועד יצירת החיובים בגינם פתח בהליכי פש"ר (בפרט שעה שנראה כי עיקר החיובים הם בגין חיובי מזונות שלא שולמו על ידי התובע) ולא הראה מה היה מצב החיובים של התובע במועד מתן פסק הדין.

כאן המקום לציין כי ככלל תרופתו של מי שמצוי בהליכי פש"ר היא בהגשת בקשה לקציבת מזונות. נראה כי התובע פעל באופן זה ומזונות הקטינים נקצבו לסך של 3,000 ₪ לחודש, סכום שגם אותו התובע אינו משלם בפועל כאשר תקופה ארוכה לא שילם דבר למזונות הקטינים וכארבעה חודשים קודם הדיון החל לשלם 1,000 ₪ בלבד למזונות שני הקטינים (שם עמ' 14' ש' 5-11).

בעניין אי תשלום מזונות בפועל כבר נפסק כי המדובר בנימוק שיש בו כדי להעיד על חוסר ניקיון כפיים של התובע בבואו לעתור להפחתת מזונות [ראו תמ"ש (חדרה) 55411-11-12 א.ב.דנ' ס.ב.ד (פורסם בנבו, 14.02.2016), על האסמכתאות המובאות שם].

13. טענות התובע בדבר נישואיו והעובדה שנולדה לו ילדה נוספת אף הם אינם עולים כדי שינוי נסיבות מהותי בפרט שעה שהתובע נמנע מלגלות מלוא הפרטים על אודות כלל ההכנסות שלו ולרבות של בת הזוג שלו כאמור לעיל

בעניין עמ"ש (תל אביב-יפו) 17590-01-20 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו, 03.12.20) נקבע על ידי כבוד השופט נפתלי שילה בהתבסס על פסיקתו של השופט שוחט ברמ"ש 39925-01-18 כי הכנסתו של התובע ומצבו הכלכלי בהרכב המשפחתי החדש, לרבות הכנסותיה של אשתו, מהווה נתון רלוונטי לצורך בירור התובענה ועמידה על היקף ההתחייבות של התובע כלפי משפחתו החדשה, וזאת בפרט כאשר התובע תולה את שינוי הנסיבות הכלכלי בהרכב משפחתו החדשה.

באופן דומה קבע כבוד השופט שוחט בתמ"ש (ת"א) 71263/98 ז.ש. נ' ז.ש. (פורסם בנבו, 29.12.03) כדלקמן: "משבחר התובע לפתוח פרק ב' בחייו, וחלילה לבוא אליו בטרוניא על כך, ומשבחרה אשתו השנייה להינשא לו תוך ידיעה ברורה בדבר התחייבויותיו אין לשקול אך ורק את הכנסתו שלו אלא גם את הכנסות אשתו שלו בהיבט של חלוקת הנטל ביניהם כלפי ילדיהם המשותפים בהתייחס לחבות שנטל על עצמו התובע כלפי בתו מנישואיו הראשונים, הנתבעת" (ההדגשות במקור – הערת הח"מ).

בעניין זה יש להדגיש כי הלכה היא כי העובדה שנולד לתובע ילד נוסף אינה מהווה כשלעצמה שינוי נסיבות ואין לצאת מנקודת הנחה כי כל שינוי בהרכב המשפחתי החדש משליך אוטומטית על חיוב המזונות (ע"א 381/86 אבין נ' אבין (פורסם בנבו, 31.12.86)).

14. בכל הנוגע לטענות אודות יכולת השתכרותה של הנתבעת הרי שלא הוכח על ידי התובע כי חל שינוי נסיבות מהותי בעניין זה ממועד שניתן פסק הדין. התובע לא חלק על כך שהנתבעת היא בעלת תואר במשפטים עוד קודם פרידת הצדדים. הנתבעת העידה כי סיימה את הלימודים בשנת 2010 (שם עמ' 24 ש' 32-33) קודם למתן פסק הדין ולפיכך אין בעובדה זו משום שינוי נסיבות מהותי ולא הוכח כי חל שינוי כזה ביחס להשתכרותה או כושר השתכרותה של הנתבעת.

15. אכן מעדות הנתבעת עלה כי יחד עמה בידה מתגורר בן הזוג של התובעת ואמה של התובעת וכי אמה של התובעת לכאורה זכאית לסיוע בדיור. עם זאת התובע לא טען במסגרת כתב התביעה כי חל שינוי נסיבות מהותי בצרכי הקטינים או בהיקפם ויש טעם בטענות הנתבעת בסיכומיה כי לא ניתן להתייחס לטענות אלו במסגרת פסק הדין בהעדר טענה לעניין זה בכתב התביעה.

בהקשר לכך ראוי לציין כי משעה שלא עלתה טענה בעניין צרכי הקטינים במסגרת כתב התביעה לא נדרשה הנתבעת לטעון לעניין צרכיהם והידרשות לשינוי מסויים בלבד באחד מצרכי הקטינים מבלי שניתנה לנתבעת הזדמנות להביא ראיות ביחס לכלל צרכיהם יש בו משום פגיעה בזכות הטיעון של הנתבעת.

עוד יש לציין כי לטעמי לא הוכח כי המדובר בשינוי נסיבות מהותי, עד כמה המדובר בשינוי של קבע או שינוי זמני ועד כמה המדובר בשינוי בלתי צפוי בנסיבות באופן המצדיק הפחתת המזונות. לא כל שינוי בצרכי הקטינים, הוא בגדר שינוי נסיבות מהותי יש לבחון בין היתר היקף השינוי בראי כלל צרכי הקטינים וההשלכה על היקף החיוב בפועל.

16. מכל המקובץ לעיל לא עלה בידי התובע להוכיח כי חל שינוי נסיבות מהותי המצדיק הפחתת המזונות.

17. לפיכך התביעה נדחית.

בנסיבות העניין ומאחר שהנתבעת מיוצגת מכח החוק לסיוע משפטי ולנוכח כלל הנסיבות יישא התובע בהוצאות הנתבעת ובשכר טרחת עו"ד בסך של 2,500 ₪ אשר ישולמו לטובת אוצר המדינה.

בכך מסתיים בירור התובענה והמזכירות תסגור את התיק.

פסק הדין מותר בפרסום ללא פרטים מזהים

זכות ערעור כחוק

ניתנה היום, ד' תמוז תשפ"ב, 03 יולי 2022, בהעדר הצדדים.