בימ"ש לעניינים מנהליים בירושלים, השופטת תמר בר אשר: עתירה של קטין והוריו נגד רשות האוכלוסין וההגירה בבקשה להענקת אזרחות מכוח הענקה (עת"מ 48756-05-22)

באת-כוח העותרים: עו"ד יפית וייסבוך

באת-כוח המשיב: עו"ד רחלי אהרן (פרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי))

העותרת 2 (להלן – העותרת), היא בת לאב מוסלמי ואם נוצרייה, אזרחית ישראלית מכוח לידה (על-פי סעיף 4(א)(2)(ד) בחוק האזרחות, התשי"ב-1952 (להלן – חוק האזרחות)), הנשואה לעותר 3 (להלן – העותר), אזרח איטליה שאינו יהודי. בקשתם להענקת אזרחות ישראלית לבנם הקטין, העותר 1 (להלן – הקטין) על-פי סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות, שעניינו "אזרחות מכוח הענקה" נדחתה ואף הערר הפנימי שהגישו על החלטה זו נדחה בהחלטה מיום 11.4.2022 (להלן גם – החלטת המשיב). כלפי החלטה זו הוגשה עתירתם הנדונה של העותרים.

לאחר בחינת כלל טענות הצדדים, בכתב ובעל-פה (בדיון מיום 29.9.2022), ולאחר עיון בכל המסמכים שהוגשו מטעמם, לרבות אלו שבאת-כוח העותרים הגישה לאחר הדיון, הגעתי לכלל מסקנה כי יש להחזיר את העניין אל המשיב, כדי שישוב ויבחן את החלטתו מחדש. זאת מהטעמים שיובאו להלן ובייחוד לנוכח עובדות שדומה כי הובאו לראשונה במסגרת הדיון בעתירה וכן מהטעם שלמיטב הידיעה, אין פסקי דין שעסקו באופן יישומה של הוראת סעיף 9 בחוק האזרחות ובפרט בהוראת סעיף 9(א)(2) בחוק זה (בין מחמת מיעוט המקרים שבהם הוראה זו חלה ובין בהיותה עוסקת בעניינם של קטינים, בעוד שבדרך כלל פסקי דין בעניין קטינים אינם מתפרסמים).

רקע ועיקרי העובדות הדרושות

2. העותרת היא כאמור, אזרחית ישראלית מכוח לידה. היא בת לאב מוסלמי אזרח ישראל ולאם נוצרייה אזרחית איטליה. העותר הוא אזרח איטליה. העותרים, שניהם ילידי שנת 1993, נישאו בשנת 2016. בשנת 2014, נולד הקטין, בנם של העותרים (כיום כבן 8).

אביה של העותרת, מוסלמי אזרח ישראלי, למד לימודי רפואה באיטליה ובשנת 1991 נישא באיטליה לפ"ר, נוצרייה אזרחית איטליה. לשניים נולדו בן ובת באיטליה. הבת, היא העותרת, נולדה בשנת 1993 והבן נולד בשנת 1996. בשנת 1994 נרשמה העותרת בקונסוליה הישראלית במילאנו כאזרחית ישראלית, מכוח סעיף 4(א)(2)(ד) בחוק האזרחות, בהיותה בת של אזרח ישראלי שנולד בישראל, אשר נולדה מחוץ לישראל.

כפי שעולה מרישומי המשיב, העותרת שהתה תקופה קצרה בישראל במשך כשנה במהלך השנים 1995-1994 וכעבור כשנתיים נכנסה שוב לישראל בשנת 1997. אז שהתה בישראל במשך כחמש שנים ובשנת 2002 עזבה את ישראל ומאז חיה מחוץ לישראל, למעט ביקור אחד בישראל, מסוף שנת 2005 עד תחילת שנת 2006. לאחר מכן, עד שנת 2016 שהתה העותרת מחוץ לישראל ואף לא ביקרה בישראל. החל מקיץ שנת 2016 ביקרה העותרת מעת לעת בישראל, אך כל ביקוריה היו קצרים, למשך כשבוע עד שבועיים.

בשנים 2015 עד 2021 למדה העותרת לימודי רפואה בבית ספר לרפואה באודסה, אוקראינה. בקיץ שנת 2021 נכנסו העותרים לישראל ומאז הם שוהים בישראל ברציפות, למעט יציאה קצרה מישראל בחודש אפריל 2022.

3. לשלמות הדברים נוסיף, כי במסגרת העובדות שפורטו בכתב התשובה, הובא פירוט נרחב של הליכים שננקטו בקשר לכניסת העותרים לישראל בקיץ שנת 2021. מעובדות אלו ומהמסמכים בעניינן עולה כי אותם הליכים נבעו מכניסת העותרים לישראל בתקופה שבה חלו מגבלות שנקבעו על רקע התפרצות נגיף קורונה, שאינם נוגעים לנושא העתירה הנדונה. אותם הליכים הסתיימו בפסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל (ערר (ב"ש) 2501/21 מיום 19.7.2021, הדיין מ' זילברשמיד). ממנו עלה כי העותרים, שלא היו מחוסנים לקורונה, הורשו להיכנס לישראל לאחר עריכת הבדיקות המתאימות וכן כי הופטרו מהפקדת הערובה שקבע המשיב. בטענותיו הפנה המשיב לכך שבדיון מיום 14.7.2021 טענו העותרים, כי הגיעו לישראל לביקור בלבד שיימשך כחודש עד חודשיים, אך בסופו של דבר נשארו בישראל תקופה ממושכת.

4. ביום 2.8.2021 הוגשה בקשת העותרת לרישום בנה הקטין כאזרח ישראלי, אשר סורבה בהחלטה מיום 9.8.2021. הנימוק לסירוב היה העובדה שהקטין נולד מחוץ לישראל לאב שאינו אזרח ישראלי ולאם אשר אזרחותה ניתנה לה מכוח סעיף 4(א)(2)(ד) בחוק האזרחות, בהיותה בת לאזרח ישראל שנולד בישראל, אך היא נולדה מחוץ לישראל. בנסיבות אלו, הקטין שנולד מחוץ לישראל, הוא דור שני (נכד) לאזרח ישראלי שהוא יליד ישראל, שאמו נולדה מחוץ לישראל ולפיכך אינו זכאי לאזרחות מכוח החלופות הקבועות בסעיף 4 בחוק האזרחות.

ביום 18.11.2021 הגישה העותרת בקשה להסדרת מעמדו של העותר מכוח נישואין, בהתאם לנוהל מספר 5.2.0008, שעניינו "נוהל הטיפול במתן מעמד לבן זוג זר הנשוי לאזרח ישראלי" (להלן – נוהל בן זוג). במכתב שנלווה לבקשה הובהר כי מאחר שהקטין הוא בן של אזרחית ישראלית, הוא אינו בגדר "קטין נלווה" להליך המדורג של בן הזוג וכי הוא זכאי להירשם כאזרח.

ביום 5.12.2021 הוגשה בקשת העותרים להעניק לקטין אזרחות מכוח סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות, שעניינו "אזרחות מכוח הענקה".

ביום 14.12.2021 נשלחה אל העותרים דרישת המשיב להשלמת מסמכים, תוך הדגשת המשיב כי "הקטין נלווה להליך היות ואינו אזרח ישראלי", כפי שכבר נאמר במכתבו הקודם של המשיב (מיום 9.8.2021). העותרים השיבו למשיב ביום 14.12.2021, השלימו את המסמכים שנדרשו וחזרו והדגישו כי בעניין הקטין כבר הוגשה בקשה להענקת אזרחות.

5. הבקשה להענקת אזרחות לקטין נדחתה בהחלטת מרכזת אזרחות בלשכת מינהל האוכלוסין בבאר שבע מיום 3.1.2022. בהחלטתה נאמר כי הענקת אזרחות אפשרית "במקרים מועטים וחריגים בלבד ובנסיבות מיוחדות" וכי במסגרת שיקול הדעת הרחב המוקנה בעת בחינת בקשות מסוג זה, לא נמצא מקום לקבלת הבקשה. עם זאת נאמר, כי לעותרים עומדת אפשרות לבקש את הסדרת מעמדו של הקטין מטעמים הומניטאריים בהתאם לנוהל מספר 5.2.0022, שעניינו "נוהל הסדרת עבודתה של הוועדה הבינמשרדית המייעצת לקביעה ומתן מעמד בישראל מטעמים הומניטריים" (להלן – נוהל טעמים הומניטריים). כן נאמר כי העותרים רשאים להגיש ערר פנימי.

6. ביום 30.1.2022 הגישו העותרים ערר פנימי (להלן גם – הערר הראשון) על ההחלטה האמורה ובמסגרתה טענו בין השאר, כי בהתאם לנוהל מספר 4.5.0002, שעניינו "נוהל טיפול בהענקת אזרחות לקטין לפי סעיף 9(א)(2)" (להלן – נוהל הענקת אזרחות לקטין), ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות, מאחר שהגורם שנתן אותה לא הוסמך לדון בה. ערר זה נדחה בהחלטת מנהלת מרחב דרום במטה מרחב דרום במינהל האוכלוסין מיום 20.2.2022. בהחלטתה הובא הסבר שעל-פיו בניגוד לנטען בערר, הסמכות לפי סעיף 9(א)(2) הואצלה בין היתר למנהל המרחב, אשר החלטתו לדחיית הבקשה להענקת אזרחות לקטין ניתנה כדין.

בעקבות ההחלטה האמורה הגישו העותרים ביום 31.3.2022 ערר פנימי נוסף (להלן גם – הערר השני), שאף הוא נדחה, בהחלטת מנהל אגף אזרחות ברשות האוכלוסין וההגירה (בירושלים) מיום 11.4.2022. החלטתו נומקה בכך שהחלטות להענקת אזרחות על-פי סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות מתקבלות רק במקרים מועטים וחריגים ובנסיבות מיוחדות. הקטין הוא דור שני שנולד מחוץ לישראל, בעת שמשפחתו גרה מחוץ לישראל, ולפיכך לא עמד בתנאי סעיף 4(א) בחוק האזרחות. סעיף 9(א)(2) מקנה לשר הפנים שיקול דעת רב, אשר במסגרתו לא נמצא נימוק המצדיק לאשר הענקת אזרחות לקטין. כמו כן, מאחר שהעותרים "התגוררו בשנים האחרונות מחוץ לישראל ואך לאחרונה שבו האם ובנה לישראל, לא ניתן לקבוע בשלב זה היכן יתייצב מרכז חייהם מה גם והאם נשואה לאזרח איטליה".

לבסוף נאמר בהחלטה, כי לאחרונה הוגשה בקשה להסדרת מעמדו של העותר על-פי נוהל בן זוג וכי לעותר ניתנה אשרה מסוג ב/1 ולקטין ניתנה אשרה מסוג ב/2 למשך שישה חודשים. בחלוף תקופה זו ניתן יהיה לשדרג את מעמדם של העותר ושל הקטין למעמד תושבים ארעיים (אשרה מסוג א/5), המעניק את כל הזכויות הסוציאליות על-פי החוק.

בעניין פרשנותם של העותרים להוראת סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות נאמר בהחלטה, כי אין לקבלה מאחר שמשמעותה היא כי הקטין זכאי לאזרחות באופן אוטומטי. פרשנות זו נאמר, מאיינת את הוראת סעיף 4(א)(2) בחוק זה, שלפיה דור שני שנולד מחוץ לישראל אינו זכאי לאזרחות ישראלית ואף מתעלמת מכך שהסמכות מכוח סעיף 9 היא סמכות שבשיקול דעת.

7. לשלמות העובדות נוסיף כי מהעתירה ונספחיה, כמו גם ממסמכים נוספים שהוצגו בדיון והוגשו מיד לאחריו, עלו עובדות מהותיות נוספות, שעליהן נעמוד עתה.

ביום 18.8.2021, זמן קצר לאחר הגעת העותרים לישראל, ניתנה לעותרת תעודת תושב חוזר וביום 14.2.2022 עברה העותרת את בחינת הרישוי הממשלתית לרפואה מטעם משרד הבריאות. בהתאם לכך, ביום 1.6.2022 היא החלה סטאז' ברפואה בבית החולים סורוקה בבאר שבע. אביה של העותרת הוא כאמור, רופא במקצועו, אזרח ישראל שכל משפחתו הענפה חיה בישראל. זה שנים רבות הוא מנהל מרפאה של שירותי בריאות כללית בישוב ערערה שבנגב.

לאחרונה (ככל הנראה בחודש אוגוסט 2022) ניתן לעותר רישיון ישיבה ארעי (מסוג א/5) והוא עובד בישראל. הקטין דובר עברית ומאז תחילת שנת הלימודים הקודמת (התשפ"ב) הוא לומד בבית הספר הממלכתי 'בן-גוריון' בבאר שבע, המשותף לתלמידים יהודים ולבני דתות אחרות.

8. בכל הנוגע לעובדה שמאז שרוב חייה לא הייתה העותרת בישראל, הועלו במהלך הדיון מספר טענות עובדתיות, אשר לא נטענו קודם לכן, אשר יובאו עתה בתמצית.

בעניין שנות בגרותה של העותרת ובעניין הטענה שלמעט ביקורים קצרים, העותרת לא שהתה בישראל בין השנים 2021-2015, הוסבר כי הדבר נעוץ בכך שבשנים אלו היא למדה רפואה באודסה שבאוקראינה.

בכל הנוגע להיעדרות העותרת מהארץ במהלך כל שנות ילדותה של העותרת, באת-כוח העותרים הפנתה אל מספר מסמכים, אשר כללו אישורים בדבר לימודי העותרת במוסדות חינוך בישראל בחלק משנות ילדותה, מסמך שלפיו אמה עבדה בעבר כאחות בבית חולים סורוקה וכן פסקי דין בעניין ההליכים המשפטיים שהתנהלו בין הוריה של העותרת בעניין סכסוך המשמורת. מפסקי דין אלו עולות עובדות אשר בעטין לא הייתה העותרת בישראל רוב שנות ילדותה. על-פי אותם פסקי-דין, הוריה הכירו בשנת 1987 במהלך לימודי הרפואה של האב ולימודי סיעוד של האם ונישאו באיטליה בשנת 1991 ומנישואיהם נולדו שני ילדים, העותרת נולדה בשנת 1993 ואחיה, נולד בשנת 1996. בשנת 1997 עברה המשפחה לישראל ואף האם עבדה בישראל. בחודש יולי 2002 נסעה האם עם הילדים לחופשה באיטליה ובהיותה שם הודיעה לאביה של העותרת, כי לא תשוב לישראל וכי ילדיהם יישארו עמה באיטליה.

בהמשך לכך נקטה האם באיטליה הליכי גירושין והליכי משמורת בעניין הילדים ואף האב נקט הליכים משפטיים שונים, לרבות הגשת עתירה באיטליה בשנת 2002 מכוח אמנת האג בעניין החזרת ילדים חטופים, אשר במסגרתה עתר להשיב את ילדיו לישראל. עתירה זו נדחתה ואף הערעור עליה נדחה בחודש מאי 2003. בחודש יולי 2007 ניתן פסק הדין בבית המשפט באיטליה, אשר קבע כי המשמורת תהיה בידי האם, אך נקבעו הסדרי ראיה לאב. בחודש אוגוסט 2005 ביקר האב את ילדיו באיטליה ובתום הביקור, בחודש ספטמבר 2005, לקח את ילדיו לישראל ללא ידיעת אמם. בחודש אוקטובר 2005 הוגשה תביעת האם אל בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע בהתאם לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א-1991. תביעתה זו נדחתה בפסק דין מיום 8.12.2005, אשר קבע כי אמנם פסקי הדין שניתנו באיטליה תקפים ואמנם האב אמנם חטף את הילדים לישראל, אך לנוכח התנגדות הילדים לחזור לאיטליה, לא נמצא מקום לחייבם לחזור לשם (תמ"ש (ב"ש) 14830/05 פ"ר נ' תא"ע (8.12.2005), סגן הנשיא, השופט פ' אסולין). האם ערערה אל בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, אשר קיבל את ערעורה וקבע כי בהתאם לחוק האמור על האב, הגר בישראל, להחזיר את הילדים לחזקת אמם הגרה באיטליה (בע"מ (מחוזי ב"ש) 151/05 פ"ר נ' תא"ע (12.1.2006), סגן הנשיא י' טימור, השופטים נ' הנדל וש' דברת). על פסק הדין בערעור הגיש האב בקשת רשות ערעור אל בית המשפט העליון. בעקבות הגשתה ובהתאם להחלטת בית המשפט העליון, עוד בחודש מרץ 2006 הילדים הוחזרו מידית לאיטליה לחזקת אמם ובפסק הדין המנומק והמקיף מיום 15.10.2006 בקשת רשות הערעור נדחתה (בע"מ 672/06 א"ע נ' ר', פ"ד סא(3) 247 (2006), השופטת א' פרוקצ'יה בהסכמת השופטים א' גרוניס וא' רובינשטיין).

עיקרי טענות הצדדים

9. טענות העותרים עסקו בין השאר בכך שעל-פי טענתם, כל שלוש ההחלטות (ההחלטה הראשונה וההחלטות בשני העררים הפנימיים) ניתנו בחוסר סמכות. בכתב התשובה השיב המשיב לטענות אלו בהרחבה והראה כי הסמכות למתן אותן החלטות הואצלה אל הגורמים שנתנו אותן ולפיכך לטענתו, כל ההחלטות ניתנו בסמכות. לנוכח הסבריו של המשיב וכפי שהובהר בדיון, לא נמצא צורך להוסיף ולהידרש לסוגיית הסמכות למתן ההחלטות ולכן במסגרת פירוט טענות הצדדים ובדיון עצמו, נתמקד בהחלטת המשיב לגופה.

10. עיקרי טענות העותרים הן אפוא, כי כל שלוש ההחלטות (ההחלטה הראשונה ושתי ההחלטות בעררים הפנימיים), אשר דחו את בקשתם להענקת אזרחות לקטין לוקות בחוסר סבירות קיצונית, בהיותן מתעלמות מכך שהקטין הוא בנה של אזרחית ישראלית ומכך שמשפחת העותרים בחרה להשתקע בארץ, כפי שעולה מכלל העובדות והראיות, לרבות אלו: כל משפחתה של העותרת חיה בישראל מזה דורות ואביה עובד שנים רבות כרופא בישראל בשירותי בריאות כללית; לעותרת ניתנה תעודת תושב חוזר; בחירת העותרת לגשת למבחן הממשלתי של משרד הבריאות הישראלי כדי לקבל זכאות לסטאז' בישראל, שאותו עברה בהצלחה ואף החלה סטאז' בבית חולים סורוקה בבאר-שבע; הקטין דובר עברית ולומד בבית ספר ממלכתי ישראלי דובר עברית; נקיטת ההליך המדורג להסדרת מעמדו של העותר בישראל; שהיית העותרת רוב חייה מחוץ לישראל נבע מסכסוכי הוריה ומכל שבבגרותה למדה רפואה מחוץ לישראל.

בעניין ההחלטה הראשונה מיום 3.1.2022 טענו העותרים, כי אינה מנומקת; לא נאמר בה אלו נסיבות חריגות ומיוחדות עשויות להצדיק הענקת אזרחות לקטין; בכל מקרה, לא היה מקום להפניית העותרים להגשת בקשה להסדרת מעמדו של הקטין בהתאם לנוהל טעמים הומניטריים, "כאילו המדובר בבן לאזרחית זרה מחוסרת כל מעמד בישראל... אין המדובר בקטין פליט, אלא בבנה של אזרחית ישראלית..." (פסקה 22 בעתירה).

טענות דומות העלו העותרים גם בעניין ההחלטה בערר הראשון, מיום 20.2.2022, אשר לטענתם, לוקה בחוסר סבירות קיצונית ומהטעמים האמורים לא היה מקום לכך שאף במסגרתה הופנו העותרים להגשת בקשה להסדרת מעמדו של הקטין מטעמים הומניטריים.

בעניין ההחלטה מיום 11.4.2022 בעניין הערר השני, שבעניינה הוגשה העתירה הנדונה נטען כי אינה מנומקת. כן חזרו העותרים על טענותיהם בעניין ההחלטות הקודמות והוסיפו כי ההחלטה מונעת משיקולים זרים הנובעים מכך שהעותרת אינה זכאית שבות, בהיותה ממוצא בדווי ואיטלקי. לטענת העותרים, מדובר בהפליה בוטה של הקטין לעומת בני דור שני לאזרחים ישראלים שלא נולדו בארץ, המקבלים אזרחות ישראלית כדבר שבשגרה. עוד נטען, כי אין מקום לנימוק שלפיו לעת הזו לא ניתן לקבוע כי מרכז חיי המשפחה בישראל ואף אין מקום לטענה כי העותרת ארעית בישראל. כמו כן, החלטת המשיב עומדת בניגוד להלכה שנקבעה זה מכבר, כי מעמד הקטין מושווה למעמד ההורה ולא להפך (לעניין זה הפנתה באת-כוח העותרים בדיון אל פסק הדין בבג"ץ 758/88 קנדל נ' שר הפנים, פ"ד מו(4) 505 (1992)). עוד הודגש, כי הקטין כלל אינו צד להליך המדורג, הוא מעולם לא צורף אליו ואף עצם הדרישה להחיל עליו הליך זה היא שגויה וחסרת סבירות. לטענתם, הקטין זכאי לאזרחות ולא לתושבות קבע ומכל מקום, הטענה שלפיה ההליך המדורג מקנה את כל הזכויות הסוציאליות מקוממת, מאחר שאין מקום להשוואה בין אזרחות לתושבות.

11. עיקרי טענות המשיב הן כי הענקת אזרחות על-פי סעיף 9 בחוק האזרחות "היא מעשה בעל חשיבות רבה... בתחומי משפט נרחבים" (בג"ץ 754/83 רנקין נ' שר הפנים, פ"ד לח(4) (1984), כבוד השופט א' ברק, פסקה 5). על-פי סעיף 9 בחוק האזרחות, מדובר בסמכות המקנה לשר הפנים שיקול דעת רחב, כפי שאף עולה מלשון הסעיף, שעל-פיה "שר הפנים רשאי להעניק אזרחות...". כן נטען, כי אף בנוהל הענקת אזרחות לקטין נקבע כי הענקה זו מיועדת למקרים מועטים שבהם לא ניתן להעניק אזרחות מכוח שבות ורק בהתקיים נסיבות מיוחדות.

בנסיבות הנדונות טען המשיב, כי בקשת העותרים נבחנה אך לנוכח מכלול הנסיבות לא נמצא מקום להיעתר לה וזאת בהיעדר נימוק המצדיק להיעתר לבקשה; מאחר שעותרת ובנה הקטין נולדו מחוץ לישראל ולפיכך הקטין אינו זכאי לאזרחות מכוח לידה; משך שנים ארוכות שהתה העותרת מחוץ לישראל; העותר, אבי הקטין, אינו אזרח ישראלי; אם העותרים יישארו בישראל וישתקעו בה, יוכל הקטין לקבל אזרחות ישראלית מכוח ההליך המדורג ואף יוכל כבר עתה לקבל מעמד של תושב ארעי אשר יזכה אותו בכל הזכויות הסוציאליות על-פי החוק.

המשיב הוסיף והדגיש כי אין מקום לפרשנות שנותנים העותרים להוראת סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות, שמשמעותה כי הקטין, שאינו זכאי לאזרחות מכוח לידה בהיותו דור שני שנולד מחוץ לישראל, זכאי באופן אוטומטי לאזרחות באופן המבטל את שיקול דעתו הרחב של שר הפנים.

דיון והכרעה

12. כפי שנאמר בפתח הדברים, בנסיבות העניין ובלי שיש בכך משום נקיטת עמדה לגופה של הבקשה להעניק לקטין אזרחות מכוח הענקה על-פי סעיף 9(א)(2 בחוק האזרחות, ראיתי לנכון להשיב את העניין אל המשיב לשם מתן החלטה מחודשת בבקשה. כאמור לעיל, מסקנה זו נובעת מהעובדות שעלו מהעתירה עצמה ומטענותיה של באת-כוח העותרים במהלך הדיון בעתירה, אשר לא הונחו לפני המשיב קודם למתן החלטתו. כך גם ניתן משקל לכך שלא נמצאה פסיקה בעניין סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות ולפיכך נראה כי מוטב שהמשיב ישוב ויבחן שנית את הבקשה לאחר שישקול את כל השיקולים הנוגעים לבקשת העותרים. לנוכח מסקנתי זו, לא ראיתי לנכון להידרש אל כלל טענות הצדדים ולפיכך טעמיה של החלטה זו ינומקו בקצרה.

13. סעיף 4 בחוק האזרחות, שעניינו "אזרחות מכוח לידה", מעניק אזרחות לכל "מי שנולד בישראל", אם אחד מהוריו הוא אזרח ישראלי (סעיף 4(א)(1)). אולם אם מדובר ב"מי שנולד מחוץ לישראל", תינתן לו אזרחות ישראלית רק אם אחד מהוריו הוא אזרח ישראלי מכוח אחת מחמש הנסיבות הקבועות בסעיף 4(א)(2): (א) מכוח שבות; (ב) מכוח ישיבה בישראל; (ג) מכוח התאזרחות; (ד) לפי פסקה (1), כלומר, אם אחד מהוריו הוא אזרח ישראלי שנולד בישראל; (ה) מכוח אימוץ לפי סעיף 4ב(1).

במילים פשוטות ולענייננו, אזרחות למי שנולד מחוץ לישראל מכוח אזרחותו של אחד מהוריו אפשרית רק לגבי הדור הראשון שנולד מחוץ לישראל (דור הילדים). לעומת זאת, על-פי סעיף 4(א)(2)(ד) בדור השני של לידה מחוץ לישראל (דור הנכדים שגם ההורה שלהם הוא אזרח מכוח לידה מחוץ לישראל), לא ניתן לקבל אזרחות ישראלית מכוח לידה בלבד.

במצב כאמור, ניתנה לשר המשפטים סמכות שבשיקול דעת "להעניק" אזרחות לקטין. סמכות זו, שעניינה "אזרחות מכוח הענקה", מעוגנת בסעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות, הקובע לאמור:

שר הפנים רשאי להעניק אזרחות ישראלית, במתן תעודה ומהיום שיקבע בתעודה –

...

(2) לילדו הקטין של אזרח ישראלי לפי סעיף 4(א)(2) – על פי בקשת הוריו.

14. נוהל הענקת אזרחות לקטין, שעניינו יישום סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות, אינו מתווה את המקרים שבהם תוענק אזרחות על-פי סעיף זה. כל אשר נקבע בו הוא כי "נוהל זה מיועד למקרים מועטים בהם לא ניתן לתת אזרחות מכוח שבות. אגף אזרחות שבמטה הרשות, תקבל [כך במקור] החלטה לגופו של מקרה על סמך נסיבותיו המיוחדות".

סעיף 9(א)(2) נועד אם כן, לאותם מקרים שבהם חוק השבות, תש"י-1950 (להלן – חוק השבות) אינו חל. כלומר, הוראה זו נועדה לחול רק על מי שאינו יהודי ולפיכך אף אינו זכאי לאזרחות ישראלית מכוח חוק השבות. מכאן אף עולה, כי אילו דובר בנסיבות זהות לנסיבותיהם של העותרים, אך לגבי יהודים, השאלה כלל לא הייתה מתעוררת, מאחר שהקטין היה זכאי לאזרחות מכוח סעיף 1 בחוק האזרחות הקובע כי אחת הדרכים שבהן נקנית אזרחות ישראלית היא מכוח חוק השבות.

15. מהטעמים שעליהם נעמוד עתה בקצרה, נראה כי ישנם מספר קשיים בהחלטת המשיב מיום 11.4.2022 בעניין הערר הפנימי השני, המצדיקים את בחינתה החוזרת.

ראשית, בהחלטה הודגש כי סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות נועד למקרים מועטים וחריגים ולנסיבות מיוחדות, אך לא ברור מה ייחשב למקרה חריג או לנסיבות מיוחדות. מההחלטה אף עולה כי ניתן משקל רב למגורי העותרים בשנים האחרונות מחוץ לישראל ולחזרתם לארץ זה מקרוב. כאמור בהחלטה, "לא ניתן לקבוע בשלב זה היכן יתייצב מרכז חייהם מה גם והאם נשואה לאזרח איטליה".

נראה כי בנימוק זה לא ניתן משקל לנסיבות שבעטיין העותרת, אמו של הקטין, לא הייתה בישראל רוב חייה. בכלל זה הנסיבות שפורטו לעיל אשר הובילו לכך שחרף העובדה שמשפחת העותרת החלה לבנות את חייה בישראל, בפועל ברוב שנות נעוריה של העותרת היא לא חיה בישראל. בדומה, לא ניתן משקל לכך שבבגרותה לא שהתה העותרת בישראל בשל לימודי רפואה מחוץ לישראל. כמו כן לא ניתן משקל לכלל העובדות הבאות: כל משפחת אביה של העותרת גרה בישראל; כיום משפחתה הגרעינית של העותרת גרה בישראל בקרבת משפחתה המורחבת; העותרת בחרה להיבחן לקראת סטאז' ברפואה בישראל ולאחרונה החלה סטאז' ברפואה בישראל; הקטין דובר עברית ולומד בבית ספר ממלכתי ישראלי דובר עברית; העותר, בעלה של העותרת, החל בהליך המדורג להסדרת מעמדו בישראל ואף עובד בישראל; לעותרת ניתן מעמד של תושב חוזר.

שנית, נראה כי ניתן משקל לכך שהעותר, שהעותרת נשואה לו והוא אביו של הקטין, הוא אזרח איטליה, אך לא ניתן משקל לכך שכאמור, הוא כבר בעיצומו של ההליך המדורג לקבלת מעמד בישראל מכוח נישואיו על-פי נוהל בן זוג.

שלישית, נכונה טענת באת-כוח העותרים כי כלל לא היה מקום להפניית הקטין לקבלת מעמד מכוח היותו קטין נלווה לבן זוג, על-פי נוהל בן זוג. עיון בנוהל זה ובהוראותיו מעלה כי כלל אינו מתאים לנסיבות הנדונות. שכן, על-פי סעיף ג.4 בנוהל זה, ההוראות הנוגעות לקטין נלווה אינן נוגעות למצב שבו הקטין הוא ילדו של האזרח הישראלי. הוראות אלו נוגעות רק למצב שבו הקטין הוא ילדו של בן הזוג הזר של האזרח הישראלי, אשר נולד מקשר זוגי קודם של בן הזוג הזר ולכן הוא "קטין נלווה" לבן זוגו הזר של האזרח הישראלי. כאמור בכותרת סעיף זה, תחולתו היא רק "כאשר לבקשה נלווים קטינים מקשר זוגי קודם". כלומר, האזרח הישראלי מבקש להסדיר את מעמדו של בן זוגו הזר ואת ילדו הנלווה של בן זוגו הזר. כך אף עולה מכלל הוראותיו של הסעיף האמור בנוהל, המחייבות לקבל את עמדת ההורה השני של אותו ילד של בן הזוג הזר (ראו את כל הוראות סעיף ג.4.ג, שעניינן קבלת עמדת הורהו הנוסף של הקטין הנלווה, המורות להורה המוזמן, בן זוגו הזר של האזרח הישראלי, להמציא אישורים בדבר היעדר מניעה מצד ההורה השני של הקטין לכך שהקטין יתלווה אל ההורה הזר המוזמן).

נמצא אם כן, כי ההוראות בדבר קטין נלווה בנוהל בן זוג אינן נוגעות לנסיבותיו של הקטין הנדון. ממילא אף לא ניתן להסדיר את מעמדו של הקטין הנדון מכוח נוהל זה, כך שאף בכך יש כדי להצדיק שקילה מחודשת של האפשרות להעניק לו אזרחות מכוח סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות.

רביעית ולבסוף, בהחלטת המשיב הראשונה ובהחלטתו בעניין הערר הפנימי הראשון, נאמר כאמור, כי הענקת אזרחות מכוח סעיף 9(א)(2) בחוק האזרחות אפשרית "במקרים מועטים וחריגים בלבד ובנסיבות מיוחדות", אשר לשיטת המשיב לא נמצאו בנסיבות הנדונות. עם זאת וכזכור, נאמר לעותרים כי עומדת להם אפשרות לבקש להסדיר את מעמדו של הקטין מטעמים הומניטאריים בהתאם לנוהל טעמים הומניטריים. על הצעה זו לא חזר המשיב בהחלטתו הנדונה מיום 11.4.2022, בעניין הערר השני. נכון עשה המשיב בכך שנמנע מלחזור על הצעתו האמורה. כך מהטעם שעל המשיב לבחון את הבקשה עצמה, בהתאם לשיקול הדעת הרחב המסור לשר הפנים על-פי סעיף 9 בחוק האזרחות ובהתאם לנוהל הענקת אזרחות לקטין. לנוכח שיקול דעת זה, אין מקום או הצדקה להעברת העותרים אל המסלול הבוחן נסיבות מיוחדות וחריגות מטעמים הומניטאריים. שהרי אם ישנן נסיבות חריגות או מיוחדות, כי אז בהתאם לאמור בנוהל הענקת אזרחות לקטין ממילא תהיה הצדקה להיעתר לבקשה להעניק אזרחות לקטין הנדון.

16. מסקנת הדברים היא אפוא וכאמור, כי העתירה מתקבלת בחלקה במובן זה שעניינם של העותרים יוחזר אל המשיב, אשר ישוב ויבחן בלב פתוח ונפש חפצה את בקשתם להענקת אזרחות לקטין. למען הסר ספק וכאמור, אין באמור בפסק דין זה משום נקיטת עמדה לגופה של הבקשה.

המבקשים רשאים להגיש אל המשיב בקשה חדשה ומתוקנת בצירוף כל מסמך שימצאו לנכון לצרף. בהתחשב במועדי החגים החלים בחודש תשרי, המבקשים יעשו כן לכל המאוחר עד יום 31.10.2022.

המשיב יחליט בעניינם של העותרים לכל המאוחר תוך שלושים יום מהיום שבקשתם המתוקנת תומצא אליו.

לנוכח תוצאה זו, אין צו להוצאות.

משהוסרו שמות הצדדים, אין מניעה לפרסם את ההחלטה.

ניתן היום, ז' בתשרי התשפ"ג, 2 באוקטובר 2022, בהיעדר הצדדים.