ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, השופטת הילה גורביץ עובדיה: פס"ד בתביעות לפירוק שיתוף במקרקעין, תשלום דמי שימוש, תשלום דמי טיפול ועוד (תמ"ש 48802-10-17)

תביעות לפירוק שיתוף במקרקעין, תשלום דמי שימוש, תשלום דמי טיפול וטענות לחריגה מהרשאה בניהול חשבון אשר התנהל בין 3 יורשים, שירשו בחלקים שווים את עִזבון סביהם המנוחים.

הצדדים וטענותיהם:

1. התובע והנתבעים אחים אשר ירשו בחלקים שווים את עִזבון סביהם מצד אימם.
2. סבתם של הצדדים, גב' ר.ו. הלכה לעולמה ביום 25.1.2009 ועל פי צו ירושה שהוצא אחר עיזבונה ביום 31.1.2016 יורשיה הם בעלה מר ש.ו. ז"ל מחצית ושלושת נכדיה – התובע והנתבעים.
3. סבם של הצדדים, מר ש.ו. ז"ל הלך לעולמו ביום 16.6.2014 ועל פי צו ירושה שהוצא אחר עיזבונו ביום 31.1.2016, יורשיו הם שלושת נכדיו בחלקים שווים – התובע והנתבעים.
4. בעִזבון הסבים נכללו זכויות בעלות בדירה המצויה ברחוב xx ב-xx הרשומה כגושxx חלקה xxxx (להלן: "הדירה").
5. התובע עתר לפירוק השיתוף בדירה (תמ"ש 48802-10-17). בתביעתו טען התובע כי הוא השקיע בדירה ובהשבחתה על ידי בניית מרפסת ושיפוצים בעלות סך 60,000 ₪ שיש להשיבו. עוד עתר כי פירוק השיתוף יעשה בדרך של רכישת התובע את חלקם של הנתבעים לפי חוות דעת שמאי.

בתביעתו הכספית (תמ"ש 25255-04-19) עתר התובע לחייב את הנתבעים בתשלום בגין דמי טיפול, סך 240,000 ₪ לפי חישוב של 5,000 ₪ לשנה ועבור 60 חודש, לשנים 2009-2014. ראו הודעת התובע שהוגשה ביום 14.1.2020. התובע טען כי לאחר פטירת הסבתא עברו התובע ומשפחתו להתגורר בבית הסבא על מנת לסעוד אותו. נטען כי הסב היה זקוק לטיפול צמוד 24/7 ולא יכול היה לבצע פעולות פשוטות והתובע ומשפחתו טיפלו בסבא במסירות נפש, מתוך תחושת שליחות ודאגה כאילו מדובר באביהם. נטען כי בראשית מחלתו הסב התהלך אך לא שלט בסוגרים, לא התמצא במקום ובזמן והם נאלצו לסייע לו בהלבשה, החתלה, הכנת אוכל ובהמשך גם האכלה ושתייה, ועוד סייעו לו בביקורים אצל רופאים ואשפוזים.

נטען כי טיפולם בסב חסך את הצורך להעסיק מטפל צמוד 24/7 ואת סיבלו של הסב, אם היה נאלץ לשהות במוסד סיעודי – בשל "הזנחה שקיימת בבתי האבות והתעללות בזקנים הסיעודיים". מה גם ששהות בבית אבות סיעודי מורכב ואיכותי עולה על סך 15,000 ₪ לחודש.

נטען כי הנתבעים לא היו בקשר עם הסב למעט בחגיגות ושמחות ויש לחייבם בתשלום דמי טיפול בשל העובדה כי התובע חסך "לנתבעים" הוצאות בגין תשלום למטפל 24/7.

1. הנתבעים הסכימו לפירוק שיתוף על ידי מכר לצד ג' מרבה במחיר ועתרו כי התובע ישלם עבור חלקם בדירה בגין דמי שימוש. בהתאמה הגישו הנתבעים תביעתם, ועתרו לקבל מידע בנוגע לפעולות כספיות ותשלום דמי שימוש. תביעת הנתבעים הוגשה כנגד התובע ואשתו.

בכתב הגנתם ובתביעתם המתוקנת, (תמ"ש 39018-02-18) הנתבעים טענו כי הסכסוך בין הצדדים החל בסמוך לאחר פטירת הסבתא מאחר והתובע, כבר במהלך השבעה עבר, יחד עם משפחתו, להתגורר בבית הסב. נטען כי התובע "התנחל" בבית הסב ז"ל ובכך למעשה מנע את כניסת הנתבעים לדירה. נטען כי מצבו הכלכלי של התובע "תמיד היה רעוע" ומעבר הדירה היה פתרון כלכלי לבעיותיו. נטען כי לאחר המעבר התובע השתלט על רכושו וקניינם של הסבים נהג בו כאילו מדובר ברכושו ולשימושו, לרבות רכישת כלי רכב חדש, נסיעות לחו"ל וניהול אורח חיים גבוה יותר. נטען כי במועד פטירת הסבתא הנתבעים היו זכאים לפי חלקם כיורשים על פי דין לסך 101,744 ₪ מכספי העִזבון ולא יכולה הייתה להיות הרשאה לתובע לעשות שימוש בחלקם זה. עוד נטען התובע הודה שהפסיד מאות אלפי שקלים מכספי הסבים בבורסה. נטען כי פניות הנתבעים לתובע להוצאת צווי ירושה ולחלוקת העִזבון לא קודמו, על מנת לאפשר לתובע להמשיך להתגורר בדירה וללא שהתובע השיב לדרישות לקבל פרטים.

נטען כי אם ביצע התובע השבחה בדירה, הרי שהתובע עשה בחשבון הסבים שימוש לשם ביצוע השיפוץ ומימון ההשבחה.

אשר לתביעת התובע לדמי טיפול, הוכחשו כל טענות התובע. נטען כי מעבר התובע ומשפחתו לדירה נעשה אגב חסימה פיזית ואיומים כלפי הנתבעים שרצו לסעוד את סבם. הנתבעים הכחישו את הצורך בטיפול שתואר והיקפו.

1. התובע-נתבע ונתבעת 2 בכתב הגנתם לתביעת הנתבעים, טענו כי התובע היה מורשה חתימה בחשבונות הסבים עוד טרם פטירת הסבתא וחזר על טענותיו שנטענו בכתב התביעה המקורי. התובע הוסיף והרחיב כי השתמש בחשבון הסבא לתשלום חשבונות וטיפולים רפואיים. נטען כי רוב התכולה בדירת הסב בבעלות התובע ואשתו, ועל כן, בניגוד לטענת הנתבעים כי לא שיתף פעולה עם חלוקת העִזבון, התובע שיתף פעולה והעביר רשימת תכולה, אך הצדדים לא הגיעו להסכמות. נטען כי בשל כך הגיש התובע תביעתו לפירוק שיתוף והוא עותר לזכות ראשונים לרכישת חלקם של הנתבעים. נטען כי אי הגשת התביעה לפירוק שיתוף על ידי הנתבעים נועדה לתבוע דמי שימוש עבור תקופה ארוכה. התובע ואשתו הכחישו כי עשו שימוש בכספי העִזבון לאחר פטירת הסב וטענו כי במהלך השנים הנתבעים קיבלו כ-120,000 ₪ מהחשבון הסב באמצעות התובע והפצירו בו שיעביר להם סיוע. התובע ואשתו עתרו כי הנתבעים יוותרו על חלקם בכלי הרכב של העִזבון. נטען כי אם יחויבו בדמי שימוש יש להפחית מדמי השימוש את החלק בדירה בו עשה הסב שימוש – חדר +חדר אמבטיה ושירותים.
2. לבקשת הצדדים ובהסכמתם ניתנו צווים המופנים לצדדי ג' (בנק "xxx" וקרן פנסיה "xx") על מנת לקבל מידע ומסמכים בנוגע להיקף העִזבון והכספים. עוד ניתן צו המופנה ללשכת הרווחה הרלוונטית. נוסף על כך מונה כמומחה מטעם בית המשפט הן שמאי על מנת להעריך את שווי הדירה וגובה דמי השימוש והן רו"ח לשם מתן חוות דעתו אשר להיקף הכספים שעמד ברשות המנוחים נכון לתאריך פטירת המנוחה; היקף הפעילות הכספית שבוצעה, ומהותו מאז פטירת המנוחה ועד פטירת המנוח; בדיקה האם בוצעה פעילות בחשבון המנוח לאחר פטירתו ועד מועד הגשת התביעה לפירוק שיתוף בתמ"ש 39018-02-18; היקף הפעילות בזכויות המנוחים בבנק xx בע"מ וחשבונות עו"ש וני"ע.
3. השמאי מר אריה סודית הגיש חוות דעת נושאת תאריך 4.10.2018. על פי חוות הדעת שווי הדירה במכר ממוכר ברצון לקונה ברצון הוא סך 1,200,000 ₪. עוד פורטה בחוות הדעת טבלה בנוגע לדמי השימוש לתקופות הרלוונטיות.
4. בדיון שהתקיים ביום 14.10.2018 הסכימו הצדדים כי ב"כ ימונו ככונסי נכסים לשם מכר הדירה. התובע הודיע כי הוא מבקש לשלוח שאלות הבהרה למומחה בעניין דמי השימוש והחרגת המרפסת, בד בבד עם קידום מכר הדירה וקבלת הצעות מקונים פוטנציאליים. בהתאמה נחתמו צווים המורים על מינוי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים לשם פירוק השיתוף.

בהמשך חתם התובע על התחייבות לפנות את הדירה 90 יום "מיום הכרזת הזוכה בדירה" אם לא ירכוש אותה בעצמו והצדדים הסכימו כי מכר הדירה באמצעות כינוס נכסים יימשך והתמורה תופקד בנאמנות עד לתום ההליכים כאן.

1. רו"ח שטרנפלד שמונה כמומחה בית המשפט הגיש חוות דעת נושאת תאריך 18.2.2020. על פי חוות הדעת לסבים היו 2 חשבונות בבנק xx. יתרתם הכוללת במועד פטירת הסבתא היה סך 610,464 ₪.

נכתב כי מחודש פטירת הסבתא, ינואר 2009, ועד פטירת הסב בחודש יוני 2014, הופקד לחשבון אחד סך 674,923 ₪ מגמלת הפנסיה של הסב וגם הועבר סך 3,000 ₪ מחשבון בנק נוסף (היתרה בחשבון הנוסף לאחר העברה כ-170 ₪).

עוד נכתב כי בתקופה זו, לאחר פטירת הסבתא ועד פטירת הסב, נמשכו כספים ושולמו הוצאות בסך כולל של 1,225,503 ₪. המומחה ציין כי הוגשו לו אסמכתאות בדבר תשלום חשמל, ארנונה, ביטוח בריאות, הוצאות קבורה סה"כ כ-118,500 ₪ הוצאות שיפוץ – 15,000 ₪, כ-170,000 העברות לבני משפחה ומעבר לכך סך כ-920,000 ₪ שימש למחיית הסב, התובע ומשפחתו. מתוך סכום זה כ-180,000 ₪ משיכות במזומן. נכתב כי כמחצית מהכספים הוצאו בכרטיסי אשראי. לעניין העברות לבני משפחה לא זוהו כל מקבלי ההעברה. ראו תשובות לשאלות הבהרה מתאריך 19.3.2020 והנספח שם .

צוין כי כחודש לאחר פטירת הסב (31.7.2014) היה בחשבון הבנק סך 59,884 ₪, ובחודש אוגוסט 2014 שולם מהחשבון, חשמל, ארנונה וביטוח בריאות ויתרה מחיובי כרטיסי אשראי.

1. לאחר שהוגשו חוות הדעת, הנתבעים ביקשו רשות והגישו כתב תביעה מתוקן, חזרו על טענותיהם ועל בסיס חוות הדעת שהוגשו, העמידו תביעתם על סך 1,106,593 ₪. בגין דמי שימוש סך 236,180 ₪ עד ליום הגשת התביעה וסך 870,413 ₪ בגין 2/3 מהסכומים שנמשכו לפי משיכה חודשית ממוצעת של 18,854 ₪. התובע ואשתו הגישו כתב הגנה מתוקן, חזרו על טענותיהם כפי שפורטו לעיל וטענו כי מתוך ה-1,200,000 ₪ שנמשכו מהלך תקופה של 65 חודשים כמפורט בחוות הדעת, הועברו כספים גם לנתבעים. עוד נטען כ על פי נתוני חוות הדעת המשיכה הממוצעת החודשית היא 18,000 ₪ לחודש ובהתחשב בהוצאות שנדרשו לסב שהיה במצב סעודי מורכב ובהשוואה לשהייתו במוסד סיעודי, הדבר סביר והמשיכות נעשו בהרשאה. נטען כי הנתבעים לא הצביעו על משיכה או פעולה חריגה. וכי אין לחייב דמי שימוש ולמצער לחייבם מיום הגשת התביעה בשנת 2017.
2. בין ובין הצדדים הגיעו להסכמה כי כלי רכב של הסב יעבור לתובע תמורת סך 500 ₪.
3. עדויות ראשיות הוגשו בתצהירים.

מטעם התובע ואשתו הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעמם וסומנו מוצגים ת/3-ת/4 בהתאמה, עוד הוגשו תצהיר עו"ד ס.פ. מוצג ת/2 ותצהיר מר וגב' נ.ג. ו-ר' מוצג ת/1. מטעם נתבעים 1-2 הוגשו תצהיריהם שסומנו מוצגים נ/1-נ2 בהתאמה.

דיון והכרעה:

1. כבר אציין כי מצאתי לקבל חלק מתביעת הנתבעים ולדחות את תביעת התובע לדמי טיפול.
2. אשר לתביעה הכספית שהגישו הנתבעים, למעשה בתביעה זו, המחלוקת בין הצדדים היא האם הוכיחו הנתבעים-התובעים בתביעה הכספית, כי התובע-הנתבע בתביעה הכספית, חרג מההרשאה שניתנה לו על ידי הסב ובכך גרע מכספי העִזבון ויש לחייבו להשיב לעִזבון כספים, ואם כן, מה גובהם.
3. כמפורט לעיל לשם בדיקת הטענות, מונה רו"ח נתן שטרנפלד כמומחה מטעם בית המשפט. הצדדים לא הזמינו את המומחה להעיד, רק הנתבעים-התובעים בתביעה הכספית שלחו לו שאלות הבהרה ובסיכומיהם אף אחד מהצדדים גם לא חלק על חוות דעתו.
4. לאור כי הצדדים לא חלקו על חוות הדעת ולא הונחה בפני עילה בשלה יש לחרוג מהנתונים שהביא המומחה או לחרוג ממסקנותיו אני מקבלת את חוות דעת רו"ח שטרנפלד נושאת תאריך 18.2.2020 בצירוף תשובותיו לשאלות הבהרה נושאת תאריך 19.3.2020.
5. משמעות הדבר הוא כי הוכח שממוצע הוצאות חודשיות מחשבון הסב, לאחר פטירת הסבתא הוא סך 18,854 ₪ לחודש.
6. כאשר התבקשו התובע ואשתו להסביר עבור מה הוצא הסכום הנ"ל, הם לא ידעו לפרט זאת. הן למומחה, הן בתצהיריהם והן בתשובותיהם בחקירה הנגדית.
7. לא זו אף זו אלא שבחקירתם הנגדית עלה כי התובע ואשתו סבורים כי בשל העובדה כי טיפלו בסב, הוענקה להם ההרשאה לעשות בכספו כרצונם ולצרכיהם האישיים, גם ללא הרשאתו המפורשת של הסב. וכך הסביר זאת התובע בעדותו בעמוד 23 שורות 25-28 שם העיד:

"מגיע לי היה להתאוורר בחו"ל, על חשבון דמי טיפול. הייתי מורשה בחשבון והיה כרטיס אשראי על שמי"

דברים דומים העידה אשת התובע בעמוד 36 שורות 15-17. כאשר נשאלה אם חשבו שכספו של הסב הוא כספם ולכן עשו בו שימוש לממן לעצמם נסיעה לחו"ל, השיבה:

"לא אבל חשבנו שבגלל שאני לא יכולה למצוא עבודה נורמלית ואנחנו צריכים לטפל בהם אז חלק מהתשלום מגיע לנו".

בהמשך חקירתו הנגדית נשאל התובע האם חשב שהוא רשאי לעשות כן, להבדיל מחשב שמגיע לו, ותשובתו לכך הייתה, כי לגישתו די בכך שניתנה לו הרשאה בחשבון כדי שיעשה בכספים לפי רצונו. ראו עמוד 23 שורות 25-34.

יצוין כי לעדותו זו קדמו אמירות כלליות ועדות מתחמקת כאשר התבקש להסביר לאיזה שימוש יצאו הכספים. ראו עמוד 22 שורות 6-34:

"ש. עברת להתגורר עם המנוח בשנת 2009, אחרי שסבתא נפטרה. בוא ניקח תקופת זמנים: אני אומר שזה מיד אחר-כך.

ת. כמה ימים אחרי השבעה.

ש. זה היה אחרי הילד השני?

ת. כן.

ש. באותה תקופה, ההכנסות שלכם, שלך ושל אשתך, היו פלוס מינוס 7,000 ₪. אתה מיופה כוח בחשבון המנוח ושל המנוחה אבל אני בטוח שנהגת לעשות הפרדה בין החשבונות?

ת. כן.

ש. זאת אומרת שהכסף שלכם וההוצאות שלכם היו רק מהחשבונות שלכם, והכסף של המנוחים וההוצאות שהוצאו עבור המנוח היו מהחשבון שלו. נכון?

ת. כן.

ש. זאת אומרת כשאני שואל את המומחה והוא עונה לי – שהיו הוצאות חודשיות, בממוצע, של 15,000-16,000 ₪ לחודש. אתה טוען כי כל ההוצאות מהחשבון של סבא וסבתא היו לטיפול של סבא?

ת. לא טענתי את זה. הוצאות טיפול נילוות של סבא – חשבונות מים, ארנונה, גז, מועדון.

ש. הגשת כתב הגנה. צירפת תצהיר והתצהיר אומר שהכל בו נכון. זו חתימה שלך, מציג לך כעת.

ת. כן.

ש. בסעיף 18 אתה אומר שמחישוב אריתמטי פשוט כי נמשכו כל חודש 18,000 ₪ מחשבון המנוחים, זאת אתה אומר... אני שואל, אם הבנתי נכון, שה-18,000 ₪, אתה לא רוצה חלילה לשאת על עצמך אלא רק על הטיפול בסבא.

ת. הטיפול בתור חולה סיעודי מורכב לא היה בהתחלה אלא בשנתיים האחרונות. הוא היה חצי-דמנטי, לא לגמרי. הוא היה חולה סיעודי מורכב בערך מ-2012, משהו כזה. כשאמרתי חצי-דמנטי הוא היה מ-2008.

ש. 2008?

ת. 2009, משהו כזה."

ובהמשך הודה, כי "אפשר לומר שזה היה בשיתוף", כלומר שלא הייתה הפרדה בין ההוצאות עבור הסב והוצאות עבור משפחתו. עמוד 23 שורות 9-12 – מה שמעיד על הפרת חובת נאמנות/שליחות שכן לא נעשתה כל הפרדה בין הוצאות הסב להוצאות התובע ומשפחתו – והרשאה שניתנה לשם הוצאת כספים לצרכי הסב, לא הייתה לשיתוף.

בעמוד 24 שורה 13 ואילך שוב נשאל התובע אודות פירוט ההוצאות וענה תשובות כלליות. בעדותו שם הוא מפנה לתצהירו. אלא שעיון בתצהירו מעלה כי בסעיף 23 פורטה רשימת הוצאות ללא סכומים. רשימה זו כוללת חשבונות, טיפולים רפואיים, קניות, השכרת ציוד רפואי, מזון מיוחד (אינשור), שעות מטפלים, התאמת חדר אמבטיה, רכישת מזרונים וכריות, משחות טיפול, ביגוד, חיתולים, העברות לבני משפחה.

גם אשתו של התובע השיבה בתשובה כללית. "טיפול בסיעודי עולה הרבה כסף, טיטולים, תרופות, טיפולים. יש הרבה הוצאות" ולא ידעה לפרט על מה הוצאו הסכומים. ראו עמוד 34 שורות 31-34. וכאשר נמסר לה שבחוות הדעת נכתב כי הוציאו 18,000 ₪ לחודש גם לא ידעה להסביר. ראו עמוד 35 שורות 2-14.

1. אודה, כי לא מצאתי ברשימה הוצאות שיש בהן להסביר הוצאות של אדם אחד בסכום החודשי הממוצע כפי שנקבע בחוות הדעת והצדדים הסכימו לקביעה זו – היינו סך כ-19,000 ₪ לחודש.
2. לפיכך, מסקנתי מהאמור היא אחת – התובע עשה שימוש בהרשאה שניתנה לו לנהל את חשבון הסב לשם תשלום הוצאות הסב, עשה שימוש בכספים בחריגה מהרשאה מאחר והשתמש בהם גם לצרכיו ולצרכי משפחתו. שימוש זה אינו מבין השימוש להם ניתנה ההרשאה – שאחרת לא היה מנסה לטעון התובע כי ההוצאות שימוש כולן לצרכי הסב.

עוד ובהקשר זה אוסיף שאיני יכולה לקבל טענת התובע כי הדבר נעשה "כנגד דמי טיפול". אין מדובר בסיוע או תמיכה מעת לעת או רכישות הכרחיות. מדובר גם בתשלום עבור הוצאות בילוי ופנאי, נסיעות לחו"ל, מסעדות ובילויים. ראו למשל החיובים לטובת פאב xx, פאב xx, פאב ה-xx ועוד. כפי שהפנה אליהם ב"כ הנתבעים בחקירת התובע בעמוד 26 שורות 1-7 וגם אשת התובע אישרה בחקירתה בעמוד 36 שורות 5-17. התנהלות זו יש לגנות ולהוקיע, ודאי מקום שמדובר בכספי קשיש המתפרנס מקצבת פנסיה בסך 6,000-7,000 ₪ לחודש והיתרה היא מחסכונות שצבר יחד עם אשתו במהלך חייו. ראו לעניין זה עדות התובע עצמו בעמוד 21 שורות 10-11.

יתר על כן, התמונה שביקש התובע להציג (ולא הוכחה) היא של סב שמצבו הבריאותי, פיזי וקוגניטיבי, לא אפשרו לו לנהל ענייניו. ככול שכך היה, הרי שדי בכך בכדי לסתור את טענתו של התובע כי השימוש בכספים נעשה בהרשאה, שכן, לגרסת התובע עצמו, הסב לא כשיר היה לתת לו הרשאה זו. ראו למשל עמוד 22 שורות 24-29, עמוד 23 שורות 1-3 ועוד.

1. דע עקא שלא הוכח מהו הסכום ביתר בו נעשה שימוש, מעבר לצרכי הסב ואשר הוצא בחריגה מההרשאה, למעט נתונים חלקיים. כך למשל בעדותו בעמוד 24 פירט התובע מקצת מההוצאות והעיד כי הוצאה חודשית עבור מזון הייתה סך 3,000 ₪, עבור מועדון יום 1,000 ₪, עבור מטפל 3,000 ₪, עבור תרופות ומשחות 1,000 ₪. נוסף על כך פירט כי היו הוצאות חד פעמיות גדולות כגון מזרון וביגוד וגם חשמל וארנונה. וגם ראו ההוצאות עבור השיפוץ, כמפורט בעמוד 28 שורות 1-19.
2. בשל העדר נתונים מספיקים, אבחן הדברים על דרך האומדנה, משמעות הדבר הוא כי גם אם אקבל את הסכומים שהשלים התובע בחקירתו הנגדית, סכומים שניתן היה להתרשם כי "שלף מהשרוול", ההוצאה החודשית הממוצעת עבור הסב, להערכתי היא כ-10,000 ₪ לחודש.

ההפרש ביתר הוא כ- 9,000 ₪ שנמשכו מדי חודש בחודשו לשם צרכי התובע ומשפחתו. משיכה זו היא בחריגה מהרשאה ויש לחייב התובע להשיבה לעִזבון – בהפחתת חלקו.

מסכום זה יש להפחית לגבי כל אחד מהנתבעים את הסכומים שניתן לשייך להם לפי חוות הדעת – לגבי הנתבע א.ד., סך 37,600 ₪ ולגבי הנתבע י.ד. סך 18,000 ₪ (שנטען כי קיבלו על חשבון קופת גמל של המנוחה).

איני מפחיתה את הסכומים בגין הפסד בבורסה – הן מאחר וגובהם לא הוכח והן מאחר ולהפסד כספים בבורסה, מקום בו התובע השקיע בני"ע על דעת עצמו, שלא על פי ההרשאה שניתנה לו - דינו כדין שימוש בחריגה מהרשאה. ראו בהקשר זה עדותו בעמוד 32 שורות 1-3.

1. למען הסר ספק, אדגיש ואציין – הרושם החד משמעי שעלה מהעדויות הוא שהתובע ומשפחתו העניקו לסב טיפול מטיב. הדברים עלו מעדויות השכנים – בני הזוג נ' וגם מעדות עו"ד פ' אלא שטיפול זה אין משמעו מתן הכשר למשיכות כספים בחריגה מהרשאה. על אחת כמה וכמה עת העד מטעם התובע, עו"ד פ' העיד כי בשנת 2012 הסביר לתובע כי הכספים אינם כספיו ואינו יכול לעשות בהם כרצונו. ראו סעיף 9 לתצהיר עו"ד פ' מוצג ת/2. ועדותו בעמוד 15 שורות 1-6 שם העיד, בין היתר כי "אמרתי לו שזה לא שלו" – היינו אמרתי לתובע שהכספים לא שלו.

עוד אציין כי התרשמתי שלנתבעים היה נוח לשבת על הגדר ולאפשר לתובע ומשפחתו לטפל בסב. אלא שגם בזאת אין להכשיר שימוש בכספים בחריגה מהרשאה.

1. לפיכך, הרי שיש לחייב את התובע להשיב לעִזבון את הכספים שעשה בהם שימוש בחריגה מהרשאה, היינו שיעור של 2/3 מהסך המתקבל ממכפלת 9,000 ₪ לחודש * 65 חודשים.

לסכום זה יש להוסיף את חלקם של הנתבעים בעִזבון הסבתא במועד פטירתה, היינו סך 101,744 ₪ המהווים 2/12 מהכספים בחשבונות הבנק, כמפורט בחוות דעת המומחה. סכום זה שהונחל לנתבעים כיורשים על פי דין, אינו חלק מהכספים לגביהם ניתנה לתובע הרשאה על ידי הסב שכן לא היה בבעלות הסב. ראו כלל הנפילה המיידית שבסעיף 1 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965, שילה "פירוש לחוק הירושה תשכ"ה – 1965", נבו, ירושלים, תשנ"ב וגם ע"א 108/86 עזבון לויט ראובן ואח' נ' אלקה קרמרסקי, פ"ד מ(3) 670.

1. אשר לתביעה לדמי שימוש, גם תביעה זו מתקבלת. התובע ואשתו-נתבעת 2, לא הציגו כל עילה בשלה אין לחייבם בדמי שימוש.
2. החיוב בדמי שימוש מקורו בעצם השימוש בנכס שהוא בבעלות הנתבעים. גובהו של החיוב הוא על פי חוות דעת המומחה, עליה לא חלקו הצדדים, למעט בכל הנוגע לחלק בו עשה שימוש הסב. חלק זה – בדין נטען על ידי התובע ואשתו כי יש להפחיתו מהסכום הכולל. עם זאת, המומחה לא נשאל על אודות ההפחתה והפחתה זו לא כומתה.
3. בהעדר נתונים לעניין זה בחוות הדעת, הרי שההפחתה בגין החלק בו עשה שימוש הסב תעשה גם היא על דרך האומדנה.
4. לטעמי, בהינתן כי הסב עשה שימוש בחדר אחד ולעיתים בחדרים משותפים, והדירה היא בת 4.5 חדרים ומרפסת, אני מפחיתה מדמי השימוש שבחוות הדעת 25% .

לנתבעים יחדיו 2/3 זכויות מתוך 25% מהדירה כיורשים על פי דין של הסבתא ושיעור אחזקותיהם גדל, לאחר פטירת הסך לשיעור של 2/3 מכל הזכויות.

משמעות הדבר כי מיום פטירת הסבתא יש לחייב את התובע ואשתו בשיעור השווה ל-2/3 משיעור של 12.5% מתוך שיעור של 75% מדמי השימוש לפי חוות הדעת. מיום פטירת הסב יש לחייב את התובע ואשתו, בשיעור השווה ל-2/3 ממלוא דמי השימוש, עד למועד הגשת התביעה המתוקנת. בגין התקופה שממועד התביעה המתוקנת ועד לפינוי בפועל, על הנתבעים (התובעים בתביעה הכספית) להגיש תביעה נפרדת.

לפיכך, על פי חוות דעת המומחה עליה הצדדים לא חלקו ובהעדר התנגדות לטענה בתביעה המתוקנת בשנים 2019-2020 דמי השימוש זהים לשנת 2018, הרי שמיום פטירת הסבתא ועד להגשת התביעה המתוקנת, דמי השימוש בגין חלקם של הנתבעים הם: סך 583.33 ₪ לחודש עבור שנים 2009-2012 (28,000 ₪), סך 616.66 ₪ לחודש עבור שנת 2013 (7,400 ₪), סך 633.33 ₪ לחודש עבר חודשים ינואר-יוני 2014 (3,800 ₪), סך 2,533.33 ₪ לחודש עבור חודשים יולי-דצמבר 2014 (15,200 ₪), סך 2,466.66 ₪ לחודש עבור שנים 2015-2016 (59,200 ₪), סך 2,533.33 ₪ לחודש עבור שנת 2017 (30,400 ₪) וסך 2,733.33 ₪ לחודש עבור שנים 2018-2020 (98,400 ₪). סה"כ 242,400 ₪. מסכום זה יש לחייב את התובע ואשתו בשיעור של 75%.

1. לפנים משורת הדין, בשל העובדה כי התרשמתי שאכן התובע ומשפחתו תמכו בסב לא הוספתי על דמי השימוש את רכיבי אחזקת הדירה ששולמו עבור התובע ומשפחתו על ידי הסב.
2. אני דוחה את טענות התובע כי מהתשלומים בהם יחויב יש להפחית השבחה והשקעות בדירה. לא רק שהשקעה בסך 60,000 ₪ זו לא הוכחה, הוכח כי בניית המרפסת והתאמת חדר האמבטיה נעשו מכספי הסב. ראו בהקשר זה חוות דעת המומחה שטרנפלד וגם חקירת התובע בעמוד 28 שורות 1-19, שם אישר התובע כי התשלומים (למעט סך 3,800 ₪) נעשו מחשבון הסב.
3. אשר לדמי טיפול – גם טענה זו אני דוחה וכפועל יוצא את תביעת התובע כולה.
4. אתחיל בבסיס המשפטי. התובע לא פירט מהי עילת התביעה, לא בתביעתו ולא בסיכומיו.

הבסיס המשפטי יכול להיות מצוי, בחוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט -1979 וזאת מאחר והתובע טוען כי אלמלא היה מטפל בסב, לא הייתה נותרת דירת העִזבון. אלא שבנסיבות כאן, אין מתקיימים התנאים הקבועים בחוק עשיית עושר ולא במשפט התשל"ט-1979. סעיף 4 לחוק קובע כי:

"מי שפרע חובו של אדם אחר בלי שהיה חייב לכך כלפיו, אינו זכאי להשבה אלא אם לא היתה לזוכה סיבה סבירה להתנגד לפרעון החוב, כולו או מקצתו, ואינו זכאי להשבה זו אלא כדי מה שנתן לפרעון החוב."

1. בע"א (חי') 318/95 חברה מסחרית בע"מ נ' נוקטורנו בע"מ, סעיף 12 לפסה"ד מיום 8.9.1996, נאמר:

האלמנטים הנדרשים להתגבשותה של עילה על בסיס הסעיף הנ"ל הם, שהמערערת פרעה את החוב של האחר, לענייננו, של המשיבים, כי הפירעון נעשה מבלי שהיתה חייבת בכך כלפיהם, וכי למשיבים "כנהנים", לא היתה סיבה להתנגד לפירעונו של החוב (ע"א 625/91 M. INDEMNITY GUARANTEE ASSURANCE LIMITED נ' כלל חברה לביטוח בע"מ, תק-על, כרך 95(2) 1015 בעמ' 1022-1023). עוד יש לשים לב, כי הסעיף מנוסח על דרך השלילה, ויש בו כדי להבהיר, כי נטל ההוכחה מוטל על מי שפרע את החוב (דניאל פרידמן, דיני עשיית עושר ולא במשפט, הוצאת בורסי, תשמ"ב-1982 בעמ' 171).

1. היְינו לתובע עומדת עילת תביעה רק מקום בו פרע חוב של הנתבעים. האם לנתבעים היה חוב כלפי הסב שהתובע פרע עבורם?
2. החובה לזון הורי הורים מצויה בסעיף 4 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט- 1959. נוסף על כך, זכות החזרה לחייב בגין תשלום מזונות ביתר, מצויה בסעיף 16 לחוק הנ"ל, ולכאורה ניתן לומר כי סעיף זה יכול לשמש כבסיס לעילת תביעת התובע בגין דמי טיפול. וכך קובע סעיף 16 הנ"ל:

"(א) מי שנתן מזונות מעל למוטל עליו ולא התכוון ליתן מתנה, רשאי לדרוש החזרת היתרה ממי שקיבלה או ממי שנתן פחות מן המוטל עליו ובמידה שנתן פחות מן המוטל עליו. (ב) מי שנתן מזונות שלא היה חייב בהם ולא התכוון ליתן מתנה, רשאי לדרוש החזרתם ממי שקיבלם או ממי שהיה חייב בהם ובמידה שהיה חייב בהם."

1. אלא שזכות החזרה, הן על פי חוק עשיית עושר ולא במשפט, התשל"ט- 1979 והן על פי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959 – קמה רק מקום שנקבע כי קיים חיוב.
2. סעיף 5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט – 1959 קובע:

"אין אדם חייב לספק מזונות לבן-משפחה לפי סעיף 4 אלא במידה שנתקיימו שלוש אלה:

(1)יש בידו לעשות כן לאחר סיפוק הצרכים של עצמו, של בן-זוגו ושל הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן-זוגו;

(2) אותו בן-משפחה, על אף מאמציו, אינו יכול לספק צרכיו מעבודה, מנכסיו או ממקור אחר;

(3) אותו בן-משפחה אינו יכול לקבל מזונות לפי סעיף 2 או לפי סעיף 3 או מעזבון, ואינו יכול לקבלם מבן-משפחה הקודם לאותו אדם לפי הסדר שנקבע בסעיף 4."

1. משמעות הדבר כי היה על התובע להוכיח כי התקיימו התנאים לחיוב הנתבעים וגם את גובהו של החיוב והוא לא עשה כן. לא זו אף זו אלא שבמקרה כאן לא רק שלא נקבע חיוב, שכן אין תלוי ועומד פסק דין שקובע חובתם של הנתבעים לטפל בסב והיקף חובה זו, למעשה מעצם העובדה כי לאחר שסופקו צרכי הסב, נותרה יתרת כספים בחשבונו ונותרו במסת נכסי העִזבון הזכויות בדירה מושא הליך זה, אנו למדים כי לא התקיימו התנאים הקבועים בסעיף 5 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, שהרי לסב היו די והותר אמצעים לכלכל עצמו.

ודוק, חובת הנכדים לזון את הורי הוריהם, על פי חוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), תשי"ט-1959, אינה חובה מוחלטת אלא היא חובה התלויה בתנאים. הן לגבי קיומה אם לאו והן אשר להיקפה וגובה.

וראו בהקשר זה הדברים שנאמרו בע"א (חי') 318/95 חברה מסחרית בע"מ נ' נוקטורנו בע"מ, סייפא סעיף 12 לפסה"ד מיום 8.9.1996:

כפי שהערתי לגבי נושא הערבות, כך גם לגבי חוק עשיית עושר ולא במשפט. גם מי שפועל כמתנדב, במיוחד כאשר מדובר ביחסי קירבה משפחתיים, סביר היה שימציא הודעה מוקדמת למשיבים, לפני ביצוע החוב לבנק, על כוונתו לעשות כן, כדי לאפשר למשיבים להציג עמדתם ולעמוד על סבירות התנגדותם, אם קיימת (ראה פרופ' פרידמן, "דיני עשיית עושר ולא במשפט", סעיף 249, בעמ' 233.

1. על כן, אני דוחה את התביעה מאחר ולא הוכח כי קיים חיוב או חובה המקימה זכות חזרה מאת התובע אל הנתבעים - וממילא לא הוכח היקפם.
2. מבלי לגרוע מהאמור אוסיף, כי דינה של התביעה לדמי טיפול להידחות גם בשל התנהלות חסרת תום לב של התובע. ואסביר,

כאשר בעל דין מגיש תביעה ומסתיר מבית המשפט והצד שכנגד מידע מהותי שיש בו להשפיע השפעה ממשית על הסעד המבוקש, יש לדחות תביעתו אגב חיוב בהוצאות לדוגמא. לעניין חוסר תום לב דיוני ראו תמ"ש 4006-07-12 מ.נ. נ' ש.ד., סעיפים 25-26 לפסה"ד מיום 20.1.2013. זהו גם המקרה כאן, התובעים הגישו תביעה לדמי טיפול כשהם מסתירים מבית המשפט כי בפועל לסב היה מטפל. לא זו אף זו אלא שהעד מטעם התובע, עו"ד פ' העיד בעמוד 16 שורות 2-4 העיד כי המטפל שהה 24/7 בדירה הסב. למותר לציין כי בחקירתם, הן התובע והן אשתו נאלצו להודות כי העסיקו מטפל עבור הסב מה גם שמעדות אשת התובע עלה כי עיקר הטיפול בסב, מעבר לטיפול שהעניק לו המטפל, היה "ישבנו איתו, דיברנו איתו שלא יהיה לבד". ראו עמוד 33 שורות 20-27. מבלי להמעיט בחשיבות הפגת בדידות של אדם קשיש בערוב ימיו, ספק בעיני אם ניתן על בסיס אמירה זו לבסס תביעה לדמי טיפול מבן משפחה.

זאת ועוד, גם אם לא הייתי דוחה את התביעה בשל המפורט לעיל, התביעה לגופה לא הוכחה; התובע לא הוכיח כי מעבר לשעות הטיפול שאושרו על ידי המוסד לביטוח לאומי ושולמו על ידי המוסד לביטוח לאומי נדרשו "שעות סיעוד" נוספות – וזאת אם לא שהה מטפל 24/7, שכן כאמור לעיל, עו"ד פ' העיד בעמוד 16 שורות 2-4 כי הועסק מטפל 24/7, ובפרט, כאשר התובע עצמו אישר כי הסב שהה בשעות הבוקר במועדון יום – וסכום זה נכלל בהוצאות הסב. עוד יש לציין, כי אם היה נפסק כי יש לחייב את הנתבעים בדמי טיפול, הרי שיש לקבוע את סכום דמי הטיפול ומסכום זה להפחית את חלקו של התובע (1/3), כבן משפחה בן אותה קירבה.

1. על כן כאמור, התביעה לדמי טיפול נדחית.

נפסק:

1. בתמ"ש 48802-10-17 פירוק שיתוף יעשה כפי הסכמות הצדדים, בדרך של מכר על ידי ב"כ הצדדים ככונסי נכסים, לצד ג' מרבה במחיר. הסכם המכר יובא לאישור בית המשפט.
2. בתמ"ש 25255-04-19 התביעה לדמי טיפול, התביעה נדחית.
3. בתמ"ש 39018-02-18 אני מחייבת את הנתבע מר ש.ד. לשלם לתובעים בהליך הנ"ל: למר א.ד. סך 157,400 ₪ ולמר י.ד., סך 177,000 ₪ בגין משיכה בחריגה מהרשאה (9,000 ₪ * 65 חודשים * 2/3 פחות הסכומים שהועברו לכל אחד מהם לפי חוות הדעת) הסכומים נכון ליום הגשת התביעה המקורית.

נוסף על כך, אני מחייבת את הנתבע מר ש.ד. לשלם למר א.ד. ולמר י.ד. , יחד ולחוד, סך 101,744 ₪ בגין חלקם בעִזבון הסבתא המנוחה. בשים לב כי התביעה בעניין זה הוגשה בפברואר 2018 הראשונה, הפרשי ההצמדה והריבית יהיו מיום הגשת התביעה המקורית.

ביחס לדמי שימוש, אני מחייבת את מר ש.ד. וגב' א.ד., יחד ולחוד, לשלם למר א.ד. ולמר י.ד. , יחד ולחוד, סך 181,800 ₪ ליום הגשת התביעה המתוקנת (שכן בתביעה המתוקנת הוספה התקופה 1.3.2018-31.12.2020).

1. לאור התוצאה אליה הגעתי, העובדה כי בכל הנוגע להפרשי הצמדה וריבית זקפתי לחובת הנתבעים את העובדה כי השתהו בהגשת תביעתם עד לחודש פברואר 2018, התנהגות הצדדים בהליך, הטיפול שניתן לסב ושיקולים נוספים, אני מחייבת את הנתבעים בתמ"ש 39018-02-18 לשלם, יחד ולחוד, לתובעים בתמ"ש 39018-02-18 יחד ולחוד, את האגרה ששולמה על ידם ואת התשלום למומחים ולשם קבלת מסמכים מצדדי ג' – לפי קבלות, וגם בהוצאות משפט סך 4,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד סך 35,000 ₪.

מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים, תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליכים שבכותרת.

ניתן היום, כ"א שבט תשפ"ב, 23 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.