בפני | כבוד השופט אמיר ויצנבליט | |
התובעת | שיר אילנית | |
נגד | ||
הנתבעת | מורן סמון, עו"ד | |
בשם התובעת: עו"ד יוסי כהן
החלטה |
1. לפניי בקשות שהגישה הנתבעת לסילוק התביעה על הסף ולעיכוב ההליך בשל תניית בוררות.
2. התביעה היא בעיקרה להשבת שכר-טרחת עורך-דין. סכומה הוא 85,400 ש"ח. לפי הנטען בכתב התביעה, התובעת שכרה את שירותיה של הנתבעת, עורכת-דין במקצועה. לפי הנטען, הנתבעת ייצגה את התובעת למשך ארבעה ימים עד שהתפטרה מן הייצוג (לפי הנטען, בפרק הזמן שמיום 21.1.2021 ועד יום 25.1.2021). נטען שבפרק זמן זה, הנתבעת הגישה עבור התובעת תגובה יחידה בהליך משפטי שהתנהל בעניינה של התובעת, שהיא כמתואר חלק קטן מהייצוג שתוכנן. חרף זאת, כנטען, הנתבעת הותירה בידיה שכר-טרחה ששילמה לה התובעת בסך 75,400 ש"ח.
לפי המתואר בכתב התביעה, בדיעבד התברר לתובעת שבהסכם שכר-הטרחה שנעשה בין הצדדים נכללה תניית בוררות. כמתואר בכתב התביעה, משלא הסכימה הנתבעת להשיב לתובעת את שכר-הטרחה ששולם לה, התובעת הגישה תביעה נגד הנתבעת במסגרת של בוררות. בהליך הבוררות מונתה כבוררת עו"ד יעל שמואלי. אולם לפי המתואר על-ידי התובעת, הליך הבוררות "כשל" והבוררת התפטרה מתפקידה. התובעת טוענת כי פרישת הבוררת מתפקידה אירעה על רקע חוסר אמון של התובעת בהליך הבוררות, אשר נבע מכך שהסתבר שקיימת היכרות בין הנתבעת לבין הבוררת. זאת שכן הנתבעת והבוררת הן עורכות-דין העוסקות בדיני משפחה, ולפי הנטען להן היכרות בת כשנתיים. התובעת טוענת שבקשותיה לקבל מידע נוסף אודות ההיכרות בין הנתבעת לבין הבוררת נדחו.
התובעת טוענת בכתב התביעה שחתמה על הסכם שכר-הטרחה תחת לחץ וכשנמצאה בדוחק זמנים להגיש תגובה בהליך משפטי בעניינה, ותוך שהנתבעת מנצלת לחץ זה וללא שניתן לתובעת הסבר על ההסכם ועל השלכותיו. התובעת טוענת שההסכם בינה לבין הנתבעת נכרת במצב של עושק ושיש לבטלו. כן נטען שבהסכם נכללה תנייה שרירותית שלפיה הנתבעת תהא זכאית למלוא שכר-טרחתה גם אם הייצוג לא יושלם. עוד טוענת התובעת ששכר-הטירחה ששילמה לנתבעת הוא מופרז בשים לב להפסקת הייצוג תוך זמן קצר. בתביעה נתבעת השבה של שכר-הטרחה ששולם בסך 75,400 ש"ח, וכן פיצוי בסך 10,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, בזבוז זמן והקדשת טירחה. התובעת טוענת לחלופין כי שכר-הטירחה הראוי שלו זכאית הנתבעת הוא בסך של 5,000 ש"ח.
3. הנתבעת הגישה שתי בקשות: לסילוק ההליך על הסף ולעיכוב ההליך בשל תניית הבוררות. הטענות בבקשות הן דומות, ואומר כבר עתה כי מבין בקשות אלו הרלוונטית לעניין היא זו לעיכוב ההליך.
4. לפי המתואר על-ידי הנתבעת, בין הצדדים כבר התנהל הליך בוררות. לעמדת הנתבעת, הבוררות טרם הסתיימה, וזהו הליך שעודנו שריר וקיים. לפי המתואר על-ידי הנתבעת, במסגרת התביעה שכבר נדונה בבוררות, הצדדים חתמו על הסכם בוררות. נטען שבמסגרת הבוררות הוגשו כתבי הטענות, התקיים דיון, הוגשו תצהירי עדות ראשית ונקבע מועד לישיבת הוכחות. הנתבעת טוענת שהתובעת עשתה כל שביכולתה על מנת להכביד על הליך הבוררות. לפי המתואר, התובעת החליפה את הייצוג והעלתה טענות בדבר פסלות הבוררת בטענה של הכרות מוקדמת עם הנתבעת. זאת הגם שמדובר בנושא שהיה ידוע בשלב מוקדם יותר. בשל כך, לפי המתואר, התבטלה ישיבת ההוכחות. לפי המתואר, התובעת הגישה בקשה למחוק את תביעתה. לאחר מכן, כמתואר, הבוררת התפטרה מתפקידה והחליטה שימונה בורר אחר במקומה. הנתבעת טוענת שפנתה ללשכת עורכי-הדין על מנת שזו תמנה בורר אחר, אולם בשל הגשת התביעה לבית משפט זה הודיעה לשכת עורכי-הדין כי מינוי של בורר חלופי יעוכב עד להחלטה מתאימה של בית המשפט.
הנתבעת טוענת שהגשת התביעה לבית משפט זה עומדת בניגוד לתניית הבוררות בין הצדדים. הנתבעת טוענת שבנסיבות אלו, יש להורות על עיכוב ההליך. הנתבעת טוענת שקבלת עמדת התובעת תביא לכך שהחוטא יצא נשכר. בקשות הנתבעת נתמכו בתצהיר.
5. התובעת טוענת בתשובתה לבקשות הנתבעת, כי לבית המשפט שיקול דעת שלא לעכב את בירור ההליך ושלא למנות בורר חלופי תחת זו שהתפטרה מתפקידה, בהתאם לסעיפים 5(ג) ו-12(ב) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968 (להלן – חוק הבוררות). התובעת טוענת שאין ביכולתה הכלכלית לשאת בעלויות הבוררות. התובעת טוענת לעניין זה שהיא הוכרזה לא מזמן כפושטת רגל. כן עומדת התובעת על נסיבותיה האישיות והמשפחתיות. התובעת טוענת שיוצגה על-ידי הסיוע המשפטי טרם פנתה לנתבעת.
התובעת טוענת שהנתבעת ניצלה את מצבה הרגשי הקשה, וערכה חוזה דרקוני. זאת כאשר היא מצויה בלחץ זמנים בשל צורך להגיש תגובה בהליך שהתנהל בעניינה. התובעת טוענת שהסכם שכר-הטרחה פסול גם לאור תנייה שנכללה בו בדבר חובה להשתתף בהליך טיפולי. התובעת טוענת שההסכם פסול, נכרת בטעות, בהטעייה, בעושק ובחוסר תום לב. כן נטען שתניית הבוררות היא תנאי מקפח בחוזה אחיד.
התובעת טוענת שהבוררת שדנה בהליך הבוררות היא חברה של הנתבעת, וכי הנתבעת לא סיפרה על כך והסתירה זאת. התובעת טוענת שבנסיבות אלו אין לה אמון בבוררות ובשום עורך-דין שימונה על-ידי לשכת עורכי הדין, שכן הם חברים וקולגות של הנתבעת. התובעת טוענת שחיובה בהוצאות משפט על-ידי הבוררת מחזק את ניגוד העניינים שבו הייתה הבוררת.
התובעת טוענת לחשיבות זכות הגישה לערכאות, וכן כי הנתבעת לא תנזק אילו התביעה תידון בבית המשפט. התובעת מוסיפה שסיכויי תביעתה טובים. תשובת התובעת לא נתמכה בתצהיר.
6. בהחלטה מיום 20.4.2022 ניתנה לנתבעת ארכה להגשת כתב הגנתה עד להכרעה בבקשות שהגישה.
7. ביום 20.7.2022 התקיים דיון בבקשות שהוגשו. בדיון התובעת יוצגה על-ידי עורך-דין. ביום 21.7.2022 הגישה התובעת מסמכים נוספים.
דיון והכרעה
א. התשתית העובדתית
8. התובעת והנתבעת כרתו הסכם שכר-טרחה (ההסכם נושא תאריך 19.1.2021; נספח א' לכתב התביעה). בראש ההסכם מופיעים הליכים שונים שההסכם יחול עליהם ושמתנהלים בעניינה של התובעת (לצד המילים, "מסגרת הטיפול"). בהסכם נאמר, כי "נוכח כך שהלקוחה החליפה עד היום עורכי דין לצורך הייצוג, וכתנאי לייצוגה של הח"מ מוסכם בזאת כדלקמן", ובהמשך הוסכם שהתובעת תפעל לפי הייעוץ המשפטי שהיא מקבלת, וככל שתחליט לפעול בניגוד לייעוץ משפטי זה לנתבעת שמורה הזכות להפסיק את הייצוג לאלתר; כי התובעת לא תפנה באופן ישיר לערכאות שיפוטיות; כי התובעת, "מבינה את הקושי בייצוג לאחר שהתחלפו 3 עורכי דין מתחייבת לשתף פעולה לצורך ייצוג הח"מ בצורה אפקטיבית ויעילה"; וכי התובעת מתחייבת לשתף פעולה בהליך טיפולי שמיושם במשרד הנתבעת. כן נאמר בהסכם, כי הפרה של אילו מהוראות אלו תאפשר לנתבעת להביא את הייצוג לכדי סיום, ו"בנוסף הלקוחה מבינה שהתפטרות הח"מ מהסיבות המנויות לעיל, גם אם לאחר תקופה קצרה, לא מאפשרת השבת שכ"ט וזה ישולם גם במקרה של הפסקת התקשרות כאמור".
בהסכם נכללה תניית בוררות, כדלקמן: "במקרה של חילוקי דעות ביחס להסכם שכה"ט וכל הנובע ממנו ימונה בורר על ידי יושב ראש מחוז תל אביב בלשכת עורכי דין והוא זה שידון ויכריע במחלוקת".
9. לפי המתואר על-ידי התובעת, הנתבעת פעלה להגיש תגובה בשם התובעת בהליך משפטי שנדון בעניינה של התובעת. במסרון שנשלח לקראת סוף חודש ינואר 2021, דרשה התובעת לקבל לידיה סך של 70,000 ש"ח חזרה. התובעת טענה כי לא אישרה סעיף מסוים שנכלל בתגובה שהוגשה (עמ' 23 לקובץ כתב התביעה). טענת התובעת היא שאותו סעיף שנכלל בתגובה הביא לדחיית עמדתה על-ידי הערכאה השיפוטית באותו הליך (עיינו, נספחים ד', ה' ו-ה'1 לכתב התביעה).
10. ביום 31.1.2021 שלחה התובעת לנתבעת מכתב התראה לפני נקיטה בהליך משפטי, וזאת כשהיא מיוצגת על-ידי עורך-דין אחר. במכתב זה שטחה התובעת את טענותיה כלפי הנתבעת, וכן הוסיפה: "בהתאם לתניית הבוררות בהסכם שכר הטרחה [ומבלי לגרוע מכל טענה נגד תוקף ההסכם], הינך מתבקשת להודיע בחוזר תוך 4 ימים האם את מוכנה לבצע את הנדרש לצורך קיום הבוררות" (נספח ט' לכתב התביעה).
11. במסמך הנושא תאריך 14.2.2021 פירטה הבוררת, עו"ד יעל שמואלי, את הסדר שכר הטירחה של הבוררות.
12. בהתאם, התובעת הגישה תביעה במסגרת הבוררות. יצוין שבתביעה נתבע סכום של 67,000 ש"ח, ונטען שהנתבעת רשאית להותיר בידיה שכר-טרחה בסך 8,400 ש"ח.
13. כעולה מטיעוני הצדדים, הבוררת נתנה לבעלי הדין גילוי נאות שלפיו היא מכירה את הנתבעת והיא קולגה, וכי הבוררת ייצגה מולה בניהול משא-ומתן בשנים 2019-2018.
14. בהחלטת הבוררת מיום 6.7.2021 (נספח 4 לבקשה לעיכוב ההליך) נאמר, כי ביום 1.7.2021 התובעת ביקשה להפסיק את הליך הבוררות בשל העדר יכולת כלכלית, וביום 4.7.2021 התפטר בא-כוח התובעת מייצוגה. הבוררת עמדה על כך שהצדדים חתמו על הסכם בוררות אשר במסגרתו סוכמו תנאי שכר טרחת הבוררת, וכי מאחר שעלויות הבוררות היו ידועות אין מקום לבטל את הליך הבוררות. כן נקבע כי בשל התפטרות בא-כוח התובעת מן הייצוג יבוטלו מועדי הדיון שנקבעו לצורך שמיעת ההוכחות וזאת על מנת לאפשר לתובעת למצוא ייצוג חלופי.
15. בהמשך, התובעת הגישה לבוררת "הודעה בדבר מחיקת כתב תביעה ובקשה לסיום הליכי הבוררות..." (מההחלטה שניתנה בה עולה שבקשה זו הוגשה ביום 2.8.2021). בבקשה זו ביקשה התובעת למחוק את התביעה שהגישה ללא צו להוצאות. בבקשתה נרשם שהבוררות מתנהלת מזה "מספר חודשים" (סעיף 1 להודעה). כן נטען בבקשה לניגוד עניינים שבו מצויה הבוררת, והתבקשו פרטים נוספים בנושא זה. התובעת טענה שברצונה לסיים את הליך הבוררות גם בשל מצבה הכלכלי. התובעת הוסיפה שהיא חולקת על תוקף תניית הבוררות.
16. בהחלטה המכריעה בבקשה (נספח י"ב לכתב התביעה; בבקשה לעיכוב ההליך נטען שההחלטה היא מיום 8.12.2021 ושהיא ניתנה לאחר שהתובעת שילמה את חלקה בשכר-טרחת הבוררת), שללה הבוררת את הטענה שלפיה היא מוטה לטובת בעל דין כזה או אחר, והוסיפה כי הטענות בדבר ניגוד עניינים הועלו בעלמא. הבוררת קבעה כי אין לה מה לגלות מעבר לגילוי הנאות שכבר ניתן על-ידיה, והוסיפה שלאחר מתן גילוי זה הצדדים חתמו על הסכם הבוררות. כן קבעה הבוררת שבדיון שהתקיים בבוררות ביום 28.4.2012, נשאל בא-כוח התובעת האם הוא מבקש להפסיק את הליך הבוררות ולפסול את הבוררת, וזה השיב שהוא מבקש להמשיך בבירור ההליך ואינו מבקש את פסילתה. הבוררת ציינה כי טענת התובעת לקושי כלכלי לניהול הליך הבוררות לא נתמכה בראיות, וכי תנאי הוצאות הבוררות סוכמו מראש בהסכם שנחתם על-ידי הצדדים. הבוררת הוסיפה שלבקשת התובעת, תביעתה נמחקת (סעיף 16 להחלטה).
הבוררת עמדה על כך שהבקשה למחוק את התביעה הוגשה ערב דיון ההוכחות, לאחר שהוגשו כתבי הטענות, נערך דיון שאורכו היה למעלה משעה, הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הצדדים וניתנו החלטות שונות. הבוררות הוסיפה שלאור הטענות שהועלו נגדה, היא אינה מוצאת מקום להמשיך בניהול הליך ולו למראית עין. כן הוסיפה הבוררת, כי הצדדים יפנו ללשכת עורכי הדין על מנת לבקש מינוי של בורר חלופי בהתקדם האפשרי, וזאת ככל שאין הסכמה שלהם לוותר על תניית הבוררות. התובעת חויבה בהוצאות משפט בסך 10,000 ש"ח בתוספת מע"מ לטובת הנתבעת.
17. ביום 2.2.2022 הוגשה התביעה שלפניי.
ב. עיכוב ההליך
18. בהסכם שכר-הטרחה שנכרת בין הצדדים כלולה תניית בוררות. סעיף 5(א) לחוק הבוררות קובע, כי מקום שבו הוסכם למסור סכסוך לבוררות, יעכב בית המשפט לבקשת בעל דין את ההליך. בעלי הדין אינם חלוקים על התקיימות התנאים לעיכוב ההליך כאמור בסעיף 5(א) לחוק (למעט טענות התובעת בדבר תוקף הסכם שכר-הטרחה, אשר אתייחס אליהן להלן).
19. כפי שטוענת התובעת, בהתאם לסעיף 5(ג) לחוק הבוררות, "בית המשפט רשאי שלא לעכב את ההליכים אם ראה טעם מיוחד שהסכסוך לא יידון בבוררות". אולם כפי שנפסק, "יש לזכור כי עיכוב ההליך הוא הכלל, והימנעות מעיכוב – החריג" (רע"א 3331/14 Siemens AG נ' חברת החשמל לישראל בע"מ, פסקה 16 (13.8.2014)). הנטל לשכנע בתחולתו של החריג מוטל על המתנגד לעיכוב ההליך (עיינו, רע"א (מחוזי מרכז) 63843-03-17 אוליאל נ' דדון, פיסקה 6 (3.7.2017)).
20. אציין, כי התובעת גם הפנתה לסעיף 12(ב) לחוק הבוררות שלפיו, "הועבר בורר מתפקידו, רשאי בית המשפט, במקום למנות בורר חליף, להחליט שהסכסוך שהוא נושא הבוררות לא יידון בבוררות, אם ראה טעם מיוחד לכך". אולם להוראה זו אין תחולה בענייננו. כפי שנפסק, הוראה זו אינה חלה כאשר הבורר מתפטר מתפקידו (כבענייננו), כי אם בבורר שהועבר מתפקידו (עיינו, רע"א 8420/14 מורל נ' צור, פיסקה 14 (22.2.2015) (להלן – עניין מורל)). באשר לבורר המתפטר מתפקידו, חל סעיף 12(א) לחוק, שלפיו בית המשפט רשאי למנות בורר חלופי, "כשאין כוונה אחרת משתמעת מהסכם הבוררות" (למשל, הסכמה של הצדדים לבורר ספציפי בלבד, וטענה מסוג זה לא הועלתה על-ידי התובעת). עם זאת נפסק, שגם במינוי בורר חלופי לפי סעיף 12(א) לחוק, קיים לבית המשפט שיקול דעת בנושא, הדומה לזה המופעל על-ידיו בעיכוב הליך לפי סעיף 5 לחוק הבוררות (ראו, עניין מורל, פיסקה 15; באשר למינוי בורר חליף, נפסק כי רק במקרים חריגים תתקבל טענה שעל בית המשפט לעשות שימוש בשיקול הדעת המוקנה לו בחוק שלא למנות בורר חליף; עיינו, רע"א 2061/21 גרטלר נ' גרטנר, פיסקה 14 (11.4.2021) (להלן – עניין גרטלר)). נמצא שכך או אחרת, השאלה שלפנינו היא האם קיים טעם מיוחד שלא לעכב את בירור ההליך.
21. התובעת עצמה פעלה על-פי תניית הבוררות שנקבעה בהסכם בין הצדדים. במכתב ההתראה ששלחה התובעת לנתבעת הפנתה היא עצמה לתניית הבוררות, ודרשה מהנתבעת להבהיר האם היא מסכימה לפנות לבוררות (מכתב מיום 31.1.2021, נספח ט' לכתב התביעה). לאחר מכן התובעת היא שהגישה תביעה במסגרת הבוררות. הליך הבוררות התנהל וכבר היה בעיצומו, ומהחומרים שלפניי, שלא נסתרו, עולה שהוגשו שם כתבי טענות, התקיים דיון, והבוררת ציינה בהחלטותיה שכבר הוגשו תצהירי עדות ראשית ואף נקבע מועד להוכחות. היינו, הבוררות הייתה בשלב מתקדם יחסית. אולם, לבקשת התובעת עצמה, תביעתה בבוררות נמחקה. לאחר מכן, הגישה התובעת את תביעתה לבית המשפט.
22. בנסיבות אלו, מצאתי שיש לעכב את בירור ההליך כאן, ושלא הוצג טעם מיוחד שלא לעשות כן. משעה שהתובעת עצמה פנתה להליך הבוררות, לא ניתן לקבל עמדה שלפיה התובעת עתה תכפור בתניית הבוררות ותברר את תביעתה בבית המשפט. כפי שנפסק, "בעלי דין אינם יכולים לעשות דין לעצמם, להיכנס להליך בוררות ולצאת ממנו לפי רצונם. צורת התנהגות כזו הייתה מרוקנת מתוכנה את הבוררות כהליך אפקטיבי לפתרון סכסוכים" (רע"א 5896/95 סיליס נ' אלקנה, פ"ד נ(1) 477, 480 (1996); דברים אלו נאמרו בדעת מיעוט, אולם בתי המשפט חזרו על קביעה זו לא אחת, ראו, למשל, בש"א (מחוזי ת"א) 19391/06 עיריית תל-אביב - יפו נ' לשכת המהנדסים, פיסקה 10 (7.12.2006); ת"א (מחוזי חי') 342/05 גלרון ישראל חברה לבנין בע"מ נ' חיים רוזנר בע"מ, פיסקה ד' (12.12.2005)).
23. כך בייחוד שעה שהליך הבוררות התחיל ולפי המתואר כבר היה בעיצומו. כפי שנפסק, בנסיבות שבהן הבוררות כבר מתנהלת, הפסקת הליך הבוררות תעשה בנסיבות קיצוניות וחריגות (עיינו, רע"א 2723/14 אבן קיסר שדות ים בע"מ נ' מיקרוגיל אגודה שיתופית חקלאית בע"מ (3.8.2014); עניין גרטלר, פיסקה 14). זאת בשל המשאבים שכבר הוקדשו לבירור הבוררות, על מנת שלא לשבש את ההליך, כמו גם מניעת תכסיסנות (הפ"ב (מחוזי ת"א) 46241-12-16 מדהלה נ' קפלן, פיסקה 6 (5.4.2017); ועיינו גם, ת"א (שלום חי') 12784-06-15 שמיר נ' בניה עשהאל - אלעד השקעות בע"מ, פיסקאות 20-18 (14.9.2016); הפ"ב (שלום י-ם) 29364-11-20 כפרי נ' בן מויאל, פיסקה 25 (18.10.2021) (בקשת רשות ערעור נדחתה, רע"ב (מחוזי י-ם) 49796-12-21)).
ודוק, העובדה שבענייננו התביעה שהגישה התובעת בבוררות נמחקה, לבקשתה, אינה משנה בנסיבות העניין. זאת שכן לא יתכן שהתובעת תביא לטרפוד הליך בוררות קיים במו ידיה בכך שתבקש למחוק את תביעתה.
24. זאת ועוד, התובעת הודיעה לבוררת כי היא מבקשת למחוק את תביעתה, ושטחה את טענותיה בדבר ניגוד העניינים שבו מצויה הבוררת וכן טענה למצבה הכלכלי. אולם ככל שהיה ברצונה של התובעת להביא להפסקת הליך הבוררות, היה מקום שתעשה כן על-ידי פנייה לבית המשפט לשם קבלת אישורו לכך. כפי שנפסק, לא ניתן להביא להפסקת הליך הבוררות בהודעה חד-צדדית לבורר (ראו, רע"א 6171/99 ת.ס. תעשיות סיליקט בע"מ נ' רותם אמפרט נגב בע"מ, פ''ד נה(1) 327, 334-333 (1999): "... אין צד אחד יכול להביא להפסקת הבוררות באופן חד-צדדי על-ידי הודעה מצדו במועד שיבחר לתתה. אם מבקש הוא להביא להפסקת הבוררות מפאת חלוף הזמן או מסיבה אחרת או להעביר את הבוררים מתפקידם, עליו לפנות לבית-המשפט ולבקשו לעשות כן"). כפי שנאמר בדפנה לביא "לא על הבוררות לבדה ולא על הגישור לבדו", משפטים מ"ב 589, 594 (תשע"ב):
"יתר על כן, משעה שנכנסו הצדדים למסגרת הבוררות והעניקו לבורר את הסמכויות לפי המוסכם ביניהם, מרגע זה הופקע ההליך מידיהם ועמו האוטונומיה שלהם בקשר אליו. הצדדים אוטונומיים להחליט על הסכם הבוררות ותנאיו, ברם מרגע שהבורר נכנס לתפקידו, שוב אין הם רשאים להפסיק את ההליך או להסתלק מן הבוררות".
25. אשר לטענות התובעת במישור החוזי – דוגמת עושק, טעות והטעייה, היות החוזה פסול, חוסר תום-לב, היות תניית הבוררות תנאי מקפח בחוזה אחיד וכיו"ב – הרי שהיה מקום להעלותן קודם לתחילת הבוררות. זאת שכן כפי שנפסק, "מן הרגע שהבוררות נתכוננה היא חיה את חייה העמצאיים והיא כפופה לחוק מיוחד, הוא חוק הבוררות, ולא לחוקי החוזים" (ע"א 491/76 גאולים מושב עובדים להתיישבות חקלאית שיתופית בע"מ נ' צדוק, פ" לא(3) 625, 635 (1977)). זאת שכן כשמונה הבורר והחל בתפקידו, יש לראות את הסכם הבוררות ככזה שכבר בוצע במלואו (שם, בעמ' 634).
יתרה מכך, כל טענות אלו בדבר פגם בכריתת הסכם שכר-הטרחה או בתוכנו, כמו גם חוסר הבנה של התובעת בדבר מהות תניית הבוררות, אינן עולות בקנה אחד עם העובדה שהתובעת עצמה פנתה לבוררות. נזכור, כי התובעת עשתה כן כשהיא מיוצגת על-ידי עורך-דין. גם במכתב ההתראה ששלחה התובעת לנתבעת הפנתה היא עצמה לתניית הבוררות, וגם זאת כשהיא מיוצגת על-ידי עורך-דין. פעולות אלו נעשו לאחר שפסק אותו לחץ או מצב של עושק, ככל שאלו היו קיימים. גם ניתן להניח שהתובעת, בעת שהיא מיוצגת על-ידי עורך-דין, כבר אינה מצויה במצב של טעות או חוסר הבנה לגבי מהות הליך בוררות. דהיינו, עם פרוץ הסכסוך, בחרה התובעת, כשהיא מיוצגת, לקיים את תניית הבוררות ולפעול על-פיה. הדבר אינו עולה בקנה אחד עם טענותיה כיום בדבר ביטול או בטלות תניית הבוררות משלל הטעמים שלהם טענה התובעת, והתובעת אף מנועה כיום מלטעון זאת לאור פנייתה לבוררות בעצמה.
הדברים יפים גם באשר לטענת התובעת כי מדובר בתנאי מקפח בחוזה אחיד. חוק החוזים האחידים אכן קובע חזקות קיפוח בקשר לתניות בוררות בחוזה אחיד (ראו, סעיפים 4(8) עד 4(10) לחוק החוזים האחידים, תשמ"ג-1982). אולם גם אלו הן טענות שהיה עליהן להיות מועלות לפני תחילת הבוררות. משפנתה התובעת לבוררות בעצמה (כאמור, כשהיא כבר מיוצגת), הרי שעל הבוררות חולשים דיני הבוררות, הסכם הבוררות כבר בוצע במלואו, ואין מקום לשמוע עוד טענה כי דובר בתנאי מקפח. כמובן שלא ניתן לקבל עמדה שלפיה בעל דין יפנה להליך בוררות, ואז כשלטעמו הליך זה אינו מתנהל לרוחו, יחזור בו בטענה שמלכתחילה דובר בתנאי מקפח.
26. ועוד בקשר לטענות שמעלה התובעת במישור החוזי, התובעת לא תמכה טענותיה בתצהיר. משכך, היא גם לא הציבה תשתית עובדתית כלשהי שניתן לבררה לצורך ההכרעה בבקשה לעיכוב ההליך. כלומר, לא הוצגה תשתית עובדתית ולו לכאורית לקיומם של טעות, הטעייה, עושק, ניצול לחץ וכדומה.
בתוך כך, גם לא הוצגה תשתית עובדתית לכך שהסכם שכר-הטרחה הוא כלל חוזה אחיד. הנתבעת הכחישה זאת בדיון (עמ' 6 שורה 28 לפרוטוקול). ואכן, עיון בהסכם שכר-הטרחה מלמד שיש בו הוראות שנחזות להיות ממוקדות וספציפיות לנסיבותיה של התובעת. זאת בהתייחס להוראות הנוגעות לחילופי עורכי-הדין על-ידי התובעת בעבר. בהעדר תשתית עובדתית לכך שההסכם הוא חוזה אחיד, אין בסיס לטענה כי הוראה בו היא תנאי מקפח בחוזה אחיד.
27. אעיר לגבי היעדרו של התצהיר, כי התובעת אומנם הגישה את תשובתה לבקשה לעיכוב ההליך כשהיא אינה מיוצגת על-ידי עורך-דין. אולם עיון בתשובה מלמד שהתובעת בקיאה בדין – ומובאים בה דברי חקיקה ופסיקה לרוב. בנוסף, בדיון בעל-פה בפניי הייתה התובעת מיוצגת.
28. התובעת טוענת כי בהסכם שכר-הטרחה נפל פגם בכך שהיא מחויבת לפיו לפנות להליך טיפולי הנעשה במשרד הנתבעת. אולם ראשית, הוראה זו הייתה ידועה טרם בחרה התובעת עצמה לפנות לבוררות ועל-פי הסכם שכר-הטרחה. שנית, להוראה זו אין רלוונטיות למחלוקת שהתעוררה בין הצדדים.
29. התובעת טוענת שאין בידה לממן את הליך הבוררות בשל מצבה כלכלי. אולם טענה זו לא הוכחה (ראו, ת"א (שלום ת"א) 47465-05-18 אשדר חברה לבניה בע"מ נ' מנחמוב, פיסקה 8 (12.8.2018)). כאמור, התובעת לא תמכה טענותיה בתצהיר. גם מבלי תלות בהעדר התצהיר, התובעת לא תמכה טענותיה במסמכים בדבר מצבה הכלכלי. התובעת טוענת שהיא הוכרזה לאחרונה כפושטת רגל, אולם המסמך שצירפה לעניין זה אינו הכרזה על פשיטת רגל, כי אם צו ההפטר שניתן בעניינה (מיום 10.4.2019; נספח 2 לתשובת התובעת). מסמך זה אינו מלמד על העדר יכולת כלכלית. יצוין שהנתבעת חלקה בדיון בעל-פה על טענות אלו, והוסיפה שהתובעת היא מתווכת מצליחה ומוכרת (וכמובן שבהעדר תשתית עובדתית, אין בידי לקבוע כך או אחרת, אולם הנטל בנושא מוטל על התובעת).
בנוסף, התובעת הייתה מודעת לעלויות הבוררות כשזו החלה. התובעת לא חלקה על כך שהבוררת הביאה בפני הצדדים את עלויות אלו (נספח ח' לכתב התביעה). התובעת לא הציגה תשתית לשינוי עובדתי בדבר מצבה הכלכלי למן תחילת הבוררות.
30. אשר לטענת התובעת בדבר אובדן אמון בהליך הבוררות, כמו גם טענותיה בדבר ניגוד עניינים שהייתה מצויה בו הבוררת, הרי שגם טענות אלו אינן מספקות לשם אי-עיכוב ההליך. לא ניתן לקבל עמדה שלפיה לא ניתן לאתר בורר אובייקטיבי שיעשה את מלאכתו נאמנה.
למעלה מן הנדרש, אוסיף כי טענות התובעת כלפי הבוררת לא בוססו. הדברים מובאים למעלה מן הנדרש, שכן ממילא הבוררת כבר התפטרה מתפקידה. נכון עשתה הבוררת כשנתנה גילוי נאות בדבר היכרות מקצועית שלה עם הנתבעת. גילוי זה אינו עומד ברף הנדרש לשם מניעותה מלדון בהליך. המבחן לפסילת בורר הוא מבחן אובייקטיבי הדומה לזה החל בפסלות שופט, ועניינו באפשרות ממשית למשוא פנים מצד הבורר (עיינו, למשל, רע"א 6931/11 עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' חי, פיסקה כ"ו (11.10.2011)), ולטעמי הגילוי שניתן אינו עומד ברף זה. זאת ועוד, בהחלטתה מיום 8.12.2021 עמדה הבוררת על כך שלאחר גילוי זה הליך הבוררות קוּדם, ובנוסף, כי בדיון שנערך בבוררות נשאל בא-כוח התובעת על עמדתו וזה השיב כי הוא מבקש להמשיך בהליך הבוררות ואינו מבקש לפסול את הבוררת. מכל מקום, וכאמור, דברים אלו הם למעלה מן הנדרש שכן ממילא הבוררת התפטרה מתפקידה, ועל הפרק ולאחר עיכוב בירור ההליך עומד מינוי של בורר אחר.
הרבה למעלה מן הנדרש, אף אילו הייתה עילה לפסילת הבוררת, ואף אם נניח שהתובעת הייתה פועלת בנושא כדין על-ידי פנייה לבית המשפט (לפי סעיף 11 לחוק הבוררות), הרי שלא הוצג טעם שלא למנות בורר חלופי. כפי שהוזכר, אי-מינוי בורר חליף יעשה בנסיבות חריגות, ומן הנימוקים שהובאו לעיל לא הוצג טעם מספק לכך.
31. לקראת סיום אציין, כי לא נעלם מעיני סכום התביעה. בינתיים, נשאה התובעת בהוצאות הבוררות, ואף חויבה בהוצאות לטובת הנתבעת בסך 10,000 ש"ח (בתוספת מע"מ) – וגם בסוף החלטה זו היא תחויב בהוצאות. ניתן לסבור שההוצאות שבהן נושאת התובעת הן כבר גבוהות ביחס לסכום התביעה. אולם נראה שבנושא זה, אין לתובעת על מי להלין אלא על עצמה. אילו התובעת לא הייתה נוהגת באופן שיש בו כדי לסרבל ולטרפד את הליך הבוררות, לא מן הנמנע שזה כבר היה מגיע לסיומו בעלויות סבירות ומידתיות. אולם התובעת עצמה הביאה לסרבול בבירור טענותיה כלפי הנתבעת. מכל מקום, עמדה שלפיה רשאי בעל דין בעיצומו של הליך בוררות שיזם בעצמו, לחזור בו ולהביא לתחילת ההליך מראשיתו בבית המשפט וללא טעם מספק לכך, תחתור תחת יסודות מוסד הבוררות ותערער את האמון במוסד זה.
32. אשר על כן, אני מורה על עיכוב ההליך בהתאם לסעיף 5 לחוק הבוררות. על התובעת לפעול על-פי המנגנון שבהסכם שכר-הטרחה לשם מינוי בורר שידון בתביעתה.
33. בשים לב לטירחה שהוקדשה לבירור הבקשה, התובעת תשלם לנתבעת הוצאות משפט בסך 3,000 ש"ח.
ניתן להגיש בקשת רשות ערעור על ההחלטה תוך 60 ימים מיום המצאתה.
ניתנה היום, י"ג אב תשפ"ב, 10 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.
