טוען...

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רמ"ש 48861-12-21 ב' נ' ט'

בפני

כבוד השופטת אספרנצה אלון

בעניין:

ש' ט', יליד 2009

ע"י אפוטרופוס לדין עו"ד זיו זהבה יאיר

מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי

(להלן: "הקטין")

ובעניין:

ש' ב' א'

ע"י ב"כ עוה"ד בן ציון ראם

מינוי מטעם הלשכה לסיוע משפטי

(להלן: "המערערת")

נגד

ובעניין:

מ' ח' ט'

ע"י ב"כ עוה"ד דפנה פלר ואח'

(להלן: "המשיב")

פסק דין

1. לפניי בקשת רשות ערעור על ארבע החלטות בית משפט קמא (כב' השופטת מאיה לוי) בתיק תלה"מ 60751-11-20, מיום 22.11.21, 15.12.21 ושתי החלטות מיום 19.12.21 (להלן: "בית משפט קמא"), בגדרן הורה בית משפט קמא כי הקטין ימשיך את הטיפול במכון פרטי, דחה את בקשת האם, המבקשת, כי הטיפול לקטין יינתן במסגרת ציבורית והשית עליה הוצאות לטובת אוצר המדינה (להלן: "החלטות בית משפט קמא").

2. המבקשת הגישה בקשת רשות ערעור על החלטות בית משפט קמא, ניתנה רשות ערעור לבקשה וקבעתי דיון במעמד הצדדים, דיון שהתקיים ביום 19.1.22. בתום הדיון, לאחר שהצעות בית משפט לא התקבלו, קבעתי כי הקטין ימשיך בטיפול במכון פרטי; האב ידאג לקבוע המשך טיפול שבועי לקטין, הוצאות הטיפול ישולמו על-ידי האב, אשר יהיה זכאי להפחית את חלקה של האם בטיפול (כדי 40%) מדמי המזונות החודשיים, בכפוף להמצאת קבלה על התשלום.

התרתי לצדדים להשלים טיעון בכתב. המבקשת תקרא מעתה "המערערת".

3. ליבת טענות המערערת היא סביב הטענה כי אין לחייב הורה לשאת ולשלם עבור טיפול לילד במסגרת פרטית, בה בעת שקיים טיפול מקביל וזהה, שניתן במסגרת ציבורית, ללא עלות. הטיפול במסגרת הציבורית, אינו נופל במאומה מטיפול במסגרת פרטית. על פי רוב, המטפלים במסגרת הציבוריות הם אותם מטפלים במסגרות הפרטיות. לטענת האם, אין ביכולתה להמשיך ולממן את העלות עבור הדרכה הורית עבורה כ- 1,000 ₪ לחודש ועבור הקטין כ- 450 ₪ לחודש, המהווים הפחתה של 20% ממזונות הקטין, במיוחד משנקלעה לחסרון כיס של ממש.

4. המערערת מוסיפה וטוענת כי מעולם לא הונחה המלצה או חוות דעת מקצועית, הנותנת עדיפות כלשהי למתן טיפול והדרכה במכון פרטי, על פני טיפול במסגרת ציבורית. ההמלצה המקצועית היחידה, הייתה כי "העברת הטיפול מהתחנה למכון פרטי היא בניגוד לרצון הקטין, בניגוד לטובתו ועלולה לגרום לנזק", ההמלצה שנתנה המטפלת בתחנה לטיפול בילד, בנוער ובמשפחה בתחנה הציבורית (להלן: "תחנה ציבורית"), בה טופל הקטין במשך שנה וחצי.

5. מנגד טען המשיב כי בית משפט קמא קבע בשלל החלטות קודמות כי ישנה עדיפות עניינית ומקצועית לטיפול במסגרת הפרטית וזאת על דעת כלל גורמי המקצוע ובייחוד על רקע כישלון הטיפול במסגרת הציבורית. ההחלטות מושא הערעור הן למעשה חזרה על החלטות קודמות שנתן בית משפט קמא – ההחלטות מיום 14.3.21, 26.4.21, 2.5.21, 3.5.21 ו- 26.5.21. ומכאן שמדובר בניסיון למחזר סוגיה אשר נדונה והוכרעה זה מכבר ולמעשה המועד להגשת בקשת רשות ערעור חלף לפני זמן רב.

6. עוד מוסיף וטוען המשיב כי החלטות בית משפט קמא המורות על המשך הטיפול במסגרת פרטית, התבססו על עמדת האפוטרופא לדין וכן על האבחון הפסיכודיאגנוסטי שבוצע לקטין, במסגרתו הומלץ על הליך טיפולי פסיכולוגי אינטראקטיבי בעל היבט מערכתי כמו סי.בי.טי, ועל המשך מעקב פסיכיאטרי. המלצות האבחון אושרו על-ידי הצדדים בדיון בפני בית משפט קמא.

בהתייחס לעמדת המטפלת בתחנה ציבורית, טען המשיב כי מדובר במטפלת שטיפלה ארבעה חודשים בלבד בקטין, על פי דיווח האפוטרופא לדין לבית משפט קמא, הקטין ביקש לא אחת להפסיק את הטיפול עמה.

7. ביחס לחיוב האם בהוצאות הטיפול, טען המשיב כי בית משפט קמא בחן את האסמכתאות שהציבו הצדדים בפניו בדבר יכולות ההשתכרות של כל אחד מהם ולאחר מכן, קבע את שיעור השתתפות האם. טענת האם כי היא נמצאת במצב כלכלי דחוק, אינה מתיישבת עם אורח חייה הבזבזני.

8. האפוטרופא לדין טענה כי אין חולק שהקטין זקוק לטיפול רגשי והטיפול בשירות הציבורי לא צלח בלשון המעטה, ולפיכך נקבע כי הקטין ימשיך בטיפול במכון פרטי. לעמדתה, קיימת חשיבות להמשך טיפול קבוע, רציף ויציב של הקטין במכון הקיים, המוכר והמטפל, לבטח לאחר שהקטין היה בשירות ציבורי ויכול ותהיה המתנה ארוכה לחידוש הטיפול בשירות הציבורי. בית משפט קמא קבע שהאם תישא בעלות בשיעור של 45% והאב בשיעור של 55% מעלות הטיפול, שהינו בסך של 250 ₪, כך שעל האם לשאת בסך של 115 ₪ לטיפול והאב ביתרה.

9. לאחר ששבתי ובחנתי את עמדות הצדדים בכתב ובעל פה וכן עיינתי ברצף החלטותיו של בית משפט קמא, נחה דעתי כי אין מקום להתערב בהחלטות בית משפט קמא ודין הערעור להידחות.

10. החלטות בית משפט קמא תואמות את טובתו הספציפית של הקטין. בית משפט קמא בדק בקפידה ולעומק את האבחון הפסיכודיאגנוסטי שנערך לקטין, את ההמלצות הטיפוליות שניתנו בעקבותיו, את עמדת הקטין כפי שנשמעה מפיה האפוטרופוס לדין, את עמדת גורמי הרווחה אשר הדגישו את הצורך האקוטי שהקטין יטופל במכון בעל מומחיות והמליצו על ריכוז כלל הטיפולים תחת מעטפה אחת. לאחר כל אלה קבע בית משפט קמא, כי הטיפול המטיב ביותר עבור הקטין הוא במכון פרטי (החלטה מיום 26.4.21). ובהחלטה ארוכה ומנומקת (החלטה מיום 26.5.21), שב בית משפט קמא על קביעתו כי הקטין ימשיך בטיפול במכון פרטי כאשר עלות הטיפול תחולק בין הצדדים באופן לא שוויוני – 65% על האב ו- 35% על האם. שיעור זה נקבע לאחר שעיין ובחן את המסמכים אודות יכולתם הכלכלית של שני ההורים.

11. האם לא קיימה החלטה זו. האם שבה ופנתה לבית המשפט לשנות את החלטתו ולהורות על טיפול במסגרת ציבורית. בקשתה נדחתה. בית משפט קמא קבע כי:

"לא מצאתי לנכון להורות על העברת הטיפול למסגרת ציבורית, וזאת לאור שלל החלטות שניתנו בתיק זה על כך שהטיפול במסגרת הציבורית כשל ולא נתן את המענים הנכונים והמתאימים לקטין, ועל התרומה המשמעותית של הטיפול במכון "***" לטובתו של הקטין, לדעת כלל גורמי המקצוע"

(סעיף 3 להחלטה מיום 22.11.21).

12. שוכנעתי כי לא נפל כל פגם בהחלטת בית משפט קמא ולא בשיקול דעתו. לבית משפט קמא, הערכאה המבררת, יתרון על פני הערכאה הדיונית בשל היכרותו המתמשכת עם הצדדים ועם בקיאותו בנסיבות הקונקרטיות של הקטין, שעל טובתו מופקד הוא. טענת האם כי קיים טיפול מקביל וזהה במסגרת הציבורית, אין לה אחיזה ראייתית. נהפוך הוא, המלצות האבחון שנערך לקטין הן כי הטיפול הפסיכולוגי לקטין יהיה טיפול פסיכולוגי אינטראקטיבי, בעל היבט מערכתי ממוקד, בשיתוף פעולה כמו סי.בי.טי וכי הקטין ימשיך מעקב פסיכיאטריה במכון. מסגרת זו אינה קיימת בתחנה הציבורית והדבר היה ידוע היטב למבקשת, ועל כן נדרשו הצדדים, בדיון מיום 17.2.21, במסגרתו אישרו את המלצות האבחון "כלשונן ובמלואן" להגיש הודעה משותפת בדבר אופן יישום ההמלצות, לרבות זהות הגורמים הטיפוליים (ראו סע' 2 להחלטה מיום 26.5.21).

13. דומני כי הכול יסכימו כי אין לחייב טיפול במסגרת פרטית שעה שקיים טיפול מקביל וזהה שניתן לקבלו במסגרת הציבורית ללא עלות. אפנה לדבריי שנכתבו לעניין זה על המערכת הרפואית הציבורית בישראל, שהינה מערכת איכותית, מקצועית ומפוקחת אשר אינה פחותה באיכותה מן הברירות האחרות המצויות בשוק הפרטי (ראו לעניין זה רמ"ש 68361-10-21). אלא שבענייננו, אין טיפול מקביל וזהה כהמלצת האבחון והניסיון מלמד שהטיפול במערכת הציבורית שניתן לקטין, לא נתן את המענה הנדרש, כפי שציינו גורמי הרווחה.

14. יש ממש בטענת המשיב כי המועד להגשת בקשת רשות ערעור על ההחלטה חלף זה מכבר, שכן ההחלטה הראשונה שהורתה על טיפול הקטין במכון פרטי נתנה עוד ביום 14.3.21. די בטעם זה, כדי לדחות את הערעור אך דין הערעור להידחות גם לגופו. הקטין החל בטיפול במכון פרטי. טובתו אינה להעבירו שוב למסגרת אחרת ולטיפול אחר.

15. באשר לשיעור השתתפות ההורים בהוצאות הטיפול, מצאתי כי אין מקום להתערב בהחלטה זו שנבחנה על ידי בית משפט קמא. לפיכך, שיעור ההשתתפות יעמוד באותו שיעור בו קבע בית משפט קמא – האב 65% והאם 35%. אציין כי מחמת שגגה, פסקתי שיעור אחר אשר הסתמך על עמדת האפוטרופא לדין באשר לשיעורים שונים בחלוקה (45% - 55%). השיעור שקבע בית משפט קמא (65%- 35%) יחול גם רטרואקטיבית עד החלטה אחרת, ככל שתינתן על ידי בית משפט קמא.

16. הערעור נדחה אפוא ביחס להמשך הטיפול של הקטין במכון פרטי והן באשר לשיעור החלוקה בין ההורים. נימוקי בית המשפט קמא בעניין סדורים וברורים ואין מקום להתערב בהם.

17. ביחס לחיוב המבקשת לקבל הדרכה הורית במכון הפרטי, משהגיעו הצדדים להסכמה, שאומצה על ידי שירותי הרווחה (ראו התסקיר מיום 28.3.22), כי המבקשת תקבל הדרכה הורית במסגרת הציבורית בתחנה הציבורית, תוך סנכרון ושיתוף פעולה בין כלל גורמי הטיפול וכי האב ימשיך לקבל הדרכה הורית במכון פרטי, הרי שאין מניעה שהסכמה זו תחול על הצדדים, שהרי תכלית הטיפול היא מתן מעטפת טיפולית לקטין לחיזוק בריאותו הרגשית והתחזקותו. מצופה מהמבקשת כי תתגייס ותתחייב להדרכה ההורית המהווה חלק חיוני להטבה במצבו הרגשי של שהם.

18. חלף החלטת בית משפט קמא. על המבקשת שאין לחייב את האם בכפוף להערה זו, אני מורה על דחיית הערעור.

19. המערערת ערערה גם על החלטות בית משפט קמא שהטיל עליה הוצאות בסך 2,000 ₪ לטובת אוצר המדינה (החלטה מיום 15.12.21 ומיום 22.11.21), על פי צו בתי המשפט (סוגי ההחלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור, תשס"ט-2009), לא תינתן רשות ערעור על החלטה לענין הטלת הוצאות משפט (ראו סעיף 1(8) לצו).

אוסיף, כי בית משפט קמא נאלץ לפסוק הוצאות כנגד המערערת מאחר והתרשם שהמערערת נמנעת באופן מתמשך מליישם את ההחלטות אשר יביאו לטיפול החיוני והדחוף לקטין (ראו למשל ההחלטה מיום 19.12.21 של בית משפט קמא לעניין זה).

20. בהליך שלפניי- כל צד יישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק.

פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ה' ניסן תשפ"ב, 06 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

6