טוען...

בית משפט לענייני משפחה בקריות

תלה"מ 49713-10-20

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופט ניר זיתוני בענין הקטינים : 1. הבן הבכור , יליד 2008 2. הבן הצעיר , יליד 2011

תובע

האב

באמצעות ב"כ עו"ד מאיר אזוט

נגד

נתבעת

האם

באמצעות ב"כ עו"ד דניאלה עוז כהן

פסק דין – עותק מותר לפרסום

  1. לפני תביעת האב מיום 25.10.20 לביטול חיובו במזונות הבן הצעיר או הפחתה משמעותית של היקף החיוב של האב במזונות הבן הצעיר .

  2. הצדדים , יהודים , נישאו זה לזו בשנת 2006 והתגרשו בשנת 2015 . ביום 6.10.15 ניתן פסק דין מנומק , לאחר הליך משפטי מלא , שהסדיר מחלוקות בעניני רכוש , מזונות ומשמורת . בהסכמת הצדדים נקבע כי הקטינים יהיו במשמורת האם . זמני השהות של הקטינים עם האב נקבעו על יסוד המלצות תסקיר לפעם אחת באמצע השבוע כולל לינה וכל סופ"ש שני משישי עד מוצ"ש . הודגש כי בפסיקת המזונות נלקחו בחשבון זמני שהות מצומצמים ביחס למגמות הנוהגות . נקבע כי האב מרוויח יותר מ 25 אש"ח נטו ולעיתים אף 28 אש"ח . האם מרוויחה כ 5,000 ₪ נטו עבור משרה חלקית בהיקף של 50% עד 60% . נקבע כי נוכח גילאי הקטינים באותה עת ( 3 ו 6 ) החיוב של האב בצרכיהם ההכרחיים הוא אבסולוטי . לאב חסכונות בסך מאות אלפי ₪ שהאם טוענת לשיתוף בהם . האם אינה ממצה כושר השתכרותה . על דמי המזונות להתחשב בדמי טיפול רעיוניים לפחות . נוכח כל האמור חויב האב לשלם לאם בגין מזונות הקטינים סך של 6,000 ₪ בצירוף מחציות , החל מ 1.11.15 . בפרק הרכושי נקבע כי הבעל ישלם לאישה 196 אש"ח בצירוף סכומים נוספים שישולמו בעתיד בהתאם לחוות דעת המומחה .

  3. ביום 11.10.16 אישר בית המשפט הסכם בין הצדדים לפיו הבן הבכור עבר ממשמורת האם למשמורת האב החל מיום 1.10.16 . בהתאם נקבע כי החיוב של האב במזונות הבן הבכור יפקע החל מיום 1.11.16 וכל עוד הבן הבכור גר אצל האב . עוד נקבע כי ממועד זה ואילך כל הורה יישא במלוא הוצאות החינוך והרפואה של הקטין שמתגורר אצלו .

  4. בשנת 2017 התובע התחתן . בשנת 2018 נולד לתובע ולאשתו הנוכחית ילד נוסף . גם לאשת התובע היה קשר זוגי קודם . בסך הכל התובעת ואשתו הנוכחית מגדלים 4 ילדים .

  5. האב פעל כדי להעביר אליו גם את המשמורת על הבן הצעיר . ביום 19.1.20 , בעקבות הסדר דיוני נדחתה תביעת האב ואומצו המלצות תסקיר מיום 31.10.19 . ערעור על פסק הדין נדחה למעט הוספת לינה בסופ"ש בבית האב .

  6. ביום 25.10.20 הוגשה התביעה שלפני לביטול או הפחתת החיוב של האב במזונות הבן הצעיר . נטען לשינוי נסיבות המתבטא בהרחבת זמני השהות , פחיתה בהכנסות האב , מעבר של האב מנהריה לחיפה המכביד נטל ההסעות , קיומו של ילד נוסף לאב מקשר נוכחי וצמצום זמני השהות של האם עם הבן הבכור ללילה אחד בכל סופ"ש שני . לכתב התביעה צורפו תלושי שכר של האב לחודשים 9.19 עד 8.20 לפיהם הכנסתו הממוצעת נטו היא 16,728 ₪ , יתרת הלוואות שנטל האב מבנה"פ ע"ס 72,953 ₪ , הלוואות ממיטב דש ע"ס 241,147 ₪ , והלוואת משכנתא מבנק דיסקונט שיתרתה לסילוק 1,228,039 ₪ .

  7. ביום 9.11.20 הגישה האם כתב הגנה . נטען כי האב מסתיר כרטיסי אשראי , פירוט עו"ש והכנסתו אשתו . לאשת האב יש רכב חדש . האב גר בבית ששוויו 3 מיליון ₪ . הבן הבכור מגיע לבית האם כל סופ"ש שני ורק האם נושאת בנטל ההסעות שלו . מעבר האב מנהריה לחיפה הקשה על קיום זמני שהות נרחבים יותר . האב משלם עבור הבן הצעיר 3,000 ₪ כאשר ההוצאות של האב עבור הבן הצעיר הן בסך של 4,350 ₪ . לכתב ההגנה צורפו תלושי שכר של האם לחודשים 10.19 עד 9.20 לפיהם שכרה הממוצע נטו הוא 9,022 ₪ . כמו כן צורפו מסמכים לגבי הוצאות אחזקת הבית וכן דמי שכירות ע"ס 3,500 ₪ . צורף פירוט תנועות אחרונות בחשבון העו"ש ופירוט תנועות בכרטיס אשראי מקס . כמו כן צורף תשלום עבור הצהרון של הבן הצעיר בסך של 850 ₪ לחודשיים .

  8. ביום 9.5.21 התקיים דיון בו שמעתי בהרחבה את הצדדים ואת באי כוחם . בגמר השמיעה הצעתי לצדדים להסכים להפחתת החיוב של האב במזונות הבן הצעיר ל 2,400 ₪ . בגמר הדיון נרשמה התחייבות הצדדים לנהל מו"מ על בסיס גילוי מסמכים מלא ונקבע דיון נוסף ליום 5.10.21 .

  9. ביום 24.9.21 הוגשו מסמכים נוספים מטעם האב . מדובר בתלושי שכר של אשת האב לחודשים 5.20 עד 4.21 לפיהם שכרה הממוצע הוא 13,327 ₪ , ריכוז משכנתאות בחשבון המשותף של האב ואשתו בבנק דיסקונט המלמד על יתרה לסילוק בסך של 1,171,436 ₪ נכון ליום 30.5.21 , יתרת הלוואה בבנק הפועלים ע"ס 49,979 ₪ , הלוואות ממיטב דש ע"ס 215,797 ₪ ופירוט תנועות בחשבון בבנק הפועלים לתקופה מיום 1.3.21 עד 1.6.21 .

  10. ביום 30.9.21 הוגשו מסמכים נוספים מטעם האם . צורף פירוט תנועות בחשבון הבנק של האם לתקופה מיום 19.3.21 עד 17.9.21 לפיו שכרה של האם נע בין 8,046 ₪ ל 11,330 ₪ . צורפו תלושי שכר של האם לחודשים מאי עד אוגוסט 2021 .

  11. בדיון מיום 5.10.21 לא הושגה הסכמה בדבר תוצאת ההליך . עם זאת הושג הסדר דיוני לפיו ינתן פסק דין מנומק לאחר שהאב יצרף את פירוט התנועות וריכוז היתרות בחשבון הבנק של אשתו לאחר שהצדדים יגישו סיכומי טענות בכתב .

  12. ביום 4.11.21 הוגשו מסמכים נוספים מטעם האב . מדובר בפירוט תנועות בחשבון בבנק הפועלים לתקופה מיום 11.7.21 עד 5.10.21 . שערוך כללי בחשבון בבנק הבינלאומי נכון ליום 7.10.21 המלמד על יתרת זכות בעו"ש בסך 13,974 ₪ , לעומת התחייבויות בסך 7,703 ש"ח ופירוט תנועות בחשבון בבנק הבינ"ל לתקופה מיום 7.7.21 עד 6.10.21 . עולה מהמסמכים כי האב עובד ב ושכרו נע בין 16,780 ₪ ל 24,398 ₪ . אשת האב עובדת ב . בחודש 7.21 קיבלה משכורת בסך של 15,844 ₪ .

  13. ביום 8.11.21 הלינה ב"כ האם כי האב לא המציא מלוא המסמכים הנדרשים . הבהרתי כי נוכח ההסדר הדיוני הגיע העת להתקדם לשלב הסיכומים , כאשר אם יתברר כי לא הייתה הדדיות בהיקף המסמכים שהומצאו , הדבר יילקח בחשבון במסגרת פסק הדין .

  14. ביום 21.12.21 הוגשו סיכומי האב . נטען כי בשנת 2021 נולדה לאב בת נוספת וכעת משפחתו מונה 7 נפשות . הבן הבכור שוהה עם האם לילה אחד במהלך השבוע וכל סופ"ש שני כולל מוצ"ש . זמני השהות הורחבו בעקבות הליך קודם בבית המשפט . הקטינים גדלו מאז פסק הדין . היקף המשרה של האם עלה מ 50% ל 75% , כאשר האם עדיין לא ממצה מלוא פוטנציאל ההשתכרות שלה כ בהתחשב בכך שהבן הצעיר עצמאי . נטען כי הוכחו מלוא טענות האב לשינוי נסיבות – שינוי במשמורת , שינוי בזמני השהות של הבן הצעיר , גיל הילדים , הולדת ילדים נוספים לאב , ירידה בשכר האב , גידול בשכר האם , פסיקת עדכנית שיוויונית ועל מגדרית . האם מקבלת מענק לימודים והנחה בארנונה . האם אינה נדרשת עוד לשלם לצהרון . בפסק הדין הקודם נלקחו בחשבון דמי טיפול רעיוניים שכיום אין להם הצדקה עוד . ככל שהאם תמצה פוטנציאל ההשתכרות שלה במשרה מלאה שכרה יהיה 12 אש"ח לפחות . שכר האב לאחר הפחתת השתתפותו בצרכי ילדיו מהקשר הנוכחי הוא 14 אש"ח . הילדים נמצאים אצל האב 60% מהזמן ואצל האם 40% מהזמן . חישוב מזונות לא מגדרי בהתאם למחשבונים הנוהגים של מרכז רקמן לקידום מעמד האישה מוביל לחיוב האב בסך של 262 ₪ ולפי המחשבון של פורום קהלת לחיוב האב או האם בכמה עשרות שקלים . לפי ממוצע כל המחשבונים מבוקש לבטל את החיוב של האב במזונות הבן הצעיר או להפחיתו משמעותית . עוד מפנה ב"כ האב לפסק דין של מותב זה בתמ"ש 14264-09-19 שלפי הנטען תומך בשימוש במחשבונים .

  15. ביום 6/2/22 הוגשו סיכומי האם. נטען כי האם נאלצה להסכים להעברת המשמורת של הבן הבכור לאב בשל מצבו הרגשי אשר נגרם כתוצאה מהסתה קשה של האב כנגד האם. האם קיוותה כי במועד מאוחר יותר ישוב הבן הבכור להתגורר עם האם, אך ככל שחלף הזמן הבן הבכור התרחק עוד ועוד מאמו בעידודו של אביו, אשר הפעיל ניכור הורי קשה ואסר על הבן הבכור להתקשר לאם. האב הפר את התחייבותו בהסכם המשמורת שלא לגרום למעבר של הבן הצעיר אליו ואף הגיש תביעה להעברת משמורת של הבן הצעיר, אשר נדחתה בשתי ערכאות. זמני השהות של האב עם הבן הצעיר לא השתנו מפסק הדין משנת 2015. הבן הבכור שוהה עם האם ועם הבן הצעיר בסופי שבוע לסירוגין. האב בחר במהלך השנים בקידומו המקצועי, מנע מהאם לעשות תואר שני ודרש ממנה לטפל בילדים בטענה שאין צורך כי שני ההורים יעשו קריירה. האב עבר מנהריה לחיפה תוך הותרת הקטינים בנהריה בידיעה כי המרחק יקשה על קיום זמני השהות. הקטינים חשופים לאלימות מילולית ופיזית בבית האב כשיטת חינוך וחוששים מהאב. האם משקיעה בגידול של הבן הצעיר את כל זמנה ומרצה. האב אמר לא אחת לקטינים כי אשתו הנוכחית היא אמא שלהם. העו"ס קבעה בתסקיר מיום 12/3/19 כי הבן הצעיר זועק לרגיעה במחלוקות הבלתי פוסקות בין הוריו. האב לא יכול לטעון כי המעבר שלו לחיפה הוא שינוי נסיבות כיוון שזו פעולה שהאב יזם בניגוד לטובתו של הבן הבכור . כיוון שהאב יזם את המעבר, עליו לשאת בנטל ההסעות. על האב כמי שתובע הפחתת מזונות, להוכיח לא רק שינוי בשכר שלו ושל בת הזוג שלו, אלא גם הרעה במצבם הכלכלי הכולל מאז פסיקת המזונות המקורית. הדבר לא נעשה. בבע"מ 9204/18 קבע ביהמ"ש העליון כי הלכת בע"מ 919/15 לא תשמש כעילה יחידה לשינוי נסיבות. רק אם יוכח שינוי נסיבות עובדתי יידרש ביהמ"ש לבחינת שיעור המזונות תוך הקפדה על דרישת תום לבו של המבקש. במקרה שלנו, סכום מזונות הקיים שמשלם האב עבור הבן הצעיר בסך של 3,000 ש"ח כולל את מלוא הוצאות הקטין, לרבות מדור, הוצאות חינוך וחוגים. האם משלמת עבור הוצאות הבית ואחזקתו 4,795 ₪, כאשר החלק של הבן הצעיר בהוצאות האלה הוא 1,438 ₪. בנוסף, משלמת האם בגין הוצאות שונות של הבן הצעיר 4,350 ₪ לחודש כמפורט בסעיף 28 של הסיכומים.

ביהמ"ש פסק מזונות לאחר בחינה של צורכי הקטין, הכנסות הצדדים ורכושם. הסכום שנפסק אושר בהסכם אליו הגיעו הצדדים בעניין העברת המשמורת על הבן הבכור בשנת 2016. האב לא הצביע על שינוי נסיבות משמועתי ובלתי צפוי המצדיק הפחתה של דמי המזונות והופך את המשך אכיפת פסק הדין הקיים לבלתי צודקת. הכנסת האב היא כ-20,000 ₪ כאשר אשתו משתכרת סכום דומה. האב בחר שלא לצרף ריכוז יתרות שלו ושל אשתו נכון למועד הגשת התביעה ונכון לסוף שנת 2020, בשל הרצון להסתיר את מצבו הכלכלי. האם משתכרת כ-7,000 ₪ באופן קבוע ולא יכול להגדיל את הכנסתה כיוון שאין תקן. המעבר של הבן הבכור מהאם לאב נלקח בחשבון במסגרת ההסכם משנת 2016 שלא כלל שינוי בדמי המזונות. טענת האב לפיה נולדו לו ילדים נוספים לא מצדיקה הפחתת מזונות, כיוון שאשת האב מרוויחה למעלה מ-20,000 ₪ בחודש ולא טורחת לגבות את המזונות עבור בנה מנישואין קודמים. לכן מבוקש לדחות את התביעה ולחייב בהוצאות לדוגמא.

  1. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים החלטתי להפחית את החיוב של התובע במזונות הבן הצעיר מהטעמים שיפורטו להלן.

  2. בפתח הדברים אביא את תמצית ההלכה הפסוקה בנוגע להפחת מזונות כפי שסוכמה בעמ"ש 22962-03-20 פסק דין מיום 30/3/21. פסק דין למזונות אינו יוצר מחסום מוחלט בפני התדיינות חוזרת. ניתן לפתוח את העניין מחדש בהתרחש שינוי מהותי בנסיבות אשר התקיימו במועד פסיקת החיוב אותו מבוקש לשנות. על הטוען לשינוי לפרט כבר בכתב התביעה את הנסיבות ששררו אז ואת הנסיבות ששוררות כעת. נטל השכנוע להוכיח את שינוי הנסיבות מוטל במלואו על התובע וכך גם חובת הפירוט וחובת הגילוי. על התובע הפחתת מזונות לנהוג בתום לב ולהציג כבר בכתב התביעה בגילוי מלא את מלוא הנתונים בדבר מצבו האישי, הבריאותי והפיננסי. במקרה כמו המקרה לפנינו, כאשר החיוב המקורי במזונות נקבע בפסק דין לאחר הליך משפטי, הנסיבות ששררו בעת מתן פסק הדין, כפי שנקבעו בפסק הדין, הן נקודת מוצא. על הטוען לשינוי להצביע על הנסיבות החדשות ולהוכיחן. כפי שנפסק בבע"מ 7670/18, אין בהלכת בע"מ 919/15 כדי שנות את ההלכות בעניין שינוי הנסיבות הנדרש ואף אין בה כדי לשנות, לרכך או להשפיע על מבחן שינוי הנסיבות המהותי. ככל שיעלה בידי הטוען לשינוי נסיבות מהותי להוכיח את התקיימותו של שינוי כאמור, העיון מחדש בגובה המזונות יעשה בהתאם להלכת בע"מ 919/15 תוך שקילה זהירה וקפדנית של השפעת השינוי המהותי ביחס לסכום המזונות שנקבע בעבר. השקילה תעשה רק בהקשר לרכיב הספציפי שבו חל שינוי הנסיבות המהותי. בהתאם להלכה הפסוקה אעבור כעת על כל טענה שהעלה האב בכתב התביעה בדבר שינוי נסיבות מהותי ואכריע האם עלה בידי האב להוכיח את טענתו בעניין זה.

  3. הטענה הראשונה של האב עניינה המעבר של הבן הבכור ממשמורת האם למשמורת האב. בעניין זה אני מצטרף לגישת השופט שקד והשופטת שביט פינקלשטיין לפיה מעבר של ילד ממשמורת הורה אחד למשמורתו של ההורה השני, אינו מצדיק בחינה מחודשת של כלל המזונות שנקבעו, אלא רק בחינת המזונות של אותו ילד ספציפי שעבר להורה האחר. בתלה"מ 4458-11-17, פסק דין מיום 9/8/20, סעיף 107 של פסק הדין , קבעה כב' השופטת שביט פינקלשטיין כי מעבר של קטינה אחת מתוך שלושה מהאם לאב בעיצומם של ההליכים המשפטיים מצדיק רק ביטול של חיוב האב במזונות אותה קטינה. דברים אלו מקבלים משנה תוקף במקרה שלפני בו המעבר של הבן הבכור מבית האם לבית האב קיבל ביטוי בהסכם נפרד אשר נערך בין ההורים בשנת 2016. ההסכם כלל באופן טבעי ביטול של חיוב האב במזונותיו של הבן הבכור , אך לא כלל חיוב של האם לשלם לאב בגין מזונותיו של הבן הבכור או הפחתה בהיקף החיוב של האב במזונותיו של הבן הצעיר . לכך יש להוסיף את העובדה כי מאז אותו הסכם משנת 2016 פעל האב בהליך משפטי בשתי ערכאות כדי להעביר את המשמורת על הבן הצעיר מהאם לאב ורק לאחר שהדבר לא עלה בידו בשתי ערכאות, הגיש את התביעה שלפני לביטול או להפחתת חיובו במזונות הבן הצעיר . לפיכך אני קובע כי בנסיבות המקרה שלפני, עצם המעבר של הבן הבכור מהאם לאב בשנת 2016, אינו מהווה שינוי נסיבות המצדיק ביטול או הפחתה של חיוב האב במזונות הבן הצעיר .

  4. טענה שניה של האב עניינה הפחתת היקף המשרה של האב בעקבות העברת המשמורת. בעניין זה אני סבור כי ניתן היה לצפות שינוי זה ולקחת אותו בחשבון במסגרת ההסכם אותו ערכו הצדדים בשנת 2016. עוד יש לקחת בחשבון כי הבן הבכור , יליד 2008 הוא בן למעלה מ-13 ולכן מידת ההשגחה הנדרשת עליו לא היתה משמעותית במועד הגשת התביעה ובוודאי שלא היום. על פני הדברים נראה כי ככל שהאב הפחית את היקף משרתו בשל מחוייבות הוריות, הדבר קשור בעיקר לילדיו הקטנים מהנישואים הנוכחיים .

  5. הטענה השלישית של האב היא כי יש מקום להפחתת החיוב במזונות כיוון שבמסגרת הנישואים הנוכחית נולד לו בן, נכון למועד הגשת התביעה ובת נוספת, בת חודשים , נכון למועד הגשת הסיכומים. הלכה פסוקה קבעה כי הולדת ילד נוסף לאב מאשה אחרת מהווה עקרונית שינוי נסיבות מהותי לצורך דיון בסוגיית המזונות. בהלכת ורד (ע"א 552/87) החליט ביהמ"ש בעקבות הולדת בן נוסף לאב להפחית את חוב המזונות לקטינות בשיעור של 7.5%. עם זאת הודגש כי הפחתת המזונות תגיע כאשר האב יוכיח לא רק הולדת ילדים נוספים אלא גם ירידה חדה במצבו הכלכלי והרעה בהכנסות. השוו – גריידי ושלם, מזונות ילדים הלכה ומעשה עדכון מס' 6, אפריל 2019 עמ' 290-292. במקרה שלפני, עלה בידי האב להראות כי התרחבות משפחתו הנוכחית מהווה שינוי נסיבות המצדיק הפחתה מסוימת בהיקף המזונות, אך יש להסתפק בהפחתה לא משמעותית כיוון שהאב לא פרש תמונה מלאה בנוגע להכנסות ולרכוש שלו ושל אשתו הנוכחית נכון להיום. מהמסמכים שכן הוצגו עולה כי לאשתו הנוכחית של האב יש הכנסה משמעותית מעבודה בסך ממוצע של 13,327 ₪, אם כי שכרה נטו יכול להגיע לא אחת גם ל 15,000 ₪ ו 18,000 ₪ . עוד יש לקחת בחשבון כי האב ואשתו הנוכחית, שלכל אחד מהם יש לפחות ילד אחד מקשר נישואים קודם , בחרו באופן מודע להרחיב את המשפחה באופן משמעותי ע"י הבאתם לעולם של שני ילדים נוספים. נקודת המוצא היא כי החלטה שכזו התקבלה מתוך הערכה כי האב ואשתו הנוכחית יוכלו לכלכל את אותם ילדים. נוכח האמור אני סבור כי הולדת שני ילדים נוספים לאב מאשתו הנוכחית מצדיק הפחתה של היקף החיוב במזונות הבן הצעיר מסך של 3,000 ₪ לסך של 2,550 ₪, בזיקה לתוצאה אליה הגיע ביהמ"ש בהלכת ורד ( הפחתה של 15% ) .

  6. הטענה הרביעית של האב עניינה הרחבת זמני שהות שלו עם הבן הצעיר ללילה במהלך השבוע ושני לילות כל סוף שבוע שני. מדובר בשינוי מינורי שהושג בעקבות הליך משפטי, אשר התנהל בשתי ערכאות, ולא מצדיק הפחתת דמי מזונות.

  7. הטענה החמישית של האב היא שהקטינים גדלו. מדובר בשינוי נסיבות צפוי שאינו מצדיק הפחתת מזונות.

  8. טענה שישית של האב היא שזמני שהות של האם עם הבן הבכור הם מינוריים וכוללים לילה אחד בכל סוף שבוע שני. נוכח ההליכים הרבים שהתנהלו בין הצדדים בכל הנוגע לזמני השהות והסדרי המשמורת והפגיעה המשמעותית של עצם קיומם של ההליכים בקטינים, כעולה מהתסקירים, אני סבור כי אין הצדקה לראות בעניין זה משום שינוי נסיבות המצדיק הפחתה של דמי המזונות. כך בפרט כאשר לא נסתרה טענת האם לפיה לאב יש תרומה לקשיי הקשר בין האם לבין הבן הבכור ולכך שהבן הבכור אינו מעוניין להרחיב את היקף השהות שלו בבית האם. עוד יש להוסיף לעניין זה את העובדה כי המעבר של האב מנהריה לחיפה יצר קושי מובנה בכל הנוגע לקיומם של מפגשים בשל המרחק בין הבתים.

  9. הטענה השביעית של האב היא כי מעבר המגורים שלו מנהריה לחיפה גרם לירידה בהכנסתו בשל אובדן נקודות הזיכוי במס וכן הגדיל את נטל הכלכלי המוטל עליו בעקבות המרחק ונטל ההסעות. בעניין זה אני מקבל את טענת האם לפיה מדובר בבחירה מודעת של האב, שעליו לשאת בתוצאותיה.

  10. בשולי הדברים אציין כי לא נתתי כל משקל בפסק הדין לתחשיבים שביצע ב"כ האב בעזרת המחשבונים השונים לחישוב דמי מזונות. שימוש במחשבונים, שאף הוא שנוי במחלוקת בפסיקה, יכול להיות מתאים כאשר מדובר בפסיקה ראשונית של מזונות ולא כאשר מדובר בתביעה לביטול או הפחתת מזונות. פסק הדין של מותב זה שנזכר בסעיף 26 של סיכומי האב עוסק בפסיקת מזונות ראשונית . עוד נקבע בו כי אין מקום לעשות שימוש בנוסחה בנסיבות העניין .

  11. באשר להיקף התחולה בזמן של פסק הדין מצאתי לנכון להורות כי ההפחתה תיכנס לתוקף החל מחודש מרץ 2022 כדי למנוע חיוב של האם בהחזר כספי של מזונות שנצרכו, כפי שנהוג לפסוק גם כאשר ביהמ"ש מגיע למסקנה בדבר הפחתת מזונות משמעותית. השוו – תלה"מ 19435-11-18 סעיף 78 של פסק הדין מיום 4/9/20 (ערעור על פסק הדין נמחק בהסכמה).

  12. אשר על כן אני קובע כי היקף החיוב של התובע במזונות הבן הצעיר יפחת החל מחודש מרץ 2022 לסך של 2,550 ₪. למען הסר ספק, אין כל שינוי בחיוב של הצדדים במחציות, כפי שנקבע בסעיף 8ב' של פסק הדין מיום 6/10/15. נוכח תוצאת ההליך וההסדר הדיוני , אין צו להוצאות .

זכות ערעור לבימ"ש המחוזי בחיפה תוך 45 יום מהיום.

פסק הדין המקורי ניתן ביום 7.2.22 .

ערעור על פסק הדין נדחה ביום 24.5.22 .

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ב, 13 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

חתימה

10 מתוך 10