טוען...

בית משפט לענייני משפחה בצפת

תמ"ש 49721-09-17 פלונית נ' אלמוני (אסיר)

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופטת, סגנית הנשיא אביבית נחמיאס

תובעת

פלונית

נגד

נתבע

אלמוני(אסיר)

פסק דין

לפני תובענה נזיקית, לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעשי אינוס קשים שביצע בה אביה עוד בהיותה קטינה, ובגינם הורשע ונדון ל-18 שנות מאסר בפועל.

העובדות הצריכות לעניין:

  1. התובעת, ילידת 1993, הינה ביתו של הנתבע. כיום, גרושה ואם לשני ילדים קטינים.

  2. אמה של התובעת והנתבע, משתייכים לעדה הבדווית, נישאו בשנת 1989, מנישואיהם נולדו חמישה ילדים, ביניהם התובעת. ביום 11.06.15 התגרשו בבית הדין השרעי אולם בפועל נפרדו עוד קודם, בעקבות מעצרו של הנתבע.

  3. כנגד הנתבע נוהל הליך פלילי בבית משפט המחוזי ב**** (תפ"ח *****), בגין מעשי אינוס ומעשי סדום שביצע הנתבע בתובעת מעשים שהחלו עת היתה קטינה, וכן בגין חבלה, תקיפה ואיומים של בת זוגו, אמה של התובעת. ביום 14.08.14 הורשע וביום 02.11.14 נגזר דינו והוא נדון ל-18 שנות מאסר ואף חוייב בתשלום פיצוי לתובעת ולאם.

  4. התובעת נישאה בשנת 2015 בהיותה בת 22 שנים, כאישה שניה לבן זוגה המבוגר ממנה, ועברה להתגורר עימו בדרום הארץ. ולאחר שסבלה מנחת זרועו ומהשפלתה על רקע הפגיעות מאביה, נפרדה מבעלה בעודה בהריון חזרה להתגורר בצפון עם אימה ואחותה, בבית מגורי ההורים.

  5. בחודש 12/15 הגיש הנתבע תביעה לסילוק יד כנגד אם התובעת וילדיהם, לאחר שטען כי אלה פלשו לבית הרשום על שמו ובבעלותו. בין ההורים נוהלו הליכים משפטיים שונים, וביום 08.1.18 ניתן פס"ד המצהיר כי הזכויות בבית המגורים משותפות לנתבע ולאם התובעת. לציין כי הנתבע עמד על תביעתו לסילוק יד כנגד כל מי שאינו רשום כבעל הזכויות בבית לרבות התובעת. עוד יצויין כי בשלב מסויים דרש הנתבע למכור את הבית המשותף על מנת לממן שכ"ט עו"ד לשם הגשת בקשה למשפט חוזר לבית המשפט העליון, מאחר שלטענתו הוא חף מפשע.

  6. ביום 24.9.17 הגישה התובעת את התביעה הנזיקית שבכותרת, במסגרתה עתרה לחייב את אביה, בגין נזקים פיזיים ונפשיים שנגרמו לה בשל המעשים נשוא כתב האישום.

  7. תביעה נזיקית זו הינה כאמור חוליה נוספת בשרשרת ההליכים המשפטיים, במארג המשפחתי המורכב שנוצר.

ההליך הפלילי:

  1. כתב האישום שהוגש כנגד הנתבע כלל שני אישומים, האישום הראשון מתייחס למעשים שביצע בבתו, התובעת, והשני בגין המעשים שביצע במי שבאותה העת היתה אשתו (שאינם רלבנטיים להליך דנן).

  2. בין היתר עולה מכתב האישום כי במשך תקופה של כשלוש שנים קודם להגשת כתב האישום, בתדירות של כפעם בחודש, נהג האב לכפות על התובעת לקיים עמו יחסי מין שכללו החדרת איבר מינו לאיבר מינה, לפי הטבעת שלה ודרישות למין אוראלי להן סרבה. המעשים נעשו תוך הפעלת כוח, כאשר האב התעלם מזעקות הבת ומנסיונותיה להדוף אותו מעליה, תוך שהוא מסב לה כאבים וחבלות גופניות.

מעשים אלה החלו כאשר התובעת היתה קטינה, ונמשכו כאמור עד סמוך למעצרו.

עוד עולה מכתב האישום כי במהלך התקופה, לאחר שהגיע האב לפורקן מיני בתוך גופה של ביתו, ותוך שאף אחד מהצדדים לא השתמש באמצעי מניעה, הורה האב לביתו ליטול כדורים בתואנה כי מדובר בכאבים נגד כאב ראש. לאחר שנטלה המתלוננת את הכדורים והם הסבו לה סחרחורות ודימום, יידע אותה האב כי מדובר בכדורים למניעת הריון.

כפי שעולה מכתב האישום, האב איים על ביתו שלא תספר לאיש על המעשים, וכי אם תספר, יפיץ כנגדה שמועה שהיא מקיימת יחסי מין עם אחיה הצעיר.

כתוצאה ממעשים אלה, סבלה התובעת מדיכאון, מחוסר תיאבון, וחיה בבית בטרור ובאימה.

כתב האישום גולל מספר מקרי אינוס ומעשי סדום קשים. באחד מהם תואר כי לאחר החדרת איבר מינו של האב לפי הטבעת של התובעת, עד שהגיע לפורקן מיני, נגרמו לתובעת כאבים עזים והיא סבלה תקופה ממושכת מאי יכולת לעשות את צרכיה ונזקקה לטיפול רפואי. במקרה אחר, תואר מעשה אינוס ממנו סבלה התובעת מכאבים ודימום וביקשה לדעת מדוע אביה ביצע בה את המעשה. בתגובה השיב לה האב "יהיה בסדר, היום עושים ניתוחים ותופרים את קרום הבתולין". במקרה אחר החדיר האב לאיבר מינה של התובעת ערכה לבדיקת הריון, מאחר שסבר כי בדרך זו יוכל לדעת האם התובעת בהריון.

  1. בהכרעת הדין מיום 14.8.14 הורשע הנאשם בביצוע עבירות מין במשפחה ובידי אחראי חסר ישע (מקרים רבים מאוד)- עבירה לפי סעיף 251(א) + (ב), בנסיבות סעיף 345(1) + (ב)(3) + 347 לחוק העונשין , התשל"ז-1977, ניסיון לעבירות מין במשפחה ובידי אחראי על חסר ישע( מקרים רבים מאוד) – עבירה לפי סעיף 351 (א) + (ב) בנסיבות סעיף 345+ 25 (א)(1)+(ב)(3)+347 לחוק העונשין, והדחה בחקירה (מספר מקרים)- עבירה לפי סעיף 245 לחוק העונשין.

  2. בנוסף הורשע בביצוע עבירות כנגד בת זוגו בהתאם לאישום השני (חבלה בכוונה מחמירה, תקיפה בנסיבות מחמירות (בת זוג) ואיומים).

  1. בעקבות הרשעתו, בגזר הדין מיום 2.11.14 נגזרו על הנתבע העונשים הבאים:

(א) 18 שנות מאסר בפועל.

(ב) שנתיים מאסר על תנאי, והתנאי הוא, לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים עבירות מין מסוג פשע.

(ג) 4 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא, לבל יעבור הנאשם במשך שלוש שנים עבירת אלימות כלשהי שאינה עבירת מין.

(ד) הנאשם ישלם לבתו המתלוננת פיצויים בסך של 100,000 ₪ ולאשתו פיצויים בסך של 100,000 ₪.

תמצית טענות הצדדים:

טענות התובעת:

  1. התובעת טענה כי המעשים בגינם הורשע, היו חלק ממסכת התעללות נפשית פיזית ומינית, כאשר הנתבע רמס את כבודה, שבר את רוחה וגזל את תום ילדותה וחדוות נעוריה. הצדדים משתייכים לחברה הבדואית השמרנית הרואה כערך עליון את שלמות גופה של נערה ושמירה על בתוליה, כל פגיעה בערך זה נתפסת כפגיעה ביושרה, במוסר המיני שלה כאשר מעשיו של הנתבע הטילו מעין מום בגופה וגרמו לתובעת לביזיון וחרפה אף בעיני הסביבה כולה.

  2. נוכח הפגיעה ולאור התפיסה השמרנית של החברה בה חייה התובעת נאלצה התובעת להתחתן עם גבר מדרום הארץ, המבוגר ממנה במספר רב של שנים עת היה נשוי הוא לאישה אחרת. התובעת טוענת כי הפגיעה הקשה אותה חוותה פגעה קשות גם בחיי נישואיה, שבסופו של יום לא צלחו והיא נאלצה לחזור יחד עם ילדיה לצפון ולהתגורר עם אמה.

  3. הניצול המיני המתמשך מצד הנתבע גרם לתובעת חבלות גופניות ונפשיות רבות אשר הובילו לנזקים בלתי הפיכים ולפגיעה בתפקודה הכללי והפתולוגי, במיוחד לאור העובדה שהפגיעה נגרמה בידי מי שאמור להגן עליה. התובעת נזקקת לטיפולים רבים וממושכים לבניית זהות עצמית בריאה יותר ויצירת מסוגלות לפתח קשרים. עוד הוסיפה התובעת שהיא מתקשה למצוא עבודה כל זה כתוצאה מהתעללותו של אביה.

  4. עוד הוסיפה כי היא נמצאת במעקב רפואי ופסיכיאטרי ומקבלת סיוע מבני משפחתה וכי תזדקק לעזרתם משך שנים רבות, וכי סכום הפיצוי בסך של 2,000,000 ₪, צריך לשקף את האינטרס הציבורי של הגנה על גופן של נשים מפני עברייני מין.

טענות הנתבע

  1. בתורו טען הנתבע כי תביעה זו הוגשה בחוסר תום לב מובהק, בזדון ובמטרה להתעשר על חשבונו.

  2. טענותיה של התובעת הנן מפרי דימיונה ובהדרכתה של אמה, כאשר שתיהן מנסות לפגוע בו, לסבכו בפלילים ולהרחיקו מהבית, להשתמש בבית ולבנות בו תוספות ללא היתרים וללא הסכמתו, בעודו מנסה לעשות הכל כדי לשמור על שמה הטוב של בתו ומשפחתו.

  3. הנתבע מכחיש את הנזקים והסכומים הנטענים בתביעה, ומכחיש חיובו בפיצויי כלפיה. לטענתו התובעת היא זו אשר פגעה בשמה הטוב בשל מעשיה המביכים, וכי המעשים הנטענים לא בוצע על ידו אלא על ידי מי שהתובעת הייתה בקשר עמו באותה העת. בתצהירו ציין כי התובעת הייתה משתמשת בסמים תקופה ארוכה וכי הייתה בהריון וביצעה הפלה באופן סודי וללא כל תיעוד רפואי. לדבריו אחוזי הנכות שנקבעו לתובעת נקבעו בין היתר בגין אירועים שאינם קשורים למעשיו המתוארים והמוכחשים. עוד מוסיף הוא כי התובעת לא הוכיחה את טענותיה ולא צירפה כל אסמכתא המעידה על כל אחד מראשי הנזק שפירטה.

  4. כמו כן, מציין הנתבע כי ההפך הוא הנכון, התובעת היא זו אשר פגעה בשמו הטוב וגרמה לו לנזק כספי ונפשי וכן פגעה בחירותו עת נכנס לכותלי הכלא. במילים אלה ממש.

אחריות הנתבע:

  1. בהתאם לסעיף 42(א) לפקודת הראיות [נוסח חדש] התשל"א-1971, ממצאים ומסקנות של פסק דין חלוט פלילי מרשיע קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם:

"42א. (א) הממצאים והמסקנות של פסק דין חלוט במשפט פלילי, המרשיע את הנאשם, יהיו קבילים במשפט אזרחי כראיה לכאורה לאמור בהם אם המורשע או חליפו או מי שאחריותו נובעת מאחריות המורשע, ובכלל זה מי שחב בחובו הפסוק, הוא בעל דין במשפט האזרחי.

(א1) ...

(ב) הוראות סעיף זה אינן חלות על –

(1) פסק דין של בית משפט עירוני שלא ניתן מאת שופט של בית משפט שלום;

(2) ממצאים ומסקנות שבגזר הדין, להבדיל מהכרעת הדין".

  1. הגם שפסק הדין המרשיע הינו חלוט, הדבר לא מנע מהנתבע לכפור בכל טענותיה של התובעת, לטעון כי הוא חף מפשע וכי המעשים הנטענים נעשו ע"י אדם אחר.

  2. הנתבע אמנם הצהיר כי בכוונתו לפנות לבית המשפט העליון בבקשה למשפט חוזר, אולם בפועל לא עשה כן (לטענתו בשל הקושי לגייס את עלויות שכה"ט).

  3. בהחלטה מיום 8.1.18 נדחתה בקשתו של הנתבע לעכב את בירור התביעה הנזיקית עד להגשת הבקשה למשפט חוזר, אולם ניתנה לנתבע האפשרות להתגונן במסגרת סעיף 42א - 42ה לפקודת הראיות, ולהגיש בקשה להביא ראיות לסתור.

  4. בקשה כאמור לא הוגשה, מכל מקום אף אם הייתה מוגשת בהתאם לסעיף 42ג, לשם מתן היתר, יש צורך ב"טעמים שיירשמו" וכן לשם מניעת עיוות דין.

  5. משלא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת בית המשפט בהליך הפלילי, אני מאמצת את עובדות כתב האישום בהם הורשע הנתבע, וקובעת כי יש בעובדות אלה כדי להקים אחריות בנזיקין של הנתבע כלפי ביתו, התובעת.

  6. במאמר מוסגר אציין כי טענת הנתבע כי אדם אחר ביצע את מעשי האינוס וכי הוא אינו מגלה את הנסיבות האמתיות בשל נסיונו לשמור על "שמה הטוב של ביתו התובעת" ראוי היה אילולי נטענה כלל. אין בטענה זו דבר מעבר לחוליה נוספת במסכת ההתעללות הנפשית של הנתבע בביתו, לרבות במסגרת ניהול הליך זה. כך, גם נסיונות הנתבע לטעון כי בדיעבד הבין כי הכאבים שסבלה התובעת בפי הטבעת לא היו כתוצאה ממעשי הסדום אלא משימוש התובעת בסמים, דבר שנודע לו בין כותלי הכלא מאדם שאינו רוצה לחשוף את זהותו (ר' עמ' 12-13 לפרוט'), אין בהן דבר מעבר לדמיונות שווא.

  7. התוצאה היא שעל בסיס ממצאי פסה"ד הפלילי האמור, אני קובעת כי הוכחה אחריותו של הנתבע אשר לאירועים המהווים בסיס לתובענה זו, ממצאי ההליך הפלילי מחייבים כאילו נקבעו בהליך זה, ולפיכך הנתבע חייב לפצות את התובעת בגין הנזקים שנגרמו לה ממעשיו.

גובה הפיצוי:

הנכות הרפואית:

  1. התובעת צרפה לכתב התביעה חוו"ד רפואית בתחום הפסיכיאטריה. בהתאם להחלטה מיום 25.09.17 הובהר כי בבית המשפט לענייני משפחה יש צורך לעתור תחילה לבית המשפט בבקשה למינוי מומחה.

  2. ביום 5.7.18 מונה ד"ר ראסם כנאנה כמומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטריה.

  3. בחוות הדעת מיום 16.9.19, העריך המומחה כי התובעת סובלת מנכות פסיכיאטרית הקשורה סיבתית לפגיעות מיניות ולחוויות טראומטיות מצד אביה, בשיעור של 20%.

  4. לשם עריכת חוות הדעת, התובעת נבדקה במרפאתו, כמו כן עמדו בפני המומחה המסמכים הבאים: רישומים מתיקה הרפואי של התובעת בקופ"ח, דו"חות מיון של בית החולים, דו"חות ממרפאה לבריאות הנפש בבית החולים, דו"חות פסיכיאטר המרכז הרב תחומי לנערות ולנשים *****, דו"חות של עו"ס ממחלקת הרווחה מועצה מקומית *****, ודו"חות פסיכיאטריים מעקביים.

  5. המומחה סקר בחווה"ד את השתלשלות העניינים, ומצבה של התובעת בכל תקופה. בין היתר צויין כי לאחר הגשת התלונה הייתה התובעת במקלט לנערות במצוקה ולאחר מכן הועברה להוסטל לנערות. המומחה ציין כי התובעת נוטה לעצב, מהוססת וחסרת ביטחון ותחושת הנאה. עוד עולה מחוות הדעת כי התובעת למדה 8 שנים, אולם הפסיקה לימודיה לבקשת אביה ודרישתו שתעבוד. התובעת התחתנה בשנת 2015 ובעלה נטש אותה כשהיא בהריון ונהג להקניטה ולפגוע בה "עקב המקרה". החוויות הטראומטיות של הפגיעות שעברה השפיעו על חייה הזוגיים והמיניים. סבלה מקשיי הירדמות על אף הטיפול, סיוטים, התנהגות של פגיעה עצמית וניסיונות אובדניים אחרי המאסר של אביה (הובא תיעוד רפואי לאחר ניסיון אובדני של שתיית כלור), חוסר חשק להיות בחברת אנשים.

  6. המומחה התרשם מתסמונת חרדתית פוסט טראומטית עם ליווי דכאוני בעקבות הפגיעות המיניות מושא כתב האישום אך גם בחוויות טראומטיות נוספות הקשורות לדמות האב. בנוסף למרכיבים חרדתיים והפרעת הסתגלות אשר קשורים לגורמי דחק סביבתיים זוגיים, כאשר אין לשלול השפעה חלקית של הפגיעות המיניות על חלק מהקשיים הזוגיים ויתכן שהשפיעו על החלטתה לגבי הזוגיות.

  7. המומחה העריך את נכותה הפסיכיאטרית הכוללת והצמיתה בשיעור של 25% בהתאם לתקנה 34 ב' (3)-(4) לתקנות המל"ל.

  8. עוד העריך כי נכותה הפסיכיאטרית הקשורה סיבתית לפגיעות מיניות ולחוות טראומטיות מצד האב בלבד הינה בשיעור של 20% בהתאם לתקנה 34 ב' 3-4 לתקנות המל"ל.

  9. הצדדים לא שלחו שאלות הבהרה למומחה ולא ביקשו לחקרו על חוות דעתו.

  1. בנסיבות אלה אני רואה לנכון לאמץ את מסקנות חוות הדעת הן בעניין שעור הנכות והן בעניין הקשר הסיבתי, וקובעת כי לתובעת נותרה כתוצאה מהאירועים נשוא כתב התביעה נכות רפואית צמיתה בשיעור של 20%.

הנכות התפקודית

  1. מעשי האינוס החלו עת היתה התובעת קטינה. מרגע שחולל גופה ע"י אביה, תפקודה לא חזר להיות כשהיה. לכך יש להוסיף כי במצוות אביה הפסיקה לימודיה בבית הספר לאחר 8 שנים בלבד דבר שבוודאי פגע ביכולת השתכרותה וביכולתה להשתלב במעגל העבודה.

  2. בהתאם להלכה הפסוקה, כאשר נותרה לקטין נכות שבמהותה היא נכות פונקציונאלית תפקודית (במקרה זה – נכות נפשית פסיכיאטרית), ההנחה היא שנכות זו משקפת את מידת הגריעה בכושר השתכרותו של הקטין בעתיד. לעניין זה ר' הדברים שנפסקו בע"א 9873/06 כלל חברה לביטוח בע"מ נ' פפו (22/3/09): "ככלל, קיים קושי להעריך את הנכות התפקודית של קטין וכאשר אין אינדיקציות אחרות, קביעת שיעור הנכות התפקודית לפי שיעור הנכות הרפואית היא הדרך הנכונה. אכן, ברגיל, הדברים אמורים במקרה שבו לכל רכיבי הנכות הרפואית קיימת משמעות תפקודית".

  3. בנסיבות המקרה אני רואה לנכון להעמיד את שיעור נכותה התפקודית של התובעת בשיעור זהה לשיעור נכותה הרפואית: 20%.

בסיס השכר לעבר ולעתיד

  1. משהתובעת הייתה קטינה במועד קרות האירועים, יועמד בסיס השכר לעבר ולעתיד בהתאם לגובה השכר הממוצע במשק.

סיכום הנתונים לחישוב הפיצויים בראשי הנזק השונים

  1. לנוכח כל האמור לעיל, להלן יפורטו הנתונים לחישוב נזקי התובעת בראשי הנזק השונים:

שנת לידה של התובעת: 1993.

מועד הפגיעה: המעשים החלו כאשר התובעת היתה קטינה

נכות רפואית: 20%.

נכות תפקודית: 20%.

במועד מתן פסק הדין תהיה התובעת בת: 29.

בסיס השכר לעבר: 11,784 ₪

בסיס השכר לעתיד: 11,784 ₪

גיל הפרישה אלמלא הפגיעה: 67.

נזקים לא ממוניים - כאב וסבל, פגיעה בשם טוב:

  1. סקירת הפסיקה בעניין פסיקת פיצוי בגין כאב וסבל במקרים של אלימות במשפחה, מראה מגמה של העלאת רף הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני במקרים אלה, בין היתר מתוך רצון להביע סלידה ממעשים אלה, וכחלק ממיגור תופעת קשה זו, תוך שקילת מגוון של שיקולים בקביעת גובה הפיצוי, וביניהם נסיבותיה הקונקרטיות של הפגיעה לרבות משכה וחומרתה, והשלכותיה על הקורבן.

  2. לעניין זה ר' הדברים שנפסקו בבע"מ 7073/13 פלוני נ' פלונית (31.12.2013):

"אומר מה על המגמה השיפוטית, ולטעמי ראוי כי יתנו לכך בתי המשפט, במיוחד לענייני משפחה, את דעתם. תופעת האלימות במשפחה הוגדרה לא פעם כנגע שיש למגרו (ע"פ 2157/92 פדידה נ' מדינת ישראל, פ"ד מז(1) 81, 84 (1993); דנ"פ 3371/98 אזואלוס נ' מדינת ישראל, פד"י נד(4) 502, 522 (2000)), כך בעבר במיוחד בהקשר הפלילי. אך אין סיבה שבעולם שגם דיני הנזיקין לא ישתתפו במאמץ המיגור. על הגנה על חלשים באמצעות דיני הנזיקין וגם הדילמות הכרוכות בכך ראו ישראל גלעד דיני נזיקין – גבולות האחריות 195 ואילך (2012) (להלן גלעד), וגישת הביניים (בעמ' 207-206); הדגש שם הוא בנושא שויון, אך הדברים יפים גם לענייננו (בשינויים המחויבים). בתי המשפט רשאים לעשות שימוש בפיצויים מוגברים גם ככלי במלחמה הכוללת לביעור תופעה חברתית נפסדת של אלימות; ברי – ויוטעם – כי כל מקרה לגופו, אך בן זוג מכה צריך שיידע כי ככל שיוכח הדבר, לא יינקה מפיצוי משמעותי, ונזכור כי הכוונה הנדרשת בעוולת התקיפה "אינה יסוד נפשי של רצון להזיק ולפגוע אלא כוונה במובן הצר של מודעות לשימוש בכוח נגד גופו של אדם אחר" (גלעד, חלק ב', בעמ' 1201). ראו עוד לפסיקה ולדברי מלומדים למשל תמ"ש (משפחה ת"א) 64901/96 פולק נ' פולק (2001); ע"מ (מחוזי-ת"א) 1014/05 פלוני נ' אלמונית (2006); יובל סיני ובנימין שמואלי "'הגיעו מים עד נפש', דרכי התמודדות עם התעללות בבן-זוג בדיני הנזיקין, בדין הפלילי, ובדיני המשפחה: הצעת מודל חדש וישן" מאזני משפט ו 274, 298-278 (2007); יפעת ביטון "ההגנה על עקרון השויון בדיני הנזיקין והאחריות ברשלנות במסגרת יחסי כוח" משפטים לח 145 (2007). הרכיבים שראוי להביאם בחשבון במקרים כאלה הם אורך תקופת ההתעללות, מאפייניה הספציפיים ועוצמתה"

  1. על הקושי שבהערכת פיצויים בגין ראש נזק של כאב וסבל , ר' הדברים היפים שנכתבו ע"י חברי כב' השופט נמרוד פלקס בתמ"ש 56762-03-18 ט.ש נ' א.ש (21.11.18):

"הערכת הפיצויים בגין ראש הנזק של כאב וסבל משימה קשה היא, הן בשל הקושי האינטלקטואלי שביסוד ראש נזק זה והן בשל הקושי לתרגם לערכים כספיים שיעור נזק מסוג זה... בה בעת, העיקרון של החזרת המצב לקדמותו, חולש גם על ראש נזק זה ומחייב, על כן, פיצוי הולם בגינו... המגמה הברורה איפוא, היא להורות על העלאת רף הפיצוי בגין הנזק הלא ממוני"

  1. כב' השופט פלקס, סקר את מגמת הפסיקה להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני שנגרם כתוצאה ממעשי אלימות במשפחה:

"סקירת פסיקת בתי המשפט, אשר דנה בשיעור הפיצוי הכספי שנקבע בגין נזק לא ממוני שגרם בן זוג אחד למשנהו נוכח מעשה אלימות שנקט כלפיו, תומכת אף היא במסקנה, לפיה המגמה היא להעלות את רף הפיצוי בגין נזק לא ממוני. כך בבע"מ 7073/13 פלוני נ' פלונית (31.12.13) לא התערב בית המשפט העליון בפיצוי בסך 500,000 ₪, אשר נפסק מפאת אלימות פיזית ונפשית השפלה וביזוי מתמשכים. בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56871-01-16 מ.ז.כ. נ' ע.ז.כ. (28.2.17) נקבע פיצוי בסך 100,000 ₪. פסק דין זה דן באלימות נקודתית בעת סערת רגשות. הערעור על פסק דין זה נדחה בבע"מ 2919/17 פלונית נ' פלוני (12.12.17) תוך שבית המשפט העליון מציין, כי הפיצוי נפסק על רף גבוה, למען יראו וייראו. בתמ"ש (חיפה) 9250-11-08 האשה נ' הבעל (15.8.12) חויב הנתבע בפיצוי בסך 220,000 ₪, בשל שבעה מעשי אלימות, עת מתוכם חויב בסך 100,000 ₪, בגין תקיפתה החמורה של התובעת בפרהסיה. בתמ"ש (טבריה) 3355-02-15 פלונית נ' אלמוני (1.8.17) חויב הנתבע בסך 20,000 ₪, בגין אירוע תקיפה חד פעמי ומינורי.

מקום בו עסקינן במקרה חד פעמי של אלימות ממשית (להבדיל מאלימות מינורית כגון זו שנדונה בתמ"ש (טבריה) 3355-02-15 הנ"ל, ולהבדיל ממסכת מתמשכת של אלימות פיזית ונפשית, כגון זו שנדונה בבע"מ 7073/13 הנ"ל), יש להעמיד את סכום הפיצוי על סך 100,000 ₪, ברוח הפסיקה בעמ"ש (מחוזי מרכז) 56871-01-16.

  1. כן ר' הדברים שנפסקו בעמ"ש 36586-10-19 א'ג' נ. ב' ג' , (20.8.20), שם העלה בית המשפט המחוזי את הפיצוי לסך של 40,000 ₪ בגין כאב וסבל שעברה התובעת בשל מעשי אלימות מצד בן זוגה, שכללו ביזוי והשפלה לנגד עיני ילדי בני הזוג.

  2. כך, בתמ"ש (חיפה) 46489-12-14 מ.מ נ' מ.מ ז"ל נפסק סך של 250,000 ₪ בגין כאב וסבל לאישה שסבלה מאלימות קשה, התעמרות והשפלה מצד בן זוגה לשעבר, כאשר המעשים נמשכו כארבע שנים.

  3. כאשר עסקינן בפגיעות מיניות במשפחה, סכום הפיצוי בגין רכיב כאב וסבל גבוה במיוחד. ר' הפסיקה שצוטטה בפסק דיני בתלה"מ (צפת) 35553-03-17 ד.ד נ' ד.ד שם נפסק סך שנע בין 25,000 ₪ ל- 65,000 ₪ לכל אחד מהתובעים בגין התעללות מינית של בן זוג והתעללות פיזית ונפשית כלפי הילדים. יצויין כי במקרה זה לא נגרמה נכות לתובעים ונתבע פיצוי בגין כאב וסבל בלבד, אולם פסיקות שדנו בפיצוי בגים פגיעות מיניות קשות – נפסקו מאות אלפי שקלים ברכיב של כאב וסבל, כפי שיפורט להלן.

  4. בת"א (מחוזי באר שבע) 5707-03-16 פלונים נ' שלומי כהן (03.02.2021) שם נידונה תביעה נזיקית של חמישה אחים ואחיות שהנתבע פגע בהם מינית, תוך ניצול היחסים המיוחדים עימו, כאשר המעשים בוצעו תוך ניצול ציני ואכזרי של יחסים מיוחדים אלה. באותו המקרה נפסק בגין רכיב כאב וסבל סך של 500,000 ₪ לשניים מהתובעים, 400,000 ₪ לשני תובעים נוספים וסך של 350,000 ₪ לתובע החמישי, כאשר נפסק בעניין זה כי –

"הפסיקה לעניין כאב וסבל בגין נזקים כתוצאה מפגיעה מינית, אכן מגוונת, בהיבט סכומי הפיצוי שנפסקו. יש לפסוק את הפיצוי בראש נזק זה, על דרך האומדן, בהתייחס למידע שבפני בית המשפט מתוך כתב האישום, הכרעת הדין, ותסקירי קורבנות העבירה, באשר לטיב הפגיעות, משכן, והסבל שגרמו לתובעים - מידע שהינו כמובן חלקי וכללי.   לעניין זה, יש כמובן לקחת בחשבון את משך התקופה שבמהלכה פגע הנתבע בתובעות ובתובעים, את תדירות המעשים ואת טיבם, כעולה מכתב האישום ומהכרעת הדין, וביחס לתובעות מס' 1 ו – 2, גם את הנכות הצמיתה שנגרמה לכל אחת מהן, ואת סבלן ונזקיהן כפי שעולים מתסקירי קרבנות העבירה."

  1. עוד לענין זה יפים הדברים שנפסקו בע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית (20.09.2015):

"במעשים מהסוג שביצע המערער במשיבה 1 טמונים – מעצם טבעם – פגיעה קשה בכבודו של האדם, כאב, סבל ועלבון. עמד על כך בהקשר דומה השופט (כתוארו אז) מ' חשין ז"ל ב-ע"פ 115/00 טייב נ' מדינת ישראל, פ"ד נד(3) 289, 329 (2000), בציינו כך: "עבירת האינוס נועדה ובאה להגן על ריבונות האישה על גופה, על כבודה של האישה כאדם, על האוטונומיה של רצונה, על הָאֲנִי... פלישה שלא-בהיתר לגופה של אישה, לגופו של אדם, משפילה היא – משפילה ומדכאת; כואבת היא, כואבת-במאוד; פוגעת היא – פגיעה חדה וכואבת; מעליבה היא – והעלבון עמוק וצורב. נרמס הָאֲנִי, הנפש נחתכת, נפגע החופש, נגרעת האוטונומיה של הרצון, נדרס הכבוד. קשה היא שבעתיים הפגיעה כאשר המעשים מבוצעים בקטינה על ידי בן משפחה קרוב. ראו הדברים הבאים שכתב על כגון דא השופט א' א' לוי ב-ע"פ 701/06 פלוני נ' מדינת ישראל (4.7.2007), המתאימים, בשינויים המחויבים, גם לענייננו: "המערער, בדרך מרושעת, חסרת רחמים ומעוררת שאט נפש, עשק את ילדותה של בתו, גזל ממנה את נעוריה, וגזר עליה חיים מיוסרים אשר ילוו אותה עוד שנים רבות. עבירות מין באשה הן עבירות קשות באשר לא רק פגיעה פיסית גלומה בהן, אלא גם פגיעה נפשית ורמיסת כבודה של הקורבן כאדם. קשות שבעתיים הן עבירות מין המתבצעות בתוך משפחה, ובמיוחד כאשר אב מבצען בבתו, בשר מבשרו".

  1. סקירת הפסיקה העוסקת בפיצוי בגין כאב וסבל במקרים של פגיעה מינית, מעלה כי גובה הפיצוי בגין ראש הנזק של כאב עומד ברוב המקרים על מאות אלפי שקלים. בע"א 8195/09 הנ"ל ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בגדרו חויב המערער לפצות כל אחת מהמשיבות בסכום של 500,000 ₪ בגין נזקים לא ממוניים, וזאת במסגרת תביעה אזרחית נגררת להרשעתו של המערער בביצוע עבירות מין ואלימות שונות במשיבות. בית המשפט לא התערב בגובה הפיצוי בגין כאב וסבל תוך שהוא מסתמך, בין היתר,על הפסיקה שניתנה בת"א (מחוזי חיפה) 5539-04-09 פלונית נ' פלוני (15.6.2014), שבו נפסק לצעירה בת 26, אשר במשך שנים ארוכות היתה קורבן לעבירות מין שביצע בה בן זוגה לשעבר של אמה, פיצוי בסך של למעלה מ-1,500,000 ש"ח, כאשר כמחציתו – 700,000 ש"ח – בגין כאב וסבל.

  2. בתמ"ש 40942-06-15 ח' נ' מ' ואח' (15.06.21) נידונה תביעת התובעת כנגד אימה וקרוב משפחתה מצד אביה, לתשלום פיצויים בגין נזקים שנגרמו לתובעת כתוצאה ממעשי אונס והתעללות מינית, שבוצעו על ידם בתובעת, לאורך שנות ילדותה ונערותה. בית המשפט פסק בגין כאב וסבל, פיצויים מוגברים בסך של 500,000 ₪.

  3. בת"א (מחוזי נצרת) 39441-05-18 פלונית נ' אלמוני (03.06.2021), במסגרת תביעה אזרחית נגררת לפלילים, נפסק סך של 180,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בגין עבירות מין שביצע הנתבע בתובעת כאשר שימש ראש ישיבה ורב קהילה.

  4. בת"א (שלום באר שבע) 36481-02-17 פלוני נ' דורון כהן (15.03.2021) חויה הנתבע בסך של 500,000 ₪ ברכיב כאב וסבל בגין מעשים מיניים שביצע בו התובע כאשר היה קטין.

  5. בת"א (מחוזי תל אביב-יפו) 27555-01-16 פלונית נ' ש.י (10.12.2020) במסגרת תביעה אזרחית נגררת לפלילים חוייבו הנתבעים בסך של 600,000 ₪ בגין נזק לא ממוני בשל עבירות מין שביצעו בתובעת כשהיתה בת 12.5 שנים.

  6. ולמקרה שבפנינו - מעשי האינוס הקשים והתכופים שביצע הנתבע בביתו גרמו לה לכאב פיזי ונפשי עצום. די אם אציין בתמצית את המסמכים הרפואיים מתיקה הרפואי שהעידו על תלונות חוזרות ונשנות משך שנים, ובדיקות רפואיות בעקבות עצירויות, דימומים מפי הטבעת, סדק בפני הטבעת, דימומים וגינאליים מוגברים ולא סדירים, קוצר נשימה וכאבים בחלקים שונים בגוף. הפגיעה בתובעת לא הסתכמה במעשי אינוס ובמעשי סדום אלא בהתנהגות כוחנית ואלימה כפי שפורט בכתב האישום, ונקבע בהכרעת הדין, שהשליכו על כל תחומי חייה, הכל כאשר הוא הדמות שמצופה ממנו להיות המשענת של התובעת, במיוחד על רקע היותה "הבת המועדפת והאהובה" כפי שצויין בתסקיר נפגעת העבירה שצוטט בגזר הדין. עוד עולה מהתסקיר תחושת הפחד המתמיד מהאב, הסבל הנפשי והפיזי הרב, הנסיונות האובדניים והפגיעה העצמית, והסבל הרב מהשמצות הסביבה. על האפשרות להסתמך על תסקיר נפגע עבירה כסימוכין לדבר קיומו של נזק כללי בתביעת נזיקין בעקבות הרשעה בפלילים ר' ע"א 8195/09 פלוני ז"ל נ' פלונית (20.09.2015)).

  7. אכן, כפי שעולה מהחומר הרב שהונח בפני, כאבה של התובעת לא פסק עם התלונות אלא נמשך זמן רב לאחר מכן – מעבר למרכז חירום, הוסטל לנערות, נסיון התאבדות שממחיש את עוצמת הייאוש הרב של התובעת שעולמה חרב עליה. מעשיו של הנתבע קשים ומעוררי סלידה,מעשים אלה פגעו אנושות בתובעת והסיתו את חייה ממסלול של נערה שכל עתידה לפיה, לשבר כלי. האב ניצל את מעמדו הבלתי מעורער בבית, בחברה שמרנית ופטריאכלית, ואת אינספור ההזדמנויות בהן שהה לבד במחיצת ביתו והילך עליה אימים. לכך יש להוסיף את הסבל הפיזי והנפשי הכרוך בהעדר שימוש באמצעי מין, דבר אשר העמיד את התובעת בחשש מתמיד מהריון בלתי רצוי, החדרת תכשיר לבדיקת הריון לאיבר מינה והלעטתה בכדורים למניעת הריון שגרמו לדימומים קשים ולכאבים עזים, ולאיומים שאם תגלה את המעשים, יאשים במעשי האינוס את אחיה הצעיר.

  8. התובעת הסבירה כי בחברה השמרנית ממנה באה, המעשים של הנתבע פגעו בשמה הטוב, ובלית ברירה נאלצה להינשא כאישה שניה לאדם מבוגר. עוד העידה כי בעלה ידע על מעשי האינוס, והיא ספגה ממנו מכות והשפלות כל השנים, כאשר בעלה הזכיר את מעשיו של אביה. עדותה שנאמרה בכאב רב, ונתמכה בעדותו של האח הותירה רושם מהימן. התמוטטותה על דוכן העדים היתה מחזה מכמיר לב.

  9. מעשי האינוס, מעשי הסדום ומתן תרופות שלא בהסכמה מצידה של התובעת, גרמו לפגיעה קשה באוטונומיה של התובעת על גופה, כאשר הפער בין מי שאמור להגן עליה לבין מי שמבצע את המעשים הקשים בגופה, נותר ללא הסבר. תשובתו של האב לפניית ביתו, בנסיונה להבין את פשר מעשיו שגרמו לה לדימומים ("ניתן לאחות את קרום הבתולים בניתוח"), מעידה על אדישות לסבלה ועל החפצתה המוחלטת כאילו "שיווקה" בשוק המועמדים לשידוך כנערה בתולה, הינה חזות הכל.

  10. סכום הפיצוי, צריך לבטא את הסלידה ממעשים אלה, את הנכות הנפשית הצמיתה, את הסבל הפיזי והנפשי הרב שנגרם לתובעת הן מהמעשים והן מ"אות הקין" החברתי שהחמיר את מצבה הנפשי (ר' עדות האח אודות השמועות שטרח האב להפיץ בכפר שהובילו לנסיונות האובדניים עמ' 15 ש' 6-12 עדות הנתמכת בסיכום הביקור במחלקה לרפואה דחופה מיום 14.02.13), כל אלה מחייבים פסיקת פיצוי בגין נזקים בלתי ממוניים ברף הגבוה ביותר.

  11. בשל כל הנסיבות שפורטו, אני פוסקת לתובעת בגין נזק בלתי ממוני בסך של 650,000 ₪ .

  12. בכל הנוגע לפסיקת פיצוי עונשי, הטענה נטענה בצורה לאקונית וללא כל פירוט. פסיקת פיצויים עונשיים (הנתפסים ככאלה הנשענים על רציונלים עונשיים, השונים מהרציונלים העומדים בבסיס דיני הנזיקין (ר' לעניין זה ע"א 4576/08 ליה עטרה בן-צבי נ' פרופ' יהודה היס (07.07.2011)), ראוי כי ייתבעו בצורה מפורטת ולא באופן בו נתבעו. מכל מקום בסכום שנפסק בגין כאב וסבל יש סממנים עונשיים הלוקחים בחשבון את חומרתה של הפגיעה ואינני רואה לנכון לפסוק פיצויים עונשיים, מעבר לכך.

  13. בכל הנוגע לפסיקת פיצוי בגין פגיעה בשם טוב כראש נזק, לא מצאתי בפסיקה תימוכין לפסיקת ראש נזק זה במסגרת של תביעת נזיקין שאיננה בהתאם לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965. כמובן שאין מקום לחייב את התובעת להגיש תביעת נזיקין נפרדת לפי חוק זה, אולם לכל הפחות היה עליה לטעון בצורה מפורשת בכתב התביעה כי היא תובעת פיצוי מכוח חוק איסור לשון הרע, באופן שהיתה ניתנת לנתבע הזדמנות להתגונן בעניין זה לרבות קיום יסודות העוולה וההגנות הקבועות בחוק (ואין בכך משום חיווי דיעה כי קיימות במקרה זה הגנות כאמור אלא כי לנתבע לא ניתנה הזדמנות ראויה להתגונן בעניין זה).

הפסד שכר לעבר:

  1. התובעת ילידת 11.03.93 ומלאו לה 18 שנים ביום 11.03.11.

  2. המעשים אירעו עת הייתה קטינה, וכפי שעולה מחוו"ד המומחה כמו גם מהכרעת הדין, האב מנע ממי שנחשבה כביתו "האהובה והמועדפת" להמשיך לימודיה והיא למדה עד כיתה ח' בלבד. התובעת העידה כי אינה עובדת כשש שנים, וציינה כי עבדה מגיל 16 עד לתקופה בה הנתבע נעצר אצל הנתבע במשחטת העופות. גרסתה מהימנה עלי ונתמכת אף בגרסת אחיה שהעיד כי לפני שהנתבע נכנס לכלא, בשנת 2013, עבדה התובעת עם אביה במשחטת ***** כאשר הוא שימש כקבלן והיא עבדה אצלו, וכי למעשה עבדה רק אצל אביה (עמ' 17 ש' 3-24). אף אם השתכרה תקופה מסויימת לאחר גיל 18, בנסיבות העניין בשים לב לכך שעבדה אצל מי שביצע בה את זממו ודאג שתהיה קרובה אליו בכל עת, ובנוסף עבדה ימים ספורים בחקלאות (ר' עדות האח, עמ' 17 ש' 3-24, כי על מנת לעזור לאחותו לשנות לה את מצב הרוח, הוא לוקח אותה לימים בודדים לעבוד איתו בחקלאות), אינני רואה לנכון להתחשב בתקופת עבודה זו.

  3. מאז גיל 18 ועד היום חלפו 134 חודשים במהלכם התובעת לא עובדת.

134 חודשים * 11,784* 20% = 315,811 ₪ - במעוגל – 316,000 ₪.

הפסד שכר לעתיד:

  1. בנסיבות העניין בהתחשב במכלול הנתונים של התובעת, לרבות גילה עת החלו מעשי האינוס, מהות הפגיעה עקב מעשים אלה, הפגיעה הקשה ביכולתה להשתלב במעגל העבודה לימודיה עד כיתה ח' בלבד, סבורני כי נכון וצודק לערוך את חישוב אובדן כושר ההשתכרות לעתיד, על בסיס חישוב אריתמטי מלא עד גיל הפרישה ע"פ חוק, הלוקח בחשבון, בין היתר, את גילה של התובעת, טיב הפגיעה ושיעור הנכות התפקודית (מקדם ההיוון חושב לפי 38 שנות עבודה מגיל 29 עד לגיל הפרישה)

  1. 11784*20%*271.8902= 640,790.82

  1. בנסיבות אלה אני מעמידה את רכיב הפסד השכר לעתיד בסך (מעוגל) של 640,000 ₪.

הפסדי פנסיה:

  1. משהוכחו הפסדי שכר לעבר ולעתיד, יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין הפסדי פנסיה, בשיעורים שנקבעו ע"פ צו הרחבה לפנסיה חובה לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957 (פיצוי לפי אובדן הפרשות ע"א 1103/14 פלוני נ' פלוני (15/04/2015)),לפי הצו מחויב כל מעסיק החל מיום 1.1.08 בביטוח פנסיוני לעובדיו. אם תחילתם של הפסדי השכר ביום 1.1.14 ואילך, הפיצוי יהא בגובה 12% מכלל הפסדי השכר, מיום 01.01.17 ואילך, הפיצוי יהא בגובה 12.5% מכלל הפסדי השכר.

  2. הפסדי פנסיה לעבר:

  1. חודשים * 12% * 11,784 = 97,571 ₪

64 חודשים * 12.5% * 11,784 = 94,272 ₪

  1. הפסדי פנסיה לעתיד: 640,000 * 12.5% = 80,000 ₪

  2. לפיכך אני מעמידה את הפיצוי בגין הפסדי הפנסיה לעבר ולעתיד בסך של 271,843₪ ובמעוגל 271,000 ₪

הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה לעבר ולעתיד:

  1. אין חולק כי מאז נחשפה הפרשה ומימדיה, היתה התובעת זקוקה לטיפול נפשי ופסיכיאטרי, ואלה ניתנו לה באופן שוטף לאורך השנים לאחר נסיונות אובדניים. מהמסמכים הרפואיים שעמדו בפני המומחה, ואשר צויינו בחווה"ד עולה כי קיימים רצף של רישומים מתיקה הרפואי של התובעת המעידים על צורך בטיפול אינטנסיבי ורציף, הן בקופ"ח, הן בחדר מיון בית החולים ****, במרפאה לבריאות הנפש בביה"ח ****, פסיכיאטר המרכז הרב תחומי לנערות ולנשים **** - ד"ר טארק פאהום, דו"חות של עו"ס ממחלקת הרווחה מועצה מקומית *****, וטיפולים ע"י הפסיכיאטר ד"ר אבו נסרה תאופיק. אף התובעת בעדותה פרטה את הטיפולים השונים שקיבלה (עמ' 25 ש' 17 ואילך), ציינה כי מאז נעצר אביה קיבלה ועדיין מקבלת טיפול פסיכיאטרי, נמצאת תחת מעקב פסיכיאטרי שוטף בתדירות של אחת לשבועיים – חודש, ומשלמת מדי חודש 64 ₪ עבור תרופות.

  2. אחיה של התובעת העיד כי שמרו רק חלק מהקבלות אולם אלה לא הוצגו. עם זאת, אין ספק כי בפועל התובעת קיבלה טיפול נפשי ופסיכיאטרי וכיום זקוקה למעקב רפואי פסיכיאטרי שוטף – בתדירות של אחת לחודש – שלושה חודשים, בהתאם למצבה וכי נסיעה לטיפולים אלה כרוכה בהוצאות, (לטענת אחיה מדובר במרפאה פרטית, עלות כל ביקור 300 ₪ - עמ' 19 ש' 6-23, לטענת התובעת העלות 400 ₪), וכן צריכה לשאת בהוצאות התרופות הפסיכיאטריות. בהתחשב במהות הפגיעה, בתנודתיות במצבה הנפשי, בשיעור הנכות ובתיעוד הרפואי בדבר הצורך במעקבים שונים, אין ספק כי נגרמו לתובעת הוצאות למעבר לאלה המכוסות בסל הבריאות.

  3. בנסיבות אלה אני רואה לנכון לפסוק סכום גלובאלי לעבר בסך של 30,000 ₪ בגין הוצאות טיפולים פסיכיאטריים וכן בגין נסיעות לטיפולים אלה.

  4. אשר להוצאות רפואיות לעתיד, בשים לב לנכות הצמיתה שנקבעה לתובעת, לגילה הצעיר, לצורך המתמיד במעקבים פסיכיאטריים נוכח השינויים במצבה הנפשי של התובעת, בהעדר ראיות לגבי העלות וההיקף של טיפול זה בעתיד, והאם הוא כלול בסל הבריאות, אם לאו, ובשים לב לצורך בליווי לבדיקות השונות, אני מעמידה את הפיצוי בראש נזק זה על דרך האומדנה בסך של של 50,000 ₪.

עזרת צד ג' לעבר ולעתיד:

  1. מהראיות שהובאו בפני עולה כי מאז נעצר אביה זקוקה התובעת לעזרה כמעט בכל דבר ועניין. לא ניתן להתעלם כי מאז נחשפה הפרשה, שהתה התובעת במוסדות שונים, לעיתים אושפזה והיתה זקוקה לליווי בני משפחתה וגורמים טיפוליים הן בתקופה בה נוהלו ההליכים המשפטיים, הן בטיפולים הפסיכיאטרים השונים לאחר הניסיונות האובדניים והן בטיפולים פסיכיאטריים שוטפים שמקבלת. לכך יש להוסיף את הסיוע מבני משפחתה שהתובעת מקבלת לשם סיוע בטיפול בילדיה הפעוטים (לאחר שחזרה לגור בבית אימה במהלך הריונה השני, לאחר שסבלה מנחת זרועו ומהשפלות של בעלה). בעניין זה יצויין כי אחיה של התובעת מלווה אותה במסירות יוצאת דופן (מעדות התובעת עולה כי לעיתים מקבלת סיוע מבני משפחה נוספים מעבר לסיוע העיקרי שניתן לה ע"י אחיה), מלווה אותה לכלל הבדיקות השונות כמו גם לדיונים השונים בשלל ההליכים שנוהלו בפני והעיד כי עוזר לאחותו "בכל דבר בחיים, בכל מה שהיא צריכה" מעדות האח עולה כי כיום הוא עצמאי בתחום התקנת שערים, משתכר סך של כ-2000 ₪ ביום ונאלץ ללוות את אחותו לכל טיפול רפואי ולהיעדר לשם כך מהעבודה (עמ' 19 ש' 6-23), וזאת כבר עשה עשרות פעמים.

  2. בשל הסיוע שניתן לתובעת שהינה חורגת מהעזרה המקובלת הניתנת ע"י בני משפחה, אני מעמידה ראש נזק זה על סך של 35,000 ₪ לעבר ו-65,000 ₪ לעתיד.

ניכויים בגין תגמולי מל"ל:

  1. בהתאם להחלטה מיום 5.11.20 מונה מר שי ספיר, כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האקטואריה, להערכת שווי תקבולי המל"ל לעבר ולעתיד. לפי חוות הדעת, סך תגמולי המל"ל לעבר ולעתיד בסך של 872,863 ₪.

  2. משהצדדים לא ביקשו לזמן את האקטואר לעדות, וכאשר התובעת לא חלקה על הצורך בהפחתת כלל תקבולי המל"ל (למעט טענות בדבר הקושי בקיזוז סכום כה משמעותי מהפיצוי, דבר שמהווה פרס לעבריין כאשר המדינה למעשה נושאת במחיר הפגיעה), הרי שסכום הניכוי המצוין בחוות הדעת לא נסתר, ומשכך יש להפחית מן הפיצוי את הסך האמור.

ניכוי הפיצוי בהליך הפלילי:

  1. בהתאם לפסיקה הפיצוי בהליך הפלילי, שונה בתכליתו מהפיצוי האזרחי, הוא אינו מחליף את הפיצוי האזרחי אולם יש לקזז את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי מן הנזקים הנפסקים בהליך האזרחי (ר' תמ"ש (טבריה) 3355-02-15 פלונית נ' אלמוני (01.08.2017) וההפניות שם).

  2. בנסיבות אלה יש לקזז את הפיצוי שנפסק בהליך הפלילי בסך של 100,000 ₪

לסיכום

  1. לנוכח כל האמור, נזקי התובע מסתכמים בסכומים כדלקמן:

א. הפסד שכר לעבר 316,000 ₪

ב. הפסד שכר לעתיד 640,000 ₪

ג. פנסיה 271,000 ₪

ד. נזק לא ממוני 650,000 ₪

ה. עזרת הזולת 100,000 ₪

ו. הוצאות רפואיות 80,000 ₪

סך פיצוי 2,107,000 ₪

בניכוי תגמולי מל"ל (872,863) ₪

בניכוי פיצוי בהליך הפלילי 100,000 ₪

סך פיצוי לאחר ניכויים 1,084,137 ₪ ובמעוגל – 1,084,000 ₪

סוף דבר

  1. הנתבע ישלם לתובעת פיצוי בסך של 1,084,000 ₪.

  2. בכל הנוגע להוצאות משפט ושכ"ט עו"ד אני רואה לנכון לעשות הפרדה בין השניים, ואסביר. ניהול ההליך האזרחי כלל טענות מבישות שלא היה ראוי לטעון אותן ואשר גרם לתובעת סבל רב, טענות כאילו אדם אחר פגע בתובעת או טענות כי התובעת עשתה שימוש בסמים ושלל בעיותיה נגרמו כתוצאה מכך, או טענות כאילו התובעת היא זו שפגעה בשמו הטוב בכך שהעלילה עליו עלילה וגרמה לכניסתו לכלא, לא היה ראוי לטעון בשלב זה של ההליכים לאחר ההרשעה החלוטה בפלילים. מאחר שהתובעת מיוצגת ע"י הלשכה לסיוע משפטי אני פוסקת לתובעת שכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪ אשר ישולמו לטובת אוצר המדינה וסך זהה נוסף (20,000 ₪ ) עבור הוצאות משפט אשר ישולמו ישירות לתובעת וזאת כאמור בגין אופן ניהול ההליך שגרם לפגיעה נוספת ומיותרת בתובעת.

  1. הסכומים ישולמו לתובעת תוך 30 ימים מהיום, שאם לא כן יתווסף לסכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

  1. פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ב, 05 יולי 2022, בהעדר הצדדים.

20 מתוך 20