בימ"ש לענייני משפחה ת"א, השופט יהורם שקד: פס"ד בערעור אישה על החלטה לקיזוז חוב בעסקה לרכישת דירה במסגרת פירוק שיתוף עם בן זוגה לשעבר (ע"ר 49723-11-20)

בפניי ערעור על החלטות רשמת ההוצאה לפועל מיום 9.9.20 ומיום 20.9.20 בתיק 503796-11-19.

א'- העובדות והרקע הצריכים לעניין:

1. המערערת והמשיב הם בני זוג לשעבר אשר נישאו זל"ז בשנת 1976 ולהם ארבעה ילדים משותפים, כולם בגירים כיום. בשנת 1992 התגרשו הצדדים זמ"ז ועובר לכך ניהלו הליכים משפטיים בבית המשפט המחוזי בתל אביב (טרם הקמת בית משפט לענייני משפחה). ביום 12.11.1991 הגיעו הצדדים לכלל הסכמות בענייני רכוש, מזונות ומשמורת ילדיהם אשר ניתן להן תוקף של פסק דין על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב. בשנת 1998 פנתה המערערת לבית המשפט לענייני משפחה בתובענה נזיקית ובמסגרתה פירטה טענותיה על נזקים שנגרמו לה בעקבות אלימותו של המשיב כלפיה בתמ"ש 65251/98. פסק הדין בתובענה הנ"ל אינו מצוי בתיקים הקשורים ולא עלה בידי לאתרו. עם זאת, אין חולק כי ביום 8.8.06 ניתן פסק דין בתובענה הנ"ל שבמסגרתו נפסק לטובת המערערת סכום של 400,000 ₪.
2. המערערת פנתה ללשכת ההוצאה לפועל בבקשה לגביית חוב המזונות, שלטענתה לא שולם כסדרו משנת 1991 ולטענתה סך חוב המזונות עומד על סך של 1 מיליון ₪ (תיק 18-00202-03-4; להלן: חוב המזונות/תיק המזונות). כן פנתה המערערת ללשכת ההוצאה לפועל בתל אביב, על מנת לגבות את הפיצוי הכספי שנפסק לזכותה בשנת 2006, שלטענתה סך החוב הכספי בתיק זה עומד על סך של 1.5 מיליון ₪ (ר' תיק 01-94441-08-7; להלן: חוב כספי/תיק כספי).
3. בנפרד מהאמור לעיל, בשנת 2018 פנה המשיב לבית המשפט לענייני משפחה בתביעה לפירוק השיתוף בדירת הצדדים .... בחולון (ר' תמ"ש 4806-06-18; להלן: הנכס). בדיון שהתקיים בפניי ביום 5.3.19 הגיעו הצדדים להסכמות שלהלן: "ימונה שמאי מטעם בית המשפט לשום את שווי הזכויות בנכס... הנתבעת תרכוש את זכויותיו של התובע בדירה בתמורה למחצית שוויה של הדירה כאמור לעיל. הסכום שאמור להיות משולם לתובע יקוזז מתוך חובו הפסוק לנתבעת"... (ר' עמ' 3, ש' 14-20 לפרוט' הדיון; הדגשה לא במקור). להסכמות הנ"ל ניתן תוקף של פסק דין (להלן: ההסכם / פסק הדין).
4. ביום 6.11.19 פנתה המערערת ללשכת ההוצאה לפועל בראשון לציון, בבקשה למימוש פסק הדין ולמינוי כונס נכסים למימוש הנכס, בתיק שמספרו 503796-11-19 (להלן: תיק המימוש). לאחר קבלת תשובת המשיב, החליטה ר' ההוצאה לפועל, ביום 9.2.20, להיעתר לבקשה ולהורות על מינוי כונס נכסים למימוש הנכס.
5. ביום 8.3.20 פנתה המערערת בבקשה למתן הוראות ולסיום הליכי מימוש הנכס בתיק המימוש. בבקשה נרשם כי השמאי אשר מונה על ידי בית המשפט העריך את שווי הנכס בסך של 1,860,000 ₪ ולכן חלקו של המשיב בתמורה הוא 930,000 ₪. כן נטען על ידי המערערת בבקשה כדלהלן: "לזכות המבקשת קיים תיק הוצל"פ מס' 01-94441-08-7 [התיק הכספי – י' ש'] נגד המשיב, אשר החוב בו עומד על למעלה ממיליון ₪ והיא מוכנה לאלתר... לקזז/לנכות את הסכום בסך של 930,000 ₪ מחובו של המשיב בתיק ההוצל"פ" (ס' 6 לבקשה). המשיב הגיש תשובתו לבקשה וטען כי הוא עותר "לבצע הקיזוז בהתאם לדין קדימה מתיק המזונות 01-54523-92-5... החייב מתנגד לקיזוז חלקו מתיק הוצל"פ 01-9444108-7 שכן מדובר בתיק שאינו בדיין קדימה ויש לקזז החוב מתיק המזונות..." (ר' ס' 4 ו-9 לתשובת המשיב). ביום 14.5.20 ניתנה החלטת ר' ההוצאה לפועל בראשון לציון כי נושא הקיזוז "יידון במועד הרלוונטי".
6. ביום 4.6.20 פנתה המערערת להוצאה לפועל בתל אביב, בתיק הכספי בבקשה כי ייעשה קיזוז מהחוב הכספי תמורת חלקו של המשיב בדירה על סך של 930,000 ₪ כעולה מתיק המימוש. ביום 8.6.20 ניתנה החלטת כב' רשמת ההוצאה לפועל, הרשמת דקלה קליין יונה, בבקשה לקיזוז בתיק הכספי שזו תוכנה: "לבקשת הזוכה אני מורה על הקטנת סך 930,000 ₪ מהחוב בתיק הפרטני, ויודגש כי מדובר בקטנה עקב קיזוז ולא עקב תשלום".
7. ביום 14.6.20 פנה המשיב לר' ההוצל"פ בתיק הכספי בבקשה לביטול ההחלטה מיום 8.6.20 ולהורות כי נושא הקיזוז יוכרע בתיק המימוש בהתאם להחלטת ר' ההוצל"פ בראשון לציון מיום 14.5.20. באותו היום ניתנה החלטת ר' ההוצל"פ, כב' הרשמת דקלה קליין יונה שלהלן: "החלטתי מיום 8.6.20 ניתנה בכובעי כרשמת בתיק האיחוד, על מנת לוודא כי לא בוצעה העדפת נושים אסורה. כעת מסתבר כי בין הצדדים מחלוקת בנוגע לביצוע הקיזוז. מחלוקת זו תידון בתיק הפרטני. המזכירות תקליד את בקשת החייב לכב' הרשמת בתיק הפרטני".
8. במקביל נמשכה ההתדיינות בתיק המימוש בעניין שחרור כונס הנכסים מתפקידו והוגשה תשובת המשיב לבקשה בעניין. בהחלטת ר' ההוצל"פ בתיק המימוש מיום 14.6.20 נקבע כדלהלן: "אני מורה כי בקשת הזוכה להפחית החוב מתיק 0194441087 תושהה וככל וניתנה הוראה להקטין החוב- יש לבטלה ולו מהטעם כי עסקינן בתמורת מכר שהוראה בעניין זה לא ניתנה על ידי המותב המנהל את הליך הכינוס... הכונס ישלים ויעתור בבקשה למתן הוראות כיצד לפעול באשר לשאלת התמורה...".
9. לאחר שהוגשה בקשה כפי האמור וכן תשובת המשיב בה חזר על עמדתו כי הקיזוז ייעשה מתיק המזונות ולא מהתיק הכספי, ביום 1.7.20 ניתנה החלטת ר' ההוצל"פ שם נקבע כדלהלן: "לא ברור כיצד למד הכונס בדבר צביעת החוב, כך שיש לקזז תמורה מחוב הפיצויים ולא המזונות. היכן נקבע כי "החוב הפסוק" הוא אחד ולא אחר... הכונס, יגיש התייחסות משפטית אובייקטיבית ונייטראלית, מתוקף תפקידו, בהינתן האחריות המוטלת על כתפיו... לאחר מכן יוכלו הצדדים להגיש התייחסותם". לאחר שהוגשה עמדת הכונס ניתנה ביום 16.7.20 החלטת ר' ההוצל"פ בתיק המימוש שלהלן: "לא ניתנה על ידי מותב זה כל החלטה באשר לקיזוז ולא ניתנה כל גושפנקא לכל טענה של מי מהצדדים. מספר פעמים נקבע כי הטענות באשר לקיזוז יוכרעו במועד הרלוונטי... כך או כך – אין בפני כל עמדה משפטית של הכונס, לפיה יש להורות על קיזוז מתיק הפיצוי ומדוע וזאת בניגוד לקיזוז מתיק המזונות וזאת יש להשלים... הכונס ישלים בתוך 3 ימים". ביום 26.7.20 הוגשה עמדת הכונס על חשיבות הקיזוז מהתיק הכספי על פני הקיזוז מתיק המזונות. ביום 28.7.20 הוגשה עמדת המערערת וטענותיה בדבר חשיבות והכרח הקיזוז מהתיק הכספי. ביום 18.8.20 הוגשה עמדת המשיב וטענותיו כי יש לבצע הקיזוז מתיק המזונות בדין קדימה ובהתאם לסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל תשכ"ז – 1967 (להלן: חוק ההוצאה לפועל). ביום 1.9.20 הוגשה התגובה לתשובה מצד המערערת.
10. בהחלטה מיום 9.9.20 במסגרת תיק המימוש קיבלה ר' ההוצאה לפועל את עמדת המשיב וקבעה כי הקיזוז ייעשה מתיק המזונות (להלן: ההחלטה). בהחלטה נרשם כדלהלן: "...בית המשפט לא פסק באופן מפורש כי החוב יקוזז מתיק הפיצויים, אלא קבע קיזוז "מחוב" החייב... לכאורה יתכן וניתן לומר שכוונת הצדדים הייתה שיבוצע קיזוז מתיק הפיצויים, אך בפועל הסכמה זו לא באה לידי ביטוי בהוראות פסק הדין, אך ניתן גם לומר ההיפך... עסקינן בשאלה שהתשובה לא מצויה בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, הקובע סדר חלוקת הכספים... סדרי הקדימויות, הקבועות בסעיף 76 נקבעו על מנת להביא להסדרה בין זוכים שונים ועל מנת למנוע קיפוח "במאבק" בין אותם זוכים ולהביא למדרג פנימי צודק, תוך הכרה בבחירתו של חוב... במקרה שלפנינו ישנה תחרות בין שני סוגי חבויות, כאשר בעלת הזכות אחת היא... בעלת הזכות מבקשת "לוותר" על זכותה לגבות בדין קדימה את חוב המזונות ועותרת להתיר לה לגבות את חוב הפיצויים... ייתכן וניתן היה לאפשר זאת ככל והחייב לא היה עותר בעניין זה, וכאמור, ועומד "על זכותו" לפרוע תחילה את חוב המזונות תחילה ובהינתן ההגבלה בשיקול דעתו של רשם ההוצל"פ בעניין זה... מעבר לכך... אף אם, לכאורה, סעיף 76 היה מאפשר לבעל החוב לוותר על גביה בדין קדימה, בהינתן שהוא בעליו של שני החיובים – לפנינו הוראת סעיף 50 לחוק החוזים הקובעת שעם תשלום התמורה של המכר בענייננו... רשאי היה החייב לציין את החיוב שלחשבונו ייזקף הסכום וכך אכן עשה... לנוכח כלל האמור אני מורה כי התמורה תקוזז מחוב החייב בתיק המזונות..." (שם).
11. המערערת פנתה לר' ההוצל"פ בתיק המימוש בבקשה לעיון מחדש בהחלטה ובקשתה נדחתה בהחלטה מיום 20.9.20 (נספח ג' לערעור; להלן: ההחלטה לעיון מחדש).
12. ביום 19.11.20 פנתה המערערת לבית המשפט בערעור שבכותרת על ההחלטה ועל ההחלטה לעיון מחדש. המשיב הגיש תשובתו לערעור וכן הוגשו עיקרי טיעון על ידי הצדדים. ביום 6.10.21 התקיים בפניי דיון במעמד הצדדים, ועתה קם הצורך ליתן פסק הדין.

ב' – טענות הצדדים בערעור:

1. להלן תמצית טענות המערערת:
2. ההחלטה כי תמורת זכויותיו של המשיב בדירה בסך של 930,000 ₪ תקוזז מחוב המזונות ולא מהחוב בגין הפיצויים היא החלטה שגויה אשר אינה תואמת ההסכם בו נרשם מפורשת כי התמורה תקוזז מ"החוב הפסוק" שהוא החוב הכספי.
3. אין רלוונטיות לדין קדימה בקיזוז חוב המזונות שעה שהמערערת היא הזוכה בשני המקרים והיא זו שביכולתה להחליט מאיזה חוב היא מבקשת לקזז את התמורה שקיבלה לידיה.
4. אין לאפשר למשיב להתחמק מחיובים ולקבוע איזה חוב קודם ובפרט שעה שמסלולי החיוב והגבייה שונים ביחס לכל חוב, וכי במסלול גביית חוב למזונות יש כלים ותנאים מיוחדים שעשויים להבטיח תשלום החוב באופן עדיף על פני חוב אחר.
5. ככל שפסק הדין לא היה מובן או ברור לצורך אכיפתו, הרי שהיה על רשמת ההוצל"פ לפנות לבית המשפט בבקשה להבהרה ולא להטיל האחריות על הזוכה.
6. המשיב מתחמק מחיוביו ולא נושא בתשלומי המזונות וכן בתשלום הפיצוי הכספי כמעט בכלל, לכן הותרת החלטת ר' ההוצל"פ על כנה, תביא לכך שהחוטא ייצא נשכר.

1. להלן תמצית טענות המשיב:
2. אין בסמכות רשמת ההוצאה לפועל לפרש ההסכם בין הצדדים ולכן הערעור נעדר עילה.
3. פסק הדין ברור ולכן לא הייתה גם כל סיבה לפנות בבקשה להבהיר את מה שלא כתוב בו.
4. המערערת יכולה הייתה לפנות לבית המשפט לעניין פרשנות ההסכם או להבהרת האמור בפסק הדין ומשלא עשתה כן הרי שאין להתיר לה מקצה שיפורים בדמות הערעור.
5. פסק הדין שותק בעניין החוב שממנו ניתן יהיה לקזז את חלקו של המשיב בתמורת המכר ולא בכדי, שכן הצדדים היו חלוקים בעניין זה ואז נאמר על ידי בית המשפט, כי ניתן יהיה להעלות הטענות בהוצאה לפועל כפי שאכן עשה המשיב.
6. ההחלטה ניתנה על פי הדין החל – לפי סעיף 50 לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג – 1973 (להלן: חוק החוזים) ודין הקדימה שבהוצאה לפועל, ולכן אין כל הצדקה לשנותה.

ג'- דיון:

1. לאחר שהטיתי קשב רב לטענות הצדדים מצאתי כי דין הערעור להתקבל, וכי יש להורות על ביטול ההחלטה וההחלטה לעיון מחדש, כפי שאנמק להלן.
2. אין חולק כי למשיב חוב מזונות שמקור חיובו בהסכמות הצדדים משנת 1991 וכן חוב כספי כתוצאה מפסק דין שניתן על ידי בית המשפט בשנת 2006. עוד אין חולק כי המערערת ניסתה לגבות החובות הנ"ל בהליכי גבייה באמצעות ההוצאה לפועל וכי ניסיונותיה לא הביאו לגבייה משמעותית, אם בכלל, של החובות הנטענים כך שאלו הצטברו לסך של כ-2.5 מיליון ₪ נכון למועד ההחלטה (כמיליון ₪ בתיק המזונות וכמיליון וחצי ₪ בתיק הכספי). בשנת 2018 חזרו הצדדים לבית המשפט במסגרת תובענה שהגיש המשיב לפירוק השיתוף בדירת הצדדים בחולון, שאז הגיעו הצדדים להסכם וכי בשנת 2019 פתחה המערערת תיק הוצאה לפועל חדש בלשכה אחרת לצורך מימוש פסק הדין ולמינוי כונס נכסים. בשנת 2020 מומש הנכס במסגרת תיק המימוש שאז התגלעה בין הצדדים המחלוקת הנוכחית בינם: אופן יישום ההסכם והתוכן שיש לצקת לו. משכך, ההחלטה בדבר אופן הקיזוז היא אינה רק משום עניין ביצועי וטכני, אלא החלטה מהותית שבמסגרתה יש לבחון אומד דעת הצדדים; מידת תום הלב שלהם וכיוצב'.
3. בע"א 509/93 ישראל הר זהב נ' ברית פיקוח לקואופרציה חקלאית בע"מ, פ"מ תשנ"ד (2), 247 (1993) "על פי ההלכה הפסוקה, ראש ההוצאה לפועל אינה רשאית להרהר אחר מידת תבונתו או צדקתו של המעשה השיפוטי, היא אינה מוסמכת להציץ מאחורי הפרגוד של פסק הדין ולחקור ... מה חשב או לא חשב בית המשפט בעת שנתן את הפסק... עליה לבצע את פסק הדין כפי שניתן ואין לה להרהר אחריו" (עמ' 248 לפסק הדין).
4. מפאת חשיבות הדברים, אבקש לצטט שוב מהסיפא להחלטה מיום 9.9.20, לאמור כי: "...בית המשפט לא פסק באופן מפורש כי החוב יקוזז מתיק הפיצויים, אלא קבע קיזוז "מחוב" החייב... לכאורה יתכן וניתן לומר שכוונת הצדדים הייתה שיבוצע קיזוז מתיק הפיצויים, אך בפועל הסכמה זו לא באה לידי ביטוי בהוראות פסק הדין, אך ניתן גם לומר ההיפך... עסקינן בשאלה שהתשובה לא מצויה בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, הקובע סדר חלוקת הכספים... סדרי הקדימויות, הקבועות בסעיף 76 נקבעו על מנת להביא להסדרה בין זוכים שונים ועל מנת למנוע קיפוח "במאבק" בין אותם זוכים ולהביא למדרג פנימי צודק, תוך הכרה בבחירתו של חוב... במקרה שלפנינו ישנה תחרות בין שני סוגי חבויות..." (הדגשות לא במקור).

עד כאן, צדקה לחלוטין הרשמת בתיאורה את הקושי שניצב בביצוע בהחלטה, ואולם מתוך אותו קושי הטמון באיתור כוונת הצדדים ו/או בפרשנות פסק הדין, היה עליה להסיר ידה מלהכריע בליבת הסוגייה ולהפנות את הצדדים לנקוט בהליך מתאים בבית המשפט או, למצער, לבצע פנייה בעצמה מכח סעיף 12 לחוק ההוצאה לפועל.

1. לפיכך, משעה שההחלטה ביקשה לצקת תוכן להסכם, אגב ברירת העמדה העדיפה בעיניה בדבר אופן יישום ההסכם שבין הצדדים ותוך הישענות על עמדתו של כונס הנכסים שבכל הכבוד, אין לו ולא אמורה להיות לו כל נגיעה במחלוקת שבין הצדדים, הרי שבכך יש להצדיק קבלת הערעור.
2. אשר על כן, מסקנתי היא שהחלטת רשמת ההוצאה לפועל כי תמורת המכר תקוזז במלואה מחוב המזונות ולא מהחוב הכספי בהתבסס על האמור בסעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל ועל הוראות סעיף 50 לחוק החוזים דינה להתבטל.
3. באשר לאפשרות ההכרעה בעניין שעל הפרק במסגרת תיק הערעור: הקביעה מאיזה חוב תקוזז תמורת המכר מצריכה ניהול הליך נפרד, שבו לכל צד תינתן האפשרות להביא ראיותיו, לכן אינני סבור כי ניתן להכריע בנושא במסגרת הערעור על ההחלטה. זאת, כפי שנקבע בע"א 2194/03 יצחקי חפירות ומבנים בע"מ ואח' נ' צמנטכל קרקע ומבנים בע"מ ואח' (פורסם בנבו, 10.1.06) "מקום שקם צורך בפירוש מהותי של פסק דין... הרי שעל הטוען לקיומה של זכות לפנות לקבלת סעד מבית המשפט המוסמך" (עמ' 16 לפסק הדין; ר' והשווה גם: רמ"ש (מחוזי תל אביב-יפו) 35233-04-19 פלוני נ' אלמונית (נבו 18.06.2019))‏‏.
4. אשר על כן, התוצאה היא שמצאתי להורות על קבלת הערעור ולקבוע כי ההחלטה מיום 9.9.20 וכן ההחלטה לעיון מחדש מיום 20.9.20 מבוטלות, וכל צד רשאי לנקוט בכל הליך למימוש זכויותיו. יחד עם זאת, ידעו הצדדים כי בהליך העתידי שיינקט על ידי מי מהם, ככל שיינקט, לעקרון תום הלב יהיה משקל משמעותי בכל החלטה שתינתן, ועל כן מוצע להם לקיים הידברות מקדימה.
5. בנסיבות העניין ולנוכח התוצאה ובשים לב להליכי ההוצאה לפועל בעניין טענת הקיזוז שננקטו על ידי שניהם, ונמצאו ככאלה שאין ביכולתם להשיא פתרון, מצאתי שלא לעשות צו להוצאות.
6. פסק הדין ניתן לפרסום בהשמטת פרטים מזהים. התיק ייסגר.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, 31 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.