בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים |
|
|
|
רמ"ש 49971-02-22 א. נ' פייטלובץ' ואח'
תיק חיצוני: |
|
בפני |
כבוד השופט סארי ג'יוסי
|
|
מבקשת |
א. ע"י ב"כ עוה"ד ג. שמש פאוקר |
|
נגד
|
||
משיבים |
2. עו"ד ניר פייטלובץ' 3. עו"ד צחי זיסמן |
|
|
||
|
|
|
|
||
פסק-דין
|
בפני בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופטת מ. לוי) ב-ת"ע 68851-07-19, מיום 27.01.2022, במסגרתהּ נקבע, כי על המבקשת להפקיד 25% מן התמורה שהתקבלה עבור מכירת הדירה ב-ג' (להלן: "הדירה") אצל כונסי הנכסים (להלן: "המשיבים").
הנסיבות הצריכות לעניין
ביום 14.10.2012 חתמו הוריה של המבקשת, ח' ו-ט' ז"ל (להלן: "המנוחה") על הסכם שהוכתר בשם "הסכם-גירושין ופיצויים", במסגרתו הוסדרו כלל המחלוקות ביניהם, ועליו אף חתמו שלוש בנותיהן, כצדדים שלישיים.
במסגרת הסכם זה, נקבע בסעיף 9 כך: "מוסכם כי הדירה ב-ג', רשומה ע"ש האשה אך שייכת לבת א' ובכל מקרה מהווה פיצוי עבורה והיא תועבר ע"ש א'....".
האם נפטרה ביום 22.10.2018, וביום 24.12.2018, מונו המשיבים על-ידי בית משפט קמא כמנהלי עזבונהּ של המנוחה, וכן ככונסי נכסים לשם יישום הוראות הסכם הגירושין, לאחר שלכתחילה ייצג המשיב מס' 1 את גב' כ' ואילו המשיב מס' 2 את מר ל'.
המשיבים, אשר מונו כמנהלי עזבונהּ של האם וככונסי הנכסים, העבירו את הדירה על-שמה של המבקשת בלשכת רישום המקרקעין, בחיפה, ביום 30.12.2019. בנוסף הגישו המשיבים, במסגרת תיק בית משפט קמא, בקשות ועדכונים שונים הנוגעים לנכסי העיזבון, לרבות לעניין העברת כספי השכירות שהתקבלו מהשכרת הדירה לחשבון נאמנות, הארכת חוזה השכירות של הדירה, וכן בקשה לקבלת הוראות באשר להמשך הטיפול בדירה הואיל והמבקשת אינה מתגוררת בישראל, ואין מצידה כל שיתוף-פעולה.
ביום 21.01.2021, קבע בית משפט קמא בפסקה 2 להחלטתו, כי על התמורה המתקבלת מהשכרת הדירה מושא בקשת רשות הערעור, להיות מופקדת בקופת העיזבון.
בהמשך, ביום 14.03.2021 נקבע כך:
"....הבקשה להעברת הניהול של הדירה ב-ג' אליה, על סמך תצהירים/ייפוי כוח של א', נדחית. לא ראיתי להכריע בדבר העברת הניהול מכונסי הנכסים אך על סמך בקשה וללא קיום דיון ראייתי. בנוסף, וכפי שציינתי בהחלטה מיום 21.1.2021 : "בעת חלוקת כספי קופת העיזבון, לאחר הכרעה שיפוטית או מינוי כונס נכסים מטעם בית המשפט, ניתן יהא להורות על השבה והעברת תשלומים בין היורשים בהתאם לזכויותיהם"....לעניין תשלום דמי השכירות מהשכרת הדירה ב-ג', כפי שהובהר בהחלטה מיום 21.1.2021 "על דמי השכירות מהשכרת הדירה ב-ג' להיות מופקדים בקופת העיזבון. ככל שלא יופקדו ולו בחלקם, בין בטעות ובין בהוראת אחד היורשים, הדבר יתבטא בפסיקת הוצאות ריאליים בעתיד"".
ביום 18.07.2021 התקבלה, לראשונה, בתיק בית משפט קמא תגובת המבקשת באופן שבאת-כוחהּ הודיעה על כך שהיא מייצגת את המבקשת, וביום 02.08.2021, התבקש בית משפט קמא על-ידי באת-כוח המבקשת ועל-ידי המשיבים לשחרר את הכספים שהתקבלו מהשכרת הדירה ולהעביר את הטיפול בדירה לידי באת-כוח המבקשת החל מחודש אוגוסט 2021.
ביום 04.10.2021 קבע בית משפט קמא, כך:
"הבקשה לעניין תשלום דמי השכירות אשר שולמו בגין הדירה ב-ג', תוכרע לאחר אישור עסקת המכר ביחס לחנות ברח' ...."
ביום 16.01.2022 קבע בית משפט קמא, לאחר שהתבקש להכריע בבקשה לעיכוב הליכי המכירה בדירה ונוכח תגובת המשיבים, כהאי לישנא:
"מאחר והיורשת א' מכרה את הדירה, מבלי לבקש את אישור בית המשפט ומבלי להודיע לכונסי הנכסים, הנני משיתה עליה הוצאות בסך 5,000 ₪ לטובת אוצר המדינה....היורשת א' תפקיד באופן מיידי את מלוא התמורה אשר נתקבלה בגין מכירת הזכויות בחשבון הנאמנות...."
ביום 18.01.2022, הגישה המבקשת בקשה לביטול ההחלטה האמורה, ולאחר שהתקבלה תגובת המשיבים, קבע בית משפט קמא, במסגרת ההחלטה מושא בקשת רשות ערעור זו, כך:
"הצדק עם כונסי הנכסים.
על אף שהסכם הגירושין קובע לכאורה באופן חד משמעי כי הדירה ב-ג', שייכת ליורשת א' בלבד, ועל אף שכונסי הנכסים פעלו לשם העברת מלוא הזכויות בדירה ל-א', לא היה מקום כי היורשת תפעל למכירת הזכויות בדירה ללא קבלת אישור מבית המשפט.
עם זאת ולא מבלי היסוס אמנע בשלב זה מלהשית הוצאות משמעותיות על היורשת א' בגין התנהלות זו....
על האמור אני מורה ליורשת א' להפקיד 25% מתמורת המכירה אצל כונסי הנכסים, עד לסיום הליך הכינוס ומתן הוראות מתאימות, שכן, במידת הצורך, ניתן יהי לבצע קיזוז בהמשך גם מדמי השכירות אשר הופקדו בקופת העיזבון...."
בקשת רשות הערעור
המבקשת מיאנה להשלים עם תוצאת ההחלטה האמורה, ובקשת רשות הערעור שהגישה, ביום 21.02.2022, מונחת בפני.
לטענתהּ, החלטת בית משפט קמא מושא בקשת רשות ערעור זו שגויה הן מן הפן המשפטי והן מן הפן העובדתי, וזאת שעה שהמשיבים הודו שתפקידם בעניין הטיפול בדירה הסתיים עת העבירו את הזכויות בדירה על-שמה של המבקשת, וכי נוכח האמור מדובר בקניין בלעדי של המבקשת, אשר למשיבים אין בו כל חלק.
נטען, כי על אף שהתיק מתברר בפני בית משפט קמא מזה כשנתיים וחצי, המבקשת כלל לא הייתה מיוצגת, וכי נוכח האמור נוצר פער כוחות, במסגרתו ניכסו לעצמם המשיבים את ניהול הדירה, וגרפו לחשבון הנאמנות שלהם, באישור בית המשפט את שכר הדירה, אשר שייך למבקשת. כספי השכירות, כך נטען, הועברו לקופת העיזבון הואיל ולא היו למשיבים כספים אחרים לכיסוי הוצאותיהם, ובכך פגעו פגיעה קניינית, לא מוצדקת ולא מידתית במבקשת.
רצונה של המבקשת למכור את דירתה, כך נטען, היה גלוי וידוע הן לשוכרת הדירה, והן למשיבים, וכי המשיבים עצמם הודו במסגרת הדיון שהתנהל בפני בית משפט קמא, ביום 20.07.2021, כי הם סיימו את עבודתם בכל הנוגע לדירה, ולפיכך, אין כל מקום להעביר חלק מן התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה לחשבון העיזבון.
עוד ובנוסף נטען, כי אין בנסח הרישום כל הערה בדבר כינוס הנכסים או ניהול העיזבון או כל הערה אחרת שקושרת את בית המשפט קמא לדירה, פרט לכך שהדירה הועברה למבקשת בהתאם לצו שנתן בית משפט קמא. החלטת בית משפט קמא על העברת חלק מן התמורה לחשבון העיזבון אינה מידתית ולא ניתנה לכל תכלית ראויה, שעה שהמבקשת שימשה "כיס עמוק" למשיבים ונשאה לבדה בכל החוב הנטען בעלמא מכוח קופת העיזבון.
הדירה מושא בקשת רשות הערעור הוענקה למבקשת במתנה, כך אליבא דמבקשת, אשר עד היום לא הוגשה לביטולה כל תביעה, ולפיכך חלים על דירה זו דיני החוזים ולא דיני הירושה. לטענת המבקשת, המשיבים מנועים מלטעון את הטענות שהועלו בפני בית משפט קמא מכוח השתק שיפוטי, וזאת בעטיה של הודאתם המפורשת, לפיה טיפולם בדירה הסתיים.
ביום 02.03.2022 קבעתי, כי על המשיבים להגיש תשובה לבקשת רשות הערעור, וביום 24.03.2022 הוגשה תשובתם.
לטענת המשיבים, דין בקשת רשות הערעור להידחות נוכח העדר תום-ליבהּ והתנהלותהּ של המבקשת, וזאת אף בשים-לב לכך שהמבקשת פועלת בניגוד להחלטת בית משפט קמא, ואינה מפקידה את שיעור התמורה עליו הורה בית משפט קמא, וזאת על אף שלא התבקש וממילא לא ניתן עיכוב-ביצוע להחלטה האמורה.
נטען, כי לא נפל כל רבב בהתנהגותם של המשיבים, כי היחסים בין האחים הקשו על עבודתם, וכי כלל הפעולות שבוצעו היו בהתאם להוראות בית משפט קמא ותחת פיקוחו המלא.
עוד נטען, כי בית משפט קמא התחשב במבקשת, שעה שהורה על הפקדת רבע מן התמורה שהתקבלה ממכירת הדירה בלבד, וזאת על אף התנהלות המבקשת שמכרה את הדירה מושא בקשת רשות הערעור מאחורי גבם ומאחורי גבו של בית משפט קמא. לא זו אף זו, כך אליבא דמשיבים, הרי שהמבקשת לא הגישה בקשות רשות ערעור על החלטותיו הקודמות של בית משפט קמא, לרבות החלטתו מיום 04.10.2021, בנוגע לסדר הפעולות בנכסים, ולפיכך החלטה זו הפכה חלוטה, ואין המבקשת רשאית להשיג עליה.
עוד ובנוסף נטען, כי אין נפקות בענייננו לעובדה, כי המשיבים סיימו את עבודתם בכל הנוגע לדירה מושא בקשת רשות הערעור, ואין בעובדה זו כדי לקבוע מסמרות באשר להסכמתם למכירתהּ. לטענת המשיבים, אין גם לעובדה שהדירה רשומה על-שמה של המבקשת כל נפקות לענייננו הואיל והחלטותיו של בית משפט בדבר ניהול הדירה באמצעות המשיבים הן הקובעות.
בהחלטתי מיום 31.03.2021, קבעתי, כי בהמשך לתשובת מנהלי העיזבון/כונסי הנכסים, מתבקשים שאר הצדדים – הגב' ש', מר ל' וגב' כ', להגיש תשובתם לבקשת רשות הערעור, אם ירצו בכך.
מר ל', אשר הגיש את תשובתו ביום 12.04.2022 טען, כי הדירה מושא בקשת רשות הערעור נרשמה על-שם המבקשת מטעמי מס בלבד, וכאמצעי של האם המנוחה למנוע את השתתפות האב בבעלות שווה בנכס האמור. למבקשת, כך נטען, לא הייתה כל זיקה לדירה, והיה זה הוא שטיפל בדירה, לרבות בענייני האחזקה השוטפת ובעריכת הסכמי השכירות.
עוד נטען, כי האם המנוחה הבהירה, כי הדירה מושא בקשת רשות הערעור שייכת לכולם, כי ברשותו תיעוד של המבקשת, במסגרתו הוא מודה, כי אכן אלו הם פני הדברים, וכי חתימת המבקשת זויפה על-ידי היורשת, גב' כ'. היורש ל', לא חתם על הסכם-הגירושין, וכי המבקשת הונתה את היורשים.
גם באת-כוחהּ של גב' ש' טענה שלל טענות נגד הסכם-הגירושין, לרבות העובדה, כך לטענתהּ, כי בהסכם עליו היא חתומה, צוין, כי הדירה מושא בקשת רשות הערעור, תירשם על-שם המבקשת מטעמים של מיסוי בלבד. לא בכדי, כך נטען, ישבה המבקשת בשקט לאורך ההליך, הואיל וגם היא מודעת לכך שאין לה זכויות קנייניות בדירה האמורה.
עוד נטען, כי בקשה בעניין ניגוד-העניינים של באת-כוח המבקשת הוגשה לבית משפט קמא, אשר לא היה מוכן להידרש לסוגיה זו. בנוסף, צורף לתשובה תצהיר של האב, המצדד בעמדת בתו, ש'.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב, קראתי את מלוא החומר שהונח לפני, לרבות החלטות בית משפט קמא, ועמדות הצדדים אני מחליט לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על-פי הרשות שניתנה. בנוסף אני מחליט לקבל את הערעור.
כלל ידוע הוא, כי אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להתערב בממצאי מהימנות ובקביעת עובדות, אשר נקבעו על-ידי הערכאה הדיונית, והיא אינה מעמידה עצמה במקום הדרגה הראשונה בבחינת המערכת הראייתית שנפרשה בפניה, בעיקר עת מדובר בסעדים זמניים. שונה הדבר, עת בולטת על-פני הפסק טעות משפטית שורשית או כשהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים (ר' בספרם של ט' חבקין וח' בן-נון הערעור האזרחי מהדורה שלישית עמודים 475-474).
הדברים אמורים ביתר שאת בהתייחס להחלטות הערכאה הדיונית שהערעור עליהן הוא ברשות.
אלא שענייננו מצוי בגדר אותם מקרים בהם על ערכאת הערעור להתערב כבר בשלב זה, בשל קשיים משפטיים שנפלו בהחלטת בית משפט קמא, מקל וחומר שעה שמדובר בפגיעה ממשית ובלתי-מידתית בקניינהּ של המבקשת.
כפי שפורט לעיל, זכויותיה של המבקשת בדירה נטועות ב"הסכם-גירושין ופיצויים", עליו חתמו הוריה של המבקשת, ביום 14.10.2012, ואשר קבע בסעיף 9 כך: "מוסכם כי הדירה ב-ג' רשומה ע"ש האשה אך שייכת לבת א' ובכל מקרה מהווה פיצוי עבורה והיא תועבר ע"ש א'....".
הכלל הבסיסי ועתיק-היומין קובע, כי הסכמים יש לקיים, וכך גם בענייננו.
אפנה לדבריו של כב' נשיא בית המשפט בדימוס, השופט א. ברק, ב-ד"נ 20/82 אדרס חמרי בנין בע"מ נ' הרלו אנד ג'ונס ג.מ.ב.ה, מב(1) 221 (להלן: "עניין אדרס"):
"דיני החוזים לא באו אך להגביר את היעילות הכלכלית. הם באו לאפשר חיי חברה תקינים. חוזה יש לקיים - ולא רק לשלם פיצוי בגין הפרתו - כי בכך מעודדים בני אדם לקיים הבטחותיהם. קיום הבטחות עומד ביסוד חיינו, כחברה וכעם".
נכונים הדברים שבעתיים עת עוסקים אנו בהסכמי גירושין, הואיל ואזי אין מדובר "רק" בהסכם שהוא תולדה של פשרה בין הצדדים, אלא עסקינן בהסכם, אשר עבר את עיניה הבוחנות של הערכאה השיפוטית עובר להטבעת הגושפנקה ומתן תוקף של פסק-דין להסכם האמור. בענייננו, קיבל ההסכם בין הוריה של המבקשת תוקף של פסק-דין ביום 14.10.2012.
זאת ועוד, אדגיש, כי בפני מאן-דהוא אשר סבור, כי נפל פגם בהסכם הגירושין, פתוחות שתי דרכים להשיג על ההסכם: האחת, במקרים בהם נפל פגם בהליך השיפוטי ואזי עליו לערער במסגרת הזמן הקבוע בדין לערכאת הערעור. השנייה, במקרים בהם נפל פגם בהסכם, ואזי יש להגיש בקשה לביטול ההסכם לאותה הערכאה, אשר אישרה את ההסכם.
בענייננו, יודגש, כי לא הוגשה כל השגה אודות ההסכם או פסק-הדין, שאישר אותו, באף לא אחת מן הדרכים הקבועות בחוק. השגות היורשים, כעת, ובמסגרת הליך זה, אינן עונות על דרישות הפסיקה, ומהוות, לכל היותר, תקיפה עקיפה של פסק-הדין האמור, אשר בינו לבין הליך תקין, אין דבר וחצי דבר, וזאת אף בשים-לב לכך שבקשת רשות הערעור הוגשה על-ידי המבקשת ולא על-ידי אף לא אחד מן המשיבים.
הדברים נכונים ביתר-שאת, שעה שההליך מושא בקשת רשות הערעור החל בבית משפט קמא, עת הגישו המשיבים "עדכון מטעם מנהלי העיזבון/כונסי הנכסים ובקשה לאישור תיקון המזגנים בדירה ב-ג'", כי ההחלטה בעטיה הוגשה בקשת רשות הערעור של המבקשת אך עיכבה שיעור של 25% מכספי התמורה שהתקבלו ממכירת הדירה, לשם הבטחת הוצאותיהם של המשיבים, ושכרם – ותו לא, ודומני, כי דברים אלו מדברים בעד עצמם.
אפנה לדבריו של כבוד השופט מ. שמגר ז"ל, ב- ע"א 177/81 גלעדי נ' גלעדי, פ"ד לו(3) 179:
"הסכם, אשר אושר לפי בקשת הצדדים על-ידי בית המשפט, ואשר ניתן לו תוקף של פסק-דין, משולבות בו שתי תכונות מצטברות, היינו, הן זו של הסכם והן זו של פסק-דין. לו היה המערער מגלה פגם בהליך השיפוטי, אשר בו נכרך האישור של ההסכם, יכול היה לערער בשעתו, בגבולות הזמן שנקבעו לכך, כדי לבקש ביטולו של פסק הדין. לו סבר המשיב, כי אמנם אין מקום להלין על ההליך השיפוטי, אשר במסגרתו אושר ההסכם, אך נפל פגם בהסכם, שהוא בגדר הפגמים אשר מאפשרים ביטולו של חוזה לפי הדין החל על כך, היה עליו להגיש תביעה לביטול ההסכם, כאשר עילתה של התביעה היא הפגם שנתגלה בהסכם. אם בית המשפט היה נענה לבקשה לביטול ההסכם, היה מתבטל על-ידי כך גם פסק הדין, שניתן לו תוקף".
יתרה מכך, בענייננו הושלם ההסכם, שעה שהמשיבים, עצמם, העבירו את הדירה מושא בקשת רשות הערעור על-שמהּ של המבקשת בלשכת רישום המקרקעין, ואין נפקא מינה, שאימהּ של המבקשת נפטרה עובר לרישום.
היינו, אין ולא יכול להיות חולק, כי הדירה מהווה קניינה של המבקשת, ואינה חלק מנכסי העיזבון.
יתרה מכך, המשיבים עצמם הודו בעובדה זו, במסגרת הדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, ביום 20.07.2021, (עמ' 2, שו' 1-12 לפרוט'), כך:
"אנו ב-24/12/18 קיבלנו החלטה שאנו מתמנים למנהלי עיזבון לשם חלוקת צוואת המנוחה וכן ככונסי נכסים כיוון שהיה הסכם גירושין בין הורי הצדדים שקבע שדירה אחת עוברת לבת א'.... בין היתר היתה לנו עבודה להעביר זכויות בדירה ב-ג' על פי הסכם הגירושין, כשיש עוד דירה וחנות שהועברו ליורשים לפי צוואת המנוחה. גם לאחר שסיימנו את תפקידנו בעניין כינוס הנכסים, העברת הדירה ע"ש א', ביהמ"ש ביקש מאיתנו להמשיך לנהל את עניין השכירויות. עד היום אנו גובים שכירות עבור א', פעלנו לתיקון ליקויים בדירה של א'. היתה תקופה שהיורש ל' אמר אל תעבירי את הכספים למנהל העיזבון, וכך נעשה. הסכומים הועברו רטרואקטיבית, צירפנו תדפיס, מעכשו כל חודש מועבר הכסף לחשבון נאמנות שאנו שומרים עבור א'. דאגלנו לעשות הסכמי שכירויות. עד היום אנו פועלים למען א' כאשר סיימנו תפקידנו לעניין העברת זכויות בדירה. בעת שכתבתנו בנושא שכה"ט, התחילו להתעורר רעשי רקע – אף אחד מהיורשים פתאום לא רוצה לשלם. אז החלו הבקשות שהובאו בשנה האחרונה לביהמ"ש...." (ההדגשות אינן במקור).
ובהמשך, עמ' 3, שו' 15-21 לפרוט':
"עו"ד שמש פאוקר: מה שיש בחשבון הנאמנות זה דמי השכירות. א' התנגדה למינוי. זו לא דירה בעיזבון, הם לא יכולים להכניס אותה לתחשיב של 4 אחוז שלהם. נכון שהם רכשו (צ"ל - רשמו, ס.ג'.) את הדירה על שמה. הם לא התבקשו לעשות את זה. כספי השכירות נאכלו משם, הם לא אומרים כמה לקחו.
עו"ד זיסמן: הטענה שהכספים מגיעים ל-א' נכונה". (ההדגשה אינה במקור).
ולפיכך קיים קושי להלום את האמור עם טענת המשיבים בסעיף 30 לתשובתם לבקשת רשות הערעור, לפיה "הטענה כי כונסי הנכסים הסכימו שסיימו עבודתם בכל הנוגע לדירה וכי הם מסכימים להעברתה לניהול המבקשת אינו מדוייק ולא ברור מדוע ו/או כיצד מבססת המבקשת את ערעורה בטענה מגוחכת זו".
המשיבים הודו בפה-מלא, כי "סיימנו את תפקידנו בעניין כינוס הנכסים", וכי "הטענה שהכספים מגיעים ל-א' נכונה", ולפיכך לא ברור מדוע טענת המבקשת "אינה מדויקת" או לחלופין באיזה אופן היא "מגוחכת", כלשונם של המשיבים.
נהפוך הוא – דומה, כי טענותיה של המבקשת נטועים באדנים יציבים, וכי המשיבים הם דווקא אלה, אשר מושתקים מלהעלות טענות מעין אלו, נוכח דוקטרינת ההשתק השיפוטי, שעה בענייננו, מדובר במקרה מובהק של גרסאות סותרות, בין דברי המשיבים בדיון שהתקיים בפני בית משפט קמא, ביום 20.07.2021, לבין עמדתם הנוכחית.
בעניין זה אציין, כי תמוהה עד מאוד טענת המשיבים בסעיף 10 לתגובתם לפני בית משפט קמא, מיום 25.01.2022, ולפיה "יודגש כי הכונסים אכן הביאו לידיעת ביהמ"ש כי הדירה ב-ג' שייכת ליורשת א' (זאת לאור האמור בס' 9 להסכם הגירושין), אך הם מעולם לא קבעו כי הדירה עוברת ל-א' ו/או כי היא רשאית למכור הזכויות בדירה....", שעה שבסעיף 8 לאותה התגובה טענו, כי "בהתאם למינוי שניתן להם, כונסי הנכסים החלו מיישמים את הוראות הסכם הגירושין, תחילה (בכובע של כונסי נכסים) העבירו את מלוא הזכויות בדירה ב-ג', ליורשת א'...."
אפנה לדבריו של כב' השופט (בדימוס) י. דנציגר ב- ע"א 9056/12 יעל קינג נ' פקיד השומה ירושלים (04.08.2014):
"הלכה היא כי בעל דין אשר טען טענה משפטית או עובדתית מושתק מלטעון - בהליך אחר או בגדרי אותו הליך - טענה הסותרת טענה זו. כלל זה, המכונה השתק שיפוטי, נגזר מעקרון תום הלב ונועד לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט [ראו, למשל: ע"א 513/89 Interlego A/S נ'Exin-Lines Bros.S.A., פ"ד מח(4) 133, 194 (1994) (להלן: עניין אינטרלגו); רע"א 4224/04 בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 8 לפסק דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס (8.3.2005) (להלן: עניין בית ששון); ע"א 6181/08 וינוקור נ' ממונה מס ערך מוסף עכו, [פורסם בנבו] פסקה 10 (28.8.2012)]. תנאי להפעלת ההשתק השיפוטי הוא כי הטענה אשר השתקתה מתבקשת סותרת טענה אחרת שהעלה אותו בעל דין. יש הסבורים כי תנאי נוסף לתחולתו של ההשתק השיפוטי הוא כי אותה טענה קודמת וסותרת הניבה לטוען טובת הנאה בגדרי ההליך בו נטענה (ראו, למשל: עניין אינטרלגו, שם). מנגד, יש הסבורים כי בנסיבות מסוימות ניתן לוותר על דרישה זו [ראו, למשל: עניין בית ששון, פסקה 9 לפסק דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס וחוות דעתו של השופט א' רובינשטיין; רע"א 8297/12 הפניקס הישראלי לביטוח בע"מ נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו] פסקה 13 (16.7.2013); ע"א 2291/07 אגף המכס והמע"מ אשדוד נ' ש.י. סימון אחזקות בע"מ, [פורסם בנבו] פסקה 4 לפסק דינו של השופט (כתארו אז) א' גרוניס וחוות דעתי (1.2.2010)]".
בענייננו, וכפי שקבעתי לעיל, הדירה מושא בקשת רשות הערעור היא קניינהּ של המבקשת, כמתחייב מהוראות הסכם הגירושין ופסק-הדין שאישרו, וממילא לא הונחה לפני בית משפט קמא כל תובענה לביטול הוראות הסכם הגירושין.
סעיף 3 לחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו קובע, כי:
"אין פוגעים בקנינו של אדם".
בהמשך, מאזן סעיף 8 את הוראת החוק האמור וקובע כך:
"אין פוגעים בזכויות שלפי חוק-יסוד זה אלא בחוק ההולם את ערכיה של מדינת ישראל, שנועד לתכלית ראויה, ובמידה שאינה עולה על הנדרש, או לפי חוק כאמור מכוח הסמכה מפורשת בו".
סבורני, כי בענייננו הטלת הגבלות על מכירת הדירה ועל קבלת התמורה פוגעות בזכויותיה הקנייניות של המבקשת באופן בלתי-מידתי, אשר עולה על הנדרש, ואף לא מצאתי, כי אלו ניתנו לתכלית ראויה.
אין להעלות על הדעת ששכר טרחתם של המשיבים בגין ניהול העיזבון ישולם מנכס, אשר כלל אינו נכלל בגדרי העיזבון. יודגש, כי אין באמור כדי לשלול מן המשיבים את שכר-טרחתם ככונסי נכסים לשם ביצוע הסכם הגירושין ובגין רישום הדירה וניהול פעולות נוספות הנוגעות אליה, וברי, כי ניתן יהיה לעשות כן באמצעות הסכום שמצוי בחשבון הנאמנות, אשר התקבל מן התמורה עבור השכרת הדירה.
עוד אדגיש, כי גם אם בית משפט קמא לא ראה בעין יפה את התנהלות המבקשת, פגיעה בקניינה באופן כה בלתי-מידתי, אינה הדרך להתמודד עם התנהלות מעין זו, ולא בכדי העניק המחוקק לבתי המשפט כלים ראויים והולמים למקרים מעין אלה.
עוד ובנוסף אדגיש, כי אין בידי לקבל את טענת המשיבים, לפיה הואיל והמבקשת לא השיגה על החלטת בית משפט קמא מיום 04.10.2021, אשר במסגרתהּ נקבע, כי "הבקשה לעניין תשלום דמי השכירות אשר שולמו בגין הדירה ב-ג', תוכרע לאחר אישור עסקת המכר ביחס לחנות ....", היא מנועה מלעשות כן במסגרת בקשת רשות הערעור דנן.
ודוק, אין ולא כלום בין ההחלטה מיום 04.10.2021 לבין ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור, שעה שהאחרונה עוסקת במכירת הדירה ולא בעניין תשלום דמי השכירות, כפי שפסק-הדין כאן מכריע בעניין מכירת הדירה והתמורה שהתקבלה הימנה, ותו לא.
על יסוד כל האמור לעיל, אני מקבל את בקשת רשות הערעור ומבטל את החלטת בית משפט מושא בקשת רשות ערעור זו.
המשיבים ישלמו לב"כ המבקשת, עבור המבקשת 5,000 ₪ שכ"ט עו"ד.
ככל שהופקד עירבון, זה יוחזר לידי ב"כ המבקשת, עבור המבקשת.
ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים אחרים.
ניתן היום, כ"ד ניסן תשפ"ב, 25 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.