בימ"ש שלום ת"א, סגן הנשיא טל חבקין: פס"ד בבקשת רשות ערעור על החלטת רשמת הוצל"פ בעניין הפחתת ריביות וסגירת תיק ההוצאה לפועל (רער"צ 50023-03-22)

לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת רשמת ההוצאה לפועל בתל אביב (כב' הרשמת יעל קינן מרקוביץ) מיום 9.3.2022 בתיק הוצל"פ 01-22684-98-0 שבה נדחתה בקשת המבקש-החייב להפחתת ריביות ולסגירת תיק ההוצאה לפועל.

הרקע

1. בבקשה, שהנטען בה לא נסתר, נכתב כך: המבקש בן 53, יליד 1968, רווק ומתגורר בשכירות עם אמו. הוא נולד בברית המועצות ועלה ארצה בשנת 1993. מעל 25 שנה שהוא סובל מסכיזופרניה פרנואידית, בעברו אשפוזים בכפייה במוסדות לבריאות הנפש ברחבי הארץ, ובשנים האחרונות התאשפז בבית החולים "אברבנאל" בבת ים. מצבו הבריאותי לא שפר עליו גם במישור הפיסי והוא סובל מקושי נשימתי, אסתמה, סכרת והיפרליפידמיה. בעברו גם אשפוזים רבים בטיפול נמרץ עקב קוצר נשימתי, שימוש בכדורים וניסיונות התאבדות (תיעוד רפואי צורף לבקשה). המבקש נזקק לטיפול נפשי על בסיס שבועי. הוא סובל מנכות רפואית בדרגה 40% ומדרכת אי-כושר בשיעור 75%. הוא מתקיים מקצבת נכות בסך של כ-3,500 ש"ח ומסיוע בשכר דירה בסך של כ-770 ש"ח. הוא מועסק במפעל שיקומי מוגן המייצר כלי חרס ומשתכר כ-300 ש"ח לחודש. לטענתו לא נמסרים לו תלושי משכורת.
2. תיק ההוצאה לפועל דנן נפתח נגד המבקש בשנת 1998 על סך של 1,265 ש"ח לביצוע שני צ'קים על סך של 794 ש"ח. ביום 14.5.1998 בוצעה מסירת אזהרה, אך לפי הנטען המבקש לא הבין את משמעותה. מאז ועד 2002 לא בוצעה כל פעולה בתיק, וכך גם בין 2002 ל-2011. התיק נסגר מחוסר מעש ונפתח שוב ביום 15.12.2011. אחותו של המבקש הבחינה בדבר הדואר, הגישה בשם המבקש בקשה לצו תשלומים, אך המבקש לא עמד בו. במהלך השנים המשיבה גבה סך של 7,435 ש"ח על חשבון החוב.
3. ביום 8.12.2021, בניסיון להגיע להסדר עם המשיבה, פנתה באת כוח המבקש, המייצגת אותו מטעם הסיוע המשפטי, לבא כוח המשיבה בניסיון לגבש הסדר. היא הציעה לשלם סך של 1,500 ש"ח כדי לסגור את תיק ההוצאה לפועל. היא נענתה שהמשיבה מוכנה לסגור את התיק בעד 4,000 ש"ח. המשא ומתן לא עלה יפה.
4. על כן הגיש המבקש, באמצעות באת כוחו, בקשה מפורטת להפחתת ריבית פיגורים שהצטברה בתיק. הבקשה נסמכה על נסיבות חייו של המבקש, על פסק הדין בע"א (מחוזי ת"א) 2836/03 עיריית תל אביב נ' מור (24.1.2006), ונתמכה בתצהיר ובאסמכתאות. המשיבה הגישה תשובה לאקונית שבה ציינה כי היא מוכנה לסגירת התיק בעד סך של 2,000 ש"ח. בתגובה לתשובה שהגיש המבקש הוא עמד על בקשתו כמות שהיא.

ההחלטה מושא הבקשה

1. ביום 9.3.2022 דחתה הרשמת את בקשת המבקש בקבעה כי הבקשה הוגשה ללא תצהיר ואסמכתאות ודי בכך כדי לדחותה. הרשמת כתבה: "יובהר לחייב כי על אף נסיבות חייו הקשות וכך גם מצבו הנפשי והרפואי אינם מהווים עילה להפחתת ריביות פיגורים וסגירת התיק". הרשמת ציינה כי עקרון תום הלב חולש על כל תחומי המשפט, אך אין חלה חובה על הזוכה לרדוף אחר החייב לשם מימוש פסק הדין, ואין הוא חייב לנקוט הליכים ארוכים וסבוכים על מנת לאתר את החייב ואת נכסיו. המבקש קיבל אזהרה בתיק ביום 14.5.1998 ולא ייתכן שחייב המודע לתיק לא פועל לסילוק החוב ומבקש הפחתת ריביות פיגורים וסגירת התיק. הרשמת ציינה כי בקשת המבקש "מעלה תמיהה מקום שחלה על החייב החובה לעמוד בתשלום חובה כלפי הזוכה בלי קשר ל'רדיפת הזוכה' אחריה לתשלום החוב". עוד ציינה הרשמת כי עיון במחשב מלמד שהחייב עשה דין לעצמה וצבר חוב פיגורים באופן אסור, בכך שלא שילם דבר על חשבון חובו מיום קבלת אזהרה כדין. הרשמת העירה עוד כי לא סביר בעיניה לצפות ממערכת ההוצאה לפועל להתחשב באופן כה לא מידתי דווקא בחייבים שמפרים את החוק באופן בוטה במשך זמן רב ולא משלמים דבר. הדבר בהחלט עלול להעביר מסר שלילי לא רצוי לכלל הציבור, לפיו אין כל צורך לקיים את הוראות החוק ולשלם בזמן, ותמיד מתישהו וכעבור זמן, אפשר יהיה לבקש הפחתת ריביות ופיגורים כאשר המועד יתאים לחייב. הרשמת סיימה החלטתה בכך שתקבול מצד שלישי אינו מהווה תחליף לביצוע תשלום באופן יזום על ידי החייב, ועל כן משלא שילם החייב כל תקבול לתיק בלא שקיבל היתר לכך, אין לחייב אלא להלין על עצמו.

הבקשה לרשות ערעור

1. הבקשה לרשות ערעור מכוונת להחלטה זו. המבקש טוען שנפלו בהחלטה שגיאות כדלקמן: ראשית, שגתה הרשמת בקבעה כי הבקשה הוגשה בלא תצהיר ואסמכתאות; שנית, שגתה הרשמת בכך שנסיבות חייו של המבקש אינן מקימות עילה להפחתת ריביות, והסמכות המוקנית לרשם מכוח סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 היא רחבה. נטען כי הרשמת לא דנה בטענות המבקש לגופן. עוד נטען כי המבקש שילם על חשבון החוב סך של 7,435 ש"ח. קרן החוב הייתה 794 ש"ח. כיום תיק ההוצאה לפועל עומד על סך של 8,013 ש"ח. נטען כי שגתה הרשמת בקבעה כי אין חובה על הזוכה "לרדוף" אחרי החייב, שכן משך 13 שנה הזוכה לא ביצעה פעולות בתיק.

דיון והכרעה

1. בהחלטה מיום 27.3.2022 הצעתי למשיבה לשקול להסכים לקבלת הבקשה במובן זה שהחוב ייחשב כמסולק ותיק ההוצאה לפועל ייסגר, וככל שאינה מסכימה – תשיב לבקשה לרשות ערעור תוך 14 יום ממועד ההמצאה ותתייחס לאפשרות שהבקשה תידון כערעור. לפי אישור מסירה והבהרות שהוגשו לבית המשפט, הבקשה וההחלטה נמסרו לבא כוח המשיבה ביום 28.3.2022. בחלוף המועד להשיב לבקשה ניתנת החלטה זו.
2. החלטתי לדון בבקשה כאילו ניתנה רשות, הוגש ערעור לפי הרשות שניתנה ולקבל את הערעור לגופו באופן שתופחת ריבית פיגורים כמבוקש כך שהחוב ייחשב כמסולק ותיק ההוצאה לפועל ייסגר לאלתר. להלן טעמיי:
3. בהחלטת הרשמת נפלו טעויות מספר הטעונות תיקון. ראשית, הרשמת ציינה כי הבקשה לא נתמכה בתצהיר ובאסמכתאות ושדי בכך כדי לדחותה. אף שאין לבית המשפט גישה לתיק ההוצאה לפועל ואין הוא יכול לבדוק זאת בעצמו, לבקשה לרשות ערעור צורף עותק של הבקשה להפחתת ריביות אשר לפי הנטען הוגשה ללשכת ההוצאה לפועל (נספח ה' לבקשה לרשות ערעור). בבקשה להפחתת ריביות צוין שמצורפים לה נספחים (התיעוד הרפואי שצורף לבקשה דנא) ותצהיר. נספח ה' כולל תצהיר חתום ומאומת כדין של המערער מיום 7.2.2022. אם הנטען בבקשה שלפניי נכון, הרי שקביעת הרשמת שלפיה הבקשה הוגשה ללא תצהיר וללא אסמכתאות אינה נכונה.
4. שנית, הרשמת קבעה שהמערער לא שילם דבר על חשבון החוב. היא לא התייחסה לטענתו שלאורך השנים שולמו 7,435 ש"ח – טענה שנתמכה בתדפיס שצורף לבקשה לרשות ערעור (נספח ד'). ואכן, עיון בתדפיס מעלה שמופיעים בו תשלומים של צד ג' בסך כולל של 7,283 ש"ח החל מיום 13.2.2018 ועד יום 25.10.2021 (8 תשלומים). בניגוד לקביעת הרשמת, אין נפקא מינה מי שילם את התשלומים על חשבון החוב, ותשלום ששולם על ידי צד שלישי כאילו שולם על ידי החייב עצמו. כך במיוחד כאשר נטען (בצירוף תיעוד רפואי תומך) שהמערער לוקה בנפשו ושמטעם זה אחותו שילמה את התשלומים עבורו.
5. שלישית, בפסק הדין בעניין מור, שעליו נסמכה הרשמת בהחלטתה, נקבע כדלקמן (פסקה ו'):

היקפה של חובת תום הלב, אינו מצטמצם, אך ורק, לשאלת נסיבות פתיחתו של הליך ההוצל"פ או לפרעונו של החוב. חובת תום הלב, חולשת גם על אופן ניהולם של ההליכים בפני ראש ההוצל"פ. לענין זה, סבורה אני, כי עקרון תום הלב בניהול הליכי הוצאה לפועל, מחייב את הזוכה בתיק ההוצאה לפועל, לפעול, באופן סביר, לקבלת סעד המימוש בהליכי ההוצאה לפועל, ואין הוא יכול "לישון על זכותו" זו, עד קץ כל הימים. אכן, כלל נקוט הוא, כי על הליכי הוצאה לפועל לא תחול התיישנות. ברם, אין בכך כדי לסתור את חובתו של הזוכה לחתור לסיומו של הסכסוך בין הצדדים.

תיק ההוצאה לפועל אינו יכול לשמש "תוכנית חסכון" לזוכה, אשר ממתינה עד אין קץ, ללא נקיטת הליכים, תוך צבירת הפרשי הצמדה וריבית.

ויודגש, אין המדובר בהטלת חובה על הזוכה "לרדוף" אחר החייב לשם מימושו של פסק הדין. ואם יתברר כי החייב התחמק מתשלום חובו במשך שנים, תוך החלפת כתובות מגורים, יציאה מן הארץ, או מטעם אחר, הרי שברור הוא, שאין זה מחובתו של הזוכה לנקוט בהליכים סבוכים, מיותרים ועתירי עלוּת, כדי לעלות על עקבותיו של החייב.

אולם, מאידך, חלה חובה על הזוכה לנקוט בפעולות במסגרת תיק ההוצאה לפועל, לשם מימושו של פסק הדין. כך, תוגשם תכליתו של עקרון תום הלב בניהול הליכים משפטיים, בצורה המיטבית ביותר, תוך יעול הדיון ומניעת שימוש לרעה בו.

וכך, כאמור, נראה לי כי לאור חובת תום הלב בניהול הליכים משפטיים ומרכזיותו של עקרון זה, ימנע בית משפט עצמו, דרך כלל, מלהעניק סעד לזוכה, אשר "ישן על זכותו", ולא נקט בהליכים למימוש זכייתו בפסק דין, או למימושו של השטר, בהליכי ההוצאה לפועל.

1. המערער טען שהזוכה לא פעלה לביצוע כל פעולות גבייה בתיק משנת 1998 עד 2002, ושוב משנת 2002 עד 2011. בתקופה זו תפח החוב בתיק ההוצאה לפועל פי כמה וכמה. מחוב של 794 ש"ח (קרן), ולאחר שנגבו כ-7,283 ש"ח על חשבון החוב שהצטבר, החוב עמד על 7,916 ש"ח נכון ליום 17.2.2022 – כמעט פי 20 מסכום הקרן. מקום שהמשיבה לא ביצעו פעולות גבייה משך 11 שנה לפחות, מן הראוי להפחית את ריבית הפיגורים שנצברה בשנים אלו, ולנוכח הסכום שנגבה עד כה, המגיע כדי פי עשרה מגובה קרן החוב – יש מקום לקבוע שהחוב סולק ולסגור את התיק לאלתר.
2. הרשמת קבעה שאין מקום לשקול בגדרי בקשה להפחתת ריביות מכוח סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל את נסיבותיו האישיות של החייב, לרבות את מצבו הרפואי והנפשי. מאחר שדין הערעור להתקבל על סמך השיהוי שדבק בהתנהלות המשיבה בגביית החוב כגורם בלבדי, איני נדרש להכריע בשאלה זו. עם זאת אוסיף שדומה שמסקנת הרשמת אינה מתחייבת, וכשלעצמי אני נוטה לדעה הפוכה. סעיף 81א4 לחוק ההוצאה לפועל קובע לאמור:

1. הנסיבות שנמנו בעניין מור כמצדיקות הפחתת ריביות, שהניעו את המחוקק לחוקק סעיף זה (ואת גלגוליו הקודמים של הסעיף. לרקע לחקיקתו ראו: רער"ץ (שלום ת"א) 21279-08-20 אילן נ' הפסטוס אקוויטי בע"מ, פסקות 12-8 (2.9.2020)), קרי: שיהוי בגביית החוב או חוסר תום לב שדבק בהתנהגות הזוכה, אינן נמנות בסעיף. אלו נסיבות שהפסיקה הכירה בהן. התיבה "טעמים מיוחדים שיירשמו" מסמיכה את הרשם להביא בחשבון את כלל השיקולים הרלוונטיים להפחתת ריביות. בהקשר זה יש לזכור שריבית פיגורים נועדה לתמרץ את החייב לפרוע את החוב בהקדם האפשרי (ע"א 330/78 המהפך אגודה שיתופית בע"מ נ' פקיד השומה למס הכנסה, פ"ד לה(2) 499, 504-503 (1981); בג"ץ 4562/92 זנדברג נ' רשות השידור, פ"ד נ(2) 793, 807 (1996); רע"א 7777/09 בראנץ נ' כנפי, פסקה 16 (7.1.2013)). חיוב בריבית פיגורים אינו משיג את מטרתו כאשר הוכח בבירור שהחייב אינו יכול לפרוע את חובותיו מטעמים שאינם תלויים בו כגון עקב מחלה קשה או מניעות אובייקטיבית אחרת. ריבית פיגורים עלולה אפוא לשמש כלי עונשי נגד החייב על לא עוול בכפו. על כן איני משוכנע שנסיבות אישיות של החייב שמנעו ממנו או הקשו עליו במידה ניכרת לשלם את החוב אינן רלוונטיות לבקשה להפחתת ריביות, לבטח כשנלווה להן שיהוי לא מוצדק מצד הזוכה שגרם להגדלת החוב משמעותית. מאחר שאין צורך להכריע בשאלה זו כאן, אפשר להותירה לעת מצוא.
2. עוד אעיר כי גם בהנחה, לצורך הדיון בלבד, שנסיבות חייו של המערער לא היו שיקול רלוונטי להפחתת ריביות, הרי שהנמקת הרשמת מתעלמת מהן כליל ואינה מתאימה כאן. אין מדובר בחייב שיש לו הכסף לשלם והתעלם בהפגנתיות מהחוב ולכן אין מקום לגלות התחשבות בו. מדובר, כך נחזה, בחייב שתחלואתו מקשה עליו להתפרנס ולנהל אורח חיים מסודר. לעובדה שהמשיבה לא פעלה משך שנים כה רבות והחוב תפח לא ניתן כל משקל. דומה בעיני שהנמקת הרשמת היא כמעט גנרית ומנותקת מנסיבות העניין, ולכך לא היה מקום.

סוף דבר

1. הערעור מתקבל במובן זה שנקבע בזאת שהמערער פרע את החוב למשיבה ותיק ההוצאה לפועל ייסגר לאלתר.

המשיבה תשא בשכר טרחת באות כוח המערער בסך של 3,000 ש"ח. אומנם המשיבה לא השיבה לבקשת הרשות לערער, אולם היא גם לא הודיעה על הסכמתה, ולכן נדרש פסק דין לגוף העניין. לא היה מקום שהמשיבה תתנה את בקשת המערער לסגור את התיק בתשלום נוסף של 2,000 ש"ח בנסיבותיו של תיק זה.

ניתן בזאת צו איסור פרסום על שם המערער וכל פרט מזהה מטעמי פגיעה חמורה בפרטיות.

ניתן היום, ב' באייר התשפ"ב, 3 במאי 2022, בהעדר הצדדים.

תוקן טעות סופר היום, ד' באייר התשפ"ב, 4 במאי 2022, בהעדר הצדדים.