בית המשפט המחוזי מרכז-לוד |
|
|
|
רמ"ש 50166-05-22 א.פ נ' ר.ט.פ
תיק חיצוני: |
|
בפני |
כבוד השופטת ורדה פלאוט
|
|
מבקש |
א.פ |
|
נגד
|
||
משיבה |
ר.ט.פ |
|
החלטה
|
||
1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה שניתנה ע"י כב' השופטת הילה מלר שלו ביום 26.4.22 (תלה"מ 63115-04-21), ולפיה נדחתה בקשת המבקש להבהיר או לעיין "עיון חוזר" בהחלטה מיום 29.11.21 שעניינה חיוב המבקש במזונות זמניים, ולקבוע כי הוא רשאי לקזז סכומים ששילם ע"ח המזונות הזמניים.
הנימוק לדחיית הבקשה הינו כי מתקיימים הליכים בלשכת ההוצאה לפועל, וכן כי טענת הקיזוז מתייחסת ל"סוגיות כספיות שאינן נוגעות להליך זה", והכל מבלי להביע עמדה בטענות מי מהצדדים ומבלי לקבוע מסמרות.
2 בקשת רשות ערעור זו הוגשה בנוסף לבקשת רשות ערעור שהוגשה קודם לכן על ההחלטה מיום 29.11.21, התלויה ועומדת וקבועה לדיון ליום 7.7.22.
3. לטענת המבקש, בתמצית, שגה בית משפט קמא בהחלטתו, כאשר מחד קבע בסעיף 46ו' להחלטה בעניין המזונות הזמניים (החלטה מיום 29.11.21) כי ניתן לקזז סכומים ששולמו על חשבון המזונות בגין מזונות העבר, ומאידך התעלם מהנסיבות המיוחדות של תיק זה לפיהן שולם סך 147,000 ₪ לכל אורך תקופת החיוב הרטרואקטיבי, וכאשר המבקש מימן את המשפחה בתקופה זו ברמה של 40,000 ₪ לחודש, באופן שבו היה מעביר כספים לחשבונו בבנק דיסקונט, מפקיד דמי שכירות של שלוש הדירות שבבעלותו וכיו"ב, והיה מקום לקיזוז- לפחות- של הכספים שהעביר לחשבון הבנק בתקופה הרלוונטית. מוסיף המבקש וטוען כי שגה בית משפט קמא שלא קיים דיון ולא התייחס לנתונים הרבים שהציג; שנימק החלטתו בכך שמתקיימים דיונים בהוצל"פ, נימוק שאינו רלוונטי משום שרשם ההוצל"פ "אינו מוסמך לסטות מהאות הכתובה שבהחלטת בית משפט קמא"; שנימק החלטתו בכך שהקיזוזים הנטענים נוגעות לסוגיות אחרות, הנמקה שאינה ברורה; שקבע כי אינו מביע עמדה בטענות הצדדים.
4. לאחר עיון מצאתי לדחות את הבקשה ללא צורך בתגובה.
כאמור לעיל, מאחר שההחלטה למזונות הזמניים כוללת בחובה גם חיוב רטרואקטיבי (סע' 46ו להחלטה), קבע בית המשפט כי המבקש רשאי לקזז מכלל חיובי העבר "סכומים שהמשיב שילם על חשבון המזונות, בכסף בלבד ולידי האם...וכנגד קבלות או אסמכתאות- יכולים להיות מקוזזים על ידו, בגין חיובי העבר בלבד".
מאחר שהמשיבה פתחה תיק הוצל"פ כנגדו, פנה המבקש לרשמ/ת ההוצאה לפועל בבקשה לקזז תשלומים ששילם לטענתו, אלא שבקשתו נדחתה מהטעם שאין מדובר בתשלומים "בכסף בלבד ולידי האם", משכך פנה המבקש בבקשה לעיון מחדש לבית משפט, ובקשתו נדחתה אף שם (זו ההחלטה נושא הבר"ע).
על החלטת רשם הוצאה לפועל לא הוגש ערעור, ונראה כי המבקש אף מצדיק אותה, שכן לדבריו, רשם ההוצאה לפועל אינו מוסמך "לסטות מהאות הכתובה" (סע' 33 לבר"ע). מכאן עולה כי השגת המבקש הינה- בפועל- כלפי ההחלטה "האות הכתובה", היינו ההחלטה למזונות זמניים מיום 29.11.21, כאשר הליך זה אינו מופנה כלפי החלטה זו (כאמור, הוגשה בר"ע ביחס להחלטה זו והדיון בבר"ע נקבע ליום 7.7.22, ומן הראוי היה שהמבקש ימתין להחלטה שתינתן בבר"ע הקודמת שהגיש).
מכל מקום, וכאמור לעיל, צדק בית משפט בהחלטתו. לא היה כל צורך בהבהרת ההחלטה למזונות זמניים שהינה ברורה ומובנת, ולא קמה עילה לעיון מחדש בהחלטה למזונות זמניים, שכן על פי תקנה 98 לתקנות סדר הדין האזרחי תשע"ט- 2018 , רשאי בית משפט לעיין מחדש בהחלטה שעניינה סעד זמני, רק כאשר, הדבר מוצדק בשל נסיבות שהשתנו או עובדות חדשות שנתגלו מאז מתן הצו. אלו אינם חלים בעניינינו, שכן מדובר בכספים ששילם המבקש, לטענתו, לפרנסת המשפחה עוד קודם למתן ההחלטה למזונות זמניים, והמקום להעלות טענותיו אלו היה במסגרת הבקשה/ הדיון במזונות הזמניים, והוא רשאי להמשיך ולעמוד על טענתו זו במסגרת ההליכים הצפויים שבסיומם יינתן פסק הדין (במגבלות טענותיו בכתב ההגנה, ומבלי שיהיה באמור משום היתר להרחבת חזית או לחריגה מסדרי הדין). לפיכך גם צדק בית משפט קמא שלא קבע מסמרות בטענות אלו. אלו יקבעו, מן הסתם, במסגרת פסק הדין שיינתן.
המבקש מנסה מזלו בדרך של הגשת בבקשות שונות, בערכאות שונות, שכולן עניינן אחד- השגה על חיובו בתשלום דמי המזונות: בר"ע על ההחלטה קמא בעניין המזונות הזמניים, בקשה בלשכת ההוצל"פ, בקשה לעיון מחדש, ובר"ע נוספת בעניין המזונות הזמניים. והכל עוד בטרם מוצה ההליך קמא, וטרם ניתן פסק דין המכריע בכלל הטענות. בנסיבות אלה, צדק בית משפט קמא כאשר קבע כי אינו מכריע בטענות הצדדים- שכן אלו יוכרעו במסגרת פסק הדין שיינתן.
ואכן, דין הבר"ע שבפני להידחות גם מהטעם שאין מקום למתן רשות ערעור כאשר העניין יוכרע בפסק הדין, ולא יגרם נזק בהמתנה לפסק הדין. בהתאם להוראת סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט התשמ"ד-1984, רשות לערער תינתן רק אם שוכנע ביהמ"ש כי יגרם נזק אם המחלוקת לא תוכרע לפני מתן פסק הדין. בעניינינו, כלל המחלוקות יידונו בפסק הדין, וע"כ לא היה מקום להידרש לטענות לגופן. מדובר בסעד כספי זמני והפיך, אשר יוסדר כאמור, בפסק הדין שיינתן.
ואם אין די בכל אלה, הרי שצדק בית משפט קמא בקביעתו לפיה נראה כי טענות הקיזוז מתייחסות לכאורה- ומבלי שקבע מסמרות- לסוגיות החורגות מתשלום מזונות: כך, העברה לחשבונו של המבקש עצמו אינה יכולה להיחשב כתשלום מזונות אלא אם תוכח העברה משם לצרכי המזונות (עניין שמקומו בשלב ההוכחות), כך גם תשלומים בכרטיסי אשראי שבוצעו ע"י המשיבה כאשר בשלב זה לא ידוע מקור הכספים, בוודאי שיחסי שכירות נטענים של המבקש עם אמה של המשיבה אינם יכולים להיחשב כתשלום מזונות בדרך של קיזוז, בשלב מקדמי זה וקודם לשמיעת הראיות. מה גם שכל התשלומים הנטענים ששולמו בדרך זו אינם עומדים בהוראה שנקבעה בסע' 46ט להחלטת המזונות, שם נקבע כי הקיזוז יהיה פשוט וברור "סכומים שהמשיב (המבקש כאן) שילם על חשבון המזונות, בכסף בלבד ולידי האם". הוראה פשוטה זו אינה יכולה להתפרש כהיתר לקיזוז סכומים שנויים במחלוקת שלא שולמו "במזומן לידי האם" וע"כ צדק בית משפט קמא בהחלטתו.
5. התוצאה היא כי הבקשה נדחית.
משלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.
הערובה שהפקיד המבקש תושב לו ע"פ פרטים שימסור במזכירות.
מותר לפרסום ללא פרטים מזהים.
ניתנה היום, כ"ג אייר תשפ"ב, 24 מאי 2022, בהעדר הצדדים.
4 מתוך 4