ביהמ"ש המחוזי חיפה, שופטת אספרנצה אלון: פס"ד בערעור על אשפוזה הכפוי של המערערת (ע"ו 50402-05-22)

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"ו 50402-05-22 נ' נ' הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית ואח'

בפני	כבוד השופטת אספרנצה אלון
המערערת		נ' ע"י בא כוחו עו"ד חאלד תיתי מינוי עפ"י חוק לסיוע משפטי, התשל"ב-1972 הלשכה לסיוע משפטי מחוז חיפה
נגד
המשיבים		1. הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית 2. מרכז בריאות הנפש מזרע (מזור) 3. היועץ המשפטי לממשלה 4. מדינת ישראל 5. מרכז פורום יושבי ראש ועדות פסיכיאטריות ע"י פרקליטות מחוז חיפה - אזרחי
פסק דין

1. לפניי ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית (להלן: "הוועדה הפסיכיאטרית") שהתכנסה ביום 18.05.2022 בבית החולים מזרע (להלן: "בית החולים הפסיכיאטרי"), אשר האריכה את אשפוזה הכפוי של המערערת בשישה חודשים נוספים, וזאת מכוח סעיף 10(ג)(2) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן: החוק).

2. המערערת הינה כבת 70, רווקה, מוכרת למערכת הפסיכיאטרית כ-50 שנים, וזאת לאחר שבגילאי ה-20 לחייה אובחנה כלוקה בסכיזופרניה. המערערת נמצאת באשפוז כפוי בבית החולים הפסיכיאטרי מיום 15.03.2020, קרי מעל שנתיים ימים.

3. מנהל המחלקה ביקש מהוועדה הפסיכיאטרית להאריך את האשפוז הכפוי של המערערת בעוד 6 חודשים, וכפי שצוין לעיל, הוועדה הפסיכיאטרית קיבלה את הבקשה האמורה והורתה על הארכת האשפוז הכפוי עד ליום 16.11.2022.

4. לגרסת ב"כ המערערת, שגתה הוועדה הפסיכיאטרית עת האריכה את הוראת האשפוז, שכן אין עילה להארכת האשפוז הכפוי, המערערת אינה מהווה סכנה לעצמה או לאחרים, המשך האשפוז הכפוי נובע מנסיבות סוציאליות טיפוליות, לא נבחנו חלופות אשפוז, וכי החלטת הוועדה אינה מבוססת על תשתית ראייתית מספקת.

5. לאחר עיון במסמכים שהוגשו לפניי, לרבות התרשמות בלתי אמצעית מהמערערת – שוכנעתי כי אין מנוס אלא להורות על דחיית הערעור.

6. מהמסמכים עולה כי המערערת הינה חולה כרונית בסכיזופרניה, כמו כן סובלת ממחלה מוחית ניוונית. על אף אשפוזה הכפוי זה תקופה ארוכה, המערערת נמצאת במצב פסיכוטי פעיל, שלפי חוות דעת הגורמים הרפואיים לא נמצא ברמיסיה או הפוגה. הגורמים הרפואיים מעידים כי המערערת נעדרת כל תבונה למצבה הנפשי והגופני, בעלת הפרעה נפשית כרונית עם פגיעה חמורה וקיצונית ביכולת השיפוט, עד כדי להוות סכנה לעצמה ולסובביה, במידה ותצא מהאשפוז הסגור.

7. בנוסף עולה כי המערערת הינה בעלת בעיות בריאותיות. על אף עובדה זו המערערת מסרבת לקבל טיפול תרופתי, מבקשת מאחרים לרכוש לה מאכלים וממתקים, דבר שמסכן אותה בריאותית הואיל והינה חולת סכרת. המערערת מסרבת לקבל טיפול בריאותי (זריקות אינסולין), שכן היא מאמינה שמזריקים לה זרע.

8. המערערת בעלת מענה נמוך לטיפול ומעקב פסיכיאטרי, באופן הבא לידי ביטוי בכך שלאחר שחרורה מבית החולים, היא מפסיקה את הטיפול ונטילת התרופות הנדרשות, לרבות הזנחה והיעדר טיפול גופני. התנהלותה מחייבת השגחה צמודה ומתן מענה מיידי.

9. נלמד מהגורמים הרפואיים כי המערערת מתעלמת בצורה מוחלטת מהוראות טיפול מרפאתי כפוי, המהווה חלופה פוגענית פחות להוראת אשפוז כפוי. נלמד כי המערערת אינה משתפת פעולה עם גורמי רווחה, מסרבת לקבל עזרה ביתית, אינה מקשיבה לאפוטרופוסים שלה, אינה מוכנה לקבל עזרה סוציאלית ומסרבת להשתתף בתוכניות שיקום.

10. באשר למרכיב המסוכנות, עולה כי מסוכנותה העצמית של המערערת הינה גבוהה, וזאת לאור הזנחה עצמית קשה, וחוסר יכולת לטפל בצרכיה האישיים. באשר למסוכנותה ביחס לאחרים, הרי שזו הוגדרה על ידי הוועדה כבינונית.

11. עמדת משפחתה, המשמשים גם כאפוטרופסיים של המערערת - תומכים בהמשך האשפוז.

12. מקריאת פרוטוקול הוועדה, עולה כי המערערת משוכנעת כי היא בת 20, כי בגיל שבועיים הלכה לבית הספר לבד, כי נחטפה על ידי האמריקאים, שאלה לקחוה לטייל בבית הלבן, כי רודפים אחריה בחורים. המערערת מכחישה את מצבה הבריאותי ובכך מסכנת את עצמה בריאותית.

13. מכל האמור נלמד כי המערערת חולה, וכתוצאה ממחלתה כושר שיפוטה וכושר ביקורת המציאות שלה פגומים במידה ניכרת. החלטת הוועדה קבעה כי המערערת עלולה לסכן עצמה או אחרים במידה בינונית עד גבוהה, כמו כן עולה כי יכולה לדאוג לצרכיה הבסיסיים פגומה בצורה קשה.

14. עניינים אלה עולים כדי הקבוע בחוק לצורך הארכת הוראת אשפוז כפוי, כפי שמצוינים בסעיף 7(1)-(2) לחוק, והם:

(1) הוא חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות;

(2) נתקיים בו אחד מאלה:

(א) הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו, סיכון פיזי שאינו מיידי;

(ב) יכולתו לדאוג לצרכיו הבסיסיים פגומה בצורה קשה;

15. בעניינה של המערערת התמלא תנאי הבסיס וכן שני תנאי משנה. המערערת חולה, וכתוצאה ממחלתה, כושר שיפוטה / כושר ביקורת המציאות שלה פגומים במידה ניכרת. באשר לתנאי המשנה, הרי שמערערת בעלת סיכון פיזי (שאינו מיידי) הן לעצמה והן לאחרים, ויכולתה לדאוג לצרכיה הבסיסיים, הכוללים בין היתר, טיפול רפואי, פגומה בצורה קשה.

16. הוועדה התייחסה בקצרה בהחלטה מדוע אין ניתן לשלב את המערערת בחלופות אשפוז. העניין עולה במובהק לאור נסיבותיה הקונקרטיות של המערערת, שעיקרן הוצגו על ידי מנהל המחלקה בפנייתו לוועדה הפסיכיאטרית, כדלקמן:

"עברה מספר רב של אשפוזים פסיכיאטרים, רובם בכפיה. ידועה כבעלת היענות נמוכה ביותר לטיפול ומעקב פסיכיאטרי - מיד לאחר שחרורה מפסיקה נטילת טיפול כולל טיפול בבעיותיה הגופניות; מתעלמת בצורה מוחלטת מהוראה לטיפול מרפאתי כפוי- פשוט לא מגיעה למרפאות ברה"ן ומסרבת לכל טיפול כולל טיפול ע"י זריקות אנטיפסיכוטיות לטווח ארוך; לא משתפת פעולה עם גורמיי רווחה בקהילה ואף מפגינה יחס עוין כלפיהם; מסרבת לקבלת עזרה ביתית מסוג כלשהו; מתנגדת לכניסתם אנשים זרים לביתה; ידוע שאחיותיה לא מצליחות להשתלט על התנהגותה; אינה מקשיבה להוראות של אפוטרופוס שלה. [...]

[...] בני משפחתה שהם גם אפוטרופסים שלה תומכים בהמשך אשפוזה נוכח העדר שיתוף פעולה ואף בצורה מינימלית בטיפולה ושיקומה. [...]

תוכניות שיקום: המטופלת מסרבת לשתף פעולה בכל תוכנית שיקומית. [...]

דיון וסיכום: אינה מוכנה לשתף פעולה בטיפול ומעקב בין האשפוזים ואינה מוכנה לשתף פעולה בשום תכנית שיקומית לאחר שחרורה הכוללת סידור מסגרת מגורים. [...]"

17. בהיעדר כל רצון או נכונות לשיתוף פעולה בתכניות שיקומיות כאלה או אחרות, אין מנוס מלשמור על המערערת באופן כפוי, שאילולא כן קיימת מסוכנות עצמית ברורה נוכח מצבה.

18. סוף דבר, החלטת הוועדה כי עניינה של המערערת דורש המשך טיפול אינטנסיבי במחלקה סגורה, עומדת על יסודות איתנים, הינה סבירה, מתבקשת בנסיבות הקונקרטיות של המערערת, ועל כן אין להתערב בה. הערעור נדחה.

19. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולבית החולים ותסגור התיק.

20. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

ניתן היום, י"ד סיוון תשפ"ב, 13 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

4