ביהמ"ש לענייני משפחה פתח תקווה, שופטת עידית בן דב ג'וליאן: פס"ד הדן בסוגיות של מזונות ארבעה קטינים ואיזון משאבים (תמ"ש 50659-12-16)

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה
תמ"ש 50659-12-16 ח. נ' ח. - מזונות תמ"ש 50706-12-16 ח. נ' ח. - רכוש תיק חיצוני:

בפני	כבוד השופטת עידית בן-דב ג'וליאן
תובעת		ח. ח. ע"י ב"כ עו"ד שלמה דרעי
נגד
נתבע		ב. ח. ע"י ב"כ עוה"ד עמנואל שרעבי

פסק דין

לפני תביעות התובעת לחלוקת רכוש ומזונות.

רקע עובדתי רלוונטי וההליכים המשפטיים בין הצדדים

1. הצדדים נישאו זה לזו כדמו"י ביום 5.11.05 והתגרשו.

מנישואיהם נולדו לצדדים ארבעה ילדים: ב. (כבת 16), ה. (כבן 14), נ. (כבן 13) ול. (כבת 9.5).

2. ביום 9.11.16 הגישה האם בקשה ליישוב סכסוך אשר לא צלח.

ביום 25.12.16 הגישה תביעות בעניין החזקת הקטינים, מזונותיהם וחלוקת רכוש.

ביום 25.4.17 הגיש האב תביעה מטעמו בעניין החזקת הקטינים.

3. במהלך החיים המשותפים התגוררו הצדדים עם הקטינים בדירת הצדדים ב...

בחודש אוגוסט 2017 עזבה האם את דירת המגורים עם הקטינים באופן חד צדדי ועברה להתגורר עמם ביישוב ....

ביום 28.8.17 הורה בימ"ש לאם להשיב את הקטינים לדירת המגורים, והאם פעלה בהתאם. הקטינים חזרו להתגורר עם האב ב...ולמסגרות החינוך שם והאם נותרה להתגורר בדירה ששכרה ביישוב ... תוך קיום זמני שהות עם הקטינים כפי שנקבע בהחלטות אשר ניתנו.

בתסקירים שהתקבלו הומלץ על אחריות הורית משותפת על הקטינים וחלוקת זמני שהות שוויונית ובהמשך שווה בין ההורים עם שלושת הילדים הצעירים.

4. במהלך שנת 2019 עוכב הדיון בהליכים, לבקשת הצדדים, לצורך ניהול מו"מ במסגרת הליך הגירושין בביה"ד הרבני. המו"מ לא צלח וההליכים בבימ"ש חודשו בחודש יולי 2017 ונקבעו להוכחות.

ההליכים בעניין הקטינים, ניכור הורי של ב. כלפי האם ופסק הדין שניתן לחלוקת זמני שהות

5. לאחר חידוש ההליכים עלה כי קיים נתק בין הקטינה ב. והאם, למעשה כבר מראשית ההליכים הקטינה ב. פיתחה סרבנות קשר עם האם. תחילה נפגשה עמה פעם בשבוע למשך מספר שעות וללא לינה בהתאם להחלטות שניתנו, על יסוד רצונה של הקטינה והסכמת האם, בתקווה כי עם התחלת טיפול יחוזק הקשר ביניהן בהמשך.

בהחלטה מיום 18.5.20 מונתה לקטינים אפוטרופסה לדין עו"ד מרי סבג שמש.

המשפחה הופנתה לטיפול בפרויקט סרבנות קשר בתחנה לטיפול משפחתי ב.

מדיווח העו"ס מיום 1.10.20 לאחר שמוצה ההליך הטיפולי בתחנה עלה כי: הקטינה ב. אינה משתפת פעולה ואינה מוכנה להפגש עם האם, הודיעה שאם תחוייב לא תדבר עם האם; במפגש שנקבע התנתה הקטינה שהאם לא תשתתף ולאחר שהוסבר לה כי מטרת המפגש לחדש הקשר – עזבה; ארועים שתיארה הקטינה וקשורים באם נשמעו מדוקלמים; הקטינה לא הצליחה לשחזר שום זיכרון הקשור לאם טרם הפרידה בין ההורים; המטפלים התרשמו מנוקשות של האב בתפיסתו את ההורות של האם; האב הודיע למטפלים כי אינו מתכוון לכפות על הקטינה קשר עם האם גם לאחר שהובהר לו על ידי המטפלים כי ללא ברכת הדרך שלו, יהיה לקטינה קושי לשתף פעולה בחידוש הקשר עם האם; להתרשמות המטפלים האם הנה אם מיטיבה המחויבת לקטינים ולצרכיהם ההתפתחותיים והרגשיים; להתרשמות צוות המטפלים מדובר במשפחה בה חל ניכור הורי וכיום בלתי אפשרי לטפל במשפחה במסגרת התחנה לטיפול במשפחה בתנאים הקיימים. העו"ס עמדה על כך כי דפוס ההתנהגות של ב. עלול להיות מועתק על ידי הקטינים האחרים, בין אם כלפי האם ובין אם כלפי האב, ומשכך הדחיפות בהתחלת טיפול אצל מומחה המתמחה בניכור הורי.

6. חוות דעת המומחה שמונה מטעם בימ"ש ד"ר ביילי

בהחלטה מיום 3.11.20, על יסוד המלצת גורמי הטיפול ברווחה והאפוטרופסה לדין, לאחר שנשמעו הצדדים, ומנימוקי ההחלטה – מונה ד"ר בני ביילי כמומחה מטעם בימ"ש לטיפול בניכור ההורי. נקבע כי הצדדים ישאו בעלות שכ"ט המומחה בחלקים שווים.

חוות דעתו הוגשה ביום 12.1.21 לאחריה הוגשו דיווחים ועדכונים נוספים

המומחה התרשם, כפי התרשמות כל גורמי הטיפול שעורבו במשפחה כי:

- הניכור ההורי חלחל עמוק לב. והנו בדרגת חומרה גבוהה.

- רמת ההתנגדות של הקטינה לאם אינה עומדת בפרופורציה לדברים ואירועים שהתרחשו ביניהן בעבר שתארה הקטינה;

- הניתוק של ב. מהאם מהווה סיכון התפתחותי ממשי לכל ארבעת הקטינים.

- התנהלות האב לשמר את הניתוק גורם לפגיעה חמורה בקטינים.

- המפתח להצלחת חידוש הקשר בין הבת ב. והאם הנו בשינוי התנהלות האב ובמסרים שיעביר לכל ארבעת הקטינים.

האב לא שיתף פעולה עם המומחה ואף טען כי תכנית שמטרתה חידוש קשר בין הקטינה לאמה מהווה "אסון חינוכי". האב אף ניסה לרמוז בתגובתו שהוגשה לאחר חווה"ד כי שלושת הילדים הקטנים (אשר שהו עם האם בחלוקת זמנים שוויונית והקשר ביניהם חזק ומשמעותי) עלולים לפתח שנאה כלפי האם.

7. במסגרת ההליך בימ"ש נפגש עם הקטינה ב. בנוכחות עו"ס יחידת הסיוע.

התרשמות בימ"ש כהתרשמות המומחה וגורמי הטיפול ברווחה.

8. פסק דין בעניין זמני שהות - ניתן ביום 6.4.21 לאחר דיון ההוכחות שנערך ביום 10.3.21, ולאחר ששני הצדדים הודיעו כי הם מקבלים את הצעת בימ"ש בדיון.

נקבע כי הקטינים ה., נ. ול. יקיימו זמני שהות שווים עם שני ההורים, כפי שהתקיים בפועל בהתאם להחלטות מיום 2.6.18 ומיום 28.11.20.

בכל הנוגע לקטינה ב. יימשך ההליך הטיפולי אצל ד"ר ביילי.

9. ביום 16.6.21 עדכן המומחה כי ב. ממשיכה לסרב לשבת בחדר אחד עם האם, האב אינו משתף פעולה וחרף אמירותיו אינו נותן ברכתו לטיפול ולמפגשים בין האם לב.. בנסיבות אלו מסקנתו כי אין טעם בהמשך ההליך הטיפולי אצלו.

המומחה הציע להפנות לטיפול אצל פסיכולוגית קלינית ד"ר שלזינגר המתמחה במצבים של ניכור הורי. בהחלטה מיום 5.9.21 הופנו הצדדים וב. לטיפול, מנימוקיה.

לאחר שד"ר שלזינגר הודיעה כי מסיבות אישיות אינה יכולה לטפל במשפחה, הופנו הצדדים והקטינה לטיפול אצל הפסיכולוגית הגב' תמר סמט, עליה המליץ המומחה, בהחלטה מיום 31.10.21 מנימוקיה.

מעדכון האפוטרופסה לדין מיום 23.5.22 עלה כי הקטינה נפגשה עם המומחית פגישה אחת ומסרבת להמשיך.

לעדכון צורף דיווח המומחית לפיו לאחר פגישה עם האב ועם הקטינה עולה כי הקטינה אינה מסוגלת להעזר בטיפול ואין טעם ללחוץ עליה להגיע. המומחית ציינה כי היא מבינה את הדאגה לקטינה ושותפה לה.

10. בפועל, משנת 2017 הקטינה ב. בנתק מהאם. מסקנת המומחה שמונה מטעם בימ"ש וכל גורמי הטיפול במשפחה כי האב ניכר את הקטינה מהאם עד כדי כך שהקטינה אינה מסוגלת להביא עצמה לכל ניסיון של קשר עם האם, גם לא בנוכחות גורם טיפולי ובהכוונתו.

המומחה לא זומן על ידי האב להחקר במסגרת ההליך.

11. לבקשת האב, בימ"ש אפשר לו לחקור את העו"ס לחוק נוער אשר היתה מעורבת במשפחה וזו נחקרה על ידו בדיון מיום 8.3.21. לעדותה:

"עם כל הכבוד חשוב לי להתייחס מה שמנע את הקשר בין ב. והאמא זה לא, להתרשמות כל גורמי הטפול, לא קשור באלימות, אני כן חשוב לי לצטט מחוות הדעת של דR"ב ילי (טעות במקור – ע'ב'ג') כי היא עדכנית "עמדות האב שליליות כלפי האם כמו גם חשיבתה המפוצלת של הילדה ואמירותיה שוללות כל התקדמות מרמזות כולן על דינמיקה של ניכור שחלחל היום והינו כיום בדרגה גבוהה".

(פרוטוקול, עמ' 48 שורות 27-31)

ב"כ האב חקר את העו"ס בעיקר בעניין תלונה שהגיש האב בטענה לאלימות האם כלפי הקטינה. בעניין זה השיבה העו"ס:

"ש.מה היתה התלונה של ב., של ב?

ת. התרשומת הזאת התקיימה לאחר חקירות הילדים. חקירות הילדים היו בנוב' 19. בד"כ בהליך כזה כשקטינים נחקרים במידה ועולה אשמה כפיש עלתה בחקירה, ואני רוצה להזכיר שעלתה אשמה כלפי שני ההורים, בעצם המשטרה מתערבת ומזמנת את ההורים לחקירה. שני ההורים הוזמנו לחקירה ואז קיבלנו אור ירוק מהמשטרה לזמן את ההורים למפגש אצלנו. במפגש הזה שיתפנו את ההורים בתלונה של האב ובממצאי חקירת הילדים.

ש. מה ב. התלוננה בחקירה נגד האמא?

ת. אני לאי כולה לפרט כי אני לא חקרתי אותה אני יכולה להביא את סיכום החקירה במס' שורות. אם אדוני רוצה הוא יכול לזמן את החוקרת לפה.

ש. אני למד שאמרת לב. שב. מדברת בקלטת רבות על אלימות קשה של האמא, כך ב. ציטט בתרשומת שלו הפנימית?

ת. אני מקריאה ציטוטים מחקירת הילדים.

עו"ד מרי סבג שמש: אני סבורה שזה חסוי. אפשר לומר את השורה התחתונה. (מעיינת בפסקה אליה מפנה העו"ס). את זה אפשר לומר מבחינתי. אין מניעה. זו השורה התחתונה.

המשך חקירה:

ת. אני אגיד שהחוקרת התרשמה שהיא מתקשה להעריך את המהימנות של הדברים שב. מסרה ביחס לאימה. מעבר לזה חשוב לי גם לציין שמבדיקה במשטרה בשבוע שעבר התיק בשלבי גניזה סופיים. כך שאם המשטרה היתה מוצאת ממש בתלונות הללו סביר שהדברים היו מתנהלים אחרת".

(פרוטוקול שם, עמ' 51-52, הדגשה שלי – ע'ב'ג')

12. בדיון שקדם לכך נחקרה ארוכות גם העו"ס לסדרי דין המטפלת במשפחה, על ידי ב"כ האב. גם מעדותה עלה כי לא היתה כל התרשמות של גורמי הטיפול לסיכון מהאם. עלתה אלימות מצד האב (פרוטוקול 18.5.20, עמ' 28).

העו"ס עמדה על כך שמעורבים גורמים רבים במשפחה לנוכח המורכבות, עו"ס חוק נוער במחלקה, עו"ס חוק נוער עירונית, עו"ס משפחה, העו"ס לסדרי דין, המשפחה היתה בטיפול בתחנה לטיפול במשפחה, במרכז הורים ילדים ויש חוות דעת מרובות (פרוטוקול שם עמ' 29). העו"ס חזרה על המלצותיה בתסקירים שהוגשו (פרוטוקול שם, עמ' 37).

לגבי הקטינה ב. העידה:

"ת. אני חושבת שב. בסיכון רגשי מאוד גדול. מאוד מדאיג אותי שהיא מצטיינת ויש אצלה את החלקים המתפקדים שהיא לא רואה את אמא שלה וזה מאוד מאוד מדאיג. בשיחה איתי היא אמרה האב הוא דמות ורודה והאם היא דמות שחורה. אני חושבת שזה מסכן את החוויה, היא חיה בחוויה רגשית לא טובה. נתנו לה טיפול במחלקה, שיתפתי את ההורים בדאגות שלי. אני בטוחה שב. בטוח שהוא הורה טוב אבל שהוא בא ואומר לי הילדים שלי צריכים רועה צאן אחד, כשהורה אומר שהילדים צריכים רק הורה אחד בעצם הוא אומר שההורות שלו היא העיקרית או הבלעדית, אני מאמינה שהוא מאמין בזה זה גורם נזק לילדים ולכן הקונפליקט נשמר. יש פה אמא מיטיבה ואבא שקשור לצרכי הילדים, השיתוף פעולה הוא לא עד הסוף כי הוא לא מאמין שהם צריכים אותה ולכן הפנינו אותם לטיפול קצה שזה נועד לסרבנות הקשר."

(פרוטוקול שם, עמ' 40).

13. טענת האם לניכור הורי של ב. כלפיה על ידי האב מתקבלת במלואה בנסיבות שפורטו.

זו התרשמות המומחה מטעם בימ"ש, אשר לא זומן לחקירה וחוות דעתו לא נסתרה;

זו התרשמות כל גורמי הטיפול ברווחה אשר היו מעורבים במשפחה, עו"ס משפחה, עו"ס לסדרי דין ועו"ס בתחנה לטיפול משפחתי.

זו התרשמות האפוטרופסה לדין שמונתה לקטינים.

אדרש למשמעות הדבר במסגרת דיון בתביעת המזונות להלן.

14. בהקשר זה אני מוצאת להדגיש, כי האם לכל אורך הדרך עשתה מאמצים כבירים לצורך חידוש הקשר בינה לבין ב.. האם אוהבת את ב., דואגת לה ולשלומה ועשתה כל הנדרש ממנה, פעלה בהתאם להמלצות גורמי הטיפול וההחלטות שניתנו. כל גורמי הטיפול המעורבים במשפחה לא הטילו דופי בהתנהלותה של האם ועמדו על נסיונותיה הכנים והמאמצים שעשתה לחידוש הקשר עם ב.. מתוך דאגה לב., הגם שהמומחה המליץ בשלב מסוים כי ב. תעבור לחזקתה של האם לנוכח הניכור ההורי החריף והעדר שיתוף פעולה של האב לצורך חידוש הקשר - האם עצמה ביקשה, עם כל הכאב, שלא לקבל המלצה זו מתוך החשש כי הדבר לא יסייע לבניית הקשר ויקשה עוד יותר על ב. במצבה ובניכור ההורי הקיים.

התביעה למזונות קטינים – 50659-12-16

15. בהחלטה מיום 25.9.18 נפסקו מזונות זמניים לקטינים.

האב חויב לשלם לידי האם עבור מזונותיהם השוטפים הזמניים של ה. נ. ול. סך 600 ₪ בחודש עבור כל אחד (סה"כ 1,800 ₪). האם חויבה לשלם לידי האב עבור מזונותיה השוטפים הזמניים של הקטינה ב. סך 400 ₪ בחודש.

לאחר קיזוז הסכומים חויב האב בתשלום 1,400 ₪ בחודש לידי האם.

בהינתן כי גובה שכ"ד ששילמה האם דמה לגובה המשכנתא ששילם האב, וכל עוד נושא בהחזריה לא נמצא לחייב מי מהצדדים לשלם לצד השני בגין רכיב מדור הקטינים.

האב חויב ב-80% מהוצאות חינוך ורפואה של הקטינים והאם ב-20% הנותרים.

נקבע כי קצבת הקטינה ב. מהמל"ל תשולם לידי האב, קצבת ה., נ. ול. תחולק בין הצדדים.

במועד מתן ההחלטה:

• האם התגוררה בשכירות ב., האב התגורר בדירתם המשותפת של הצדדים ב.;

• זמני השהות של האם עם הקטינים ה., נ. ול. התקיימו פעמיים בשבוע כולל לינה, כל סוף שבוע שני מתום המסגרת החינוכית ביום ששי ועד למסגרת החינוכית ביום ראשון, ופעמיים בחודש ביום ראשון לאחר סוף שבוע עם האב מתום המסגרת החינוכית עד 19:00, מחצית חגים וחופשות. לא התקיימו זמני שהות בין האם לב..

• הקטינה ל. היתה כבת 5.5, יתר הקטינים היו מעל גיל 6.

• נמצא כי הכנסתה של האם כ- 6,100 ₪ נטו בחודש, ושל האב כ-13,000 ₪ נטו בחודש. האב פוטר סמוך לפני מתן ההחלטה ונקבע כי מצופה ממנו לחזור במהרה למעגל העבודה לפרנסת הקטינים. יחס הכנסותיהם הפנויות של הצדדים נקבע 80% לאב, 20% לאם.

• צרכי כל קטין הועמדו ע"ס כ-1,700 ₪ בחודש (לא כולל הוצאות מדור והחזקתו, חינוך ורפואה) כפי שעלה מכתבי טענות שני הצדדים.

16. צרכי הקטינים

האם בסיכומיה עותרת להעמיד את צרכי כל אחד מהקטינים ע"ס 2,500 ₪, על פי הפסיקה.

בתצהיר עדותה הראשית העמידה את צרכי הקטינים ה., נ. ול. ע"ס כ-1,750 ₪ בחודש לקטין, לא כולל הוצאות מדור והחזקתו, חינוך ורפואה.

האב העמיד את צרכי ארבעת הקטינים בסיכומיו ובתצהירו ע"ס כ-800 ₪ לקטין, לא כולל הוצאות מדור והחזקתו, חינוך ורפואה.

על פי הפסיקה צרכי קטין מעל גיל 6 המחלק זמנו בין שני בתים, כ-2,250 ₪ בחודש, יותר מצרכי קטין המתגורר בבית אחד עיקרי.

על יסוד טענות הצדדים, אסמכתאות שצורפו, חקירתם ובשים לב לפסיקה וכן לזמן שחלף ממועד הגשת התצהירים, אני מעמידה את צרכי כל אחד מהקטינים ה., נ. ול. המחלקים זמנם בין שני בתי ההורים ע"ס 2,000 ₪ לחודש. סכום זה אינו כולל מדור והחזקתו, חינוך ורפואה.

17. הקטינה ב. נמצאת בפועל בחזקתו הבלעדית של האב, ואינה בקשר כלל עם האם. כמפורט בהרחבה לעיל הוכח כי הנתק של ב. מהאם נובע מניכור הורי חריף ובהשפעת האב אשר לכל אורך הדרך לא היה מסוגל ליתן לב. את ברכתו לקשר עם האם.

בנסיבות אלו וכל עוד ממשיך הנתק בין ב. לאם, האב ישא במלוא צרכיה של ב., מכל סוג, לרבות מלוא הוצאות רפואתה וחינוך. יש לקוות כי עם בגרותה של ב. תמצא את הדרך לחידוש הקשר עם אמה המייחלת לכך.

18. הכנסות הצדדים

האב – רו"ח בהשכלתו, במועד פרוץ ההליכים המשפטיים בין הצדדים עבד כרו"ח והשתכר כ-13,000 ₪ נטו בחודש. האב פוטר ביום 4.7.18 ומאז אינו עובד במקצועו, לטענתו משך ארבע שנים לא מצא עבודה כרו"ח. האב עובד בטיפול בקשישים דרך חברת כח אדם ומשתכר 3,300 ₪ נטו בחודש. בנוסף האב מקבל הבטחת הכנסה בסך 3,000 ₪ בחודש, הכנסתו על פי הנטען על ידו והאסמכתאות שצרף כ-6,200 ₪ בחודש.

לטענת האם האב מסוגל לעבוד במקצועו כרו"ח, ואין כל מניעה שיעסוק בכך ויגדיל את הכנסתו, למעט המנעותו מתשלום מזונות. לטענתה האב במכוון אינו ממצה את פוטנציאל השתכרותו. האב נחקר על כך ופרט כי שלח קורות חיים, פנה למעסיקים, עבר ראיונות, אבחונים, סדנאות במסגרת לשכת התעסוקה ופנה לכל גורם אליו הופנה בתחום, ללא הואיל. לטענתו בהינתן משך הזמן בו לא הועסק כרו"ח, גילו והרצון להעסיק רו"ח צעירים, לא הצליח למצוא עבודה בתחום. האב הופנה לטיפול בקשישים ועושה זאת בשנים האחרונות (פרוטוקול 10.3.21 עמ' 88-89). משלא עלה בידי האם לסתור את טענות האב בדבר המאמצים שעשה למציאת עבודה בתחום, והכנסתו בפועל ב-4 שנים אחרונות, אני מעמידה את הכנסתו ע"ס 6,200 ₪.

האב רכש את חלקה של האם בדירת המגורים ב., נטל משכנתא ושילם את החזריה (לטענתו מהלוואה שנטל ממשפחתו) במלואם. שווי הדירה אשר בבעלותו מעל 1.5 מיליון ₪. לאב אין הוצאות משכנתא או שכ"ד, אני מעמידה את הכנסתו הפנויה ע"ס 6,200 ₪ בחודש.

האם – מועסקת כפקידה, שכירה, במשרד מהנדסים ומשתכרת כ-8,000 ₪ נטו בחודש. בסכום זה מגולמים גם שעות נוספות ונקיון המשרד. האם ממצה את מלוא יכולת השתכרותה. לאם תעודת מנהלת חשבונות, אך מעולם לא עסקה בכך על פי הצהרתה אשר לא נסתרה (פרוטוקול 8.3.21, עמ' 66 שורות 7-9).

לטענת האב קודם הפירוד האם עברה הכשרה לסיוע לנשים בלידה, ועובדת בכך וגם בגיהוץ. האם הכחישה הכנסה נוספת והאב לא הוכיח טענתו בעניין כי האם עובדת במקומות נוספים מעבר לעבודה במשרד (פרוטוקול שם).

בחודש אוגוסט 2020 האם רכשה דירה ב... למגוריה עם הקטינים כשהם עמה. לצורך כך נטלה משכנתא אשר החזריה החודשיים 4,250 ₪ בחודש כעולה מאסמכתא שצורפה.

אני מעמידה את הכנסתה הפנויה ע"ס 3,750 ₪ בחודש.

יחס הכנסותיהם הפנויות של הצדדים כ-60% האב, 40% האם.

19. זמני שהות

בהתאם לפסק הדין, חלוקת זמני השהות של ההורים עם שלושת הילדים הצעירים שווה.

20. סיכום חלוקת צרכי הקטינים בין ההורים:

על יסוד: גילאי הקטינים, צרכי הקטינים, הכנסותיהם הפנויות של ההורים וחלוקת זמני השהות –

1. האב ישלם לידי האם סך 750 ₪ בחודש עבור השתתפותו בצרכי הקטינים ה., נ. ול. (250 ₪ לקטין).

2. בהינתן כי לאב אין הוצאות עבור המגורים והאם נושאת בהחזר משכנתא, בשים לב כי מדובר בשלושה קטינים (חלקם במדור 50%) וכאשר חלוקת הזמנים שווה – על האב לשלם לידי האם עבור השתתפותו ברכיב מדור הקטינים 25% מהחזרי המשכנתא המשולמים 4,250 ₪ בחודש - סך 1,060 ₪ בחודש. הסכום ישולם לאם כנגד הצגת אסמכתא לתשלום.

3. כל צד ישא בהוצאות החזקת הבית שלו כשהקטינים עמו.

4. הצדדים ישאו בהוצאות חינוך הקטינים ה., נ. ול., לרבות: צהרון, תשלומי חובה לבי"ס ותל"ן, ספרים וציוד לימודי, שיעורים פרטיים על פי המלצת המורה, חוג אחד ומחזור אחד של קייטנה בקיץ בעלות של קייטנת מתנ"ס – בחלקים של 60% האב, 40% האם.

קצבת המל"ל המשולמת עבור חינוך בגין כל קטין בתחילת שנה, תשמש עבור צרכי החינוך (כולל ציוד לימודי) של אותו קטין ויתרת ההוצאות תחולק בין הצדדים כאמור.

5. הצדדים ישאו בעלות ביטוח בריאות ממלכתי של הקטינים ה. נ. ול. וכן בהוצאות רפואיות אשר אינן מכוסות על ידי ביטוח בריאות ממלכתי, לרבות תרופות, אבחונים, טיפולים רגשיים, פסיכולוגיים או אחרים, משקפיים, טיפולי שיניים לרבות אורתודנט וכיו"ב – בחלקים של 60% האב, 40% האם.

6. תוקף החיוב מחודש אוגוסט 2020, המועד בו רכשה האם את דירתה ונטלה משכנתא. עד למועד זה תחול ההחלטה למזונות זמניים. ככל ששולמו סכומים ביתר – מתוך שנאכלו לא יוחזרו.

7. סכום המזונות הזמניים צמוד למדד המחירים לצרכן הידוע היום והוא יעודכן כל שלושה חודשים ללא תשלום הפרשים למפרע.

8. קצבת הילדים ה. נ. ול. מהמוסד לביטוח לאומי וכל מענק המתקבל בגינם תחולק בין הצדדים בחלקים שווים. ככל שמשולמת לצד אחד, יעביר מדי חודש מחצית הסכום לצד השני. קצבת הקטינה ב. וכל מענק המתקבל בגינה, תשולם לאב.

9. סכום המזונות ישולם עד הגיעו של כל קטין לגיל 18 או סיום לימודיו התיכוניים על פי המאוחר. ממועד זה ועד תום שירותו הצבאי החובה או שירות לאומי יעמוד סכום המזונות על שליש מהסך הנזכר.

התביעה הרכושית – 50706-12-16

21. בתביעתה עתרה האם לפירוק שיתוף בדירת המגורים המשותפת וחלוקת רכוש הצדדים. הגם שבכתב התביעה עתרה לחלוקה לא שוויונית (70% לה, 30% לאב), בסיכומים זנחה טענה זו.

22. פירוק השיתוף בדירת המגורים בוצע באופן בו האב רכש את זכויות האם בדירה אגב גירושין על פי הסכם מיום 26.1.20 שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 28.1.20.

23. בהחלטה מיום 2.6.18, מנימוקיה, מונה מומחה מטעם בימ"ש מר אבי יחזקאל למתן חוות דעת לאיזון כלל משאבי הצדדים, זכויות וחובות, שנצברו ממועד הנישואין ביום 1.11.05 עד מועד הקרע שנקבע ליום 9.11.16, מועד הגשת הבקשה ליישוב סכסוך.

24. חוות דעת המומחה

הוגשה ביום 17.5.20. המומחה הציג חישוב על פי שתי שיטות:

שיטה א' - היוון זכויות בסכום חד פעמי שעל האב לשלם לאם בסך 70,672 ₪, נכון למועד חווה"ד.

שיטה ב' – חלוקה מיידית של כספים נזילים וחתימה על פסיקתות בגין זכויות שאינן נזילות בהתאם לחוק חלוקת חסכון פנסיוני בין בני זוג שנפרדו. על פי שיטה זו על האם לשלם לאב בדין הזכויות הנזילות סך 1,360 ₪ ופסיקתות שצורפו לחתימה.

שני הצדדים עתרו בסיכומים להכרעה על פי שיטה ב' בחוו"ד המומחה (האם – סעיף 9 בסיכומיה, האב – סעיף 21 בסיכומיו).

לצד זאת כל אחד מהצדדים העלה טענות בעניין חלוקת הרכוש לגבי כספים נוספים שלא נכללו בחווה"ד ועל הצד השני להעביר לו מחציתם לטענתו ולגבי עניינים שהותיר המומחה בחוות דעתו להכרעת בימ"ש. אדרש להלן לכל אחת מהן בנפרד.

25. טענת האם לחיוב האב במחצית כספי פיצויי פרישה שפדה ממקום עבודתו במהלך ניהול ההליך ונמנע מלהצהיר עליהם

לטענת האם – האב הסתיר ממנה, מביהמ"ש ומהמומחה כי פדה במהלך ניהול ההליכים כספי פיצויים ממעסיקו. בחקירתו הודה כי פדה סך 70,000 ₪ כספי פיצויים, כאשר בפועל סכום הפיצויים ששולם לו 187,973 ₪ (צורף כנספח 9 לסיכומיה). מתוך כך ועל פי נוסחת המומחה על האב לשלם לה 81,266 ₪ בתוספת ריבית והצמדה ממועד המשיכה 6.3.29.

האב – טוען בסיכומיו כי במועד מתן חוות הדעת טרם היה בידיו מסמך בגין הפיצויים שפדה, שכן באותה תקופה משבר הקורונה היה בשיאו ולא היתה קבלת קהל. האב ביקש להציג המסמך בשלב חקירתו. מכל מקום גם האם לטענתו משכה פיצויים ממקום עבודתה ולא מסרה למומחה אישור ניכוי מס במקור. האב מודה בסכום הפיצויים וכי כנגזרת ממנו עליו לשלם לאם 81,266 ₪, אך ללא הפרשי הצמדה וריבית.

דין טענת האם להתקבל במלואה, ולו מתוך כך שהאב מודה בסכום שעליו לשלם בגין רכיב זה. על האב לשלם לאם הסכום, בתוספת ריבית והצמדה ממועד קבלת מלוא הפיצויים 6.3.19 ועד התשלום בפועל.

לא ניתן להתעלם מדרך התנהלות האב, אשר הסתיר המידע ורק בעקבות חקירתו גילה הדבר. תחילה טען כי משך כספי פיצויים בסך 70,000 ₪ בלבד. בחקירתו הודה כי משך סכום נוסף, סה"כ 100,000 ₪, ובסופו של יום התברר כי משך את מלוא סכום הפיצויים בסך 187,973 ₪. מחקירת האב עלה כי הפקיד את הכספים בחשבון בנק שפתח בבנק מסד אותו לא גילה בהליך. לטענתו חשבון הבנק שימש להפקדת כספי הפיצויים, ולאחר שהשתמש במלוא הסכום לצורך רכישת חלקה של האם בדירת המגורים, נסגר החשבון. האב לא צרף תדפיסי חשבון, מועד פתיחתו וסגירתו. וכך השיב בחקירתו (הדגשה שלי – ע'ב'ג'):

"ש.קיבלת פיצויי פיטורין כשפוטרת?

ת. יש פיצויים שרשומים על שמי ודיווחתי עליהם שבעים ומשהו אלף שקל. בזמן שפוטרתי ב-7/18 קיבלתי את התלוש האחרון, קיבלתי מכתב פיטורין ובדוח סליקה שמסרתי לאקטואר היה שם יתרה של הפיצויים שלא משכתי אותה אז.

ש. איפה הכסף הזה עכשיו?

ת. לאחר מכן כי היתרה שרשומה על שמי ודווחה גם לכם משכתי את זה ב-2019. זה היה 100,000 ₪.

ש. איך 70,000 קפצו ל-100,000 ₪?

ת. עד יום הקרע היתרה היתה שבעים ומשהו אלף שקל. לאחר מכן המשכתי להעביר לאותה קופה והופקדו אליה כספים על ידי המעביד והיתרה הסופית היא כזאת שבתקופה שנוספה אלו כספים ששייכים לי אז בחלוקה הזאת מה שהיה עד יום הקרע זה שבעים ומשהו אלף שקל והתוספת שהמעסיק הכניס אלו כספים ששולמו עבורי אחרי יום הקרע כעובד, כששכיר.

ש. אתה רואה חשבון?

ת. כן.

ש. 10 שנים אתה טוען שהפיצויים שצברת הם 70,000 ועל פחות משנתיים אתה טוען שנוספו לך 30,000 ₪?

ת. יש שם בחשבונות שעל שמי בקרן הפיצויים גם יתרה נוספת ששייכת למעביד קודם בשם .... אצל ... עבדתי לפני שהתחתנתי וכספים שם של הפיצויים הופקדו על שמי. אמנם במספר אחר אבל תחת השם שלי וזה החלק הנוסף ששייך לי לפני שהתחתנתי. לכן אפשר לסכם – יש את החלק ששייך לתקופה שלנו כ-70,000 ובנוסף יתרה. אני הבאתי דוח מחברת הביטוח בו רשום הכל.

...

ש. במה שכתבת אתה טוען תמיד לתום לב. למה אתה לא באת עכשיו והמצאת את המסמכים לבית המשפט והודעת לנו קיבלתי פיצויי פיטורין לגרושתי מגיע חצי, למה לא עשית את זה ואני צריך לגלות את זה עכשיו בחקירה נגדית?

ת. שאלה יפה. בדין ודברים עם האקטואר, הייתי צריך להמציא לאקטואר אישור בעניין משיכת הפיצויים אבל בגלל שלא היה לפני ולא ידעתי ואני גם לא זוכר וזה בעניין תום הלב, הייתי צריך להביא אישור ניכוי מס במקור. כאשר האקטואר היה צריך לדווח לבית המשפט אני אמרתי לו שבדיון של ההוכחות בסיכומים אם אני לא אשיג את האישור אני אדווח על הכל והוא כתב בחוות הדעת את הזכאות של כל צד וכמובן שחיכיתי לניכוי מס במקור. יש לי פה מסמכים שמעידים על פניות חוזרות ונשנות שלי כדי להביא את הדברים במלואם. למומחה הצגתי את הניכוי מס במקור. פניתי ויש לי כאן חותמות וזה היה בתקופת הקורונה יש לי פה חותמות על בקשות של ניכוי מס במקור שאני רוצה כדי להציג את התמונה במלואה.

ש. משנת 2020?

ת. גם לפני כן.

ש. מפנה אותך לחוו"ד אקטואר בראש הפרק חלוקת זכויות ממקום העבודה תראה לי איפה המומחה אומר שהמצאת לו את המסמכים האלה?

ת. הייתי צריך להשלים ולהביא אישור ניכוי מס במקור ממס הכנסה. זה כתוב אצלו שאני אמרתי לו שאם לא נקבל את האישורים, זה יוצג בסופו של דבר בסיכומים ורדפתי אחרי מס הכנסה.

לשאלת בית המשפט רק את הסכומים האלה המומחה לא כלל בחוות הדעת. כדי להשלים את סוגיית הפיצויים היה צריך להשלים את הנושא של אישור ניכוי מס במקור. אני צריך לדווח על זה."

(פרוטוקול מיום 10.3.21, עמ' 75-76)

האב טען כי מסר למומחה מידע אודות 70,000 ₪ שמשך, אך התברר כי לא כך הוא. המומחה בחוות דעתו לא קיבל לידיו מידע מהאב לגבי פיצויי הפיטורין, ועמד על כך כי ככל שהאב יהא זכאי לקבל פיצויי פרישה ממקום עבודתו, האם זכאית למחצית הסכום, לאחר ניכוי מס, בהתאם לנוסחה שפרט בחוות הדעת (עמ' 7).

אשר לאם – המומחה התייחס בחוות דעתו לפיצויים שקיבלה על יסוד המידע שמסרה וכלל הסכום באיזון המשאבים הכולל. גם סכום זה נושא הפרשי הצמדה וריבית ממועד חווה"ד עד התשלום בפועל, כפי שיפורט בפרק הסיכום בהתייחס לחווה"ד.

על יסוד האמור, על האב לשלם לאם סך 81,266 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6.3.19 ועד התשלום בפועל.

אשר לטענת האם בנוגע לפדיון ימי חופשה של האב (סעיף 8 לסיכומיה) – המומחה כלל זאת במסגרת חווה"ד, ולא מצאתי מקום לשנות ממסקנתו בעניין.

26. טענת האם לחלוקת כספים משותפים שחסך האב

לטענת האם – האב לא גילה מקור הכספים בהם השתמש לצורך כיסוי המשכנתא שרבצה על דירת המגורים ולצורך תשלום חלקה בדירה, סך כולל של 924,595 ₪. האב טען בחקירתו כי נעזר באדם פרטי בן משפחה לצורך התשלום, לא גילה את זהותו ולא אפשר מתוך כך את זימונו לחקירה. יש להחזיק נגד האב את הימנעותו להצהיר על מקור הכספים ולקבוע כי מדובר בכספים משותפים שחסך בצד במהלך השנים ולא גילה. יש להביא בחשבון במסקנה זו גם את נסיונו של האב להסתיר את כספי הפיצויים שמשך. יש לחייב את האב לשלם לאם מחצית הסכום, 462,297 ₪.

לטענת האב – הכספים ניתנו לו כהלוואה ממשפחה ועליו להחזירה. זכותו של המלווה שלא להחשף, הכספים הועברו על ידו לאב בהעברות בנקאיות מוצהרות.

טענת האב כי "עדותו לא נסתרה" שעה שסרב לחשוף את המלווה אינה יכולה לעמוד, שכן בהימנעותו האב לא אפשר לאם לזמן לחקירה את אותו מלווה ומנע אפשרות לסתור את עדותו.

לצד זאת, האם לא הוכיחה כי במהלך החיים המשותפים האב העלים כספים משותפים או הסתיר ממנה הכנסות ובכך צבר סכום של כמליון ₪. לא התרשמתי כי כך היה.

משכך לא מצאתי לקבל את טענת האם בעניין והיא נדחית.

27. פירוק השיתוף ברכב משותף

במהלך החיים המשותפים הצדדים היו בעלים של רכב מסוג יונדאי שנת 2001. לטענת האב בתצהירו הרכושי שווי הרכב למועד הקרע 16,000 ₪.

לטענת האם – האב השתמש ברכב לאחר מועד הקרע, ומשכך עליו לשלם לה מחצית שוויו נכון למועד הקרע, 8,000 ₪. האב שילם לה 250 ₪ בלבד.

לטענת האב – לאחר מועד הקרע האם רכשה לעצמה רכב והרכב המשותף נשאר לשימושו. לטענתו האם לא ביקשה למכור את הרכב המשותף, הרכב נשאר מרבית שעות היממה בחניון. הרכב הושבת ביום 8.7.20 (בגריטה) וכל צד קיבל 250 ₪. האם לא התנגדה לקבלת הסכום ויש לראות בכך הסכמתה לפירוק השיתוף באופן זה.

מועד הקרע נקבע ליום 9.11.16.

האב הודה בחקירתו הנגדית, כי ממועד הקרע ועד שהושבת הרכב בשנת 2000, משך 4 שנים, הרכב היה בשימושו:

"ש. אתה נוסע ברכב שלכם?

ת. (חושב) לא. הרכב מושבת.

ש למה עשית לו ביטוח? מתי הרכב הושבת?

ת. במהלך שנת 2020.שלחתי לה הודעה.

ש. איזה מוסך הכנסת אותו ביום 11.6.20? אם אתה לא נוסע איתו?

ת אמרתי שהרכב מושבת.

ש. מתי הושבת הרכב?

ת. במהלך 2020.

ש. עד שהושבת מי השתמש בו?

ת. אני."

(פרוטוקול 10.3.21, עמ' 89 שורות 20-29).

בנסיבות אלו על האב לשלם לידי האם מחצית משוויו של הרכב נכון למועד הקרע. האב טען כי שוויו במועד הקרע 16,000 ₪, טענה שלא נסתרה והאם מבקשת לסמוך עליה. מסכום זה יש להפחית סך 250 ₪ שקיבלה האם, סה"כ על האב לשלם לידה 7,750 ₪.

בנסיבות בהן הרכב הושבת בדרך של גריטה, לא מצאתי להורות על צירוף הפרשי הצמדה וריבית לסכום.

28. טענת האב לחייב את האם בגין הלוואה שנטלה מחשבון הבנק המשותף

האב - טוען כי האם נטלה הלוואה מחשבון הבנק המשותף בסך 100,000 ₪, משכה הכספים לחשבונה הפרטי וסרבה לשלם את הריביות בגין ההלוואה שנזקפו לחשבון המשותף.

האם – טוענת כי אכן נטלה שתי הלוואות בסכום כולל של 100,000 ₪, לצורך רכישת רכב. האם נשאה לבדה במלוא החזר ההלוואות, מחשבונה הפרטי לאחר מועד הקרע.

האב אינו טוען כי שילם את החזר ההלוואות, ולא נסתרה טענת האם בעניין כי פרעה את מלוא הכספים מחשבונה לאחר מועד הקרע.

אשר לריביות בחשבון המשותף – האב לא פרט את הסכום הנטען על ידו, בחקירתו טען ל"כמה מאות שקלים". לצד זאת אישר בחקירתו את דפי הבנק שהוצגו לו ולפיהם האם משכה 95,000 ₪ מתוך כספי ההלוואה שהועברו לחשבון (100,000 ₪) השאירה בחשבון הבנק המשותף 5,000 ₪ מתוך סכום ההלוואה שנטלה:

"ש.ח. לקחה הלוואה של 100,000 ₪, נכון?

ת. נכון.

ש. אתה שילמת עבור הסכום הזה?

ת. לא זוכר בדיוק. לדעתי זה רשום ברישומים שרשמתי. היא לקחה הלוואות על דעת עצמה ונוצר מצב שבגלל שההלוואה היתה תקופה מסוימת בחשבון המשותף, כמה חודשים, אני פניתי לבנק ואמרתי שזה לא על דעתי, ואז כתוצאה מזה ברישומים של הבנק יש בתקופה הזאת ריביות שנוצרו.

ש. במה מדובר?

ת. בכמה מאות שקלים. אם איני טועה.

ש. כמה כסף היא משכה מההלוואות האלה? היא לקחה הלוואה של 100,000, זה נכנס לעו"ש, כמה מתוך זה היא לקחה, 95,000 ₪, נכון? מציג לך תדפיסים.

ת. ההשתלשלות של ההלוואה היא יותר מהדפים שאתה מציג לי.

ש. אציג לך את כל הדפים. מ-30.9.16, כמה כסף היא משכה?

ת. לפי הדף שאתה מציג לי רואים 95,000 אבל אני לא רואה מה יש בהמשך.

ש. היא השאירה בעו"ש 5000 ₪?

ת. אני לא בטוח."

(פרוטוקול מיום 10.3.21, עמ' 81)

משכך נדחית טענת האב בעניין.

29. טענת האב לחיוב האם בהחזר מחצית חוב הלוואות שנתנו הוריו

לטענת האב – הוריו הלוו לצדדים סך 98,800 ₪ לצורך רכישת הדירה. האב צרף תדפיס חשבון הבנק המשותף מחודש 9/2016 ממנו עולה כי הסכום הופקד בחשבון הבנק המשותף על ידי אמו של האב. לטענתו על האם לשלם לו מחצית הסכום מכח ההלוואה. לחלופין טוען, ככל שתתקבל טענת האם שמדובר במתנה, הרי שהמתנה ניתנה לו בלבד ועל האם להעביר לו מחצית הסכום.

בנוסף טוען האב כי הוריו הלוו לצדדים סך 20,000 ₪ בחודש 4/2014 וסוכם כי הצדדים ישיבו להם מדי חודש סך 200 ₪ בהוראת קבע. ההחזר הראשון בוצע בחודש 5/2014 ועד מועד הקרע הושבו להוריו 3,500 ₪ ב-18 העברות חודשיות. נותר לתשלום 16,400 ₪.

האם – טוענת כי הסך 98,800 ₪ ניתן לצדדים כמתנה מהוריו, כפי שנתנו מתנה לכל אחיו של האב לצורך רכישת דירה. האב, הטוען להלוואה, הודה בחקירתו כי מדובר במתנה.

אשר לסך 20,000 ₪ האם מכחישה הטענה. לטענתה ידעה על כך לראשונה רק לאחר קבלת כתב הגנת הנתבע. לאב היתה שליטה בלעדית על חשבון הבנק המשותף הוא שניהל את חשבון הבנק. תשלומים להוריו מהחשבון, ככל ששולמו, היו שלא בידיעתה ושלא בהסכמתה.

בכל הנוגע לסך 98,800 ₪ -

האב הודה בחקירתו הנגדית, כי הסכום ניתן לצדדים על ידי הוריו כמתנה, כפי שגם נתנו מתנה ליתר אחיו לצורך רכישת דירה. אלא שבהמשך טען כי למרות זאת הצדדים הסכימו ביניהם שזו תהיה הלוואה וכך סוכם עם הוריו:

"ש.גם האקטואר וגם העו"ד שלך אתה בא וטוען שההורים שלך נתנו להם הלוואה בסדר גודל של 100,000 ₪. בתור מה אתה מבקש את ההחזר? בתור לווה אתה רוצה שיחזירו להם את ההלוואה?

ת. לא, המלווים מבקשים את ההלוואה.

ש. המלווים הם תובעים בתיק הזה?

ת. לא.

ש. למה אמא שלך לא הגישה תביעה על הכסף הזה?

ת. למה היא צריכה להגיש תביעה?

ש. כי זו הלוואה שהיא נתנה. יש לכם איזה שהוא הסכם הלוואה איתה?

ת. לא.

ש. נכון שהם הבטיחו לכל אחד מהאחים שלך שכשהוא ירצה לקנות דירה הוא יקבל מתנה? שיתנו אותו סכום לכל אחד מהאחים כדי שיהיה שיוויון.

ת. אם אתה מדבר לגבי האחים האחרים התשובה שלי היא כן. אני האח הבכור. ההורים שלי נתנו לנו במקור כספים עבור הדירה. כמתנה בהתחלה. אני אומר את האמת. אני ישבתי בהתחלה עם ח. ואמרתי לה שאנחנו, אני לפחות, לא יתכן שניקח מתנה, ואנחנו בסופו של דבר נחזיר את הכספים האלה. לאחר מכן ישבנו אצל ההורים. בסוף סוכם שזו הלוואה. פשוט. זה חד משמעי.

ש. למה בכל התצהיר הארוך שלך לא כתבת את הסיפור הזה?

ת. כי אם ח. לא תכחיש שנינו מבינים שזאת הלוואה. אם ח. תגיד את האמת ותהיה כנה כלפי הורי היא תסכים עם האמירה הזאת שזו הלוואה.

ש. גם לאחים שלך זו הלוואה?

ת. אחים שלי התנהגו בצורה אחרת אבל אני פניתי לח.. לאחים שלי זאת היתה מתנה. אנחנו הסכמנו שזאת תהיה הלוואה. זאת האמת לאמיתה.

(פרוטוקול 10.3.21, עמ' 79 שורות 3-25)

האב הודה כי הסכום ניתן תחילה כמתנה, ולא הוכיח כי לאחר מכן סוכם עם הוריו שהסכום יינתן כהלוואה. האב לא ביקש לזמן מי מהוריו לעדות, אשר יכלו לתמוך בטענתו. יש לזקוף זאת לחובתו באופן בו חזקה היא כי לו היו מוזמנים לעדות, עדותם לא היתה תומכת בגרסתו של האב לפיה נתנו הסכום כהלוואה.

מעבר לכך ועיקר - ככל שקיים לצדדים חוב כלפי הורי האב, מצופה כי הוריו יעמדו על החזר החוב. הורי האב לא הגישו תביעה להחזר הלוואה נגד הצדדים או מי מהם עד עתה, כמעט 6 שנים לאחר מועד הקרע ולא טענו לחוב כלפיהם. לטענת האב בחקירתו אין צורך בתביעה.

האב אינו טוען כי הוא עצמו השיב להוריו את החזר ההלוואה אלא טוען לחוב של שני הצדדים כלפי הוריו. הורי האב אינם צד להליך והאב אינו יכול לטעון לחוב האם כלפיהם בשמם.

אני דוחה גם את טענתו החלופית של האב כי הסכום ניתן כמתנה רק לו ומתוך כך על האם לשלם לו מחציתו.

מעבר לכך כי מדובר בטענה עובדתית חלופית סותרת, גם לגופה דינה להידחות. ככל שהסכום ניתן לאב כמתנה, מתוך בחירת הוריו, לא קמה לאב כל עילה לעתור לחיוב האם במחצית סכום המתנה שניתנה לו.

בכל הנוגע לסך 20,000 ₪ -

האם העידה בחקירתה הנגדית בעניין:

"ש.קיבלתם הלוואה נוספת מהורי הבעל בסך 20,000 ₪?

ת. גם על זה שמעתי לראשונה כשראיתי את החומר שהגשתם.

ש. על ההלוואה הזו נותרו עוד 82 תשלומים, הואיל וההחזר החודשי הוא 200 ₪, יודעת על זה?

ת. ממש לא יודעת. מופתעת לשמוע. בכל שנות הנישואין מי שניהל א החשבון הוא ב.. ביום שהתחתנו ב. לקח לי את כרטיס האשראי. לא היתה לי אפשרות להוציא כסף מהבנק. הוא החליט שהוא זה שמנהל את החשבונות בבית. הוא זה שיהיה לו כרטיס אשראי והוא דאג שתמיד יהיה לי מזומן בארנק. עם השנים התעקשתי שיהיה לי פנקס צ'קים וגם כספומט שלא ידעתי את מספרו ואם הצטרכתי התקשרתי לב. והוא נתן לי את המספר. זה היה די נדיר. לרב לא היתה לי גישה לחשבון הבנק. הוא ניהל את זה ולא היה לי מושג שההורים שלו נתנו לנו הלוואה ולא מתנה. מה שידוע לי שהיתה מתנה כשקנינו את הבית, הם נתנו לנו מתנה כמו שהם אמרו שאת אותו סכום הם יתנו לכל ההורים. גם לגבי האוטו היה ברור לי שהם נותנים לנו מתנה ועוזרים לנו לקנות את האוטו ובכלל לא ידעתי שאנחנו מחזירים להם 200 ₪ לחודש ונותרו לנו 84 תשלומים. מבחינתי זו היתה הפתעה גמורה."

(פרוטוקול 10.3.21, עמ' 68-69 שורות 18-6, בהתאמה)

עדותה של האם בנוגע לאופן התנהלותם הכלכלית במהלך החיים המשותפים מהימנה עלי.

ולגופה של טענה - האב לא צרף הסכם הלוואה ולא את מסמך הקמת הוראת הקבע אשר ניתן ללמוד ממנו מי חתם על ההוראה.

כאמור האב לא ביקש להעיד מי מהוריו בעניין, והוריו לא הגישו תביעה להחזר הלוואה נטענת, ויש לדחות הטענה מטעם זה כמפורט לעיל.

מעבר לכך, האב אינו טוען כי הוא השיב להוריו כספים אלא טוען לחוב של שני הצדדים כלפי הוריו. הורי האב אינם צד להליך והאב אינו יכול לטעון לחוב האם כלפיהם בשמם.

על יסוד האמור נדחית הטענה במלואה.

30. טענת האב לחיוב האם לשלם לו מחצית הכספים שהיו בחשבון הבנק ערב נישואיהם ומחצית החזר חובותיה ערב הנישואין מהחשבון

לטענת האב – ערב נישואי הצדדים, היה בחשבון הבנק הרשום על שמו (קודם צירופה של האם והפיכתו לחשבון משותף) סך 97,464 ₪ השייכים לו ואינם נכללים באיזון. בנוסף, לאם היו אז חובות בסך 31,312 ₪ וביקשה שהאב יכסה זאת מחשבונו. האב צרף את האם לחשבון הבנק על שמו והחשבון הפך למשותף. האב לא מחל לאם. האב צרף פירוט חובות האם אשר נערך בכתב ידה, ושמר.

לטענת האם – מהמועד בו נכנסה כשותפה לחשבון והחשבון הפך למשותף, הכספים הוטמעו בו. משך 15 שנים הצדדים פעלו בחשבון ולא הועלתה טענה על ידי האב. עם צירופה של האם לחשבון, ולאחר שהאב בחר להותיר הכספים בחשבון ולא להחזיקם בחשבון נפרד - האב גילה דעתו שכל הכספים משותפים.

בחקירתו הנגדית האב אישר כי האם ביקשה להצטרף לחשבון הבנק ומתוכו ישולמו חובותיה, והאב הסכים. האב הודה כי לא ביקש מהאם להשיב לו חלק מיתרת הזכות שלו בחשבון או מחובותיה שכוסו מהחשבון, ולא אמר לה שתצטרך לעשות כן בעתיד. האב גם הודה כי זו לא היתה כוונתו, אלא שהיום לאחר הפירוד סבור שזה הוגן:

"ש.ערב הנישואין היו לך כספים בחשבון הבנק?

ת. כן.

ש. היום, אחרי 15 שנות נישואין, שהחשבון היה פעיל כל הזמן, אתה רוצה לחזור אחורה ושהיא תחזיר לך את הכסף שלך?

ת. כן.

ש. מה היתה לך בעיה להחזיק את החשבון הזה בנפרד, היא תישאר עם החובות שלה בנפרד בחשבון שלה ויחד תפתחו חשבון בנק משותף?

ת. היא פנתה אלי במכתב שצירפתי ופירטה את כל החובות שיש לה.

ש. ביקשת ממנה לעשות רשימה של החובות שלה?

ת. לא, אני רק ביקשתי שתעדכן אותי בחובות שיש לה, היא עשתה רשימה, ואז סיכמנו יחד. זה היה רצון שלה להצטרף לחשבון שלי, היא ביקשה שאני אכסה לך את החובות.

ש. והסכמת?

ת. כן. כל אחד בא עם היתרה שלו לפני.

בית המשפט:

בש.מועד לפני שנישאתם כשלה יתרת חובה ולך יתרת זכות האם אמרת לה שתצטרך להחזיר לך?

ת. לא, אבל עשינו היכר.

ש. האם זו היתה כוונה שלך שהיא תהיה חייבת לך את הסכום הזה?

ת. זה לא עניין של מחשבה אבל אני חושב שזה הוגן."

(פרוטוקול 10.3.21, עמ' 80-81 שורות 15-1, בהתאמה)

הלכה היא, כי חשבון שהוסכם עליו כמשותף, אין מקום לבחון השקעתו של כל אחד מהצדדים, מי הזרים כספים, כמה ומתי. השותפות בחשבון מקימה חזקה כי יתרת הזכות או החובה בו שייכת לצדדים בחלקים שווים (ע"א 655/89 מטלון (כץ) נ' כץ, פ"ד מה(3) 845).

כאשר האב הסכים לצרף את האם לחשבון הבנק, החשבון הפך למשותף, לרבות הכספים שהיו בו, לרבות החזר חובות שהיו לאם ערב הנישואין – גילה בכך את דעתו כי כוונתו לשתף את האם בכספים ולהשתתף בהחזר החובות. בכך גילה דעתו כי כוונתו ליצור שותפות בחשבון, על הכספים בו.

האב בחקירתו אף הודה שהסכים לכך, כי במועד הרלוונטי לא עמד על הפרדה בכספים שהיו לו בחשבון ובתשלום החובות מהחשבון, ולא היתה לו כוונה להפרדה בכספים אלו.

האב צרף תרשומת בכתב ידה של האם לגבי החובות שהיו לה ערב הנישואין. ככל שהיה מוסכם כי מדובר בחובות נפרדים של האם, מצופה היה כי הדבר יירשם במסמך, דבר שלא נעשה. משכך לא מתקיים החריג בסעיף 5(3) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973.

על יסוד האמור נדחית הטענה.

31. טענת האב לחיוב האם במחצית החזרי המשכנתא עד למועד רכישת חלקה בדירה

לטענת האב – ממועד הקרע 9.11.16 ועד מועד רכישת חלקה של האם בדירה 20.1.20, נשא לבדו בהחזרי המשכנתא בסך 3,242 ₪ לחודש, סה"כ 126,457 ₪ ועל האם לשלם לו מחצית הסכום – 63,229 ₪; לאחר שהאם עזבה את הדירה באופן חד צדדי, בימ"ש הורה לה לחזור מיידית, בקשת רשות ערעור שהגישה נדחתה. לא היתה מניעה כי האם תחזור להתגורר בדירה, אלא שהיא בחרה לעזוב ולהתגורר בשכירות ב...; האב אמנם הסכים כי תשלומי שכ"ד ששילמה האם יובאו בחשבון באיזון, אך בו כלל גם החזר הלוואות מהוריו; חישוב האם לגבי שכ"ד ששילמה אינו מדוייק. האם שילמה 40,800 ₪ סה"כ ומסכום זה יש לקזז לכל היותר מחצית בלבד, 20,400 ₪, אלא שגם לכך אינה זכאית.

לטענת האם – עד למועד הגשת בקשה לפסיקת מזונות זמניים 17.7.18 תשלום המשכנתא היה חלק ממזונות, ולכל היותר יש לבחון הטענה ממועד זה. מדובר בתקופה של 18 חודשים והסכום 58,356 ₪; מעבר לכך, הנתבע הסכים בדיון מיום 18.10.17, כי תשלומי שכ"ד ששילמה יהיו חלק מאיזון המשאבים הכולל ויובאו בחשבון לעניין החזר המשכנתא; האם שילמה שכ"ד בסך 2,650 ₪ לחודש לתקופה 8/17-7/18 , 3,000 ₪ לחודש לתקופה החל מחודש 7/18. סה"כ שילמה האם בתקופה הרלוונטית 103,800 ₪ עבור שכ"ד. אם יקוזז מסכום זה חלקה במשכנתא 29,178 ₪ (מחצית 58,356 ₪), הרי שעל האב לשלם לה עוד 74,622 ₪. לחלופין יש לדחות את טענת האב לנוכח התנהלותו באופן בו מנע את פירוק השיתוף בדירה משך 3 שנים וכל אותו זמן התגורר בדירה תוך שימוש בחלקה של האם ללא תשלום דמי שימוש ראויים.

אין מחלוקת, כי ממועד הקרע ועד לרכישת זכויות האם בדירה על ידי האב, נשא האב במלוא תשלום החזר המשכנתא, 126,457 ₪. חלקה של האם, מחצית – 63,229 ₪.

האם עזבה את הדירה ביום 20.8.17 וממועד זה שכרה דירה למגוריה.

בדיון קדם המשפט ביום 18.10.17 הסכים האב "מוסכם כי שכ"ד יבוא בחשבון בבוא העת. אני לא יודע מה בימ"ש יקבע, אך אני מסכים כי בימ"ש ייקח בחשבון בעתיד. שבימ"ש יחליט על כמה. אנחנו מסכימים כי שכ"ד של הגב' היום יובא בחישוב איזון המשאבים בחלוקת רכוש". (פרוטוקול שם, עמ' 9 שורות 21-25).

מתוך הסכמתו, ומתוך כך שהאב עשה שימוש גם בחלקה של האם בדירה ללא תשלום שכר ראוי, על האב לשאת במחצית שכ"ד ששילמה האם משך התקופה.

מחודש 8/17 ובמשך שנה, שילמה האם שכ"ד 2,650 ₪ לחודש סה"כ 31,800 ₪. מחודש 8/18 שילמה האם שכ"ד בגובה 3,000 ₪ בחודש, סה"כ עד מועד רכישת חלקה בדירה על ידי האב בחודש ינואר 2020 – שילמה 51,000 ₪. סה"כ 82,800 ₪, המחצית – 41,400 ₪.

יוצא מכך כי על האם לשלם לאב את היתרה 21,830 ₪.

יצויין כי במסגרת ההחלטה למזונות זמניים שניתנה ביום 25.9.19, הובאו בחשבון השיקולים העובדה כי האב נשא בתשלום המשכנתא והאם שילמה שכ"ד ומתוך כך לא נקבעה השתתפות של מי מהצדדים ברכיב מדור הקטינים כשהם שוהים עם הצד שכנגד.

משכך נפסק כי האם תשלם לאב סך 21,830 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד רכישת זכויותיה בדירה בחודש ינואר 2020 ועד התשלום בפועל.

32. סיכום התביעה הרכושית

א. ניתן תוקף של פסק דין לאיזון זכויות בהתאם לחוות דעת המומחה לפי שיטה ב'. האם תשלם לאב סך 1,360 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד חווה"ד 17.5.20 ועד התשלום בפועל.

הפסיקתות אשר צורפו לחוות דעת המומחה ייחתמו בנפרד.

ב. בהתאם לסע' 25 לעיל - האב ישלם לאם חלקה בפיצויי הפרישה סך 81,266 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום 6.3.19 ועד התשלום בפועל.

ג. בהתאם לסעיף 27 לעיל - האב ישלם לאם סך 7,750 ₪ בגין חלקה ברכב המשותף.

ד. בהתאם לסעיף 31 לעיל - האם תשלם לאב סך 21,830 ₪ בגין החזר המשכנתא, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כדין ממועד רכישת זכויותיה בדירה בחודש ינואר 2020 ועד התשלום בפועל.

ה. יתר הטענות נדחו.

סוף דבר

33. בתביעת המזונות – נפסק כמפורט בסעיף 20 לעיל.

בתביעה הרכושית – נפסק כמפורט בסעיף 32 לעיל.

אשר להוצאות ההליכים – בנסיבות בהן בשני ההליכים התקבלו טענות הצדדים בחלקן ובחלקן נדחו, לא מצאתי לעשות צו להוצאות וכל צד ישא בהוצאותיו.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור את שני התיקים שבכותרת.

פסק הדין ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, ח' אלול תשפ"ב, 04 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.

23 מתוך 23