ביהמ"ש לענייני משפחה פתח תקווה, שופטת עידית בן-דב ג'וליאן: פס"ד בבקשת האיש לסילוק על הסף של תביעת האשה מהעדר סמכות עניינית, הקנויה לביה"ד הרבני (תלה"מ 50986-03-22)

בית משפט לענייני משפחה בפתח תקווה
תלה"מ 50986-03-22 ג. נ' ג. תיק חיצוני:

			מספר בקשה:2
בפני	כבוד השופטת עידית בן-דב ג'וליאן
מבקש		א. ג. ע"י ב"כ עו"ד יפעת שרון הדס
נגד
משיבה		א. ג. ע"י ב"כ עו"ד מרב אבישי

פסק דין

לפני בקשת המבקש (הנתבע) לסילוק על הסף של תביעת המשיבה (התובעת) נגדו אשר הוגדרה כתביעה לאכיפת התחייבות כספית על יסוד כתב התחייבות, מחמת חוסר סמכות עניינית.

יאמר כבר כי מצאתי לקבל הבקשה, על יסוד החלטות ביה"ד הרבני האזורי בפ"ת והחלטת כב' ביה"ד הרבני הגדול, ולגפה.

1. הצדדים בני זוג יהודים שנישאו זה לזו כדמו"י ביום ... ולהם שלושה ילדים בגירים.

בשנת 2018 הוצע למבקש תפקיד מאוניברסיטת ... ארה"ב שהיה כרוך בהעתקת מקום מגורי המשפחה לארה"ב.

ביום 13.6.18 חתם המבקש בפני נוטריון על מסמך שכותרתו "הצהרה והתחייבות עבור א. ג. " (להלן: "כתב ההתחייבות"), בו נרשם:

"אני, א. ג. ת.ז. ... מצהיר ומתחייב כי לאחר נסיעתנו לארצות הברית ב- ..., כל רכושנו המשותף כולל הכנסותיי העתידיות, יחולקו שווה בשווה (50% לכל אחד) בתקופת נישואנו. הצהרה זאת תקפה כאשר גם אם א. תחזור להשתקע בארץ בלעדי".

בחודש 6/18 עברו הצדדים להתגורר בארה"ב. המגורים המשותפים שם לא צלחו, הצדדים שבו בזמנים שונים להתגורר בישראל, בנפרד.

2. ביום 5.7.21 הגיש המבקש בקשה ליישוב סכסוך בבית הדין הרבני בפתח תקווה.

ביום 9.9.21, לאחר סגירת ההליך הגיש המבקש בביה"ד הרבני תביעת גירושין נגד המשיבה במסגרתה כרך את ענייני הרכוש, מרידה ומזונות אישה. המשיבה הגישה במקביל הליכים בארה"ב אשר נסגרו.

3. ביום 23.3.22 הגישה המשיבה את התביעה שלפני לאכיפת כתב ההתחייבות.

ביום 5.4.22 הגיש המבקש (הנתבע) בקשה לסילוק התביעה על הסף.

ביום 3.5.22 הוגשה תגובה מטעם המשיבה. ביום 22.5.22 הוגשה תשובה מטעם המבקש.

לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים והמצורף להן והחלטות ביה"ד הרבני בעניין, על מנת לחסוך בזמן ובהוצאות, בימ"ש הציע למשיבה לשוב ולשקול אם היא עומדת על בירור תביעתה כאן.

ביום 26.5.22 הודיעה המשיבה כי היא עומדת על ברור תביעתה לפני בימ"ש זה.

מכאן הצורך במתן החלטה זו.

החלטות בית הדין הרבני בעניין הסמכות העניינית

4. לבקשה והתשובות צורפו מספר החלטות שניתנו על ידי ביה"ד הרבני האזורי וביה"ד הרבני הגדול בעניין כריכת ענייני הרכוש לתביעת הגירושין שהגיש המבקש, וכן באופן ספציפי לגבי הסמכות לדון בכתב ההתחייבות על יסודו הוגשה תביעת המשיבה בבימ"ש.

ביום 9.11.21 ניתנה החלטת כב' ביה"ד הרבני בפתח תקווה לפיה:

"בית הדין מבהיר כי הבעל עמד בדרישות החוק בפתיחת ההליך המשפטי ועל פי העולה ממסמכי בית הדין והטענות – מקום השיפוט הינו בבית הדין בישראל זאת על פי חוק שיפוט בתי הדין רבניים (נישואין וגירושין סעיף 4א)".

בהחלטה מיום 15.11.21 קבע כב' ביה"ד הרבני בפתח תקווה, לאחר דיון:

"... אמנם בסע' 4א(ה) בנוגע לכריכה נאמר:

(ה) אין בהוראות סעיף זה כדי להקנות לבית הדין הרבני סמכות שיפוט בענינים הכרוכים בגירושין.

אולם ניתן לומר כי מתקיימים במקרה שלפנינו הוראות סע' 1 לחוק שבו נאמר:

עניני נישואין וגירושין של יהודים בישראל אזרחי המדינה או תושביה יהיו בשיפוטם היחודי של בתי דין רבניים.

וסע' 3 לחוק האומר:

הוגשה לבית דין רבני תביעת גירושין בין יהודים, אם על ידי האשה ואם על ידי האיש, יהא לבית דין רבני שיפוט יחודי בכל ענין הכרוך בתביעת הגירושין, לרבות מזונות לאשה ולילדי הזוג.

בנוגע לסע' 1 פרשנות המילים "יהודים בישראל" בשנים עברו הייתה כי הצדדים צריכים להיות פיזית בישראל אולם בשנים מאוחרות יותר הפסיקה האזרחית קבעה כי די בזיקה כל שהיא כדי להחשיב שהצדדים "בישראל".

בהתאם לטיעוני הבעל לצדדים ישנה זיקה לישראל כאשר רכושם העיקרי היינו: דירת המגורים והפנסיה הצבאית - מצויים בישראל, זאת מלבד חלק מעבודותיו של הבעל שאף הם בישראל".

בהחלטה מיום 18.12.21, לבקשת המשיבה, חזר כב' ביה"ד הרבני ביתר פירוט על קביעותיו ובסופה חזר וקבע:

"כך עשינו וכעת אנו מחליטים -

כי הסמכות היא על פי סעיף 1 ורשאי התובע לכרוך לתביעת הגירושין אף את תביעת הרכוש כדין".

5. המשיבה לא השלימה עם החלטות ביה"ד הרבני בסוגית הסמכות לדון בתביעת הרכוש הכרוכה, והגישה ערעור לכב' ביה"ד הרבני הגדול, אשר נדחה בפסק דינו מיום 24.2.22 לפיו:

"ברי לגמרי כי פסיקתו של ביה"ד האזורי בשאלת סמכותו צודקת היא ותואמת את ההלכות המשפטיות המקובלות ואת הוראת החוק וכי יש לדחות, לפיכך, את הערעור.

לאור האמור פוסק בית הדין:

1. הערעור נדחה.

2. בהתאם לאמור, הסמכות לדון בעניין גירושים של הצדדים נתונה לביה"ד הרבני מכוחו סעיף 1 לחוק השיפוט ואינה זקוקה להישען על סעיף 4א לו (אף שגם עליו יכולה הייתה להישען כמובן), ומשכך קנה ביה"ד גם את הסמכות לדון בכל התביעות הכרוכות, בהתאם לסעיף 3 לחוק השיפוט".

6. בהחלטה נוספת מיום 29.3.22 חזר ביה"ד הרבני האזורי על החלטתו בעניין הסמכות וקבע:

"לעניין הבקשה להורות שהסמכות בבית הדין בעניין הרכוש, בית הדין מבהיר כי נתנה החלטה עקרונית בעניין הסמכות האומרת שהסמכות לדון בתביעת הרכוש מסורה לבית הדין שאושרה על ידי בית הדין הגדול".

7. לאחר שהוגשה תביעת המשיבה כאן, הגיש המבקש בקשה לביה"ד הרבני האזורי להבהיר סמכותו גם בעניין כתב ההתחייבות.

בהחלטת כב' ביה"ד הרבני מיום 22.5.22 נקבע (הדגשה לא במקור):

"אף שבית הדין לא דן לגופו של מסמך זה, אך עניין זה ככלל ענייני הרכוש נכלל בתביעת הרכוש של הבעל שנכרכה כדת וכדין לתביעת הגירושין.

החלטות על כך ניתנו הן על ידי הח"מ ואושר על ידי בית הדין הגדול.

מובהר:

אין צורך לפרט את כלל החובות לפרטיהם.

אין צורך לפרט את המטלטלין על כלל הרכיבים.

אין צורך לפרט את כלל הזכויות על פי פירוט הקופו החסכונות והפנסיות ושאר הזכויות. די בכל הנ"ל לכרוך את הנשואים הללו על פי כותרותיהם עם פירוט כללי של הדברים".

טענות הצדדים

8. לטענות המבקש, בתמצית -

- התיאורים העובדתיים בכתב התביעה חוטאים לאמת;

- דין התביעה להידחות מהעדר סמכות עניינית, חוסר תום לב, חוסר ניקיון כפיים ושימוש לרעה בהליכי משפט;

- המבקש כרך בתביעת הגירושין שהגיש לביה"ד הרבני נגד המשיבה את כל ענייניהם הרכושיים של הצדדים, לרבות מוניטין, כושר השתכרות ותגמולים עתידיים (סע' 46(ג) ו-(ד) בתביעה). ביה"ד הרבני החל לדון בתביעה לגופה וניתנו על ידו חמש החלטות שונות בהן נקבעה סמכותו הבלעדית לדון בתביעה; הכנסות המבקש מהוות חלק מהותי ובלתי נפרד מענייני הרכוש שנכרכו בתביעת הגירושין גם לפי "כתב ההתחייבות" עליו חתם;

- ריבוי החלטות ביה"ד הרבני בדבר סמכותו לדון בענייני רכוש הצדדים נדרש לנוכח ניסיונות המשיבה החוזרים ונשנים לחמוק מהכרעת ביה"ד הרבני בסוגיה;

המשיבה הגישה בקשה דומה לבימ"ש בניו יורק אשר נדחתה מכח עקרון כיבוד הערכאות;

גם ערעור שהגישה המשיבה לביה"ד הרבני הגדול בעניין נדחה;

לאחר שנדחה הערעור שינתה המשיבה מגרסתה בעניין הזיקה לישראל וביום 27.3.22 שבה להתגורר בישראל תוך פינוי שוכר שהתגורר בבית המגורים המשותף;

הגשת התביעה היא בבחינת ניסיון להתישו, להפחידו ולייאשו תוך בזבוז זמן שיפוטי יקר;

• החלטת ביה"ד הרבני מוקדמת בזמן. עקרון כיבוד ערכאות מחייב סילוק התביעה על הסף.

9. טענות המשיבה, בתמצית -

- תמיכת המשיבה בקידום הקריירה של המבקש בחו"ל גבתה ממנה מחיר אישי כבד מנשוא;

- המשיבה הסתמכה על כתב ההתחייבות שהנו מסמך משפטי מחייב כתנאי להעתיק מגוריה לארה"ב ולשנות מצבה התעסוקתי לרעה;

- היא אינה חלוקה על פסק הדין של ביה"ד הרבני לפיו המבקש זכאי לכרוך את ענייני הרכוש לתביעת הגירושין וכי פסק הדין אושר על ידי ביה"ד הרבני הגדול אשר דחה ערעור שהגישה;

- תביעה לאכיפת כתב ההתחייבות היא אינה תביעה רכושית או למזונות. מדובר בהתחייבות חד צדדית חוזית צופה פני עתיד הכוללת התחייבות לחלוקת הכנסות המבקש ללא קשר למועד הקרע או למועד פתיחת ההליכים. סוגיה זו לא נכללה מפורשות בתביעת הגירושין; בדיון ראשון בתביעת המבקש לא הועלתה הסוגיה בפני ביה"ד הרבני בפירוט הראוי. תחת זאת צוין באופן סתמי כי המשיבה הגישה "תביעת סרק" בביהמ"ש. ביה"ד לא קנה סמכות לדון בסוגית כתב ההתחייבות;

- כתב ההתחייבות דומה במהותו ל"מזונות שיקומיים" או "חוזיים" לאישה שלא זכאית למזונות מכח הדין האישי. כאן, התחייבות המבקש ברורה ומפורשת אומתה ע"י נוטריון;

- גם אם יימצא שאכיפת כתב ההתחייבות הנו נושא רכושי, תטען המשיבה כי המבקש לא עמד בתנאי ה"מבחן המשולש" שנקבע בפסיקה, הכריכה לא נעשתה כדין ואינה כרירה כנה;

- ביה"ד הרבני הוטעה לחשוב שמדובר במסמך העוסק בענייני הרכוש ולא דן בו לגופו.

דיון והכרעה

10. בתשובה אחרונה של המשיבה הבהירה כי כיום כבר אינה חולקת על סמכותו העניינית של ביה"ד הרבני לדון בכלל ענייני רכוש הצדדים, מכח כריכת ענייני הרכוש לתביעת הגירושין של המבקש.

אלא שלטענתה לא ניתן לסווג את "כתב ההתחייבות" על יסודו הגישה תביעתה לבימ"ש זה, כעניין רכושי. לטענתה גם לא ניתן לסווג זאת כ"ענייני מזונות אשה".

לטענתה, בכתב ההתחייבות התחייב המבקש כלפיה להעביר לה מחצית הכנסותיו העתידיות, יש לראותו כ"התחייבות חוזית, כספית, בלתי קצובה", לא ניתן להגדירו כנכלל ב"ענייני רכוש" ויש להחריגו מיתר ענייני הרכוש הנדונים בביה"ד הרבני מכח סמכותו. מעבר לכך כי טוענת שעניין זה לא נכרך במפורש על ידי המבקש בתביעת הגירושין.

11. אני דוחה את טענות המשיבה.

ראשית -כב' ביה"ד הרבני האזורי קבע בהחלטה מנומקת בעניין כתב ההתחייבות, לאחר שנדרש לטענות הצדדים ולאחר דיון, כי "עניין זה, ככלל ענייני הרכוש, נכלל בתביעת הרכוש של הבעל שנכרכה כדת וכדין לתביעת הגירושין. החלטות על כך ניתנו הן על ידי הח"מ ואושר על ידי ביה"ד הגדול".

טענות המשיבה לפני הן טענות ערעוריות על קביעת ביה"ד הרבני שאושרה גם בביה"ד הרבני הגדול. בימ"ש אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ביה"ד.

שנית – מעיון בכתב תביעת הגירושין שהגיש המבקש עולה כי המבקש התייחס במפורש בתביעתו הכרוכה לדרישת המשיבה לקבלת מחצית הכנסותיו עד אריכות ימיו ועתר כי ביה"ד הרבני יכריע גם בעניין זה (למשל סעיפים 39, 48(3) בכתב התביעה).

מכאן כי טענות המשיבה על יסוד כתב ההתחייבות נכללו על ידי המבקש בתביעת הגירושין הכרוכה, וכבר נקבע על ידי ביה"ד הרבני האזורי וביה"ד הרבני הגדול, ועל כך לא חולקת המשיבה, כי כלל העניינים שנכרכו בתביעה הם בסמכותו העניינית של ביה"ד הרבני.

שלישית – הלכה פסוקה היא, המעוגנת בעקרון הכיבוד ההדדי בין הערכאות, כי משהוקנתה לביה"ד הרבני סמכות לדון בתביעה נכרכת, עליו למצות סמכות זו ובימ"ש ימנע מלהפעיל סמכותו המקבילה. ראו לאחרונה פסק דינו של כב' השופט ש. שוחט בע"מ 1634/22 פלונית נ' פלוני (17.3.22) וההפניות שם.

12. מכל אחד מהטעמים לעיל, ודאי מכולם יחד – נדחות טענות המשיבה ומתקבלת הבקשה.

תביעת המשיבה נדחית על הסף בנסיבות בהן הסמכות לדון בעניינה קנויה לביה"ד הרבני.

המשיבה תישא בהוצאות המבקש ושכ"ט עו"ד בסכום כולל של 5,000 ₪. הסכום ישא הפרשי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום בפועל.

הדיון הקבוע ליום 30.11.22 – מבוטל.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור התיק.

ההחלטה ניתנת לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, ט"ו סיוון תשפ"ב, 14 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

7 מתוך 7