ביהמ"ש המחוזי חיפה, השופט חננאל שרעבי: החלטה בעניין רשות ערעור על מזונות זמניים (רמ"ש 51758-11-22)

1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בקריות (כב' השופט ניר זיתוני) מיום 31.10.22 בתיק תלה"מ 7991-01-22 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה), אשר במסגרתה נפסקו מזונות זמניים כולל אחזקת מדור, עבור ארבעת הקטינים שפרטיהם בכותרת, בסך של 63,000 ₪.

רקע בזעיר אנפין

2. המבקשת והמשיב (להלן גם: "הצדדים"), יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום... (2003) מנישואי הצדדים נולדו הקטינים שבכותרת. יחסי הצדדים עלו על שרטון.

3. ביום 4.1.2022 הגישה המשיבה תביעת מזונות ומדור בבית משפט קמא. בד בבד עם הגשת התביעה, הגישה בקשה לפסיקת מזונות זמניים. ביום 20.1.2022 ניתנה החלטת בית משפט קמא בבקשה לפסיקת מזונות זמניים, במסגרתה נקבע כי על המבקש לשאת במזונות הזמניים של הקטינים בסך 103,829 ₪.

4. המבקש לא השלים עם החלטת המזונות הזמניים והגיש בקשה דחופה לביטול ההחלטה מיום 4.1.2022. לאחר שהוגשו תגובות מטעם הצדדים, ניתנה החלטת בית המשפט קמא ביום 22.3.2022 במסגרתה נדחתה בקשת המבקש.

5. ביום 1.5.2022 הגיש המבקש בקשת רשות ערעור על ההחלטה מיום 22.3.2022 בבית משפט זה (רמ"ש 692-05-22, נדון לפני כב' השופט סארי ג'יוסי ובהמשך בפני כב' השופט אריה נאמן, להלן: "הרמ"ש הקודם").

6. ביום 31.5.2022 ניתנה ברמ"ש הקודם החלטת כב' השופט סארי ג'יוסי שבה נקבע:

"לאחר עיון בבקשה לעיכוב ביצוע/קציבת מזונות זמניים וכן בתשובת המשיבה, אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה באופן חלקי כך שהמזונות הזמניים שישולמו יופחתו לכדי 45,000 ₪ לחודש, וזאת עד להכרעה בבקשת רשות הערעור, עיכוב הביצוע הוא ממועד מתן ההחלטה ובכפוף להפקדת יתרת הסכום על פי ההחלטה קמא בקופת בית משפט".

7. ביום 2.8.2022 התקיים דיון ברמ"ש הקודם, לפני השופט אריה נאמן. במעמד הדיון הגיעו הצדדים להסכמות אשר קיבלו תוקף של החלטה לפיהן "מבלי שאף צד מודה בטענות משנהו, תוך שכל צד שומר על כל טענותיו וזכויותיו מכל מין וסוג שהוא, בפרט לעניין המזונות כולל מזונות זמניים, אנו מסכימים לקבל את הסכמת בית המשפט לפיה בית המשפט קמא יקיים דיון לגבי המזונות הזמניים ...".

8. בזיקה להחלטת בית משפט זה ברמ"ש הקודם, התקיים דיון בתיק קמא בבקשת המזונות הזמניים ביום 29.9.2022. שבמהלכו נחקרו הצדדים וכן העדה רו"ח ל', וניתן צו להגשת סיכומים.

9. למען שלמות התמונה העובדתית יצוין כי ביום 1.6.2003 חתמו הצדדים על הסכם יחסי ממון בין בני זוג אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין בבית המשפט וזאת במסגרת תמ"ש 7240/03 ( להלן : "הסכם ממון").

10. המשיבה טענה בבקשת המזונות הזמניים, בדיון קמא וכן בסיכומים, כי מדובר במשפחה המשתייכת לאלפיון העליון – גרה בנכס נטול משכנתא ששוויו מעל 20 מיליון ₪, כאשר שני הצדדים נוסעים על רכבי פאר ששווים מאות אלפי ₪. הקטינים התרגלו לרמת חיים הכוללת שיעורי העשרה, מספר חוגים בעלות גבוהה, מסעדות יוקרה, בגדי מותגים, טיסות לחו"ל במחלקה ראשונה, מטפלת צמודה, מוניות ספיישל לכל יעד ועוד. לטענתה, ההוצאות השוטפות הגיעו כדי מאה אלף ₪ בחודש (ואף למעלה מכך) עד פרוץ המשבר הזוגי. רק הוצאות אחזקת הנכס עולות על עשרים ושישה אלף ש"ח בחודש.

עוד לטענת המשיבה, המשפחה מחזיקה בנדל"ן רב ובמניות של חברות רבות. המבקש אישר בחקירתו כי אין לו מושג מהי ההוצאות החודשית של המשפחה אך הסכים להודות בהוצאה של 40,000 – 45,000 ₪ לחודש. המבקש בחר לא לנקוב במסגרת כתבי הטענות בהוצאות המשפחה כיוון שידע כי בהתאם להסכם הממון עליו לדאוג למדור וכלכלה לאישה ולילדים בהתאם לרמת החיים הנהוגה.

למשיבה שכר חודשי ממוצע של כארבעים אלף ₪ בתוספת מע"מ ברוטו, אך מקור פרנסתה תלוי במבקש, שהוא המנכ"ל על הנייר של חברת ..., אותה מנהלת בפועל המשיבה.

המבקש גם לא מתמיד בזמני השהות שקבעו הצדדים.

יחס ההכנסות הוא 1-23 לטובת המבקש.

הסדרי השהות של הקטינים עם המבקש מצומצמים, והמבקש התחייב לשמור על רמת החיים של המשיבה והילדים כפי שהורגלו.

מכאן יש לחייב את המבקש לשאת במלוא צרכי הקטינים.

11. לטענת המבקש, יש לגנות את ניסיון המשיבה להטעות את בית המשפט כאשר שיוותה לבקשתה למזונות זמניים מצג שווא של דחיפות ולא סיפרה כי יש בחשבונה מאות אלפי ₪. המבקשת לא הוכיחה את הסכומים המנופחים אותם תבעה, וחשבונה מצוי ביתרת זכות עצומה, יש להשתמש בחזקה המשפטית ולהעריך את צרכי כל קטין בסך של 2,500 ₪ .

המבקשת הודתה בעצמה, בהתפרצות לדיון מיום 29.9.22, כי הכנסתה הינה שבעים אלף ש"ח לחודש, כך שנראה כי הכנסות הצדדים למצער שוות. הסכום של 702,000 ₪ לחודש משולם לחברת "..." ומשמש את החברה כדי לשלם למוסדות, משכורות, תפעול ומיסים, כך שסכום זה אינו רלוונטי להכנסות המבקש.

עוד טען, כי הכספים שקיבל מהוריו אינם רלוונטיים, שכן אלו נועדו לאפשר לו לרכוש דירה לאחר שנאלץ לעזוב את הבית המשותף.

לפי בע"מ 919/15 בגילאים 6-18 חבות ההורים במזונות ילדיהם הינה שווה, ויש לדחות את הטענה לפיה המבקש חייב לבדו במזונות הילדים לפי הסכם הממון. לא הוגשה תביעה לאכיפת הסכם הממון כהסכם מזונות. הסכם הממון אושר לפני שמי מהילדים נולד. ההסכם לא נקב בסכומים, אלא קבע עקרונות, שאותם יש לבחון בשום שכל ולפי ראיות בדבר הצרכים הריאליים. המבקש דואג לכלכלה ומדור של הקטינים כאשר הקטינים אצלו. לכל היותר יש לחייב את האב במחצית הוצאות המדור.

12. ביום 31.10.22 ניתנה ההחלטה קמא, המחזיקה 14 עמודים. במסגרת ההחלטה קמא הועמדו צרכי הקטינים לחודש כדלקמן:

י' – 9,500 ₪;

א' י' – 10,500 ₪;

י' ד' – 13,500 ₪;

ר' ר' – 8,500 ₪.

דמי אחזקת מדור הועמדו על 21,000 ₪.

סה"כ דמי מזונות זמניים: 63,000 ₪ לחודש.

בגין החלטה זו הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

13. להלן תמצית טענות המבקש:

א. שגה בית משפט קמא כאשר העמיד את צרכי הקטינים על סכומים גבוהים מהמקובל בפסיקה, שכלל אינם משקפים את צרכיהם בפועל. נפסק סך של 42,000 ₪ לחודש עבור ארבעת הקטינים, כאשר סך זה כולל הוצאות רבות משתנות (שאינן קבועות) כמו ביגוד, טיפולי שיניים, טיפולי פסיכולוג, חוגים, תשלומי בי"ס וכו'. כך יוצא כי המבקש נושא בתשלומים גלובאלים עבור הוצאות שכלל לא בטוח כי מתקיימות.

ב. שגה בית משפט קמא כאשר פטר את המשיבה מלהשתתף בתשלום מזונות הקטינים, על פי הלכת בע"מ 919/15. נימוקו של בית המשפט קמא לפיו יש לפטור את המשיבה נוכח הוראות הסכם הממון, הוא נימוק שגוי מאחר שלטענת המבקש, אין בהסכם הממון כל התחייבות מצד המבקש לשאת במלוא הוצאות אחזקת המדור ו/או במלוא הוצאות החינוך ו/או במלוא הוצאות הרפואה של הקטינים. נוסף על כך, הרי שלמשיבה קיימת יכולת כלכלית מוכחת להשתתף בהוצאות הנ"ל, משנקבע כממצא עובדתי כי המשיבה מכניסה 55,000 ₪ בחודש, וכן מחזיקה בחסכונות של מאות אלפי ₪.

ג. שגה בית המשפט קמא, כאשר לא הורה על השבת הכספים ששולמו ביתר ואשר נחסכו בחשבונה של המשיבה. המבקש שילם תקופת מה מזונות זמניים בסך של כ- 104,000 לחודש (בהתאם להחלטה מיום 21.1.2022), ובהתאם להחלטה קמא שהפחיתה את החיוב לסך של 63,000 ₪, הצטברה לזכות המבקש יתרת זכות אצל המשיבה בסך כולל של כ- 112,000 ₪. כספים אלו מצויים בחשבון המשיבה כיום, ואין כל הצדקה לא להשיבם מיידית למבקש; שגה בית משפט קמא עת הורה על פריסת ההחזר לעשרים תשלומים.

ד. שגה בית משפט קמא עת ערך הפליה חמורה בין הצדדים ביחס לחישוב הכנסתם הפנויה. בדיון קמא הודתה המשיבה בקולה כי היא משתכרת סך של 70,000 ₪ בחודש, אולם בית משפט קמא העמיד את שכרה בהחלטה קמא על סך של 55,000 ₪ בלבד; את הכנסת המבקש העריך בית משפט קמא בסך של 60,000 ₪ לחודש, אולם באופן תמוה כלל בית המשפט קמא כספים שהעבירו הורי המבקש למבקש לצורך רכישת דירה עבורו (כספים אלה יושבו להוריו מתמורת המכר שתתקבל ממכירת בית המגורים של הצדדים), והעמיד את הכנסתו על סך של כ- 500,000 ₪ לחודש.

ה. ההחלטה קמא מביאה לנזק רב מתועלת, מאחר שעשויה לעודד את המשיבה להאריך את ההליכים מעבר לצורך; מסכלת כל אפשרות להגיע להסכמות כוללות שייתרו את המשך ניהול ההליכים המשפטיים ואף עלולה להמיט אסון כלכלי על המבקש, שייאלץ לשאת בתשלום בסך מיליוני שקלים עד למועד פסק הדין הסופי.

דיון והכרעה

14. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות.

להלן אנמק החלטתי.

15. ראשית, נזכיר כי עסקינן בהחלטה זמנית של בית משפט קמא, העוסקת במזונות זמניים.

הלכה פסוקה היא לענין מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטת מזונות זמניים, על-פיה רוחב שיקול הדעת המוענק לבית המשפט לענייני משפחה, בבואו לקבוע מזונות זמניים, עומד ביחס הפוך לצמצום שיקול הדעת של ערכאת הערעור.

ההכרעה של בית המשפט לענייני משפחה על אודות מזונות זמניים, חייבת להיות מהירה, עניינית, ומטבעה נשענת על תמונה חלקית.

התוצאה היא, כי קביעת בית המשפט קמא בנושא מזונות זמניים ניזונה מממצאים עובדתיים חלקיים. הגבלה זו תורמת לריסון שעל ערכאת הערעור לנקוט בבואה לבקר החלטת הערכאה המבררת.

בכל מקרה, החלטת מזונות זמניים אינה סופית. ככל שיתברר לאחר שמיעת ראיות שנפלה טעות בקביעת המזונות הזמניים, ניתן לשנות זאת לעבר ולעתיד.

חרף העובדה שפסיקתה של הערכאה הדיונית בנושא מזונות זמניים אינה חסינה מפני התערבות ערעורית, שומה על ערכאת הערעור להימנע מהתערבות בקביעתם של בתי המשפט לענייני משפחה בדבר שיעור המזונות הזמניים, אלא אם כן מדובר במקרה חריג ויוצא דופן.

לעניין זה ראה:

בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלוני (ניתן ביום 27.4.11).

בע"מ 1326/12 פלוני נ' פלונית (ניתן ביום 28.3.12).

רמ"ש (חי') 34826-10-18 פלוני נ' אלמונית (ניתן ביום 17.10.18).

לא מצאתי כי המקרה דנן נופל בגדר אותם מקרים חריגים.

16. זאת ועוד – מלשונו של סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984, עולה כי ככלל לא יידונו השגות הצדדים על "החלטות אחרות" (החלטות ביניים) של הערכאה הדיונית במסגרת הערעור על פסק הדין, אלא אם עלה בידי מבקש רשות הערעור, להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב הערעור על פסק הדין, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויות הצדדים; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי.

17. תקנה 150 לתקנות קובעת כי אף אם צד להליך לא ערער על החלטה אחרת עם נתינתה, פתוחה בפניו הדרך להשיג עליה בזכות עם סיום ההליך, במסגרת ערעורו על פסק הדין.

18. בהלכה הפסוקה יושמה הוראת סעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט (שעוסקת ברשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי המוגשת בפני בית המשפט העליון, אך זהה במתכונתה בכל הנוגע לתנאים הקבועים בהוראות סעיף 52(ב) לחוק, בהם צריך מבקש רשות הערעור לעמוד) באופן שנקבע כי יהיה מקום ליתן רשות ערעור על "החלטה אחרת" רק כאשר בכוחו של המבקש להראות כי הדיון בערעור עליה נחוץ, על אף שההליך העיקרי טרם הגיע לסיומו.

19. מבין הנסיבות אותן ניתן למנות לעניין נחיצות הדיון הן: הדירותה של ההחלטה, היינו, האם ההחלטה עשויה להשפיע באופן בלתי הפיך על זכויות הצדדים; ההכרעה עשויה לייתר הליך משפטי ארוך ומורכב במיוחד; ההכרעה תמנע קיומו של הליך שגוי; מקרים נדירים בהם ניתן לומר מיד כי הערכאה המבררת טעתה טעות ברורה, באופן שנפתח את שערי ערכאת הערעור עוד בטרם ניתן פסק הדין.

ראו לעניין זה:

רע"א 6523/19 פלוני נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ, פסקה 14 (3.2.20) – (אמנם החלטה זאת מתייחסת לסעיף 41(ב) לחוק בתי המשפט, אך ניתן להשליך ממנה על סעיף 52(ב) לחוק בתי המשפט, ועמדנו לעיל על דמיון הוראות שני הסעיפים הנ"ל).

רמ"ש (ת"א) 14272-05-17 י.ש נ' כ.ש (החלטתו של כב' השופט שוחט מיום 29/6/17, ובה מסוכמת ההלכה בנדון עם אסמכתאות נוספות).

רמ"ש (חי') 59194-10-18 פלונית נ' אלמוני (21.11.2018).

20. בנסיבות המקרה הנדון לא מצאתי כי בהחלטת בית משפט קמא, במסגרתה פסק דמי מזונות והוצאות מדור עבור ארבעה קטינים, יש טעות המחייבת כבר בשלב זה את התערבות ערכאת הערעור.

אמנם עסקינן בדמי מזונות שנפסקו בסכום גבוה יחסית למקרים אחרים, אולם יש לזכור כי דמי המזונות נפסקים לגופו של כל מקרה ולגופן של נסיבות. בנסיבות התיק קמא, בית משפט קמא התרשם (סעיף 19 להחלטה קמא), והתרשמותו אינה חסרת בסיס, כי הצדדים וילדיהם הקטינים חיו ברמת חיים גבוהה, וכי היקף הוצאותיהם לא נפל מהיקף המזונות הזמניים שנפסקו, לרבות אחזקת המדור.

עוד צוין בהחלטה קמא (סעיף 32), כי בכתב הטענות מטעם המבקש צוין כי החל מחודש מאי 2021 העביר המבקש למשיבה סכומים הנעים בין 60,000 ₪ ל- 70,000 ₪ בחודש, להוצאות הבית והקטינים. סכומים אלו תואמים לסך המזונות ואחזקת המדור שנפסקו בהחלטה קמא.

במצב דברים זה לא מצאתי כי נגרם למבקש עיוות דין כתוצאה מקבלת ההחלטה קמא.

21. עוד הלין המבקש, על כי המשיבה לא נושאת במזונות הילדים, וזאת בניגוד לכאורה לאמור ב-בע"מ 919/15. עיון בהחלטה קמא מלמד, כי בית משפט קמא התייחס לטענה זו של המבקש בהחלטתו (סעיפים 33-34) עת ציין מספר נימוקים:

א. רוב הנטל בגידול הקטינים מוטל על כתפי המשיבה, בשים לב לזמני השהות המצומצמים של הקטינים עם המבקש. נקבע כי זמני השהות של המבקש עם הקטינים, הם פעם בשבוע אחרי הצהריים, וכל סוף שבוע שני;

ב. קיימים פערי השתכרות בין הצדדים, ונקבע כי מדובר בפער "ניכר ומשמעותי" לטובת המבקש;

ג. לשון הסכם הממון, אשר בהתאם לה נפסק בשלב זה על ידי בית משפט קמא, כי המבקש יישא בלעדית בתשלום מזונות הקטינים.

לכן, אף מנימוקים אלה, קשה להתערב בשלב זה של המזונות הזמניים בסכומים האמורים.

22. לאור האמור לעיל, ניכר כי השופט קמא שקל שיקולים רלוונטיים בבואו להכריע בגובה החיוב במזונות, תוך ראיית התמונה הרחבה, ככל האפשר בנסיבות התיק קמא והצדדים. כאמור לעיל, מדובר בהחלטה זמנית בלבד, היינו אינה סופית וניתנת לשינוי. עוד נזכיר, כי החלטת מזונות זמניים היא כספית במהותה, וככזו היא הפיכה. ככל שיתברר במהלך הישיבות הקרובות, או לאחר שמיעת ראיות, כי נפלה טעות בקביעת גובה המזונות ו/או אחזקת המדור, ניתן יהיה לתקן זאת על ידי שינוי הסכומים לעבר לעתיד.

23. לסיום אתייחס לטענתו של המבקש בעניין פריסת החזר הסך ששולם ביתר לעשרים תשלומים, תוך אפשרות קיזוז כל תשלום מסכום המזונות החודשי. החלטה זו היא החלטה דיונית אשר נאמר לגביה לא אחת בפסיקה, כי בהחלטות דיוניות כאמור, לערכאה המבררת נתון שיקול דעת רחב, וערכאת הערעור ממעטת להתערב; התערבות בהחלטות מעין אלו שמורה למקרים חריגים בלבד.

ראו לעניין זה: רע"א 7961/22 חברון משה בע"מ נ' דקל ערובה למזרח תיכון בע"מ (23.11.22).

במקרה דנן כאמור – לא מצאתי כי נפלה ברכיב זה בהחלטה קמא, טעות שתצדיק, באופן חריג, את התערבות ערכאת הערעור.

סוף דבר

24. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

25. יחד עם זאת, נוכח סכום המזונות ואחזקת המדור הגבוה שנפסקו בהחלטה קמא, והן נוכח חששותיו של המבקש, כי המשיבה עלולה האריך את ההליכים מעבר לצורך ו/או תסכל כל אפשרות להגיע להסכמות כוללות שייתרו את המשך ניהול ההליכים המשפטיים, ראוי כי בית משפט קמא יעשה מאמץ לשמוע ראיות בהקדם בתיק קמא, במגבלות יומנו.

26. משלא נתבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

עירבון שהמבקש הפקיד בהליך יוחזר לו באמצעות באת כוחו.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

החלטה זו מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתנה היום, ל' חשוון תשפ"ג, 24 נובמבר 2022, בהעדר הצדדים.