לפני הרכב השופטים: כב' השופט אבי לוי [אב"ד] | |||
המאשימה | מדינת ישראל | ||
נגד | |||
הנאשם | אליאס חורי | ||
תקציר גזר דין |
כללי
ביום 30.12.21 הרשענו פה אחד, את הנאשם שלפנינו, ד"ר אליאס ח'ורי, בביצוע שורה של עבירות מין נגד שתיים ממטופלותיו: עבירת אינוס כלפי המתלוננת א'; ובכך שביצע שורה של עבירות כלפי המתלוננת ב' - אינוס; מעשה מגונה, מעשה מגונה שלא בהסכמה ושלוש עבירות שעניינן הטרדה מינית.
עובדות ההרשעה ביחס למתלוננת א'
קבענו, כי ביום 8.8.15, במהלך בדיקה גניקולוגית שאותה ערך למתלוננת א', שאל אותה על יחסי – המין שלה עם בעלה, על תחושותיה כשהיא מגיעה לאורגזמה ובהמשך, החדיר אצבעותיו לאיבר מינה והוציאן ממנו שוב ושוב עד שהמתלוננת באה לסיפוקה ופרצה בבכי. בעקבות זאת, הוא אחז את ידה, אמר לה, שערך לה בדיקה רגילה (תוך שהוא ממשיך בביצוע הפעולה האמורה), הורה לה להסתובב כשגבה אליו ואף מנע ממנה להסתובב בחזרה; הנאשם הוציא נוזל מתוך איבר – מינה והריחו. אחר כך, העביר הנאשם את המתלוננת אל מיטת הטיפולים, שם קיצר את חוט ההתקן התוך רחמי שהותקן בגופה.
ביחס למתלוננת ב'
ביום 9.4.16, כשהמתלוננת ב' הגיעה אל הנאשם לצורך ייעוץ באשר לניתוח ולאחר שישבה על מיטת הטיפולים כשפלג גופה התחתון חשוף ואיננו מכוסה, הביט הנאשם על איבר מינה ואמר כי יש לה את סוג איבר המין שאותו הוא מעדיף; בהמשך, הכניס אצבעו לנרתיקה והוציאה משם תוך שהוא מריח את ההפרשות; אח"כ, הכניס והוציא את אצבעותיו לאיבר – המין וממנו שוב ושוב ובמהלך זה אף עיסה את הדגדגן שלה. תוך כך, ליטף את מותניה, ירכיה ובטנה ושאל אותה אם היא "מתחרמנת". הוא ליטף את אזור ביטנה עד שהגיע עם ידו מתחת לחזה; הוא ביצע בה בדיקת אולטרה – סאונד ואמר שאיבר – מינה נראה טוב ליחסי מין; המתלוננת יצאה לשירותים וכששבה הבטיח לה הנחה במחיר הניתוח כיוון שהיא "מיוחדת", כלשונו; שאל אותה על מה היא מפנטזת ומה היא אוהבת בגבר, החמיא לחזה וליופייה ואף הקשה מדוע עליה להתחתן ולהתחייב. כשקרבה לדלת היציאה הניח את כף ידו על הדלת ושאל אותה מדוע היא ממהרת ומדוע היא עצובה. הוא אף נשק על לחייה. בחודש מאי 2016, הגיעה ב' למרפאתו שוב; הוא ביקש לנעול הדלת, מזג למתלוננת בירה, ואמר לה, שאם "תתחרמן" מבדיקה שיערוך לה זה יהיה טוב, כדי לראות אם נרתיקה מתרחב; הוא אמר לה שפנטז עליה ושאל אותה שאלות מביכות. ביום 2.8.16 הגיעה המתלוננת אל בית – החולים בו עבד, ביקשה ממנו שירשום לה "גלולות של היום שאחרי" ואז אמר לה הנאשם, שאלמלא היה רופא היה "אוכל אותה"; אמר לה, שהיא מיוחדת ויפה, שהוא נמשך אליה וכן ש"בא לו מלא דברים איתה", לדוגמה שהוא יהיה הסיבה לנטילת הגלולה למניעת הריון ולא אדם אחר.
טרם גזירת דינו של הנאשם, מצאנו לנכון לקבל את חוות – דעת המרכז להערכת מסוכנות ביחס למסוכנות הנשקפת מהנאשם בראי מעשי – העבירה שבעשייתם הורשע במסגרת פרשה זו. מעריכת המסוכנות באה לכלל דעה, שלפיה רמת מסוכנותו המינית של הנאשם נמוכה.
עוד מצאנו לנכון, טרם גזירת הדין, לקבל תסקירים על אודות נפגעות העבירות שמהם עלתה תמונת נזקים רחבים ועמוקים במתלוננות, במצבן הנפשי ובאורח חייהן וצורך טיפולי משמעותי.
הומלץ על הטלת סכומי פיצויים שיאפשרו להן לממן הטיפולים ולהשתקם.
מטעם ההגנה העידו לפנינו עדי אופי והוגשו מסמכים, אשר לימדו על הנאשם שהוא חרוץ זכה להערכת המטופלות ולאהבתן בשל יחס "מעל ומעבר" שהרעיף עליהן כי לא נשמעו מעולם תלונות עליו וכי הוא נהנה משם טוב כאשר פרשה דוגמת זו הנדונה כאן גורמת נזק עצום לתא המשפחתי של הנאשם. עוד צוין, שהנאשם תורם מזמנו, ממרצו ומכספו לטובת הכנסייה, שיפוצה ובנייתה ושהכל בקהילה אוהבים אותו ומאמינים בו. צוין גם שהוא מעולם לא נהג באורח הנוגד את האתיקה המקצועית או ניצל מעמדו למטרות אישיות כי הוא בן למשפחה מכובדת, מי ששמר על קשרים עם הכפר גם כשעבר לגור בנצרת.
הנאשם, בדברו האחרון, הדגיש, כי הוא עומד על גרסתו שלפיה מעשיו לא היו נגועים בפלילים, וכי גרסת המתלוננות אינה אמינה, על אף שהוא מודע לכך שבית המשפט סבר אחרת. הוא ציין, שהוא "מצטער שכל העניין הזה התרחש..." ועתר מבית המשפט להתחשב במצבו ולא להשית עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח.
דיון והכרעה
שורה של שיקולים ואינטרסים ציבוריים מחייבים אותנו למוד לנאשם עונש על מעשיו: מחד גיסא מתייצבים הצורך להלום את המעשים בעונש מתאים; הצורך להרתיע את ציבור הרופאים והמטפלים למיניהם מפני ניצול מעמדם, עמדתם, סמכותם וכוחם לצורכי סיפוק יצריהם תוך ביזוי וניצול המטופלות המגיעות לקבל סיוע רפואי והנותנות בהם אמון מוחלט; הצורך לומר בקול רם וברור – מעמדו הרם של הנאשם, עמדתו החברתית, היקר והכבוד אותם רוחשים לו אנשי קהילתו, תרומתו המקצועית והטיפולית למטופליו ואולי אף לקהילה הרפואית והמדעית – כל אלה אינם מהווים מגן מפני הענישה החייבת להיות מוטלת בגין מעשים כה חמורים, מכוערים ופוגעניים.
מאידך גיסא, נעמיד לנגד עינינו את אזהרת הסנגור בשולי טיעוניו –אל לו לבית המשפט לנהות אחר רחשים ציבוריים פופוליסטיים הדורשים נקמה בכל מחיר תוך התעלמות מעובדות המקרה העומד על הפרק.
אל לו לנסות לספק את צימאונו של חלק מהציבור לצפות ב"דם הניגר"; על בית המשפט לקיים את האמור במשנה א' שבפרק א' במסכת אבות שבמשנה: "...הוו מתונים בדין...".
אכן, המעשים המתוארים בהכרעת – הדין הם מכוערים ופוגעניים עד כדי בלתי – נתפסים.
הקשבנו לעדויותיהן של שתי המתלוננות אשר באו לפנינו; נחשפנו לכאבן; לסבלן; לתחושת ההשפלה וחוסר הכבוד שהיו מנת חלקן; לביזוי ולניצול; אל ההתייחסות אליהן כחפץ מרוקן מתוכן; אל ההתעלמות הבוטה מרגשותיהן, מרחשי ליבן ומזכויותיהן כמטופלות, כנשים, כבני – אדם.
ראויים, אפוא, מעשיו של הנאשם שלפנינו לענישה מחמירה ומרתיעה, ענישה ההולמת את הכיעור שבמעשים; את פגיעתם הרעה; את הנזקים העצומים ואת הצלקות העמוקות, שהותירו בנפשן של אותן שתיים אשר אזרו עוז והתייצבו, אשר העזו להביא דבריהן בלי כחל וסרק לפנינו; לעמוד בחקירות נגדיות קשות, חודרות ונוקבות ובלבד שצדקתן תצא לאור. וכעת, משהסתבר שכל דבריהן אמת, ונקבע כי אכן בוצעו בגופן ובנפשן אותם מעשים מכוערים ומשפילים, זכאיות הן להיות עדות לכך, שהמעשים הנוראים הללו מזכים את מבצעם בגמול הולם.
לפיכך, ובכגון דא, הנסיבות האישיות של העבריין אינן יכולות לזכות במקום של בכורה; תרומתו לחברה, גדולה ככל שהייתה, איננה יכולה להוות עבורו מגן ולו חלקי מפני ענישה; עברו המפואר, כישוריו והיותו אדם אשר נתפס כחיובי, מכובד ותורם בחברתו - כל אלה לא יקהו את חומרת המעשים שעשה באותן שתי מתלוננות. המחוקק נתכוון ובצדק רב, שמתחם העונש ההולם ייתן ביטוי רק ואך ורק למעשה שנעשה; לא לעושהו; כל עוד אין העושה חוסה תחת סייג כלשהו לאחריות או שהמעשה נעשה בתנאי קרבה לסייג כאמור במידה המחייבת התחשבות, מעשיו יהיו אלו אשר יקבעו את מתחם העונש, לא זהותו; לא מעשיו הטובים; לא עברו הנקי ולא תרומתו לחברה.
תחילה נתייחס לפגיעה במתלוננת א'
אין צורך בדמיון רב כדי להבין מהם הערכים החברתיים שבהם פגעו מעשי הנאשם כלפי המתלוננת א': מעשיו פגעו שלא כדין בגופה ובנפשה; הם חדרו לפרטיותה ולצנעתה; היה בהם כדי לרמוס ברגל גסה את אוטונומיית הרצון שלה; הם פגעו בקדושת האמון הטמונה במערכת היחסים החייבת לשרור בין מטופלת, בפרט מטופלות בתחום הגניקולוגי לבין רופאה.
מידת הפגיעה בערכים הללו בה מדובר כאן היא גבוהה. דומה שקשה לדמיין פגיעות חמורות מזו שאותה ביצע הנאשם במתלוננת כאשר ניצל את נגישותו הלגיטימית לאיבר – מינה פועל יוצא של כאביה והצורך שחשה להיבדק ולקבל טיפול רפואי דחוף לצורך סיפוק יצריו המיניים או ביזויה. הוא דרס ברגל גסה את כל הערכים הנ"ל. מדיניות הענישה בכגון דא מחמירה –
בתי – המשפט התייצבו על מנת להגן על מטופלות מפני פגיעות מיניות בהן על ידי רופאיהן; כאשר מדובר באינוסן בידי רופאיהן הוטלו עונשי מאסר חמורים ומרתיעים המשקפים הן את כיעורם של המעשים הן את שאט הנפש מביצועם.
ראוי, בשלב זה, לעיין בנסיבות ביצוע העבירה. אין לומר על מעשה העבירה כי לא היה מתוכנן. אין אמנם לדעת מתי עלתה בראשו של הנאשם "התכנית העבריינית" לאנוס את המתלוננת. ברור, עם זאת, שמאחר שאין עניין לנו כאן במעשה רגעי או קצר אלא במעשה ממושך, רב – שלבי, ומתמשך, יקשה לכנותו ספונטני. לכל בר – בי רב ברור, כי מעשהו של הנאשם צפוי לגרום למתלוננת נזק. יותר מכך, בזמן אמת החלה המתלוננת בוכה והדבר לא הפריע לרופא להמשיך במעשיו. משמע – הבין כי הוא גורם לה נזק נפשי אך נמנע מלהפסיק את המעשה. בפועל, כעולה מתסקיר נפגעת העבירה אכן נגרמו לה נזקים נפשיים ארוכי – טווח. לעולם לא נדע מה הביא את הנאשם, ממרום מעמדו ועמדתו המקצועית והטיפולית לעשות את שעשה. עם זאת, יקשה להימלט מהמחשבה שהמעשה בוצע על רקע רצון להשיג סיפוק מיני, גירוי מיני, או ליצור ביזוי מיני. הנאשם הבין היטב את מעשיו, את אופיים ואת הפסול הטמון בהם; הוא יכול היה וצריך היה לעצור עצמו מלבצעם ומצער שלא כך אירע. המעשה משקף ניצול נפגעת העבירה ומצב אין – האונים בו הייתה נתונה בפניו.
משמע, נסיבות ביצוע המעשה הן אכן חמורות ומחייבות ענישה חמורה. כפי שהודגש לפנינו בידי ב"כ המאשימה, לצד עבירת האינוס, שבעשייתה הורשע הנאשם נקוב עונש מזערי בן 4 שנות מאסר.
אמנם, בהתאם ללשון החוק אין חובה לגזור עונש זה כולו כעונש לריצוי בפועל. עם זאת, הכלל הרווח והמותווה על ידי בית המשפט העליון הוא, כי מקום בו קבוע עונש מזערי לצד עבירה אין לקבוע את תחתית מתחם העונש ההולם בסף נמוך מכך; אלא אם מתקיימים טעמים מיוחדים המצדיקים זאת.
נמצא, אפוא, כי מתחם העונש ההולם ביחס לאירוע זה צריך שייקבע על 4 עד 6 שנות מאסר לריצוי בפועל לצד עונשים נלווים.
נעבור לבחון את העבירות שבוצעו כלפי המתלוננת ב'
האמור, בלי ספק, ב"אירוע" חמור יותר; אמנם, את המתלוננת ב' לא הצליח הנאשם להביא לכלל שיא מיני; דא עקא, ניסיונותיו היו ממושכים יותר; הם לוו באמירות מפורשות ובמגע מפושט יותר בחלקי גופה האחרים; בהמשך הדרך (בפגישות השנייה והשלישית) המשיך הנאשם והטרידה מינית תוך שהוא מציע לה הצעות מגונות ומנסה לנצל מעמדו כרופאה על – מנת לייצר קרבה מינית עמה.
הערכים המוגנים שבהם פגעו מעשיו באירוע זה דומים. גם כאן נפגעו זכותה של המתלוננת על גופה ועל נפשה; אוטונומיית הרצון שלה; הזכות לקבל טיפול רפואי המשוחרר מהטרדה מינית ומפגיעה מינית; מערכת יחסי – האמון החייבת לשרור בין רופא נשים לבין מטופלת שלו.
מידת הפגיעה גם כאן משמעותית מאוד בשים לב למכלול המעשים, להתמשכותם ולניסיונות החוזרים ונשנים מצדו של הנאשם לייצר קרבה מינית עם המטופלת שלו, כמו גם לפער הגילים שבין השניים ולפערי הכוחות המובנים ביחסים שביניהם.
הנסיבות הקשורות לביצוע העבירות אף הן מחמירות; אין ספק שהמעשים ברובם המכריע היו מתוכננים; הנזק אשר צפוי היה להיגרם היה ברור לנאשם...וכעולה מן התסקיר נגרמו נזקים נפשיים עצומים למתלוננת, וגם היום, בחלוף שנים מאז האירוע היא עדיין מצויה בעיצומה של התמודדות עימם. הנאשם ניצל לרעה את כוחו, מעמדו וסמכותו כלפי המתלוננת וגם את היותה חסרת – אונים; חמור מכך, הוא ניצל את העובדה שהמתלוננת הסגירה באוזניו את סודותיה הכמוסים ביותר מתוקף תפקידו הרפואי.
בעניין העבירות שבוצעו כלפי מתלוננת זו מתקיימים מספר סעיפים המחייבים הטלת עונש מזערי. מלבד סעיף האינוס, המחייב הטלת עונש בן 4 שנות מאסר מתחייבים עונשים מזעריים בגין עבירה של מעשה מגונה (שנה ו-9 חודשי מאסר). בהתחשב במכלול מצאנו לקבוע מתחם עונש הולם ביחס לאירוע זה הנע בין 5 לבין 8 שנות מאסר בפועל במה שנוגע לעבירות שבוצעו במתלוננת זו.
משנקבעו מתחמי העונש בגין שני האירועים הנ"ל נותר לנו להיזקק לנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירות בטרם גזירת העונש המתאים. הללו נמנו בסעיף 40יא' לחוק.
אכן, ריצוי עונש מאסר עבור רופא מכובד וותיק דוגמת הנאשם מהווה פגיעה קשה מאוד. זהו עונש הצפוי לגדוע כליל את הקריירה המקצועית שלו ובכלל את תעסוקתו העתידית. גם משפחתו של הנאשם, אשר על מעמדה היום וההערכה הרבה לה היא זוכה, למדנו מעדי האופי שהעידו לפנינו ומחוות – דעת כתובות רבות אשר הוגשו לפנינו, תיפגע פגיעה אנושה כתוצאה מההרשעה וריצוי העונש. כבר היום נפגעה המשפחה מעצם ההרשעה וברור שבעתיד הנזקים התדמיתיים, הכלכליים והנפשיים הכרוכים בהטלת מאסר בפועל על אבי המשפחה הם הרסניים. הנאשם לא נטל אחריות על מעשיו, לא התנצל בפני המתלוננות ולא עשה כל מאמץ לפצותן. תעמוד לזכותו התנהגותו החיובית (העדר כל הרשעה חרף גילו שאיננו צעיר) ותרומתו לחברה ולקהילה כרופא, כעמוד – תווך של הקהילה הכנסייתית שאליה הוא משתייך, כאב, כבן – זוג, כעמית וכמורה דרך לרבים.
שמענו מפי הנאשם על נסיבות חייו שלא היו סוגות בשושנים, על כך, שפילס דרכו אל מעמדו הרם ביזע ובעבודה קשה וגם עניין זה יבוא לביטוי בעונש שייגזר לו.
חלפו שנים ארוכות מאז ביצוע העבירות. חלק מהתקופה תיזקף לחובת הרשויות (אשר נמנעו מלטפל טיפול אפקטיבי בתלונתה של המתלוננת א' במועד) ואשר התמהמהו בהגשת כתב האישום נגד הנאשם; חלק מהזמן אינו יכול להיזקף לחובתן, שכן הימשכות ההליך המשפטי נזקפת לכך, שהיה צורך בשמיעת ראיות לצורך בחינת אשמתו של הנאשם ולמגפת הקורונה אשר בשנתיים האחרונות האטה את ההליכים המשפטיים במדינה כולה. צודק הסנגור בטענתו, כי התנהלות הרשויות בכל הנוגע לניהול ההליכים בעניינו של הנאשם הייתה רחוקה ממיטבית. דוגמות לכך ניתן למצוא בעיכובים המיותרים בחקירת תלונת א'; בנסיבות מעצרו וחקירתו והעדר הרגישות המתחייבת בהליכי החיפוש שנערכו במרפאתו; באובדן קלטות או הימנעות מהקלטת חקירות המחויבות בכך על פי דין. כל אלו הקשו על הנאשם בניהול הגנתו. אנו באנו לדעה, שלפיה בכל המחדלים הללו לא היה כדי לעורר ספק סביר באשמת הנאשם; דא עקא, אין המחדלים הללו חסרי משמעות בהיבט גזירת עונשו ואי מיצוי הדין עמו.
סוף דבר
מצאנו לנכון, לבסוף ובהתחשב במכלול, לגזור לנאשם עונש כולל בגין מכלול מעשיו.
לאחר ששקלנו את כל השיקולים הצריכים לדבר אנו מטילים על הנאשם עונשים כדלקמן:
הנאשם יחל ריצוי עונשו ביום 8.1.23. הנאשם יתייצב להליכי מיון ושיבוץ במתקן קישון של שב"ס במועד שיזומן בו.
...