ביהמ"ש לענייני משפחה ת"א, השופטת איריס ארבל-אסל: פס"ד על פסיקת הוצאות משפט לטובת המשיב, בנסיבות בהן בקשה לביטול יפוי כוח מתמשך נמחקה על ידי המבקשת (תלה"מ 5218-10-21)

1. ביום 4.10.21 הגישה המבקשת תביעה להפעלת ייפוי כוח מתמשך ולחילופין מינוי אפוט' על גופו ורכושו של האב. ביום 22.6.22 הודיעה המבקשת כי לא תעמוד על המשך ניהול ההליך וכי היא מבקשת לסגור את התיק.
2. המשיב 1 עותר לחייב את המבקשת בהוצאות ריאליות בגין ההליך וכן עותר לתת הוראות לאפוט' הכללי לעניין ייפוי הכוח המתמשך.

רקע עובדתי בתמצית

1. המבקשת והמשיב 1 הם אחים, ילדיו של מר ______ (להלן – "האב").
2. המבקשת טענה כי ביום 24.1.21 הפקיד האב ייפוי כוח מתמשך, בו מינה אותה ואת המשיב 1 כמיופי כוח במשותף; ביום 18.5.21 ביקש האב לבטל את מינוי המבקשת כמיופת כוח וביום 30.5.21 האב חזר בו מהביטול וביקש כי מינוי המבקשת יחזור על כנו.
3. כן טוענת המבקשת כי על פי רישומי האפוט' הכללי, ביום 31.5.21, בטרם נקלטה חזרתו של האב מהביטול, המציא המשיב 1 אל האפוט' הכללי חוו"ד רפואית לפיה האב "אינו יכול להבין בדבר" וביקש להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך הקובע אותו כמיופה כוח יחיד.
4. בנסיבות אלה, פנתה המבקשת אל האפוט' הכללי וטענה שיש למנות אותה מיופת כוח במשותף יחד עם המשיב 1.
5. נוכח המחלוקות בין הצדדים, הודיע האפוט' הכללי כי לא יכניס את ייפוי הכוח לתוקף והפנה את הצדדים לבית המשפט.
6. ביום 4.10.21 הגישה המבקשת את ההליך שבכותרת.
7. ביום 9.12.21 הודיע המשיב 1 כי אין עילה להפעיל את ייפוי הכוח שכן האב כשיר לחלוטין ועצמאי בהתנהלותו. כן טען המשיב 1 כי ביום 8.12.21 פנה אל האפוט' הכללי והודיע שאין צורך להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך והוא חוזר בו מבקשתו מיום 31.5.21.
8. המשיב 1 צירף תצהיר מאת המטפלת של האב, בו היא מצהירה כי האב מתנהל באופן עצמאי ועבודתה עבור האב מתמקדת בעיקר בבישול, ניקיון ואירוח חברה.
9. כן צירף המשיב 1 חוו"ד פסיכיאטרית של ד"ר פלדינגר מיום 28.11.21, אשר נערכה בהתבסס על בדיקה של האב מיום 26.11.21, בה נקבע כי האב סובל מירידה קוגניטיבית קלה אשר איננה מפריעה לו בתפקוד היומיומי ולכן, אין צורך למנות לו אפוט' או להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך שהפקיד.
10. המשיב לא הסביר מדוע ביקש מלכתחילה להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך ולא הציג את חוו"ד הרפואית על בסיסה ביקש להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך.
11. ביום 17.2.21 הוגשה עמדת האפוט' לדין אשר מונתה עבור האב, על פי החלטת בית המשפט. האפוט' לדין עו"ד חן אורמן ציינה כי נפגשה עם האב בביתו ובשיחתם, התרשמה כי האב ערני, שיתף פעולה באופן מלא והבהיר באופן עקבי וקוהרנטי כי ככל שיזדקק לסיוע בהמשך, הוא מעוניין שהמשיב 1 לבדו ישמש כמיופה כוח עבורו ו/או אפוט' על גופו ורכושו.
12. כן ציינה האפוט' לדין כי האב טען שביטל את המינוי של המבקשת כמיופת כוח מכיוון שהוא סומך יותר על המבקש 1 וכי חתם על חזרה מביטול המינוי של המבקשת, רק לאור לחצים שהפעילה עליו המבקשת.
13. יחד עם זאת, האפוט' לדין ציינה כי האב לא זכר שהמשיב 1 הוא שביקש להפעיל את ייפוי המתמשך וכי לתפיסת האב, המבקשת היא זו שיזמה את ההליך להפעלת ייפוי הכוח ולמינוי אפוט' עבורו והוא כועס עליה על כך.
14. נוכח האמור, הביעה האפוט' לדין עמדתה לפיה אין למנות לאב בשלב זה אפוט' או להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך, אולם לתחושתה מתקיימים יחסי תלות בין האב לבין המשיב 1 ורב הנסתר על הגלוי במערכת המשפחתית.
15. ביום 13.3.22 הגיש המשיב 1 את התייחסותו לעמדת האפוט' לדין. המשיב 1 טען כי עמדת האפוט לדין תומכת בכך שאין עילה להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך ו/או למנות לאב אפוט' ולכן, יש להורות על דחיית ההליך.
16. כן טען המשיב 1 כי אף אם היה צורך להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך ביוני 2021, היה זה צורך זמני אשר איננו קיים עוד ולכן גם פנה אל האפוט' הכללי והודיע כי הוא חוזר בו מהבקשה להכניס את ייפוי הכוח לתוקף.
17. בהתאם להחלטת בית המשפט, צירף המשיב 1 את חוו"ד הרפואית אשר הגיש לאפוט' הכללי לצורך הפעלת ייפוי הכוח המתמשך. מדובר בחוו"ד מיום 6.6.21 שנערכה ע"י ד"ר פפירוב גריגורי, בה נכתב כי היא נערכה על פי בקשת המשיב 1 לצורך הכנסתו לתוקף של ייפוי כוח מתמשך.
18. בהתאם לחוו"ד מיום 6.6.21, נמצא כי בשלושת החודשים טרם עריכת חוו"ד, האב סבל מהחמרה משמעותית בירידה בזיכרון, נמצא כבלתי כשיר לחתימה על מסמכים משפטיים ואיננו מסוגל לטפל בענייניו:

1. ביום 13.3.21 הגישה המבקשת את התייחסותה לעמדת האפוט' לדין. המבקשת טענה כי ניכר שהאב איננו האדם שהיה, הוא איננו כשיר עוד לנהל את ענייניו ופיתח יחסי תלות אבסולוטיים וקונסיסטנטיים במשיב 1.
2. ביום 16.6.22 התקיים דיון במעמד הצדדים, האב עצמו בליווי המטפלת והאפוט' לדין.
3. בית המשפט שמע את האב בנוכחות האפוט' לדין בלבד, כאשר כל יתר הצדדים המתינו מחוץ לאולם. האב הביע בפניי בית המשפט את רצונו כי במידת הצורך, הוא מעוניין שמשיב 1 ישמש כמיופה כוח לבדו מכיוון שיש לו אמון אליו וקיימת ביניהם הבנה טובה. כן ציין האב כי הוא סבור שהמבקשת מעוניינת בכספו בלבד.
4. לאחר שמיעת האב, נכנסו הצדדים לאולם וכל צד טען בעל פה.
5. בסיום הדיון, ניתנה למבקשת שהות להודיע האם היא עומדת על המשך ניהול ההליך, לאור חוו"ד הרפואית של ד"ר פלדינגר וההתרשמות הישירה של בית המשפט מהאב.
6. ביום 22.6.22 הודיעה המבקשת כי לא תעמוד על המשך בירור ההליך, רק על מנת שלא להעביר את אביה בדיקות נוספות.
7. כעת נותר להכריע בשאלת ההוצאות והפסיקתא אשר המשיב 1 הגיש לחתימת בית המשפט.

טענות הצדדים בתמצית

1. ביום 4.7.22 הודיע המשיב 1 כי הוא עומד על פסיקת הוצאות ריאליות, שכן המבקשת "גררה" אותו להליך ובכך גרמה לו להוצאות ניכרות, טרחה ועוגמת נפש. המשיב 1 טען כי מדובר בתביעה שלא היתה צריכה לבוא אל העולם ואיננה אלא ניסיון פסול של המבקשת להכתיב לאב את רצון המבקשת.
2. כן ביקש המשיב 1 כי תיחתם פסיקתא המופנית אל ב"כ האפוט' הכללי, אשר תבהיר כי המינוי של המבקשת כמיופת כוח בוטל.
3. המבקשת טענה בתגובתה כי הסיבה היחידה בגינה "נגררו" הצדדים להליכים משפטיים נעוצה במשיב 1, אשר ביקש להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך והציג תעודה רפואית מאת ד"ר פפירוב מיום 6.6.21 לפיה האב איננו מסוגל להבין בדבר, דבר אשר חייב פניה לבית המשפט לצורך הכרעה בזהות מיופיי הכוח נוכח החלטת האפוט' הכללי, אשר סירב להפעיל את ייפוי הכוח והפנה את הצדדים לבית המשפט.
4. המבקשת הודיעה כי על פי חוו"ד של ד"ר פפירוב, אשר הוגשה על ידי המשיב 1 אל האפוט' הכללי, מצבו של האב חייב את הפעלתו של ייפוי הכוח המתמשך ורק ביום 28.11.21, כארבעה חודשים לאחר שהמבקשת פתחה בהליך המשפטי, אץ המשיב 1 על דעת עצמו לרופא אחר, אשר מצא את האב כשיר.
5. המבקשת טוענת כי לא הובהר הפער בין שתי חוו"ד שהוגשו בהפרש של ארבעה חודשים ועד למועד זה לא ברור השינוי שחל במצבו הקוגניטיבי של האב התקופה שבין שתי חוות הדעת, אשר שתיהן ניתנו לבקשת המשיב 1.
6. כן טענה המבקשת כי המבקש 1 פעל בחוסר תום לב ונמנע מלהציג את התעודה הרפואית של ד"ר פפירוב עד שבית המשפט חייב אותו לעשות כן, באופן המצביע על היעדר ניקיון כפיים.
7. כן ציינה המבקשת כי אין בהליך מסוג זה "מפסיד" או "מנצח" וכי מדובר בהליך הנועד לטובתו של האב, ולא לרווח אישי של המבקשת.

דיון והכרעה

1. לאחר עיון, מצאתי שאין מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיב 1 שכן מדובר בהליך מוצדק שניהלה המבקשת בעקבות הבקשה שהגיש המשיב 1 עצמו להפעלת ייפוי הכוח המתמשך.
2. כאמור לעיל, הורתו של ההליך כולו בבקשה שהגיש המשיב 1 אל האפוט' הכללי להפעלת ייפוי הכוח המתמשך של האב, לה צירף המשיב 1 חוו"ד רפואית הקובעת כי האב איננו כשיר ולא מסוגל לנהל את ענייניו.
3. המשיב 1 הגיש את הבקשה להפעיל את ייפוי הכוח המתמשך מבלי ליידע את המבקשת, סירב לשתף את המבקשת במצבו של האב ונמנע מלהציג בפניה את חוו"ד הרפואית על בסיסה ביקש להפעיל את ייפוי הכוח.
4. מאחר שהאב שינה את דעתו מספר פעמים באשר למינוי של המבקשת כמיופת כוח, הודיע האפוט' הכללי לא יכניס לתוקף את ייפוי הכוח ללא החלטת מתאימה של בית המשפט.
5. בנסיבות אלה, המשיב 1 גרם לכך שלא נותרה למבקשת ברירה אחרת אלא להגיש את ההליך, שכן על פי המידע שהיה בידיה בשלב זה, היה קיים צורך למנות לאב מיופה כוח / אפוט' שיטפל בענייניו שכן הוא איננו כשיר.
6. רק ביום 9.12.21, חודשיים לאחר פתיחת ההליך על ידי המבקשת, טען המשיב 1 כי הודיע לאפוט' הכללי שהוא חוזר בו מהבקשה להפעלת ייפוי הכוח והגיש חוו"ד פסיכיאטרית של ד"ר פלדינגר מיום 28.11.21, לפיה האב כשיר.
7. המשיב 1 לא הבהיר מה גרם לו להגיש את הבקשה להפעלת ייפוי הכוח מלכתחילה, או מהו השינוי שחל במצבו הקוגניטיבי של האב אשר גרם לו לבקש חוו"ד רפואית נוספת ולחזור בו מהבקשה.
8. בנוסף, המשיב 1 נמנע מלחשוף את חוו"ד הרפואית על בסיסה הגיש את הבקשה להפעלת ייפוי הכוח המתמשך והגיש אותה לתיק רק ביום 13.3.21, לאחר החלטה מפורשת של בית המשפט.
9. במצב דברים זה, הביא המשיב 1 בהתנהלותו המעורפלת לחשד סביר בדבר כשירותו של האב, אשר חייב את בירור מצבו וטובתו של האב, לרבות על ידי מינוי אפוט' לדין ושמיעתו בפניי בית המשפט.
10. נוכח האמור, אין מקום לחייב את המבקשת בהוצאות לטובת המשיב 1.
11. כמו כן, אין מקום לחתום על הפסיקתא שהגיש המשיב 1 וככל שהאב אכן כשיר, באפשרותו לפעול בעצמו מול האפוט' הכללי לצורך הסדרת רצונו, בהתאם להנחיות שתינתנה על ידי האפוט' הכללי.
12. המזכירות תודיע ותסגור את התיק.

ניתן היום, י"א תמוז תשפ"ב, 10 יולי 2022, בהעדר הצדדים.