בפני | כבוד השופטת ענבל קצב-קרן | |
תובעת | ג.ש. ע"י ב"כ עו"ד אבנר קלוזנר | |
נגד | ||
נתבעים | 1.ג.ש. 2.א.ש. 3.ט.ש. | |
ע"י ב"כ עו"ד יוסף מילר ו/או מאהר שחאדה ואח'
| ||
פסק דין |
רקע:
הנתבעת 2 הינה אשתו שלעבר של הנתבע 1 וכלתה לשעבר של התובעת
הנתבעת 3 הינה בתו של הנתבע 1 ונכדתה של התובעת .
יוער, כי ב- 2010 עתר המנוח בתביעה למתן פס"ד הצהרתי לביטול העסקה/רישום והעברת הזכויות כאמור, ואולם התביעה נדחתה (תמ"ש ---- ).
זכויות אלו הועברו מאוחר יותר מהנתבעת 3 להוריה–הנתבעים 1-2 (בהתאם לתצהירי העברה שנחתמו ב-25.7.14) ולאחר מכן הועברו מהנתבעת2 לנתבע 1 בהתאם להסכם גירושין שנחתם ביניהם.
25% מהזכויות אשר הועברו אליו מבתו הנתבעת 3
25% מהזכויות אשר הועברו אליו מאשתו לשעבר הנתבעת 2 בהתאם להסכם הגירושין ביניהם
25% מהזכויות נרכשו ע"י הנתבע 1 מאחיו מ' בהתאם להסכם פשרה כאמור
25% מהזכויות נוספים הועברו לנתבע 1 מבנו
במהלך הליכים אלו הצהיר הנתבע 1 כי לטובת התובעת רשומה הערת בדבר זכותה למגורים בדירה העיקרית לכל ימי חייה.
תמצית עתירות התובעת:
ההליך המשפטי
דיוני הוכחות התקיימו ביום 20.12.18, 17.1.19, 7.7.20, 8.7.20 .
כמו כן הוגשו תצהירי בנותיה – גב' ג' וגב' ס'.
בנוסף, זומנו לעדות ונחקרו עו"ד ו' וכן פרופ' מ'.
תמצית טענות התובעת:
התובעת אף מכחישה כי חתמה על מסמכים בפני עו"ד אלמוני, שהינו לטענתה חברו הטוב של הנתבע1, וזה ממילא לטענתה לא הסביר לה את משמעותם ותוכנם של המסמכים והתצהיר עליהם הוחתמה. לטענתה, לא ניתנה לה הזדמנות לעיין במסמכים והנתבע 1 טען בפניה כי המדובר במסמכים לצורך קבלת הנחה בארנונה, חשמל ומים.
עוד לטענתה, העברת הזכויות בכנס לידי הנתבעת 3 מנוגדת לאמור בס' 78 לתע"ר הנתבע 1, לפיו במגזר הערבי נהוג כי הבנים מקבלים את החלק הארי מנכסי הוריהם.
לטענתה, על דרכי פעולתו של הנתבע1 ניתן ללמוד אף מהעובדה כי לאחר פטירת אחיו ט' שהיה חסוי ונכה, הגיש התנגדות למתן צו ירושה, בטענה אבסורדית כי קיימת צוואה (ע'61, ש' 21-32).
כן לטענתה, עו"ד פלוני אשר ערך את תצהירה של הנתבעת 2 ולאחר מכן ביטל אותו וערך עבורם את הסכם הגירושין – מסר תשובות מתחמקות, וטען כי אינו זוכר מה בדיוק נעשה ומדוע בוטל התצהיר (עדות עו"ד פלוני 17.1.19 ע' 61 ש' 29-32, ע' 62 ש' 1-6, ע' 63 ש' 12-25).
עוד לטענתה, על אף שבתצהירה (סע' 14) טענה הנתבעת 2 לתמיכה ועזרה שהעניקה לתובעת, הרי בחקירתה השיבה כי לא היתה בקשר עם התובעת כמה חודשים (ע' 40, ש' 17-20, 36-37).
בשנת 2013 העבירה הנתבעת 3 את חלקה בדירה שקיבלה מהתובעת לידי הוריה, כאשר למרבה הפלא, באותה שנה אביה הנתבע 1 פשט רגל. לטענתה, ברור כי תזמון העברת הדירה מהנתבעת 3 להוריה קשור להיות הנתבע 1 פושט רגל. בחקירתה לא נתנה הנתבעת 3 הסבר מניח את הדעת מדוע דווקא במועד זה העבירה הדירה להוריה (ע' 30 ש' 8-34). עוד לטענתה, הנתבעת 3, כמי שטוענת שהיא נכדתה המועדפת ובעלת יחסים קרובים עם סבתה, לא דאגה לזכויות המדור של סבתה בדירה, הגם שידעה כי סבתה מתכוונת להמשיך להתגורר בה.
עו"ד פלוני נשאל על טעויות שנפלו במסמכים (טעות בשמה וכתובתה של הנתבעת 3, וטעות במספר ת.ז. של התובעת) – השיב תשובות מתחמקות ומבולבלות (ע' 60 ש' 14-22, ע' 9 ש' 9-28). כמו כן לטענתה, לא ניתן כל הסבר מניח את הדעת לטעויות הבסיסיות בטפסים שערך, לרבות הזהות המוחלטת בין כתיבת שמה של הנתבעת 3 (שמולא בכתב ידו של עו"ד פלוני) לבין חתימת הנתבעת 3 בהמשך אותו מסמך, לרבות הטעות החוזרת באיות שמה של הנתבעת 3 והדבר מעלה תמיהות קשות על אמיתות החתימה, בקשר להעברת הזכויות לנתבעת 3.
לחילופין, הסתירות והפגמים בכל אחד מהמסמכים ו/או בינם לבין עצמם מצדיקים את ביטול העברת המתנה, כאמור בסע' 4 ו- 5(ב) לחוק המתנה תשכ"ח -1968.
תמצית טענות הנתבעים:
בנוסף, הוצגו בפני ביה"מ: תצהירים עליהם חתמה התובעת, הן לפני והן לאחר הגשת התובענה דנן, בהם אישרה כי העניקה את המתנות נשוא התביעה מרצונה החופשי; פרו' של דיונים שהתקיימו בפני ביה"מ בהם הודתה התובעת כי הנתבע 1 עזר וסייע לה במשך השנים שעברו ואף הציל את חייה; קלטות שתיעדו מפגשים רגועים מלאי אהבה שהתקיימו בין התובעת לבין הנתבע 1 לאחר הגשת התביעה, בהם הודתה התובעת כי אין לה כל טענה נגד הנתבעים, כי היא אכן נתנה את המתנות נשוא התובענה מרצונה החופשי וכי בנותיה הן אלה שלוחצות ומאיימות עליה להגיש את התביעה.
לטענתם, במהלך עדות התובעת נחשפה האמת והתברר כי אין לתובעת כל טענה נגד הנתבעים, כי אין כל עילה ו/או טעם לביטול המתנות שניתנו על ידה וכי דין התובענה להידחות.
לטענתם, מתוך רצון לשמור על התובעת, רשומה לטובת התובעת הערת אזהרה למגוריה כל ימי חייה בדירה העיקרית. בנוסף, התחייב כך הנתבע 1 בפני ביה"מ והוא אף התנגד לתביעת האח מ' למכירת הדירה (זאת בניגוד לבנותיה של התובעת אשר הצהירו כי יסכימו למכירת הדירה ויעשו כן ככל שאמן תזכה בתביעה).
כך לטענתם גם בכל הנוגע לטענות התובעת בעניין יחסו של הנתבע 1, היות והתובעת הודתה במסגרת הליכים קודמים כי הנתבע 1 הוא זה שסייע לה ולא הייתה מצדו מעולם אלימות כלפיה.
כמו כן לטענתם, אף בעניין כספים לא הוצגו כל ראיות ו/או עדויות והתובעת הודתה כי הנתבע1 לא נטל ממנה כספים. אף טענות אלו נזנחו על ידה.
כן הוגשו הקלטות לבית המשפט מהן עולה כי הבנות מאיימות על התובעת והן הכריחו אותה להגיש את התביעה. כך גם העידה התובעת בתמ"ש--- – אשר גם במסגרתו ניסו הבנות לעשוק את אביהם ואת אחיהם על מנת להתעשר ולהקנות לעצמן נכסים (פרו' 28.2.12 ע' 90 ש' 7-8 וע' 92 ש' 1-4, ע' 95) – נגד הבנות ועל איומיהן. כן הוצגה תלונה שהגישה התובעת נגד הבת ו' בגין אלימות והיא אף הוציאה נגדה צו הרחקה (נספח 26 לתע"ר הנתבע 1).
אלימות זו, באה לידי ביטוי גם לאחר הגשת התביעה כפי שעלה בקלטות המפגשים שהוצגו (תמלול שיחה wa0013 ע' 13 ש' 28, wa0012 ע' 8 ש' 9-10 ו- 16, ש' 21, ע' 9 ש' 1,3,5,12). כן לטענתם, עולה מהתמלולים כי התובעת כלל לא יודעת מה נאמר בתובענה, כי התובענה כולה לטובת הבנות ו' ו- א' ולא לטובתה האישית, כי מי שיזם את התובענה הוא בעלה של הבת ס', ועוד.
לטענתם, התובעת לא חלקה על ההקלטות ו/או התמלולים ו/או תוכנם.
לטענתם, התובעת סתרה עצמה בעדותה פעמים רבות, הן בעדותה פה והן עדותה בהליך הקודם לעניין בעלה המנוח בתמ"ש -- (כמפורט בסע' 74 ואילך לסיכומיהם) וכן התחמקה ממתן תשובות והתייחסות לסתירות אלו.
לטענתם, התובעת אישרה כי מעולם לא חתמה על מסמך מבלי לקרוא או להבין אותו (ע' 26 ש' 4-13), אישרה בפני הנתבע 1 בהקלטה כי נתנה לו את המתנה (נספח 31 לתע"ר הנתבע 1 ), כי לאורך השנים היא ובעלה היו בקשר הדוק עם הנתבע1, כי נהגה לתת לנתבעת 3 שהסיעה אותה לבית החולים מתנות, וכי היה קשר מיוחד עם הנתבעת 3 וילדיו של הנתבע 1 וכי מעולם לא נמנע מהבנות לבוא לבקרה או כל קשר עמה. כן אשרה התובעת כי לפני שבעלה נפטר (2015) הנתבע 1 לא היה אלים והתנהגותו הייתה טובה (ע' 34 ש' 6-11 ), כי הנתבע 1 סייע וטיפל בה (עדותה בע' 41 ש' 13-18), כי יחסיה עם הנתבעים היו טובים (ע' 38 ש' 1-10, ע' 52 ש' 13-33, ע' 53 ש' 24-33)- דבר שמוכיח כי ההסכם לא נחתמו תחת אלימות/עושק. כמו כן העידה התובעת כי הבנות לחצו עליה להגיש את התביעה, כי בעלה של הבת ס' מנסה לגזול את הכספי הבן ט' ז"ל וכי לא היה זה תחת איום מצד הנתבע 1 (עדותה בע' 41 ש' 22-36).
עו"ד אלמוני– לטענתם, הצהיר כי הסכמי המתנה נערכו לבקשת התובעת, אשר פנתה אליו וביקשה להעביר את זכויותיה לבנה הנתבע 1 ואשתו הנתבעת 2, ונחתמו בפניו, לפי רצונה ולאחר הסבר שקיבלה ועסקינן במתנה כנה ואמיתית אשר נחתמה ללא כל השפעה חיצונית ו/או אלימות. כן הצהיר על היחסים הטובים בין התובעת לנתבע 1. עדותו הייתה, לטענתם, מהימנה, ישרה, סיפקה תשובות חד משמעיות ולא נסתרה.
עו"ד פלוני– לטענתם, הינו עד ניטרלי, שהיה ביחסי חברות עם התובעת ועם בעלה המנוח. אף עו"ד פלוני העיד כי התובעת פנתה אליו וביקשה לערוך מסמכי מתנה להעברת זכויותיה בדירה העיקרית לנכדתה הנתבעת 3, וכי התובעת נכחה במשרדו וחתמה על מסמכים בפניו. כן העיד כי התובעת הבינה את משמעות העסקה, כי לא הייתה אלימות/ עושק / כפייה, וכי התובעת נכחה בעצמה במשרדי עמידר ואשרה את העברת הזכויות לנתבעת 3. עדותו לא נסתרה ונתמכה במסמכים חתומים ע"י התובעת. לטענתם, העיד על יחסיה הטובים של התובעת עם הנתבע 1 ועל עזרתו (ואף כי התובעת ובתה איימו עליו לפני כניסתו לעדות בביה"מ).
עו"ד ו' – ייצג את התובעת בתביעת הבן מ' לפירוק שיתוף בדירה העיקרית. בכתב ההגנה בהליך שם, הצהירה התובעת בפניו כי הינה יודעת על עסקאות המתנה ולא העלתה בפניו כל טענה בכל הנוגע לעסקאות או למצב הרישומי.
פרופ' מ' – העד טיפל הוא בבן ט' והיה עד להתנהלות המשפחה בזמן אישפוזו, העיד כי הבת ו' הייתה אלימה, כי לא ניתן היה לנהל עמה שיח ענייני והיא תקפה מילולית את הצוות הרפואי בעוד הנתבע 1 נהג כאח למופת.
מר פ' – העד הינו חברו של הנתבע 1, והעיד כי נהג לבקר בביתו, כי היו לו יחסים עם המשפחה וכי מעולם לא ראה אלימות מצד הנתבע 1 אלא יחסים טובים בינו ובין התובעת.
מר מ' – אחיו של בעלה המנוח של התובעת. העד הצהיר כי ידוע לו שהנתבע 1 עזר וסייע להוריו ואף העביר כספים לתובעת, כי מעולם לא נקט באלימות, כי התובעת הצהירה בפניו בנה של הבת ס' גורם לתסיסה ובעיות במשפחה (אף עד זה טען כי הותקף ע"י התובעת והבת ו').
הנתבעת 3– לטענתם, עדותה הייתה מהימנה וקוהרנטית. הנתבעת 3 העידה כי התובעת העבירה לה את המתנה מרצונה, כי הדבר לא היה חריג וכי הייתה יחד עם התובעת במשרדי עמידר בעת שהתובעת חתמה מול נציגה שם על מסמכי ההעברה. כן העידה, כי התובעת אישרה בפני עו"ד פלוני כי זהו רצונה החופשי לאחר שעוה"ד הסביר לה את מהות ההסכם (עדות הנתבעת 3 מיום 7.7.2020 ע' 23 ש' 25-38), כי היא ובני משפחתה הגרעינית טיפלו בתובעת ובדוד (ע' 26 ש' 28-37 וע'27 ש' 1-2 וכן 6-9, 23-39), והבהירה את קרבתה המיוחדת לתובעת ואת היחסים הקרובים ביניהם.
הנתבעת 2– לטענתם, הנתבעת 2 העידה על מערכת היחסים החמה וההדוקה בינה, ילדיה ובין התובעת, כי הנתבע 1 לא נקט אלימות, ועל האלימות של הבת ו' כלפי התובעת. התובעת לא העלתה כל טענה נגד הנתבעת 2 ואף צורפה הקלטה בה נשמעה התובעת מודה כי אין לה כל טענה כזו. יתרה, לטענתם, במהלך עדות התובעת פנתה אל הנתבעת 2 והצהירה כי היא אוהבת אותה וכי תמיד עזרה וטיפלה בה. כן הוכח כי כל שהעידה בתע"ר נכון.
הנתבע 1– לטענתם, לא עלה בידי התובעת להפריך את גרסתו העובדתית המהימנה של הנתבע1 כי טיפל בתובעת, שמר עליה וסייע לה ככל הדרוש וכי ימשיך לעשות כן. הנתבע 1 הבהיר את התהיות בנוגע להעברת הזכויות לנתבעת 3 שכן הם "אותה משפחה". כפי עדותו הקשר בינו ובין התובעת היה טוב ללא אלימות (הוצגו סרטונים שתיעדו את המפגשים) וכי התובעת מפחדת מהבנות ו' ו-ס' (לדו' ע' 47 לפרו' 7.7.20 וכן ע' 52 ש' 23-35). כן העיד כי הראה לתובעת את אישור עמידר שהתקבל, וכי העברת הזכויות בדירה הקטנה הינה מקובלת והתובעת חששה מבנותיה. כן העיד על היחסים הטובים בינו לבין התובעת ומשפחתו לעומת יתר הנכדים ועל טיפולו באח ט'.
לטענתם, גם אם היה חל סעיף זה הרי לא הוכחה התנהגות מחפירה של הנתבעים כלפי התובעת. כמו כן נעשו עסקאות מאוחרות להענקת המתנה של התובעת לנתבעת 3 – הנתבעת 3 העבירה את הזכויות שקיבלה מהתובעת אל הוריה, ולאחר שיחסי ההורים הגיעו לקיצם, הועברו הזכויות עפ"י הסכם הגירושין, על יסוד הסתמכותם על הזכויות שקיבלו, והסכם זה קיבל תוקף של פס"ד חלוט. זאת ועוד, הנתבע 1 שינה את מצבו עת הסתמך על המתנה ורכש את חלקו של האח מ' על מנת שתוכל התובעת להישאר בדירה. משמקבלי המתנה בהחלט שינו את מצבם בהסתמך על המתנה שקיבלו, חילקו את רכושם ואת זכויותיהם וביצעו איזון משאבים בהסתמך עליהן ולכן ביטול המתנה הוא בבחינת ביטול פסק דין חלוט ועיוות דין חמור שאין לו מקור חוקי ואין בו שום הגיון תחיקתי.
דיון והכרעה:
המסגרת הנורמטיבית
הוראות סעיף 7 לחוק המקרקעין תשכ"ט-1969 (להלן:"חוק המקרקעין") קובעות, כי עסקה במקרקעין טעונה רישום, העסקה נגמרת ברישום, ורואים את השעה שבה אישר הרשם את העסקה לרישום כשעת רישום;
עסקה שלא נגמרה ברישום רואים אותה כהתחייבות לעשות עסקה. עם השלמת המתנה, ביטולה אינו מתאפשר מכוח חוק המתנה אלא מכוח דיני החוזים הכללים. זאת, להבדיל ממקרה בו מדובר בהתחייבות לתת מתנה, אז מוגבלת חזרתו מההתחייבות בסעיף 5(ב) (ג) לחוק המתנה).
ראה לעניין זה:
"על חוזה המתנה חלות שתי מערכות של הוראות חוק, ראשית, זו המיוחדת שנכללה בחוק המתנה, התשכ"ה- 1968, ושנית, בהיעדר הסדר ספציפי בחוק הנ"ל, ההוראות הכלליות של דיני החוזים, החלות על כל החוזים לסוגיהם, אלא אם כן נקבע הסדר מיוחד לסוג מסוים של חוזים". ע"א 343/87, פרי נ' פרי, פ"ד מד (2) 154).
הואיל והמתנה הושלמה, ביטולה מתאפשר אך מכוח דיני החוזים הכללים.
מכאן שיש לדחות טענות התובעת בדבר זכאותה לחזור בה מהמתנה נוכח התנהגותו המחפירה של מקבל המתנה כאמור בסע' 5 לחוק המתנה שעניינו התחייבות ליתן מתנה, והתנאים לחזרה מהתחייבות זו.
יצוין כי בסיכומיה טענה התובעת לראשונה לאי השלמת הרישום, טענה שלא הוכחה על ידה בכל שלב, והינה אף תמוהה לכשעצמה בהינתן עתירת התובעת עצמה לביטול שרשרת ההעברות שבוצעה לאחר העברת זכויותיה בדירות למי מהנתבעים. יצוין, כי בהתייחס לדירה הקטנה הוצג אישור זכויות חברת עמידר מיום 28.1.2016 לפיו הזכויות בדירה הקטנה רשומות 50% ע"ש הבן ט' ו- 50% ע"ש הנתבע 1, ואילו בהתייחס לדירה העיקרית הוצג (בתיק תמ"ש --- אשר כאמור נידון במאוחד עם תיק זה) אישור זכויות חברת עמידר מיום 24.11.2015 לפיו הזכויות בדירה העיקרית רשומות 25% ע"ש הבן מ' ו- 75% ע"ש הבן ט'.
כמו כן בהתייחס לדירה העיקרית אף הוצג ייפוי כח בלתי חוזר עליו חתומה התובעת מיום 6.5.2013 – ולעניין זה הלכה היא כי חתימה על ייפוי כח בלתי חוזר מהווה ויתור בכתב על זכות החזרה ממתנה של החותם
ע"א 2941/14 חושאן נ' עבדאללה [פורסם בנבו] (1.3.16).
על בית המשפט לוודא מעל לכל ספק כי נותן המתנה אכן התכוון לתת מתנה מתוך רצון חופשי וכי אין ליקוי רצון הפוגע בגמירות דעתו. במקרה זה דרוש "חופש מצפון והחלטה מלאים ושלמים יותר מאלו הדרושים בחוזים דו צדדים" (ראה ספרו של מרדכי אלפרדו ראבילו "חוק המתנה", מהדורה שניה, עמ' 37-38). "אכן בהיות המתנה חוזה חד צדדי, ובפרט כאשר המדובר במתנה במקרקעין חייבת להיות הבדיקה לגבי גמירת דעתו של הנותן קפדנית במיוחד" (ע"א 7051/93 האפוטרופוס הכללי נ' איתן גולדברג (פורסם בנבו, 20.7.1995)). מטעמים אלו עשוי בית המשפט להנמיך את הרף הנדרש לצורך ביטול המתנה עקב פגם בכריתת הסכם המתנה. אולם, אין בכך כדי לשחרר את בית המשפט מלבחון מהי עילת הביטול של הסכם המתנה ראה ע"מ (חי') 403/06 ע.ע.מ נ' ה.ע.מ (פורסם בנבו).
המבחן לגמירות דעת הינו מבחן חיצוני אובייקטיבי, במסגרתו יש להביא בחשבון את נסיבות העניין, התנהגות הצדדים ודבריהם לפני כריתת החוזה ולאחריו, ולבחון על פי קנה המידה האובייקטיבי את המתקשרים עצמם.
ראה ע"א 3601/96 ע' בראשי נ' עזבון המנוח זלמן בראשי ז"ל, נב (2) 582, עמ' 596-597).
גמירות דעתה של התובעת
התובעת כבת 80, סובלת לטענתה מבעיות רפואיות רבות ושונות, ואולם יודגש, כי לא נטען במהלך הליכים אלו כי בעיותיה הרפואיות פוגעות בכשרותה לנהל הליכים אלו ו/או לחתום על מסמכים. התובעת אף היתה מיוצגת לאורך ההליך ע"י מספר עורכי דין. עוד יובהר, כי לא הועלתה כל טענה לעניין כשרותה של התובעת במועד החתימה על מסמכי העברת הזכויות.
ואולם, לאחר חקירתה מיום 20.12.18 – בה, בין היתר, לא זיהתה התובעת את חתימתה על תצהיר עדות ראשית אשר הוגש מטעמה לתיק, ולא היה מנוס אלא להורות על הוצאתו מהתיק - התעורר לראשונה החשש שמא התובעת זקוקה למינוי אפוטרופוס לדין.
לאחר קבלת עמדות הצדדים, הוריתי בהחלטתי מיום 16.1.2019, על מינוי אפוטרופוס לדין לתובעת. זאת, נוכח התרשמותי כי בנסיבות שנוצרו, הסכסוך המשפחתי הקשה, והליכים קודמים שהתקיימו בעניינם של הצדדים –התובעת זקוקה לאפוטרופוס לדין שיסייע לה לבחון ענייניה בראי הקונפליקט המשפחתי והמורכבות המשפחתית בה נמצאת לכאורה (הגם כי לא הוכח כי כשירותה כשלעצמה נפגמה, והגם כי הינה מיוצגת).
לבקשת האפוטרופוס לדין ובהסכמת הצדדים, התקיימה ביום 14.5.2019 ישיבה היוועדות בביהמ"ש בנוכחות ב"כ הצדדים בלבד, בניסיון לפתור את הסכסוך.
ואולם, על אף שהמו"מ בין הצדדים בסיוע האפו' לדין המשיך גם לאחר ישיבת ההיוועדות, לא עלה בידיהם להגיע להסכמות.
ביום 10.12.19 הודיע האפוטרופוס לדין כי בנסיבות בהן הצדדים לא הגיעו לפשרה, התובעת מיוצגת ע"י עו"ד מטעמה, העידה ואינה נדרשת עוד להופיע בפני ביה"מ, וקיימת זהות אינטרסים גבוהה בינה ובין בתה ו' –הוא סבור, כי נכון יותר לאפשר את המשך ההליך ללא התערבותו הפעילה, ובכפוף להצהרת הנתבעים כי לתובעת זכות מגורים בדירה לכל ימי חייה.
ביום 22.1.2020 ניתן תוקף של החלטה להתחייבות הנתבעים כי התובעת תמשיך להתגורר בדירה העיקרית ללא תמורה ולמשך כל ימי חייה.
כן שוחרר האפוטרופוס לדין מתפקידו.
העברת הזכויות בדירה העיקרית מהתובעת לנכדה הנתבעת 3:
עוד הוצגו בקשר עם דירה זו:
"4. אבהיר להלן שהתובעת ביצעה את עסקאות המכר מרצונה החופשי וחתמה על מסמכי העסקה בפני. טענות התובעת לעניין אי ידיעה, או אי הבנה על אילו מסמכים היא חתמה אינן אמת".
......
"9. זכור לי שבשנת 2013 פנתה אלי התובעת וביקשה ממני לערוך הסכם העברת זכויות ללא תמורה, בינה לבין (הנתבעת 3) נכדתה והבת של (הנתבע 1) (להלן: "..."), במסגרתו ביקשה התובעת להעביר ל(נתבעת 3) את מלוא זכויותיה בדירה המצויה ברחוב X הידועה כגו"ח [... ] שהיוו 50% מכלל הזכויות בדירה העיקרית".
....
"11. אומר זאת באופן בלתי משתמע על שתי פנים. החתימות על מסמכי העסקה הינן חתימת התובעת; היא ידעה על מה היא חותמת; הבינה את מהות העסקה ; והסכימה מרצונה החופשי לביצוע העסקה".
....
"15. התובעת כאמור, חתמה על המסמכים בפני. כאשר היא ידעה מה תוכן העסקה עליה היא חותמת ולא היה כל ספק בכך".
...
"16. יתרה מזו, בעת ביצוע העברת הזכויות במשרדי עמידר , נכחה התובעת ביחד עמי ועם (הנתבעת 3) במשרדי עמידר. היא אישרה את העסקה בפני נציגי עמידר. התובעת מעלימה עובדה זו מעיני בית המשפט הנכבד, במטרה להטעותו." (ההדגשה במקור)
בעדותו מיום 17.1.19, שב עו"ד פלוני על הדברים, העיד כי ייצג את התובעת ו- הנתבעת 3 (ע' 58 ש' 9-12); כי הסביר לתובעת כי המדובר במתנה בלתי חוזרת וכי התובעת שבה וציינה כי זהו רצונה (ע' 59, ש' 3-4); כי המסמכים נחתמו במשרדו (ע' 59 ש' 10, ועמ' 64 ש' 34); כי החתימה הינה חתימת התובעת (עמ' 60 ש' 28-29); וכי נוכח הערה שהיתה בתיק עמידר לפיה נאסר לבצע כל עסקה ללא נוכחות התובעת, הגיעה התובעת למשרדי עמידר, שם הוסברה לה פעם נוספת (ע"י נציגת עמידר) מהות הפעולה שהיא מבצעת (ע' 59 ש' 15-36, ע' 64 ש' 12-13).
ראה גם חקירת הנתבעת 3 מיום 7.7.20 אשר אישרה כי הסכם המתנה נחתם במשרדו של עו"ד פלוני (ע' 22 לתמליל, ש' 26), וכי התובעת והיא התייצבו במשרדי עמידר (ע' 23 ש' 1-3).
העברת הזכויות בדירה הקטנה מהתובעת לנתבעים 1-2:
עוד הוצגו בקשר עם דירה זו:
"5. אני מצהיר בפני בית המשפט הנכבד כי התובעת ביצעה את עסקאות ההעברה ללא תמורה מרצונה החופשי. לא הופעל עליה שום לחץ בעת עריכת העסקאות. התובעת ידעה על העסקאות ואף על העברת הזכויות בדירות נשוא כתב התביעה, על שם (הנתבע1) ".
....
"10. בחודש ספטמבר פנו אלי התובעת, (הנתבע 1) ו (הנתבעת2), וביקשו שאייצגם בעסקה להעברה ללא תמורה, של מלוא זכויות התובעת בדירה הקטנה על שם (הנתבע 1) ו(הנתבעת 2 )".
....
"12. ביום 29.9.2014 נכחו במשרדי התובעת, (הנתבע1) ו (הנתבעת 2) וחתמו על מסמכי העסקה לרבות על תצהירי העברה ללא תמורה, טופסי דיווח למשרד מיסוי מקרקעין ומסמכים נוספים.
13. אני מצהיר בפני בית המשפט הנכבד כי החתימות על המסמכים הנ"ל ועל יתר מסמכי העסקה הינן חתימת הצדדים. בכל המסמכים המאומתים על ידי, חתמה התובעת במו ידה בפניי." (ההדגשה במקור)
....
"15. כמו כן אצהיר, כי בעת עריכת העסקה, לא הופעל על התובעת שום לחץ, או איומים מצד (הנתבע1) ולא מצד אף אחד אחר. התובעת ביצעה את העסקה מרצונה החופשי ללא כל השפעה חיצונית. היא הבינה את העסקה, את מהות המסמכים שעליהם היא חתמה והסכימה לביצוע העסקאות".
בעדותו מיום 7.7.2020 שב עו"ד אלמוני על הדברים, והעיד כי אישר כי התבקש ע"י התובעת, והנתבעים 1-2 לערוך עבורם את העסקה (ע' 7 לתמליל ש' 14-21) וכי ייצג בעסקה את שלושתם (עמ' 9 ש' 13-15); כי "דיברנו, הסברתי להם, הבהרתי לפניהם, חתמו על המסמכים ואז המשכתי את הטיפול שלי" (ע' 7 ש' 28-30); כי העסקה התבצעה במשרדו (ע' 11 ש' 32-35).
בנוסף העיד על קיומה של הערה במשרדי עמידר, לפיה כל פעולה דורשת את אישור התובעת
(ע' 17 35-39 , ע' 18 ש' 1-5) על אף שהדברים לא נרשמו בתצהירו.
הנתבע 1 בחקירתו מיום 7.7.2020 אישר כי המסמכים נחתמו במשרד עוה"ד אלמוני (ע' 58, ש' 3).
אין חולק כי בענייננו התקיים המבחן החיצוני-האובייקטיבי שעה שחתימת התובעת מתנוססת על גבי מסמכי העברה (הסכם מתנה, תצהירי העברה, ייפוי כח, דיווחים למיסוי מקרקעין ובקשות להעברת זכויות לעמידר). מסמכים אלו מעידים על מצג ברור וחד משמעי בדבר כוונתה של התובעת להתקשר הסכם המתנה.
בית המשפט התרשם מקיומה של מערכת יחסים סבוכה, מורכבת ומרובת תככים בין בני המשפחה. אין זה מן הנמנע, כי רצונה של התובעת ביחס להענקת רכושה למי מבני המשפחה, מושפע מהתהפוכות ביחסיה עם ילדיה ו/או מהסכסוכים שנוצרים בין ילדיה מעת לעת. ואולם, אין בכך משום עילה כדי לבטל את עסקאות המתנה.
עם זאת, יש להעיר, כי באותו עניין הגיעו הנתבע 1 והבן מ' להסכם פשרה, לאחר פתיחת הליכים אלו, כאשר התבקשה מחיקת התובעת מההליך, וכן הוגשה בקשת עו"ד ו' לשחרורו מייצוג, נוכח המחלוקת שנתגלעו בין התובעת לנתבע 1.
עו"ד פלוני התייחס לדברים בעדותו, הנתבעת 3 עצמה אישרה בעדותה כי היא שחתמה על המסמכים, וממילא לא מצאתי כי יש בפגמים אלו כדי להצדיק את ביטול המתנה.
כן הצביעה התובעת על טעות שנפלה בתצהיר ההעברה בקשר עם הדירה הקטנה - טעות בתאריך אישור החתימה (משנכתב 25.7.14 במקום 29.9.14 כפי שנכתב בגוף התצהיר). עו"ד אלמוני הסביר בעדותו כי המדובר בטעות דפוס (ע' 5 לתמליל ש' 21-22; ע' 7 ש' 2-10). עדות זו לא נסתרה, וממילא לא מצאתי כי המדובר בפגם אשר יש בו כדי להורות על ביטול המתנה.
בכל הנוגע לזכות המגורים בדירה העיקרית, הרי שעו"ד פלוני נשאל בחקירתו, מספר פעמים, מדוע הסכם המתנה אינו כולל סעיף בדבר זכות כאמור (הגם שתצהיר ההעברה עליו חתמה התובעת כולל סע' בדבר משך מגוריה בדירה, מאידך תצהיר הנתבעת 3 לא הוצג). עו"ד פלוני הבהיר כי ניסח את ההסכם בהתאם לרצון התובעת והוראותיה, וכי המשך מגוריהם של הורים בדירה עם ילדיהם מקובלת במגזר הערבי והינה אף חלק מהערכים במגזר (ע' 59 ש' 11-19, ע' 64 ש' 4-13, ע' 66 ש' 3-5).
הגם שאינני סבורה כי היעדרו של סע' זכות מגורים לתובעת מצדיק לבדו את ביטול ההסכם (וראה לעניין זה טענות התובעת לביטול ההסכם להלן), הרי שבמהלך הליכים אלו שב הנתבע 1 על התחייבותו למתן זכות מגורים לתובעת, ולהתחייבות זו אף ניתן תוקף של החלטה ביום 22.1.20. עוד יש להפנות לעדותו של עו"ד אלמוני אשר לדבריו הוא אשר פעל לרישום הערה בדבר זכות מגוריה של התובעת כאמור עוד במהלך 2019 (הגם שאסמכתא בדבר רישום הערה כאמור לא הוגשה לתיק בית המשפט).
אעיר עוד, כי לא ברורה טענת התובעת באשר להבטחת זכות מגוריה בדירה הקטנה, לגביה לא נטען בכל שלב כי התובעת התגוררה/מתגוררת/בכוונתה להתגורר בה.
כך גם לא מצאתי להכריע בשאלת קרבתה של הנתבעת 3 לתובעת ו/או האם זו מצדיקה את העברת הזכויות אליה, מקום בו עדות עוה"ד פלוני לפיה התובעת היא שפנתה אליו והביעה רצונה בעסקה זו, ואף שבה ואשרה רצונה בעסקה בפני נציגת עמידר, מהימנה עלי.
על אף טענות התובעת באשר להעברות מאוחרות יותר – הרי שביהמ"ש אינו נדרש להכריע בתקפותן של עסקאות שלא בוצעו ע"י התובעת והתובעת אינה חלק מהן, ואף לא לבחון את המניעים להן. בית המשפט יידרש בהליך זה לעסקאות שביצעה התובעת עצמה בלבד.
העילות הנטענות לביטול עסקאות המתנה:-
חתימה על מסמכים תחת לחץ ואיומים שהפעיל עליה הנתבע 1; היעדר הבנה באשר למסמכים עליהם חתמה; הטעיה מצד הנתבע 1 באשר לתוכנם ומהותם של המסמכים עליה חתמה – בסברה כי המדובר במסמכים לצורך קבלת הנחה בחשמל וארנונה; זיוף חתימתה.
גם בחקירתה, שבה התובעת על טענות אלו, כך לדוגמא:
"ש. מה את יכולה לספר בעניין חתימה על מסמכים?
ת. אני יודעת שהבן (הנתבע 1) כל הזמן בא אלי, ככה בכעס, תחתמי פה תחתמי שם. על מה? אני רוצה לעשות לך הנחה בחשמל. לא ידעתי על מה החתים אותי. לא אמר לי. אמר שיעשה לי הנחות בבית בחשמל ובמים. למה שאתן ל(הנתבע 1) כשיש לי 3 בנות רווקות בבית?
ש. היו לכם בעיות אלימות ואיומים בבית ?
....
ש. מה הייתה התנהגות של (הנתבע1) בבית ?
ת. לא כל כך טוב. עכשיו יש לי 2 בנות לא נשואות, הוא בא והכריח אותי להעביר חצי דירה בשבילי. הכריח בצעקות ואלימות קשה. אם אני לא נותנת לו, אז מרביץ, צועק, אי אפשר לגור בבית" (פרוטוקול מיום 20.12.18, בע' 22, ש' 5-17).
"ש. למה חתמת לו אם את לא רוצה?
ת. כי הוא אמר שהוא רוצה לעשות לי הנחה בחשמל, מים, את גרה לבד, בעלי נפטר. לא אמר לי אמת.
ש. סיפרת על אלימות ואיומים. מה הכוונה?
ת. הוא בא בצעקות, איומים. הוא רוצה הכל על המקום. אני לבד בבית, פחדתי.
ש. את ידעת מה את חותמת ?
ת. לא. תחתמי לי פה תחתמי שם.
ש. הלכת למשרדי עו"ד לחתום?
ת. לא. בבית " (ע' 22 ש' 26-34).
"ש. את אישה במקצועך אחות מוסמכת, עבדת שנים רבים בבי"ח ואת אישה אינטילגנטית. למה אם את לא רוצה לתת מתנה למה את חותמת?
ת. כי מכריחים.
ש. עד כדי כך?
ת. כן נכון.
ש. מבחינת מה מכריחים אותך? בלחץ נפשי? במכות באיומים?
ת. איומים" (ע' 29, ש' 12-18).
"ש. יש הסכם שאת חתומה שאת נותנת את הדירה בשנת 2013 שאת נותנת את החלק שלך ל(נתבעת 3).
ת. אני לא נותנת.
ש. מה את יכולה לספר? למה נתת לה את זה?
ת.הוא כל הזמן הכריח אבל אני לא הסכמתי לתת. לא הסכמתי. למה שאני אתן ל(נתבעת 3) כשיש לי 5 בנות? למה?
ש. אז למה חתמת על ההסכם? זו חתימה שלך.
ת. הוא מביא את זה תחתמי פה. למה? הנחה למים, לחשמל. הוא משקר עליי. אני יודעת את האמת? מאיפה אני יודעת? כל הזמן משקר" (ע' 30 ש' 11-19).
"ש. יכול להיות שהייתה לך מערכת יחסים בעבר עם(הנתבע 1) והוא מאד דאג לך ונתן לך הכל ולכן החלטת לתת לו במתנה את שתי הדירות האלה?
ת. הוא ביקש את זה ו...
ש. ומה? הסכמת?
ת. אני לא. הוא ביקש ביקש ביקש וכבר רשם.
ש. ואת הסכמת?
ת. אני לא הסכמתי. למה שאתן לו והבנות שלי לא יקחו שום דבר?
ש. אז סידרו אותך למעשה?
ת. כן"(ע' 30 ש' 25-33).
"ש. אמרת ש(הנתבע 1) גנב. את אומרת ש(הנתבע 1) זייף את המסמכים של עסקאות הנדלן?
ת. כן. אתה חבר שלו.
ש. ז"א (הנתבע 1) בא והראה מסמכים, הינה אמא שלי חתמה על עסקי מתנה. אחד נתניה והסכם אחר הוא טוען, שאת נתת ל...
ת. לא נכון. מה אני אעשה עם הבנות שלי?
ש. הוא זייף חתימה שלך?
ת. זייף הכל זייף. אני אתן לבנות שלו ולא לבנות שעוזרות לי כל הזמן יום ולילה.
ש. מפנה לנספח 1 א' לתצהיר של עו"ד (פלוני), הסכם מתנה.
ת. חבר טוב שלו.
ש. ההסכם הזה אמרת שהכל מזוייף. (הנתבע 1) מציג את ההסכם ואומר שאת חתמת על ההסכם. זה מזוייף?
ת. כן. איך אתן ל(נתבעת 3) לא אומרת לי שלום בחיים.
ש. וגם חתימות שלך על התצהיר מתנה שנתת ל(נתבעים 1-2) גם הוא מזוייף?
ב"כ התובעת:
צריך לשאול בצורה אחרת. מה זה מזוייף?
ת. כן " (עמ' 31 ש' 2-19).
ראה לעניין זה אף עדותה של הבת ו':
"ש. בשנת 2013 אימא שלך אמרה לך ש(הנתבע 1) החתים אותה על העסקה כן או לא?
ת. למה שתיתן דווקא לבת של (הנתבע 1)? אימא שלי נודע על הסיפור הזה אחרי המוות של ט'. אחרי שנפטר.
ש. אז ב-2013 לא אמרה לך ?
ת.לא היה דבר כזה. הכל זיופים. אני ראיתי אותו מחתים אותה, אמר אם לא תחתמי תמותי. אני רועדת התקשרתי לעורך דין. אחרי שט' נפטר, הכל זיופים. הוא לא קרא לה, לא נתן לה לקרוא. יש סכרת בעיניים , לא הראה לה על מה היא חותמת. היא יודעת שהיא חתמה, אבל היא לא יודעת על מה. אחרי שט' נפטר, הוא זייף מלא. לא יודעת על מה היא חתמה" (ע' 17 לפרוטוקול מיום 20.12.18, ש' 10-17).
והרי לך 4 טענות שונות, לפחות, באותו משפט באשר לנסיבות החתימה על המסמכים.
התובעת אף כינתה את ב"כ הנתבעים ''שקרן'' ולטענת העדים עו"ד פלוני ומר מ' התובעת איימה עליהם מחוץ לאולם הדיונים.
כאמור לעיל בפתח חקירתה מיום 20.12.18, הוצגו בפני התובעת תצהיר עדות ראשית ותצהיר
משלים שהוגשו מטעמה, ואולם התובעת לא זיהתה את חתימתה על תצהיר 25.5.18, ולא היה מנוס אלא להורות על הוצאת תצהירה מהתיק, כאשר ניתנה לב"כ אפשרות לחקור אותה בחקירה ראשית.
התובעת אף נשאלה בעדותה מיום 17.1.2019 מי הגיש את התביעה בתיק, אך לא ידעה להשיב:-
"ש. את יודעת מי הגיש את התביעה בתיק?
ת. לא. מי?
ש. את
ת. מתי ?
ש. התביעה הזו בבית המשפט הוגשה בשמך, על ידי עורכי הדין שלך. את יודעת את זה?
ת. לא אני לא רוצה לשמוע. רוצה ללכת.... " (עמ' 52, ש' 1-6).
טענת הזיוף
מאידך, עוה"ד אלמוני ו- פלוני העידו כי התובעת חתמה בפניהם.
והתובעת עצמה העידה (עמ' 36 ש' 15-18):
"ש. כשחתמת בפני עו"ד (אלמוני) ו- (פלוני), הסבירו לך על מה את חותמת ?
ת. לא הסבירו דבר.
ש. אמרו לך לחתום?
ת. כן".
כפיה
"מי שהתקשר בחוזה עקב כפיה שכפה עליו הצד השני או אחר מטעמו, בכוח או ביום, רשאי לבטל את החוזה".
יסודותיה של עילת הכפיים הם: התקשרות בחוזה, קשר סיבתי וכפייה.
''כפייה'' כוללת כל פגיעה בגופו של אדם, נכסיו, חירותו ומעמדו החברתי/כלכלי כדי לאלצו להתקשר בחוזה. כפייה יכולה להתבטא בהפעלת כוח ממשי או באיום בהפעלת כוח. הפגיעה או האיום בפגיעה צריכים להיות בלתי חוקיים (ר' בספרה של פרופ' שלו 'דיני חוזים', עמ' 330-333).
מבחן הקשר הסיבתי בין הכפייה לבין ההתקשרות בחוזה הוא מבחן סובייקטיבי, ועל העותר לביטול חוזה מחמת כפייה להוכיח כי הכפייה השפיעה על רצונו בהטילה בו פחד ואלמלא קיומה לא היה מתקשר בחוזה (ויובהר, הנפגע אינו נדרש להוכיח כי האדם הסביר לא היה מתקשר בהסכם בנסיבות שהתקיימו).
בהתאם להוראות הסע', חוזה שנחתם תחת כפייה ''ניתן לביטול'' ואינו "בטל מעיקרא".
עו"ד פלוני אף העיד, כי התובעת היא שפנתה אליו בבקשה כי יערוך את מסמכי ההעברה.
יחד עם זאת, ולעניין העסקאות הנידונות בפני ואשר לביטולן עותרת התובעת - לא הוכחה כי הופעלה אלימות מצד הנתבע 1 כלפי התובעת, קל וחומר שלא הוכח הקשר הסיבתי בין אלימות/איומים לכאורה לבין כריתת ההסכמים אשר התובעת עותרת לביטולם.
כמו כן, התובעת בחקירתה העלתה טענות סותרות, כאשר מחד טענה כי פחדה מהנתבע 1, כי הוא "בחור מסוכן" ואף פעלה להוצאת צווי הרחקה (פרוטוקול מיום 20.12.18 ע' 28, ש' 15-17), ומאידך הכחישה אלימות מצד הנתבע 1 (פרוטוקול מיום 17.1.19 ע' 52 ש' 23-35; ע' 53 ש- 7-8), ואישרה כי היא אוהבת אותו ואת משפחתו, וכי אלו סייעו לה (ע' 52), וכי הם ביחסים טובים (ע' 53 ש' 28 , 34). התובעת פנתה במהלך חקירתה הן לנתבע 1 "אתה אוהב אותי?" (ע' 52, ש' 35), והן לנתבעת 2 "יש לך משהו נגדי?" (ע' 52, ש' 17).
כן הוצגו במהלך הדיונים הוצגו הקלטות ותמונות, מהם עולה כי התובעת המשיכה לפגוש את הבן הנתבע 1 גם לאחר החתימה על המסמכים וגם לאחר פתיחת הליכים אלו.
יצוין כי בנוסף, זומנו עדים מטעם הנתבע 1 להוכחת יחסיו הטובים עם אמו והיעדר אלימות (פרופ' מ', מר פ') ואף עוה"ד אלמוני ו- פלוני נשאלו על כך.
נוכח כל המפורט לעיל, לא מצאתי איפה כי התובעת הוכיחה טענותיה לחתימה על מסמכים תחת לחץ ואיומים ודין טענה זו להידחות.
הטעיה /תרמית
"מי שהתקשר בחוזה עקב טעות שהיא תוצאת הטעיה שהטעהו הצד השני או אחר מטעמו, רשאי לבטל את החוזה; לעניין זה "הטעיה" – לרבות אי גילוין של עובדות אשר לפי דין, לפי נוהג, או לפי הנסיבות היה על הצד השני לגלותן".
יסודותיה של עילת ההטעיה הם: טעות אצל אחד הצדדים שהתקשר בחוזה; הטעיה שהטעה אותו הצד שכנגד; קשר סיבתי כפול בין הטעות ובין ההתקשרות בהסכם וכן בין ההטעיה לבין הטעות.
"תרמית היא היצג כוזב של עובדה בידיעה שהיא כוזבת או באין אמונה באמיתותה או מתוך קלות ראש, כשלא אכפת למציג אם אמת היא או כזב, ובכוונה שהמוטעה על ידי ההיצג יפעל על פיו. אולם אין להגיש תובענה על היצג כאמור, אלא אם היה מכוון להטעות את התובע, אף הטעה אותו, והתובע פעל על פיו, וסבל על ידי כך נזק ממון".
"חמישה יסודות נדרשים על מנת שעוולת תרמית תתקיים: (א) היצג כוזב של עובדה (ב) היעדר אמונה באמיתות ההיצג (ג) כוונה שהתובע יוטעה על ידי ההיצג, ויפעל בהסתמך עליו (ד) התובע הוטעה ופעל על סמך טעותו (ה) התובע סבל נזק ממון עקב פעולתו על סמך ההיצג".
כב' השופט שמגר בע"א 614/84 ספיר נ' אשד, פ"ד מא (2), 225, עמ' 239-240.
מידת ההוכחה הנדרשת בעוולת התרמית גבוהה וקרובה ל"וודאות".
היסוד הנפשי של הטעיה צריך להתקיים בעילת התרמית וחובת ההוכחה חלה על התובע.
ע"א 614/84 ספיר נ' אשד, מא (2), 225, ע"א 400/86 עיזבון קריגר נ' קריגר, מב(4), 500.
נוכח כל המפורט לעיל, לא מצאתי איפה כי התובעת ביססה תשתית עובדתית להוכחת טענותיה בדבר הטעייה, ודין טענה זו להידחות.
כך גם לא ביססה התובעת את התשתית העובדתית הנדרשת להוכחת תרמית.
לעניין זה יש להוסיף, כי נפסק לא אחת, כי חזקה על החותם על מסמך בכתב כי הבין את תוכנו של המסמך עליו חתם וכי היה מודע למשמעותה ולתוצאות חתימתו ועל כן אין הוא יכול לנער חוצנו ממנו.
ע"א 1513/99 דטיאשוילי נ' בנק לאומי לישראל בעמ', פ"ד נד(3) 591;
ע"א 1319/06 שלק נגד טנא נגה (שווק) 1981 בעמ', (פורסם נבו 20.3.07).
הגם אם כפי עדותה של התובעת לא תמיד קראה את המסמכים עליהם חתמה:
"ש. מה היה קורה אם באים להחתים אותך על ניירת ואת אומרת שאת לא רוצה?
ת. אם היו נותנים לי לקרוא, הייתי נותנת ואם לא, אז אני לא נותנת.
ש. אז מה קרה שאת לא קראת ? בלגן צעקות?
ת. אני חותמת אם אני קוראת ומבינה, ואם אני לא קוראת ומבינה, אז אני לא חותמת.
ש. אמרת שהיו דברים שחתמת ולא ידעת על מה חתמת ?
ת. כי לא אמרו לי. רק תחתמי, אז חתמתי.
ש. אבל מה זה תחתמי?
ת. הוא קורא לי מה שיש ואם אני מבינה אני חותמת ואם לא, אז לא" (ע' 26 ש' 7-15).
וכן -
" ש. כשאת חתמת על ניירת, את היית קוראת על מה את חותמת ?
ת. לא כל הזמן" (עמ' 24, ש' 30-31).
הרי: "אדם החותם על מסמך בלא לדעת תוכנו, לא יישמע בטענה שלא קרא את המסמך ולא ידע על מה חתם ובמה התחייב".
ע"א 467/64 שוויץ נ' סנדור, פ"ד יט (2) 113, 117; ע"א 413/79 אדלר חברה לבניין בעמ' נ' מנסור, פ"ד לד(4) 29, 38; ע"א 121/70 דב גלעדי נ' אוריון חברה לביטוח בעמ', פ"ד כה(1) 648, 654.
באשר לעתירת התובעת להשבת כספים בסך של 200,000 ₪, אשר לטענתה ניטלו ממנה באיומים ובמרמה – הרי שזו לא הוכחה ולו בראשית ראיה, וממילא הוכחשה ע"י התובעת בחקירתה עת נשאלה: "ש. היו באים איתך לבנק למשוך כסף? ת. לא". (פרוטוקול מיום 20.12.18, ע' 23, ש' 31-32). על כן, דינה להידחות.
אף טענת התובעת לפיה העברת הבעלות ברכב--- בוצעה שלא כדין ולא ברצונה – לא הוכחה. מאידך, עו"ד פלוני הצהיר (תצהיר מיום 8.8.17), כי העברת הזכויות נעשתה בהסכמת התובעת, והיא שפנתה אליו לשם עריכת תצהיר בעניין המופנה למשרד הביטחון:
"27. לפני מספר חודשים, פנו אלי התובעת ו(הנתבע 1). התובעת הודיעה לי כי ברצונה להעביר את זכויותיה ברכב לטובת בנה (הנתבע 1).
28. התובעת טענה בפני כי לצורך העברת הזכויות ברכב על שם (הנתבע 1), משרד הביטחון דרש שהיא תמציא לו תצהיר חתום על ידה ומאומת על ידי עורכי דין, במסגרתו תצהיר שהיא מבקשת שהרכב ירשם על שמו של (הנתבע 1) באופן בלעדי.
29. בהתאם לבקשתה, ערכתי את התצהיר והיא חתמה עליו בפני ביום 5.5.17.
30. התובעת חתמה על התצהיר מרצונה החופשי. לא התרשמתי שהיו לחצים עליה שתחתום על התצהיר. היא הבינה את משמעות התצהיר והסכימה לה".
לתצהירו של עו"ד פלוני צורף תצהיר התובעת בדבר העברת הזכויות.
עו"ד פלוני לא נחקר על האמור ועדותו בעניין לא נסתרה.
סוף דבר :
כפי שצוין לעיל לצערי אין השלום שורר בין בני המשפחה והם מסוכסכים זה עם זה, כאשר לכאורה כל אחד מהם פועל בהתאם לאנטרסיו האישיים ברכוש ו/או בכספים, בעוד האם-התובעת (ובעבר אף האב המנוח) מצויה בלב הסכסוך וקרועה בין ילדיה, וטובתה שלה (כך נדמה), וזכותה לכל הפחות לשקט ושלווה - נזנחת.
בהינתן גילה של התובעת ומצבה הרפואי, סבורני כי יש לאפשר לתובעת לא רק זכות מגורים אלא אף הזכות להתיר הימצאות גורם מטפל עבורה בדירה העיקרית – לרבות מי מבנותיה ו/או בני משפחתה – מבלי שמגוריו בדירה יקנו לו זכות קניינית ו/או אחרת בדירה העיקרית.
על אף שהתביעה נדחתה, הרי שבנסיבות המקרה שבפניי, נוכח מצבה הבריאותי והכלכלי הנטען של התובעת, ועל מנת שלא להחריף את הסכסוך בין הצדדים, לפנים משורת הדין, אינני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ותסגור התיק שבכותרת.
פסה"ד מותר לפרסום בכפוף להשמטת פרטים מזהים ותיקוני עריכה נדרשים.
ניתן היום, ג' סיוון תשפ"ב, 02 יוני 2022, בהעדר הצדדים.