תקציר גזר דין בת"פ 53431-10-21 מדינת ישראל נ' עידן מיכאלוב
הנאשם הורשע בהתאם להודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, בריבוי עבירות של הטרדה מינית והתנכלות לפי סעיף 3(א)(5א) בצירוף סעיף 5(א) סיפא לחוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח -1998 פגיעה בפרטיות לפי סעיף 5 בנסיבות סעיף 2(4) לחוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981.
הנאשם הורשע בכך שהקים במערכת ה"טלגרם", מספר ערוצים, חלקם בתשלום ובהם הפיץ תמונות וסרטונים בעלי תוכן מיני. מדובר בתכנים בהם נראות קטינות וצעירות ישראליות, בעת ביצוע אקטים מיניים או בתמונות חשופות בעירום מלא או חלקי. התכנים פורסמו שלא בידיעתן או בהסכמתן. הנאשם פעל לשווק את הערוצים כדי להגדיל את מספר המנויים.
בצד התכנים המיניים, פורסמו, על פי רוב, גם פרטי הזיהוי של הצעירות ושל הקטינות, לרבות שמן המלא וכינוין ברשתות החברתיות באופן המאפשר יצירת קשר עמן. הנאשם עשה כן על מנת להוכיח למנויים כי מדובר בתכנים של ישראליות ולא בפורנוגרפיה מרחבי העולם. פרסום הפרטים נעשה ללא ידיעתן או הסכמתן.
בכלל התקופה פורסמו תכנים של 29 קטינות, ו- 123 צעירות בגירות. לערוצים נרשמו כ-2,900 מנויים. והכנסת הנאשם מגביית תשלומים היתה כ- 5,000 ₪.
במסגרת הטיעון לעונש הצדדים חלוקים בשאלת סיווג העבירה, הערכים המוגנים שנפגעו, מתחם העונש ההולם וכן העונש המתאים בגדרי המתחם. הצדדים חלוקים גם בשאלת גובה וחישוב הפיצוי לנפגעות העבירה.
יש לקבל את עמדת המדינה, כי העבירות בהן הורשע הנאשם הן עבירות מין. הדבר נקבע על ידי המחוקק מפורשות אך בעיקר מתבקש מסיבות מהותיות: הן טיב הפגיעה שחוו נפגעות העבירה, הן מאפייני הנזקים שנגרמו להן והן העובדה שמעשי הנאשם נועדו לספק גירוי והנאה מיניים למנויים ומדובר בלקוחות של "תעשיית המין" לכל דבר ועניין. קיומו של מניע כלכלי אינו משנה את סיווג העבירה אלא מהווה נסיבה הרלוונטית לקביעת המתחם, ובמקרה זה – נסיבה מחמירה.
מעשי הנאשם פגעו בערכים חברתיים מוגנים חשובים: זכותן של נפגעות העבירה לפרטיות, זכותן לאוטונומיה על גופן, זכותן לחירות מינית, וזכותן לכבוד וליחס מכבד מסביבתן. מעשי הנאשם גרמו להחפצת הנשים והן כסחר במיניות שלהן.
בנוסף, המעשים תורמים ל"זיהום" של המרחב הווירטואלי והפיכתו למרחב בלתי בטוח – הן לקורבנות פוטנציאליים של פירסום והפצה של מידע מוגן שלהן והן למשתמשים תמימים הנחשפים לתכנים אלה.
כבר נכתב בהקשרים אחרים, כי עבירות מין המבוצעות במרחב הווירטואלי קלות לביצוע וקשות לחשיפה. האפשרות לביצוע עבירות "מהבית", ההסתתרות מאחורי מסך ומקלדת, טשטוש והסתרת הזהות האמיתית – כל אלה מקלים על ביצוע העבירה ומקשים על חשיפתה. בנוסף, המציאות מלמדת, כי קלות זו מגדילה את פוטנציאל העבריינים ומאפשרת גם למי שאחרת לא היה מעז "לחצות את הקווים" ולבצע עבירות מחוץ למרחב הווירטואלי, לעשות כן בחסות האנונימיות. מכאן האינטרס המוגבר בהרתעת הרבים.
מידת הפגיעה בערכים המוגנים במקרה זה היא גבוהה.
אמנם הנאשם לא הואשם ביצירת התכנים או בהפצתם הראשונית, אך בכך מתחדדת החומרה שבעבירה זו: פרסום והפצה של תכנים ברשת הווירטואלית, אינם ניתנים להגבלה, וחמור מכך – אינם הפיכים. הנאשם הצטרף במודע ובמכוון לשרשרת הפצת התכנים המיניים ובכך אפשר והגביר את המשך הפגיעה בנפגעות העבירה, שהתכנים שהופצו שלא בהסכמתן ולא בידיעתן ממשיכים "להסתובב" ברשת ולהיות מופצות שוב ושוב במעגלים נוספים, לעיתים זמן רב לאחר יצירת התכנים או פרסומם הראשון, באופן שלא מאפשר, למעשה, להפסיק את הפגיעה או להבטיח את הפסקתה.
לבית המשפט הוגשו תצהירן של חלק מנפגעות העבירה, והנזקים שתוארו אופייניים לנפגעות עבירות מין ובהם פגיעות נפשיות כגון דיכאון, חרדות, מחשבות אובדניות, אובדן הביטחון העצמי, קשיים בתפקוד, ביציאה למרחב הציבורי, בשינה, ביצירת קשר, בהשתלבות בתעסוקה. הפגיעות הצריכו בחלק מהמקרים קבלת טיפול בתחום הנפש ועד כדי טיפול תרופתי פסיכיאטרי. חלק מהקורבנות הפסיקו או הגבילו את השימוש שלהן ברשתות חברתיות ובאינטרנט.
מדיניות הענישה בעבירות אלה, מאז התיקון לחוק, נמצאת בתהליכי עיצוב והבניה. אין למעשה פסיקה של הערכאה המנחה כשמדובר בהפצה מסחרית שיטתית כגון במקרה זה. לאחר עיון באסמכתאות דומות והיקש מהן, נקבע כי מתחם העונש ההולם במקרה זה הוא 3 עד 7 שנות מאסר בפועל, בצד מאסר מותנה קנס ופיצוי.
בקביעת העונש המתאים בתוך המתחם נשקל גילו הצעיר של הנאשם, היעדר הרשעות קודמות. הנאשם הודה בכתב אישום מתוקן וחסך בכך זמן שיפוטי ניכר וכן חסך את עדויות נפגעות העבירה הרבות. פרט לכך אין שיקולים מיוחדים לקולא: הנאשם לא פעל לצמצום או תיקון הנזקים שנגרמו. על פי התסקיר, מידת ההפנמה של מהות ועצמת הפגיעה לה גרם אינה גבוהה והנאשם מתקשה להביע אמפתיה כלפי נפגעות העבירה.
שירות המבחן מעריך קיומה של מסוכנות, המלמדת על הצורך בהטלת ענישה המבטאת היטב את הרתעת היחיד.
לעניין הפיצוי - על פי ההלכה פיצוי בהליך הפלילי אינו מתיימר למצות את ההכרה בנזקי נפגעות העבירה. הפיצוי הנפסק הוא לכל היותר "עזרה ראשונה" ומהווה הכרה בעצם הפגיעה והעברת מסר לעבריין לגבי חובתו לכפר על מעשיו גם ישירות לקורבנות. בית המשפט לא מקיים בירור "נזיקי" ואינו מחליף הליך אזרחי עתידי, אם יתקיים. הפיצוי הנפסק במקרה זה מתחשב בסכומי פיצוי שנפסקו במקרים אחרים ובחלוקה לקטיגוריות כלליות (אבחנה בין נפגעת קטינה לבגירה, מתוך הבנה שנזקי קטינים וצרכי הטיפול בהם מורכבים יותר; אבחנה בין מי שבעניינה נעברה, בנוסף לפגיעה בפרטיות, גם עבירה של הטרדה והתנכלות מינית).
נוכח קיומו של מניע כלכלי ורווח כספי כתוצאה מהעבירה והפגיעה גם בערכים מוגנים חברתיים כלליים, היה מקום להטיל על הנאשם קנס כספי משמעותי. ואולם במקרה זה, נוכח ריבוי הקורבנות וחשיבות פיצוי נפגעות העבירה יש לתת עדיפות לפיצוי הישיר לנפגעות על פני תשלום לקופה הציבורית. משכך, אמנע מהטלת קנס כספי.
נוכח כל האמור, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:
3,000 ₪ לנפגעות ל"א, ל"ו וקנ"ט.
5,000 ₪ לנפגעות המפורטות בנספח ב' לכתב האישום פרט לנפגעות ל"א ו-ל"ו.
7,000 ₪ לנפגעות המפורטות בנספח א' לכתב האישום פרט לנפגעת קנ"ט.