ביהמ"ש המחוזי ת"א, אב"ד סגן הנשיא שאול שוחט, השופטת עינת רביד, השופט נפתלי שילה: פס"ד בשני ערעורים של אחים בעניין משק חקלאי של הוריהם במושב במרכז הארץ (עמ"ש 53821-10-21, עמ"ש 43508-05-22)

השופט שאול שוחט, סגן נשיא, אב בית דין

1. המערער הגיש נגד המשיב (אחיו) תביעה למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא הבעלים היחידי של משק חקלאי במושב במרכז הארץ ולהורות על מסירת המשק לידיו ; לקבוע, לחילופין, כי המשק אינו חלק מנכסי עיזבון ההורים המנוחים ועל כן הוא זכאי להירשם כחבר האגודה במושב מכוח הסכם רסקו ו/או צו קיום צוואה של אביו המנוח ; לחילופי חילופין לקבוע, כי הוא "הבן המסוגל" לקיים את המשק (ס' 31 לכתב התביעה).
2. המשיב הגיש בקשה לדחות את תביעת המערער על הסף בהתבסס על פסק דין חלוט שניתן ביום 28.9.98 בבית המשפט לענייני משפחה במחוז תל אביב (כב' הש' גרשון גרמן) בגדרו נדחתה תביעה קודמת של המערער, שהגיש לאחר מות האב, נגד האם, האגודה במושב, מנהל מקרקעי ישראל והסוכנות היהודית, בה עתר למתן פסק דין הצהרתי לפיו הוא, בהיותו יורש של אביו, הבעלים של מחצית הזכויות במשק (להלן: פסק הדין החלוט).
3. בית משפט קמא מצא לדחות על הסף חלק מעילות התביעה, אותן עילות שנשענות על זכויות האב, בין בשלמות בין כדי מחצית, נוכח הקביעות בפסק הדין החלוט לפיהן לאב לא היו זכויות במשק לעת פטירתו עקב עזיבתו את המשק בשנת 1961 (בין זכויות בר רשות בין זכויות קנייניות) וכי העברת הזכויות במשק לאחר פטירתו (ככל שהיו לו, לאב, זכויות) הייתה לאם, בת הזוג, בהתאם ומכוח הוראות חוזה המשבצת, כך שהמערער לא יכול היה לטעון, ממילא, לזכויות במשק מכוח צוואת האב.
4. עם זאת, מצא בית המשפט לנכון להותיר בידי המערער עילה אחת לבירור שאינה נובעת מהזכויות הנטענות של האב במשק – עילה שמתבססת על הוראת סעיף 19ג(7) להסכם המשבצת.

עילה זו התבררה לפני בית משפט קמא בהליך שיפוטי מלא ונדחתה.

1. מכאן הערעורים שלפנינו – הראשון על ההחלטה לדחות על הסף חלק מעילות התביעה והשני לדחיית עילת התביעה שנותרה לבירור.
2. לאחר שנתתי דעתי על טענות המערער, בשני הערעורים, הן בכתב הן על פה, בישיבת יום 19.9.22, באתי לידי מסקנה, כי אין מקום להתערב בממצאים העובדתיים שנקבעו בפסקי הדין, ממצאים שתומכים במסקנה המשפטית שלא מצאתי בה טעות שבחוק. על כן אמליץ לחבריי להרכב לדחותם בהתאם לתקנה 148(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.
3. למעלה מן הנדרש אוסיף:

לדחייה על הסף –

בפסק הדין החלוט נדחתה תביעתו של המערער להכרה בזכויותיו במשק מכוח זכויות נטענות של האב אותן ציווה לו בצוואה שקוימה. לאב המנוח מעולם לא היו זכויות קנייניות, לא במחצית הזכויות במשק בוודאי לא במלוא הזכויות בו. הזכויות של האב המנוח ושל בת זוגו, האם, היו זכויות של בני רשות. לכל היותר הייתה להם זכות (חיובית) להירשם כבעלי זכות חכירה (קניינית) לנוכח התחייבות רסקו כנאמן המתיישבים להשיג להם זכות כזו (ס' ג' עמ' 26 לפסק הדין החלוט מוצג ד' למוצגי המשיב), מה שאין מחלוקת שלא קרה. המערער סומך את טענותיו על המינוח בו נקט בית המשפט בפסקה ג' בעמ' 13 לפסק הדין החלוט שם צוין, כי לאב היו מחצית מהזכויות הקנייניות במשק. אלא שהשימוש שנעשה שם במינוח זה לתיאור מצב הזכויות היה שגוי משאינו נכון מבחינה עובדתית, אף סותר מינה וביה את הגדרת הזכויות על ידי המערער בפרק ה"עובדות מוסכמות", ובפרק ההכרעה שם הוגדר מעמד ההורים המנוחים כמתיישבים במשק. גם ההפניה של ב"כ המערער לפרוט' הדיון בבית משפט קמא, מיום 11.7.21, אינה מסייעת בידו שכן ההסכמה הדיונית שניתנה הייתה שהמערער יוכל לתמוך את טענותיו בטענה כי בידו זכויות קנייניות ואין ללמוד ממנה על הסכמה כי בידו זכויות כאלה. כך או כך, בפסק הדין החלוט נקבע שעם עזיבת האב את המשק בשנת 1961 הוא איבד את זכויותיו, יהיו הזכויות אשר יהיו וממילא עם פטירתו, גם אם היו לו זכויות אותה עת הן עברו, בהתאם להסכם המשבצת, לבת זוגו, האם. המערער אינו יכול, בתביעתו החדשה, לחזור ולטעון לזכות קניינית או אחרת, שלו במשק מכוח זכויות האב.

העילה שנותרה לבירור –

אינני מוצא להוסיף על פסק דינו של בית משפט קמא בהקשר זה. ניתוח הדברים מקובל עלינו – אין במסמך פיינר, אותו ביקש המערער להגיש, כדי לענות על הדרישות שבסעיף 19ג(7) להסכם המשבצת. בהקשר זה נבהיר, כי יש לדחות את טענת המערער לפיה באין כתב הגנה מנוע היה המשיב מלהעלות טענה כלפי המסמך, מקוריותו ותוכנו משני טעמים. האחד – בישיבת יום 20.10.21 הצהיר ב"כ הנתבעים, לשאלת בית המשפט, אם הוא מתנגד להגשת מסמכים חדשים שהמערער מבקש להגיש, כי הוא לא מתנגד לעצם הגשתם אך "שומרים על כל טענותיהם לעניין משקלם הראייתי של אותם מסמכים ומי כתב אותם" ובהמשך לכך הוגש תצהיר עדות ראשית ובו שלל טענות נגד מסמך פיינר, זהות כותבו, משמעותו ותוקפו. על בסיס טענות אלה נוהל הדיון ולא ניתן כיום לחזור לאחור. השני – משלא מדובר בתביעה כספית על המערער, כתובע, להוכיח את תביעתו. תביעתו על בסיס מסמך פיינר נדונה לכישלון שעה שאין בו כדי "לייצר" בידו את הזכות במשק לה טען.

1. אשר על כן אציע לחבריי להרכב לדחות את שני הערעורים ולחייב את המערער בהוצאות המשיב ושכ"ט בשני הערעורים כדי סך של 40,000 ₪. הערבונות שהפקיד המערער בשני הערעורים, על פירותיהם, יועברו למשיבים 1,2 באמצעות בא כוחם.

השופטת עינת רביד:

אני מסכימה.

השופט נפתלי שילה:

אני מסכים.

הוחלט כאמור בפסק דינו של אב"ד, סגן הנשיא, כב' השופט שוחט.

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.

ניתנה היום, ח' תשרי תשפ"ג, 03 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.