ביהמ"ש השלום נצרת, רשם בכיר מרט דורפמן: פס"ד עיקול על חשבון בנק של התובע בגין אי-תשלום דו"ח חנייה שלא שייך לתובע (ת"ק 54057-05-22)

1. התובע גילה ביום בהיר אחד שחשבון הבנק שלו עוקל שלא כדין ע"י עיריית נוף הגליל בשל דו"ח חניה שלא שולם ואשר כלל אינו שייך לו. העיקול הוסר מהחשבון של התובע רק כעבור כמעט חודשיים. האם יש לחייב את עיריית נוף הגליל לפצות את התובע בגין עוגמת נפש אשר נגרמה לתובע בגין כך? זו הסוגיה העומדת להכרעתי בתיק זה.

2. כעת אפרט בתמצית את הרקע העובדתי של המקרה. התובע הוא תושב אום אל פחם, פועל בניין במקצועו. ברשותו של התובע נמצא רכב שמספרו 9169262. ביום 7.10.2020 רשם פקח מטעם עיריית נוף הגליל דו"ח חנייה לרכב שמספרו 9196262 אשר חנה בתחום תחנת האוטובוס. בשל טעות בהקלדת מספר הרכב (במקום 96 הוקלד 69) דו"ח החנייה נרשם על רכב של התובע, למרות שאין כל מחלוקת על כך כי רכב של התובע לא חנה במקום.

3. לטענת העירייה, היא שלחה לתובע 3 פעמים הודעת תשלום קנס בגין חניה שלא כדין ובהעדר מענה מטעם התובע להתראות שנשלחו לכתובתו ע"י העירייה, ביום 10.05.22 שלחה העירייה לבנק צו עיקול על חשבונו של התובע מכוח פקודת המיסים (גבייה). העיקול היה על סך של 519 ₪. לטענת התובע, הוא לא קיבל התראות או מכתבים מטעם העירייה ונודע לו על הקנס רק ביום שחשבון הבנק שלו עוקל.

4. לדברי התובע, ביום 11.05.22 הוא דיבר לראשונה עם נציגת העירייה וביקש להסיר את העיקול. גם בהמשך דיבר עם נציגי העירייה, אך לטענתו העיקול לא הוסר באופן מידי וביום 24.05.22 הוא נאלץ להגיש תביעה זו נגד העירייה. לדברי התובע, העיקול הוסר רק ביום 6.07.22 (נספח ת/1). עוד לדברי התובע, הוא מפרנס יחיד במשפחה ומשכורתו מועברת ישירות לחשבון הבנק שלו ע"י המעסיק, אך בגלל עיקול על החשבון, הוא לא יכל למשוך כסף מהבנק ונאלץ להתקיים בצמצום רב וביקש מאחיו ואביו עזרה כדי לשלוח את הבנות שלו לבית ספר. מצב דברים זה, לטענת תובע, גרם לו עוגמת נפש ולמחשבות שליליות.

5. העירייה מצידה טענה כי אין במערכות שלה כל תיעוד לכך שהתובע פנה אליה ביום 11.05.22, הפנייה הראשונה של התובע נעשתה בסמוך להגשת התביעה דנן (24.05.22) והעיקול בוטל ע"י העירייה מיד עם קבלת ממצאי בדיקה של טענות התובע. עוד נטען, כי כבר מחודש יוני פנתה העירייה לתובע בניסיון להסביר כי מדובר בטעות אנוש וכי היא מעוניינת לפצותו, אך התובע סירב ועמד על ניהול ההליך בבית המשפט.

6. לאחר עיון בכל מסמכי התיק ושמיעת טענות הצדדים היום במהלך הדיון, מסקנתי היא כי העירייה התרשלה כלפי התובע ובכך הפרה את חובתה כלפיו. התרשלות מתבטאת בכך כי העירייה הקלידה את מספר הרכב הלא נכון (ששייך לתובע) ובכך חייבה אותו בתשלום דו"ח חנייה שאינו שלו. כאן המקום להדגיש, כי העירייה החליטה לגבות את החוב באמצעות גבייה מנהלית לפי פקודת המיסים (גבייה) ולהטיל עיקול על חשבון הבנק של התובע מבלי פנייה להליך משפטי. מדובר בסמכות מרחיקת לכת שניתנה לעירייה ושעלולה לפגוע באזרח באופן קשה. על כן, על העירייה כשהיא משתמשת בסמכות זו, היה לפעול במשנה זהירות ולוודא כי היא מעקלת חשבון בנק של בעל הרכב הנכון, ולא הוכח לפניי שהעירייה הפעילה מנגנון בקרה כלשהו כדי למנוע טעות שארעה במקרה זה. מעבר לכך, אני מקבל את גרסתו של התובע לפיה הוא לא קיבל הודעות תשלום קנס מטעם העירייה ולכן גם לא ידע על הקנס עד למועד הטלת העיקול על חשבונו.

7. בהקשר הזה, אני דוחה את טענת העירייה כי חזקת המסירה לא נסתרה ע"י התובע. אפרט, כי הודעת תשלום קנס ראשונה נשלחה לתובע ביום 1.03.21. אך בדיקה פשוטה של מספר מעקב של הדואר (ראו נספח א' לכתב ההגנה) מעלה כי המען הנקוב על דבר הדואר היה שגוי והמכתב הוחזר לשולח, דהיינו לעירייה, ביום 29.03.21. הודעת תשלום קנס שנייה נשלחה לתובע ביום 9.12.21, אך העירייה לא צירפה מספר מעקב של דואר זה. עם זאת, מעיון בנספח ג' לכתב ההגנה (היסטורית תיק מס' 450006911) ניתן להבין שגם הודעת תשלום זו חזרה לעירייה ביום 22.03.22 בשל העובדה כי הנמען לא ידוע. בעקבות כך, הודעת תשלום קנס שלישית נשלחה לתובע ביום 30.03.22 ובדיקת מספר מעקב של המשלוח שוב מעלה כי ביום 5.04.22 נרשם כי המען הנקוב על דבר הדואר שגוי (ראו נספח ב' לכתב ההגנה). אדגיש, כי כל ההודעות מטעם העירייה נשלחו לכתובתו המעודכנת של התובע, אך ככל הנראה הן חזרו בשל העובדה כי העירייה לא ציינה את מספר הבית של התובע. בנסיבות אלה, הוכח לפניי כי התובע לא קיבל הודעות תשלום קנס מטעם העירייה, כאמור לעיל. לכן לא ניתן לבוא בטרוניה לתובע מדוע לא פעל מול העירייה לבטל את הקנס בטרם הטלת העיקול על חשבון הבנק שלו.

8. באשר לסוגיה מתי פנה התובע לראשונה לעירייה בבקשת ביטול העיקול, אני מאמץ את גרסת התובע שפנייתו הראשונה הייתה ביום 11.05.22, למחרת היום שבו נודע לו על הטלת העיקול על חשבון הבנק. העירייה לא הצליחה לסתור גרסה זו של התובע. העירייה טענה, כאמור, כי התובע פנה אליה רק בסמוך להגשת כתב ההגנה, אך לא צירפה תיעוד או אסמכתא שתומכת בטענה זו. בהינתן כי הפנייה של התובע לעירייה הייתה ביום 11.05.22 והעיקול הוסר רק ביום 6.07.22, נשאלת השאלה האם העירייה פעלה באופן מקצועי ויעיל לצורך הסרת העיקול תוך זמן סביר? התשובה היא לא. עמדתי, כי תקופה של כמעט חודשיים לצורך הסרת העיקול היא לא תקופה סבירה. אין כל הסבר מטעם העירייה מדוע לקח לה להסיר את העיקול תקופה של כמעט חודשיים. הרי ניתן היה לבדוק את טענות התובע באופן מידי, שכן יש תמונות של הרכב החונה ולהגיע למסקנה שנעשתה טעות. אף לא מדובר במקרה שדרש מפקידי העירייה בדיקת טענות משפטיות כלשהן או בדיקה עובדתית מסובכת.

9. נוכח התנהלות הרשלנית של העירייה, נשאלת השאלה האם יש לפצות את התובע בגין עוגמת נפש שלטענתו נגרמה לו בשל הטלת עיקול שלא כדין? תשובתי לכך היא חיובית. כאן המקום גם להדגיש כי התובע לא ביקש פיצוי בגין פרסום לשון הרע נוכח הטלת העיקול שלא כדין על חשבון הבנק שלו, ולכן אתמקד רק בסוגיית הפיצוי בגין עוגמת נפש. נסיבות המקרה שלפניי מובילות אותי למסקנה כי עיקול שלא כדין של חשבון הבנק ואי-הסרת העיקול תוך זמן סביר מזכים את התובע בפיצוי בגין עוגמת נפש שנגרמה לו. אומנם סכום העיקול היה נמוך, אך עדיין שוכנעתי כי בשל העיקול התובע לא יכל למשוך כספים מחשבון הבנק שלו. איך מצופה מהאדם, אשר כספו נמצא בבנק, להתנהל במשך תקופה כה ארוכה מבלי יכולת למשוך כסף מהחשבון? התובע אשר גילה באופן פתאומי שחשבון הבנק שלו עוקל, הרגיש שנעשה עמו אי-צדק וגם עצם העובדה כי העיקול לא הוסר באופן מידי או לכל הפחות, תוך זמן סביר, גרם לתובע תחושת חוסר אונים של "אדם קטן" הנלחם מול המערכת, כשאין לו כל יכולת להשפיע על המועד שבו יוסר העיקול. אי-הסרת העיקול תוך זמן סביר גם הביאה בסופו של דבר את התובע להגשת תביעה נוכחית (הרי התביעה הוגשה כשהעיקול עמד בתוקף). לפיכך, בשים לב למכלול הדברים שצוינו, ואף בהתחשב בעובדה כי קיים קושי לא מבוטל באומדן הנזק אשר נגרם בגין עוגמת נפש, הואיל ומדובר בתחושה סובייקטיבית של התובע, עדיין נראה לי, כי גובה הפיצוי במקרה זה צריך להיות משמעותי.

10. נוכח כל האמור לעיל, הנני מחייב את עיריית נוף הגליל לפצות את התובע בסך של 10,000 ₪ ובנוסף לשלם לו הוצאות משפט בסך של 500 ₪, ובסך הכל 10,500 ₪. 1סכום זה ישולם תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין אצל העירייה, שאם לא כן יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

11. לצדדים הזכות להגיש בקשת רשות ערעור על פסק הדין לבית המשפט המחוזי בנצרת, תוך 15 יום מקבלת פסק הדין לידיהם.

12. המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, כ"ח תשרי תשפ"ג, 23 אוקטובר 2022, בהעדר הצדדים.

4 מתוך 4