ביהמ"ש השלום בת"א, השופט עדי הדר: פסק דין שעניינו בתביעה של רוכשי דירה בגין ליקויים בבניה (ת"א 54347-07-20)

לפני ביהמ"ש תביעה של רוכשי דירה בגין ליקויי בניה נטענים.

כתב התביעה

1. התובעים הגישו ביום 23.7.20 כתב תביעה על סך של 162,000 ₪, בגין ליקויים שהתגלו בדירה, נגד המוכר, מבצע הבניה (להלן: "המוכר" ו"הקבלן") וספק אריחים (להלן: "הספק").

כתבי הגנה

1. הספק הגיש ביום 6.11.20 כתב הגנה בו טען שהאריחים שסיפק לדירת התובעים אינם פגומים בשום דבר ועניין. המוכר והקבלן הגישו ביום 30.11.20 כתב הגנה בו טענו, בין היתר, שהתובעים סרבו לאפשר ביצוע התיקונים הנדרשים בדירתם וכי התובעים ביצעו במשך השנים עבודות שונות בדירתם.

מינוי מומחה להנדסה מטעם ביהמ"ש והגשת חוות דעת

1. ביהמ"ש מינה ביום 4.3.21 מומחה מטעמו להנדסה, המהנדס יקי נחמן, לאחר שהבטיח תשלום שכרו. המומחה הגיש חוות דעתו ביום 24.5.21.

הגשת בקשה לתיקון כתב התביעה

1. התובעים הגישו ביום 30.6.21 בקשה לתיקון כתב התביעה. לאחר קבלת התשובה והתגובה לתשובה, ביהמ"ש קבע שייתן החלטה בדיון שיתקיים לאחר הגשת ראיות הנתבעות.

הגשת ראיות

1. התובעים הגישו ראיותיהם ביום 6.7.21. המוכר והקבלן, לאחר שביקשו וקיבלו ארכה, ביום 18.8.21 והספק, לאחר שביקש וקיבל מספר אורכות, ביום 13.9.21.

הדיון הראשון

1. הדיון הראשון התקיים ביום 30.9.21. ביהמ"ש דן בבקשת התובעים לתיקון כתב התביעה, וקבע שיש להידרש לסוגיית ירידת הערך שעלתה בחוות דעת המומחה נחמן ובהתאם פתח בהליך למינוי שמאי מקרקעין כמומחה מטעמו. בנוסף, ביהמ"ש נתן החלטות לגבי בקשות של הצדדים בקשר לראיות שהוגשו.

מינוי מומחה לשמאות מטעם ביהמ"ש והגשת חוות הדעת

1. ביהמ"ש מינה ביום 21.11.21 השמאי ניצן גרינפלד כמומחה לשמאות מטעמו, לאחר שהבטיח תשלום שכרו. המומחה הגיש ביום 12.12.21 חוות דעתו.

הגשת כתב תביעה מתוקן

1. התובעים הגישו ביום 12.12.21 כתב תביעה מתוקן ממוקד ביחס לנושא ירידת הערך. סכום התביעה נותר על כנו. הנתבעות הודיעו ביום 2.1.22, כי אין בכוונתן להגיש כתב הגנה מתוקן.

הדיון השני

1. הדיון השני התקיים ביום 8.2.22. ביהמ"ש קבע מועד לשמיעת הראיות וקצב זמני וסדר חקירת העדים.

הסדר דיוני

1. הצדדים הגישו ביום 16.3.22 הודעה מוסכמת, לפיה תינתן הכרעה בתיק על בסיס תצהירי הצדדים וסיכומיהם ללא צורך בחקירות. ביהמ"ש נתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים וקצב מועדים להגשת סיכומי הצדדים, בהתאם להסכמתם. כמו כן, קבע דיון נוסף, לצורך מענה לשאלות ביהמ"ש.

הגשת סיכומים

1. התובעים הגישו סיכומיהם ביום 7.4.22. המוכר והקבלן ביום 25.4.22 והספק ביום 8.5.22.

הדיון השלישי ופסק דין בעניין הנתבעת 3

1. הדיון השלישי התקיים ביום 23.6.22. הצדדים ענו לשאלות ביהמ"ש. כמו כן, ביהמ"ש מחק בהסכמה התביעה נגד הספק. ביהמ"ש פסק ביום 7.7.22 הוצאות לטובת הספק, לאחר שהצדדים הגישו טיעוניהם בעניין.

דיון והכרעה

1. על ביהמ"ש להכריע בשאלות שלהלן:

האם יש לאשר חוות הדעת של המומחה להנדסה מטעם בימ"ש?

האם הנתבעות אחראיות לליקוים באריחים ובמערכת המיזוג?

האם יש לחייב הנתבעות בפיצוי בגין ירידת ערך ועוגמת נפש?

האם המוכר והקבלן איבדו זכותם לתיקון הליקויים?

גרסת התובעים

1. התובעים טענו בכתב התביעה כי על פי הסכם מכר מיום 26.5.13 התחייב המוכר למכור להם דירה ברחוב פנחס אלון 18/18, בחולון. הקבלן נטל על עצמו מלאכת הבניה לרבות ביצוע תוספות ושינויים ובכללם שדרוג הריצוף. חלף ריצוף סטנדרטי 60*60 ולנטינו סופר לבן אשר יועד לסלון, הם המירו את הריצוף לגודל 80*80 אצל הספק, הספק המורשה מטעם המוכר. זאת, לאחר התחייבות כי מדובר באותו ריצוף, אך גדול יותר.

עוד טענו, כי קיבלו חזקה בדירה בחודש דצמבר שנת 2015. במהלך שנת הבדק התגלו ליקויים בדירה אשר דווחו. בחודש ינואר שנת 2018 נערכה ביקורת ליקויי בניה הנדסית על ידי המהנדס ג'ק סודאי. לטענת התובעים לנוכח אופי התיקונים בדירה (הכולל פירוק ושינוע ריהוט יקר) אין מנוס זולת פינוי הדירה מיושביה. הם העריכו את נזקם בגין כל אלה בסכום כולל של 25,000 ₪. עוד טענו, שנגרמו להם עגמת נפש ואי נוחות. בנוסף, טענו, הפסידו ימי עבודה ועוד צפויים להפסיד ימי עבודה בעת ביצוע התיקונים. הם העריכו נזקם בגין ראש נזק זה בסכום של 10,000 ₪.

עוד טענו, שהמוכר כשל כמוכר הדירה לספק דירה ללא ליקויים. הקבלן ביצע עבודה בלתי מקצועית בניגוד לפקודת הנזיקין והפרת חובה חקוקה ולעניין הריצוף היה עליו להימנע מהתקנת הריצוף שעה שנמצאו עליו כתמים שאינם ניתנים להסרה. הספק סיפק ריצוף פגום, דבר המהווה הפרה חוזית ועוולה בניזיקין.

גרסת המוכר והקבלן

1. המוכר והקבלן טענו בכתב ההגנה כי מדובר בתביעת סרק, שתכליתה להוציא מהם כספים, וזאת מבלי שנתקבלה כל פניה במשך השנים לאחר ביצוע בדיקת בדק בדירתם, וכאשר הם עצמם מנעו את תיקון הליקויים שנתגלו במועד הבדק, תוך העלאת דרישות בלתי סבירות כתנאי מוקדם לביצוע תיקוני הבדק בדירה. עוד טענו, שמשעה שהתובעים סרבו לאפשר לנציגיהם לבצע התיקונים הנדרשים בדירתם, הם איבדו את זכותם לביצוע תיקון בדירה, והאחריות לליקויים אלו רובצת לפתחם.

עוד טענו, כי התובעים במשך השנים ביצעו עבודות שונות בדירתם, וברי גם מבחינה זו שהם אינם יכולים להיות אחראים לליקויים, כלל וקיימים, מעבודות שביצע צד ג' עבור התובעים. עוד טענו, שממועד ביצוע בדיקת הבדק בחודש ינואר 2017 וסירוב התובעים לבצע תיקונים בדירתם ועד למועד הגשת תביעה זו, לא נתקבלה כל פנייה מטעם התובעים בעניין ובכלל זה לא נתקבלה חוות הדעת שנערכה לכאורה בחודש ינואר 2018 וכן לא נתקבל מכתבם מיום 11.2.18 למוכר, כאשר לקבלן כלל לא נשלח שום מכתב וזה גם לשיטת התובעים עצמם.

עוד טענו, שהטענות ההנדסיות בחוות דעת מומחה התובעים, הינן טענות לא נכונות ו/או לא מבוססות בשל בדיקות לא נכונות או בשל אי קיומם של הליקויים הנטענים. כמו כן, קיימות טענות כלליות ולא ברורות. טענות הסותרות תקן קיים. עוד טענו, שהליקויים נובעים מתחזוקה לקויה של הדירה על ידי התובעים וכן ליקויים שנובעים כתוצאה מסירובם לביצוע תיקוני שנת הבדק. עוד טענו, שהליקויים הם כתוצאה מעבודות שבוצעו על ידי התובעים וממילא לא יכולים להיות באחריותם. עוד טענו, שהליקויים, לכל היותר מסתכמים בסך של 2,670 ₪ בצירוף מע"מ. עוד טענו, שעל התובעים היה להודיע להם בכתב על הליקויים הנטענים על ידם, דבר שלא נעשה על ידם. עוד טענו, כי בהתאם לסעיף 6 סיפא להסכם הזמנת שינויים ותוספות מיום 19.6.14 שנכרת בין הצדדים "הקבלן לא יהיה אחראי לטיב ואיכות החומרים וכן לתיקון פגמים הנובעים מהחומרים."

גרסת הספק

1. הספק טען בכתב ההגנה כי סיפק אריחים תקינים. מכיוון שביהמ"ש מחק התביעה נגדו, ביהמ"ש לא יוסיף ויפרט הטענות.

חוות הדעת של המומחה מטעם ביהמ"ש

1. לנוכח חילוקי הדעות לגבי קיום ליקויים והיקפם, ביהמ"ש מינה מומחה מטעמו להנדסה שהגיש חוות דעתו ביום 24.5.21. המומחה העריך בפרק 6 לחוות הדעת את עלות התיקונים בסך של 23,751 ₪ כולל פיקוח הנדסי ומע"מ.
2. בפרק 7 לחוות הדעת, קבע המומחה שמשך הזמן הדרוש לביצוע התיקונים הינו כשבועיים, בהם לא יהא צורך בפינוי המבנה. יחד עם זאת קבע, שככל שיוחלט על החלפת הריצוף, אזי תקופת העבודה תגדל בשבועיים שבהם יידרש פינוי הנכס.
3. הנתבעות חלקו על חוות הדעת וטענו שיש להעמיד העלויות על הסך של 12,570 ₪ בתוספת מע"מ. ביחס לטענות שהעלו בסעיף 46 לסיכומיהן, מקובלת על ביהמ"ש קביעת המומחה במענה לשאלות ההבהרה וכפי שהובאה על ידי הנתבעות עצמן ולפיה "אין מקום לתוספות או שינוי בעריכת חוות הדעת."
4. המוכר והקבלן טענו בכתב ההגנה שהנזקים נגרמו עקב עבודות שביצעו התובעים. הטענה נטענה בעלמא, לא הובאו ראיות לכך, והתובעים ויתרו על חקירת התובעים בעניין זה. הם גם ויתרו על חקירת המומחה להנדסה בעניין זה, על אף שמצופה היה שהמומחה יבחין בין העבודות שביצע הקבלן ובין עבודות מאוחרות יותר שבוצעו כביכול על ידי אחרים, ואם לא הבחין, שישאל על כך.
5. ככל שהנתבעות סברו ששגה המומחה במסקנותיו או שהשמיט מחוות דעתו התייחסות לליקויים כאלו ואחרים, היה עליהן לעמוד על חקירתו או לפנות בבקשה מתאימה ככל שלדעתן חוות דעתו הוגשה בחסר. אולם, הנתבעות לא זימנו המומחה לחקירה. לכן, ביהמ"ש לא מצא טעויות בולטות בחוות הדעת המצדיקות סטיה מהפסיקה לפיה ככלל, הנטייה היא שלא לסטות מחוות דעתו של מומחה מטעם בית המשפט, בהיעדר טעות בולטת. כך לדוגמה, נאמר בע"א 3056/99 שטרן נ' המרכז הרפואי על שם חיים שיבא, פ"ד נו(2) 936, 949 (2002):
6. כמו כן, ממילא ביהמ"ש יקבע בהמשך פסק הדין כי לתובעת זכות לתקן הליקויים ולכן לסכום העלויות תהיה חשיבות, רק אם הנתבעות יחזרו בהן מרצונן לבצע התיקונים, או לא תבצענה אותם. במקרה ולא תבצענה התיקונים, התובעים יהיו זכאים לפיצוי כספי בהתאם לחוות הדעת של המומחה.

טענות התובעים לירידת ערך

1. מחוות הדעת של המומחה נחמן עלה שלגבי חלק מהתיקונים, הם לא יביאו לתיקון מלא, אלא למזעור הליקוי ולכן ביהמ"ש מינה מומחה לשמאות לאמוד ירידת הערך. המומחה לשמאות קבע בחוות דעתו כלהלן: "עניין הסטייה בתקרה לא הורגשה באופן ניכר לעין, מרפסת כן היה ניתן להבחין בסטיה. שתי קצוות ויטרינה מרחק 3 מטר, נמצאו הפרשי גובה של 5 מ"מ בלבד. צד חיצוני מרפסת, שני קצוות ויטרינה מרחק 3 מטר תוספת גובה של 20 מ"מ, ניתן לבצע עבודות טיח גבס למזער סטייה אך זו יכולה להיעשות כתיקון. איני רואה טעם בקביעת ירידת ערך של אחוז מסויים משווי הדירה".
2. עוד קבע: "9.2.9. המומחה מטעם בימ"ש, אינג' יקי נחמן, קבע פיצוי או תיקון בסך של 5,000 ₪, סכום זה סביר בעיני, ובתוספת פיקוח (10%), בצ"מ (10%) ומע"מ (17%) מגיע לסכום של כ- 7,100 ₪, זה לטעמי הסכום הסביר לתיקון, או לחלופין פיצוי על עניין זה.".
3. מחוות הדעת של השמאי עולה כי אימץ את חוות דעתו של המומחה להנדסה לעניין הפיצוי בגין הליקוי הנטען של הפרש הגובה מעל ויטרינה בתקרת סלון ומרפסת והותיר את קביעתו לפיצוי בסך של 5,000 ₪ על כנה. הנתבעות טענו במענה לשאלת ביהמ"ש שניתן לתקן הליקוי וטענו שכך יש להבין דברי המומחה להנדסה: "יקי נחמן, מה שהוא התכוון להגיד באותו סעיף שהוא קבע, הוא אמר 'יש פה אפשרות לתקן זה לא יהיה 100 אחוז, אבל זה עולה 5,000 שק,ל צריך לתקן את זה' זה מה שהוא היה צריך לכתוב, הוא ניסח את זה בצורה כזאת שכאילו השתמע שיש פה איזה עניין של ירידת ערך ואז חברי אמר את מה שאמר ובית המשפט השתכנע, ואנחנו היום בדיעבד יודעים שזאת המציאות."
4. ככל שהנתבעות סברו שיש לפרש דברי המומחה להנדסה כעמדתן, היה עליהם לזמנו לחקירה ולהבהיר הסוגיה ולחלופין לזמן המומחה לשמאות לחקירה. משלא עשו כן, ביהמ"ש מאמץ חוות הדעת של המומחה לשמאות וקובע כי על המוכר והקבלן לפצות התובעים בסכום שקבע המומחה לשמאות ובמקביל, על מנת למנוע כפל פיצוי, להפחית סכום התיקון מהסכום שקבע המומחה להנדסה באותם עניינים בהם פוצו בגין ירידת ערך.

הכתמים על האריחים

1. כאמור לעיל, עיקר טענותיהם של התובעים, נסובו אודות ליקויים בריצוף.
2. ביחס לטענות לעניין הריצוף, המומחה להנדסה ציין במסגרת סעיף 5.34 לחוות הדעת, בין היתר כך "הטענה בסעיף 9.04: "כתמים באריחי ריצוף הסלון שלא ניתנים להשריה בחומר ניקוי ביתי" (נתבע 40,000 ₪)

תגובת מהנדס הנתבעות 1-2: במועד בדיקתי לא נצפו הכתמות בולטות בריצוף...

בבדיקה, מצאתי ודעתי: הטענה קיימים כתמים."

1. ביחס לקביעת מומחה הספק, המומחה להנדסה קבען כך "בבדיקה, מצאתי ודעתי: בדומה לנאמר בחוות דעת מומחה נתבעת מס' 3, אבחנתי הינה שלא מדובר בליקוי של האבן עצמה אלא בכתמים שנגרמו כתוצאה מפעולה יזומה או מעבודה כלשהי על גבי האבן. בכל מקרה, נתבעת מס' 3 אינה נושאת כספקית באחריות להיווצרות הכתמים."
2. עוד קבע המומחה "איני יכול לקבוע מי גרם לנזק המדובר. ייתכן ומדובר בנזק שנגרם ע"י עובדי נתבעות 1 ו 2 או מטעם התובעים. הקביעה הינה סוגיה משפטית ואני משאיר לכבוד בית המשפט את ההחלטה בכך".
3. המומחה העריך את עלות תיקון הליקוי בריצוף כך "אם ניתן למצא אריחים זהים לקיים, ניתן לחלץ את האריחים הפגומים ולהרכיב אחרים במקומם – במקרה זה העלות תהיה 5,000 ₪ - לא לסיכום! במידה ולא ניתן לקבל אריחים זהים, יידרש להחליף את הריצוף בעלות כפי שנתבעה – 40,000 ₪ - לא לסיכום!"
4. שני הצדדים טענו שנטל ההוכחה רובץ לפתחו של הצד השני.
5. במסגרת סיכומיהם (סעיף 17 לסיכומים), ניסו התובעים לטעון שתשובת המומחה מטעם ביהמ"ש ביחס לאריחים הפגומים, הינה כביכול ביחס לאריחים שבורים. אולם, עיון הן בחוות דעת המומחה מטעם התובעים ובחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש ובתצהיר התובעת, מעלה שאין כל טענה לאריחים שבורים, אלא רק לליקויים בדבר כתמים בלבד. ראו לעניין זה האמור בסעיף 9.04 בחוות הדעת של מומחה התובעים המהנדס ז'ק סודאי בה הפנה לתמונות לגביהם כתב "כתמים באריחי ריצוף הסלון שלא ניתנים להשרה בחומר ניקוי ביתי".
6. לכן, ביהמ"ש דוחה הטענה לפיה כוונת המומחה, במענה לשאלות ההבהרה, שהאריחים ברזרבה יספיקו לתיקון אריחים שבורים, להבדיל מפגומים, שכן אין כל טענה שכזו בכתב התביעה, או בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, או בחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש, או בתצהיר התובעת. האריחים היחידים אליהם יש התייחסות כאריחים פגומים, הינם אותם אריחים שעל גביהם קיימים כתמים.
7. ככל שברצון התובעים היה לקבוע את כמות האריחים המוכתמים, הרי שהנטל רובץ לפתחם בעניין זה. ביהמ"ש לא מצא בחוות דעת המומחה מטעם התובעים, התייחסות לכמות האריחים המוכתמים. מכאן שאין לביהמ"ש אלא לפסוק בהתאם להלכה לפיה "המוציא מחברו עליו הראיה", מכאן שככל שהתובעים רצו לטעון שמאחר ולא יוותר בידם מספיק אריחים ברזרבה לתיקון האריחים המוכתמים וכי יש להחליף את כלל הריצוף בסלון, היה עליהם להוכיח כמות האריחים המוכתמים.
8. יתרה מכך, המומחה להנדסה ציין בחוות הדעת, שככל שניתן יהא למצוא אריחים זהים, ניתן להחליף את האריחים הפגומים. קרי, אין כל קביעה לפיה כלל האריחים פגומים. על כך ניתן ללמוד אף מהעלות הנמוכה יחסית שקבע לצורך תיקון הליקוי "5,000 ₪". המומחה קבע כי רק ובמידה ולא ניתן יהא למצוא אריחים זהים יהיה מקום לחיוב בסכום הנתבע.
9. ביהמ"ש מאמץ את חוות דעת המומחה מטעמו לרבות העלויות שנקבעו לתיקון הליקוי בריצוף. יובהר שככל שיעלה בעת ביצוע התיקון שהאריחים המוכתמים הינם מעבר לאריחים שנמצאים ברזרבה (6 אריחים כהצהרת התובעים עצמם) יהא על הנתבעת לשאת בעלות של 40,000 ₪ כפי שנקבע בחוות דעת המומחה להנדסה.

האחריות לליקוי הכתמים על האריחים

1. הנתבעות טענו שהכתמים על האריחים וליקויים נוספים שהתגלו בפרוטוקול הבדק, הינם כתוצאה ממעשי התובעים ו/או מי מטעמם שכן היה עליהם לציין הליקוי בפרוטוקול המסירה. התובעת הצהירה בסעיף 8 לתצהירה כי לאחר מספר ימים ממועד המסירה היא גילתה את הפגמים בריצוף ופנתה למנהל העבודה. הנתבעות טענו, כי ביום 15.11.15, מספר ימים לאחר ביצוע המסירה ביום 4.11.15, התובעים חתמו ואישרו כי תיקוני המסירה בוצעו לשביעות רצונם. התובעים הפנו לפרוטוקול הבדק לרשימת תיקוני שנת אחריות שם נכתב "סלון החלפת שני אריחים 80 על 80" וכן "סלון מטבח ניקוי 6 אריחי ריצוף עם כתמים". לכן, ביהמ"ש דוחה טענת הנתבעות כי בגלל מחדל התובעת לציין בפרוטוקול המסירה הליקוי בדבר הכתמים, יש לשלול מהם הזכות כי הליקוי יתוקן, או להעביר נטל השכנוע בעניין הסיבה לליקוי.

1. על פי סעיף 4 לחוק המכר (דירות), תשל"ג-1973 רוכשי דירה זכאים לקבל ריצוף תקין. לכן, ביהמ"ש קובע כי נטל הבאת הראיות והשכנוע לגבי הסיבה לקיום הכתמים במועד הכנת פרוטוקול הבדק חלה על המוכר. ביהמ"ש קובע כי המוכר והקבלן לא הוכיחו שהתובעים גרמו להכתמה. לכן, ביהמ"ש קובע כי האחריות להכתמה חלה על המוכר והקבלן. כמו כן, ממילא הנתבעות אישרו כי הסכימו לתקן את הליקויים שהופיעו בפרוטוקול הבדק, וטוב שכך.

האם המוכר והקבלן איבדו את זכותם לתקן הליקויים ?

1. התובעים הגישו תביעה לליקויים ביום 23.7.20, כאשר אין מחלוקת שמסירת הדירה נערכה עוד בשנת 2015, כשהצדדים ערכו פרוטוקול מסירה לאחריו בוצעו על ידי הנתבעות תיקוני ליקויים, אותם אישרו התובעים.
2. יש לציין, שבפרוטוקול המסירה (ראה נספח 2 לתצהיר גולן ברזילי), אין כל תלונה או טענה מצד התובעים לכתמים באריחים. כך הדבר, אף לאחר תיקון הליקויים שהופיעו בפרוטוקול המסירה. עובדה זו אינה מסייעת למוכר ולקבלן לעניין אחריותם לליקוי, אך מסייעת להם לעניין הטענה של התובעים כי איבדו זכותם לבצע התיקון.
3. יתרה מכך, מעיון בכתבי הטענות ובמיוחד של התובעים, לא נמצא ולו מסמך אחד במועד שבין מסירת הדירה ועד למועד עריכת פרוטוקול הבדק, לפיו התובעים פונים למי מהנתבעות ביחס לטענות לעניין כתמים על האריחים. עיון בכתבי הטענות על צרופותיהם, מעלה שהפעם הראשונה שבה עולה עניין הכתמים על האריחים הינו במועד עריכת פרוטוקול הבדק.
4. התובעת הצהירה שאת הפגמים בריצוף היא גילתה מספר ימים לאחר המסירה, וכי פנתה למנהל העבודה ואף נעשו ניסיונות לתיקון הליקויים שלא צלחו. אולם, התובעת לא תמכה טענותיה אלו בראיות או בפניות בכתב בזמן אמת למי מהנתבעות, כדי לעמוד על אותם ליקויים נטענים בכתב.
5. עוד עולה מעיון בכתבי הטענות, שלאחר עריכת פרוטוקול הבדק, תואם מועד לביצוע התיקונים ליום 7.3.17. אולם, עת הגיעו נציגי הנתבעות לביצוע התיקונים סירבו התובעים לאפשר להם לעשות כן (ראה נספחים 2-3 לתצהיר מנחם דיגמי).
6. התובעים אינם מכחישים את עצם סירובם לתיקון הליקויים (ראה סעיף 20 לסיכומים). אולם, טענו שסירובם נבע מכך שהנתבעות סירבו להחליף באופן גורף את הריצוף בדירה. כאמור לעיל, ביהמ"ש דחה טענת התובעים כי יש להחליף כל האריחים.
7. אף לאחר מועד ביקור נציגי הנתבעת, בו סירבו התובעים לאפשר להם לבצע את התיקון, התובעים לא טרחו לפנות לנתבעות בעניין טענותיהם לפגמים בריצוף, אלא בחלוף כשנה ממועד הביקור ביום 7.3.17, עת פנו באמצעות בא כוחם ביום 11.2.18, במכתב התראה אליו צירפו את חוות דעת המומחה מטעמם, כשגם מכתב זה ממוען למוכר בלבד.
8. כמו כן, התובעים בחרו להמתין למעלה משנתיים ממועד הגשת מכתב ההתראה בטרם הגישו התביעה. התובעת טענה במועד הדיון, לאחר הגשת הסיכומים, כי המתינה ממועד עריכת פרוטוקול הבדק בשנת 2017 כשלוש שנים עד מועד הגשת התביעה עקב בעיות רפואיות. אולם, טענה זו לא הופיעה בראיות התובעים.
9. מכל האמור לעיל, עולה שהתובעים הם אלה שמנעו את ביצוע התיקונים וגם השתהו בטרם הגישו התביעה.
10. בנסיבות אלו, ביהמ"ש קובע שהנתבעות 1-2 זכאיות לביצוע התיקונים בהתאם לחוות דעת המומחה מטעם ביהמ"ש.

עוגמת נפש

1. בשים לב לעלויות התיקון הנמוכות, העובדה שהתובעים סיכלו ביצוע התיקונים והשיהוי הרב בהגשת התביעה, ביהמ"ש קובע כי הפיצוי בגין עוגמת נפש יעמוד על הסך של 2,500 ₪ בלבד.

הטענה לעניין מערכת מיזוג האוויר

1. התובעים טענו שעל הנתבעות לפצות אותן בגין ליקוי במערכת מיזוג האוויר. המומחה להנדסה קבע בעניין טענה זו בסעיף 5.12 לחוות דעתו כך : "בבדיקה, מצאתי ודעתי: כפי שאושר על ידי הצדדים, המזגן הותקן על ידי מי מטעמם של התובעים. רצוי היה למקם את המנוע במיקום יותר פרקטי אך אין זה באחריות הנתבעות." בהמשך קבע בסעיף 5.16 לחוות דעתו כך: "בבדיקה, מצאתי ודעתי: הטענה נכונה. לא קיימת אפשרות של אוויר חוזר. היות ומערכת המיזוג הותקנה על ידי הדיירים, נראה לי שההתקנה כוללת אחריות מול הדיירים ועליהם לפנות בנושא זה לקבלן המזגנים.".
2. התובעים הפנו לתשובת המומחה לשאלת הבהרה שהפנו אליו, לפיה "ככל ומערכת המיזוג תוכננה ובוצעה ע"י נתבעת 1 או מי מטעמה מהו אומדן התיקון?" וטענו שלאור טענת התובעת בתצהירה שהמערכת תוכננה ובוצעה על ידי נתבעת 1 ולאור האמור בתשובת המומחה לשאלת ההבהרה יש לחייב את הנתבעות 1-2 בסכום אותו אמד המומחה נחמן.
3. ביהמ"ש דוחה טענות התובעים בעניין זה. טענות התובעים עומדות בסתירה לחוות דעת המומחה נחמן, אותה כאמור מאמץ ביהמ"ש, ואת האמור בסעיפים 5.12 ו- 5.16 לחוות הדעת, בה פטר המומחה את הנתבעות מאחריות לליקוי.
4. ככל שהיה ברצון התובעים לעמוד על עניין זה ולהוכיחו, הרי שהיה עליהם לצרף ראיות, לחקור עדים ואף את המומחה. משלא עשו כן, אין להם, אלא להלין על עצמם.

הוצאות

1. עניינה העיקרי של תביעה זו, הינם ליקויים נטענים בריצוף דירה שנמסרה עוד בשנת 2015, כאשר האסמכתא הראשונה לקיומם של ליקויי ריצוף (כתמים על האריחים) הינה אך במהלך שנת 2017.
2. על אף שהנתבעות היו מוכנות לבצע התיקונים בהתאם לרשימת תיקונים שנערכה בשנת הבדק, התובעים הם אלו שסיכלו את ביצוע התיקונים.
3. יתרה מכך, ממועד סירוב התובעים לאפשר לנציגי הנתבעות ועד למועד הגשת התביעה חלפו למעלה משלוש שנים.
4. יש פער ניכר בין סכום התביעה ובין עלויות התיקון שאישר ביהמ"ש.
5. בנסיבות אלה, ביהמ"ש קובע שכל צד יישא בהוצאותיו.

סוף דבר

1. ביהמ"ש מקבל התביעה חלקית ומחייב הנתבעות 1 – 2 לשלם לתובעים הפיצוי בגין ירידת הערך ובגין עוגמת נפש בסך כולל של 9,600 ₪ צמוד בתוספת רבית כדין ממועד הגשת התביעה ועד מועד התשלום בפועל.
2. ביהמ"ש מחייב את הנתבעות 1-2 לבצע תיקון הליקויים בהתאם לחוות דעת המומחה להנדסה מיום 23.5.21 וזאת תוך 60 יום ממועד מתן פסק הדין. מובהר בזאת, שככל שהתיקונים לא יבוצעו, או תתעורר מחלוקת ביחס למי מהתיקונים בחוות הדעת, לרבות לעניין התאמת האריחים החלופיים, הרי שברור המחלוקת יהא בלשכת ההוצאה לפועל וביהמ"ש מסמיך את ראש ההוצאה לפועל ליתן הוראות מתאימות לצורך אכיפת פסק דין זה.
3. כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ב תמוז תשפ"ב, 21 יולי 2022, בהעדר הצדדים.