טוען...

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

07 יוני 2022

ע"ו 54898-05-22 פלונית נ' היועץ המשפטי לממשלה ואח'

בפני

כב' הנשיא רון שפירא

מערערת

פלונית ע"י ב"כ עו"ד רועי בליסאנו (מטעם הסיוע המשפטי)

נגד

משיבים

1. היועץ המשפטי לממשלה

2. מדינת ישראל

3. מרכז לבריאות הנפש שער מנשה

4. הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית

5. מרכז פורום יושבי ראש ועדות פסיכיאטריות ע"י פרקליטות חיפה אזרחי ומנהלי

החלטה

הרקע לערעור וטענות הצדדים בתמצית:

לפני ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית (להלן: "הוועדה") בהתאם לסעיף 29 לחוק לטיפול בחולי נפש, התשנ"א – 1991 (להלן: "החוק"), אשר התכנסה במרכז הרפואי לבריאות הנפש טירת הכרמל (להלן: "בית החולים") ביום 23.05.22 ובמסגרת החלטתה קיבלה באופן חלקי את בקשת בית החולים והאריכה את האשפוז הכפוי של המערערת בשבועיים נוספים עד ליום 06.06.22, כאשר בית החולים ביקש להאריך את האשפוז לחודש נוסף.

במסגרת הערעור נטען כי המערערת בת XX, אם חד הורית ל-X ילדים קטינים וסטודנטית (בהפסקה כעת) לXXXX. זהו אשפוזה הראשון בבית חולים פסיכיאטרי, כאשר קודם לכן נבדקה בבית החולים רמב"ם על ידי פסיכיאטר מומחה ולא נמצאה אינדיקציה לאשפוז כפוי. מאז חודש אוקטובר 2021 טופלה בטיפול יום בבית החולים רמב"ם וביום 02.05.22 אושפזה בהסכמה בבית החולים רמב"ם. לאשפוז הנוכחי הגיעה מבית החולים רמב"ם עם הוראת אשפוז מיום 11.05.22. בו ביום נבדקה בחדר המיון של בית החולים והוחלט לאשפזה למשך תקופה של 7 ימים על פי הוראות החוק. אשפוזה הוארך פעם נוספת ל-7 ימים נוספים החל מיום 18.05.22 ועד לתאריך 24.05.22.

ביום 23.05.22 התקיימה ועדה פסיכיאטרית בעניינה של המערערת אשר החליטה לקבל באופן חלקי את בקשת בית החולים והורתה על המשך אשפוזה ל-14 ימים נוספים עד ליום 06.06.22, בעוד שבית החולים ביקש להאריך את האשפוז לעד חודש נוסף. על החלטה זו הוגש הערעור.

בהחלטת הוועדה נכתב כי המערערת נמצאה בבדיקה בהכרה מלאה, משתפת פעולה, כרגע מאורגנת אך מאמתת שרק לפני שבוע עדיין היו תופעות פסיכוטיות חריפות כגון הלוצינציות שמיעה ומחשבות שווא של גדלות. ללא אי שקט פסיכומוטורי בולט. תובנה ושיפוט קיימים אך לא באופן מלא. מפאת הזמן הקצר שחלף מאז שנכנסה לרמיסיה קרי כשבוע ימים בלבד הוועדה חושבת שנכון להשאירה עד שבועיים כדי לבסס את ההתארגנות הפוסט פסיכוטית שלה. לגבי מסוכנות נקבע כי קיימת מסוכנות עצמית ברמה נמוכה וקיימת מסוכנות לאחרים ברמה נמוכה.

בנימוקי ההחלטה נכתב כי המערערת שקטה אך ניכר מתח פנימי, מתוחה עדיין במצב פסיכוטי ללא תובנה למצבה. כן נכתב כי היא מסכנת עצמה ואחרים עקב מצבה הנפשי. נכתב כי נשקלה חלופת אשפוז ונמצא שאינה מתאימה לחלופה בגין חוסר תובנה שלה למחלתה ולצורך בטיפול. חלף זמן קצר מאז שהייתה במצב פסיכוטי חריף מכדי להתייחס לכך כרמיסיה תרופתית מלאה.

ב"כ המערערת טוען כי הוועדה האריכה את אשפוזה של המערערת ב-14 ימים נוספים מכוח סעיף 10(ג)(1) לחוק אך הוראת סעיף 10(ד) לחוק קובעת כי לא תוארך תקופת האשפוז אלא אם שוכנעו שמתקיים בחולה התנאים למתן הוראת אשפוז כאמור בסעיף 9. סעיף 9 לחוק קובע כי רק בהתקיים שני התנאים הקבועים בסעיף 6 לחוק ומתקיים קשר סיבתי ביניהם, ניתן יהיה לאשפז אדם בכפייה באופן דחוף. התנאים הקבועים בסעיף 6 הינם כי האדם חולה וכתוצאה ממחלתו פגום, במידה ניכרת, כושר שיפוטו או כושרו לביקורת המציאות; וכי הוא עלול לסכן את עצמו או את זולתו סיכון פיזי מידי. נטען כי הוועדה שגתה עת קבעה כי יש להאריך את האשפוז בו בעת שהיא עצמה קבעה במסגרת החלטתה כי המסוכנות של המערערת לעצמה ולאחרים הינה נמוכה. נטען כי במקרה זה הוראות החוק והתנאי המצטבר של סיכון פיזי מידי של המערערת לעצמה או לאחרים אינם מתקיימים.

ב"כ המערערת טוען כי התנהגותה של המערערת הייתה שקטה ומתונה. הוועדה קבעה כי המערערת מאורגנת בהתנהגותה והמערערת התנהגה בדיון בוועדה באופן שקט ורגוע והשיבה לשאלות באופן מלא, ענייני וקוהרנטי. נטען כי המערערת מעולם לא היוותה סיכון לילדיה ואמה של המערערת הבהירה לוועדה כי המערערת מתפקדת כאם טובה ודואגת לילדיה. עוד נטען כי מצבה הנפשי של המערערת היום מאפשר להמיר את ההוראה, למצער, לטיפול מרפאתי כפוי. המערערת הבהירה כי היא מבקשת להשתחרר ולהמשיך טיפול מול הפסיכיאטר הפרטי שלה ולקחת את הטיפול. לכן נטען כי שגתה הוועדה בקביעה כאילו לא ניתן לשקול חלופת אשפוז פוגענית פחות בזכויות יסוד של המערערת, קל וחומר מקום בו נקבע כי לא נשקפת ממנה כל מסוכנות פיזית מידית לעצמה או לאחרים.

המשיבים טוענים כי הוועדה סבורה שיש צורך באשפוז קצר נוסף, זאת בהתאם לשיקול הדעת הרפואי. לגבי רמת המסוכנות מפנה ב"כ המשיבים לעילה לאשפוז ביום 02.05.22. מבוקש לדחות את הערעור או לחילופין להחזיר את עניינה של המערערת לוועדה שתבחן שוב את מצבה.

דיון והכרעה:

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ואת המסמכים שהובאו לעיוני הגעתי למסקנה כי יש לקבל את הערעור ולהורות על שחרורה של המערערת לקבלת טיפול בקהילה.

החוק מאפשר אשפוז בכפיה וכן הארכת האשפוז הן לשם הגנה על הציבור והן לשם הגנה על החולה עצמו, כך בהתאם לסעיף 10(ד) לחוק והתנאים הקבועים בסעיף 9 ובסעיף 6 לחוק, כפי שפורט במסגרת הערעור.

אשפוז כפוי מהווה פגיעה קשה בחירותו של החולה ומדובר בזכויות יסוד שחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו מגן עליהן. זכותו של אדם לכבוד וזכותו של אדם לחירות אינן מוחלטות וניתן לפגוע בהן למטרה ראויה, כגון הגנה על חולה הנפש והטיפול בו מזה וההגנה על שלום הציבור מפני חולי הנפש המסוכנים מזה. החוק לטיפול בחולי נפש מאזן בין האינטרסים המנוגדים הנ"ל. לכן נקבע כי הפגיעה בכבודו ובחירותו של חולה הנפש צריכה להיות מידתית ועל הסיכון להיות סיכון ממשי ברמה הקרובה לוודאי. כמו כן, הערכת הסיכון חייבת להתבצע סמוך למועד התכנסות הוועדה ואין די במסוכנות שהיא נחלת העבר [רע"א 1704/12 פלוני נ' הועדה הפסיכיאטרית המחוזית (18.03.2012); ע"ו (חיפה) 3323-09-18 פלוני נ' בית חולים ממשלתי שער מנשה (07.09.2018); ע"ו (ת"א) 43912-12-12 ת.א. נ' היועץ המשפטי לממשלה (03.01.2013)].

מהחומר שהוצג בפני לא שוכנעתי כי בפני הוועדה עמדה תשתית ראייתית המעידה על סיכון פיסי מידי של המערערת לא לעצמה ולא לאחרים והוועדה אף קבעה כי מסוכנותה של המערערת לעצמה ואחרים היא נמוכה. לכן סבורני כי לא נמצא בסיס לעילת מסוכנות הדרושה להארכת האשפוז בכפיה במקרה זה. המערערת אף הודיעה כי בכוונתה להמשיך בטיפול אצל הרופא המטפל בה באופן פרטי ואמה הודיעה כי היא תומכת ומסייעת למערערת ותחזיר אותה לבית החולים אם יהיה בכך צורך ואם תהיה נסיגה במצבה.

סבורני כי במקרה זה הוועדה לא הגיעה למסקנה כי המערערת מצויה עדיין במצב פסיכוטי וכתוצאה מכך כושר שיפוטה או כושרה לביקורת המציאות פגום. כמו כן, קביעת הוועדה כי מסוכנותה של המערערת לעצמה ולזולתה הינה נמוכה מעידה על כך כי בנסיבות מקרה זה לא התקיימה עילה להמשך אשפוז כפוי, זאת בהעדר מצב פסיכוטי פעיל וכאשר מדובר במסוכנות נמוכה [רע"א 8020/21 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (19.12.2021)]. על כן, ומאחר שמהחלטת הוועדה לא ברור מדוע נשללה החלופה של שחרור המערערת וקבלת טיפול בקהילה, ולא ניתנו למעשה נימוקים המחייבים את הארכת האשפוז הכפוי [רע"א 9716/10 פלוני נ' היועץ המשפטי לממשלה (12.01.2011); רע"א 8020/21 הנ"ל], הערעור מתקבל והחלטת הוועדה מבוטלת.

אני מורה על שחרורה של המערערת מאשפוז כפוי והיא תחזור להתגורר בביתה בפיקוח אימה. האם מתבקשת לעדכן את הפסיכיאטר הפרטי המטפל במערערת ולעדכן אותו על מועד חזרתה הצפוי של המערערת לביתה.

כדי להסדיר את כל ההיבטים הקשורים בשחרורה של המערערת מהאשפוז הכפוי וכן כדי לאפשר למשיבים לשקול הליכי ערעור אני קובע כי שחרור המערערת מבית החולים יעוכב עד ליום 1.6.22 שעה 16:00. ככל שיוחלט שלא לערער על החלטתי זו תימסר הודעה לב"כ המערערת וגורמי בית החולים יפעלו להקדמת הליכי שחרורה מהאשפוז, כל זאת בתאום עם אם המערערת והסדרת התנאים הנדרשים לקליטתה בחזרה לביתה.

אבהיר עוד כי אם תחול החמרה במצבה הבריאותי של המערערת מוסמכים גורמי בריאות הנפש לשקול שוב את עניינה וזאת בהתאם לסמכותם בחוק.

המזכירות תעביר בדחיפות החלטה זו לב"כ המערערת ולב"כ המשיבים וכן למרכז הרפואי לבריאות הנפש שבטירת הכרמל, בו התכנסה הועדה, למרכז לבריאות הנפש שער מנשה, שם מאושפזת המערערת.

ניתנה היום, ח' סיוון תשפ"ב, 07 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא

ההחלטה ניתנה במקור ביום 30.5.22. לבקשת ב"כ המערערת ובהסכמת ב"כ המשיבים ניתן לפרסם את ההחלטה החל מהיום, בנוסח הנוכחי, שהוסרו ממנו כל הפרטים שעלולים לחשוף את זהות המערערת.

מובהר כי הנוסח המחייב של ההחלטה הוא זה שניתן במקור ביום 30.5.22, המצוי בתיק בית המשפט, והכולל את כל הפרטים שהושמטו בנוסח הנוכחי מיום 7.6.22.

יש לשלוח את ההחלטה בנוסח המותר לפרסום לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ח ' סיון תשפ"ב, 07 יוני 2022, בהעדר הצדדים.

רון שפירא, נשיא

5 מתוך 5