בית משפט לענייני משפחה בחדרה |
|
|
|
תמ"ש 55319-09-20 מ.ל. נ' ד.ל. ואח'
תיק חיצוני: |
|
בפני |
כבוד השופטת יפעת שקדי שץ
|
|
תובע |
מ.ל. ת"ז -------- על ידי ב"כ עו"ד מ. עמאש |
|
נגד |
||
נתבעים |
1.ד.ל. ת"ז -------- 2.י. מ. ת"ז ------ 3.ר.ב. ת"ז ------ 4.י.נ. ת"ז ------ 5.ב.ל. ת"ז ------ 6.י.ל. ת"ז ------ 7.א.צ. ת"ז ------- הנתבעים 1,2,4,5,6,7 על ידי ב"כ עו"ד מ. פוקס הנתבעת 3 על ידי ב"כ עו"ד מ. ביטון
|
|
פסק דין |
||
פסק דין זה מכריע במחלוקות הצדדים ביחס לטענות התובע בדבר רכוש שהיה שייך לאביו המנוח ובדבר נזקים שנגרמו לו על ידי הנתבעים.
התובע, מר מ.ל, הוא אחיין של הנתבעים - אֵחַיו של אביו המנוח של התובע, מר א.ל. ז"ל, אשר נפטר ביום ------- ("המנוח").
טענות התובע:
התובע הוא יורשו היחיד של המנוח בהתאם לצו ירושה מיום 29.4.2020.
המנוח התגורר משך כ-13 שנים במבנה יביל הממוקם בחצר ביתם של הוריו ב------ במקרקעין אשר זכויות החכירה בהם רשומות על שם הוריו המנוחים של המנוח.
המבנה היביל הוצב בשטח מגורי ההורים בהסכמתה ואישורה של אמו של המנוח גב' ל.ל, אשר הלכה לעולמה בשנת -----.
בחייו של המנוח שררו יחסים רעים עם הנתבעים ובייחוד עם הנתבעת 5, גב' ב.ל, אשר התגוררה בבית ההורים הסמוך למבנה היביל. היחסים בין המנוח והנתבעים נסובו סביב שליטה על המקרקעין כאשר חפצו הנתבעים בסילוק המנוח מהמבנה היביל ומהשטח לאחר מות אמם ובכך למעשה ביקשו להשתלט בפועל על המקרקעין תוך גזל זכויות התובע כיורש ואביו לפניו. ניסיונות הנתבעים כללו גידופים, איומים וניסיונות פגיעה רגשית ונפשית במנוח תוך התנכלות ממושכת בניסיון להביא לסילוקו מהמבנה בו התגורר ומהשטח בו יש לו זכות קניינית של חזקה על פי דין.
המנוח חשש מפגיעה בו ובמקום מגוריו. בשל התדרדרות במצבו הבריאותי והעדר יכולת להתמודד עם ההתנכלויות של הנתבעים ביקש המנוח מבנו, התובע, לפעול בשמו על מנת למנוע פגיעה עתידית בו ועל כן מינה את התובע למיופה כוחו באמצעות יפוי כח נוטריוני.
לכתב התביעה צורפה התכתבות WhatsApp אשר מהווה, לטענת התובע, עדות מוצקה להתנכלויות הנתבעים באב ועל ניסיון המנוח לידע את בנו התובע על אשר מתרחש ולבקש עזרה ממשית.
כאשר הבינו הנתבעים, וביחוד הנתבעת 5, כי התובע מונה על ידי המנוח לפעול בשמו, ניסו להרחיקו מהשטח באמצעות הגשת תלונה על השגת גבול וכן הוצאת צו הגנה.
ביום 8.8.2020 הגיע התובע לבית המנוח, מצא את המנוח שרוע על הרצפה ומחוסר הכרה ועל גופו סימני חבלה ופצעים רבים. התובע הזעיק ניידת טיפול נמרץ אשר הובילה את המנוח לבית החולים לקבלת טיפול רפואי וכעבור זמן הועבר המנוח למרכז סיעודי שם שהה כשלושה חודשים עד למותו ביום ------.
בתקופה האחרונה לחייו הקפיד המנוח לספר לבנו על מסכת ההתעללויות אשר גרמה לו פגיעה נפשית חמורה ופגיעה בתפקוד הכללי לצד תחושה ירודה בביטחון האישי ופחד מתמיד מאחיו ומזרים בכלל.
לאחר תקופת השבעה ביקש התובע להגיע לבית האב על מנת לבדוק ולאמוד את חפציו ולתדהמתו לא מצא את המבנה היביל ולא נותר מזכר אביו מאומה. התובע הבין כי דודיו ניצלו את שהותו של המנוח מחוץ לבית ופירקו את המבנה היביל והסירו את כל אשר קשר את המנוח למקום.
בהיותו היורש היחיד של המנוח - התובע בעל הזכויות בכל רכוש המנוח. הנתבעים, במעשיהם ובמחדלם, גזלו את חלקו של התובע בירושת האב הן בהריסת המבנה היביל והן בהעלמת תכולתו. הנתבעים הסתירו משך תקופה ארכה את העיזבון הכולל את המבנה היביל, ריהוט, מוצרי חשמל, ציוד אישי, כספים בסך כולל של 90,000 ש"ח, תכשיטים בהיקף כספי רחב ואוסף שעונים בעלי ערך רב.
לאחר פניות רבות נמסרו לתובע מוצרי חשמל ישנים וחלודים, בגדים, נעליים, כלי מטבח, פרטי ריהוט וחפצים ישנים ושבורים. הציוד שנמסר לתובע אינו הציוד שהיה בבית המנוח ואינו מוכר לתובע. בנוסף, הכסף, התכשיטים והשעונים אשר היו מאוחסנים במבנה היביל לא הוחזרו לתובע.
התביעה הוגשה כתביעה כספית לפיצוי בגין שווי הציוד של המנוח ואשר לא הועבר לידי התובע - סך של 100,000 ש"ח עבור המבנה היביל; סך של 90,000 ש"ח אשר היו מאוחסנים בשקית "Yellow" בתוך המבנה היביל; סך של 100,000 ש"ח בגין עוגמת נפש וטרדה וסך של 150,000 ש"ח בשל איבוד מזכרות של המנוח, העדר היכולת לזכור את המנוח והנזק מאיבוד החפצים שקושרים את התובע למנוח. נוסף על כך תבע התובע את שכר טרחת עורך דינו וההוצאות המשפטיות.
טענות הנתבעים:
הנתבעים 1,2,4,5,6,7 והנתבעת 3 הגישו כתבי הגנה בנפרד. ההתייחסות אל הנתבעים תהיה במאוחד ופירוט טענותיהם יעשה במצורף כאשר אם נדרשת התייחסות מבדילה, אציין זאת במפורש.
התובע העלים מבית המשפט כי המבנה היביל אינו חוקי והוצב במקרקעין ללא היתר בניה. בלשכת רישום המקרקעין נרשמה הערה בדבר צו הריסה מיום 5.7.2009.
כל המידע שבידי התובע מצוי היה בידיו עוד טרם מות אביו המנוח. המנוח לא פעל למניעת הריסת המבנה היביל בחייו והתובע חסר סמכות לפעול כעת, בדיעבד, לאחר מות המנוח.
מעבר להגשת התביעה בהעדר סמכות, היא אף הוגשה בשיהוי ניכר שכן האירועים והפעולות הנטענים בכתב התביעה נעשו כאשר המנוח היה בחיים, בתיאום עמו ובהסכמתו. המנוח היה בעל כשרות משפטית ובעל יכולת לקבל כל החלטה בכוחות עצמו. המנוח נטל חלק בפגישות המשפחתיות ובקבלת ההחלטות לגבי פינוי המבנה היביל אשר הוטל לגביו, כאמור, צו הריסה.
על אף שהתובע היה מודע לכל הפעולות שנעשו הוא לא פעל באותה העת למניעתן שכן הן נעשו בתיאום עם המנוח ובהסכמתו.
התובע מנוע מלפעול כעת, בדיעבד, לאחר מות המנוח, בניגוד לדעתו שכן המנוח לא היה נותן יד לתביעה שכזו.
בכל הנוגע ליחסים בין המנוח והתובע טענו הנתבעים, כי במהלך הליך גירושין שניהלה אמו של התובע נגד המנוח הוגשה נגדו תלונה בגינה נשפט ונגזרו עליו ששה חודשי מאסר מתוכם ריצה 4 חודשים בפועל.
במהלך המשפט שהתנהל נגד המנוח העיד התובע נגד המנוח ובשל כך הורשע המנוח והקשר בינו ובין התובע נותק למשך תקופה ארוכה.
מאז הגירושין תמכו אחיו של המנוח במנוח, דאגו לו לארוחות חמות ולארחו בביתם. היחסים בין המנוח והתובע ידעו עליות ומורדות וזאת שעה שהיחסים עם אחיו היו קרובים והדוקים.
בכל הנוגע למצבו הכלכלי של המנוח טענו הנתבעים, כי לאחר פרישה מוקדמת מעבודתו ב-----, התקיים המנוח מגמלה חלקית ונתמך כלכלית ומוראלית על ידי הנתבעים. המנוח לווה כספים מהנתבעים 1 ו-6 והנתבעת 2 חתמה על ערבות להלוואה עבורו.
המבנה היביל נרכש על ידי אמם של הצדדים בשנת 2000 ושולם עבורו סכום של 10,000 ש"ח לשם שיכון המטפל הזר שטיפל באותה העת באביהם של הנתבעים. הציוד שהיה במבנה היביל נרכש על ידי האֵם לשימושו של המטפל הזר. כעבור שנתיים נפטר אביהם של הנתבעים והמבנה היביל עמד ללא שימוש, על תכולתו, משך כ-8 שנים.
מאז גירושיו של המנוח התגורר המנוח תקופות קצרות במקומות שונים. בשנת 2009 איפשרה אמם של הנתבעים למנוח להתגורר באופן זמני במבנה היביל עד שימצא מקום חלופי. המבנה היביל לא היה ראוי למגורים בשל מצבו התחזוקתי הלקוי. האֵם נשאה בתשלומי החשמל והמים עבור המבנה היביל.
זמן קצר לאחר תחילת מגורי המנוח במבנה כאמור, אחד השכנים הגיש תלונה לועדה לתכנון ובניה אודות המבנה היביל שהונח ללא היתר ונגד אמם של הנתבעים הוגש כתב אישום והתנהל נגדה הליך משפטי בסופו ניתן צו הריסה למבנה היביל. האֵם ניהלה את ההליך ללא ייצוג וללא הבנה עמוקה של משמעות ההכרעה השיפוטית בעניינה.
אמם של הנתבעים נפטרה ביום ------. מספר שנים לאחר מותה, החליטו הנתבעים והמנוח שבשלה העת לחלוקת העיזבון וביום 12.3.2019 נפגשו הנתבעים 4 ו-6 עם עורך דין בכדי שיטפל בהסדרת רישום הזכויות במקרקעין. כאשר הוציא עו"ד נסח מלשכת רישום המקרקעין התברר להם, כי ביום 5.7.2009 נרשמה הערה בדבר צו הריסה למבנה היביל.
עורך הדין העמיד את הנתבעים על חומרת הדברים והבהיר כי לא ניתן יהיה להסדיר את רישום הזכויות עד להריסת המבנה היביל ומחיקת ההערה מהרישום. בנוסף הובהר להם, כי עליהם לפעול לאלתר להריסת המבנה שאם לא כן, הם צפויים לשאת בקנסות ובאישומים.
מספר ימים לאחר מכן התכנסו האחים - הנתבעים והמנוח, והוסכם, פה אחד, שיש לפעול בדחיפות לפינוי המבנה בהתאם לפסק הדין משנת 2009. המנוח הודיע שיתחיל לחפש יחידת דיור להשכרה וכולם סיכמו להתגייס ולסייע לו לחפש יחידה שתתאים לצרכיו.
ביום 6 לחודש יוני 2019 התקבל מכתב בדבר ביצוע סקר נכסים על ידי המועצה המקומית ולאחר חודש הגיעו נציגי המועצה, ערכו מדידות והופק מסמך שתיעד את קיום המבנה היביל בשטח ואת גודלו - 13.5 מ"ר (שלא כפי שצוין בכתב התביעה). כן התקבלה דרישת תשלום הפרשי ארנונה בשל המבנה היביל.
האחים חששו שהרשויות יחלו לפעול נגדם בשל אי הריסת המבנה וביקשו לזרז את פינוי המבנה ומציאת דיור חלופי למנוח, כל זאת בידיעתו ובהסכמתו ובהבנה, כי יש לפעול בדחיפות.
למנוח היו מחלות רקע רבות וביום 8.8.2019 אושפז המנוח בבית החולים ---- לאחר שנפל ונחבל במבנה היביל. את דבר הנפילה גילתה הנתבעת 5 באקראי, לאחר שהתקשרה למנוח והוא לא ענה. היא הזעיקה אמבולנס ואת הנתבעת 7 אשר הודיעה לתובע שיגיע בדחיפות. במועד האשפוז לקח התובע את הטלפון של המנוח, מפתחות רכבו, את הרכב, מפתחות המבנה היביל, את תיקו האישי של המנוח ומסמכים נוספים.
לאחר פינויו של המנוח לבית החולים הגיע התובע מספר פעמים למבנה היביל כאשר מפתחות רכבו ומפתחות המבנה מצויות בידי התובע בלבד.
התובע ביקש למנוע את ביקורי הנתבעים אצל המנוח אולם על אף יחסו המשיכו להגיע ולבקר אותו בכל הזדמנות.
במהלך תקופת האשפוז שוחחה הנתבעת 4 עם התובע בדבר המאמצים לפנות את המבנה היביל, קיבלה את אישורו והסכמתו לפינוי המבנה היביל כפי שסוכם טרם האשפוז.
סוכם, כי הציוד האישי של המנוח יארז ויאופסן וכי עם שחרורו יסייעו האחים למנוח למצוא מקום דיור חלופי. ביום 27.10.2019 עדכנה הנתבעת 4 את המנוח שהמבנה יפונה והציוד יאופסן ובהתאם, ביום 29.10.2019 פונה הציוד, נארז בשקיות ותועד מחשש מטענות התובע.
המנוח אושפז במרכז שיקומי עד פטירתו. הוא היה צלול ובהיר עד מותו.
הנתבעים הדגישו, כי כל פעולות פינוי ואריזת הציוד האישי של המנוח ופינוי המבנה היביל בוצעו בידיעת המנוח ובהסכמתו המוחלטת בהיותו כשיר לקבל כל החלטה בעצמו ומתוך רצונו המוחלט והעצמאי.
ביום 31.10.2019 עדכנה הנתבעת 4 את המנוח בדבר פינוי המבנה היביל ואריזת ציודו האישי.
רק בחלוף 5 חודשים מפטירת המנוח הגיע התובע לאסוף את ציוד המנוח אשר נארז על ידי הנתבעים. לו היה ממש בטענות התובע בדבר הציוד, הכספים והתכשיטים, חזקה שלא היה ממתין חמישה חודשים עד לקבלתם וכשמונה חודשים עד לנקיטת הליך משפטי.
עוד הדגישו הנתבעים, כי במהלך האשפוז הגיע התובע מספר פעמים למבנה היביל. אם אכן היו במבנה כספים או תכשיטים הרי שאלו נלקחו על ידי התובע קודם לפינוי שהתרחש כמעט 3 חודשים לאחר האשפוז.
לכתב ההגנה שהגישו כל הנתבעים למעט הנתבעת 3, צורף תצהירו של מר א.כ. אשר תיעד את עבודתו של המנעולן אשר פרץ למבנה היביל ותיעד את הציוד שנמצא במקום.
הנתבעת 3 ציינה, כי במועד בו בוצע פינוי המבנה היביל היא שהתה בחו"ל ולא היתה מעורבת בקבלת ההחלטה בדבר הפינוי ואף לא נכחה בעת ביצועו.
עדויות הצדדים:
התובע הגיש תצהיר ביום 30.1.2022.
בתצהיר חזר התובע על טענות התביעה, צרף את המסמכים שצורפו לתביעה וכן תכתובת נוספת מיום 25.7.2019 ומיום 8.8.2019. בנוסף, צורפה תכתובת בכתב יד ובה צוין, בין היתר, "השקית מוכנה לנכדים" "במעטפה כסף ל-----".
מטעמו של התובע העידה אמו, אשר הצהירה, בין היתר, כי המנוח אהב לענוד שעוני יוקרה ותכשיטים וכן הקפיד לשמור תמונות ומזכרות. עוד העידה אמו של התובע, כי הציוד שהוחזר לתובע לא היה הציוד שהיה מאוחסן בבית המנוח וכי המנוח נהג להשאיר סכומי מזומן בביתו.
נוסף על כך העיד סבו של התובע, כי הציוד שנמסר לתובע לא תואם את הציוד שהיה בבית המנוח וכן העידה רעייתו של המנוח, בין היתר, על קשייו של התובע בעקבות מעשי הנתבעים.
כן העיד דודו של התובע אשר הצהיר על הציוד בבית המנוח, השימוש במזומן ועל הרכוש שהיה בבעלות המנוח.
הנתבעים 1,2,4,5,6,7 הגישו תצהירים ביום 16.3.2022 וחזרו על טענות ההגנה.
עוד העידו מטעם הנתבעים החוקר מר א.כ, אשר העיד על ביצוע הפריצה על ידי המנעולן ואשר תיעד את הציוד שנמצא במבנה היביל לאחר הפריצה; מר ש.ב. וגב' ח.מ. אשר העידו, בין היתר, על הקשר בין המנוח ואחיו. הרב א.י. הגיש תצהיר אך לא התייצב לעדות.
הנתבעת 3 הגישה תצהיר ביום 24.3.2022.
דיון והכרעה
טענות הנתבעים, כי התובע אינו בעל מעמד לתבוע את הסעדים המבוקשים על ידיו מאחר והפעולות הנטענות התבצעו בחיי המנוח בהיותו כשיר ובהסכמתו וכי פעל התובע בשיהוי ניכר.
בפתח הדברים, יש להידרש לטענות הנתבעים, כי התביעה הוגשה בחוסר סמכות שכן האירועים הנטענים התרחשו במהלך חיי האב ובהסכמתו בהיותו כשיר.
אקדים ואומר, כי איני סבורה שיש בטענה זו כדי לחסום את דרכו של התובע. התובע עמד על כך שהנתבעים העלימו ציוד השייך לעיזבון ללא ידיעת האב. טענת הנתבעים בדבר הסכמת המנוח והיקף הציוד שאוחסן היא טענה הדורשת בירור ועל כן אינה יכולה להוות מכשול בלתי עביר המצדיק סילוק על הסף. כך גם טענת השיהוי - משך הזמן שהמתין התובע משמעותי בהיבט הראייתי אך לא מדובר בפרק זמן המצדיק סילוק התביעה ללא בירורה. אבהיר, כי יש הצדקה לסלק תביעה על הסף בנסיבות בהן גם קבלת מלוא הטענות לא תוביל לזכאות לסעד המבוקש ואולם בענייננו, לא כך. מדובר בטענות הדורשות בירור לגופן ואין בהן כדי לבסס הצדקה לסלקן ללא בדיקה ובירור.
על כן אני מורה, כי טענות הסף שפורטו הנתבעים נדחות ואני מורה, כי התובע בעל מעמד לברר את טענותיו בדבר פגיעה בהיקף העיזבון ובדבר נזק שנגרם לו כתוצאה מנטילת הציוד שהיה שייך, לטענתו, לאביו המנוח.
משכך, אדרש לטענות התובע, אחת לאחת ואבחן האם עמד בנטל המוטל עליו להוכחת הטענה ואת זכותו לסעד המבוקש.
טענות התובע לזכותו לפיצוי בגין הריסת המבנה היביל
התובע עומד על זכותו להשבת שוויו הכספי של המבנה היביל בו התגורר המנוח (סעיף 28 וסעיף 30 לכתב התביעה). לטענתו, הריסת המבנה היביל בוצעה על ידי הנתבעים תוך ניצול שהותו של המנוח מחוץ לביתו (סעיף 15) תוך פגיעה בזכויות המנוח ובהתאמה - זכויות התובע, בהיותו היורש היחיד.
האם פינוי המבנה היביל היה בידיעתו ובהסכמתו של המנוח?
בראשית הדברים יש לבחון את הטענה, כי הפינוי בוצע שלא על דעתו של המנוח. ככל שהפינוי בוצע בידיעתו ובהסכמתו, התובע אינו בעל מעמד לתבוע פיצוי כלשהו בגין הפינוי.
הנתבעת 4, גב' י.נ, העידה כי קיימה, יחד עם אחיה י', פגישה עם עו"ד בכדי להסדיר את העברת הזכויות בנכס. באותה הפגישה נודע להם על קיומו של צו ההריסה שהוחל לגבי המבנה היביל (עמ' 52, ש' 14-9).
בעקבות המידע שנמסר על ידי עורך הדין ביחס לקיום צו ההריסה והמשמעות של הצו ביחס ליורשים ולאפשרות של רישום הזכויות, כונסו כל האחים בבית ההורים והובהר שענין צו ההריסה מקשה על הסדרת הרישום (עמ' 53, ש' 12-3).
עוד העידה הגב' י', כי באותה פגישה משפחתית הובהר למנוח כי עליו למצוא הסדר חלופי לדיור בכדי שניתן יהיה לפנות את המבנה היביל, כי המנוח הסכים ו"האווירה היתה נהדרת" (עמ' 53, ש' 16-11).
בהקשר של תגובת המנוח לצורך בפינויו מהמבנה היביל העידה הגב' י', כי המנוח "אוהב את הפרטיות שלו, אמרנו לו שנמצא לו דיור מתאים. גם לפני שהגיע לקרוואן התגלגל בין דירות בשכירות, לא אחד, לא שניים ולא שלוש. היה ב----, היה ב--. הצענו לו שנמצא לו דיור מתאים ויחד איתו נחפש והוא יכול לעבור לשם ונפנה את הקרוואן. הוא הסכים" (עמ' 53, ש' 20-17).
ביחס למועד הפינוי העידה הגב' י' כי הוא התרחש כחודשיים וחצי לפני מותו של המנוח, ביום ---- (עמ' 54, ש' 6-5) וכי היא שוחחה עמו במהלך האשפוז במסגרת השיקומית והבהירה לו "ששום דבר לא קורה וחייבים לעשות את התהליך".
לדבריה, באותה העת המנוח נתן הסכמתו לפינוי והריסת המבנה היביל (עמ' 54, ש' 23; עמ' 56, ש' 36)).
על הסכמתו של המנוח לפינוי העידה גם הגב' א.צ. (עמ' 57, ש' 34-33; עמ' 58, ש' 17; ש' 20) וכן גב' י.מ. (עמ' 68, ש' 24-23).
גב' צ' העידה גם על ההסכמות בין האחים בדבר הסיוע למנוח במציאת דיור חלופי (עמ' 57, ש' 36-35). מעדותה עלה, כי המנוח פעל למכירת המבנה היביל בכדי לחסוך את עלות הפינוי (עמ' 60, ש' 34-26) והדברים עולים גם מנספח ו' לכתב ההגנה המתעד את פרטי המבנה לשם המכירה.
עדויות אחיו של המנוח ביחס לשיחות שהתנהלו במהלך חודש מרץ 2019 בדבר הצורך בפינוי המבנה היביל וידיעתו של המנוח אודות הפינוי הצפוי והדחיפות הנדרשת נתמכות בהתכתבות שצרף התובע כנספח ז' לתביעה.
מההתכתבות עולה, כי ביום 31.3.2019 ביקש המנוח מבנו, התובע, כי יקבע לו פגישה דחופה עם עורך הדין.
בימים 3-4.4.2019 שב המנוח ומבקש מהתובע שיקדם את הפגישה עם עורך הדין - "---- אל תשכח ושלא יגיעו כל ה___ [מחוק בעותק שהוגש] לסלק אותי מהבית"; "עד מתי אני אחכה כי בסוף אצטרך לישון ברחוב"; "אני סומך עלייך רק מה שיותר דחוף ותודיע לי באיזה תאריך ושעה".
אם כן, המנוח ידע על הפינוי המתוכנן כבר בחודש מרץ 2019, הבין שהענין בהול, וביקש להתייעץ עם עורך דין ביחס לענין זה.
אציין, כי מועד ההתכתבות סמוך למועד בו נטען שהתקיימה פגישה בין האחים בענין פינוי המבנה היביל כך שההתכתבות שצרף התובע תומכת בטענות הנתבעים ביחס להצגת המצב למנוח וידיעתו על הפינוי הצפוי.
משלא עלה בידי המנוח למנוע את הפינוי או להסדיר ענין זה משך כשבעה חודשים, בוצע פינוי המבנה (בסוף חודש אוקטובר 2019), שעה שהמנוח היה מאושפז.
איני מקבלת את טענות התובע שביצוע הפינוי היה שלא בידיעת המנוח שכן תוכן ההודעות מלמד על כך שהדבר היה בידיעתו והטריד את מנוחתו והבהילות והדחיפות - ניכרת.
בעדותו הכחיש אמנם התובע קשר בין דאגות המנוח כפי שבוטאו בהודעות וצו ההריסה וטען שאביו המנוח לא ידע על צו ההריסה (עמ' 13, ש' 4).
התובע העיד שלא שמע מאביו דבר לגבי אי חוקיות המבנה אך אישר, כי אביו היה מודע לכך שבכוונת אחיו לפנות אותו מהמבנה היביל (עמ' 14, ש' 4) וכי האב חשש שעומדים לפנות אותו מהבית אך בגלל מצב רפואי לא פנה לטפל בענין (עמ' 23, ש' 35-30).
התובע העיד, כי המנוח כי רצה להתייעץ עם עורך דין כי חשש שיפנו אותו מהבית (עמ' 24, ש' 7) לאחר שהתקיימה פגישה של כל האחים במרץ 2019 (עמ' 14, ש' 6-5).
אם כן, הסמיכות בין ההודעות שנשלחו לתובע על ידי המנוח ובהן ביקש סיוע משפטי דחוף למועד הישיבה שהתקיימה בין האחים ותוכן ההתכתבות מלמדים על ההבנה של התובע בדבר ההחלטה לפנות את המבנה שכן אחרת לא ברורה הבהילות ואף לא הצורך בפניה לעורך דין בנקודת זמן זו, אחר שנים של מגורים במבנה.
ידיעתו של המנוח אודות הפינוי הצפוי עולה גם מעדותו של מר ג.ס. אשר העיד כי המנוח שיתף אותו שאחיו רוצים לפנות אותו מהבית בכדי שיוכלו למכור את הנכס (עמ' 38, ש' 25-24).
אינדיקציה לכך שהתובע עצמו ידע על המצב המשפטי נלמדת מכך שבמועד האשפוז של המנוח, עורך דינו חיפש מידע על נכס המקרקעין (עמ' 14, ש' 32-22). בטרם בוצע הפינוי, התובע בירר את מצבו של הנכס - כלומר עלה ענין כלשהו שדרש בירור. כך, מעבר לכך שהדברים משתקפים בהתכתבויות בין המנוח והתובע גם פעולותיו של התובע מלמדות על כך שהיה מודע לפעולות שמבוצעות ביחס למקרקעין.
אם כן, כאשר בוחנים את הדברים במכלול - לאור עדויות האחים בדבר השיחות שהתנהלו עם המנוח ביחס לפינוי; לאור העדויות לגבי הסכמתו; בשים לב למסקנה הנלמדת מההתכתבות שצרף התובע ביחס לניסיון המנוח להסדיר פתרון משפטי למבנה היביל; והמשמעות הנלמדת מההיערכות למכירת המבנה היביל שוכנעתי, כי המסקנה שהמנוח ידע על עצם ביצוע הפינוי מסתברת יותר מההנחה שהנתבעים פעלו מאחורי גבו של המנוח, ללא ידיעתו.
למעשה, ניתן היה לסיים את הדיון בכל הנוגע לטענות התובע לנזק עקב פינוי המבנה היביל בנקודה זו, שכן שוכנעתי, במידה הנדרשת בהליך אזרחי, כי הפינוי היה בידיעת המנוח וממילא, שעה שהוטל צו הריסה, לא היתה בידי הנתבעים הברירה להימנע מפינוי המבנה היביל; אולם לאור הספק הקיים והמובנה ביחס לידיעת המנוח אשר אינו ניתן, כמובן, לבירור עוד, אמשיך ואבחן האם הוכיח התובע את הנזק לו הוא טוען.
האם הוכיח התובע את שיעור הנזק בגין פינוי המבנה היביל?
בכתב התביעה טען התובע, כי אמו של המנוח התירה לו להתגורר במבנה היביל. כך, גם בהתאם לגרסת התובע, המבנה היה קיים עוד לפני מגורי המנוח, כלומר - המנוח לא בנה את המבנה היביל.
כל הנתבעים העידו שהמבנה הוקם לפני שעבר המנוח להתגורר בו - גב' א.צ. העידה על תקופת המגורים (עמ' 59, ש' 25-21); גב' י.מ. העידה שהמבנה נרכש על ידי אמם של הנתבעים והמנוח בסיבות שנת 2000 כאשר גיסה סייע לאם במימון הרכישה אשר נועדה לשיכון המטפל של אביו של המנוח (עמ' 62, ש' 25-11); גב' ב.ל. העידה על תקופת המגורים ועל הסכמת אמם של הנתבעים והמנוח למגורי המנוח במבנה היביל (עמ' 72, ש' 17-15).
התובע עצמו טען, כי המגורים היו בהיתר אמו של המנוח אשר איפשרה לו להתגורר במבנה ביביל טרם מותה (סעיף 5 לסיכומים) וכי המנוח לא בנה את המבנה היביל (סעיף 17 לסיכומים).
כלומר, הצדדים אינם חלוקים על כך שהמבנה היה קיים לפני שהמנוח עבר להתגורר בו ושהמבנה היביל לא הוקם על ידי המנוח. כך למעשה המנוח לא נשא בעלויות ההקמה של המבנה.
התובע לא הציג אף ראיה לשווי המבנה; להשקעה שביצע המנוח במבנה היביל או לכך שהמנוח נשא בתשלום כלשהו ביחס למבנה היביל. לא זו בלבד שלא הוצגה אף ראיה לשווי המבנה, התובע לא הציג גרסה סדורה ביחס להוצאות בהן נשא המנוח ביחס למבנה היביל. כך, לא צוין בתביעה או בתצהיר מה היה חלקו של המנוח בבנית המבנה היביל; בהקמתו; בשיפוצו ולא הוצג דבר בהקשר זה.
כאשר נשאל התובע מי רכש את המבנה ציין שהוא אינו זוכר (עמ' 19, ש' 35); שאביו השתתף בחלק מהקניה ואין לו אסמכתא לענין (עמ' 20, ש' 14-7). התובע לא ידע לציין בכמה השתתף אביו ואף לא מה שוויו של המבנה היביל (עמ' 20, ש' 17-13).
על כן, אף אם היתה מתקבלת טענת התובע ביחס לפינוי המבנה ללא ידיעת אביו (וכאמור, הטענה נדחתה), ממילא לא עמד התובע בנטל המוטל עליו להוכחת הנזק שכן לא נטען ולא הוכח כי המנוח נשא בעלויות המבנה היביל. אוסיף, כי התובע לא תמך בראיות את הסכום הנתבע בהקשר זה.
אוסיף ואומר, כי גם אם היה מוכח שיעור ההשקעה של המנוח במבנה היביל, בהיות המבנה נתון להריסה בהתאם לצו שיפוטי שריר ותקף, ממילא אין מקום לפסוק פיצוי כספי שכן אין הצדקה להשבת השקעה הכרוכה בביצוע פעולה שאינה חוקית.
על כן, לסיכום ענין זה – בהעדר גרסה סדורה בכל הנוגע לטענת הנזק בהקשר של שווי המבנה שפונה; בהעדר ראיות; בשים לב לכך שקיים היה צו הריסה למבנה - אני מורה על דחיית טענות התובע גם בהסתמך על הקביעה להעדר הוכחת הנזק והעדר הצדקה לקביעת פיצוי.
טענות התובע לפיצוי בגין כספים שאוחסנו במבנה היביל
התובע טען, כי במבנה היביל אוחסן סך של 90,000 ש"ח בשקית של YELLOW וכי הכספים נועדו עבורו. לטענתו מדובר בכספים שלווה המנוח מבנק -----ובנק ---- מוקדם יותר.
התובע העיד, כי כאשר היה בבית החולים איתר פתק בכיס מכנסיו של המנוח ופתק נוסף בתיק של המנוח (עמ' 18, ש' 2-1) וכי המנוח אמר לו, בעת האשפוז ב-----, שיש סכום של 90,000 ש"ח בין הבגדים בארון וכי הכין את הכסף עבורו (עמ' 18, ש' 17-3). משכך, תובע התובע סכום זה מהנתבעים.
התובע לא הציג ראיה לכך שהסכום הנטען היה מאוחסן במבנה היביל ולא ידע להסביר מה מקור הכספים להם טען (עמ' 19, ש' 31-21).
העדים מטעמו של התובע העידו על השימוש במזומן ואמו של התובע העידה כי המנוח אמר לה, כי יש שקית yellow בתוכה כספים מזומנים לשימוש התובע (עמ' 41, ש' 29-20).
מלבד הטענות שבפי התובע, לא הוצגה ראיה המבססת את הטענה לענין קיומו של הסכום הנטען, אחסונו במבנה היביל והיעוד שלו לטובת התובע.
מעבר להעדר הביסוס הראייתי לעצם קיומם של הכספים והקצאתם לתובע, אין תשתית ראייתית הקושרת את הנתבעים להיעלמות הכספים, ככל שאוחסנו במבנה היביל:
העד, מר ש.ס, העיד שכאשר הגיע עם התובע למבנה היביל בעת התמוטטות המנוח, אמר לתובע לשבור את החלון כדי להיכנס למבנה היביל (עמ' 31, ש' 11-10) וכי החובשים שהו במבנה היביל יחד עם התובע ועמו (עמ' 31, ש' 23-17). עוד העיד מר ס', כי לא ניתן לשחזר מי יצא אחרון מהמבנה (עמ' 31, ש' 18).
עוד העיד מר ס', כי כי לאחר האשפוז נכנס התובע לבית המנוח בכדי להניח דיקט במקום החלון השבור ולנעול את הדלת (עמ' 33, ש' 22-5).
כלומר מעדותו של העד מטעמו של התובע, עולה כי אנשים שונים שהו במבנה היביל לאחר התמוטטות המנוח וכי המבנה נותר פרוץ. עוד עולה, כי התובע שב לבית המנוח לאחר הפינוי, כך שלא ברור מדוע לא לקח התובע את הסכום שהוקצה לו (לטענתו) למשמר, בכדי להימנע מהותרתו במבנה פרוץ לכל.
אוסיף, כי מהתכתובת שצרף התובע עולה, כי היה מודע לכך שיש איום על המשך קיומו של המבנה היביל (שכן המנוח דאג מכך וביקש את סיוע התובע בהתקשרות עם עו"ד) על כן, ככל שידע שיש סכום נכבד במזומן מאוחסן במבנה היביל היה עליו לפעול להבטחת הרכוש בהקדם ולא להמתין חודשים, עד לאחר הפינוי ולטעון בדיעבד לכך שהיו כספים שנעלמו.
אם כן, לסיכום ענין זה - התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכחת טענותיו ולא הציג תשתית ראייתית ביחס לאחסון הכספים במבנה היביל; להקצאת הסכום הנטען לתובע ולנטילת הכספים על ידי הנתבעים.
יתר על כן, ההשתהות משך חודשים מכרסמת במעמדה של הטענה שבפי התובע שכן חזקה עליו שהיה פועל במהירות ובדחיפות אילו היו מאוחסנים הכספים במבנה הפרוץ.
בנוסף, גם אילו היה מוכיח את קיומם של הכספים - בהעדר ראיה הקושרת את הנתבעים להעלמות הכספים, בנסיבות בהן המבנה היביל היה פרוץ משך זמן ממושך ושהו בו אנשים שונים - אין עיגון משפטי ולא ניתן לחייב את הנתבעים בפיצוי הנטען בהקשר זה.
על כן, טענת התובע ביחס לפיצוי בגין סכום הכסף המזומן - נדחית.
טענות התובע לפיצוי בגין המזכרות והציוד האישי
מצפיה בסרט שהגישו הנתבעים ניתן להתרשם כי אכן במבנה היביל היה ציוד אישי וריהוט, אולם לא ניתן לסקור בצורה מפורטת איזה ציוד בדיוק היה ולא ניתן היה לאתר בבירור את הציוד שציין התובע.
גב' י' העידה שהיא וגב' א' ארזו את הציוד של המנוח וכי י' וד' עזרו להעביר את הציוד למקום בטוח (עמ' 55, ש' 5-4). גב' י' לא נחקרה ביחס לטענה לגבי ציוד חסר והצגת ציוד שלא שייך למנוח. גב' ב.ל. העידה, כי הציוד שנארז הוא הציוד שהיה במבנה היביל (עמ' 78, ש' 36-27; עמ' 79, ש' 9-8).
התובע לא הציג תיעוד מטעמו ביחס לציוד שהוצג לו במועד בו הגיע לאסוף את הציוד ולא הוצגה ראיה לכך שהציוד הנטען על ידו היה במבנה היביל וגם לא הוכח דבר לגבי שווי הציוד אלא רק נטען לנזק עקב אבדן היכולת לזכור את המנוח.
התובע לא הציג ראיות לקיומם של תכשיטים הנטענים ולערכם (מעבר לעדות כללית כי המנוח נהג לענוד תכשיטים ושעונים) והתובע טען, שיש תמונות אך לא צרף אותן (עמ' 21, ש' 10-8).
לשאלת בית המשפט טען התובע, כי הוא יודע לפרט את רשימת התכשיטים מזכרונו וכי יש תמונות המתעדות את התכשיטים אך בחר שלא לצרף את התמונות (עמ' 21, ש' 28-25).
נוסף על האמור, התובע לא הציג תשתית ראייתית ביחס לרשימת הדברים שלא התקבלו, על אף שבהתאם לטענותיו, קיימות היו ראיות לנטען:
ב"כ התובע ערך רישום מדויק של הציוד שהתקבל (עמ' 22, ש' 8-1) אך המסמך, אשר הינו מסמך מהותי, לכאורה, לא צורף (עמ' 22, ש' 17-10).
כמו כן אמו של התובע העידה כי תיעדה את הפרטיים שקיבלו אך התיעוד לא הוצג (40, ש' 20 – עמ' 41, ש' 5).
לעומת זאת התיעוד של הפינוי נעשה על ידי צד ג', אשר העיד, כי צילם את הליך הפינוי והסרט צולם מההתחלה ועד הסוף ברצף וללא עצירות או תיקונים (עמ' 50, ש' 3-1).
מעדותה של גב' י' עולה, כי התיעוד היה כדי שתהיה התאמה בין מה שנמצא במבנה ובין מה שנמסר לתובע (עמ' 56, ש' 24-17)
על כן, בהעדר תיעוד סדור ביחס לרכוש שנמסר לתובע לטענתו; בהעדר ראיות ביחס לציוד שנטען שהוחסר ולשוויו; בהעדר ראיות הקושרות את הנתבעים להעלמות אותו ציוד, לכאורה (כאמור, המבנה היה פרוץ, אנשים שונים שהו בו, המנוח ביקר בו לאחר הפינוי של המנוח) – לא הונחה התשתית המספקת לשם קבלת טענות התובע.
עוד אוסיף, כי הטענות לגבי עוגמת הנפש נטענו מבלי שהוצגה גרסה סדורה, ללא ראיות, ללא פירוט וללא הקשר לפעולות הנתבעים. כאשר נחקר התובע בענין זה טען, כי היה בטיפול רגשי וכי ההנחה ששילם על 10 מפגשים 2,500 ש"ח היא סבירה (עמ' 20, ש' 30). על כן, לא ברור מקור הסכום הנתבע.
אין לחייב את הנתבעים בעוגמת הנפש של התובע מהעלמות הציוד האישי של אביו המנוח שעה שאין בסיס ראייתי הקושר את הנתבעים להיעלמות הציוד (מעבר לכך שעצם קיום אותו ציוד, כלל לא הוכח) ואין לקשור את הנתבעים ולקבוע אחריותם לקושי הנפשי שחווה התובע בעקבות מות המנוח.
על כן, לאחר ששקלתי את טענות הצדדים; בחנתי את הראיות שהוצגו ואת העדויות שנשמעו אני קובעת, כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו ביחס לכל רכיבי התביעה. לא עלה בידיו להוכיח את עצם קיום הנזק ואת האחריות של הנתבעים לנזק הנטען. נוסף על האמור, בנסיבות בהן היה צו הריסה למבנה היביל הציפיה להימנע מההריסה אינה סבירה (וממילא, ממכלול הראיות מתקבלת המסקנה, כי המנוח ידע היה שהמבנה צפוי להיות מפונה).
על כן - משלא הוכח, בשיעור הנדרש, אחריות הנתבעים ושיעור הנזק, אני דוחה את התביעה במלואה.
לאור דחיית התביעה - לאחר ששקלתי את האופן בו נוהל ההליך; את היקף העבודה לו נדרשו הנתבעים; את משך הזמן בו נוהל ההליך והמשמעות הכספית של ניהולו עבור הנתבעים - אני מחייבת את התובע בהוצאות הנתבעים 1,2,4,5,6,7 בסך כולל של 10,000 ש"ח ובהוצאותיה של הנתבעת 3 בסך כולל של 3,450 ש"ח.
אני מתירה את פרסום פסק דין זה בהשמטת פרטים מזהים.
ניתן היום, כ"ה כסלו תשפ"ג, 19 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.
16 מתוך 16