בימ"ש מחוזי חיפה, אב"ד השופט חננאל שרעבי, השופטת אספרנצה אלון והשופט איל באומגרט: פס"ד בעניין קביעת מועד תחילת זכאות לדמי שימוש (עמ"ש 55399-01-22)

1. ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת גילה ספרא-ברנע), שניתן ביום 13/12/21 בתלה"מ 36851-08-17 ותלה"מ 70155-07-18 (להלן: "פסק הדין").

למערער נקרא להלן: "האיש";

למשיבה נקרא להלן: "האישה".

רקע בקצרה (כעולה מפסק הדין קמא)

2. הצדדים, יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום [1993] והיו נשואים כ-23 שנים עד לגירושיהם ביום [2019]. מנישואין אלה נולדו להם שלושה ילדים, כיום בגירים.

נישואי הצדדים ידעו עליות ומורדות עד שביום 1.5.16 עזב האיש את בית המגורים המשותף ברחוב XXX בעיר XXX (להלן: "הבית"). הצדדים חלוקים באשר לסיבה שהובילה לפרידת הצדדים. לטענת האישה עזב האיש את בית הצדדים באופן חד צדדי, לזרועות אישה אחרת, ללא כל התראה, ואילו לטענת האיש, הפרידה היתה בהסכמה בליווי אנשי מקצוע.

3. אין מחלוקת בין הצדדים כי יום עזיבת האיש את הבית בתאריך 1.5.16, הוא המועד הקובע לצורך לאיזון הזכויות ביניהם (להלן: "המועד הקובע").

4. שתי התובענות קמא עוסקות בתביעות הרכושיות שהגישו הצדדים.

האישה הגישה תביעה רכושית ביום 17.8.2017, הכוללת גם התייחסות לנכסי בני הזוג ב[חו''ל].

5. האיש הגיש ביום 31.7.18 את תביעתו הרכושית, הכוללת תביעה לפירוק שיתוף בבית ובמטלטלין, ותביעה לדמי שימוש ראויים לתקופת השימוש של האישה בבית מהמועד הקובע (1.5.2016) ועד למועד הפירוק בפועל.

פסק הדין קמא

6. בפסק הדין הכריע בית המשפט בתובענות הרכושיות של הצדדים, ונציין את הרלוונטי לערעור דנן, כדלקמן:

א. בקשר למכירת חברת "XXXX" (חברה ב[חו"ל] שנמכרה) נותר לזכות שני הצדדים סכום של כ-310,000 $ (שנותר לאחר ניכוי שכר טרחת עורכי הדין שם). סכום זה עוקל על ידי האישה (סעיף 82 לפסק הדין);

ב. בקשר למכירת חברת "SSSS" (חברה נוספת ב[חו''ל]), כהגדרתה בפסק הדין, האישה זכאית למחצית מסכום מכירתה, בשיעור של 530,000 $. זאת הגם שעסקת מכר זאת בוטלה על ידי בית המשפט ב[חו''ל], וממשיכים להתנהל בכל הקשור לגביה הליכים משפטיים בפנמה.

ג. בכל הקשור לתביעת פירוק השיתוף בבית ותביעת דמי השימוש, קבע בית המשפט כדלקמן:

"192. אין חולק כי האיש עזב את בית הצדדים, ואין מחלוקת למועד עזיבת האיש ביום 1.5.16.

193. לאחר עיון בטענות הצדדים התרשמתי כי הברירה האם לעזוב את בית הצדדים או להישאר בו הייתה בידי האיש. האיש לא הצליח להוכיח כי היתה הסכמה בין בני הזוג כי יעזוב את הדירה המשותפת, ועל כן כפי שהתגוררו הצדדים תחת קורת גג אחת במהלך חייהם המשותפים, כך יכול היה להמשיך להתגורר ולעשות שימוש בבית אף אם לא חי חיים זוגיים תקינים עם האישה.

194. טענת האיש כי בית הדין הרבני בדיון שקיים ביום 1.1.19 קבע כי האישה לא באמת רוצה שלום בית אלא הגשת תביעת שלום הבית הוגשה ממניעים אחרים, אין בה לשנות החלטתי זו, וזאת משכב' השופט זיתוני, בפניו הוצג מסמך זה קבע כדלקמן: 'במקרה שלפניי, התביעה לפירוק שיתוף הוגשה רק בחודש 7/18, קרוב לשנה לאחר הגשת התביעה הרכושית ותביעת מזונות הילדים שהגישה האישה. שני הצדדים לא הזדרזו, בלשון עדינה בקידום ההליך הרכושי כולו בכל הנוגע להמצאת המסמכים הנדרשים לרואה חשבון חוק'" (עמ' 16, ש' 24-27 לפר').

195. אולם אין המצב כך לאחר מועד גירושי הצדדים. הצדדים התגרשו ביום 10.4.19 ועל כן החל ממועד זה, אין הצדדים יכולים עוד לחיות תחת קורת גג אחת.

196. נוכח האמור לעיל אני קובעת כי במידה והאישה לא תרכוש מהאיש את חלקו בבית, אזי מהמועד הקובע ועד ליום 10.4.19 אין האישה חייבת בדמי שימוש על מגוריה בבית לאיש, אולם החל מיום 10.4.19 ועד היום חבה האישה לאיש דמי שימוש עבור מגוריה בבית. נוכח העובדה כי לאישה מחצית הזכויות בבית, ולפי קביעת השמאי דמי השימוש הראויים על הבית עומדים על 6,500 ₪ לחודש, על האישה להעביר לאיש 3,250 ₪ לחודש כדמי שימוש ראויים.

197. יובהר כי במידה והאישה תרכוש את בית הצדדים, הרי שרכישתה תהא מהמועד הקובע, ועל כן תשא היא בתשלום המשכנתא באופן מלא מאותו מועד ולא תהיה חבה לאיש כל תשלום עבור מגוריה.

198. במידה והאישה תרכוש את זכויות האיש בבית הצדדים, אין מקום לפסיקת דמי שימוש. ההקנייה היא למפרע, ממועד הקרע, ורואים את המשיבה כבעלת זכויות בלעדיות בבית המגורים ממועד הקרע ואילך, והאיש אינו שותף בזכויות.

199. צידו השני של המטבע, כאמור, הוא חיוב האישה לשאת במלוא החזרי המשכנתא החל ממועד עזיבת האיש את בית הצדדים. ככל שהאיש נשא חלק מהזמן בתשלום המשכנתא כולו או חלקו, על האישה להשיב תשלום זה לאיש".

טענות המערער בערעור

7. בערעורו טוען האיש כדלקמן:

א. בקשר לעסקת XXXX (ראו סעיף 6(א) לעיל) – יש להורות על העברת הסכום לישראל לאחר הסרת עיקול האישה, באופן שהאישה תקבל 50% מהכספים;

ב. בקשר לעסקת SSSS (ראו סעיף 6(ב) לעיל) – על האישה לקבל 50% ממניות החברה המוחזקות על ידי האיש, ולא את סכום המכירה שבוטלה, הכוללת רווח של כ-120,000 $ (לעומת מחיר הרכישה). כך נכון וצודק יותר, לנוכח הספקות הקיימים אם העסקה תישאר כמחיר המכירה שבוטלה. מעבר לכך, אף אם יצליח ההליך המשפטי ב[חו''ל], והעסקה תיוותר על כנה (היינו ביטולה יבוטל), יש לחכות ולראות אם הקונה אכן יעביר את הסכום בפועל.

ג. באשר לפירוק השיתוף בבית (ראו סעיף 6(ג) לעיל) – פירוק השיתוף צריך להיות לפי ערך עדכני של הבית נכון להיום, ולא בהתאם לשומה מיום 15.7.2019 כפי שנעשתה על ידי שמאי מטעם בית המשפט (בה העריך את הבית בסך של 2.8 מיליון ₪).

ד. באשר לדמי השימוש – האיש זכאי לדמי שימוש בגין מגורי האישה בלעדית בבית החל מהמועד הקובע (1.5.2016) ולא רק ממועד הגירושין ביום 10.4.2019, כפי שנקבע בפסק הדין. האיש חזר בנדון על טענתו, כי עזב את הבית במועד הקובע בהתאם להסכמה שגובשה עם האישה להפרדה פיזית במגוריהם. בכל מקרה האישה עיכבה ומעכבת שלא כדין את פירוק השיתוף בבית, ויש לזקוף זאת לחובתה.

טענות המשיבה בערעור

8. האישה בכתב תשובתה לערעור ביקשה לדחות הערעור, שכן אין בו טעויות המצדיקות את התערבות ערכאת הערעור.

9. לטענת האישה פירוק השיתוף בחברות ב[חו''ל] צריך להתבצע לאלתר ובשווי כסף, ולא על דרך של העברת מניות (במיוחד כוונו הדברים לעסקת SSSS שבוטלה על ידי בית המשפט שם). זאת לשם ניתוק הקשר בין הצדדים, ושלילת האפשרות כי בעתיד יוכל האיש בעזרת מניפולציות עסקיות לשלול את זכויותיה ברכוש המשותף ב[חו''ל].

10. באשר לפירוק השיתוף בבית ותביעת דמי השימוש – טוענת האישה כי שווי הבית צריך להיות כפי שהוערך בשנת 2019 על ידי שמאי בית המשפט, וכן צריך להיוותר על כנו המועד לתשלום דמי שימוש (מועד הגירושין), ככל שהאישה לא תרכוש את חלקו של האיש בבית.

הדיון בערעור

11. בערעור זה התקיימו שני דיונים.

הדיון הראשון התקיים ביום 23.5.22, במסגרתו הודיעו הצדדים, כי הם מקבלים את הצעת בית המשפט, לפיה:

א. שמאי בית המשפט קמא, מר תמיר כהן, שערך את שומת שווי הבית לשנת 2019, יעדכן את שומתו ויעריך את שווי הבית לחודש מאי 2022;

ב. יומצא מסמך מהבנק על חוב המשכנתא או ההלוואה הרובצת על הבית, מהמועד הקובע (1/5/2016) ועד לחודש מאי 2022.

12. הדיון השני בערעור התקיים ביום 23.6.2022. במסגרתו הוגשה חוות דעת עדכנית של השמאי כהן מיום 21.6.2022 , שהעריך את שווי הבית לחודש מאי 2022 בסך של 4.3 מיליון ₪ (להלן: "חוות הדעת העדכנית").

כן הוצגו דוחות הבנק הממשכן על תשלומי המשכנתא, במועדים שהתבקשו.

13. לאחר ניהול ישיבת הערעור השניה, הסכימו הצדדים להצעת בית המשפט כדלקמן:

"א. הבית יימכר בדרך שיורה עליה בית משפט זה, במסגרת של פירוק שיתוף, כשמחלקו של כל צד ירד סכומים ששילם בגין משכנתא/הלוואה. הצדדים ייערכו לשם כך התחשבנות ביניהם, וככל שלא יצליחו להגיע לסכום, את ההתחשבנות יערוך מומחה בית המשפט קמא.

ב. הסכום שקיים ב[חו''ל], המשותף לשני הצדדים, ומוערך בסכום של כ- 310,000 דולר, יועבר לישראל בהסכמת הצדדים. לשם כך ישתפו הצדדים פעולה ביניהם ויחתמו על כך מסמך נדרש. ידוע כי סכום זה הוא סכום ברוטו ממנו יש לנכות את שכר טרחת עורכי הדין, הוצאות חברה ומיסוי, ככל שקיים.

מוסכם כי הסכום נטו שיתקבל בישראל, יועבר במלואו לידי המשיבה, על חשבון חלקה במכירת המניות בחברת "SSSSS", ומצויה בהליך משפטי ב[חו''ל].

ג. סוגיית דמי השימוש, בכל הקשור לשאלת מועד תחילת דמי השימוש תיוותר להכרעת בית המשפט בפסק דין שיינתן.

ד. כל צד יישא בהוצאותיו בגין הליך זה".

דיון והכרעה

14. מכירת החברות ב[חו''ל] –

אנו מאשרים את הסכמת הצדדים, כמפורט בסעיף 13(ב) לעיל ונותנים לה תוקף של פסק דין.

בנדון נציין, כי הסכום של 310,000 $ שנקבע בהסכמה זאת נלקח מסעיף 82 לפסק הדין קמא ומחציתו בכל מקרה שייך לאישה (נתון רלוונטי להתחשבנות הסופית בין הצדדים).

לשם כך תשתף האישה פעולה בכל הקשור לביטול העיקול שהטילה על הכספים האמורים ב[חו''ל], והאיש מצידו ישתף פעולה בכל הנדרש להגעת הסכום האמור לארץ בהקדם.

יודגש כי התחשבנות כספית סופית בין הצדדים, שתכלול את חלקה של האישה בחברת SSSS, תהא לאחר קבלת כספי מכירתה בפועל לישראל (בין אם לקונה דהיום, ב', ובין אם לקונה אחר, ככל שהחלטת ביטול העסקה ל-ב' תיוותר על כנה).

15. פירוק השיתוף בבית –

א. פירוק השיתוף יהיה בהתאם לשווי הבית בחוות הדעת העדכנית (4.3 מיליון ₪).

בנדון נפנה לדבריו של כב' השופט נפתלי שילה בעמ"ש (ת"א) 25980-06-19 פלוני נ' פלונית (14.7.2020) – (להלן: "ענין פלונית"), פסקה 6 עמ' 18, כדלקמן:

"יש גם לדחות את הערעור בנושא דמי השימוש. אין יסוד לטענת האישה שהיא רכשה את חלקו של האיש בדירה כבר במועד הקובע. זכות האיש בדירת X היא קניינית ולכן יש להעריכה במועד המימוש ולא במועד הקרע".

משזכות האיש בבית היא קניינית, אין מקום להעריכה לשנת 2019, כפי שקבעה השופטת קמא, אלא בהתאם לחוות הדעת העדכנית. כך גם ישיא האיש את רווחיו מהבית, בו כאמור 50% מזכויותיו הקנייניות נתונות לו.

ב. במצב דברים זה אין בידינו לקבל את קביעת בית משפט קמא האמורה בסעיף 197 לפסק הדין (המצוטט בסעיף 6 לעיל), לפיה אם תרכוש האישה את הבית, הרי שרכישתה תהא מהמועד הקובע, והיא תישא בתשלום המשכנתא באופן מלא מאותו מועד ולא תהיה חבה לאיש כל תשלום עבור מגוריה.

אנו סבורים שאין לקשור בין מתן האפשרות לאישה לרכוש את הבית לבין תשלום דמי השימוש.

נפנה בנדון שוב לציטוט הדברים בענין פלונית שבסעיף קטן (א) לעיל.

פירוק השיתוף יהיה לפי שווי עדכני של הבית בעת המימוש.

ככל שמי מהצדדים שילם את המשכנתא הרובצת על הבית ממועד הקרע ועד מועד הפירוק – תתבצע התחשבנות בין הצדדים בעת פירוק השיתוף בבית.

זו הדרך הנכונה לילך בה, ולה אף הסכימו הצדדים בהסכמתם בפנינו בישיבת יום 27.6.2022, כמצויין בסעיף ב' להסכמות (המצוטט בסעיף 13 לעיל), לו אנו נותנים תוקף של פסק דין.

ג. פירוק השיתוף בבית יתבצע באופן הבא (שבסיסו נקבע בסעיף 200(א) לפסק הדין, עם שינויים מסויימים):

1. פירוק השיתוף בבית ייעשה בדרך של מכירתו לכל המרבה במחיר, כשכל אחד מהצדדים רשאי להציע הצעת רכישה ולהשתתף בהתמחרות;

2. הבית יפורסם למכירה ולקבלת הצעות על ידי באי כוח הצדדים, במודעה שתנוסח על ידם במשותף ותמומן על ידי שני הצדדים בחלקים שווים;

3. המועד שייקבע במודעה לקבלת הצעות יהיה 30 ימים מיום הפרסום, וייקבע על ידי ב"כ הצדדים מועד להתמחרות בין המציעים השונים. ההתמחרות תנוהל על ידי ב"כ הצדדים.

4. הצדדים יכולים להסכים לדלג על שלב הפרסום וההתמחרות, ככל שיסכימו ביניהם על מחיר מכירת הבית למי מהם.

5. הליך מכירת הבית יהא בפיקוח ואישור בית משפט קמא, שיהא רשאי ליתן כל הוראה נוספת בהתאם לשיקול דעתו בכדי לקדם את הליך מכירת הבית (בהתאם להוראות פסק דין זה), לרבות מינוי כונס/י נכסים למכירתו (בין אם ב"כ הצדדים ובין אם כונס אחר חיצוני).

6. התמורה אשר תיוותר ממכירת הבית, לאחר סילוק הוצאות המכירה, תשלומי מיסים, יתרת משכנתא (והתחשבנות הצדדים לגביה, תהא כמפורט בהסכמה ביניהם) ושכר טרחת כונס/י הנכסים ככל שימונה/ו, תחולק בין הצדדים בחלקים שווים.

16. דמי שימוש ראויים –

א. יש להדגיש כי המחלוקת בין הצדדים בערעור זה אינה על סכום דמי השימוש החודשיים, אלא על מועד תחילת זכאותו של האיש לקבלת דמי שימוש מהאישה. היינו – סכום דמי השימוש החודשיים יהיו כקביעת שמאי בית המשפט וקביעת השופטת קמא בסעיף 196 לפסק דין (ראו ציטוט בסעיף 6(ג) לעיל), בשיעור חודשי של 6,500 ₪, כשבגין חלק השימוש של האישה, עליה להעביר לאיש 50% מסכום זה. קרי סך של 3,250 ₪ לחודש.

ב. באשר למועד תחילת הזכאות של האיש לדמי שימוש עומדות שלוש אפשרויות כדלקמן:

המועד הקובע – 1.5.2016;

מועד הגשת כתב התביעה לפירוק השיתוף בבית ולדמי שימוש, כפי שהוגשה על ידי האיש – 31.7.2018 (ראו סעיף 5 לעיל);

מועד הגירושין – 10.4.2019.

ג. השופטת קמא בחרה באפשרות השלישית, בין היתר כיוון שקבעה בסעיף 193 לפסק הדין כי:

"לאחר עיון בטענות הצדדים התרשמתי כי הברירה האם לעזוב את בית הצדדים או להישאר בו הייתה בידי האיש. האיש לא הצליח להוכיח כי היתה הסכמה בין בני הזוג כי יעזוב את הדירה המשותפת, ועל כן כפי שהתגוררו הצדדים תחת קורת גג אחת במהלך חייהם המשותפים, כך יכול היה להמשיך להתגורר ולעשות שימוש בבית אף אם לא חי חיים זוגיים תקינים עם האישה".

בקביעה עובדתית זאת של השופטת קמא, הכרוכה גם בשאלת מהימנות, אין לנו כוונה להתערב. כידוע בקביעת ממצאי עובדה ומהימנות אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב אלא במקרים חריגים [ע"א 7225/19 עזבון המנוח סמיר מוחמד חמדאן חאג' אחמד נ' עזבון המנוח פריד מוחמד חמדאן חג' אחמד, פסקה 39, (26.6.2022)].

המקרה דנן, בכל הקשור לשאלה האם היתה הסכמה בין בני הזוג לעזיבתו של האיש את הבית במועד הקובע אם לאו, אינו חריג.

גם הפנייתו של המערער לנספח ב' לערעורו, שלפי הנטען בכתב הערעור צורף כנספח לתצהיר עדותו הראשית, לא מועילה להוכחת טענתו בנדון, כי עזב הבית במועד הקובע במסגרת הסכמות שהשיג מול האישה.

עסקינן במכתבה של עו"ד ענבר שנהב מיום 27.12.2016, שלפי הנטען שימשה כמגשרת בין הצדדים (גישור שלא צלח להסכם מגובש). במכתב זה נרשם כי היתה הסכמה זמנית בין הצדדים כי "עד פינוי הבית יעמדו ההסכמות כדלקמן...". ברם, לא נרשם בו כי מועד הפינוי על ידי האיש היה ביום 1.5.2016 (המועד הקובע) ו/או כי הוסכם שהפינוי של האיש את הבית יהיה ביום זה.

במילים אחרות – מכתב זה אינו מנוסח בבהירות נדרשת לתמיכה בטענת האיש בנדון, ולא פלא כי האישה טוענת שלא כך הוסכם, וכי לא היתה מניעה כי האיש ימשיך לגור בבית, במקביל אליה.

ד. אנו סבורים שקביעת בית משפט קמא, לפיה מועד זכאות האיש לדמי שימוש מהאישה הוא בהתאם לאפשרות השלישית לעיל, היינו ממועד הגירושין 10.4.2019, מבלי לשקול כלל את אפשרות ב' לעיל, שהיא מועד הגשת התובענה בתאריך 31.7.2018, מוקשית.

בנדון נצטט מדבריו של חברנו, כב' השופט ג'יוסי, בעמ"ש (חיפה) 50188-02-17 נ.מ נ' ג.מ (8.6.2018), שבחן את אפשרויות מועד תחילת הזכאות לדמי שימוש, כדלקמן:

"... יתכנו מקרים בהם יש להקדים את תקופת הזכאות לפני הגירושין, בין היתר, לאור העובדה כי יתכנו מקרים בהם מועד הגירושין הפורמלי מגיע זמן רב לאחר המועד בו בני הזוג כבר אינם יכולים לגור ביחד. במה דברים אמורים?

דרכו של עולם היא שכאשר בני זוג מחליטים להיפרד, יציאתו של אחד מהם מבית המגורים המשותף, היא לרוב בלתי נמנעת, אף אם לא נקלעו לסכסוך חריף ביניהם. כל עוד אין סיבה המצדיקה לקבוע אחרת, יהא זה נכון לאפשר לבן הזוג היוצא מבית המגורים לממש את זכותו לקבל דמי שימוש ראויים בעד חלקו, היות וברור כי במצב זה, קיימת מניעה כי שני בני הזוג יעשו שימוש בבית המגורים המשותף. כמובן, תמיד יש לשקול כל מקרה לגופו ונסיבותיו המיוחדות, ובמקרים מסוימים יהיה מוצדק להימנע מפסיקת דמי שימוש..." (ציטוט מפסקה 87 לפסק הדין).

במקרה דנן השופטת קמא קבעה כי האיש היה יכול להישאר להתגורר בבית, "אף אם לא חי חיים זוגיים תקינים עם האישה" (ציטוט מסעיף 193 לפסק הדין).

ברם לכאורה במועד הגשת תביעת הפירוק והתביעה לדמי שימוש ביום 31.7.2018 גילה האיש באופן ברור כי אינו יכול להמשיך ולהתגורר באותו בית עם האישה.

במצב כזה, בו כבר במועד הקובע חיי הזוגיות בין בני הזוג לא היו תקינים, הרי משגילה האיש באופן ברור באמצעות הגשת התביעה לפירוק שיתוף ולדמי שימוש, כי אינו יכול להמשיך ולהתגורר עם האישה, יש ליתן משקל משמעותי בקביעת מועד זכאותו לדמי שימוש מהאישה, למועד הגשת התביעה האמורה.

ראו לענין זה:

עמ"ש (מחוזי חיפה) 29522-05-13 מ.ח.ל. נ' ל.א, פסקה 8, (9.3.13).

ע"מ (ת"א) 1165/04 א.ז. נ' ע.ז. (22.9.2005) – שם אושרה קביעתו של בית משפט לענייני משפחה, כי מועד הזכאות יחל מיום הגשת התביעה לדמי שימוש [בבע"מ 9881/05 פלוני נ' פלוני (9.4.2006), ערעור על פסק הדין שם, אוזכרה עובדה זאת (בפסקה ז'), ולא התערבו בה].

ה. לאור כל זאת שוכנענו לקבל הערעור חלקית בנקודה זאת, ולהורות כי מועד תחילת זכאות האיש לקבלת דמי שימוש מהאישה יהא מיום הגשת התביעה לפירוק ולדמי שימוש בתאריך 31.7.2018 (תחת קביעת השופטת קמא בנקודה זאת).

17. למעט האמור בפסק דין זה, אין שינוי ביתר הוראות פסק הדין.

18. כמוסכם – כל צד יישא בהוצאותיו בערעור זה.

19. הערבון שהפקיד המערער במסגרת ערעור זה יוחזר לידיו, באמצעות בא כוחו.

פסק דין זה מותר לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ב, 05 יולי 2022, בהעדר הצדדים.