ביהמ"ש המחוזי מרכז, השופט רמי אמיר: פס"ד בסמכות העניינית על החלטה של פקיד רישום במנהל האוכלוסין (עת"מ 56215-01-22)

<#2#>

<#5#>

פסק דין

הוגשה לפני עתירה נגד רשות האוכלוסין במשרד הפנים.

הפרקליטות טענה בתגובה המקדמית כי העניין אינו בסמכותי כבית משפט לעניינים מנהליים, משום שסמכותו של בית משפט זה היא רק סמכות ספציפית המפורטת בחוק בתי משפט לעניינים מנהליים. במהלך הדיון לא עמדה ב"כ הפרקליטות על עניין זה אף שלא חזרה בה לחלוטין מהטענה.

לכן למען הסר ספק, אבהיר כי הטענה אינה נכונה והסמכות העניינית מצויה בידי. הייתי מחוייב לכך אף אילו חזרה בה הפרקליטות מהטענה באופן מפורש משום שמדובר בעניין קוגנטי הנוגע לסמכותו של בית המשפט, ואולם בוודאי שכך הוא כאשר הפרקליטות אינה חוזרת בה במפורש מהטענה.

אכן, סמכותו של בית משפט לעניינים מנהליים היא סמכות ספציפית, והוא מוסמך לדון בעתירה רק כל אימת שהוסמך לכך באופן מפורש בחוק בית המשפט לעניינים מנהליים, התשס"א-2000 ("החוק").

סמכותו של בית המשפט לעניינים מנהליים נקבעה בסעיף 5 לחוק, ולעניין עתירות מנהליות מדובר בעתירות נגד רשות בעניינים המנויים בתוספת הראשונה. והנה בתוספת הראשונה לחוק, בפרט 12(10) נאמר כי מדובר בעתירה בענייני מנהל אוכלוסין עובדים זרים ומסתננים, נגד החלטה של רשות לפי חוקים המנויים שם, והאחרון שבהם, זה שבסעיף קטן 10 הוא חוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה-1965 ("חוק המרשם").

אם נבחן את העתירה שבפנינו הרי שמדובר בעתירה נגד פקיד רישום מרשם האוכלוסין על עניין רישומה של המנוחה שעתל סעדה ז"ל, אמו של העותר, כנשואה בעת פטירתה בשנת 2002. מדובר בעניינים של רישום במרשם, ולכן העניין בסמכותי.

על אף שהדברים לא נטענו על ידי הפרקליטות, בחנתי האם אין הוראת חוק המוציאה את הדבר מסמכותי. הוראה זו היא הוראת סעיף 19ה(ב) לחוק המרשם, אשר קובע כי פקיד רישום ראשי יפנה לבית משפט לענייני משפחה כאשר הוא מבקש מיוזמתו לרשום או לתקן פרט במרשם בענייני מצב אישי. אלא שבענייננו לא פקיד הרישום הראשי הוא זה שפונה אלא אדם שפונה נגד הרשות אשר אינה מפעילה סמכויות הנתונות לה בעניין זה לפי חוק המרשם. ואבהיר כי השאלה איננה אם צודק העותר בעתירתו או לא. השאלה בשלב זה היא רק שאלת סמכות, וככל שיש לאדם מן הישוב טענה נגד הרשות בעניין הפעלת סמכויות לפי חוק המרשם, אזי הכתובת אליה הוא צריך לפנות היא בית המשפט לעניינים מנהליים, ואין הוראה ספציפית הגורעת מההוראה המפורשת לעניין זה בפרט 12(10) לתוספת הראשונה לחוק בית המשפט לעניינים מנהליים.

מקרה דומה התעורר בעת"מ (י-ם) 5901-03-19 שם ניתן פסק דין בעתירה דומה ביום 16.5.19. באותו עניין לא נטענה טענת חוסר סמכות, והדברים נבחנו לגופם. שם נדחתה העתירה לגופה על יסוד תוכן הדברים שהיו שם, ואולם זו אינדיקציה נוספת לכך שהסמכות נתונה לבית משפט לעניינים מנהליים.

מפתיע שבאותו עניין הפרקליטות כלל לא טענה לחוסר סמכות וכאן היא טוענת לחוסר סמכות.

מכל מקום, זוהי רק דוגמא אבל שאלת הסמכות הובהרה לעיל, והעניין מצוי בסמכותי כאמור לעיל.

מכאן לסכסוך עצמו, והנה מסתבר כי לא הייתה מחלוקת של ממש בין הצדדים, והשאלה הייתה רק מה היא מתכונת הסעד. הצדדים הסכימו כי ניתן לפתור זאת בדרך של מתן פסק דין הצהרתי מוסכם, ואשר על כן כך אעשה.

לאור האמור לעיל, ועל יסוד הסכמת הצדדים, ניתן בזאת פסק דין הצהרתי, כי המנוחה שעתל סעדה, ת.ז. 41595687, היא אמו של העותר, נפטרה ביום 9.11.2002 בהיותה אלמנה של המנוח שעתל שלום ת.ז. 41595679.

בנסיבות העניין לא יהיה צו להוצאות.

כיוון שהעניין הסתיים בהסכמה לעצם העניין אני מורה גם על השבת אגרה.

<#6#>

ניתן והודע היום י"א אלול תשפ"ב, 07/09/2022 במעמד הנוכחים.

הוקלד על ידי ליאת עדי