בימ"ש שלום ירושלים, השופט מוחמד חאג' יחיא: החלטה שדנה בשאלת הסמכות העניינית של בית משפט השלום לדון בתביעה החוזית שהוגשה (ת"א 56363-10-20)

1. מונחות לפניי שתי טענות מקדמיות בעתירת הנתבעת (להלן: "הקרן") לסילוק התביעה נגדה על הסף: האחת - העדר ייפויי כוח של כל התובעים; השנייה - העדר סמכות עניינית לדון בהליך.

רקע תמציתי ועיקרי טענות הצדדים

1. התובעים הגישו תביעה "חוזית, כספית" על סך 1,000,000 ₪. לפיהם, בתמצית, ביום 27.4.2020, באמצעות נציגי הצדדים, נכרת חוזה בינם לבין הנתבעת (להלן: "הקרן") שבו התחייבה האחרונה לשלם להם כסף, ואלה הם עיקריו (סעיף 20 בכתב התביעה):
2. הנתבעת תשלם לתובעים סכום כולל 8,500,000 ₪ בתוספת מע"מ.
3. תנאי התשלום נקבעו באופן שבמעמד חתימת החוזה, ישולם לתובעים תשלום ראשון בסך 1,000,000 ₪ בתוספת מע"מ (להלן: "התשלום הראשון").
4. יתרת התשלומים ישולמו בשני שלבים עתידיים נוספים משני מקורות של הקרן, זאת כמפורט בהתכתבות בין הצדדים שקדמה לכריתת החוזה.
5. הרקע לתביעה, כך לפי לשון כתב התביעה (סעיף א1) הוא "סכסוך סבוך וארוך בשנים בין התובעים, אשר הם או מורישיהם, נענו לפני כ-40 שנה להצעת הנתבעת לרכוש באמצעותה בנאמנות זכות עתידית לקבל קרקע, שלימים ועד היום מהווה את היישוב "צופים" בשומרון, ונוכחו לגלות כי הקרקע נמכרה מאוחר יותר לאחרים". עוד לפי התביעה, לאחר התנהלות ממושכת וסחבת מצד הנתבעת, ולאחר שאזלו הסיכויים כי יתממש רצונם לרכוש את הקרקע, סוכם כי הנתבעת, באמצעות מקורות שונים, תשלם להם את הסך 8,500,000 ₪ לפי החוזה שעיקריו לעיל. ברם, הקרן מתכחשת להתחייבויותיה וטרם שילמה את התשלום הראשון זאת בתואנות שונות.
6. מנגד, הקרן מכחישה את טענות התובעים, וטוענת בין השאר ובעיקר, כי לא נכרת כל חוזה עם התובעים. אמנם היא ניהלה משא ומתן מתקדם מולם ואף הגיעה ל-"סיכום דברים זמני", אך זה לא השתכלל לכדי חוזה מחייב. לפי לשון כתב ההגנה (סעיף 15) "תביעה זו עניינה בחוסר תום לב קיצוני של התובעים, המתיימרים להחזיק בזכויות חוזיות מלפני כ-40 שנה שפקעו ונזנחו, שזכות התביעה מכוחם התיישנה זה מכבר, המבקשים לנצל את טוב ליבה, רצונה הטוב והגינותה של הקרן שבכלל ניהלה עמם מו"מ לפשרה כשזה המצב המשפטי, לכפות עליה פשרה,...". הקרן טוענת גם, כי היה ברור מלכתחילה שכל חוזה שייכרת עם התובעים הוא כפוף לאישור צד שלישי (לידר), אישור שמהווה "לב ליבה" של הפשרה, והתחייבות הקרן היא "back to back" עם הצד השלישי. אישור זה מעולם לא ניתן וחוזה מחייב לא השתכלל.
7. עוד בכתב ההגנה נטען בין השאר, כי דין התביעה סילוק על הסף מאחר ולא צורפו ייפוי כוח שמסמיכים את באי-כוח התובעים לייצגם בהליך זה (הוגשה גם בקשה עצמאית לסילוק על הסף מטעם זה). בנוסף, לדידה של הקרן, בית משפט זה נעדר סמכות עניינית לדון בהליך מאחר והסעד "האמתי" הוא אכיפת החוזה, אשר ערכו עולה כאמור על גבול סמכותו של בית משפט זה.
8. אשר לייפוי הכוח, התובעים הגישו לתיק ייפויי כוח של מרבית התובעים. הם עשו כן לסירוגין. נכון, לגבי חלק מהם, אשר הלכו לבית עולמם, הוגשו ייפוי כוח של יורשיהם.
9. לעניין הסמכות העניינית, סבורים התובעים, כי בית משפט זה מוסמך לדון בהליך, מאחר ולפי מבחן הסעד, שהוא המבחן המחייב לבחינת שאלת הסמכות בהליך אזרחי, סכום התביעה נופל בגדר סמכותה של ערכאה זו. העובדה לפיה החוזה, כמכלול, הוא בשווי גדול יותר, אינה מעלה או מורידה מאחר ומדובר בחוזה רב שלבים, וממילא טרם התגבשה עילה משפטית לתבוע את יתר הסכומים הנובעים ממנו.
10. ביום 26.12.2021 התקיים דיון לפניי. לאחריו, הגישו הצדדים השלמות טיעון לעניין הטענות המקדמיות.

דיון והכרעה

1. לאחר שנתתי את דעתי לטענות המקדמיות שמונחות לפניי, הגעתי לכלל דעה כי דין הטענה בדבר חוסר סמכות עניינית להתקבל. מתייתר בכך הצורך לדון בטענה השנייה שעניינה ייפוי הכוח ואסתפק בהערה בסוף הדברים.
2. לפי סעיף 51(א)(2) בחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, תביעה אזרחית, כאשר "סכום התביעה או שווי הנושא" אינו עולה על 2,500,000 ₪ ביום הגשתה, היא בסמכות בית משפט השלום. המבחן בשאלת הסמכות העניינית בהליכים אזרחיים הוא, ככלל, מבחן הסעד ולא מבחן העילה [רע"א 6500/19 ד"ר שרון גבריאל נ' ורד אשד (7.5.2020); ע"א 2846/03 ריצ'ארד אלדרמן נ' דן ארליך (29.11.2004); רע"א 3749/12 ששון בר-עוז נ' דניאל סטר (1.8.2013); רע"א 27/77 יהודה טובי נ' שמעון רפאלי, פ"ד לא(3) 561 (1977)].
3. שעה שלצורך בירור התביעה נדרש בית המשפט לדון בשאלה אגבית אך אינה בסמכותו, לפי סעיף 76 בחוק בתי המשפט: "הובא ענין כדין לפני בית משפט והתעוררה בו דרך אגב שאלה שהכרעתה דרושה לבירור הענין, רשאי בית המשפט להכריע בה לצורך אותו ענין אף אם הענין שבשאלה הוא בסמכותו הייחודית של בית משפט אחר או של בית דין אחר".
4. משם לכאן. נכון, הסעד הכספי הנתבע בתביעה הוא סך מיליון ₪. לצד זאת, קיים סעד נוסף, הוא העתירה למתן צו עשה לאכיפת החוזה הנטען, וכלשון התובעים: "צו עשה שיורה לנתבעת לקיים את ההסכם, ובפרט לקיים את התחייבותה על פיו להעביר לידיו הנאמנות של עו"ד טאובמן, נציג העובדים, את התשלום הראשון בסך מיליון ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום 27.4.20 ועד ליום התשלום בפועל" (סעיף 43) (ההדגשה אינה במקור). גם בסעיף 2 לכתב התשובה צוין על-ידי התובעים כהאי לישנא: "בשלב זה רק יצוין בין היתר כי עניינה של התובענה למתן צו עשה לקיום ההסכם ובפרט לקיים את התחייבותה של הנתבעת להעביר את התשלום הראשון שלא שולם" (ההדגשה אינה במקור).
5. התביעה אם כן, אינה רק כספית לפי הסעד הכספי שצוין בה, אלא היא גם למתן צו עשה לאכיפת החוזה. יותר מזה, למקרא טענות הצדדים בכתב התביעה וההגנה, נמצא כי התביעה היא בעיקר לאכיפת החוזה, והסעד לביצוע התשלום הראשון הוא רק נגזרת למהות התביעה, לסעד האמתי המבוקש בה. נזכיר, במקרה לפנינו קיימת פלוגתה מרכזית בין הצדדים בשאלה האם נכרת בחודש 04/2020 חוזה מחייב ביניהם. במילים אחרות, השאלה המרכזית אשר דרושה הכרעה בהליך, היא האם יש בחלופת ההתכתבות בין הצדדים מחודש אפריל 2020, ובפרט מיום 27.4.2020, משום כריתת חוזה (גמירות דעת וקיבול), זאת לצד השאלה (לפי הטענה החילופית של הקרן), האם מדובר בחוזה עם תנאי מתלה (אישורו של הצד השלישי - לידר).
6. במצב דברים זה, סבורני שבנסיבות העניין, יש לבחון את "שווי הנושא", קרי: הערך הכלכלי של האינטרס עליו מבקשים התובעים להגן באמצעות צו עשה [ראו והשוו: עניין גבריאל לעיל, פ' 32], הוא החוזה בכללותו אשר ערכו הכלכלי (8.5 מיליון ₪ בצירוף מע"מ), עולה על גבול סמכותה של ערכאה זו. על דרך ההשוואה וההדגמה, נראה כי הסעד הכספי שלפנינו (מיליון ₪) אמנם הוא "כלי הרכב" באמצעותו נכנס הנושא לשערי בית משפט זה לכאורה, אך בפועל הוא גורר "עגלה" ועליה "מטען" שהוא הסעד המהותי בתביעה (קיום החוזה ואכיפתו) [ראו והשוו: רע"א 6681/17 רשות המיסים - מכס מרכז נ' Three D Investments Ltd, פסקה 4 (2.10.2017)].
7. יש לציין, כי גם במצבים שבהם תביעה אזרחית הולבשה בסעד מסויים כדי להתגבר על משוכה כזו או אחרת (כמו: תקיפה עקיפה במקום ישירה, התיישנות וכו'), בית המשפט מאמץ את מבחן המהות האמתית של הסכסוך [ראו והשוו: רע"א 88/17 רימונה בדרה גולן נ' ראש עיריית תל-אביב - רון חולדאי (9.5.2018); ת.א. (המחוזי - י-ם) 23801-03-18 נינה אלין קריאף נ' רקפת טמיר יוסף (28.7.2019); ת.א. (המחוזי - י-ם) 42237-06-10 הקסטודיה דה טרה סנטה נ' מסווד קונסטרקשיון בע"מ (30.11.2014)].
8. על הצורך לתבוע מלוא הסעד בתביעה של אכיפה או פיצויים עקב הפרת חוזה (זולת כמובן אם ניתן היתר לפיצול סעדים), ברע"א 84/98 צעד בריא - אלוש אורטופדיה בע"מ נ' sensograph Belgium nv (11.3.1998), נפסק:

"תביעות לאכיפת הסכם ופיצויים עקב הפרתו, יש להגיש בדרך הרגילה של תביעה לאכיפה ו/או לפיצויים ולבקש את מלוא הסעד אותו מצפה התובע לקבל בסופה של דרך. אין לאפשר הגשת תביעות הצהרתיות חלקיות ללא חלק אופרטיבי כאשר סביר להניח, שבית המשפט יזדקק להליכים נוספים כדי ליישב את הסכסוך בין הצדדים"

(ההדגשה אינה במקור)

1. בנוסף, גם לוּ לא היו נוקבים התובעים בסעד צו עשה ומסתפקים בטענה לפיה נכרת חוזה מחייב, הרי נראה בנסיבות העניין, כי הדיון בשאלת קיום החוזה ואכיפתו אינו אגבי לפסיקת התשלום הראשון, כי אם הוא השאלה העיקרית בהליך. מכאן, שעה שהסעד הנתבע הוא קיום החוזה, הרי "שווי הנושא" הוא הקובע. העובדה לפיה לצד העתירה של קיום החוזה נתבקש רק התשלום הראשון, אינה מעלה או מורידה בנסיבות העניין. לאור זאת, מאחר והשווי עולה על גבול סמכותה של ערכאה זו, מתקבלת טענת חוסר הסמכות העניינית.
2. ביחס לטענת התובעים לפיה אינם תובעים עתה את היתרה עד 8.5 מיליון ₪ מאחר וטרם התגבשה עילה או עילות תביעה בנדון שכן טרם הגיע זמן החיוב, טענה זו יפה שעה שמדובר בהתחייבויות עתידיות בחוזה תקף. במקרה לפנינו, קיומו של החוזה מוכחש על-ידי הנתבעת. בע"א 367/83 מ' שושן חברה לבנין ופיתוח בע"מ נ' רמות גזית בע"מ, פ"ד לט(1) 634, 638 (1985), נפסק בין היתר:

"אם המשיך החוזה שבין הצדדים להתקיים בעת שהוגשה התובענה בהליך הראשון, הרי היה בכל הפרה נוספת של החוזה על-ידי המשיבה לאחר מועד זה כדי להצמיח עילת תביעה חדשה נגדה, אם לאכיפה ואם לסעד אחר".

ואולם, באותה נשימה נקבע שם גם:

"אם טרם שהוגשה התובענה בהליך הראשון או בד בבד עם הגשתה בוטל החוזה, ממילא לא קמו עוד למערערת עילות תביעה חדשות על פיו, והיה עליה לתבוע כבר אז את כל מה שמגיע לה לטענתה עקב הפרת החוזה"

(ההדגשות אינן במקור)

יוצא אם כן, וגם בבחינת מקל וחומר, כי אם מלכתחילה מוכחשת כריתת החוזה על-ידי המפר לכאורה, הרי על התובעים (הנפגעים לכאורה), ככל שעומדים על תביעתם החוזית, לתבוע את כל מה שמגיע להם מכוח החוזה לפי חוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א-1970 או לפי כל דין אחר.

1. אחר דברים אוסיף, כי גם לאחר בחינת הפלוגתה דידן ממעוף הציפור, הרי לוּ נניח שהתביעה הייתה נטולת סעד כספי ומצוין בה צו עשה בלבד לקיום החוזה, סביר ביותר שגם התובעים במקרה כזה לא היו חולקים על כך שאין לערכאה זו סמכות עניינית לדון בהליך נוכח שווי החוזה. אם כן, שעה שלצו האמור התווסף סעד כספי, האם זה היה מוביל לתוצאה שונה? - איני סבור כך.
2. עם קבלת הטענה דלעיל, מתייתר הצורך לדון בטענה הנוספת. עם זאת, מאחר וטיעון בנדון עלה גם בהקשרה, אסתפק בלהעיר כי ייפויי הכוח הוגשו לתיק בית המשפט על-ידי בא-כוח התובעים לסירוגין, והמעיין יעיין בתיק. מצופה היה כי התובעים, עוד במעמד הגשת תביעתם יפעלו להצטייד בייפוי כוח תקניים ועדכניים. לפי הוראת תקנה 9(ה) בתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 "עורך דין המייצג בעל דין, יצרף לכתב הטענות הראשון את ייפוי הכוח מטעם בעל הדין". דומה כי תקנה זו אינה מחדשת דבר אלא חוזרת על המובן מאליו מבחינת הדין, לפיו עת בעל-דין אשר מיוצג במשפט באמצעות עורך-דין, על האחרון להצטייד בייפוי-כוח כדבעי. ייפוי-כוח אינו בבחינת מסמך טכני או זוטי דברים בהליך משפטי. ברי לכל בר דעת כי הליך כאמור, מטבעו, יכול להקים חובות או להניב זכויות שתהיה להן השפעה ישירה על בעל-הדין המיוצג, ואידך זיל גמור.
3. מובהר למען הסר ספק כי אין בהחלטה זו משום קביעת עמדה כלשהי ביחס לשאלת סיכויי התביעה או ההגנה, וטענותיהם ההדדיות של הצדדים שמורות להם.

תוצאה

1. לאור האמור, ההליך נמחק.
2. התובעים יישאו בהוצאות הנתבעת בסך כולל 5,000 ₪ אשר ישולם לה תוך 30 יום, שאם לא כן, הסך האמור יישא הפרשי הצמדה וריבית ממועד ההחלטה ועד ביצוע התשלום בפועל.

זכות ערעור כקבוע הדין.

המזכירות - להודיע לצדדים ולהמציא להם את פסק הדין בהתאם.

ניתן היום, ז' סיוון תשפ"ב, 06 יוני 2022, בהעדר הצדדים.