בימ"ש לענייני משפחה חיפה, השופטת שושנה ברגר: פס"ד בשתי תביעות שהגיש אב נגד גרושתו האם- האחת למתן צו על פי פקודת ביזיון בית משפט, והשנייה לביטול מזונות קטינה מחמת סרבנות קשר (תמ"ש 56471-03-15, תלה"מ 54918-10-18)

ראשית דבר:

בפני שתי תביעות אשר הוגשו על ידי מר XXX (להלן: "התובע" או "האב") כנגד גרושתו, הגב' XXX (להלן: "הנתבעת" או "האם") כדלקמן:

• תמ"ש 56471-03-15- בקשה דחופה למתן צו על פי פקודת ביזיון בית משפט, אשר הוגשה על ידי האב ביום 26.3.15. ביום 28.5.15 הגישה הנתבעת כתב הגנה.
• תלה"מ 54918-10-18-תביעה לביטול מזונות קטינה מחמת סרבנות קשר אשר הוגשה על ידי האב ביום 23.10.18. כתב הגנה הוגש ביום 15.11.18.

רקע בקצרה:

1. הצדדים, בני העדה הדרוזית, נישאו בשנת 2005, ובמסגרת הנישואין נולדה הקטינה XXX ילידת 15.3.06, לאחרונה מלאו לה 16 שנים (להלן: "הקטינה" או "XXX").
2. הצדדים מוכרים לבית משפט זה למן שנת 2007, אז החלו הליכים משפטיים ביניהם (תמ"ש 26850-07 והתיקים הקשורים) שתחילתם בבקשה למתן צו הגנה שהגישה הנתבעת כנגד התובע.
3. על פי החלטתי מיום 28.5.08 חויב הנתבע במזונותיה הזמניים של הקטינה בסך של 1,400 ₪ לחודש. ביום 17.9.09 התקיים דיון במהלכו הגיעו הצדדים להסכמות, כדלקמן:

"ב"כ הצדדים:

אנו מקבלים את הצעת ביהמ"ש כדלקמן:

1. ההחלטה למזונות זמניים מיום 28/5/08, ככל שהיא נוגעת למזונות הקטינה, תהפוך לפסק דין סופי. דמי המזונות ישולמו עד מלאת לקטינה 18 שנה, או עד סיום לימודיה התיכוניים, לפי המועד המאוחר מבין השניים.

2. החיוב במזונות התובעת בטל החל מיום 22/1/09, שאז ניתן פסק דינו של בית הדין הדרוזי בעניין גירושי הצדדים.

3. משמורת הקטינה תהיה בידי האם, זאת עד מלאת לה 18 שנה.

4. הסדרי הראייה בין האב לבין הקטינה יתקיימו במתכונת כפי שהן מתקיימים כיום. תינתן הסמכה לפקידת הסעד להמשיך וללוות את הסדרי הראייה".

בו ביום ניתן תוקף של פסק דין להסכמות הצדדים לעיל.

סקירה דיונית:

1. דיונים בתיקים התקיימו במועדים: 16.7.15, 17.2.16, 24.4.17, 23.11.17, 21.10.18, 4.11.18, 24.2.19, 10.10.19, 6.2.20, 27.9.20, 31.12.20, 14.2.21.
2. בדיון האחרון שהתקיים ביום 14.2.21, הגיעו הצדדים להסכמה דיונית לפיה יוגשו על ידם סיכומים בכתב בשתי התובענות ועל סמך הסיכומים והחומר שבתיק יינתן פסק דין.
3. משהוגשו סיכומי הצדדים, ניתן כעת פסק הדין.

דיון והכרעה:

הבקשה למתן צו על פי פקודת ביזיון בית המשפט:

1. האב עתר בבקשתו למתן צו על פי פקודת ביזיון בית המשפט לכוף במאסר או בקנס את ביצוע פסק דינו של בית המשפט מיום 17.9.09. לטענתו, למן סוף שנת 2010 לא הצליח לפגוש בקטינה וזאת נוכח התנהלות האם, אשר הצליחה לחבל בקשר בינו לבין הקטינה ולגרום לניכור הורי. מנגד, לטענת האם, זמני השהות הופסקו בשל רצונו של התובע.
2. אין ספק כי נסיבות המקרה שבפניי מורכבות וקשות. מצב הדברים בפועל הינו שקיים נתק ממושך בין הקטינה לאביה. על מנת לסבר את האוזן, יובהר כי:
   1. התקיימו 12 דיונים בעניינם של הצדדים, לפי הפירוט לעיל, כאשר רובם ככולם עסקו בניסיונות לחידוש הקשר בין האב לקטינה.
   2. הוגשו תסקירי עו"ס ועדכונים רבים לאורך השנים (במועדים כדלקמן: 15.9.15, 20.10.15, 23.12.15, 22.3.16, 2.6.16, 20.9.16 (תסקיר מסוכנות, הוגש במסגרת ה"ט 26417-08-16), 2.2.17, 12.4.18, 21.10.18, 2.1.19, 21.2.19, 22.5.19, 5.12.19).
   3. בית המשפט מינה לקטינה אפוט' לדין (בהחלטה מיום 5.2.17) כאשר הלשכה לסיוע המשפטי מינתה לצורך כך את עוה"ד XXX (להלן: "האפוט' לדין").
   4. ביום 8.5.17 הקטינה נשמעה בלשכתי, בנוכחות עו"ס יח"ס והאפוט' לדין. על פי תקנה 55 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), תשפ"א-2020 תרשומת השיחה נשמרה בכספת בית המשפט, והיא חסויה בפני כל אדם, למעט בית המשפט שלערעור.
   5. הצדדים הופנו ליח"ס בכדי לנסות לסייע לצדדים. למרבה הצער, הקטינה לא הסכימה להיכנס למפגש ביח"ס (ראו: דיווח יח"ס מיום 17.7.17).
   6. בית המשפט מינה את ד"ר א' כמומחה מטעם בית המשפט (להלן: "ד"ר א'") לצורך סיועו בחידוש הקשר בין האב לקטינה (בהחלטה מיום 10.10.19). לאחר שהמומחה ביקש מהאם להגיע להסדר תשלומים עם האב ללא צורך בנקיטת הליכי הוצאה לפועל (לדבריו, שלא במסגרת ה"מנדט" שלו כמטפל) הדבר הוביל לחוסר אמון מוחלט מצד האם במומחה וחוסר רצונה לשיתוף פעולה עמו. בשל כך, בהחלטתי מיום 7.9.20 מיניתי את המומחה ד"ר איאד חאטום (להלן: "המומחה") תחת מינויו של ד"ר א'. למרבה הצער, ביום 13.12.20 הגיש המומחה חוו"ד, לפיה המסקנה שעלתה הינה כדלקמן (בעמ' 2-3 תחת הכותרת: "מסקנה וחוות דעת"): "הספרות המקצועית והקלינית מראה בבירור, שבדרך כלל, הילד הקטן מתאים את עצמו להורה שאיתו הוא חי. הוא מתנהג כפי שאותו הורה, מגיב לו לפי רצונותיו ומשמיע מה שהוא רוצה לשמוע. לילד הקטן את יכולת לבטא עמדה שונה מההורה. גם אם XXX לא הייתה מראה באופן אקטיבי ומילולי התנגדות לכך שXXX תפגוש את אביה, הרי המסר הזה עבר לXXX גם דרך מצבה הנפשי, הבעותיה ושפת גופה. עמדה זו, הופנמה והשתרשה בתוך XXX. כל ניסיון להביא את XXX לתקשר עם אביה עורר בתוכה איום וחרדה, כי הדבר מאיים בחוויה שלה על יחסיה עם אמה- גם אם היום, XXX מעוניינת שבתה תחזור להיות בקשר עם אביה. במציאות הנוכחית, ולאור התנגדותה הנחרצת של XXX, לא רואה שום דרך לשכנע את הילדה לפגוש את אביה באופן מידי, מרצונה. כדי שזה יהיה, יש צורך שהאם גברת XXX תאמין באמונה שלימה שזה חשוב ולטובת בתה והיא צריכה לפעול בצורה אקטיבית וממושכת מול הבת, תוך כדי ניהול דיאלוג מתמשך. בנוסף, המלצתי להן, שXXX תכנס לתהליך טיפולי, בו תבנה בהתחלה קשר מטיב עם המטפל עד שתהיה היא מוכנה לפתוח את הנושא הזה ולדון בו. תהליך זה יכול להיות ממושך, וגם אז לא בטוח שזה יביא לתוצאה הרצויה. גם המלצה זו, לצערי, לא התקבלה על ידי XXX, שמסרבהת בכל תוקף לכל התערבות, שמטרתה הקרובה או הרחוקה היא קשר עם אביה".
3. כפי שניתן להיווכח, למן מועד פתיחת ההליכים דנן (ביום 26.3.15) ועד היום נעשו ניסיונות טיפוליים רבים לצורך חידוש הקשר בין הקטינה לאביה. למרבה הצער, כל הניסיונות לא צלחו, ולא חלה כל התקדמות בחידוש הקשר בין הקטינה לאביה.
4. בית המשפט השתכנע כי כל שניתן היה לעשות בתיק דנן- נעשה.
5. שותפה אני לעמדת האפוט' לדין, כפי שבאה לידי ביטוי בדיון מיום 14.2.21 (בעמ' 14 בשורות 18-28):

"האפוטרופוס לדין:

לעניין חידוש הקשר, ההליך המשפטי מוצה עד הסוף וכך גם ההליך הטיפולי. אי אפשר להמשיך אותו, אנו מדברים היום על נערה בת 14. אני חושבת שהסמכות ההורית היא הרבה פחות משמעותית בגיל הזה, לקטינה יש רצונות והקטינה היום מגיבה על מה שהיה. אני בניגוד לצדדים, אי אפשר להמשיך ולחפש אשמים. היום למצוא מי האשם זו בעיה. לכן, אני חושבת כי צריך להפסיק את ההליך המשפטי, צריך לתת זמן, ואני רוצה להפנות כמה מילים לאבא. לתובע יש ילדה מקסימה, התפתחה בצורה טובה, מנומסת ומחונכת, מצליחה בלימודים. אני מאמינה שזה עניין של זמן, היא שלו והבת שלו, היא מגיבה מכעס, היא בתחושה של נטישה, שהייתה דחויה. התוצאה שהגיעה הקטינה לא באשמתה, אי אפשר להאשים היום את הקטינה. לכן, צריך לסיים את הליך הביזיון וביטול המזונות ולתת לזמן לעשות את שלו. אפשר להמשיך את ההליך הן דרך לשכת הרווחה, הן דרך בית הספר, יש כל מיני אפשרויות להגיע בסבלנות לליבה של הקטינה".

מסכימה אני עם הדברים. אכן, נוכח גילה של הקטינה (כאמור, מלאו לה לאחרונה 16 שנים) בנסיבות לפיהן יש לקטינה רצונות ועמדות משל עצמה, והיא מביעה אותם באופן חופשי וברור- לא ניתן לכפות עליה את חידוש הקשר בניגוד לרצונה, שכן הדבר עלול לפגוע בטובתה ולהביא לתוצאה הפוכה מזו הרצויה.

1. עוד ייאמר כי הקטינה מביעה התנגדות להליך טיפולי, כאשר לא ניתן לכפות טיפול על המתנגד לכך וממילא, הטיפול לא יהיה אפקטיבי בנסיבות אלו. זאת ועוד, אינני סבורה כי חשיפת הקטינה לריבוי גורמי טיפול עולה בקנה אחד עם טובתה.
2. כן ייאמר כי מודעת אני לסיטואציה המורכבת שנוצרה ולתחושת התסכול שמלווה את האב. בטוחני כי דברי האב בדיון מיום 14.2.21 לפיהם: "...אני לא מוותר על הילדה. אני עוד אגיע לילדה..." (ראו: בעמ' 13 בשורה 24), אט אט בהתמדה יגיעו לבסוף לליבה של בתו, ויצליחו לפרק את חומת הלבנים שבנתה סביבה.
3. לדידי, בנסיבות דנא, היעתרות לבקשת האב למתן צו על פי פקודת ביזיון בית משפט תביא לריחוק הקטינה מאביה, ותסתום את הגולל על האפשרות לחידוש הקשר בהמשך, דבר הנוגד בבירור את טובתה.
4. כידוע, "טובתם של הילדים היא המגדלור לאורו יש ליתן את ההכרעה, והיא הגורם בלעדיו אין. לפיכך, ראשיתה ואחריתה של ההכרעה שעומדת בפניי נטועה בסוגיה אחת – טובתם של הילדים" (ראו: רמ"ש 18033-10-21 א' נ' ב' [פורסם בנבו] (10.11.21).
5. בנסיבות אלו, סבורני כי נוכח טובת הקטינה יש מקום לדחות את התביעה.
6. זאת ועוד, כידוע, "הוראת סעיף 6 לפקודת בזיון בית משפט מעניקה לבית המשפט סמכות לאכוף צווים שניתנו על-ידו. ההליך לפי סעיף 6 לפקודה נחשב להליך אכיפה קיצוני, המצוי באזור הדמדומים שבין המשפט הפלילי לבין המשפט האזרחי [רע"א 3888/04 שרבט נ' שרבט, פ"ד נט(4) 49, 57 (2004) (להלן: הלכת שרבט); רע"א 9182/08 פאנדנגו איסוף ומיחזור בע"מ נ' כהן, [פורסם בנבו] פסקה 7 (12.4.2009)]. אמצעי האכיפה הזמינים במסגרתו – קנס או מאסר – עשויים להיות קשים ופוגעניים כלפי הנאכף. מטעם זה השימוש בהם ייעשה ככלל במשורה ובלבד שאין בנמצא אמצעים פוגעניים פחות לאכיפת ההוראה השיפוטית הרלוונטית. במובן זה, מדובר בהליך שיורי באופיו..." (ראו: רע"א 6858/14 צדוק נ' שיכון ופיתוח לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (11.1.15)).
7. בית המשפט העליון הדגיש כי יש להפעיל את ההליך במקרים חריגים בלבד: "...להפעלת מנגנון הביזיון השלכות כבדות משקל על הצד המפר, ועל-כן מדיניות שיפוטית ראויה מחייבת כי מנגנון זה יופעל במשורה ובמקרים חריגים בלבד" (ראו: בג"צ 4299/13 ברקוביץ נ' שר האוצר [פורסם בנבו] (7.5.15) בפסקה 8 להחלטה).
8. יפים לענייננו דברי כב' השופטת פרוקצ'יה בע"פ 517/06 מנור נ'KPMG unc [פורסם בנבו] (24.7.2007) בסעיף 13 לפסק הדין: "הליך בזיון בית משפט הוא הליך אכיפה קיצוני שהשלכותיו בדרך של הטלת קנס מתמשך או מאסר עלולות להיות פוגעניות עד מאד. הקנס המתמשך עלול לפגוע באופן קשה בכיסו של אדם, והמאסר פוגע קשות בחירותו האישית, שהיא זכות יסוד של האדם, המוכרת בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. על רקע זה, השימוש באמצעי אכיפה על-פי הפקודה, צריך להיעשות במשורה, כעניין חריג המוגבל למצבים בהם כל יתר האמצעים כבר מוצו ולא הועילו, ולא נותרה אלא דרך הליך בזיון בית משפט כדי להבטיח את אכיפתה של ההוראה השיפוטית (פרשת גרינברג, שם, עמ' 192). מאחר שפניו של הליך הביזיון נשואות לעתיד, כהרתעה מפני הפרה ומניעת המשך ההפרה בעתיד, והוא אינו נושא אופי עונשי, הרי מקום שדבר ההפרה הושלם ושוב אינו ניתן לתיקון, לא יינקט הליך על-פי פקודת בזיון בית משפט. חשוב במיוחד לענייננו הוא העיקרון כי צו שיפוטי שאכיפתו מתבקשת צריך להיות בעל תוכן ברור, וחד-משמעי, ומבוסס על אדנים מוצקים. צו הלוקה בדו-משמעות ויש בו ערפול, או שמשמעותו אינה נהירה די הצורך, אין מפעילים כלפי הפרתו את המנגנונים של הליך בזיון בית המשפט. (פרשת שרבט, שם, פסקה 12; פרשת עזרא נ' זלוזניאק, שם עמ' 348)".
9. על כן, בנסיבות דנן, בשים לב לאופיו של הליך הביזיון כמפורט לעיל, אינני סבורה שבמקרה דנא מתן סעד מכוח פקודת ביזיון בית משפט הינו הסעד המתאים, ואין הוא נכנס לגדר המקרים החריגים אשר יש ליתן בהם צו מכוח הפקודה.
10. ראו גם: תמ"ש (נצ') 55631-12-13 ח.ל. נ' פ.י. [פורסם בנבו] (4.5.14) שם נפסק כי ככל שמדובר בעניין הבטחת קשר טלפוני בין הורה לבין קטין, ראוי לצמצם עד למינימום הכרחי השימוש בהליך לפי פקודת ביזיון בית משפט.
11. לפיכך, נוכח כל האמור והמפורט, ובעיקר- בהתחשב בטובת הקטינה, אני דוחה את התביעה.

התביעה לביטול מזונות הקטינה:

הלכת "בן מרדן"- הדין:

1. הפסיקה הכירה באפשרות לבטל מזונות ילד במקרה של סרבנות קשר, זאת במקרים חריגים ביותר, מתוך הבנה כי מדובר בצעד קיצוני אשר ככלל יש להימנע ממנו, שכן נפסק זה מכבר כי: "שלילת מזונות היא צעד קיצוני וחריף אשר יש להימנע ממנו אלא אם כן קיימות נסיבות יוצאות דופן" (ראו: ע"א 1741/93 אזולאי נ' אזולאי [פורסם בנבו] (13.7.94)), כאשר ההכרעה תיעשה בזהירות, ובשים לב לעקרון טובת הילד (ראו: רע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (15.7.2010).
2. כב' השופט נפתלי שילה פירט בהרחבה את השיקולים שעל בית המשפט לבחון, בדונו בשאלה האם יש מקום להפחית או לשלול מזונות לבן מרדן:
   1. ביטול המזונות ייעשה במקרים קיצונים ונדירים ויש לשקול תמיד חלופה מתונה יותר כגון הקטנת מזונות.
   2. האם סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונו האמיתי והעצמאי של הילד או שקיימת אשמה מצד האב או האם למצב שנוצר.
   3. האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר.
   4. האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר.
   5. מה תהיה השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומם הסביר של הקטינים.
3. ראו גם: עמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם בנבו] (25.10.18), תמ"ש (ת"א) 29511-09-13 פלוני נ' אלמונים [פורסם בנבו] (27/5/15), תמ"ש 50547-05-10 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (11.1.12), תמ"ש 59890/08 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (4.9.11), ע"א 1880/94 קטן נ' קטן , פ"ד מט(1) 215; ע"א 4322/90 אדלשטיין נ' אדלשטיין, פ"ד מו(1) 289; עמ"ש (י-ם) 513/09 פלונית נ' פלוני [פורסם בנבו] (14.04.10).
4. להלן אבחן כל אחד מהשיקולים המפורטים לעיל בהתייחס למקרה שלפניי.

מן הדין אל הנדון:

1. ייאמר כבר עתה שבמקרה דנן, נחה דעתי כי התנאים אשר נקבעו בפסיקה, כנסקר לעיל, אינם מתקיימים וכי אין המדובר במקרה קיצוני ונדיר אליו מכוונת הפסיקה והמצדיק ביטול מזונות הקטינה. ובמה דברים אמורים?

האם סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונה האמיתי והעצמאי של הקטינה או שקיימת אשמה מצד האב או האם למצב שנוצר?

1. סבורני כי בענייננו סרבנות הקשר במקרה דנא אינה נובעת אך ורק מרצונה האמיתי והעצמאי של הקטינה, וקיימת אשמה הן מצד האב והן מצד האם למצב שנוצר. ואבאר דבריי.
2. אין לכחד כי האב פנה לבית המשפט לראשונה רק ביום 26.3.15, זאת, לאחר נתק של שנים ממושכות, מאז מלאו לקטינה 4 שנים. ראו לעניין זה: תסקיר עו"ס שהוגש ביום 16.9.15 דיווח כי הקטינה לא פגשה באביה מזה כחמש שנים (בעמ' 1 לתסקיר תחת הכותרת: "רקע").
3. במצב דברים זה, מסכימה אני עם דברי האפוט' לדין בדיון מיום 14.2.21 (בעמ' 14 בשורות 25-26): "...היא מגיבה מכעס, היא בתחושה של נטישה, שהייתה דחויה. התוצאה שהגיעה הקטינה לא באשמתה, אי אפשר להאשים היות את הקטינה...", ויש מקום לראות את התמונה הכוללת מנקודת מבטה של הקטינה, ואת הרקע, במשך השנים שחלפו, למצב שנוצר.
4. ראו גם: דברי הקטינה לעו"ס בתסקיר שהוגש ביום 5.12.19 (בעמ' 3 למעלה): "לדברי XXX האב לא שמר על קשר איתה בעבר והוא לא עשה מאמץ ע"מ לחדש את הקשר, בנוסף, XXX מרגישה כעס כלפיו ועוד רגשות שהתקשתה לבטא אותם".
5. דומני כי האב מבין תחושות אלו שביטאה הקטינה בפני עו"ס, והוא אף אמר לעו"ס כי הוא מתחרט על כך שחיכה זמן עד שיזם את חידוש הקשר עם בתו. ראו דברי האב לעו"ס, כפי שצויינו בתסקיר שהוגש ביום 5.12.19 (בעמ' 2 באמצע):

1. זאת ועוד, הקטינה שיתפה את עו"ס בזיכרונות וחוויות קשים מהעבר, אשר הובילו להתנגדותה לקשר עם אביה בתסקיר שהוגש ביום 5.12.19 (בעמ' 3 למעלה): "XXX ציינה שבעבר בהיותה קטנה וכאשר הייתה אצל האב בביתו, הוא יחד עם אשתו עזבו אותה ואת אחיותיה הקטנות בבית בשעות הלילה (בביתו שהוא מרוחק ונמצא בסביבה של יער ועצים מסביב), היא מאד פחדה ואפילו יצאה עם אחיותיה לשכנים וביקשה להתקשר אליו והוא לא ענה לטלפון, אח"כ הן חזרו הביתה וישנו למרות הפחד ורק בבוקר פגשה שוב את האב ואשתו. בנוסף היא זוכרת, פעם היה ריב בין אביה לאשתו, הוא כעס וזרק את כוס הקפה, XXX הזהירה את אשתו כאשר הייתה אוספת את חלקי הכוס השבור ואמרה את עכשיו תשרטי ואשתו ענתה לה שלא תתערב שכנראתה כועסת הרבה".
2. מבלי לקבוע מסמרות בשאלה האם האירועים שבזיכרונות הקטינה אכן התרחשו בפועל אם לאו, אין חולק כי בנסיבות אלו, ברי כי לאב אשם תורם למצב שנוצר.
3. באשר לחלקה של האם במצב שנוצר, אין חולק על כך כי גם לה יש תרומה. עמד על כך המומחה בחוו"ד מיום 13.12.20, כפי שצוטט לעיל.
4. מדברי המומחה לעיל עולה כי גם לאם חלק במצב שנוצר. יחד עם זאת, מתסקירי עו"ס עלתה תמונה של שיתוף פעולה מלא של האם עם גורמי הרווחה לאורך השנים. כך, בתסקיר עו"ס שהוגש ביום 21.10.18 דיווחה עו"ס שהעו"ס שמטפלת באם ציינה כי האם גילתה קבלה ורצון לקדם תהליך יצירת הקשר בין הקטינה לאביה (בעמ' 2 למעלה):

1. וגם: בתסקיר שהוגש ביום 2.1.19 צוין כדלקמן (בעמ' 2):

1. ראו גם: דברי עו"ס אודות שיתוף הפעולה של האם עם תהליך חידוש הקשר בתסקיר שהוגש ביום 22.5.19 בעמ' 1 בסעיף 3:

ובהמשך הסעיף:

1. ראו גם: בתסקיר שהוגש ביום 5.12.19 (בעמ' 2 למעלה): "XXX ציינה בשתי הפגישות עמה שהיא מוכנה לעשות כל דבר שאנחנו מציעים לה ע"מ שבתה תחדש קשר עם האב, עם זאת, האם סיפרה שבתה מרגישה טוב מכל הבחינות, מובילה בביה"ס ועניין הנתק בינה לבין האב לא משפיע עליה בתחומים השונים. חשוב לציין שהאם שיתפה אותי שבתה לא רצתה להיפגש עם אנוכי בהתחלה והיא התאמצה הרבה בכדי לשכנע אותה בעניין הפגישות האלה איתי".

ובהמשך התסקיר (בעמ' 3 תחת הכותרת: "דיון ומסקנות"): "XXX האם משתפת פעולה תמיד עם מחלקת הרווחה ומביעה מוכנות ורצון לשתף פעולה בכל אשר יוצע ויומלץ, עם זאת, האם יכולה להבין את XXX והקושי שלה בחידוש הקשר".

1. בנסיבות אלו, אין בידי לקבל טענת האב לפיה שיתוף הפעולה של הנתבעת עם הגורמים הטיפוליים המוסמכים אינו אלא מצג שווא (סעיף 4 לסיכומי האב מיום 11.4.21).
2. כן אין בידי לקבל את עמדת האב לפיה הוא מטיל את מלוא ה"אשמה" במצב שנוצר על האם, מבלי לראות את חלקו בהיווצרות המצב כלל, כפי שתואר לעיל.
3. סבורני כי לכל אחד מההורים "אשמה" במצב שנוצר, ולא ניתן במקרה הזה להצביע על הורה זה או אחר כאחראי יותר או אחראי פחות למצב שנוצר, וקשה לקבוע בצורה ברורה מי "אשם" יותר. ואולם, אין חולק שבנסיבות אלו לא ניתן לקבוע כי סרבנות הקשר נובעת אך ורק מרצונה האמיתי והעצמאי של הקטינה, וקיימת אשמה הן מצד האב והן מצד האם למצב שנוצר.
4. כידוע, "עמדת הפסיקה לפיה האחריות לחידוש הקשר עומדת לפתחו של האב, ובאין ראיות מוצקות כי האשם באי קיום הקשר נובע באופן בלעדי מסירוב הקטינים, אין מקום לשלול את המזונות. וכך כותבת כב' השופטת שטופמן: "סבורה אני, כי משמערכת היחסים בין אב לבנו מתדרדרת ועולה על שרטון מוטלת על שכמו של האב חובה רבה יותר לנסות ולאחות את קרעי היחסים מאשר על שכמם של ילדיו. האחריות לקשר עם הילדים מוטלת על ההורים ואינני סבורה כי ראוי להטיל, באין ראיות מוצקות, את האשם לאי קיומו של קשר על הילדים" (ע"מ (ת"א) 1243/03 ד' ע' נ' א' ע', עמ' 7 [פורסם בנבו] (28.7.2005))" (ראו: עמ"ש (חי') 41465-10-17 ש' נ' ש' [פורסם בנבו] (25.10.18) בפיסקה 47 לפסק דינו של כב' הש' ס' ג'יוסי).
5. בענייננו, לא הוכח שראוי להטיל את האשם על הקטינה.

האם האב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר?

1. להשקפתי, התשובה לשאלה זו שלילית.
2. אומנם, אין לכחד שהאב נקט בפעולות לצורך חידוש הקשר. הוא שיתף פעולה עם הגורמים הטיפוליים לאורך ההליכים (ד"ר א' והמומחה, כפי שפורט לעיל, ראו לענין זה: חשבוניות המס שצורפו לסיכומי האב מיום 11.4.21 (נספח "ז") המעידים על התשלומים ששילם האב לד"ר א') וניכר כי הוא חפץ בחידוש הקשר באופן כן ואמיתי. ראו דברי המומחה בחוות דעתו מיום 13.12.20 (בעמ' 2 תחת הכותרת: "הפגישות עם XXX"): "בשתי הפגישות שהיו עם XXX ניכר שהוא חווה כאב נפשי גדול בגלל הנתק עם בתו במשך שנים רבות. אומר שהצד השני סוגרים בפניו את כל הדלתות. הוא משלם מזונות ומצבו הכלכלי ירוד מאוד. בפעם האחרונה שראה את XXX כשהייתה בגיל 4. באותו זמן היה הסדר ראיה. אחרי שביקש לקחת את הילדה בסופי שבוע XXX הפסיקה לשלוח את הבת באופן עקבי, לאחר מכן ראה אותה פעם בחודש ואחר כך הפסיקה לשלוח אותה. במהלך השנים נעשו ניסיונות רבים על ידי אגפי הרווחה בXXX. שום ניסיון לא צלח. XXX אומר בכאב רב, שאינו יודע איך בתו נראית היום. מתאר שלאורך השנים מצבו הנפשי הלך והדרדר ולעיתים חש ייאוש ומצוקה נפשית רבה. כיום XXX נשוי ויש לו 3 בנות. אומר שגם אם טעה והשתמש באלימות, זה לא מצדיק שישללו ממנו את הזכות לפגוש ולהיות עם בתו. לדעתו זה פגע גם בXXX ולא רק בו".
3. ראו גם: דברי עו"ס בתסקיר שהוגש ביום 5.12.19 (בעמ' 2 למטה): "לדברי XXX למרות שיש לו עוד 3 בנות חוץ מXXX, הוא מאוד עסוק בה, חושב עליה ובכל פעם שמישהי קוראת לאביה "אבא", הוא נזכר בXXX. הוא מרגיש אכזבה מבתו, לא קיבלה שום מתנה ומכתבים ששלח לה בעבר. האב ציין שהוא נפגש עם עו"סית המשפחה שלו XXX ע"פ הצורך ולדבריו הוא מוכן לעשות הכל ע"מ לחדש קשר עם בתו".
4. עם זאת, למרבה הצער, הפעולות ננקטו מאוחר מידי, כך בכלל ובפרט בהתחשב במימד הזמן, כאשר כאמור, הקטינה חוותה נתק של כ-5 שנים מאביה בתקופת ילדותה המוקדמת.
5. ראו לעניין זה דברי הקטינה לעו"ס בתסקיר שהוגש ביום 5.12.19 (בעמ' 3 למעלה) כפי שצוטטו לעיל, וכן דברי האב לעו"ס, כפי שצויינו בתסקיר שהוגש ביום 5.12.19 (בעמ' 2 באמצע):

1. זאת ועוד, האב לא נקט בפעולה המתבקשת בנסיבות, בהליך המיועד לשם כך והוא הגשת תביעה עצמאית ונפרדת לחידוש הקשר ו/או לקביעת זמני שהות עם הקטינה, כי אם פנה לבית המשפט דווקא בבקשה לפי פקודת ביזיון בית משפט (במסגרתה עתר להטלת קנס כספי) ובהמשך בתביעה לביטול מזונות הקטינה.
2. בנסיבות אלו, לא ניתן לומר שהאב נקט בכל הפעולות והמאמצים הנדרשים לצורך חידוש הקשר.

האם ביטול המזונות עלול לגרום לסיכול הסיכוי לחידוש הקשר?

1. להשקפתי, במקרה דנא, ביטול המזונות עלול להגביר את רגשי העוינות אצל הקטינה ולסכל כל ניסיון עתידי לאיחוי הקרע. ראו דברי האפוט' לדין בדיון מיום 14.2.21 (בעמ' 14 בשורות 25-27): "...אני מאמינה שזה עניין של זמן, היא שלו והבת שלו, היא מגיבה מכעס, היא בתחושה של נטישה, שהייתה דחויה. התוצאה שהגיעה הקטינה לא באשמתה, אי אפשר להאשים היות את הקטינה. לכן, צריך לסיים את הליך הביזיון וביטול המזונות ולתת לזמן לעשות את שלו...".
2. כידוע, נפסק כי השיקול אם ביטול דמי המזונות יביא להגברת העויינות והסרבנות אצל הקטין, הוא שיקול בר משקל במסגרת השיקול של טובת הילד, כמו גם של האב, שכן אם המצב ישתנה יהא זה לטובת שניהם (ראו: רע"א 3761/10 פלוני נ' פלונית [פורסם בנבו] (15/7/10).
3. יפים לענייננו דבריו של כב' השופט שמואל בר יוסף בתמ"ש (ת"א) 7364-12-16 ט.ת נ' ר.ל [פורסם בנבו] (14.6.17) בפסקאות 51-52 לפסק הדין: "המשך תשלום המזונות, למרות סרבנות הקשר של הבת, הוא עדות לאהבת אב שאיננה תלויה בדבר. בצילה של אהבה זו יכול וינבט זרע הקשר המחודש, אם לא היום כי אז בשנים הבאות. הבת לא תשאר נערה צעירה אלא תתבגר ותלמד לראות את התמונה ההורית בצבעים פחות חדים וממילא באופן סלחני יותר. אין לי ספק כי יש לתקווה זו בסיס, ותשלום המזונות יהיה עדות נוספת לכך שהאב לא ויתר על בתו, למרות כל הקשיים. בה במידה, אל לה לאם לראות בפסק הדין "ניצחון", שכן מדובר בניצחון פירוס. הרצון "לשקט" שהביעה האם בפני הגב' חלק משמעותו ויתור מצד האם על כל אפשרות שיהא לבת אב בעולמה. לא רק עתה אלא גם בשנים שיבואו. ככל שהנתק יימשך הוא יגבה מחיר לא רק מהאב אלא גם מהבת, ועלול לתת אותותיו אפילו במשפחה שתקים ברבות הימים. טוב תעשה האם אם תעמוד על כך שהבת תקבל טיפול פסיכולוגי שיאפשר לה לפרק רגשות שליליים, שאין ספק כי נערמו במהלך השנים תחת שכבות של הדחקה ומנגנוני הגנה. דעתם של כל גורמי המקצוע הינה, כי טיפול כאמור הינו חיוני ולפיכך יש להתייחס אליו כטיפול רפואי לכל דבר ועניין. שומה על האם לנקוט בכל האמצעים כדי שהבת תלך לטיפול ואל לה לשעות לסרבנות הבת, שכן בכך היא מזניחה את חובתה ההורית. הורה ממלא את חובתו כאשר הוא מציב לילדו גבולות, והילד מצפה לכך. מחדל בנושא הטיפול הרגשי לו זקוקה הבת שקול להזנחתה מבחינה רפואית. הטיפול האמור נועד, ראש וראשון, לצרכיה של הבת ואינו קשור בהכרח לחידוש הקשר עם האב. ברם, הדעת נותנת, כי טיפול מוצלח יכול לפתוח צוהר גם בנושא הקשר עם האב, שמתוך שלא לִשְמה תבוא לִשְמה".

סבורני כי הדברים מדברים בעד עצמם ומתאימים גם לנסיבות שנוצרו בענייננו.

מה תהיה השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומה הסביר של הקטינה?

1. לטעמי, בנסיבות דנן, אין מקום להורות על ביטול דמי המזונות נוכח ההשפעה שתהא על אפשרות קיומה הסביר של הקטינה. ואבאר דבריי.
2. ראשית, אציין כי דמי המזונות המשולמים בגין הקטינה עומדים על הצד הנמוך- נפסק סך של 1,400 ₪ לחודש.
3. שוכנעתי כי מצבה הכלכלי של האם לא יאפשר לה לקיים את הקטינה באופן סביר ללא תשלום דמי המזונות, וביטול דמי המזונות במקרה דנא עלול להביא לפגיעה ברווחת הקטינה, כפי שיפורט להלן.
4. האם אינה עובדת ומתקיימת מקצבת נכות בסך 4,275 ₪ לחודש (ראו: נספח 5 לסיכומי האם מיום 31.8.21: אישור מן המל"ל על תשלומי קצבת נכות לשנת 2021, ונספח 6 לסיכומי האם: אישור מן המל"ל על מעמד לא עובד). יצוין כי לא נעלמה מעיני העובדה שהאם נישאה מחדש (ראו: חוו"ד המומחה מיום 13.12.20 בעמ' 1 למטה תחת הכותרת: "הפגישות עם האם XXX").
5. בנסיבות אלו, ברי כי אין להתעלם ממצבה הכלכלי הנטען של האם בזיקה לבחינת השפעת ביטול המזונות על אפשרות קיומה הסביר של הקטינה.
6. ראו לעניין זה גם: עמדת האפוט' לדין בסיכומיה מיום 8.11.21 (בסעיף 18):

1. עוד ייאמר כי ערה אני למצבו הכלכלי הנטען של האב בעקבות תאונה וכניסה להליך פש"ר (ראו: פרוטו' בפש"ר 31693-03-17 בעניינו של התובע מיום 7.1.21 שצורף להודעה על הגשת הרצאת פרטים מטעם התובע מיום 6.6.21). ואולם, מתלושי השכר שצירף האב להודעתו מיום 6.6.21 עולים הנתונים כדלקמן:
   1. האב השתכר מעבודתו בשנת 2020 סך של כ- 11,615 ₪ נטו בממוצע לחודש.

הערות:

• מדובר בסך ברוטו בהפחתת ניכויי חובה בלבד.
• התחשיב בוצע על סמך תלושי השכר בגין החודשים 5-12/20 שצורפו בלבד.
  1. האב השתכר מעבודתו בשנת 2021 סך חודשי של כ- 11,670 ₪ נטו בממוצע לחודש.

הערות:

• מדובר בסך ברוטו בהפחתת ניכויי חובה בלבד.
• התחשיב בוצע על סמך תלושי השכר בגין החודשים 1-4/21 שצורפו בלבד.

1. מכאן עולה כי ניכרת מגמה חיובית ושיפור במצבו הכלכלי של האב, כפי שהוא עצמו שיתף את העו"ס, ראו האמור בתסקיר שהוגש ביום 5.12.19 (בעמ' 2 למעלה):

1. אי לכך, אין במפורט לעיל באשר למצבו הכלכלי הנטען של האב כדי לשנות את מסקנתי, לפיה ביטול דמי המזונות במקרה דנא עלול להביא לפגיעה ברווחת הקטינה, כפי שבואר לעיל.

סיכומה של נקודה:

1. בענייננו, לא הוכח כי האחריות על המצב שנוצר נופלת על כתפיה הצרות של הקטינה, ובכל מקרה לא יהא זה צודק לשלול את מזונותיה בשל כך.
2. לפיכך, התביעה נדחית.

אחרית דבר:

1. בטרם חתימה, ייאמר כי לא נעלמו מעיני טענותיהם הנוספות של הצדדים. ואולם, לא מצאתי לנכון לפרט את מלוא הטענות שהועלו על ידם, שכן לטעמי, די במה שפורט לעיל, כדי לבסס את התוצאה אליה הגעתי.
2. על כן, נוכח כל האמור והמפורט לעיל, שתי התביעות נדחות.
3. בנסיבות, ולאור הסכמתם הדיונית של הצדדים, אין צו להוצאות וכל צד יישא בהוצאותיו.
4. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת כל פרט מזהה, תיקוני עריכה והגהה.

המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים ולאפוט' לדין לקטינה ותסגור התיקים שבכותרת.

ניתן היום, ו' ניסן תשפ"ב, 07 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.