טוען...

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

צ"א 56645-08-21 מדינת ישראל נ' אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ ואח'

בפני

כבוד השופט עידו דרויאן-גמליאל

מבקשת

מדינת ישראל

נגד

משיבים

1. אלבר ציי רכב (ר.צ.) בע"מ

2. ינון עמית

3. אירית פרנקו

4. רעות בנודיס

5. חיים לוי

6. דניאל לוי

7. חיים לוי - טרייד אין בע"מ

8. גלובל אוטו מקס בע"מ

ב"כ המבקשת עוה"ד טפת מויאל רוטשילד ויותם גולדשטיין

ב"כ משיבה 3 עו"ד אורן אדרת

החלטה בעניין משיבה 3

לפניי בקשה שהגישה המדינה למתן צו זמני ברכוש, לפי סעיפים 21 ו- 23 לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000 [להלן – החוק] בצירוף סעיף 36ו(א) לפקודת הסמים המסוכנים.

הנטען בכתב האישום – עבירות ומעשים:

העבירות:

  1. ביום 25.8.21 הוגש נגד שמונת המשיבים ונאשמים נוספים, כתב אישום המייחס לכל אחד מהם, לפי חלקו ותפקידו הנטענים, עבירות שעיקרן מרמה וזיוף במטרה לקבל היתר ליבוא מקביל של כלי רכב למשיבות 1 ו-8, ובנוסף גם עבירות הברחה, עבירות מס לרבות השתמטות ממסי יבוא, ועבירות על חוק איסור הלבנת הון [ת"פ 56553-08-21].

  2. למשיבה 3 מיוחס, באישומים 2 ו-3, ריבוי עבירות אלו: עבירות לפי חוק העונשין – זיוף מסמך בכוונה לקבל באמצעותו דבר בנסיבות מחמירות, קבלת דבר בנסיבות מחמירות ורישום כוזב במסמכי תאגיד; עבירות לפי פקודת המכס – הברחה בנסיבות מחמירות, הכנה והצגת תעודה כחשבון מכר כשאינה כזו והגשתה של הצהרת יבוא כוזבת; עבירות לפי חוק מס ערך מוסף – מסירת ידיעה כוזבת בנסיבות מחמירות ושימוש במרמה, עורמה או תחבולה; עבירות לפי חוק מס קניה (טובין ושירותים) – מסירת ידיעה כוזבת או מסמך כוזב בעניין הנוגע לחוק ועשיית מעשה כדי להתחמק מתשלום מס; עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון – עשיית פעולה ברכוש אסור במטרה להסתיר את מקורו ועשיית פעולה ברכוש אסור.

המעשים:

  1. משיבה 1 [להלן – אלבר או החברה] היא חברה פרטית שנוסדה בישראל ועוסקת ביבוא, סחר, החכרה והשכרה של כלי רכב, ומשנת 2014 פעלה גם בתחום היבוא המקביל של כלי רכב. משיבה 3 היתה חברת הנהלה בחברה, מתוקף תפקידה כסמנכ"לית כספים.

  2. כל המעוניין לייבא כלי רכב בייבוא מקביל לישראל, נדרש לעמוד בהוראות צו הפיקוח על מצרכים ושירותים (יבוא רכב ומתן שירותים לרכב). בתוך כך נדרש המעוניין, בהתאם לצו כנוסחו בתקופה הרלוונטית, להציג הסכם עם "סוכן מורשה" אשר ממנו יירכשו כלי הרכב. במהלך השנים 2014 ו-2015, הגישו אלבר ומשיבה 8 לרשויות, ע"י האורגנים הרלוונטיים, הסכמים ומסמכים למראית עין, עם ספקי רכב בארה"ב, כאשר בפועל, לא נקשרו הסכמים ולא התגבשו עסקאות כלשהן, ובעלי התפקידים מטעם ספקי הרכב לא חתמו כלל על המסמכים הנדרשים. על סמך המצג המרמתי קיבלו אלבר ומשיבה 8 היתר ליבוא מקביל ורישיונות יבוא של דגמי רכב מסוימים. בנוסף, על מנת להסתיר את מקור כלי הרכב שאלבר ומשיבה 8 ייבאו ארצה, זייפו הנאשמים ובהם המשיבה, מסמכים שונים, ובאמצעותם התחמקו מתשלום מס, וזאת באמצעות יחוס עלויות שונות וכוזבות לכלי רכב שונים.

השתלשלות ההליך:

  1. ביום הגשתו של כתב האישום, הגישה המבקשת את הבקשה שלפניי, וניתן צו זמני לתפיסת רכוש שבשליטת המשיבה, עד להחלטה אחרת. נגד המשיבים האחרים ניתנו, בשלבים שונים, צווים לתפיסה זמנית של רכושם, כמפורט בבקשת החילוט ובהסכמות שהוצגו1. סכום החילוט הנדרש עומד על מעל 400 מיליון ₪; מאלבר נתפסו 102,000,000 ₪; מהמשיבה נתפסו 2,288,501 ₪, כמפורט להלן; ממשיב 2, מנכ"ל החברה, נתפסו 1,158,064 ₪;

  2. לפי רשימת הרכוש שנספחה לבקשה, נתפסו (ברישום) כספים שבשליטת המשיבה בשלושה חשבונות: 1,428,247 ₪ בקופת גמל אצל "מנורה"; 538,545 ₪ בקרן השתלמות אצל "הראל"; 321,710 ₪ בקופת גמל אצל "הראל".

  3. כתב האישום ובקשת התפיסה הזמנית הוגשו תחילה, מכוח הסמכות המקומית, לבית המשפט המחוזי מרכז בלוד. לפי בקשת הצדדים והחלטתה של נשיאת בית המשפט העליון, הועברו לבית המשפט המחוזי בתל-אביב – יפו ההליך העיקרי והליכים נוספים [בש"פ 2275/22, 2277/22, 27.4.22]. לבקשת הצדדים בהליך זה, בו נשמעו כבר טענותיהם, לא הועבר הדיון ויסתיים עתה.

גדר המחלוקת ותמצית טיעוני הצדדים:

  1. לטענת ב"כ המלומד של המשיבה, עו"ד אורן אדרת, פירות העבירה, שהן לדבריו הרווח שהפיקה אלבר מהעסקאות הלא כשרות, הגיעו לחשבונותיה של אלבר. הסכום שנתפס מאלבר עולה על הרווחים שצמחו לאלבר מהעבירות ואין מקום להורות על תפיסת כספיה הכשרים של מרשתו. בניגוד לכך טענה התביעה כי גובה החילוט אינו מוגבל רק לרווח שהפיקה אלבר, אלא לכלל התקבולים והרכוש שהתקבלו כתוצאה מביצוע העבירה, כפי שפורטו בנספח א לבקשה.

  2. לטענת ההגנה, כאשר מדובר בעובד שכיר שקיבל נתח מפירות העבירה יש מקום לחלט מרכושו, אלא שהמשיבה היא עובדת שכירה בעסק לגיטימי שלא קיבלה כל תגמול מביצוע העבירה הנטענת. לפיכך, מטרת החילוט – הוצאת בלעו של העבריין מפיו - אינה מתקיימת לגביה. לתמיכת דבריה הגישה ההגנה תלושי שכר מהן עולה לטענתה, כי המשיבה לא קיבלה מאומה מפירות העבירה, ככל שנעברה כזו. במענה לכך השיבה התביעה כי לא נדרש קשר בין ביצוע העבירה לבין הנאה מפירותיה, ולא קיימת אבחנה, לעניין חילוט, בין שכיר לבעל עסק או בעל מניות. טענות אלו תתבררנה במסגרת ההליך העיקרי.

  3. ההגנה טענה כי אין זה צודק שמהמשיבה נתפס סכום גבוה משל משיב 2 שכיהן כמנכ"ל החברה ומעורבותו בביצוע העבירות רבה ועמוקה יותר משלה. התביעה השיבה כי התפיסה מידתית. ממשיב 2 נתפס הרכוש שהיה ברשותו ובאם יימצא רכוש נוסף יתבקש חילוטו.

  4. עוד העלתה ההגנה טענה לעניין חלוף הזמן ולנזק הכלכלי והתדמיתי שנגרם למשיבה בזמן זה. התביעה השיבה כי מדובר בחקירה מורכבת שכללה חיקורי דין. בדיון האחרון בחודש מרץ 2022, היתה זו המשיבה שביקשה שהות לצורך מתן מענה למרות שכתב האישום הוגש כבר באוגוסט 2021. יש לקיים את הרציונל שבבסיס החילוט והוא שבתום ההליך יוותר רכוש לחילוט.

דיון והכרעה:

  1. סמכות החילוט קבועה בסעיף 21 לחוק. לצידה, נקבעה הסמכות לתפיסה זמנית, שתכליתה למנוע הברחה של נכסי הנאשם, כך שבתום ההליך, באם יורשע, ניתן יהיה לחלט מנכסיו [סעיף 23 לחוק וסעיף 36ו(א) לפקודה; בש"פ 6817/07 מ"י נ' סיטבון (2007), פסקה 36].

  2. בשלב הדיון במתן הסעד הזמני, על בית המשפט להשתכנע כי קיים "פוטנציאל חילוט", קרי: הראיות לכאורה מקימות סיכוי סביר שבתום ההליך הפלילי יורשע הנאשם במיוחס לו, זאת בדומה לדיון במעצר עד תום ההליכים. יש לשים לב לבל יבוא ההליך הזמני במקומו של ההליך העיקרי [ע"פ 5140/13 מ"י נ' אוסקר (2013), פסקאות 9, 13]. בענייננו לא כפרה ההגנה בקיומן של ראיות לכאורה, אלא כיוונה חיציה לטענות אחרות שפורטו לעיל.

  3. נמצא אפוא כי אין מחלוקת בדבר קיומו של "פוטנציאל חילוט", המאפשר – עקרונית – לקבל את בקשת המדינה. קיומה של אפשרות זו אינו גורר מניה וביה את קיומה של חובה ליתן צו כמבוקש, והעניין נתון לשיקול דעת שיפוטי [ע"פ 8312/17 ברהמי נ' מ"י (2018)]. להלן אדון בטענות ובשיקולים מכאן ומכאן.

היקף החילוט:

  1. כאמור לעיל, פירטה התביעה בנספח לבקשתה את הרכוש נושא הצו מתבקש צו החילוט הזמני והבהירה בסעיף 30 לבקשה כי מדובר ב"רכוש בשווי של הרכוש אשר בו נעברו עבירות הלבנת ההון...".

  2. סעיף 21(א) לחוק קובע את הסמכות לחלט רכוש "בשווי העבירה". כבר נפסקה הלכה, לפיה היקף הרכוש האסור בר החילוט כולל את כל התקבולים שהתקבלו כתוצאה מביצוע עבירות המקור, ולא רק את הרווח שהופק מהן. ה"חטא הקדמון", שהוא המצג המרמתי הכוזב, מכתים את כל התקבולים שהועברו על בסיס אותה מסכת עבריינית. עוד נפסק כי ניתן לחלט גם כספים, שבמנותק מכתב האישום היו נחשבים לכספים כשרים, כל עוד הם שווי ערך לרכוש שקשור לעבירה [ראו ע"פ 6339/18 בלווא ואח' נ' מ"י (2020), וכן דנ"פ 8439/10 מ"י נ' אלון כהן (2011), ע"פ 2333/07 תענך נ' מ"י (2010), וע"פ 6532/17 מ"י נ' חסדי דוד (2018), פסקה 27)]. כך גם לגבי קופות גמל, בהן מופקדים כספים חוקיים וכשרים [ע"פ 6889/11 מ"י נ' אלירן עובד ואח' (2012)].

  3. באין מחלוקת ראייתית, במסגרת הליך זה, יש לקבל את עמדת המבקשת ואת חישוביה, ולקבוע כי שווי הרכוש שנתפס נמוך פי-כמה משווי הרכוש שנעברו בו העבירות, ששימש לביצוע העבירות, שאיפשר את ביצוען או שיועד לכך, וכן שהושג, במישרין או בעקיפין, כשכר העבירות או כתוצאה מביצוען, או שיועד לכך.

  4. מכאן שלכאורה, אין מניעה ממתן צו זמני על כלל הכספים שבנדון.

חילוט כספי שכירים:

  1. במועדים הרלוונטיים היתה המשיבה חברת הנהלה באלבר ונשאה בתפקיד בכיר של סמנ"כלית כספים בחברה. את העבירות המיוחסות לה, ביצעה לכאורה במסגרת עבודתה. רכושם של משיבים נוספים, חלקם אורגנים של החברה, חולט זמנית אף הוא. למעשה, ובאופן התואם את סעיף 21 לחוק ואת הפסיקה [עניין אלירן הנ"ל], אין מחלוקת בין הצדדים על האפשרות לחלט מכספי שכירים. גם לטעמי אין מניעה עקרונית לחלט מרכושו של נאשם שכיר, שכן באמצעות השכירים – האורגנים של התאגיד – בוצעו העבירות. ל"שכיר" לא קמה חסינות לחילוט מנכסיו אך מעצם היותו שכיר, קל וחומר כשמדובר בחברת הנהלה בעלת משרה בכירה בחברה. עם זאת, במקרה טיפוסי שבו הרווח המשמעותי נותר בידי התאגיד ובעליו, ושלהם האינטרס בביצוע העבירות, יש מקום לבחון הקלה-יחסית, תוך הבאה בחשבון של מעמד השכיר בתאגיד, תפקידו, מעורבותו בביצוע העבירות וכיו"ב.

"הוצאת בלעו של העבריין מפיו":

  1. ההגנה מיקדה טיעוניה בכך שהמשיבה הועסקה בעסק לגיטימי ולא נהנתה כלל מפירות העבירה ולכן אין מקום לחלט מנכסיה. לכך אשיב בשניים. ראשית, לשם חילוט לפי סעיף 21(א)(1) לחוק, לא נדרש קשר כלשהו בין הנאה מפירות העבירה לבין החילוט. שנית, לא אוכל לקבוע בשלב זה שהמשיבה לא הרוויחה דבר מביצוע העבירות. טענה זו דורשת בירור בראיות וחקירות שמקומן במסגרת ההליך העיקרי. בהתייחס לפסיקה שהוצגה על ידי הצדדים אומר, כי לא דומה הליך במסגרת בקשה לצו זמני, להחלטת חילוט שניתנת בתיק העיקרי לאחר שמיעת ראיות, או אז פרושה מלוא התמונה הראייתית בפני היושב לדין, כך שביכולתו לקבוע הן בטענות לגבי עצם הצדקת החילוט והן לגבי שווי הרכוש שיחולט, מה שאין כן בענייננו עתה. ויודגש: ההגנה לא ביקשה לטעון להעדרן של ראיות לכאורה. תלושי השכר שהוגשו על ידה בליווי תצהיר, במטרה להוכיח כי לא חל שינוי לטובה בהכנסותיה של המשיבה בתקופה הרלוונטית, אינם חזות הכל. יש לברר ולהוכיח טענה זו ולאפשר לתביעה להשיג עליה. בנוסף, קיימות דרכים נוספות ומגוונות לתגמל שכיר שסרח, לא כולן יבואו לידי ביטוי בתלוש השכר דווקא.

אפליה:

  1. המשיבה מוחה על היקף הצו הזמני בעניינה, המתייחס לרכוש הגדול מהנקוב בבקשה בהתייחס לרכושו של המנכ"ל, משיב 2. לטענתה, מוטת שליטתו ואחריותו הפלילית של המנכ"ל, הנאשם בשישה אישומים, מצדיקות הקטנה פרופורציונית של שווי הרכוש שנתפס משליטתה.

  2. אין מקום לטענה מסוג זה, אלא אם תוכח התנהגות מכוונת או רשלנית של המאשימה, שגרמה לתפיסתו של רכוש מועט משליטתו של בכיר-יותר בהיררכיה העבריינית, וכך לא נטען בענייננו: המאשימה תפסה רכוש ככל שעלה בידה, ואין לגזור מכך מסקנה נורמטיבית של אפליה.

חלוף הזמן והפגיעה במשיבה:

  1. הרכוש נתפס כבר בשנת 2015, לפי סעיף 31 לבקשה, וההליך העיקרי עומד בתחילת-תחילתו, כך שברור שיימשך עוד זמן רב. ריבוי הנאשמים, ריבוי העדים וריבוי הסוגיות "מבטיחים" אומדן של שנים, יותר משל חודשים, עד לסיומו של הליך, שהחל לפני שנה וטרם ניתנה בו תשובת הנאשמים לאישום.

  2. הנזק הממשי למשיבה נעוץ בחוסר יכולתה להשתמש בכספים שבחשבונות הנ"ל כבטוחות להלוואות וכן להעבירם לקרנות גומלות יותר.

  3. כשמדובר בשכירה, שמקורות הכנסתה מוגבלים, ובסכומי תפיסה שאינם גדולים ביחס לשווי הרכוש הקשור בעבירות, יש לתת להערכת הנזק ולהתמשכות התפיסה משקל משמעותי.

חזרה ליסוד – תכלית החילוט הזמני:

  1. הצו הזמני נועד, בראש ובראשונה, להבטיח את אפשרות מימושו של החילוט, אם תורשע המשיבה במיוחס לה, כאמור בסעיף 36(ו)(א) לפקודת הסמים המסוכנים, שמכוחו הוגשה הבקשה שלפניי [עניין סיטבון, לעיל].

  2. אף שאין לזלזל בשווי הכולל של הרכוש שנתפס משליטת המשיבה, נראה שמדובר בסכום שניתן יהיה לגבותו ממנה, אם אכן תורשע.

סוף-דבר:

  1. מטעמים מצטברים אלו, מוצדק לבטל את הצו הזמני – חלוף הזמן, שכבר עבר ושעוד יעבור; ממשות הפגיעה במשיבה; סיכון נמוך לסיכולו של חילוט בתום ההליך, אם תורשע המשיבה; ומידת הריסון שבה נוקטים בתי המשפט לעניין רכוש כשר שמתבקש חילוטו [עניין חסדי דוד הנ"ל].

  2. הצו הזמני יבוטל, החל מיום 14.07.22, אלא אם תודיע המבקשת על כוונתה לערור על החלטה זו, קודם למועד האמור.

ניתנה היום, ה' תמוז תשפ"ב, 04 יולי 2022, בהעדר הצדדים.

1 בעניינה של החברה ניתן צו זמני לפי הסכמת הצדדים; משיב 2 לא הגיב לבקשה למרות קיומו של אישור מסירה חתום לפיכך ניתן צו תפיסה בעניינו; למשיבים 4-8, ניתן צו תפיסה תוך שמירת זכותם לפנות בבקשה לעיון חוזר בכל עת, ללא צורך בהצבעה על נסיבות חדשות או חלוף הזמן;

7 מתוך 7