בימ"ש לענייני משפחה ת"א, השופט שמואל בר-יוסף: פס"ד בעתירה של אם למזונות שני קטינים, אחד מהם מקבל קבצת נכות (תלה"מ 56813-05-21)

1. בהליך זה עותרת התובעת לפסיקת מזונותיהם של שני ילדי הצדדים, קטינים כבני 5 ו- 3 שנים (להלן: הילדים).
2. מצבה הכלכלי של המשפחה לא היה מן המשופרים, והצדדים נקלעו לחובות. בגין החובות ננקטו הליכי חדלות פירעון. לטענת התובעת היא משלמת סך של 800 ₪ לחודש לנושים וסך של 1,000 ₪ לחודש שכר טרחת עו"ד (נספחים ז'-ט' לסיכומיה). יוער, שבהתאם לנספח ז' התשלומים לנושים הוא בסך של 550 ₪ לחודש. התובעת טוענת שהנתבע לא עמד בהסדר התשלומים שנקבע לו ולכן נפסקו הליכי חדלות הפירעון לגביו.
3. התובעת עובדת כסייעת רפואית והכנסתה כ- 4,800 ₪ לחודש, בהתאם לתלושי שכר חלקיים שהוגשו. לטענת התובעת, היא נאלצת לעבוד עד השעה 14:00 על מנת לטפל בבן נ', עקב צרכיו המיוחדים. בחקירתה הודתה התובעת, שהשתכרה בעבר 6,500 ₪ לחודש ולא שללה אפשרות שאף 7,000 ₪ לחודש (עמ' 5 שו' 25). לטענת הנתבע, התובעת הפחיתה את הכנסותיה לרגל המשפט, שכן לא הוכח שהבן נ' לא יכול לשהות בצהרון, כטענת התובעת. אין בידי לקבל טענה זו. התובעת לא נשאלה בנושא בחקירתה, ולכן מותר להניח שהנתבע לא חלק על כך. יתירה מזו, לא סביר בעייני שבמצבה הכלכלי של המשפחה, ובראי מצבו של הנתבע, שידון להלן, תפעל התובעת להקטין את הכנסתה תוך תקווה לקבל תוספת כזו או אחרת במזונות. עם זאת, מאחר שהתובעת מקבלת את קצבת הנכות של הבן נ', ואין בדעתי לקזז את הקצבה מחיוב המזונות (כפי שיבואר להלן) – יש לראות בחלק רעיוני מקצבת הנכות תשלום עבור שהותה המיוחדת של התובעת עם הבן נ', בשל נכותו. לנוכח האמור, ומאחר שלא צורפו תלושי שכר עדכניים, מחדל אותו יש לזקוף לחובת התובעת - נחה דעתי לקבוע את כושר השתכרותה בסכום של 5,500-6,000 ₪ לחודש.
4. אין חולק שהנתבע נכה על רקע נפשי והוא מקבל קצבת נכות בסך של 5,608 ₪ לחודש. לנתבע אין עבר תעסוקתי מרשים, והוא לא התמיד במקומות עבודתו בעבר. גם כשעבד (בסופרמרקטים וכיוצ"ב) לא השתכר שכר גבוה (התלוש הגבוה ביותר שהוצג הינו ע"ס 3,943 ₪, והוא יחיד). מהמסמכים הרפואיים שצורפו עולה קשר ברור בין כושר השתכרותו של הנתבע לבין מצבו הרפואי. עם זאת, הנתבע הודה שהוא עובד מדי פעם "בשחור" במכולת עבור 100-200 ₪ ליום (עמ' 10 שו' 24). עוד הודה הנתבע שהוא מקבץ נדבות בבתי כנסת, פעמיים או שלוש בשבוע, ויכול לקבץ גם 700 ₪ ביום (עמ' 10 שו' 26-34). גם אם אניח שכל הכנסתו של הנתבע היא מקיבוץ נדבות בבתי כנסת, והוא עושה כן רק פעמיים בשבוע, ומקבל בממוצע רק 400-500 ₪ בכל פעם – מדובר בהכנסה של 3,200-4,000 ₪ לחודש. ככל שכך, הכנסתו הכוללת של הנתבע היא בסך של 8,800-9,600 ₪ לחודש. בנוסף, נטען ולא הוכחש, שהנתבע זכאי לסל שיקום, הכולל סיוע בדיור, בתעסוקה ועוד.
5. התובעת העמידה את צרכי הילדים על סך של 1,930 ₪ לילד, לא כולל ההוצאה בגין מדור. לא צורפו ראיות של ממש לתמוך בסכום האמור. לנוכח הכנסות הצדדים, ורמת חיי המשפחה כפי שהיא עולה מן הראיות, ראוי לפסוק את המזונות ההכרחיים על הצד הממוצע. בהתאם לפסיקה מדובר בסכום של 1,400 ₪ לחודש לילד (בע"מ 919/15 פלוני נ' פלונית (נבו 19.07.2017) ). לסכום זה יש להוסיף חלק יחסי בהוצאה בגין מדור. התובעת שוכרת דירת 3 חדרים בשכר דירה חודשי של 3,900 ₪ לחודש. התובעת הודתה בעדותה שהיא מקבלת סיוע בשכר דירה בסכום של 1,170 ₪ לחודש. לפיכך, חלקם היחסי של הקטינים בהוצאה הוא ( (1,170 – 3,900) X 0.4 ) 1,092 ₪, משמע 550 ₪ לילד (בעיגול קל כלפי מעלה).
6. לנוכח האמור, ועד הגיע הילדים לגיל 6 שנים, אמור הנתבע לשלם סך של (1,400 + 550) 1,950 ₪ לחודש לכל ילד, ובסך הכול 3,900 ₪ לחודש. בראי כושר השתכרותו דלעיל, והעובדה שאין לנתבע מקום מגורים, ראוי להתחשב גם ביכולתה של התובעת לתרום למזונות הילדים, הגם שטרם מלאו להם 6 שנים (בע"מ 2433/04 פלוני נ' פלונית (נבו 02.10.2005) ). בראיה כוללת, אני סבור שראוי לחייב את התובעת להשתתף במזונות הילדים בסכום של 500 ₪ לילד. לפיכך, על הנתבע לשלם למזונותיו של כל ילד סך של 1,450 ₪ לחודש.
7. אשר לתקופה שלאחר הגיע הילדים לגיל 6 – יחס הכנסות הצדדים הוא 62%-38%. בהתאם להלכה המנחה, צרכיו ההכרחיים של קטין השוהה בעיקר בבית אחד עולים לסך של כ- 1,900 ₪ לחודש. ברם מדובר ב'כלל אצבע' שיש להתאימו לנסיבותיו של כל מקרה. נסיבות המקרה דנן מצדיקות להעריך את צרכיו של כל ילד בסכום נמוך מהרגיל אותו אני אומד בסך של 1,600 ₪ לחודש. לפיכך, על הנתבע לשלם למזונותיו של כל ילד, לאחר הגיעו לגיל 6 שנים ( (1,600 + 550) X 0.62) 1,330 ₪ לחודש. אין חולק שהילדים שוהים מעט מאוד עם הנתבע, ולכן אין מקום להתחשב בכך. יתירה מזו, בנסיבות אחרות הייתי מטיל חיוב נוסף בגין טיפולה המתמיד של התובעת בילדים.
8. אשר לקצבת הנכות שמתקבלת עבור הבן נ' בסכום של 1,527 ₪ לחודש, לטענת הנתבע יש לקזז את הקצבה. הנתבע מלין על כך, שלא הותר לו לחקור את התובעת אודות היחס בין סכום קצבת הנכות לבין הצרכים הרפואיים בפועל.
   
   מקובל לראות בפסק הדין שניתן בע"א 142/81 ברוריה ענתבי נ' יוסף ענתבי, לה(4) 177 (1981) (להלן: עניין ענתבי), הלכה, לפיה יש לקזז קצבה של המוסד לביטוח לאומי ממזונותיו של קטין, ככל שאלה מקיפים את מלוא צרכיו. אלא שבעניין ענתבי נדונה קצבת הילדים ולא קצבת נכות (כמתחוור מע"א 302/80 אגלזיאס יוסף נ' אגלזיאס יגאל, לד(4) 529 (1980) עליו נסמך פסק הדין בעניין ענתבי). אודות ההבדל בין קצבת ילדים וקצבת נכות, נפסק כדלקמן:

גמלת ההשתתפות בהוצאות נועדה לסייע בהתמודדות עם ההוצאות "העודפות" הנובעות מהמוגבלות שעמה חי הילד – להבדיל ממכלול עלויות המחיה שלו. נוכח תכלית זו של גמלת ההשתתפות בהוצאות, ברי שאין חפיפה מלאה בינה ובין חובת המזונות המוטלת על ההורים – שבליבתה ניצבים צורכי הקיום ההכרחיים, והאוניברסליים, של הילדים... לגמלת ההשתתפות בהוצאות ייעוד שונה מזה של קצבת הילדים, שתכליתה העיקרית היא "לסייע למשפחות בעלות ילדים לשאת בעלויות ההולכות וגדלות בשל גידול הילדים", למנוע את הידרדרותן אל מתחת לקו העוני, ולקדם את ערכי השוויון וטובת הילד... בניגוד לאחרונה, המיועדת לסייע בגידול הילדים באופן כללי, גמלת ההשתתפות בהוצאות מתמקדת בצרכים הנובעים מן המוגבלות... דמי המזונות וקצבת הילדים משרתות תכלית זהה, ולכן יש לראות בהן "קופה" אחת – אך זה אינו המצב בנוגע לגמלת ההשתתפות בהוצאות, שנועדה למלא רק את הצרכים הייעודיים הנובעים ממחלתה (בע"מ 2083/19 פלונית נ' פלוני (נבו 28.04.2021) ).

למיטב ידיעתי לא נקבעה קביעה שונה בפסיקת בית המשפט העליון, לבד מהחלטה שנתנה בבש"א (ירושלים) 4757/92 אילן אביעוז נ' איילת אביעוז (נבו 19.11.1992). לא מדובר בהלכה מחייבת, אלא בהחלטה לסעד זמני (עיכוב ביצוע), שנתנה על ידי דן יחיד (לעניין האחרון, ר' בג"ץ 8463/19 פלונית נ' בית הדין הרבני הגדול בירושלים (נבו 24.10.2022), סעיף 38 לפסק הדין). בהיעדר הלכה בעניין קיזוז קצבת נכות של קטין, ראוי לראות באשר נפסק בבע"מ 2083/19 פסיקה מחייבת (הגם שלא נדרשה להכרעה באותו מקרה). כך גם יושמה הפסיקה על ידי בית המשפט המחוזי (ר' עמ"ש (מחוזי חיפה) 44496-10-20 א' נ' ב' (נבו 11.08.2021), רמ"ש (מחוזי חיפה) 1673-11-21 א' נ' ב' (נבו 15.12.2021) ). המסקנה היא, שקצבת נכות של קטין מיועדת לצרכים הנובעים מהנכות, ואין לקזז אותה מסכום המזונות הפסוק. אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה על התובעת להוכיח שקצבת הנכות מתכלה לצרכים הנובעים מהנכות, וככל שיש הפרש, מן הדין לקזז אותו מסכום המזונות.


זאת, מכמה טעמים:

ראשית, קצבת נכות של ילד נכה נקבעת בהתאם לצרכים רפואיים הנובעים מנכותו, כעולה מתקנות הביטוח הלאומי (ילד נכה), תש"ע-2010, וכפי שבואר בבע"מ 2083/19. שיעור הנכות נקבע על סמך חוות דעת רפואיות בלתי תלויות, ולכן ראוי להתייחס אליו כממצא של מומחה בלתי תלוי. שיעור הקצבה הינו פועל יוצא של הערכת עלות צרכיו המיוחדים של הילד הנכה. לפיכך, ראוי לראות גם את גובה הקצבה כממצא בלתי תלוי באשר לעלות זו. קביעה שיפוטית במסגרת תביעת מזונות, לפיה גובה הקצבה עולה על צרכיו המיוחדים של ילד נכה משמעותה היא, שבית המשפט לענייני משפחה שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתם של גורמי מקצוע בלתי תלויים, כמו גם במקום קביעת מחוקק המשנה באשר להוצאות הנגרמות בשל צרכים אלה. הדבר אינו ראוי מבחינה עניינית, מאחר שבית המשפט לא יכול לקבוע קביעות ברפואה, והנגזר מהן, בעוד אין בפניו חוות דעת לסתור. הדבר אינו ראוי גם מבחינת מדיניות שיפוטית. בית המשפט אמון על יישום החוק, על תקנותיו והנגזר מהן. קביעה לפיה קצבת נכותו של ילד קטין עולה על צרכיו, כפי שנקבעו בחוק ובתקנות, חותרת תחתם.

שנית, סכום קצבת נכות משקלל את צרכיו השונים והמשתנים של הנכה. אם כך באופן כללי, בנוגע לילד נכה, מקל וחומר. הדעת נותנת, שצרכים רפואיים של ילד נכה צפויים לשינויים תכופים מאלה של נכה בגיר, ממש כפי שצרכיו האחרים משתנים. קצבת הנכות, בהיותה שיקלול של צרכים, מכילה שינויים אלה. לכן, אם בתקופה מסויימת הקצבה עולה על הצרכים בפועל, הרי בתקופה אחרת הצרכים עלולים לעלות על סכום הקצבה. הורי הקטין (ובמקרה של הורים פרודים – ההורה מקבל הקצבה) אמורים לכלכל את צעדיהם כך, שסכום הקצבה יספיק גם לעיתות בהן הצרכים בפועל עולים על הסכום האמור. לפיכך, גם אם ייקבע שיפוטית, שבתקופה מסויימת עולה סכום הקצבה על צרכי הילד הנכה בפועל, לא ראוי להורות על קיזוז ההפרש מסכום המזונות. קיזוז כזה שולל מההורה מקבל הקצבה את האפשרות להשתמש בהפרש בעתיד, ככל שהצרכים בפועל יעלו על סכום הקצבה החודשית. בלשון אחרת, קיזוז ההפרש האמור בהיותו הולך ונמשך לעתיד, עלול לקפח את הקטין, כאשר סכום הקצבה לא יספיק לצרכים הרפואיים בפועל.

שלישית, יש קושי לשרטט קו הפרדה מדוייק בין צרכים רפואיים לצרכים נילווים לכך. כך, למשל, פעילויות כאלה ואחרות הנחשבות ברגיל 'חוג' עשויות להיחשב פעילות תומכת וחשובה לילד נכה, בשל נכותו. כך, למשל, העסקת חונך, מטפל או אפילו שמרטף עשויה להיות צורך הכרחי לילד נכה, גם בגיל שילד אחר לא נזקק לכך. זאת ועוד, לעיתים ההורה נאלץ בעצמו לשהות עם ילדו הנכה, בהיעדר חלופה, או להוציאו לעיתים מזומנות מהמסגרת החינוכית שאיננה יכולה להכילו. שהות כזו גורמת להורה הפסדי השתכרות, שיש לראותם כהוצאה בגין נכותו של הילד.
והנה, מאחר שקצבת נכות של ילד אמורה לכלול את מלוא הצרכים הנובעים מנכותו, אין מקום לעיסוק ראייתי בשאלה האם הוצאה כזו או אחרת היא נגזרת של הנכות אם לאו. לטעמי עדיף, הן לעיצומם של דברים והן כמדיניות שיפוטיות, לקבוע שצרכים רפואיים וכל צורך נילווה לכך ימומנו על ידי קצבת הנכות. כך, רק בהפרש, ככל שקיים, יישאו ההורים. באופן האמור לא זו בלבד שאין חותרים תחת תכלית קצבת הנכות, אלא גודרים את המחלוקת רק ל'עודף הטיפולי', ככל שישנו.

רביעית, קצבת נכות של ילד משולמת בפועל להורים, אך הזכאי הוא הילד, והוא בלבד. זאת, בשונה מקצבת ילדים, שתכליתה לסייע להורים בגידול ילדיהם (בע"מ 2083/19). לפיכך, ההורים הינם נאמנים בפועל של ילדם הנכה, בכל הנוגע לשימוש בקצבת הנכות לטובתו. מן הטעם האמור, לא ניתן להלום הטבה להורה/הנאמן בדמות קיזוז הקצבה מסכום המזונות (סעיף 13 לחוק הנאמנות, התשל"ט-1979).

חמישית, לעיתים הורה נאלץ להשתמש בכספי קצבת הנכות של ילדו משום חסרון כיס. חיסרון זה יכול לנבוע, בין השאר, מהפער בין מזונות זמניים שנפסקו לבין סכום החיוב הראוי. מכל מקום, אילוץ להשתמש בקצבת הנכות של ילד לצרכיו השוטפים אינו מעיד על היעדר צרכים מיוחדים, אלא על היעדר מקורות לממן את אלה השוטפים. אלא שתמונת המצב הראייתית בשני המקרים דומה - רק חלק מהקצבה משמש לצרכים מיוחדים. או אז עלולה להישמע טענה שיש לזקוף את החלק האחר על חשבון חיוב המזונות. ככל שכך יילקה הקטין פעמיים: פעם אחת, כאשר לא יסופקו לו צרכיו המיוחדים, ופעם שנייה כאשר לא יסופקו לו אף אלה השוטפים.

לכן אין בידי לקבל את טענת הנתבע, לפיה נמנע ממנו לאתגר את סכום קצבת הנכות של הבן נ' למול צרכיו בפועל. אבהיר, שיתכנו מקרים חריגים ביותר בהם יתברר בעליל שקצבת הנכות לא משרתת את מטרתה. ככל שכך, יכול ותהא הצדקה לקזז את קצבת הנכות מצרכיו השוטפים של הקטין. זה איננו המקרה.

1. לא למותר לציין, שקיזוז קצבת ילדים מותנה בכך שהמזונות הפסוקים התייחסו לכלל צרכי הקטין, ואין לקזז את הקצבה כאשר המזונות הפסוקים מתייחסים רק לחלק מהם (יש, מאידך גיסא, מקרים, בהם נפסק - בשל טעמים שונים - סכום הנמוך מן הדרוש לכיסוי כל הצרכים, ובנסיבות כגון אלה אין הצדקה להפחתת קצבת הביטוח הלאומי – עניין ענתבי). ממילא, גם בהתעלם מכל האמור לעיל, אין מקום לקיזוז קצבת נכות של ילד, אלא אם נקבע שסכום המזונות כולל את כל צרכיו. והנה, הסכום הפסוק לעיל ולהלן אינו כולל את כל צרכיו של נ'.
2. אשר על כן, נפסק כדלקמן:
   1. הנתבע ישלם למזונות ומדור הילדים, לידי התובעת, סך של 1,450 ₪ לחודש לכל ילד, עד הגיעו לגיל 6 שנים. לאחר מכן ישלם הנתבע למזונות ומדור הילדים, לידי התובעת, סך של 1,330 ₪ לחודש לכל ילד.
   2. דמי המזונות ישולמו בכל 5 לחודש עבור אותו חודש, וזאת החל מיום 5.6.2021, ועד הגיע כל ילד לגיל 18 שנים, או עד שיסיים את לימודיו בתיכון (לפי המאוחר מבין השניים).
   3. בתקופת השירות הצבאי הסדיר או שירות הלאומי, יעמדו דמי המזונות על 1/3 משיעורם הקודם.
   4. דמי המזונות יהיו צמודים למדד המחירים לצרכן ויעודכנו אחת ל- 3 חודשים, ללא תשלום הפרשים בין עדכון למשנהו. מדד הבסיס לחישוב יהיה המדד שפורסם ביום 15.11.2022.
   5. הצדדים יישאו בחלקים שווים בהוצאות הבאות:
      1. תשלומים לגן וצהרון (צהרון עד סיום כתה ג', לכל היותר).
      2. הוצאות רפואיות חריגות שאינן מכוסות על ידי קופת החולים או ביטוח הרפואי בו מבוטחים הילדים. למרות האמור, הוצאותיו הרפואיות של הבן נ' ישולמו באמצעות קצבת הנכות לה הוא זכאי, ורק בהפרש, אם וככל שיהיה, ישאו הצדדים בחלקים שווים.
      3. עלות מחזור אחד של קייטנה בחופשת הקיץ (עד תקרת עלות קייטנה בחברת המתנ"סים או קייטנה עירונית), או בית ספר של החופש הגדול, לפי הזול בין השניים.
      4. שיעורי עזר במקצועות אנגלית ומתמטיקה (לפי המלצת יועץ/יועצת בית הספר).
   6. קצבת הילדים מאת המל"ל, ומענק החינוך ישולמו לידי התובעת, וישמשו להוצאות (לרבות צרכי לימוד, חוגים וכו') שלא נכללו בחיובים לעיל.
3. בנסיבות העניין, לרבות ייצוג הצדדים באמצעות הלשכה לסיוע משפטי – אין צו להוצאות.

תואיל המזכירות לסגור את התיק.

ניתן לפרסום ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ג, 01 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.