ביהמ"ש המחוזי בחיפה, השופט חננאל שרעבי: החלטה בבר"ע בעניין השתתפות המבקש בבדיקות או אבחונים שנעשים לילדיו הקטינים (רמ"ש 5687-12-22)

1. עסקינן בבקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת הילה גורביץ עובדיה) שניתנה במסגרת דיון שנערך ביום 19.10.2022 בתיק 11985-11-18 (להלן: "ההחלטה קמא" ו- "התיק קמא" בהתאמה) במסגרתה קבעה כי המבקש לא רשאי להצטרף לבדיקות או לאבחונים שנעשים לקטינים, אלא בהסכמה מראש של המשיבה או באישור בית המשפט.

רקע בזעיר אנפין

2. המבקש והמשיבה יהודים אשר נישאו זל"ז כדמו"י בשנת 2005, ומנישואיהם נולדו שני הקטינים שפרטיהם בכותרת.

3. יחסי הצדדים עלו על שרטון והם נפרדו בשנת 2016 והתגרשו בשנת 2017. הקטינים היו מצויים במשמורת משותפת של הצדדים. בין הצדדים התגלעו סכסוכים קשים באשר לחינוך ולטיפול בבריאותם של הקטינים, והם שקועים בהתדיינויות משפטיות בנושאים אלו.

4. שני הקטינים מתמודדים עם קשיים שונים ומטופלים תרופתית בשל כך. הקטין מאובחן על הרצף האוטיסטי והקטינה מתמודדת עם קשיים נפשיים ורגשיים על רקע חרדה ודיכאון.

5. האפוטרופסות על הקטינים בענייני בריאות וחינוך ניתנה למשיבה באופן בלעדי, בהחלטת בית המשפט קמא מיום 9.9.21; תוקף ההחלטה הוארך מעת לעת, כאשר הפעם האחרונה בה הוארך תוקף ההחלטה היא ביום 7.8.22.

6. ביום 3.10.22 הגיש המבקש בקשה בתיק קמא, לחתימה על פסיקתא שנוסחה כדלקמן:

"בהמשך להחלטתי מיום 9.6.2021 ומיום 28.9.2022 הנני מאפשרת לאב, ג' ד' (להלן: "האב") לפנות לכל גורם רפואי לשם קבלת מידע אודות טיפול שניתן לקטינים" (להלן: "הפסיקתא").

7. ביום 19.10.22 התקיים דיון במעמד הצדדים, בכל הבקשות התלויות ועומדות בתיק קמא. במסגרת הדיון המקיף, נשמעו טענות הצדדים אף בבקשת המבקש לחתימת הפסיקתא.

8. ב"כ המשיבה טענה (עמ' 4-5 לתמלול הדיון קמא), כי למרות שהמשיבה קיבלה אפוטרופסות בלעדית בענייני החינוך ובעניינים הרפואיים, המבקש היה מעורב בכל העניינים הרפואיים של הקטינים. למשל, המבקש הוציא אישורי מחלה לקטין, מה שגרם לכך שהקטין לא היה יכול לחזור לפנימייה או לא היה יכול ללכת לבית הספר; המבקש צפה במידע רפואי בתיקי הקטינים והיה מבטל תורים רפואיים שהמשיבה קבעה, וקבע תורים בעצמו; המבקש הגיע למועדי ביקורים רפואיים יחד עם הקטינים, לדוגמה רופא שיניים, וגורם לשיבוש הטיפול בקטינים.

נטען כי חשיפת המידע מראש בפני המבקש גורמת לנזק לקטינים ומעניקה לו יכולת לסכל גם את הטיפול הרפואי ואת קביעת התורים; נטען כי המבקש פנה באיומים על הרופאים המטפלים, ואז הרופאים לא רצו לטפל בקטינים.

ב"כ המשיבה סיכמה ואמרה, כי אין התנגדות שלאחר שהקטינים יקבלו טיפול רפואי יוכל המבקש להיחשף למידע; כן הביעה הסכמה לפסיקתא לקבלת כל מידע שהמבקש רוצה, בתנאי שהמידע יימסר בדיעבד ולא מראש וללא יכולת לקבוע תורים.

9. המבקש טען (עמ' 20-21 לתמלול הדיון קמא), כי האפוטרופסות בנושאי חינוך ובריאות נשללה מהמבקש לפני כשנתיים, ובנושאי חינוך ובריאות המצב של שני הקטינים מתדרדר. המצב של הקטינה מתדרדר בגלל שהיא מקבלת תרופות פסיכיאטריות אצל פסיכיאטרית, והמבקש סבור שצריך לקבל חוות דעת שנייה בעניינה על ידי מומחה אחר. טען כי הרופאים לא מדברים איתו עקב שלילת האפוטרופסות ממנו והוא לא מקבל מידע, לא יודע מראש מה הטיפולים שהקטינים עומדים לעבור והוא מעוניין שמצב זה ישתנה.

10. ב"כ היועץ המשפטי לממשלה טענה (עמ' 23-24 לתמלול הדיון קמא) כי לא ראתה בתיק קמא המלצה של עו"ס לסדרי דין. כן טענה כי המבקש צריך להבין כי מצופה ממנו לשתף פעולה על מנת לשקול השבת האפוטרופסות אליו, ויש לראות את טובת הקטינים. עוד טענה, כי לשיטתה צריכה להכניס לתיק קמא את העו"ס מחוזית לס"ד, שתיתן את חוות דעתה.

11. האפוטרופוס לדין של הקטינים טען (עמ' 24 לתמלול הדיון קמא), כי בשלב הזה, נוכח ניסיון העבר, אין להיעתר לבקשה לחתימת הפסיקתא, מאחר שלשיטתו הדבר יכול לשמש כלי נוסף להצר את צעדי הקטינים ביחס לעניינים רפואיים שהם זקוקים וצריכים; לטענתו, ניסיון העבר מלמד, כשהייתה למבקש נגישות לאמור, הוא השתמש בה באופן שלא הועיל לקטינים.

12. בסוף הדיון הכתיבה השופטת קמא את החלטתה לפרוטוקול, כאשר הצדדים נוכחים באולם. בכל הקשור לבקשה לחתימת הפסיקתא, קבעה כהאי לישנא:

"1. בנוגע לבקשת האב לחתימה על פסיקתא, צריך להבחין בין קבלת מידע רפואי ובין השתתפות בביקורים ובבדיקות. בהחלטות בית המשפט, בית המשפט התיר לאב לקבל מידע רפואי. על כן, ובפרט לאחר ששמעתי טענות הצדדים היום והעובדה כי שוב מתברר כי בשל התנהלות האב, נפגעת טובתם של הקטינים והוא אינו מאפשר מתן טיפולים או תרופות ללא יצירת קונפליקטים או מחלוקות ונטען גם כי הוא לעתים מאיים או מלחיץ גורמים רפואיים – אני מבהירה כי האב אינו רשאי להצטרף לבדיקות או אבחונים אלא בהסכמה מראש [ש]ל האֵם או באישור בית המשפט".

בגין החלטה זו, הוגשה בקשת רשות הערעור דנן.

טענות המבקש בבקשת רשות הערעור

13. להלן טענות המבקש בתמצית:

א. בתיתו את ההחלטה קמא, שינה בית משפט קמא החלטה מהותית אחרת שנתן מיום 28.6.21 (שתפורט להלן) מבלי לתת למבקש כל אפשרות להתייחס לאפשרות לשנות את ההחלטה (טרם שינויה), וללא שינוי נסיבות מהותי – דבר אשר מנוגד לפסיקה (עמ"ש (חי') 9628-01-14).

ב. המבקש ביקש שבית משפט קמא יחתום על הפסיקתא בקשר להחלטה שניתנה ביום 9.6.21, במסגרתה נקבע כי "להסר ספק, האב רשאי לפנות לכל גורם רפואי לשם קבלת מידע אודות טיפול שניתן לקטינים – וזאת במקביל לכך שהאֵם נותרת האפוטרופוס הבלעדית בענייני חינוך ובריאות עבור הקטינים. הוראה זו נועדה אך ורק על-מנת לאפשר לאב קבלת מידע על פי בקשתו".

ג. ביום 28.6.21 ניתנה החלטת בית המשפט קמא בתיק מקביל (תלה"מ 70479-02-19) כדלקמן: "מינוי האם כאפוטרופסה בלעדית לנושאי הבריאות – אינו שולל נוכחות האב בטיפולים. המזכירות תמציא לצדדים". ההחלטה קמא סותרת את ההחלטה הנ"ל, מבלי שניתנה לב"כ המבקש כל אפשרות להתייחס לכוונת בית משפט קמא לשנות החלטה מהותית זו בעת הדיון בפסיקתא, מבלי שהיה לנגד עיני בית משפט קמא תסקיר ענייני עדכני (שכלל לא התבקש בעניין זה) ומבלי שהוגשה כל בקשה בכתב על ידי המשיבה לשינוי ההחלטה קמא מיום 28.6.21. לנוכח כל זאת, דין ההחלטה קמא להתבטל.

דיון והכרעה

14. לאחר עיון בבקשת רשות הערעור על נספחיה ובתיק קמא שוכנעתי לדחות את בקשת רשות הערעור אף ללא צורך בתשובה, מכח סמכותי על פי תקנות 138(א)(2) + (5) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018.

להלן אנמק החלטתי.

15. ראשית, סבורני כי בקשת רשות הערעור דנן הוגשה באיחור.

במה דברים אמורים?

עיון בתמלול הדיון קמא מלמד, כי ההחלטה נשוא בקשת רשות הערעור דנן ניתנה ביום 19.10.22, בסוף הדיון בבית משפט קמא, בנוכחות הצדדים ובאי כוחם.

תקנה 179(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות) קובעת כלהלן:

"179. (א) המועד הקובע לתחילת מניין הימים לפרק הזמן שנקבע הוא יום המצאת המסמך כמפורט בתקנות אלה; אם ניתנה החלטה במעמד בעלי הדין, יימנה המועד ממועד הדיון" (ההדגשה שלי, ח"ש).

בבקשת רשות הערעור דנן, מנה המבקש את מניין הימים להגשת בקשת רשות הערעור מיום המצאת התמלול לבאת כוחו, 6.11.22, אולם בכך שגה המבקש; יש למנות את מניין הימים מיום מתן ההחלטה קמא, 19.10.22 אשר ניתנה כאמור לעיל במעמד הצדדים, כאמור בתקנה 179(א) לתקנות.

ראו לעניין זה: רע"א 7143/21 אריה בוריסי נ' יחזקאל קרטין (4.12.2022), סעיפים 1-4 לפסק דינו של השופט יצחק עמית, אליו הצטרף השופט יחיאל כשר (דעת רוב).

לרשות המבקש עמדו שלושים ימים להגשת בקשת רשות הערעור; מועד זה חלף ביום 20.11.22, בעוד שבקשת רשות הערעור דנן הוגשה ביום 4.12.22.

מכאן כי בקשת רשות הערעור הוגשה באיחור.

די היה בנימוק זה לדחות את בקשת רשות הערעור.

16. יחד עם זאת אציין, כי אף לגופה של הבקשה, דינה דחייה ללא צורך בתשובה.

עיון בתמלול הדיון קמא מלמד כי התקיים דיון רחב ומקיף בבקשות התלויות ועומדות בתיק קמא, לרבות בקשת המבקש לחתימה על הפסיקתא, וכי במסגרת הדיון נשמעו עמדות הצדדים אף בבקשה זו (עמדות אלה סוכמו בסעיפים 8-11 לעיל).

17. לכאורה מטענות המשיבה (המסוכמות בסעיף 8 לעיל) עולה כי המבקש פעל נגד הרופאים המטפלים בקטינים, סיכל מתן טיפול רפואי לקטינים, התנהג באופן העולה כדי איומים על הצוות הרפואי ואף הוציא אישורי מחלה לקטין, באופן שמנע מהקטין השתתפות סדירה במסגרת החינוכית אליה רשום.

18. יובהר כי במהלך הדיון קמא ניתנו למבקש ולבאת כוחו הזדמנויות לטעון נגד הטענות שנטענו על ידי שאר הצדדים בכל הקשור להתנהלותו הנטענת של המבקש מול הגורמים הרפואיים; המבקש התייחס לכך לאקונית בטיעוניו ולא השיב לגופן של טענות (כפי שניתן להיווכח בסיכום טענותיו, סעיף 9 לעיל).

19. כעת בבקשת רשות הערעור, יוצא המבקש חוצץ נגד ההחלטה קמא, וטוען כי היא עומדת בסתירה לשתי החלטות קודמות שניתנו בבית משפט קמא, בימים 9.6.21 ו- 28.6.21 (ההחלטות פורטו במסגרת טענות המבקש בסעיפים 13(ב)+(ג) לעיל).

20. עיון בהחלטות הנ"ל מלמד כי מדובר בהחלטות ביניים שניתנו בתיק קמא. כלל ידוע בפסיקה, כי החלטת ביניים אינה יוצרת מעשה בית דין, ולפיכך הערכאה שהחליטה לגביה בראשונה, רשאית לשוב ולדון בה ואף לשנותה.

עוד נקבע, כי נסיבות חדשות אשר התרחשו לאחר מתן ההחלטה הראשונה, פותחות פתח לשינויה על ידי אותה ערכאה. מעבר לצורך יצוין כי אף אם לא חל שינוי נסיבות, רשאית הערכאה שנתנה את החלטת הביניים לשנותה, אם כי הדבר ייעשה במקרים נדירים, כאשר מתברר לבית המשפט כי ניתנה החלטה מוטעית (וכפי שנראה להלן, הוכח כי במקרה דנן חל שינוי נסיבות).

ראו לעניין זה:

ע"א 3604/02 אוקו נ' שמי, פ"ד נו(4) 505, 508;

רע"א 5560/20 מתן דור נ' חוף שלוותה (2002) בע"מ (26.11.2020).

21. משזו סמכותו של בית משפט אזרחי לשנות החלטות ביניים, קל וחומר שבסמכותו של בית משפט לענייני משפחה, הרשאי אף לשקות שיקולי צדק (סעיף 8(א) לחוק בית משפט לענייני משפחה, תשנ"ה-1995), לשנות החלטות ביניים כשיש צורך בכך.

ראו: רמ"ש (חי') 37447-08-17‏ ‏פלוני נ' פלונית (14.9.2017).

22. נימק בית משפט קמא בהחלטתו קמא, כי לאחר ששמע את עמדות הצדדים בדיון, התברר לו כי התנהלות המבקש פוגעת בטובת הקטינים; לכן הורה כי המבקש לא רשאי להצטרף לבדיקות או אבחונים אלא בהסכמה מראש של המשיבה או באישור בית המשפט. בכך שינה בית משפט קמא את החלטת הביניים מיום 28.6.21, נוכח הנסיבות החדשות שעלו בדיון (ואשר לא נסתרו על ידי המבקש ו/או באת כוחו, חרף ההזדמנות לעשות כן – ראו סעיפים 16-18 לעיל).

ודוק – אין כל שינוי בהחלטת בית משפט קמא מיום 9.6.21, בדבר קבלת מידע רפואי על מצבם של הקטינים.

סוף דבר

23. לאור כל האמור לעיל אני מורה על דחיית בקשת רשות הערעור.

24. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.

המזכירות תשלח החלטה זו לצדדים.

החלטה זו מותרת לפרסום תוך השמטת שמות הצדדים וכל פרט מזהה אחר.

ניתנה היום, י"א כסלו תשפ"ג, 05 דצמבר 2022, בהעדר הצדדים.