בית משפט השלום בנצרת |
|
|
|
רחד"פ 57592-11-21 יהודה נ' ממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון ואח'
תיק חיצוני: 310825_4 |
|
בפני |
כבוד השופט עופר חיים שורק
|
|
מבקשים |
אורן יהודה נטלי יהודה |
|
נגד
|
||
משיבים |
1. הממונה על חדלות פירעון – מחוז חיפה והצפון 2. לנא מטר, עורכת דין |
|
|
||
|
|
|
|
||
פסק דין
|
לפניי בקשת רשות ערעור בהתאם להוראת סעיף 350(ב) לחוק חדלות פירעון ושיקום כלכלי, תשע"ח – 2018 (להלן: "החוק") על החלטת הממונה על הליכי חדלות פירעון שניתנה ביום 6/10/21 (להלן: "ההחלטה נשוא הערעור") לפיה צו התשלומים בהליך שמנהלת היחידה יעמוד על 500 ₪ ובהליך שמנהל היחיד על הסך של 1200 ₪, מחודש 5/21 ואילך.
הרקע :
ביום 25/5/20 ניתן צו לפתיחת הליכים ליחיד, מר אורן יהודה, בהתאם לבקשתו. בצו פתיחת ההליכים נקבע לו צו תשלומים בסך של 150 ₪ מחודש 6/20 ועד 8/20. מחודש 9/20 ואילך הועמד צו התשלומים על 2700 ₪.
ביום 25/5/20 ניתן צו לפתיחת הליכים ליחידה, הגב' נטלי יהודה, בהתאם לבקשתה. בצו לפתיחת הליכים נקבע לה צו תשלומים בסך של 150 ₪ מחודש 6/20 ועד 8/20 . מחודש 9/20 צו התשלומים הועמד על 2700 ₪.
ביום 12/8/20 הוגשה בקשה להפחתת צו התשלומים ובהחלטת הממונה מיום 5/10/20 נקבע כי צו התשלומים יופחת לתקופה נוספת ועד 10/20. מחודש 11/20 הועמד צו התשלומים לשני היחידים על הסך של 3400 ₪ בחודש. על החלטה זו הוגשה בקשת ערעור וביום 5/1/21 קבע בית המשפט כי צו התשלומים לשני היחידים ימשיך לעמוד על 150 ₪ בחודש, עד חודש 4/21.
ביום 19/4/20 הוגשה בקשה כי צו התשלומים ימשיך לעמוד על 150 ₪ לכל אחד מהיחידים אף לאחר חודש 5/21. בהחלטת הממונה מיום 20/6/21 נדחתה הבקשה.
ביום 26/8/21 הוגשה בקשה להפחתת צו התשלומים והעמדתו על הסך של 150 ₪ בחודש. בהחלטת הממונה מיום 6/10/21 נקבע כי צו התשלומים של היחיד יופחת ויעמוד על 1200 ₪ ושל היחידה על 500 ₪, מחודש 5/21.
תמצית טענות הצדדים :
המבקשים טוענים כי צו התשלומים שנקבע להם בהחלטת הממונה נשוא הערעור אינו משקף את הכנסותיהם והוצאותיהם כפי שהובאו בפני הממונה בבקשתם האחרונה להפחתת צו התשלומים ולא נלקחו בחשבון נסיבותיהם האישיות.
היחיד יליד 1984, היחידה ילידת 1990 ולהם 5 ילדים קטינים הסמוכים על שולחנם ילידי 2012,2015,2016,2019 ו- 2021.
המבקשים טוענים כי חודש לאחר קריסת החברה שהקים והפעיל היחיד, בה אף עבדה היחידה, הם התקיימו מדמי אבטלה שקיבלה היחידה בסך של 4510 ₪ וקצבת ילדים בסך של 524 ₪. נטען כי היחיד עשה ככל יכולתו להשתלב במעגל התעסוקה, ללא הצלחה, עד חודש 6/21 אז החל לעבוד בחב' מילניום פתרונות אוויר בשכר של כ- 5000 ₪. בחודש 8/21 התקבל לעבודה בקיבוץ גלעד בשכר של 8554 ₪, ברוטו ולאחר מכן פוטר. בסמוך להגשת בקשת רשות הערעור החל היחיד לעבוד בחב' אדם שלטים בשכר של 8500 ₪, נטו. לגבי היחידה, מחודש 7/21 היא אינה זכאית עוד לדמי אבטלה ולא הצליחה להשתלב במעגל התעסוקה בשל הריון מתקדם. נטען כי הכנסות התא המשפחתי מבוססות על הכנסת היחיד (8500 ₪), קצבת ילדים (728 ₪) ועזרה משתנה ממשפחה וחברים.
המבקשים טוענים כי אף אם היחידה תגיע למיצוי פוטנציאל השתכרותה, יש להעמידו על שכר מינימום, אז סך ההכנסות של התא המשפחתי יעמדו על 14,528 ₪. במקרה זה ועל פי נהלי הממונה, דמי המחייה בכבוד שפורסמו על ידו עומדים על 10,500 ₪ ויש להוסיף הוצאה עבור מסגרות חינוך לילדים בגני עירייה או במעון פרטי. התוצאה היא שסך ההוצאות למחייה בכבוד יגיעו לסך של 15,500 ₪, סכום העולה על ההכנסה הנ"ל.
המבקשים טוענים כי לאור הנתונים הנ"ל יש מקום לקבוע לכל אחד מהם צווי תשלומים בשיעור של 150 ₪ בחודש, רטרואקטיבית מחודש 5/21.
הנאמנת טוענת כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור לאור מספר הבקשות להקטנת צו התשלומים והיותו ערעור שני בסוגיית צו התשלומים. נטען כי אין כל נסיבות המצדיקות מתן רשות ערעור, צורפו תצהירים משנת 2020 וחסד נעשה עם היחידים עת התקבל הערעור הקודם.
הנאמנת מבקשת לדחות את הערעור, תוך שהיא מפרטת את המחדלים של היחידים בהליכים שהם מנהלים ומתייחסת לאי המצאת מסמכים, אי הגשת דוחות על הכנסות והוצאות באופן סדיר ומלא ואי עמידה בצו התשלומים. נטען עוד כי שני היחידים אינם ממצים את כושר השתכרותם והוצאותיהם חריגות וכוללות רכישת מותרות, תשלום שכ"ט של עשרות אלפי שקלים ודמי שכירות גבוהים. הנאמנת הפנתה לכך כי סמוך לפתיחת הליכי החדל"פ עמדה הכנסתם על הסך הכולל של 22,000 ₪, היו בבעלותם 4 כלי רכב כולל רכב יוקרה והם חיו ברמת חיים גבוהה.
בתגובת הממונה שהוגשה ביום 27/4/22, יום אחד טרם מועד הדיון בבקשת רשות הערעור, נטען כי יש מקום לדחות את בקשת רשות הערעור על הסף מאחר ששינוי הנסיבות המפורט בנימוקי הערעור ארע בחודש 11/21, כלומר שינוי במספר הילדים, בעוד שהחלטת הממונה ניתנה ביום 6/10/21 והתבססה על נתוניו של התא המשפחתי באותה עת. הדרך הנכונה לתקיפת ההחלטה היא בהגשת בקשה עדכנית להפחתת צו התשלומים שתידון אצל הממונה.
הממונה טוען כי על היחידים להפקיד עירבון כתנאי לדיון בערעור שיבטיח את הוצאות המשיבים בהתאם לתקנה 135(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט- 2018, בשיעור של 2000 ₪ לכל מבקש. לגוף הטענות טוען הממונה כי יש מקום לדחות את בקשת הערעור מאחר ולא נפגל פגם בהחלטה נשוא הערעור, היא מבוססת על נתונים שעולים מהתנהלות היחידים, מסוגלות כלכלית ופוטנציאל השתכרות. המדובר ביחידים שאינם עומדים בחובת הגילוי שהוטלה עליהם בכך שלא המציאו את הפירוט והאסמכתאות על הסיוע הכלכלי מבני משפחתם ולא מסרו פירוט לגבי התנהלתם הכלכלית והעסק שניהולו בעבר, כמו גם מסמכים שנדרשו על ידי הנאמנת. הממונה מפנה לכך כי עומדות לדיון בקשות הנאמנת לביטול הצווים לפתיחת הליכים בשל מחדלים של היחידים בתיקיי החדל"פ וכי מדובר ביחידים שמתנהלים בחוסר תום לב ופוגעים ביכולת לנהל את ההליכים בעניינם.
בדיון שהתקיים ביום 28/4/22 פירט ב"כ היחידים כי היחיד משתכר 8500 ₪ בעבודתו בחב' אדם שלטים והיחידה אינה עובדת ומגדלת 5 קטינים, אחד מהם בן 5 חודשים. היחידים טענו כי חרף מאמצים הם אינם יכולים לעמוד בצווי התשלומים שנקבעו להם כשבתחילת ההליך הצווים נקבעו על פי תלושי משכורת שהוצאו בחברה שהיחיד ניהל והפעיל עד קריסתה וסגירתה. נטען כי הם המציאו מסמכים ושיתפו פעולה בהליך. בעלי התפקיד טענו כי היחידים מצויים כשנתיים בתקופת הביניים בהליכי החדל"פ וניתנו להם הזדמנויות להסיר את המחדלים שצברו בעניין התשלומים. עוד הפנו בעלי התפקיד לכך שניתנו החלטות מנומקות בבקשות היחידים, הם אינם ממצים את כושר השתכרותם ונולד ילד נוסף לפני מספר חודשים.
דיון והכרעה :
לאחר שעיינתי בכתבי הטענות ושקלתי את טענותיהם, מצאתי לדון בבקשה כבערעור ולקבלו בחלקו. אוסיף כבר בפתח הדברים כי היה מקום להפנות את היחידים להגשת בקשה נוספת להפחתת צו התשלומים בשל הולדת הילד הנוסף לאחר החלטת הממונה נשוא הערעור ואולם ראיתי לקחת נתון זה בחשבון בתוצאת הערעור ובכך לקדם את הליכי החדל"פ של היחידים המצויים בתקופת הביניים כשנתיים (!).
הטענה הראשונה הדורשת התייחסות הינה דרישת הממונה להפקדת עירבון כתנאי להמשך ניהלו של ההליך. הטענה הועלתה בתגובת הממונה שהוגשה 24 שעות טרם מועד הדיון וכחמישה חודשים לאחר שהוגשה בקשת רשות הערעור. נוכח המועד בו הועלתה הטענה, אינני רואה מקום לקבלה ואני סבור שיש מקום לדון בבקשת הערעור לגופה.
לגוף הטענות שהועלו בבקשת רשות הערעור, הממונה מתייחס בהחלטתו לכך שהיחידים אינם ממצים את כושר השתכרותם, לכך שהיחיד משתלב במקומות עבודה ארעיים וכי מדובר בהתנהלות בחוסר תום לב כלפי הנושים שלא מאפשרת את קיום תכליות ההליך. נראה שאין מחלוקת כי היחיד לא השתלב במהרה בשוק העבודה לאחר קריסת החברה שניהל ואולם יש לתת משקל לכך כי שמדובר ביחידים ללא השכלה מעבר ל- 12 שנות לימוד, תקופת החירום במשק בשנתיים האחרונות והשתלבות היחיד במקומות עבודה לתקופות קצרות עד כניסתו לעבודה קבועה בחב' אדם השלטים בשכר של 8500 ₪ בחודש, כך בהתאם לנטען בבקשת רשות הערעור והצהרת בא כוחו בדיון מיום 28/4/22. לגבי היחידה, ניתן לקבל את הקושי במציאת עבודה חדש במהלך חודשי הריון מתקדמים, במיוחד בשילוב גידול של 4 ילדים קטנים. יחד עם זאת יש לזכור כי היחידה לא עבדה כבר ממתן הצו לפתיחת הליכים ויש לצפות ממנה לעשות כל מאמץ להיכנס למעגל התעסוקה, אף במשרה חלקית, ובוודאי להוכיח את פעולותיה לצורך כך. בנקודת הזמן הנוכחית יש לצפות ממנה כי תשתלב בחודשים הקרובים ממש במעגל התעסוקה.
בנוגע לחובת התשלומים בתקופת הביניים, חובת התשלומים בתקופה זו מבוססת על קביעת דמי מחייה לפי צרכיו של יחיד ומשפחתו והפחתתם מהכנסת היחיד כפי שהיא בפועל, מכל מקור. בתום תקופת הביניים ועם תחילתה של התקופה מיום מתן צו השיקום הכלכלי, חובת התשלומים תיקבע על פי כושר ההשתכרות של היחיד ולא על פי הכנסתו בפועל. ראו : עודד מאור ואסף דגני, הפטר-חדלות פירעון, הסדרי חוב ושיקום כלכלי של יחידים, כרך א' בעמוד 185. לטעמי, אין האמור נכון באופן גורף לכל המקרים המגיעים לפתחו של הממונה ובית המשפט. ככל שיחיד אינו פועל באופן ברור לאי מיצוי כושר השתכרותו או שהוכח כי הכנסתו בפועל אינה כפי שהוצגה על ידו לממונה, חובת התשלומים בתקופת הביניים תתבסס על כושר השתכרותו. אולם, קביעה במקרים מסוג זה חייבת להיות מנומקת ויש לאפשר ליחיד להגיש תגובתו טרם מתן ההחלטה בקביעת גובה התשלומים. הדבר תואם את החלטת בית המשפט העליון ברע"א 8025/11 אפרים רכס נ' איתי פריימן עו"ד ואח' ( נבו, 22/3/12 ).
בעניינם של היחידים פירט הממונה בהחלטתו כי היחידים הצהירו על עזרה מבני משפחה בסכומים משתנים בשיעור של 2700 -5600 ₪, בלא אסמכתאות, חרף הנקבע בעניין זה בהחלטה מוקדמת והדבר מעלה תהייה ביחס למידת השקיפות בהליך. יש צדק בטענות הממונה כי יחיד המדווח על עזרה מבני משפחה או חברים חלה עליו החובה להוכיח קבלתה ולמסור פירוט מלא בצירוף אסמכתאות של העזרה הכספית. ככל ולא יפעל כאמור, הדבר ייזקף לחובתו עת יקבע צו התשלומים ויהיה בכך השפעה על קביעת מידת שיתוף הפעולה בהליך, שיכולה להוביל להארכת תקופת התשלומים לפי סעיף 163(ג)(1) לחוק.
בכל הנוגע לדמי המחיה של היחידים, עת ניתנה ההחלטה נשוא הערעור, התא המשפחתי מנה 4 ילדים קטינים, הקטן בן כשנתיים. בהתאם לאמות המידה לקביעת תשלום חודשי לחייב שפורסמו על ידי הממונה (נוהל מספר 13) הסכום הבסיסי לקביעת התשלום החודשי עמד באותה עת על 10,500 ₪, עליו יש להוסיף הוצאות המיוחדות של טיפול בקטינים, בהתאם לסעיף 15.4 לאמות המידה של הממונה. אף אם אוסיף להכנסת היחיד מעבודתו וקצבת הילדים את העזרה מבני המשפחה בסך של כ- 4000 ₪ (ממוצע), העומדת בספק כפי שפורט קודם, צו התשלומים שנקבע בהחלטת הממונה לשני היחידים אינו עומד בקנה אחד עם הנתונים שעמדו לפניו. מכאן מסקנתי כי יש מקום להתערב בהחלטת הממונה נשוא הערעור.
בכל הנוגע לטענות הממונה כי התנהלות היחידים וטענותיהם אינם עולים בקנה אחד עם התנהלותם הכלכלית ערב כניסתם להליך, הדבר אמור לבוא לידי ביטוי בהצעת הממונה שתוגש לפי סעיף 154 לחוק והתנאים בצווי השיקום הכלכלי. במידה שהיחידים אינם משתפים פעולה ופוגעים באופן מהותי בניהולו התקין של ההליך, כפי טענת הנאמנת, עומדת האפשרות להגיש בקשה נפרדת לפי סעיף 183 לחוק לביטול הצו לפתיחת הליכים בשל התנהלות היחידים, כפי שאכן עשתה הנאמנת.
במכלול הנתונים הללו, יחד עם המפורט בסיפא של סעיף 16 לפסק הדין, הנני מוצא לנכון לקבל את הערעור בחלקו ולהעמיד את גובה התשלום החודשי – רטרואקטיבית מחודש 5/21 ואילך על הסך של 500 ₪ ליחיד וסך של 150 ₪ ליחידה.
סוף דבר :
הערעור מתקבל באופן חלקי. היחידים יסלקו את הפיגורים שצברו תוך 30 ימים מהיום ויקפידו לעמוד בצו התשלומים השוטף על פי הנקבע בסעיף 23 לפסק הדין. אי עמידה בתשלומים שנקבעו בפסק דין זה תוביל לביטול הצווים לפתיחת הליכים באופן מיידי בהתאם להודעת עדכון שעל הנאמנת להגיש בתיקים העיקריים, בהם עומדת לדיון בקשתה לביטול ההליכים בשל מחדלים נוספים.
המזכירות תודיע פסק הדין לצדדים ותסגור את התיק ברישומיה.
פסק הדין נחתם לאחר יציאת השבת.
8 מתוך 8