טוען...

בפני

כב' השופט פליקס גורודצקי

מבקש

פלוני

ע"י ב"כ עוה"ד ארתור שני ורועי מלכא

נגד

משיבה

פלונית

ע"י ב"כ עוה"ד שני רופא

החלטה

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות משפט.

בתמצית ייאמר כי המבקש והמשיבה (להלן: "הצדדים") קשרו קשר למטרת הורות משותפת.

לצדדים נולדו שני ילדים משותפים (להלן: "הקטינים").

על אף שהצדדים חתמו על הסכם הורות, נפתח בעניינם הליך זה העוסק בחלוקת זמני שהות.

במסגרת הליך זה הגישה האם בקשה לצו עיכוב יציאה מן הארץ כנגד הקטינים (להלן: "הצו").

לאור הוראות חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1952 והספרות הרלוונטית בעניין זה, הבקשה התקבלה בהחלטה מיום 23.6.2022, תוך מתן אפשרות לאב להגיש בקשה לביטול הצו.

האב הגיש בקשה לביטול הצו (להלן: "הבקשה") ובעקבותיה התקיים דיון.

במסגרת החלטה שניתנה ביום 8.7.2022 (להלן: "ההחלטה") הבקשה התקבלה על ידי כב' השופט שלמה אלבז, שופט עמית (בהיותו שופט תורן), אשר ביטל את הצו תוך שהוא הותיר את ההכרעה בשאלת פסיקת הוצאות המשפט למותב זה.

האב הגיש בקשה לפסיקת הוצאות משפט והאם הגישה תגובה לבקשה זו.

לאחר עיון בטענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להתקבל.

במסגרת התגובה האם העלתה, בין היתר, את השגותיה לגבי ההחלטה והמסקנות אליהן הגיע ביהמ"ש, טענות כנגד פרוטוקול הדיון וכנגד התנהלות האב והיא לא נתנה טעם כלשהו מדוע אין מקום לחייב אותה בהוצאות משפט בגין דחיית הבקשה.

בע"א 4299/17 ויצמן נ' חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ (8.10.2020) נפסק כי:

"כשהכלל הוא כי "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס וישא בעצמו אפילו מקצת ההוצאות שנאלץ להוציאן" (ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 31 לפסק דינה של השופטת ד' ברלינר והאסמכתאות שם (16.3.2008) (להלן: עניין שוויקי); ראו גם ע"א 406/80 אלקיים נ' הוברמן, פ"ד לו(4) 416, 420 (1982)"

הואיל והבקשה התקבלה כאמור – יש מקום לחייב את האם בהוצאות משפט.

במסגרת ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד ס(1) 600 (2006) קבע בית המשפט העליון כי:

"... כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלוונטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי..."

האב עתר לפסיקת הוצאות משפט בסך 5,671 ₪ לכל הפחות, כמפורט בס' 14 לבקשה.

בתמיכה לשיעור הוצאות האב צורפו אסמכתאות ערוכות כדין השוו: תמ"ש (ת"א) 1564-03-10 ב. (א) ה נ' א.ס. (18.8.2014).

בנסיבות העניין, בשים לב לעובדה כי התקיים דיון בעניינם של הצדדים, סבורני כי שיעור ההוצאות לו עתר האב הוא שיעור הוצאות ריאלי.

למותר לציין כי בשים לב לאמור בס' 6 להחלטה, היה מקום לחייב את האם בהוצאות משפט לטובת אוצר המדינה בהתאם לתקנה 151 (ג) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 ולפנים משורת הדין איני עושה צו להוצאות בהתאם לתקנה זו.

לאור האמור לעיל, אני מחייב את האם בהוצאות משפט בסך 5,671 ₪ אשר ישולם בתוך 3 ימים, שאם לא כן יישא הפרשי ריבית והצמדה ממועד החיוב ועד למועד התשלום בפועל.

במסגרת התגובה עתרה האם לסעדים נוספים ואיני נדרש לסעדים אלה במסגרת החלטה זו.

ניתנה היום, כ' תמוז תשפ"ב, 19 יולי 2022, בהעדר הצדדים.