בימ"ש מחוזי ת"א, סגן הנשיא השופט שאול שוחט: החלטה בבר"ע הנוגעת לבקשה למינוי ממומחה נוסף באשר לגיל נייר ודיו לאחר קבלת חוות דעת מומחה בעניין (רמ"ש 58062-06-22)

בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט לענייני משפחה במחוז תל-אביב (כב' השופט יהורם שקד, בת"ע 51995-04-19 ות"ע 1728-06-19), מיום 22.5.22, שדחתה בקשה של המבקש למינוי מומחה לבדיקה כימית באשר לגיל נייר ודיו.

לאחר עיון בבקשה ובנספחיה אני מחליט לדחות אותה ללא צורך בקבלת תשובה, מהנימוקים הבאים:

1. ביום 10.10.2021 לאחר הליך היוועצות שקיים ביהמ"ש קמא (בעקבות בקשת רשות ערעור שהגיש המבקש על החלטת ביהמ"ש קמא למנות מומחה קודם, בקשה שהתקבלה) מינה ביהמ"ש קמא את הגב' טל חגג רוקח (להלן: "המומחית") למתן חוות דעת מקצועית במספר עניינים: בחינת אותנטיות חתימות על גבי מסמכים מסוימים, כמו גם בדיקת מועד משוער בו נערכו מספר חתימות ואת גיל הנייר. לאחר החלטת המינוי ובטרם החלה בעבודתה, הודיעה המומחית לצדדים כי את בדיקות גיל החתימה והנייר ביכולתה לבצע רק באמצעות מיקרוסקופ, מכשור נוסף ובדיקות ידניות "ולא על סמך בדיקות כימיות". המומחית ציינה באותה הודעה כי ניתן להגיע לממצאים ומסקנות בסבירות טובה על פי בדיקות מקרוסקופיות וכי "בבדיקות כימיות ניתן להגיע לממצאים יותר וודאיים, לעיתים ישנו צורך לפגוע במסמך מבחינת גירוד הדיו שבו". מן המקובץ עולה כי למבקש היה ידוע, עוד בטרם החלה המומחית בעבודתה, כי המומחית יכולה להגיע לממצאים בקשר לגיל חתימה ונייר אם כי לא באמצעות בדיקות כימיות שאותן אין ביכולתה לערוך. אין חולק כי באותו שלב לא נשמעה כל השגה כלפי מינוי המומחית.
2. ביום 1.3.22 הגישה המומחית את חוות דעתה וביום 17.3.22 הגישה תשובות לשאלות הבהרה. כעולה מחוות הדעת, המומחית קבעה ממצאים בקשר לגיל חתימה וגיל נייר ופירטה את הבדיקות. אציין כבר עתה כי טענות המבקש (בס' 18-19 ,27, 32 לבר"ע) לפיה המומחית לא בדקה גיל נייר של חלק מהמסמכים ( מוצגים א/2 ו-א/3) וזאת לטענתו בניגוד לכתב המינוי שקיבלה , בין אם מדובר בטענה עובדתית נכונה ובין אם לאו (ואיני קובע דבר לעניין זה) אינה יכולה להוות עילה למתן הסעד לו עותר המבקש – מסירת מלאכה זו בידי מומחה אחר. אם נמסרה למומחית מלאכה במסגרת כתב המינוי אותה לא ביצעה על ביהמ"ש שמינה אותה להורות לה להשלימה.
3. באשר לממצאים שאותם קבעה המומחית בחוות-דעתה בקשר לגיל חתימה וגיל הנייר, סבור המבקש, חרף קבלת תשובות המומחית לשאלות ההבהרה (ואולי אף ביתר שאת בעקבות אותן תשובות), כי הבדיקות נעשו בצורה שטחית ופשוטה ולא היו מספקות, בפרט לטענתו כשהמומחית לטענתו הודתה כי ניתן להגיע לתכונות הנייר שמצאה (צבע, רשרוש וכו') על-ידי שימוש באמצעים מלאכותיים. טענות אלו טען המבקש במסגרת בקשתו לפני ביהמ"ש קמא למינוי מומחה אחר שיבצע את אותן בדיקות גיל נייר וגיל חתימה ( הדיו בו נעשתה החתימה) שנמסרו למומחית, הפעם תוך שימוש באמצעים כימיים. המשיב בתשובתו לבקשה חלק על טענות המבקש בעניין זה. לגרסתו, המומחית בדקה את המסמכים "מכל עבר ובכל בדיקה אפשרית, ומסקנותיה מבוססות כדבעי" וכי במסגרת תשובות המומחית לשאלות ההבהרה דחתה המומחית, אחת לאחת, כל האפשרויות התיאורטיות שהעלה המבקש. ביהמ"ש קמא, בהחלטתו מושא הרמ"ש לא התייחס למחלוקת של הצדדים בעניין זה. יצוין כי מעיון בחוות דעת המומחית עולה כי בכל הנוגע לאותנטיות החתימות המומחית קבעה את מידת הסבירות למסקנה אליה הגיע, בעוד שמסקנותיה באשר לגיל המסמכים והחתימות היו פחות החלטיות. מכל מקום, מינוי מומחה נוסף מטעם בית המשפט (ללא פסילת המומחה שמונה על ידו) היא אפשרות שקיימת בידי בית המשפט. עם זה, מינוי שכזה לא ייעשה דרך שגרה ועל בית המשפט לנקוט בו רק לאחר שהוא שקל שוב ושוב בעניין ולאור התרשמותו מן המומחה. אפנה בענין זה דברי בית המשפט העליון (השופט ת.אור) ברע"א 337/02 מזרחי נ' כלל חברה לביטול בע"מ (פ"ד נו (4) 673) שעסקה בשיקולים המנחים למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט בתביעות לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה-1975 ( ומכאן האנלוגיה הברורה למינוי מומחים בבית המשפט לענייני משפחה):

"המומחה הרפואי משמש זרועו הארוכה של בית-המשפט לעניינים שברפואה. בתום המשפט נדרש השופט היושב לדין להכריע בתביעה בהסתמך על חוות-דעתו של המומחה הרפואי שמינה. על-כן בכל אותם מקרים שבהם חש השופט, לאחר שעיין בחוות-הדעת של המומחה הרפואי ובתשובותיו לשאלות ההבהרה ובמהלך החקירה הנגדית, כי נותרו בו ספקות, וכי הוא נזקק לחוות-דעת נוספת כדי שיוכל להגיע להחלטה מושכלת בשאלות הרפואיות המונחות לפתחו, רשאי הוא למנות מומחה רפואי נוסף. ודוק, מינוי שכזה לא ייעשה כדבר שבשיגרה, אלא רק באותם המקרים שבהם תחושתו של השופט היושב לדין היא כי לא יהא בידו, או לא יהיה זה ראוי, להכריע במחלוקת שבהליך שבפניו בהסתמך על חוות-הדעת של המומחה הרפואי אשר מונה על-ידיו.

נתאר לעצמנו מקרה שבו בית-המשפט אינו מוצא לנכון לפסול מומחה רפואי שמונה על-ידיו, אך מתקיים אצלו חשש שבסופו של ההליך לא יוכל לסמוך על חוות-דעתו ולא יגיע לחקר השאלות הרפואיות שבפניו. התוצאה במקרה כזה תהיה שהתובע לא יוכיח את זכותו עקב התאונה, ועלול להיגרם לו עיוות דין. האם לא סביר שבמקרה כזה ימנה בית-המשפט מומחה נוסף, שאולי על-ידי שיחזק את דעת קודמו תתקבל אותה דעה על-ידי בית-המשפט, או שיחלוק על דעת המומחה הרפואי הראשון וישכנע את בית-המשפט בעדיפות חוות-דעתו על זו של המומחה הראשון? נזכור, שבתביעות לפי חוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה‎-1975, מינוי מומחים רפואיים נתון בידי בית-המשפט, לפיכך בכל מקרה שעלול להיגרם עוול על-ידי אי-מינוי מומחה רפואי, אפילו מומחה רפואי נוסף, נתונה בידי בית-המשפט הסמכות למנוע עוול כזה (ראו ברוח זו את החלטתו של השופט ו' זילר בת"א (י-ם) 138/88 דומב נ' יאיר וכן את ההחלטה בת"א (נצ') 304/74 משיח נ' מדינת ישראל (להלן – פרשת משיח)). בפרשת משיח התעוררה השאלה אם ראוי למנות מומחה רפואי נוסף, ומה השיקולים שצריכים להצריך את בית-המשפט למנות מינוי כזה. באותו עניין התייחסתי, כשופט של בית-המשפט המחוזי, לשיקולים הנדרשים לעניין זה. מאחר שלאחרונה חוזרת ועולה השאלה אם ומתי ראוי למנות מומחה רפואי נוסף, אני רואה להביא את הדברים האמורים שם לעניין מינוי מומחה נוסף, ולהם אני מסכים גם היום:

"נראה לי ברור, שבעיקרו של דבר, השיקול שצריך לעמוד בפני ביהמ"ש הוא הצורך להגיע למסקנה אשר יהא בה כדי לשקף נכונה את מצבו הרפואי של התובע. שהרי, בסופו של דבר, מנויו של מומחה רפואי לא בא אלא כדי לסייע לביהמ"ש להגיע למסקנה נכונה בנידון. לפיכך, יטה ביהמ"ש למנות מומחה רפואי נוסף כל אימת שהתרשמותו מהמומחה הרפואי שמינה – בהתייחס לחוות דעתו ולעדותו בפניו – תהיה מצדיקה שמיעת חוות דעת רפואית נוספת, כדי להשתכנע במצב הרפואי לאמיתו. כך הוא, למשל, כשקיימות גישות רפואיות שונות ומתברר שהמומחה הרפואי שמונה מתבסס על אחת מהן בלבד, מבלי שביהמ"ש משתכנע שאותה גישה של המומחה הרפואי משקפת את דעתם של מרבית מומחי הרפואה באותו שטח רפואי. מטבע הדברים, אין ביהמ"ש מצוי בשטח הרפואה ובגישות ובהשקפות השונות שבו. כשקיימות גישות שונות בנושא הרפואי הנידון בפניו, אין ביהמ"ש יודע בד"כ מראש את השקפתו של אותו מומחה המתמנה על ידו, ואף לא את העובדה בדבר קיום השקפות וגישות שונות בנושא. כך עלול לקרות, שיד המקרה שבמנוי רופא פלוני תהא מכרעת לגבי תביעתו של התובע. לעתים, עלול להיגרם נזק או עוול למי מהצדדים, אך בשל זאת שנבחר, בדרך מקרה, מומחה רפואי בעל השקפה פלונית, אף שאין זו ההשקפה הרפואית הרווחת או השלטת. ומקרה אחר, שבו יתעורר צורך במינוי מומחה רפואי נוסף, יכול ויתקיים, כשספק קיים לבית המשפט אם התייחס המומחה הרפואי נכונה אל התובע בשאלת המהימנות שיחס לתלונותיו של התובע"

בענייננו עותר המבקש למעשה למינוי מומחה נוסף מטעם ביהמ"ש, שיחווה דעתו בחלק מהשאלות המקצועיות שהופנו למומחית וזאת על בסיס בדיקות מסוג אחר (בדיקות כימיות). אלא שהמומחית טרם נחקרה על חוות-דעתה. חקירתה קבועה לישיבת ההוכחות הבאה (שתתקיים בחודש נובמבר השנה). לאחר שביהמ"ש קמא יתרשם מהמומחית שמינה, בהתייחס לחוות דעתה ולעדותה בפניו, אם יסבור כי מסקנותיה בכל הנוגע לגיל החתימה והניירות אינן מסייעות לו באופן מספיק להגיע למסקנה נכונה במחלוקות העומדות לפתחו (מחלוקות שהן רחבות יותר, כשחוות דעת המומחית בעניין גיל החתימות והנייר, בדומה לחוות דעתה בקשר לאותנטיות החתימות, מהווה רק ראייה אחת ממגוון הראיות שנפרשו לפניו), ישקול את מינוי המומחה הנוסף ואת התרומה שיכולה לקום ממינוי חריג שכזה.

סוף דבר

בקשת רשות הערעור נדחית.

משלא התבקשה תשובה – אין צו להוצאות.

העירבון, על פירותיו, יושב למבקש באמצעות בא כוחו.

מתיר פרסום ההחלטה במתכונת בה נחתמה (בהיעדר שמות הצדדים ופרטים מזהים אחרים).

ניתנה היום, י"ח תמוז תשפ"ב, 17 יולי 2022, בהעדר הצדדים.