טוען...

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

ע"ו 58091-08-22 צ' נ' מרכז בריאות הנפש -מעלה הכרמל ואח'

בפני

כבוד השופטת אספרנצה אלון

המערער

צ'

באמצעות ב"כ עו"ד רומן קלוגרמן

במינוי מטעם הסנגוריה הציבורית בחיפה

נגד

המשיבים

1. מרכז בריאות הנפש -מעלה הכרמל

2. פסיכיאטר מחוזי – חיפה

באמצעות פרקליטות מחוז חיפה

פסק דין

  1. לפני ערעור על החלטת הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית שהתכנסה ביום 21.07.2022 (להלן: "הוועדה הפסיכיאטרית") במרכז לבריאות הנפש "מעלה הכרמל" (להלן: "בית החולים הפסיכיאטרי"), ואשר הורתה על הארכת תוקפו של טיפול מרפאתי כפוי שניתן על פי צו בית משפט, מכוח סעיף 28(א) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א-1991 (להלן: החוק).

  1. כנגד המערער הוגש כתב אישום בבית משפט השלום בקריות (ת"פ 53893-05-19), אשר ייחס לו עבירת התפרצות למגורים לפי סעיף 406(ב) לחוק העונשין התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירת הגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין. ביום 26.06.2019 תוקן כתב האישום כך שעבירת הגניבה נמחקה (להלן: "האישום הראשון"). כנגד המערער התקיים הליך נוסף בבית משפט השלום בקריות (ת"פ 4575-06-20), שייחס לו עבירת הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(א') לחוק העונשין והפרעת שוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק העונשין (להלן: "האישום השני").

  1. ביום 27.05.2019 נערכה חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של המערער, אשר קבעה כי המערער אינו כשיר לעמוד לדין. חוות הדעת הפסיכיאטרית המליצה על המשך טיפולו של המערער בתנאי מסגרת סגורה אשר תוכל לתת מענה הולם לצורך בטיפול משולב, פסיכיאטרי וטיפול בהתמכרות בסמים.

  1. ביום 20.06.2019 ניתנה חוות דעת פסיכיאטרית משלימה בה צוין באשר להמלצות טיפוליות בעניינו של המערער כי: "נכון היום הנני בדעה שמר צ' יכול להמשיך טיפול בתנאי מעקב אמבולטורי ואין כעת צורך בהמשך טיפול בתנאי מחלקה סגורה".

  1. ביום 26.06.2019 הורה בית המשפט בת"פ 53893-05-19 על הפסקת ההליכים המשפטיים המתנהלים כנגד המערער בהתאם להוראות סעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, וכן הורה על צו טיפול מרפאתי כפוי מכוח סעיף 15(ד1)(1) לחוק, לתקופה שלא תעלה על 7 שנים.

  1. ביום 31.12.2020 התקיים דיון בת"פ 4575-06-20 בפני בית משפט השלום בקריות במסגרתו הורה בית המשפט על זיכויו של המערער מביצוע העבירות שיוחסו לו בכתב האישום השני, וכן הורה על צו מרפאתי כפוי לתקופה שלא תעלה על שנתיים.

  1. המערער נמצא תחת צו מרפאתי כפוי החל מיום 26.06.2019, דהיינו מעלה מ-3 שנים.

  1. ביום 21.07.2022 התכנסה הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית לדון בעניינו של המערער, וזאת מכוח סעיף 28(א) לחוק, המורה על כינוסה של הוועדה לדון בעניינו של חולה המאושפז על פי צו בית משפט או הנמצא בטיפול מרפאתי כפוי לפחות אחת לשישה חודשים.

  1. הוועדה הפסיכיאטרית החליטה על הארכת תוקף צו הטיפול המרפאתי הכפוי בשישה חודשים נוספים, וזאת מן הנימוקים הבאים:

"מדובר בצו טמ"כ בגין התפרצות לדירה וגניבה בתוך הדירה. החולה גנב בקבוק ויסקי והתקלח. השופטת הטילה עליו צו טמ"כ למשך 7 שנים. לחולה צו נוסף בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. החולה מאובחן כחולה בסכיזופרניה ושימוש בסמים. החולה מטופל במרב"ך מרפאה הקרובה למקום מגוריו. במקרה זה, מחליטים להותיר את הצו על כנו. בהתחשב בכך שמדובר בשני צווים מהות העבירות והשימוש בסמים."

  1. בערעור שהגישה הסנגוריה הציבורית בעניינו של המערער, נטען כי החלטת הוועדה הפסיכיאטרית להותיר את צו הטיפול המרפאתי הכפוי על כנו לאחר תקופת טיפול ארוכה של מעל 3 שנים, חרף יציבותו המתמשכת של המערער, השיפור הניכר במצבו הנפשי, התנהגותו והיעדר מסוכנותו, חורגת ממתחם הסבירות והמידתיות.

  1. נטען כי הוועדה הפסיכיאטרית שגתה עת התעלמה מכלל השיקולים אשר הייתה נדרשת לשקלל לצורך קבלת החלטתה. הוועדה האריכה את צו הטיפול המרפאתי הכפוי בשל נימוקים שאינם נעוצים במצבו הרפואי ו/או הנפשי של המערער אלא בשל כך שהצו בגין האישום הראשון ניתן לתקופה שלא תעלה על 7 שנים והצו המרפאתי הכפוי בגין האישום השני, עתיד לפקוע ביום 30.12.2022. שני האירועים מושא הצווים התרחשו בסמיכות זמנים זה לזה (מרץ 2019 ומאי 2019).

  1. עוד ובנוסף נטען כי הוועדה הפסיכיאטרית שגתה עת הסתמכה על מידע חלקי ושאינו עדכני אודות צריכת הסמים של המערער. במהלך 3 שנים בהן נתון המערער בצו מרפאתי כפוי, המערער אינו משתמש בסמים ולא התקבל כל דיווח על כך.

  1. בדיון שהתקיים בפני ביום 14.09.2022 הסכימה ב"כ המדינה כי "לאור טיעוני חברי כפי שהובאו בהודעת הערעור, בהיעדר הנמקה מלאה של הוועדה בעניין ההחלטה שלהם, אנחנו סבורים כי יש מקום להחזיר את העניין לוועדה בבקשה לנמק בצורה יותר רחבה ותוך כדי להתייחס לטיעונים שחברי העלה בהודעת הערעור, עניין היציבות לאורך זמן, לעניין העובדה שלא דווח לאורך כל התקופה של 3 שנים על שימוש בסמים".

דיון והכרעה:

  1. הוועדה הפסיכיאטרית התכנסה לדון בעניינו של המערער מכוח סעיף 28(א) לחוק. התכנסות זו של הוועדה הינה חובה, ולכל הפחות תעשה אחת לשישה חודשים. כידוע, "תפקידה של הוועדה הפסיכיאטרית, בכל הנוגע לצו אשפוז שיפוטי, הוא לבחון לאחר זמן אם השתנו הנסיבות מאז ניתן הצו, ואם יש בשינוי הנסיבות כדי להצדיק שחרורו של הנאשם." (עיינו רע"פ 2060/97 כרמלה וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי - תל-אביב [24 עמ'], נב(1) 697 (1998)‏‏).

  1. האמור לעיל תקף גם כאשר הוועדה הפסיכיאטרית מתכנסת לדון בעניינו של נאשם חולה נפש אשר הוצא לו צו המורה על טיפול מרפאתי כפוי, וזאת הן מטעם ההיגיון והשכל הישר, בבחינת "קל וחומר" (שינוי נסיבות יש בו כדי להצדיק את שחרורו של נאשם מצו אשפוז שיפוטי, אשר הינו חמור ופוגעני יותר מצו טיפול מרפאתי כפוי), והן מכוח פרשנות החוק לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, היוצר חזקה בעלת תימוכין פסיקתי נרחב כי כל דבר חקיקה נועד להגשים את חירותו של הפרט ופגיעה בחירות תיעשה רק לתכלית ראויה ולא מעבר למידה הדרושה.

  1. בכל הנוגע לפעולות שיש בהן מרכיב כפייתי על מתמודד הנפש כגון אשפוז בכפייה, לחלופין טיפול מרפאתי כפוי, החוק שם דגש על מחלתו של מתמודד הנפש, ודגש מיוחד על רמת המסוכנות הנשקפת ממתמודד הנפש לציבור או לעצמו, וזאת הן באפיק האזרחי והן באפיק הפלילי.

  1. סעיף 49 לתקנות טיפול בחולי נפש, תשנ"ב-1992 מורה כי כאשר וועדה פסיכיאטרית דנה בשחרור חולה נאשם מכוח סעיף 28 לחוק, מנהל בית החולים ימציא לוועדה העתק מכתב האישום, העתק מפסק הדין של בית המשפט, תסקיר על מחלתו של החולה הטיפול בו ומצבו בעת הדיון בשחרור, וכן חוות דעת בדבר מידת הסכנה הנשקפת מהחולה לציבור ולעצמו כשישוחרר. נלמד כי במישור המקצועי גם מחוקק המשנה שם דגש מיוחד על רמת המסוכנות הנשקפת ממתמודד הנפש לציבור או לעצמו. בכך יש למצוא תימוכין למסקנה כי הקריטריונים שבסעיף 11 לחוק, המפנה לסעיף 9 לחוק, ודרכו - לסעיפים 6 ו-7 לחוק, יחולו לא רק בהליך אזרחי, אלא אף בהליך של שחרור מצו שיפוטי שמקורו בהליך פלילי לפי סעיף 15 לחוק (עיינו ע"ו (מחוזי ירושלים) 50781-04-13 פלוני נ' מדינת ישראל - הוועדה הפסיכיאטרית של מחוז ירושלים (נבו 10.05.2013).

  1. הוועדה העריכה את מסוכנותו העצמית של המערער ברמה נמוכה וכן את מסוכנותו לאחרים ברמה נמוכה. הוועדה החליטה להאריך את תוקף הצו והמשך טיפול מרפאתי כפוי לשישה חודשים נוספים בנימוק על פני שורה אחת "בהתחשב בכך שמדובר בשני צווים מהות העבירות והשימוש בסמים". מסקנתי היא כי אין להותיר את החלטת הוועדה על כנה, שכן הנימוק עליו נשענה הינו לאקוני וחסר, תוך התעלמות מנקודת התיכון העיקרית הדורשת את התייחסותה המקצועית.

  1. המערער, באמצעות בא כוחו עו"ד רומן קלוגרמן טען, ובצדק, כי שני הצווים נתנו בשל אירועים שהתרחשו בסמיכות זה לזה, האחד במרץ 2019 והשני במאי 2019. לא זו בלבד, אלא החלטת הוועדה הפסיכיאטרית התעלמה כליל ולא נתנה כל משקל לרמת מסוכנותו הנמוכה של המערער כיום, בין אם לעצמו ובין אם לאחרים, וזאת על אף שמרכיב המסוכנות הינו אחד מן המרכיבים המשמעותיים ביותר בחוק ובתקנותיו, בכל הנוגע לדרכי טיפול והגבלות המוטלות על מתמודדי נפש, הן בהליך אזרחי והן בהליך פלילי. סבורני כי ברור שמצבו הנפשי של המערער במועד זה שונה באופן מהותי ממצבו הנפשי עת הוצאו בעניינו צו לטיפול מרפאתי כפוי.

  1. זאת ועוד, החלטת הוועדה הפסיכיאטרית התעלמה כליל ולא נתנה כל משקל למשך הזמן שחלף מאז תחילת הטיפול המרפאתי, שבעניינו של המערער הינו מעל 3 שנים, סיכויי שיקומו של המערער, הטיפול הדרוש למערער נכון להיום וכיו"ב. במעמד זה יש להבהיר כי אותן 7 השנים שנקבעו על המערער אין משמעותן גזירת גורל שהינה בגדר "מאסר עולם" למשך אותה תקופה. הצו האמור אינו חייב להמשיך ולהיות בתוקפו לכל אורך התקופה שנקבעה. תכלית החוק ופרשנותו לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, מחייבת את כלל הגורמים המעורבים בטיפול המערער לעשות ניסיון להוביל אותו לקראת חיים נטולי הגבלות, לרבות צווי פיקוח כאלה או אחרים (עיינו ע"ו (מחוזי חיפה) 18617-04-22 ל' נ' הוועדה הפסיכיאטרית המחוזית חיפה (נבו 04.05.2022)‏‏).

  1. קביעת הוועדה כי המערער משתמש בסמים, היא קביעה שאין לה עוגן ראייתי. המערער הצהיר בפני הוועדה כי אינו נוטל סמים (וכלשונו: "וסמים? לא לוקח בכלל"), לא ברור על יסוד מה הגיעה הוועדה למסקנה כי המערער משתמש בסמים בעת הזו. אציין, כי אביו של המערער, שהשתתף בדיון שהתקיים בפניי הצהיר כי המערער אינו משתמש בסמים ובלשונו: "מאז שיצא מטירה שום סם ושום דבר". לוועדה לא היו נתונים המוכיחים אחרת, דהיינו כי אכן המערער נוטל סמים, ומשכך שגתה הוועדה משדחתה את בקשת המערער להפסיק את הטיפול המרפאתי הכפוי בשל שימוש בסמים.

  1. ההלכה הפסוקה אשר הינה נר לרגליי בית המשפט עת הוא מאזן בין האינטרסים השונים של החוק תוך שמירה על חירותו של מתמודד הנפש, הינה כי: "אין לפגוע בחירותו של חולה הנפש מעבר לדרוש להגנה עליו, לטיפול בו או להגנה על שלום הציבור. אין לאשפז חולה נפש אשפוז כפוי בבית חולים אם ניתן לטפל בו ולהגן על שלום הציבור באמצעות טיפול מרפאתי כפוי; ואין לכפות טיפול אם ניתן להשיגו ללא כפייה. תמיד יש לנקוט את האמצעי המגשים את המטרה הראויה, ושפגיעתו בחולה הנפש היא הקטנה ביותר. כך הוא הדין בדרך-כלל [...] כך הוא הדין לעניין הטיפול בחולה הנפש [...]." (עיינו רע"פ 2060/97 כרמלה וילנצ'יק נ' הפסיכיאטר המחוזי – תל-אביב [עמ' 24], נב(1) 697 (1998)‏‏).

  1. לפני סיום, אביו של המערער דיבר בשמו ובשבחו: "מאז שיצא מטירה שום סם ושום דבר. הוא עובד ועושה זריקה, הוא נוסע במונית עד לשם. זה עושה לו לא טוב הצו הזה. שאלתי אותו מה זה מפריע לו והוא אומר שהוא מרגיש לא כמו כולם. אני סומך עליו שייקח את הטיפול. תסמכי עליי ועליו." סבורני כי אביו של המערער בא לשקף בפניי בתמצית את מציאות חייו של בנו, והוא פועל לטובתו וטובת בריאותו הנפשית. אינטרס אב המערער אינו "לרצון" בנו, אלא "לטובת" בנו. צבר הנתונים מעלה כי יש מקום לתת אמון ומשקל לרצון המערער לחיות חיים נטולי פיקוח ויש לעודד מטרה ברוכה זאת ככל שהיא מתיישבת עם הוראות החוק ותכליתו.

  1. החוק בו אנו עוסקים מאזן בין חירותו של חולה הנפש לבין הצורך לטפל בו וכן הצורך למנוע פגיעה באינטרס הציבור. האשפוז הכפוי והטיפול הכפוי פוגעים בחירותו של הנאשם חולה נפש. הפגיעה בחירות מכוח צו אשפוז אכן מהותית היא בהרבה מן הפגיעה הנגרמת מכוח צו לטיפול מרפאתי כפוי, אך עדיין, מהווה פגיעה בחירות ובזכות יסוד.

  1. לאור כל האמור, הריני להורות שהוועדה הפסיכיאטרית תתכנס פעם נוספת ולא יאוחר מ-60 ימים ממתן פסק דיני לצורך דיון בעניינו של המערער, וזו תבדוק האם קיימת הצדקה להמשך הטיפול המרפאתי הכפוי נוכח מצבו הנפשי של המערער, מצבו התעסוקתי, התרשמות מעמדת משפחת המערער, מידת המסוכנות הנמוכה הנשקפת ממנו, כפי שהעריכה הוועדה, משך הזמן הרב שחלף מאז תחילת הטיפול המרפאתי הכפוי (למעלה משלוש שנים), העובדה כי שני הצווים נתנו בשל אירועים סמוכים זה לזה שאירעו בשנת 2019, וכן כל נתון נוסף כפי שתמצא הוועדה לנכון.

  1. פסק הדין מותר לפרסום בהשמטת פרטים מזהים.

  1. המזכירות תמציא פסק הדין לצדדים ולבית החולים.

ניתן היום, כ"ב אלול תשפ"ב, 18 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.

6