ביהמ"ש המחוזי חיפה, שופט סארי ג'יוסי: פסק-דין בבקשת רשות ערעור על החלטה הדוחה בקשה למתן סעד זמני – איסור דיספוזיציה במעמד צד אחד (רמ"ש 58388-06-22)

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רמ"ש 58388-06-22 א. נ' ב.

תיק חיצוני:

בפני	כבוד השופט סארי ג'יוסי
מבקשת		א. ע"י ב"כ עוה"ד דניאל בר-גולדמן
נגד
משיב		ב.

החלטה – במעמד צד אחד

לפני בקשת רשות ערעור, במעמד צד אחד, על החלטת כב' הרשמת הבכירה אילנה הדר, מיום 23.06.2022 בתיק 36699-05-22, במסגרתהּ נדחתה בקשת המבקשת ליתן צו-מניעה, אשר אוסר על המשיב לערוך כל שינוי של המצב הקיים בכלל הנכסים והזכויות הרשומים על-שמו או בזכויות הרשומות על-שמם של אחרים לצרכיו של המשיב.

בקליפת-אגוז יצוין, כי הבקשה האמורה הוגשה, לטענת המבקשת, נוכח הליך שעתיד להתקיים בבית משפט לענייני משפחה בשל פרידת הצדדים.

לטענת המבקשת, היא חוותה במהלך נישואי הצדדים אלימות כלכלית, אשר הובילה לידי כך שבעוד היא משלמת את חשבונות הצדדים, המשיב חסך זכויות ונכסים רבים, וכי אי-מתן הצו המבוקש עלול לגרום לה נזק משמעותי בשים-לב לפערים במצבם הכלכלי של הצדדים.

המבקשת פירטה במסגרת הבקשה מספר נכסי מקרקעין; אחד מן הנכסים הללו מצוי בבעלות משותפת של המבקשת ושל המשיב; על נכס אחר קיימת למשיב ולאביו הערת-אזהרה; נכס נוסף רשום על-שם חברה, אשר המשיב הוא אחד מבעלי המניות בה. בנוסף, פורטו שתי חברות שהמשיב הוא בעל מניות בהן , וכן מספר חשבונות בנק, אשר חלקם בבעלות המשיב וחלקם בבעלות החברות האמורות.

בית משפט קמא קבע במסגרת ההחלטה, מיום 23.06.2022, כך:

"בשים לב לכך שאחד הנכסים רשום ע"ש שני הצדדים, באחר יש למשיב הערת אזהרה יחד עם צד ג', ואין למשיב זכויות בנכס נוסף (גם אם נטען כי הבעלים היא חברה בבעלותו), איני נעתרת למתן צו בעניין נכסים אלה.

כן איני מוצאת לנכון ליתן בשלב זה צווים בקשר עם חשבונות הבנק והחברות שכן לא מצאתי שמתקיים יסוד ההכבדה כנדרש ולא נחה דעתי שהסעד מידתי, בוודאי בשלב של בקשה ליישוב סכסוך.

הצו לגבי הנכס במושב זרוע והרכב ייחתם בנפרד".

המבקשת מיאנה להשלים עם תוצאת ההחלטה ובקשת רשות הערעור שהגישה, במעמד צד אחד, מונחת בפני.

במסגרת בקשה זו, חזרה המבקשת על הטיעונים שפורטו לעיל, וסברה, כי שגה בית משפט קמא, עת לא קיבל את בקשתהּ למתן צווי-מניעה לכלל הנכסים שפורטו. החלטת בית משפט קמא, כך נטען, עלולה לגרום לה לעיוות-דין, ולפגיעה קשה בזכויותיה ובאפשרות לאיזון-משאבים עתידי הוגן, וזאת אף בשים-לב שהנכס המצוי ב...., משמש כמשרדהּ, וכי המשיב איים במספר מועדים, כי ירוקן את החברות מתוכנן.

לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור שהגישה המבקשת, במעמד צד אחד, אני נעתר לה, דן בבקשה כבערעור ומורה על מתן צו-מניעה ארעי, עד לקיום דיון במעמד שני הצדדים בפני בית משפט קמא במועד שייקבע בהתאם ליומנו, באופן שייאסר על המשיב לעשות כל דיספוזיציה בחלקו ובזכויותיו הרשומים בנכסים הבאים, עד להחלטה אחרת:

נכס ....
נכס ....
חברת ....
חברת ....
בנק ...., על-שם חברת ....
בנק .... על-שם ב'.
בנק .... על-שם חברת....
בנק .... על-שם ב'.

כלל ידוע הוא, כי אין זו מדרכה של ערכאת הערעור להעמיד עצמה במקום הדרגה הראשונה בבחינת המערכת הראייתית שנפרשה בפניה, בעיקר עת מדובר בסעדים זמניים. שונה הדבר, עת בולטת על-פני הפסק טעות משפטית שורשית או כשהדברים מופרכים על פניהם ובלתי סבירים (ר' בספרם של ט' חבקין וח' בן-נון הערעור האזרחי מהדורה שלישית עמודים 475-474).

בענייננו סבור אני, כי המקרה שבפני נמנה עם אותם מקרים יוצאי-דופן, בהם על ערכאת הערעור להתערב, וכך אני מורה.

ראשית, אעיר, כי החלטת בית משפט קמא, אינה מנומקת כדבעי ודומני, כי אין צורך להכביר מילים על חשיבות חובת ההנמקה.

יפים לענייננו זה דברי כב' הנשיאה, השופטת א. חיות ב-רע"א 290/15 ברנד פור יו בע"מ נ' רמי לוי שיווק השקמה בע"מ, 08.12.2015, פסקה 11:

"בית משפט זה עמד לא אחת על חשיבותה של חובת ההנמקה ונפסק כי "כלל גדול הוא - כתוב או בלתי כתוב - כי בית משפט חייב לתת נימוקים להחלטתו" (ע"א 176/54 נחום נ' ועדת ערר לפי .... ההנמקה נועדה, בין היתר, "לאפשר לצדדים להבין על מה מבוססת החלטתה של הערכאה הדיונית וכן על-מנת לאפשר לערכאת הערעור לבקר את ההחלטה" (רע"א 6393/11 סולבר חצור בע"מ נ' מזל עזרא [פורסם בנבו] (8.11.2011) (להלן: עניין סולבר)). כמו כן משמשת ההנמקה כלי חיוני בידי השופט עצמו בגיבוש החלטתו והעברת רעיונותיו בכור ההיתוך של שיקול הדעת השיפוטי (אהרן ברק שיקול דעת שיפוטי 48-46 (1987)). על בית המשפט לפרט את נימוקי החלטתו מטעם נוסף והוא - מראית פני הדברים על-מנת שלא ידבק בעשיית המשפט "אבק של שרירות" (ע"פ 446/01 רודמן נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(5) 25, 30 (2002) והאסמכתאות שם; רות גביזון "בית המשפט וחובת ההנמקה" משפטים ב 89, 92 (התש"ל)) וכדבריו של הנשיא לנדוי "שיפוט על פי שיקול דעת אסור לו שייהפך לשיפוט שרירותי. כדי למנוע סכנה זאת אין אמצעי בדוק יותר מאשר הנמקה מלאה של פסק הדין" (משה לנדוי "הלכה ושיקול דעת בעשיית משפט" משפטים א 292, 303 (התשכ"ח-התשכ"ט))...."

שנית, וזה העיקר סבור אני, גם מן הפן המהותי, כי יש לקבל את בקשת המבקשת, באופן שפירטתי לעיל, ואפרט:

פרק ט"ו, לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט - 2018 (להלן: "תקנות סדר הדין האזרחי"), מסדיר את הדין באשר להכרעה בסוגית סעדים זמניים.

תקנה 94 קובעת את מטרת הסעד, בזו הלשון:

"מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין".

בהמשך, בסעיפים (ג) ו-(ד) נקבע, כי:

"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה.

על אף האמור בתקנת משנה (ב), בית המשפט רשאי לתת סעד זמני או ארעי גם בטרם הגשת כתב תביעה אם שוכנע כי הדבר מוצדק בנסיבות העניין, ובלבד שהתביעה תוגש בתוך שבעה ימים ממועד מתן הצו או בכל מועד אחר שעליו יורה בית המשפט". (ההדגשה אינה במקור).

ובהמשך, בתקנה 95(ד) נקבע כך:

"בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה:

(1) הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי;

(2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני;

(3) תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני".

תקנה 97 (א) דן בסמכויות בית המשפט ליתן צווים במעמד צד אחד, וקובע כך:

"בלי לגרוע מסמכויות בית המשפט הנתונות לו לפי פרק ח', הבקשה למתן סעד זמני תידון במעמד בעלי הדין, ואולם בית המשפט רשאי, מטעמים מיוחדים, לתת סעד זמני ארעי במעמד צד אחד, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות, כי קיים חשש סביר שהעיכוב שייגרם כתוצאה מקיום הדיון במעמד בעלי הדין או הבאת הבקשה לידיעת המשיב תסכל את מטרת הסעד הזמני או תגרום למבקש נזק חמור".

סבור אני, כי בענייננו עומדת המבקשת בגדרי כל אחד מן התנאים שנקבעו בתקנות האמורות, לרבות בעניין מתן הצו במעמד צד אחד, ולפיכך יש לקבל את בקשתהּ.

ראשית, סבור אני, כי בבחינת השיקול של "הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי", בלשון אחרת - מאזן-הנוחות, בשלב זה ועל יסוד הטענות שבבקשה, זה נוטה באופן ברור לטובת המבקשת, ועל כן יש לקבל את בקשתה.

אפנה לדבריו של כב' הנשיא, מאיר שמגר ז"ל ב-ע"א 732/80 מיכאל ארנס ואח' נ' "בית אל – זכרון יעקב", פ"ד לח(2) 645, פסקה 3:

"פשוט וברור הוא, כי הענקתו של סעד זמני נובעת, ברוב המקרים, מן הרצון להגן על מי שמבקש אותו, וזאת, בדרך-כלל, על-ידי שמירת המשך קיומה של מערכת הנסיבות השוררת בעת הגשת התובענה. אם ינצל הנתבע את תקופת הביניים האמורה לשם שינויו של המצב, עלולה להיות לכך השלכה עניינית או משפטית על הדיון בתובענה, ובעיקר על תוצאותיו, ועל ממשותן ועל אפשרות מימושן. (ע"א 217/63 [2] בעמ' 2720, המצטט את ע"א 497/61 [3, בעמ' 2312). בהקשר כגון זה נאמר בע"א 385/73 [4], בעמ' 768:

"אם יוכל הנתבע לנצל את תקופת הביניים שעד פסק-הדין לשם מכירת נכס המריבה לאחרים, יושמט הקרקע מתחת לתביעה, והתובע, אפילו יצליח לשכנע את בית-המשפט בצדקת תביעתו, לא יזכה לפסק-דין לטובתו. כדי למנוע אפשרות כזו יש צורך לשמור על המצב כפי שהיה קיים ביום הגשת התובענה... לא רק התובע מעוניין בשמירת המצב הקיים אלא גם לבית-המשפט ענין שלא יובא שינוי בנכס המריבה ביזמתו של צד מהצדדים כל עוד מתנהל דיון, מפני שאין להעמיד את בית-המשפט בפני עובדות מוגמרות טרם הספיק לסיים את תפקידו"".

שנית, לא שוכנעתי, כי קיים סעד חלופי אשר ישיג את מטרת הצו, וכי גם נוכח שיקולים נוספים, אשר צריכים להיבחן בעת הכרעה בסוגית מתן סעדים זמניים, קל וחומר משעסקינן בסעד ארעי עד לקיום דיון במעמד שני הצדדים, לרבות "תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני", סבור אני, כי מטים הם את כף-המאזניים אל עבר קבלת הבקשה.

יודגש, כי ענייננו במתן צו-מניעה, והוראת תקנה 109 לתקנות סדר הדין האזרחי, מסדירה סוגיה זו, וסבור אני, כי בשים-לב לתשתית הראייתית, אשר מונחת בפני, לרבות היקף נכסיו של המשיב, יכולותיו הכלכליות, והחשש מהברחת נכסים אפשרית, גם נוכח ההליך המשפטי הצפוי בין הצדדים, מתקיים בענייננו, יסוד ההכבדה, הנדרש על-מנת ליתן צו מעין זה.

"בית המשפט רשאי להורות למשיב להימנע מלעשות או להימנע מלהוסיף ולעשות, בעצמו או באמצעות מי מטעמו, פעולה כלשהי, אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי-מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצועו הראוי של פסק הדין."

על יסוד האמור לעיל ובאיזון הכולל, סבור אני, כי מאזן הנוחות נוטה, כמו גם קיום יסוד ההכבדה, בנסיבות העניין שבפני, אל עבר קבלת הבקשה ולפיכך אני מורה על מתן צו-המניעה הארעי, במעמד צד אחד, כאמור לעיל, עד למתן החלטה אחרת. בית משפט קמא, יזמן את הצדדים לדיון לפניו, זאת לאחר שיקבע מועד להגשת תשובת המשיב לבקשה, בשים לב להוראות תקנות סדר הדין האזרחי והמועדים המתחייבים על פיהן.

צו-המניעה ייכנס לתוקפו עם צירוף התחייבות-עצמית בלתי-מוגבלת בסכום של המבקשת, והפקדת עירבון במזומן בסך של 5,000 ₪ לא יאוחר מיום 07.07.2022. כמו כן, על כתב-התביעה להיות מוגש, לא יאוחר מיום 11.07.2022 , תוך שהמבקשת תהא רשאית לרשום הערה בפנקס רישום מקרקעין בדבר מתן הצו.

ניתן היום, ו' תמוז תשפ"ב, 05 יולי 2022, בהעדר הצדדים.