בית המשפט המחוזי בחיפה |
|
|
|
ת"א 58450-02-22 סו לי ואח' נ' זאיד ואח'
ת"א 20257-04-22
תיק חיצוני: |
|
בפני |
כבוד השופט סארי ג'יוסי
|
|
תובעים |
1. תשו סו לי 2. סון יאנג שו 3. קואנג היון יו ע"י ב"כ עוה"ד ס. זרייק |
|
נגד
|
||
נתבעים |
1. עיסא זאיד 2. וסים סליבא שניהם ע"י ב"כ עוה"ד ע. מור ו-א. סמואל 3. עבלה סולימאן שבאט ע"י ב"כ עוה"ד כ. אסלאן 4. עו"ד בסים עספור ע"י ב"כ עוה"ד א. סח'ניני ואח' 5. רשם המקרקעין נצרת |
|
|
||
החלטה |
לפני בקשה למתן צו-מניעה זמני המורה למשיבים להימנע מלעשות ו/או לרשום כל עסקת מכר ו/או כל התחייבות לביצוע עסקה כלשהי, ו/או כל התחייבות לצד שלישי ו/או כל פעולת רישום של הערת אזהרה ו/או רישום זכויות ו/או השלמת רישום בחלקים הרשומים על שם המבקשים במקרקעין הידועים כחלקה 11 גוש 10271 מאדמות שפרעם (להלן: "הנכס"), וזאת עד למתן החלטה אחרת.
בנוסף התבקש לאסור על מי מבין המשיבים מס' 1-2, לעשות שימוש בנכס/בבניין שמוקם על הקרקע, וכן לאפשר למבקשים, יחד ולחוד, להיכנס אל הנכס מושא הבקשה ולעשות בו שימוש של בעלים.
הנסיבות הצריכות לעניין
ביום 25.02.2022, הגישו המבקשים "בקשה למתן צו-מניעה זמני במעמד צד אחד", וביום 10.04.2022 הגישו תביעה לסעד הצהרתי ולמתן הוראות בדבר ביטול/מחיקת הערת האזהרה שנרשמה על זכויות המבקשים בנכס ולטובת המשיבים מס' 1-2.
במסגרת הבקשה נטען, כי המבקשים, הינם תושבים ואזרחים של דרום-קוריאה, וכי המשיבים מס' 1-2, תושבי שפרעם, חתמו על הסכם-מכר והפכו לכאורה לרוכשי הזכויות של המבקשים בנכס. המשיבה מס' 3, כך נטען, חתמה בשם המבקשים, ללא ידיעתם וללא קבלת רשותם, על הסכם-מכר של זכויות המבקשים בנכס על-פי ייפוי-כוח בלתי-חוקי, אשר הושג במרמה ובתחבולה, והמשיב מס' 4, הוא עורך-דין ונוטריון.
עוד נטען, כי המבקש מס' 1 הוא כומר, אשר הגיע ארצה בשנת 2009, וביקש להקים כנסיה בשפרעם. לשם כך, הקימו המבקש מס' 1 יחד עם עוד אנשים מן הקהילה המקומית בשפרעם, וביניהם המשיבה מס' 3 עמותה, אשר הייתה הגוף הפורמלי, שבמסגרתו התקיימה פעילות הכנסיה.
בהמשך, כך נטען, בשנת 2011 רכשו המבקשים, באמצעות המבקש מס' 1 את הנכס, על-מנת שישמש כמרכז העמותה ויתאים לקיום כנסיה. בתחילת שנת 2021 החלו דיבורים והוחלט על מכירת הנכס. המבקשים מס' 2-3 חתמו בדרום-קוריאה על ייפוי-כוח לטובת המבקש מס' 1 על-מנת שהלה יוכל למכור את זכויותיהם בנכס.
ביום 12.04.2021, החתים המשיב מס' 4, כך לטענת המבקשים, את המבקש מס' 1 על מספר עותקים של ייפוי-כוח עבור המשיב מס' 4 כעורך-דין ונוטריון, הן בעברית והן באנגלית. ייפויי-כוח אלו, כך נטען, היו אמורים להיות לטובת המשיב מס' 4 בלבד, ולא לטובת המשיבה מס' 3. במעמד זה, הסביר המשיב מס' 4 למבקש מס' 1, כי הוא מכיר אנשים שמעוניינים לרכוש את הנכס.
לאחר מכן, כך נטען, החלו המשיב מס' 4 והמבקש מס' 1 להתכתב ביניהם בנוגע לנכס, עד אשר, לטענת המבקשים, ביום 01.11.2021, ולאחר מכן ביום 07.11.20241, הודיע המבקש מס' 1 למשיב מס' 4, כי "מפוטר" מעיסוקו בעסקה.
בשלהי חודש ינואר 2022, נודע למבקש מס' 1 דרך אחד מאנשי הקהילה, כי הנכס נמכר, ומיד הגיע לארץ. להפתעתו, כך נטען, מצא את הנכס ריק וסגור, ובהמשך הבין, כי הוא נפל קורבן לעוקץ בידי המשיבים מס' 3-4, שעה שעולה, כי נחתם ביום 01.11.2021 הסכם מכר עליו חתומים המשיבים מס' 1-2, וכן המשיבה מס' 3 כמיופית-כוח מטעם המבקשים.
לטענת המבקשים, המסמכים נחתמו "בזיוף" או במרמה ותחבולה, ללא ידיעתם וללא הסכמתם, תוך ניצול יחסי האמון שהמבקש מס' 1 נתן במשיבים מס' 3-4, ולפיכך מתבקש צו-המניעה הזמני להקפאת כל שינוי במצב הרישום של הנכס.
במסגרת בקשתם, מפנים המבקשים לפגמים רבים שנפלו הן בייפוי-הכוח, לרבות פגמים מהותיים וצורניים, והן בהסכם-המכר, אשר צריכים להוביל להכרזה עליהם כבטלים ומבוטלים.
מאזן הנזק, כך נטען, נוטה במובהק לטובת המבקשים שעה שמדובר בזכות קניינית המוגנת בחוק ובפסיקה, וכי אי-היענות לבקשה זו תביא לפגיעה קשה בהם ותגרום להם נזק בלתי-הפיך, ומן העבר האחר, לא ייגרם למשיבים נזק כלשהו, או למצער, ייגרם נזק מועט יחסית לנזקם של המבקשים, וזאת אף בשים-לב למהות הבקשה – שמירה על המצב הקיים.
לאחר עיון בבקשה ובנספחיה, ניתן ביום 25.02.2022 צו-מניעה האוסר על המשיבים לעשות ו/או לרשום כל עסקת מכר ו/או כל התחייבות לביצוע עסקה כלשהי, ו/או כל התחייבות לצד שלישי ו/או כל פעולת רישום של הערת אזהרה ו/או רישום זכויות ו/או השלמת רישום בחלקים הרשומים על שם המבקשים בנכס, וזאת עד למתן החלטה אחרת. יחד עם זאת, לא מצאתי להיעתר, לסעדים כמפורט בסעיף ב' ו- ג' לבקשה.
עוד ובנוסף קבעתי, כי הצו שלעיל מותנה בהפקדת עירבון במזומן על סך של 15,000 ₪ לא יאוחר מיום 28/2/22 והמצאת התחייבות עצמית בלתי מוגבלת בסכום, כמתחייב על פי התקנות, וכי על כתב-התביעה להיות מוגש, לא יאוחר מיום 02.03.2022, תוך שהמבקשים יהיו רשאים לרשום הערה בפנקס רישום מקרקעין בדבר מתן הצו.
ביום 17.05.2022, הוגשה תשובתו של המשיב מס' 4, ולפיה דין הבקשה נגדו להידחות על הסף בהיעדר עילה או בהיעדר יריבות, וכי אין לו כל חלק בהליך מושא הבקשה הואיל ועילת התביעה היא ביטול הסכם-מכר שנכרת בין המבקשים לבין משיבים מס' 1-2 לבין משיבה מס' 3 כמיופת-כוחם של המבקשים, אשר, כאמור אין לו כל חלק בו.
בו ביום הוגשה גם תשובתם של המשיבים מס' 1-2, אשר טענו, כי תמוה עיתוי הגשת בקשת המבקשים, שעה שמרבית מן התמורה עבור הנכס שולמה על-ידם כמו גם תשלומי המיסים, וכי הבקשה האמורה נפלה עליהם "כרעם ביום בהיר", מקל וחומר משהנכס מושא הבקשה נבדק על-ידם כדבעי עובר לחתימה על הסכם המכר ובמהלכה, וכי ההסכם נחתם על-ידם בתום-לב.
עניינה של בקשת המבקשים, כך לטענת המשיבים מס' 1-2, מחלוקת כספית שקיימת בין המבקש מס' 1 לבין המשיבה מס' 3, ותו לא, ולפיכך מקומה של מחלוקת זו להתברר בהליך מתאים.
עוד נטען, כי המבקשים טוענים טענות עובדתיות חלופיות, אשר אסורות על-פי הדין, וכי טענותיהם לגבי החתימה על ייפוי-הכוח לטובת משיבה מס' 3 היא בבחינת טענה בעל-פה כנגד מסמך בכתב, מקל וחומר בשים-לב לנטל ההוכחה המוגבר הנדרש בכל הנוגע בדבר טענות לזיוף. המבקשים, כך נטען, מודים הלכה למעשה בבקשתם, כי הם היו מודעים לכך שהמשיבה מס' 3 עומדת לחתום בשמם על הסכם-מכר, וכי היעדר תום-לב של המבקשים וחוסר ניקיון כפיהם שעה שאין הם מגלים את כלל העובדות הרלוונטיות לעסקה, לרבות באשר לידיעתם בדבר התרקמות עסקת המכר, והעובדה, כי המבקש מס' 1 רצה למכור את הבניין כולו, צריכה להוביל לדחיית הבקשה.
גם בבחינת מאזן-הנוחות, כך אליבא דמבקשים מס' 1-2, זה נוטה לטובתם שעה שקבלת הבקשה תגרום להם לנזק עצום בדמות ירידת השקעותיהם לטימיון והפסד תשואה, וכן הקושי שעלול לעלות בהמשך, אם לא תירשם העיסקה לטובתם, בהינתן שהמוכרים אינם תושבי ישראל. לטענת המשיבים מס' 1-2, אם יוחלט לקבל את הבקשה הרי שיש להורות על הפקדת ערובה של לפחות 2 מיליון ₪.
בתשובת המשיבה מס' 3 לבקשה, אשר הוגשה ביום 18.05.2022, נטען, כי היא דוחה את כלל טענות המבקשים, וכי הבקשה הוגשה בשיהוי ניכר. טענת המבקש מס' 1, כי היא לא ידע על הסכר-המכר אינה נכונה, כך לטענת המשיבה מס' 3, וכי יש לדחות את הבקשה גם בשים-לב לכך שהמבקש מס' 1 פעל שלא בתום-לב, שעה שהעלים מבית המשפט עובדות רלוונטיות.
ייפוי-הכוח לטובתה, כך נטען, נחתם כדין, שעה שהוסבר למבקש מס' 1 מהותו ותוכנו, והוא חתם עליו מרצונו החופשי, תוך שהוא מבין את המשמעות של המסמך עליו חתם, כפי שניתן אף להתרשם מן ההתכתבויות בדואר-האלקטרוני בין המבקש מס' 1 לבין המשיב מס' 4, וכי גם התשלומים שנקבעו בהסכם-המכר היו כדין.
בדיון שהתנהל בפני ביום 19.05.2022, הסכימו הצדדים שלא לקיים חקירות, מלבד חקירה "קצרה" – שלא הייתה "קצרה", של המבקש מס' 1.
ב"כ המבקשים הדגיש, כי עסקת-המכר בוצעה על סמך ייפוי כוח שהמבקש מס' 1 לא חתם עליו ולא ראה אותו, שעה שהלה טוען במפורש, כי יפה את כוחו של משיב מס' 4 לנהל בשמו ועבורו ולייצגו בכל הליך המכירה של הנכס, וכי כפי שעולה מתכתובות רבות הסכום המוסכם למכר היה 4,450,000 ₪ נוכח האמור, כך נטען, ולאור מורכבות התיק וריבוי המסמכים, המיילים וההקלטות שיחשפו בעתיד, בשלב שמיעת התיק, מתבקש בית המשפט ליתן צו-מניעה זמני. עוד הודגש, כי אי נוכחותו של המשיב מס' 4 אינו לא במקרה, וכי הלה יכול היה לחשוף במסגרת חקירה פרטים אודות נסיבות העניין שבפנינו.
מנגד טען ב"כ המשיבים מס' 1-2, כי עסקינן בייפוי-כוח בלתי-חוזר שנחתם בפני עורך-דין נוטריון במעמד המשיבה מס' 3, אשר כולם מאשרים שהוסבר למבקש כדבעי. עוד נטען, כי יש ליתן את הדעת גם לעובדה, כי המשיב מס' 4 הוא נוטריון, ולפיכך בפנינו תעודת נוטריון שהיא ראיה קבילה, והן לעובדה, כי הבקשה הוגשה בשיהוי, וכי המבקש מס' 1 אינו מגלה את כל נסיבות החתימה, שעה שקיימת בקשה לסעד מן היושר, ואזי חובה על מי שמבקש סעד מעין זה לגלות הכול.
בנוסף הודגש, כי אין למשיבים מס' 1-2 רצון לעשות דיספוזיציה, אולם קיים צורך להשלים את רישום העסקה, לצד רישום הערה שיפוטית, וזאת בשים-לב לעובדה, כי המבקשים אינם תושבי ישראל.
גם בא-כוחהּ של המשיבה מס' 3 הדגיש, כי על בעל-דין, שמבקש סעד מעין זה לבוא בניקיון כפיים ולא להעלים עובדות, כפי שעשו המבקשים בענייננו.
בא-כוח המשיב מס' 4 טען, כי הואיל ואין למרשו כל עניין בהליך בענייננו, הוא לא הגיש תצהיר, אולם אין בכך כדי למנוע ממנו בעתיד, ליתן עדות ולהגיש מסמכים, אשר עשויים לשפוך אור על התנהלות העניינים.
דיון והכרעה
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים בכתב ובעל-פה, קראתי את מלוא החומר שהונח לפני, אני מחליט לקבל את הבקשה, להותיר את צו-המניעה הארעי על כנו, כצו-מניעה זמני, עד להכרעה בתביעה, כפי שאפרט להלן.
פרק ט"ו, לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט - 2018, מסדיר את הדין באשר להכרעה בסוגית סעדים זמניים.
תקנה 94 קובעת את מטרת הסעד, בזו הלשון:
"מטרת הסעד הזמני היא להבטיח זכות לכאורה במהלך ההליך המשפטי ואת קיומו התקין והיעיל של ההליך או את ביצועו הראוי של פסק הדין".
בהמשך, קובעת תקנה 95(ב), כי
"הוגשה בקשה למתן סעד זמני במסגרת תביעה, רשאי בית המשפט לתת את הסעד המבוקש, אם שוכנע, על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה, בקיום התנאים למתן הסעד כאמור בפרק זה ובנחיצות הסעד הזמני לצורך הגשמת המטרה".
ובהמשך, בתקנה 95(ד) נקבע כך:
"בהחלטתו אם לתת סעד זמני וכן בקביעת סוג הסעד, היקפו ותנאיו, ישקול בית המשפט, בין השאר, את השיקולים האלה:
(1) הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי;
(2) אם אין סעד אחר שפגיעתו במשיב קלה יותר, המשיג את התכלית שלשמה נועד הסעד הזמני;
(3) תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני".
סבור אני, כי בענייננו עומדים המבקשים בגדרי כל אחד מן התנאים שנקבעו בתקנות האמורות, ולפיכך יש לקבל את בקשתם.
אפנה לדבריו של כב' השופט ד. מינץ ב-רע"א 5234/17 סובחיה עלי נ' עיזבון המנוח יוסף עלי (15.10.2017) (להלן: "עניין סובחיה"), פסקה 21:
"כידוע, ההחלטה האם לתת צו מניעה זמני אם לאו הינה תולדה של איזון בין שני שיקולים עיקריים: האחד, האם הציג מבקש הסעד ראיות מהימנות לכאורה לביסוס תביעתו, ולעניין זה די בכך שהוכח כי התביעה אינה טורדנית וקיימת שאלה רצינית הצריכה ליבון; והשני, האם שכנע המבקש כי מאזן הנוחות נוטה לטובתו, כך שהנזק שייגרם לו במקרה שלא יינתן הסעד המבוקש מאפיל על הנזק שייגרם לצד שכנגד ככל שיינתן הסעד (תקנה 362 לתקנות; רע"א 1379/16 נופי נ' נופי [פורסם בנבו] (3.4.2016); רע"א 2905/15 שוורץ נ' ציביון [פורסם בנבו] (3.6.2015); רע"א 5841/11 אקסלרוד נ' בנק המזרחי [פורסם בנבו] (20.9.2011)). בין שני תנאים אלה מתקיים יחס תחלופה של מעין "מקבילית כוחות", כך שככל שגדל משקלו של אחד התנאים ניתן להפחית בהתאם בדרישת משקלו של האחר (רע"א 5982/14 יהודה נ' חוגי [פורסם בנבו] (27.11.2014); רע"א 191/14 Green Park International Inc. נ' Alleyne Properties Limited [פורסם בנבו] (31.3.2014)). לצד שיקולים אלה יובאו בחשבון גם שיקולי צדק ויושר כגון תום לבו של התובע וכיוצא בזאת (רע"א 3127/16 עובדיה נ' אורי [פורסם בנבו] (1.6.2016)).
ראשית, סבור אני, לאחר שבחנתי בעיון את התשתית הראייתית, אשר הונחה בפני בשלב זה, ונתתי את דעתי לתהיות שעולות הן מקריאת ייפויי-הכוח השונים עליהם חתם המבקש מס' 1 והן מלשון הסכם-המכר, כי קיימות "ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה", כפי שדורשות התקנות, וכי למצער "....שהוכח כי התביעה אינה טורדנית וקיימת שאלה רצינית הצריכה ליבון", כלשונה של הפסיקה.
יודגש, כי בשלב מקדמי זה אין אני נדרש להכריע לגופו של עניין, יחד עם זאת, לא ניתן להתעלם מן הלשון הנקוטה בייפויי-הכוח השונים, מן העובדה, כי בייפוי-הכוח לטובת משיבה מס' 3 לא מצוין תאריך החתימה, וכן מן השאלות שעולות בנוגע להסכם-המכר, לרבות התשלומים השונים שנקבעו בגדרו לטובת צדדים שלישיים, ובעיקר למשיבה מס' 3.
עוד ובנוסף יוער, כי מצאתי קושי בעובדה, כי המשיב מס' 4 לא הגיש תצהיר, אשר עשוי היה לשפוך אור על הנסיבות שבענייננו, ואין נפקא מינה אם מדובר בנוטריון, לרבות האמור בס' 19 לחוק הנוטריונים, תשל"ו – 1976 בדבר תוקפו של אישור, וזאת גם בשים-לב לדברי בא-כוחו של המשיב מס' 4 בדיון שהתקיים בפני ביום 19.05.2022, ולפיהם:
"מאחר ואין למרשי כל עניין בהליך כאן וגם בהתאם לעצתי הוא לא הגיש תצהיר. זה לא אומר שבבוא בעת ההליך העיקרי הוא לא יתייצב למתן עדות לרבות הגשת חומר לבית המשפט שיכול לשפוך אור על כל התנהלות הדברים בעניין העסקה הנדונה".
אדגיש, כי דווקא בשל היותו של המשיב מס' 4 עורך-דין ונוטריון, לפניו נחתמו ייפויי-הכח והוא שאישר את חתימות המבקש, ולנוכח הטענות הקשות המופנות כנגדו וכנד הילוכו בעניין יפויי-הכח וגם בהמשך, מוטלת עליו אחריות מוגברת לסייע לבית המשפט בגילוי האמת. אמנם, מצויים אנו כעת בשלב מקדמי של מתן צו מניעה, להבדיל מהכרעה בתובענה, אולם גם בשלב זה הימנעות משיב מס' 4 מלהציג בגדרי תצהיר את גרסתו ותשובתו לטענות הקשות המופנות כנגדו, כאשר לרשותו עומד מלוא המידע ביחס לנסיבות עריכת וחתימת יפויי-הכח, מעלה תמיהה ובוודאי אינה יכולה להיזקף לחובת המבקשים. בנסיבות דנן, אין בידי לקבל בשלב זה את טענות המשיבים המפנים בעניין זה להוראת סע' 19 לחוק הנוטריונים.
שנית, סבור אני, כי גם בבחינת השיקול של "הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד הזמני לעומת הנזק שעלול להיגרם למשיב אם יינתן הסעד הזמני, וכן נזק העלול להיגרם לאדם אחר או לעניין ציבורי", מאזן-הנוחות, בלשון אחרת, יש לקבל את בקשתם של המבקשים.
בענייננו, ובשים-לב לקביעתי דלעיל, ולפיה קיימות "ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה", ברי, כי אם לא יינתן צו-המניעה המבוקש, עלולה להפוך תביעתם של המבקשים לתיאורטית.
בנוסף, יודגש, כי המשיבים מס' 1-2 אף לא הצביעו על נזק קונקרטי ממשי שעלול להיגרם להם כתוצאה ממתן הצו, מלבד טענה כללית, לפיה יש בקבלת בקשת המבקשים "כדי לגרום להם לנזק עצום בדרך של ירידת השקעותיהם לטמיון והפסד התשואה לה הם זכאים בגין קניין שרכשו...." (ס' 43 לתשובתם לבקשה).
דבריי אלו מקבלים משנה תוקף אף מן הטענות שעלו בדיון שנערך בפני ביום 19.05.2022 (עמ' 8 לפרוט', שו' 5-7), ולפיהן:
"במאזן הנוחות צריך להביא בחשבון גם את חוזק הראיות גם את תום הלב, וגם את הנזק.
אין לנו רצון לעשות דיספוזיציה אבל אנחנו סמוכים ובטוחים בצדקתנו ואנחנו חושבים שזה שהנכס יעמוד כאבן שאין לה הופכין יגרום נזק לכולם...."
עוד ובנוסף אדגיש, כי אין בידי לקבל טענה, לפיה, אין מקום ליתן צו-מניעה הואיל והנזק, ככל שיש כזה, ניתן לפיצוי כספי, וזאת בשים-לב לכך שטענה זו היא בבחינת חרב-פיפיות הואיל ודומה, כי הנזקים להם טוענים המשיבים מס' 1-2, הם נזקים כספיים, מה עוד כי צו המניעה נועד לשמירה על קניינם של המבקשים, ועל מעמדה של זכות זו אין צורך להרחיב.
שלישית, לא שוכנעתי, כי קיים סעד חלופי אשר ישיג את מטרת הצו, וכי גם נוכח שיקולים נוספים, אשר צריכים להיבחן בעת הכרעה בסוגית מתן סעדים זמניים, לרבות "תום לבם של בעלי הדין, הן בקשר לגוף העניין והן בקשר להגשת התביעה ובקשת הסעד הזמני, והאם המבקש לא השתהה יתר על המידה בנסיבות העניין בהגשת כתב התביעה או בהגשת הבקשה לסעד הזמני", סבור אני, כי מטים הם את כף-המאזניים אל עבר קבלת בקשת המבקשים, שעה שלא מצאתי, כי אותן טענות, שאליבא דמשיבים מס' 1-3 הוסתרו על-ידי המבקשים, מצביעים על היעדר תום-לב, ובוודאי שלא כזה שמחייב את דחיית הבקשה.
על יסוד האמור לעיל ובאיזון הכולל, סבור אני, כי אין מדובר בעילה קלושה, וכי מאזן הנוחות נוטה אל עבר המבקשים, ולפיכך אני מורה על הותרת צו-המניעה הארעי על כנו, כצו-מניעה זמני, עד למתן החלטה אחרת. המבקשים יהיו רשאים לרשום הערה בפנקס רישום מקרקעין בדבר מתן הצו.
לא מצאתי, בנסיבות העניין, להיעתר לסעדים שהתבקשו במסגרת סעיפים ב' ו- ג' לבקשת המבקשים. יחד עם זאת אני אוסר על המשיבים לבצע שינויים בנכס. השכרת הנכס תתאפשר בהסכמת המבקשים או באישור בית משפט.
על המבקשים להפקיד עירבון בסך של 70,000 ₪ (שבעים אלף ₪), בקיזוז הסכום שהופקד, לא יאוחר מיום 08.06.2022, להבטחת פיצוי המשיבים בגין כל נזק שייגרם להם בעקבות צו זה.
בנסיבות העניין, אני מחייב את המשיבים מס' 1-2, וכן המשיבה מס' 3, ביחד ולחוד, לשלם לב"כ המבקשים, עבור המבקשים, סך של 15,000 ₪ בגין הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.
ניתנה היום, ג' סיוון תשפ"ב, 02 יוני 2022, בהעדר הצדדים.