בימ"ש שלום הרצליה, השופט אמיר וינצבלט: החלטה בתביעות הדדיות בין ערך דין ולקוחתו לשעבר אודות שכר טרחה (ת"א 5868-04-14)

בשם עו"ד מימון: עו"ד שי דקס, עו"ד אורון סלמון

בשם גב' סמרה: עו"ד אייל כפיר, עו"ד טל אדרי

1. לפניי שתי תביעות הדדיות בין עורך-דין לבין לקוחתו לשעבר. תביעתו של עורך-הדין, עו"ד עמוס מימון, היא לתשלום שכר-טרחה. תביעת הלקוחה, גב' איריס סמרה, היא לפיצוי בגין נזקיה ולהשבת שכר-הטרחה ששילמה.

2. התביעה הועברה לטיפולי בעקבות פסילת השופטת שדנה בה, וזאת לאחר שמיעת העדויות ובאמצע הגשת הסיכומים בכתב.

התביעות

א. התביעה שהגיש עו"ד מימון

3. ביום 20.1.2016 הגיש עו"ד מימון כתב תביעה מתוקן נגד לקוחתו בעבר, גב' סמרה, על סך 863,694 ש"ח.

לטענת עו"ד מימון, גב' סמרה הגיעה אליו כשהיא במצב משפטי גרוע, בכל הנוגע להליך פשיטת רגל בעניין בעלה לשעבר, מר גיל סמרה. זאת מאחר שקודם לתחילת הייצוג של גב' סמרה על-ידי עו"ד מימון, נקבע בבית המשפט של פשיטת הרגל שיש לייחס לגב' סמרה מחצית מחובות בעלה לשעבר על בסיס הלכת השיתוף, כשמחצית זו היא בסך 2,420,000 ש"ח (החלטה מיום 29.2.2012 בפש"ר (מחוזי ת"א) 2127/08, כב' השופטת ו' אלשיך; נספח ג' לכתב התביעה המתוקן).

בנוסף, בבעלות גב' סמרה ובעלה לשעבר הייתה דירת מגורים, אשר נמכרה על-ידי הנושה המובטח (בנק ירושלים), וגם זאת עוד קודם לתחילת הייצוג של גב' סמרה על-ידי עו"ד מימון. לטענת עו"ד מימון, הנושים והמנהל המיוחד בהליך פשיטת הרגל של מר סמרה ניסו לשים את ידם על כספי מכירת הדירה, לרבות על חלקה של גב' סמרה בהם. לפי הנטען, בנסיבות אלו עוכבה העברת כספי מכירת הדירה לידיה של גב' סמרה.

לדברי עו"ד מימון, על רקע זה פנתה אליו גב' סמרה בבקשה שייצג אותה. ביום 4.10.2012 נחתם הסכם שכר-טרחה בין הצדדים, שבו נכתב כדלקמן (נספח ב' לכתב התביעה המתוקן):

"הנדון: הסכם שכ"ט – איריס סמרה

1. אני הח"מ, איריס סמרה, ת.ז ..., פניתי אל עו"ד עמוס מימון לקבלת שירותים משפטיים וטיפול בעניין: פשיטת רגל של החייב גיל סמרה, הליכים בבית המשפט לענייני משפחה והליכי הוצאה לפועל, בכל הקשור לגיל סמרה.

2. עד כה שולם סכום של 10,000 ש"ח, ע"י הלקוחה, אשר ממנו הועברו 4,000 ש"ח, לטובת חוקר פרטי (יניב), והיתרה על חשבון הוצאות.

3. כמו כן ישולם לעו"ד עמוס מימון סך השווה ל- 20% מכל תמורה אשר תתקבל. היה ויסכים החוקר לבצע את העבודה בכל הקשור לחקירה כלכלית מקיפה של גיל סמרה, הנדרשת להליכי פשיטת הרגל ו/או כל הליך אחר בבית המשפט ו/או הוצאה לפועל, הוסכם כי תמורה בסך של 5% משכ"ט הנ"ל, תועבר לידי החוקר כנגד הוצאת חשבונית, ורק לאחר קבלת תוצרי החקירה. בכל מקרה מוסכם כי התמורה המלאה של שכ"ט תועבר ישירות לעו"ד מימון וממנה תשולם התמורה לחוקר.

4. יצוין כי הטיפול כולל הופעות בבתי משפט, ואינו כולל תשלום בגין אגרות בית משפט.

5. הנני מסכימה לקיזוז חיובי לשכ"ט ו/או להחזיר אגרות מתוך כל תמורה שתתקבל עבורי מכל מקור שהוא ובתנאי שתודיעני דבר הקיזוז".

4. לפי הנטען בכתב התביעה המתוקן, עו"ד מימון ייצג את גב' סמרה למשך כשנתיים בעניינים משפטיים שונים ומגוונים.

עו"ד מימון טוען כי ביום 6.1.2013 אושר בעניינו של מר סמרה הסדר נושים. כפי שנראה בהמשך, בהסדר זה הגיע מר סמרה להסכמה עם נושיו שלפיה חובותיו יופחתו לשיעור של 10% מהם.

לטענת עו"ד מימון, לאחר מכן הוא ביצע פעולות משפטיות רבות, "אשר תכליתן היה ביטול רוע הגזירה (ההחלטה מיום 29/2/12 אשר מחייבת את הנתבעת בתשלום מחצית מהחובות)", לרבות הגשת בקשות, השתתפות בפגישות, שליחת תכתובות, ניהול משא-ומתן עם המנהל המיוחד וכיוצא-באלו (סעיף 11 לכתב התביעה המתוקן). לעמדתו, פעולות אלו נשאו פרי, וביום 10.3.2014 אישר בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (כב' השופט א' אורנשטיין) הסדר שאליו הגיע עו"ד מימון עם המנהל המיוחד בהליך פשיטת הרגל, עו"ד ערן קאופמן. בהסדר זה הוסכם כי תבוטל ההחלטה מיום 29.2.2012 בדבר שיתוף גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר. כן הוסכם שבית המשפט יפסוק על-פי סמכותו שבסעיף 79א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן – חוק בתי המשפט) מהו הסכום שתקבל גב' סמרה מכספי מכירת הדירה. לאחר אישור ההסדר פסק בית המשפט שגב' סמרה תקבל מתוך כספי מכירת הדירה סך של 833,000 ש"ח (נספח ו' לכתב התביעה המתוקן).

לגרסת עו"ד מימון, זמן קצר לאחר מכן, ביום 30.3.2014, שלחה לו גב' סמרה מכתב בדבר פיטוריו מייצוגה (נספח ז' לכתב התביעה המתוקן). לעמדת עו"ד מימון, מכתב זה מהווה הפרה יסודית של ההסכם בין הצדדים.

לסיכום, עמדת עו"ד מימון היא כי גב' סמרה הגיעה למשרדו לאחר שניתנה כלפיה החלטה המחייבת אותה במחצית חובות בעלה לשעבר בסך 2,420,000 ש"ח, ובנוסף כספי מכירת הדירה עוכבו ויועדו לנושי בעלה לשעבר. לעמדתו, "לאחר שנה וחצי של ייצוג, ביום 10/3/14, נהפכו היוצרות והנתבעת הופטרה מחובות הבעל ואף קיבלה סך כספי של 833,000 ש"ח ממכירת הדירה" (סעיף 15 לכתב התביעה המתוקן).

עו"ד מימון עותר לסעדים הבאים:

(א) ראשית, עו"ד מימון עותר לקבל 20% מעצם ביטול שיתופה של גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר, בסך 2,420,000 ש"ח. סכומו של סעד זה הוא 436,600 ש"ח.

לעניין זה אעיר, כי בסעיף 16 לכתב התביעה המתוקן מתואר החישוב כך: "...20% מסכום ההפחתה של החובות (מחיוב הנתבעת ב-2,420,000 ש"ח לחיוב של 10% בלבד מכך)", ולחישובי התוצאה של חישוב זה אמורה להיות 435,600 ש"ח. 20% מ-2,420,000 ש"ח הם 484,000 ש"ח. בהשלמת הטיעון בעל-פה הובהר שמדובר בטעות, ושהכוונה הייתה לתבוע 20% משווי הביטול כולו של שיתוף גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר (עמ' 73 שורה 29 ואילך לפרוטוקול מיום 3.3.2022).

(ב) שנית, עו"ד מימון טוען שהוא זכאי ל-20% מתוך 833,000 ש"ח, שזהו הסכום שקיבלה גב' סמרה מכספי מכירת הדירה בפסיקה שנעשתה על דרך הפשרה ביום 10.3.2014 – כלומר, 166,600 ש"ח.

(ג) שלישית, עו"ד מימון טוען שהוא ייצג את גב' סמרה בהליכים משפטיים נוספים שלא במסגרת הסכם שכר-הטרחה שנעשה ביניהם. לדבריו, "המדובר על הליכים בהוצאה לפועל, ייצוג בתביעת ארנונה בבית משפט השלום כפר-סבא, ייצוג מול כונס הנכסים מטעם בנק ירושלים, הליכים בבית המשפט לענייני משפחה ועוד" (סעיף 21 לכתב התביעה המתוקן). עו"ד מימון הפנה בהקשר זה לנספח עב כרס המכונה "נספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה", וזה מעיד לשיטתו על העבודה הרבה שביצע. עו"ד מימון טוען כי בקשר להליכים נוספים אלו לא נחתם הסכם שכר-טרחה בין הצדדים. עו"ד מימון תובע בעניינם שכר-טרחה ראוי בסך 135,000 ש"ח. לטענתו, לאור האמון ששרר בין הצדדים בשעתו, הוא נעתר לבקשת גב' סמרה לייצגה גם בהליכים אלו, ונעשה הסכם בעל-פה שלפיו עם סיום הליכי פשיטת הרגל וכשגב' סמרה תזכה בכספים, היא תשלם לו את שכר-טרחתו בקשר לאותם הליכים נוספים.

על כל הסכומים הנזכרים מוסיף עו"ד מימון מס ערך מוסף.

5. שומה לציין, כי בכתב התביעה המקורי שהגיש עו"ד מימון בחודש אפריל 2014, תבע הוא רק רכיב אחד מבין השלושה שצוינו לעיל, שהוא 20% מ-833,000 ש"ח (בתוספת מע"מ). סכום כתב התביעה המקורי היה 196,588 ש"ח. כתב התביעה המקורי הוגש בסדר דין מקוצר, וניתנה בו בהסכמה רשות להתגונן (החלטה מיום 16.10.2014). לאחר מכן כתב התביעה תוקן כמתואר לעיל.

6. גב' סמרה טוענת בכתב הגנתה (שהוגש ביום 21.3.2016), כי במחצית השנייה של שנת 2012 היא פגשה את עו"ד מימון סמוך למשרדו, אשר היה ממוקם ליד משרד בא-כוחה הקודם. גב' סמרה הגיעה לדבריה למשרד בא-כוחה הקודם על מנת לאתרו, אולם בדיעבד הסתבר לה שזה סגר את המשרד. לטענתה, עו"ד מימון הזמין אותה למשרדו והציע לה את שירותיו, ועשה בפניה מצג שלפיו ביכולתו לחשוף את מצבו הכלכלי האמיתי של בעלה לשעבר ולהוכיח שהוא חי ברמת חיים גבוהה בעוד שהוא מצוי בהליכי פשיטת רגל. לדברי גב' סמרה, עו"ד מימון הצהיר בפניה שניתן יהיה להביא לביטול הליכי פשיטת רגל אלו או להגדלת חלקה של גב' סמרה מתוך כספיו של בעלה לשעבר. לעמדת גב' סמרה, שכר-הטרחה שהוסכם בין הצדדים הוא שעו"ד מימון "יקבל 20% ממה שיצליח להוציא עבורה באיתור נכסים בהליך הפש"ר של הגרוש שלה" (סעיף 38 לכתב ההגנה).

אשר לתביעה לקבל חלק מכספי מכירת הדירה, גב' סמרה טוענת כי המכירה נעשתה עוד לפני תחילת הייצוג על-ידי עו"ד מימון. בנוסף נטען על-ידיה כי מכירה זו נעשתה במסגרת הליך למימוש משכנתא ולא כחלק מהליך פשיטת הרגל. כן טוענת גב' סמרה כי נושא מכירת הדירה לא נזכר בהסכם שכר-הטרחה בין הצדדים, ושעו"ד מימון לא עשה דבר בקשר לנושא זה. גב' סמרה מצביעה על כך שבהסכם שכר-הטרחה מצוין ששכר-הטרחה ייגזר מכל תמורה אשר "תתקבל", לשון עתיד, בעוד שמכירת הדירה נעשתה קודם לכן.

אשר לתביעה לקבלת 20% מסכום החובות שיוחס לגב' סמרה (בסך 2,420,000 ש"ח), גב' סמרה טוענת כי היא לא חויבה לשלם לנושים 2,420,000 ש"ח. לטענתה, היא חויבה לשלם להם 10% מהסכום הנזכר בלבד בהתאם להסדר הנושים שעשה בעלה לשעבר. לטענת גב' סמרה, "...ברור שלא יכולה להיות כל דרישה כלפי הנתבעת העולה על הסכום שאושר לגרוש. הרי אם הנתבעת מחויבת מכוח הלכת השיתוף אף בחובו של הגרוש, היא לא יכולה להיות מחויבת ביותר ממה שחויב הגרוש" (סעיף 91 לכתב ההגנה). כן טוענת גב' סמרה שאילו טענותיו של עו"ד מימון היו נכונות, היה מקום לעגן בהסכם את ההסכמה ששכר-הטרחה ייגזר מהפחתה בגובה החוב, וזאת כמקובל במקרים מסוג זה.

אשר לתביעה לשכר טרחה בגין ייצוג החורג מן ההסכם בכתב, גב' סמרה מכחישה טענות אלו ואת היקף הפעולות שבוצעו על-ידי עו"ד מימון לטענתו. כן נטען שעו"ד מימון לא דרש כספים אלו אלא שנים לאחר ההתקשרות עימו.

עוד חולקת גב' סמרה על תביעת תוספת מס ערך מוסף. כן טוענת גב' סמרה כי עו"ד מימון הסב לה נזקים מסוגים שונים אשר הביאו אותה לסיים את ההתקשרות עמו, ואלו יתוארו להלן במסגרת התביעה הנגדית שהגישה נגדו.

ב. התביעה שהגישה גב' סמרה

7. ביום 12.11.2017 – היינו, למעלה משלוש שנים לאחר הגשת כתב התביעה המקורי של עו"ד מימון, וכמעט שנתיים לאחר הגשת כתב התביעה המתוקן – הגישה גב' סמרה את תביעתה הנגדית נגד עו"ד מימון. סכום התביעה הוא 529,396 ש"ח. בתביעתה טוענת גב' סמרה כי ייצוגה על-ידי עו"ד מימון היה לקוי והסב לה נזקים. גב' סמרה מעלה כלפי עו"ד מימון טענות רבות.

ראשית, גב' סמרה טוענת כי הבקשה לאישור הסדר הנושים שהגיש בעלה לשעבר, לא כללה את חובותיו כלפיה. גב' סמרה טוענת כי ביקשה מעו"ד מימון להגיש בקשה לביטול הסדר הנושים ולעשות שימוש בחומר החקירה הרב שצברה בעבודתה עם מייצגה הקודם. אולם לטענתה, עו"ד מימון התרשל ולא הגיש בקשה לביטול הסדר הנושים, אלא המתין לרגע האחרון והותיר את טענותיו ליום הדיון.

שנית, גב' סמרה טוענת שעו"ד מימון לא התייצב לפגישות בניסיון להגיע להסכמה עם כונס הנכסים הרשמי בקשר לחיובה במחצית מחובות בעלה לשעבר.

שלישית, נטען כי בחודש דצמבר 2013 התקיימה ישיבה במשרדו של המנהל המיוחד, עו"ד קאופמן, במסגרתה התגבש "מעין הסכם" (סעיף 26 לכתב התביעה) שבו הוצע שישולם לגב' סמרה חלקה בתמורת הדירה וכן הוצע שחובות שנצברו לטובת עיריית יהוד לא יוטלו עליה אלא ייגבו מקופת הכינוס של בעלה לשעבר. אולם נטען שעו"ד מימון נמנע מלאשר את ההסכם.

[***הושמטו פסקאות האסורות בפרסום***]

שישית, גב' סמרה טוענת כי עו"ד מימון הפעיל עליה לחץ בדיון שהתקיים ביום 10.3.2014 בתיק פשיטת הרגל, על מנת שתיתן את הסכמתה לסיום ההליך על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט. גב' סמרה טוענת כי עו"ד מימון לא הבהיר לה את משמעות ההסכמה מכוח סעיף זה, שאין דרך חזרה ממנה ושלא ניתן לערער עליה.

שביעית, גב' סמרה טוענת כי עו"ד מימון לא התייצב לדיון בתביעה שהוגשה על-ידי עיריית יהוד, ומשכך היא חויבה בהוצאות בסך 1,800 ש"ח. לטענת גב' סמרה, בעקבות זאת ננקטו נגדה הליכים והוטל עיקול על חשבון הבנק שלה. גב' סמרה טוענת כי התחננה בפני עו"ד מימון שיגיש בקשה לעיכוב הליכים ולביטול פסק-הדין, אולם עו"ד מימון סרב לכך. לדבריה היה עליה לפנות לעורך-דין אחר, ובעקבות זאת בוטלו ההליכים נגדה.

שמינית, גב' סמרה טוענת כי עו"ד מימון לא העביר אליה הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח שנפסקו לזכותה ושהתקבלו אצלו.

תשיעית, גב' סמרה טוענת כי עו"ד מימון ועובד נוסף במשרדו התעלמו ממנה ומבקשותיה באופן שיטתי, פגישות שקבעו עמה בוטלו שוב ושוב כשעתיים טרם המועד, והפגישות שהתקיימו עמה נמשכו דקות בודדות.

עשירית, גב' סמרה טוענת כי הגישה נגד עו"ד מימון תלונה בגין הטרדה מינית וביצוע מעשה מגונה בפומבי במשרדו. כן טוענת גב' סמרה שעו"ד מימון איים עליה. גב' סמרה טוענת שתיקי החקירה נסגרו מחוסר ראיות, ושבעת הגשת כתב התביעה ערר על החלטה זו היה תלוי ועומד.

אחד-עשר, גב' סמרה טוענת לאי-נקיטה בפעולות שונות, כגון אי-הגשת בקשות במועד ואי-הגשת ערעור על החלטות שונות (סעיף 102 לכתב התביעה).

גב' סמרה טוענת כי התנהלות עו"ד מימון הסבה לה עוגמת נפש רבה, וכי כתוצאה מכך היא רוסקה כלכלית, כמעט הפכה חסרת כל וכן נגרמו לה נזקים אישיים שונים. גב' סמרה טוענת לעניין זה כי קיימים בנושא מסמכים רפואיים, אולם היא בוחרת להשאירם חסויים על מנת לשמור על פרטיותה (סעיפים 83-80 לכתב התביעה). גב' סמרה טוענת כי עו"ד מימון עשה כלפיה מצגי שווא בדבר כישוריו וההצלחה שיביא לה, הפר את חובות הנאמנות המוטלות עליו, היה רשלן, ועוד. הסכומים שתובעת גב' סמרה הם כדלקמן:

(א) השבה של שכר-הטרחה ששילמה גב' סמרה לעו"ד מימון בסך 10,000 ש"ח;

(ב) גב' סמרה טוענת כי אילולא מעשיו ומחדליו של עו"ד מימון, היא הייתה זוכה במלוא חלקה מתמורת מכר הדירה בסך 943,596 ש"ח, וכן הייתה מקבלת מבעלה לשעבר סכום של 250,000 ש"ח כפי שהציע לה – אולם במקום זאת קיבלה בפסיקת בית המשפט של פשיטת הרגל סך של 833,000 ש"ח. גב' סמרה תובעת את ההפרש בין אלו בסך 360,596 ש"ח.

(ג) סך של 1,800 ש"ח עבור ההוצאות שהוטלו על גב' סמרה בתביעה שהגישה עיריית יהוד;

(ד) הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח שלפי הנטען נפסקו לטובת גב' סמרה, ועו"ד מימון קיבלן ולא העבירן לידיה;

(ה) סך של 100,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש שנגרמה לגב' סמרה;

(ו) סך של 55,000 ש"ח בגין שכר-טרחת עורך-דין שנאלצה גב' סמרה לשלם לשם התגוננותה בפני התביעה שהגיש נגדה עו"ד מימון.

8. עו"ד מימון טוען בכתב הגנתו שאין מקום לבחון את פעולותיו בחוכמה שבדיעבד (יצוין שעו"ד מימון הגיש תחילה כתב הגנה קצר יחסית, ולאחר מכן הוגשה השלמה לכתב ההגנה, בימים 28.12.2017 ו-1.1.2018 בהתאמה; החלטה מיום 18.2.2018). עו"ד מימון טוען שעשה כל שביכולתו על מנת שגב' סמרה תקבל את התמורה המקסימלית האפשרית בנסיבות שאליהן נקלעה. כן טוען עו"ד מימון שהוא הקדיש לעניינה של גב' סמרה זמן רב. עו"ד מימון טוען ששילם 4,000 ש"ח לחוקר פרטי. עו"ד מימון טוען שנפגש מספר פעמים עם המנהל המיוחד, אולם גב' סמרה לא הסכימה לאף הצעה שהוצעה לה. עו"ד מימון טוען כי התלונה שהגישה נגדו גב' סמרה בקשר להטרדה מינית היא שקרית, והוגשה רק לאחר שהגיש נגדה את התובענה.

ג. הערות דיוניות

9. בעלי הדין הגישו תצהירי עדות ראשית. עו"ד מימון הגיש תצהיר מטעמו, וכן תצהיר מאת עו"ד אסף ג'רבי אשר לדבריו עבד כעורך-דין שכיר במשרדו. גב' סמרה הגישה תצהיר מטעמה, וכן תצהירים מאת מר שחר אליהו (שהוא בן זוגה), גב' טובה ויזברג ישמעילוף (שהיא מכרה שלה) ומר גיל סמרה (בעלה לשעבר). כן זימנה גב' סמרה לעדות ללא הגשת תצהיר את עו"ד קאופמן, ששימש מנהל מיוחד בבית המשפט של פשיטת הרגל.

10. זה המקום לייחד מספר מילים על קובץ המכונה "נספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה" שהגיש עו"ד מימון. ביום 5.2.2015 הגיש עו"ד מימון בקשה לתיקון כתב התביעה, שאליה צירף "רשימת קבצים חלקית שהוצאה ממחשבו של המבקש בחלק מהבקשות שהוכנו עבור המשיבה, בתיקים שונים", וזאת על מנת "שיהיו בפני ביהמ"ש הנכבד ראשית אסמכתאות לעבודות שנעשו עבור המשיבה" (סעיף 8 לבקשה). אותו נספח ג' היה רשימה ארוכה של שמות קבצים. בהחלטה מיום 1.12.2015 הורה בית המשפט לעו"ד מימון להגיש עותק קריא של נספח ג' לבקשה.

ביום 6.12.2015 הגיש עו"ד מימון לתיק בית המשפט קובץ המכיל למעלה מ-300 עמודים. המסמכים הכלולים בקובץ זה הובאו בחוסר סדר – כרונולוגי, נושאי או אחר. חלקם חוזר מספר פעמים, חלקם צורף באופן קטוע. אין לקובץ תוכן עניינים. גב' סמרה הלינה על דרך זו שבהגשת חומרים לבית המשפט, ולטעמי בצדק רב. הדבר סרבל את ההכרעה במחלוקות בין הצדדים. מכל מקום, לא מצאתי מניעה להידרש למסמכים הכלולים בקובץ זה, בשים לב לכך ששני הצדדים הפנו לתוכנו במהלך בירור ההליך (כל ההפניות בפסק-הדין לקובץ זה הן לפי מספר העמוד בקובץ כפי שנסרק לנט-המשפט).

11. העדויות לא נשמעו בפניי. התביעות הועברו לטיפולי לאחר פסילת השופטת שדנה בהן ובאמצע שלב הגשת הסיכומים בכתב. נקבע שהתביעות ימשיכו לדון מן השלב שאליהן הגיעו (החלטות מימים 26.4.2021 ו-24.5.2021). לאחר השלמת הגשת הסיכומים בכתב התקיים בפניי דיון להשלמת טיעון בעל-פה (ביום 3.3.2022).

תמצית התשתית העובדתית

12. תחילת השתלשלות העניינים הרלוונטית לענייננו היא בשנת 2011. בסוף שנת 2011 נחתם הסכם מכר מותנה למכירת דירתם של גב' ומר סמרה, במסגרת הליכי כינוס נכסים למימוש משכנתא שהוטלה על הדירה. ההסכם אושר בהוצאה לפועל ביום 9.1.2012 (נספח ב' לבקשת הרשות להתגונן בתביעתו של עו"ד מימון). הדירה נמכרה עבור 3,050,000 ש"ח (נספח ד' לבקשת הרשות להתגונן בתביעתו של עו"ד מימון, שהוא דו"ח המנהל המיוחד בהליכי פשיטת הרגל של מר סמרה; סעיף 3.2). לדברי גב' סמרה, לאחר פירעון החוב לנושה המובטח וניכוי הוצאות שונות, נותר מתמורת מכר הדירה סכום המגיע לה בסך 943,596 ש"ח. עו"ד מימון לא הציב גרסה נגדית באשר לנכונות סכום זה, ועל כן ההנחה תהא שזהו הסכום המייצג את חלקה של גב' סמרה בתמורת מכר הדירה.

13. בד בבד, התנהלו בעניינו של בעלה לשעבר של גב' סמרה הליכי פשיטת רגל בבית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו (פש"ר 2127/08).

14. ביום 21.11.2011 הגישה גב' סמרה לבית המשפט של פשיטת הרגל בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל של בעלה לשעבר (בקשה 18; מוצג 1 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה). הבקשה הוגשה באמצעות בא-כוחה הקודם, עו"ד ארנון לוי. בבקשה נטען, בין היתר, שהליכי פשיטת הרגל נעשים במרמה ובמטרה לגזול את חלקה של גב' סמרה ברכוש המשותף.

15. בבית המשפט של פשיטת הרגל הוגשה על-ידי אחד הנושים בקשה לחייב את גב' סמרה במחצית מחובות בעלה לשעבר מכוח הלכת השיתוף. גב' סמרה לא התייצבה לדיון שבו נדונה הבקשה, ביום 29.2.2012, ולכן הדיון התקיים והבקשה הוכרעה בהעדרה. בהחלטה המכריעה בבקשה צוין כי המנהל המיוחד ביקש להצטרף לבקשה, ועתר להורות לגב' סמרה לשלם לקופת פשיטת הרגל מחצית מהחובות של מר סמרה, מחצית שהיא בסך 2,420,000 ש"ח. בתום הדיון הבקשה התקבלה (כב' השופטת ו' אלשיך; נספח ג' לכתב התביעה המתוקן של עו"ד מימון).

אציין כי שני בעלי הדין יצאו מנקודת הנחה שלפיה גב' סמרה חויבה במחצית מחובות בעלה – ולא בכל חובותיו. כך גם תוארה בקשת המנהל המיוחד בגוף ההחלטה (סעיף 5 להחלטה).

כן אציין כי שני הצדדים התבססו בסיכומיהם על הסכום שננקב לעיל – 2,420,000 ש"ח. זאת הגם שבבקשה לאישור הסדר נושים שהגיש לאחר מכן מר סמרה, טען הוא שחובו המאושר לנושיו עומד על סך 4,940,974 ש"ח (כך שמחצית מסכום זה היא 2,470,487 ש"ח). בעלי הדין לא טענו לפער זה בין הסכומים. על כן, גם בפסק-דין זה אתבסס על הסכום שאליו התייחסו בעלי הדין ושגם צוין בהחלטה מיום 29.2.2012, שהוא 2,420,000 ש"ח.

16. בשלב זה נכון להעיר, כי ההנחה היא שלאור חיובה של גב' סמרה במחצית מחובות בעלה לשעבר, היא לא קיבלה לידיה את חלקה במכר הדירה. היינו, קיים קשר עובדתי בין השניים. כך, בכתב התביעה המתוקן, מתאר עו"ד מימון את מכר הדירה, ולאחר מכן הוסיף, "אולם, הנושים בתיק פשיטת הרגל של הבעל, כמו גם המנהל המיוחד, ביקשו "לשים את ידם" על כספי מכירת הדירה (אשר עוכבו בנתיים) ולרבות על חלקה של הנתבעת בדירה" (סעיף 8 לכתב התביעה המתוקן; וכן ראו התיאור בסעיפים 10-9 לכתב התביעה המתוקן שם נטען שחלקה של גב' סמרה בכספי מכר הדירה יועד לנושי בעלה לשעבר; כן ראו סעיף 4 לכתב התשובה בתביעתו של עו"ד מימון: "כמו כן, בזמן זה, יועדו כספי מכירת דירת המגורים של הנתבעת ובעלה, במלואם לקופת המנהל המיוחד בתיק הפירוק והכספים עוקלו"). בדומה, המנהל המיוחד, עו"ד קאופמן, ביקש לעקל את חלקה של גב' סמרה בכספי מכר הדירה. לבדיקתי בקשת עיקול זו לא הוגשה כראיה. אולם בתשובה שהגישה גב' סמרה לבקשה, בעת שהיא מיוצגת על-ידי עו"ד מימון, נטען כי בקשת העיקול הוגשה "לאור החלטת ביהמ"ש הנכבד מיום 29/2/2012, אשר קבע כי המשיבה, הינה שותפה לחובות החייב..." (עמ' 32 לנספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה כפי שנסרק לתיק בית המשפט, סעיף 1 לתגובה). מכל מקום, לא הוצגה ראיה לסיבה אחרת שבעטיה לא קיבלה גב' סמרה את חלקה במכר הדירה לידיה, למעט ההחלטה על שיתופה בחובות בעלה לשעבר.

17. ביום 5.4.2012 הגישה גב' סמרה בקשה לביטול ההחלטה מיום 29.2.2012 שבה כאמור יוחסו לה מחצית מחובות בעלה לשעבר (בקשה 19; מוצג 2 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה). גם בקשה זו הוגשה על-ידי בא-כוחה הקודם, עו"ד ארנון לוי. בבקשה נטען כי גב' סמרה לא זומנה לדיון כדין ולא ידעה על קיומו.

18. עו"ד מימון אישר בחקירתו הנגדית, כי טיפולו בענייניה של גב' סמרה החל כמה חודשים לפני חתימת הסכם שכר-הטרחה בחודש אוקטובר 2012 (עמ' 20 שורות 10-5 לפרוטוקול). לבית המשפט הוצג מסמך בכתב יד הנושא תאריך 29.5.2012, שנרשם בו שעו"ד מימון מאשר שקיבל 10,000 ש"ח מאת גב' סמרה "ע"ח טיפול בעניינה" (נספח ג' לתצהירה של גב' סמרה). כן הוצג יפוי כוח שנתנה גב' סמרה לעו"ד מימון באותו יום (צורף כנספח למוצג 4 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה; יצוין כי גב' סמרה הגישה בקשות שונות להוספת יפוי כח זה כראיה, אך מכל מקום עו"ד מימון אינו מכחיש בסיכומיו את קיומו של מסמך זה ואת האותנטיות שלו).

19. ככל הנראה לאחר מכן, בעלה לשעבר של גב' סמרה הגיש לבית המשפט של פשיטת הרגל בקשה לאישור הסדר נושים (נספח ד' לתצהירה של גב' סמרה). על-פי הסדר הנושים, ישולמו לנושים 10% מסך תביעות החוב שאושרו על-ידי המנהל המיוחד. על-פי המתואר בבקשה, תביעות החוב שאושרו על-ידי המנהל המיוחד הן בסך 4,940,974 ש"ח. בבקשה נרשם שכל הנושים אשר נכחו באסיפת הנושים הסכימו להסדר הנושים, וכי אלו מהווים 86% מסך הנשייה, וכן צוין כי לא הוגשה כל התנגדות להסדר.

20. ביום 4.9.2012 הגישה גב' סמרה, הפעם באמצעות ייצוגה החדש, בקשה לבית המשפט של פשיטת הרגל שבה עמדה על כך שהבקשה לביטול ההחלטה בדבר שיתופה בחובות בעלה לשעבר טרם הוכרעה, וכן קבלה על כך שהיא אינה מיודעת על הבקשה לאישור הסדר הנושים שהגיש בעלה לשעבר. גב' סמרה טענה שיש לצרפה כצד להליכים ולקבל את תגובתה לבקשה לאישור הסדר הנושים של בעלה לשעבר. הבקשה חתומה על-ידי עו"ד אסף ג'רבי, ממשרדו של עו"ד מימון (מוצג 4 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה).

21. ביום 4.10.2012 נכרת בין בעלי הדין הסכם שכר-הטרחה, אשר צוטט לעיל.

22. ביום 6.1.2013 התקיים דיון בבית המשפט של פשיטת הרגל בנושא הבקשה לאישור הסדר הנושים שהגיש בעלה לשעבר של גב' סמרה (נספח ד' לכתב התביעה המתוקן; בפני כב' השופטת ו' אלשיך). עו"ד מימון טען בדיון בשם גב' סמרה. עו"ד מימון עמד על כך שבקשות שונות שהגישה גב' סמרה לא הוכרעו, וכן הלין על אי-ידועה של גב' סמרה על הסדר הנושים. בתום הדיון הסדר הנושים אושר. בית המשפט קבע כי לגב' סמרה אין מעמד בנושא, ושהיא אינה נושה של מר סמרה. זאת בהינתן העובדה שתביעת החוב שלה נדחתה מספר שנים קודם לכן. כן קבע בית המשפט, "אני מסכימה ללא סייג עם עמדתו של המנהל המיוחד כי שום זכות מזכויותיה של המבקשת [גב' סמרה, א.ו.] לא תפגע אם הסדר הנושים יקודם. יותר מכך, לאור שיתופה בחובות החייב, אם החלטה זו לא תבוטל, היא אפילו יכולה להנות מכך".

23. ביום 7.7.2013 הגיש הכונס הרשמי את תגובתו לבקשתה של גב' סמרה לביטול ההחלטה המורה על שיתופה בחובות בעלה לשעבר (נספח י"ג לכתב ההגנה של גב' סמרה). הכונס הרשמי התנגד לבקשה. כן נרשם בתגובה שפגישות שהיו אמורות להתקיים בין עו"ד מימון לבין המנהל המיוחד, עו"ד קאופמן, לא התקיימו בשל ביטול פגישה ואי-התייצבות לפגישה אחרת מצד עו"ד מימון, ובנוסף שעו"ד מימון לא שוחח עם עו"ד קאופמן כפי שהתבקש. הכונס הרשמי הוסיף שהגם שלעמדתו יש לדחות את הבקשה, הרי שלפנים משורת הדין דעתו היא שיש לקבוע את הבקשה לדיון בניסיון אחרון לסייע לצדדים להגיע לכדי הסכמה.

24. לאחר מכן התקיימו מגעים בין עו"ד מימון לבין עו"ד קאופמן בניסיון להגיע להסדר בנוגע לגב' סמרה. נעמוד בהמשך על הראיות לכך. מחקירתו הנגדית של עו"ד קאופמן עלה שגובשה בנושא טיוטת הסכם (מוצג 10 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה). בטיוטה זו נאמר שהמנהל המיוחד מסכים לוותר על שיתופה של גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר. כן מוותרת בטיוטה זו גב' סמרה על בקשותיה שהוגשו לבית המשפט של פשיטת הרגל. על-פי האמור בטיוטת ההסכם, גב' סמרה תקבל מחצית מתמורת הדירה שנותרה אצל כונס הנכסים. עוד נאמר בטיוטה שחוב שקיים לעיריית יהוד בגין מכירת הדירה ישולם על-ידי כונס הנכסים. לטיוטה זו לא ניתנה הסכמה – והצדדים חלוקים על האשם בכך.

25. ביום 4.3.2014 או סמוך לכך, הגישה גב' סמרה, באמצעות עו"ד מימון, בקשה לבית המשפט של פשיטת הרגל, "למינוי מומחה חקירתי". אשר לבקשה זו ניתנה ביום 4.3.2014 החלטה שבה נאמר: "יואיל ב"כ המבקשת להבהיר מה פשר "מינוי מומחה" לביקורת חקירתית?" (כב' השופט א' אורנשטיין; מוצג 11 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה).

26. ביום 10.3.2014 התקיים דיון בבית המשפט של פשיטת הרגל, בפני כב' השופט א' אורנשטיין (נספח ה' לכתב התביעה המתוקן של עו"ד מימון). בתחילת הדיון טען עו"ד מימון שהבקשה לבטל את הליכי פשיטת הרגל (בקשה 18) עודנה תלויה ועומדת. בית המשפט נתן החלטה שבה דחה את הבקשה, וקבע כי שעה שאושר הסדר הנושים, הבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל "התאיינה" ועל כן אין מקום להידרש אליה. לאחר מכן טען עו"ד מימון שהגיע עם עו"ד קאופמן להסדר. עו"ד קאופמן טען שהוא ועו"ד מימון דיברו ארוכות והגיעו להסכמות, והוסיף שהוא הזמין את הנושים לדיון כדי לשמוע את דעתם. עו"ד מימון ציין שההסכמות כוללות ביטול של ההחלטה המורה על חיוב גב' סמרה במחצית חובות בעלה לשעבר. אולם, אחד הנושים הביע בדיון את התנגדותו להסדר שבו תבוטל ההחלטה הנזכרת.

לאחר מכן הציע בית המשפט כי ההליך יגיע לכדי סיום באמצעות פסיקה על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט באשר לסכום שתקבל גב' סמרה מחלקה בתמורת מכר הדירה. הצדדים נתנו את הסכמתם לכך. בפסק-הדין נרשם כי להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה לאחר שבית המשפט שמע מפי גב' סמרה שהיא הבינה את משמעותה, לאחר שנערכה הפסקה על מנת לאפשר לה להתייעץ בעניין ולשקול את עמדתה, ולאחר שבית המשפט בעצמו הבהיר לה את הדברים. ההסכמה תוארה ככוללת ביטול של ההחלטה המורה על חיוב גב' סמרה במחצית חובות בעלה לשעבר. בית המשפט פסק לטובת גב' סמרה 833,000 ש"ח מתוך תמורת מכר הדירה.

27. ביום 30.3.2014 מסרה גב' סמרה לעו"ד מימון הודעה על הפסקת הייצוג (נספח ז' לכתב התביעה המתוקן של עו"ד מימון). בהודעה זו נרשם כי "בכפוף לתנאי "הסכם שכ"ט"... אשר נחתם בינינו ביום 4.10.2012, ובהתאם לכללי האתיקה של לשכת עורכי דין בישראל, אבקשך להעביר הודעה על שחרור התיק, והעברת תכולת התיק אל..." בא-כוח אחר.

28. אציין כי עו"ד מימון לא הציג דרישה בכתב לגב' סמרה לקבלת שכר-טרחתו, קודם להגשת תביעתו (עו"ד מימון נשאל על כך בהשלמת הטיעון בעל-פה, ולא הצביע על ראיה כזו; עמ' 70-69 ואילך לפרוטוקול מיום 3.3.2022). מנגד, גב' סמרה לא הציגה מסמכים בכתב שמועדם קודם לפיטורי עו"ד מימון מן הייצוג, שבהם הלינה על טיב הייצוג שניתן לה (גם גב' סמרה נשאלה על כך בהשלמת הטיעון בעל-פה, ולא הפנתה לראיות שכאלו; עמ' 84 שורה 18 ואילך לפרוטוקול מיום 3.3.2022).

תביעתו של עו"ד מימון – הכרעה

א. הסכם שכר-הטרחה ופרשנותו

29. בין בעלי הדין נעשה הסכם שכר-טרחה. בעלי הדין חלוקים על פרשנות ההסכם, בכל הנוגע לשאלה מהי אותה "תמורה" אשר 20% ממנה תשולם לעו"ד מימון כשכר-טרחתו.

תביעתו של עו"ד מימון מכוח ההסכם היא ראשית, לקבלת 20% מכספים שקיבלה גב' סמרה שמקורם במכר הדירה של בני הזוג לשעבר, ושנית, לקבלת 20% משווי ההטבה שבביטול שיתופה של גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר.

מנגד, גב' סמרה טוענת, ראשית, כי כוונת הצדדים הייתה שעו"ד מימון יקבל 20% "ממה שיצליח להוציא עבורה באיתור נכסים בהליך הפש"ר של הגרוש שלה" (סעיף 38 לכתב ההגנה; וראו גם סעיף 77 לכתב ההגנה). לדבריה, שירותי עו"ד מימון נשכרו עקב הצהרתו שיחשוף את מצבו הכלכלי של בעלה לשעבר ואת רמת חייו הגבוהה (סעיף 105 לכתב ההגנה). כפי שהדברים נוסחו בסיכומיה, הסכם שכר-הטרחה, "התבסס על תמורה בשיעור של 20% מסך הנכסים המוברחים שיתגלו ע"י החוקר הפרטי מטעמו" (של עו"ד מימון; סעיף 22 לסיכומי התשובה של גב' סמרה בתביעתו של עו"ד מימון; וראו גם שם, בסעיף 27). כן טענה, "אם החוקר היה מוצא נכסים בשיעור של 10,000,000 ש"ח עבור הנתבעת, היה התובע מקבל 2,000,000 ש"ח כך לפי הסכם שכה"ט שהתובע עצמו ניסח" (סעיף 42 לסיכומי התשובה של גב' סמרה בתביעתו של עו"ד מימון). כלומר, טענתה של גב' סמרה היא שהתמורה שאליה כיוונו הצדדים, היא איתור נכסים של בעלה לשעבר.

שנית, גב' סמרה טוענת כי הסכם שכר-הטרחה מתייחס לתמורה אשר "תתקבל", לשון עתיד. משכך, טענתה היא שתמורה זו אינה יכולה להתייחס לתמורת מכר דירת בני הזוג לשעבר, שכן מכר זה נעשה לפני תחילת הייצוג על-ידי עו"ד מימון (סעיף 100 לכתב ההגנה).

שלישית, גב' סמרה חולקת על טענתו של עו"ד מימון שלפיה הוא זכאי ל-20% מגובה השיתוף בחובות שהוחלט לגביה ושבוטל. לטענתה, על מנת לאמץ את עמדתו של עו"ד מימון היה מקום לציין בהסכם שכר-הטרחה את גובה החוב שיוחס לה ולקבוע ששכר-הטרחה ייגזר מתוך הסכום שיצליח להפחית מסכום זה, כמקובל בהסכמי שכר-טרחת עורך-דין העוסקים בהפחתת סכומי חוב (סעיף 94 לכתב ההגנה).

30. הסכם שכר-הטרחה, ככל חוזה, יפורש על-פי לשונו ותכליתו. יחד עם זאת, כפי שנפסק, הסכם שכר-טרחת עורך-דין, "צריך שיהא ברור וחד משמעי ככל הניתן" (רע"א 7394/07 גאנם נ' פאעור, פיסקה ה(3) (8.10.2007)). כן כפי שנקבע, "מקובלת עליי טענת המבקשת לפיה מוטלת על עורך הדין בנסחו הסכם שכר טרחה, החובה לנסח הסכם ברור פשוט וקוהרנטי ככל הניתן וכי ניסוח בעייתי עשוי להטות את הכף לחובתו" (רע"א 3740/08 גרנד האוז בע"מ נ' פויכטונגר, פיסקה 10 (15.9.2008)). כך בייחוד כשמדובר בשכר-טרחה מותנה בתוצאה, שאז "יש לתת לכך ביטוי מפורש, מראש, בהסכם שבין הצדדים" (ע"א 136/92 ביניש-עדיאל - עורכי-דין‎ ‎נ' דניה סיבוס חברה לבנין בע"מ, פ''ד מז(5) 114, 123 (1993) (להלן – עניין ביניש-עדיאל)). לעניין זה גם ניתן להיעזר בכלל הפרשנות נגד המנסח, לאור העדיפות שככלל קיימת לעורך-הדין בניסוח הסכם שכר-הטרחה (סעיף 25(ב1) לחוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג-1973 (להלן – חוק החוזים); ע"א (מחוזי ת"א) 14502-01-18 סופר נ' כצנלסון, פיסקה 13(ב) (5.10.2020); וראו גם שם, בפיסקה 13(ג): "על עורך הדין מוטלת חובה להסביר ללקוחו את הסכם שכר הטרחה שנכרת ביניהם, על מנת שיבין בדיוק מהו הסכום שנדרש ממנו לשלם עבור השירות המשפטי אותו הוא מקבל, ללא צורך בפרשנות"). כפי שנקבע לאחרונה בע"א 3357/19 צייגר נ' החברה לשיקום ולפיתוח הרובע היהודי בעיר העתיקה בירושלים בע"מ, פיסקה 38 (‏3.11.2021):

"...האחריות לעריכת הסכם שכר טרחה מונחת לפתחו של עורך הדין ולא של הלקוח... לטעמי, עורך הדין אינו רק אחראי לעצם עריכתו של הסכם שכר הטרחה עם לקוחו, אלא גם לכך שתוכנו של ההסכם יהא ברור ונהיר; ובכל מקרה של אי-בהירות מהותית בהסכם שכר הטרחה יפורש ההסכם באופן המיטיב עם הלקוח ולרעת מנסחו, עורך הדין."

לזאת יש להוסיף כי בענייננו, עו"ד מימון העיד בחקירתו הנגדית ש"סביר להניח" שהוא שניסח את הסכם שכר-הטרחה (עמ' 20 שורות 28-27 ועמ' 21 שורות 3-1 לפרוטוקול).

31. על רקע זה נפנה למחלוקות בין הצדדים באשר לפרשנות הסכם שכר-הטרחה.

32. אשר לטענתה הראשונה של גב' סמרה, שלפיה התמורה שייגזר ממנה שכר-טרחתו של עו"ד מימון היא רק התמורה שבאיתור נכסים של בעלה לשעבר – מצאתי שאין לקבלה. יש להודות שלטענתה של גב' סמרה אחיזה מסוימת בלשון ההסכם. זאת לאור הקירבה בטקסט בין ההסכמה לקבלת 20% מכל תמורה שתתקבל, לבין ההוראות בהסכם לגבי פעולותיו של החוקר הפרטי (עיינו, סעיף 3 להסכם). כך גם לאור האמור בהסכם לגבי הפרשת חלק מהמקדמה לחוקר הפרטי (סעיף 2 להסכם). קירבה לשונית זו תומכת בכך שהצדדים ראו לנגד עיניהם בעת עשיית ההסכם את עבודת החוקר הפרטי כנושא מרכזי בהתקשרות ביניהם. הדבר גם נתמך בכך שנראה שאכן גובשו דוחות חקירה של חוקר פרטי, אשר מוענו לעו"ד מימון ולגב' סמרה (דוחות חקירה מימים 18.7.2012 ו-6.1.2013, צורפו בעמ' 23 לתת-נספח הראשון של נספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה כפי שנסרק לתיק בית המשפט).

33. אף על פי כן, מצאתי שאין לקבל פרשנות זו. ראשית, נראה שלעמדתו של עו"ד מימון אחיזה טובה יותר בלשון ההסכם. בהסכם נרשם כי שכרו של עו"ד מימון יעמוד על 20% "מכל תמורה" אשר תתקבל (סעיף 3 להסכם). המשמעות הלשונית של המילה "כל" מרחיבה את קשת סוגי התמורות שמהן ייגזר שכר-הטרחה. לזאת יש להוסיף את סעיף 5 להסכם שכר-הטרחה, הקובע כי קיזוז שכר-הטרחה יעשה "מתוך כל תמורה שתתקבל עבורי מכל מקור שהוא" – במילים אלו מופיעה המילה "כל" פעמיים: כל תמורה, מכל מקור שהוא. הוראה זו מחזקת את המסקנה שכוונת הצדדים הייתה שהתמורה היא מונח רחב, שאינו מוגבל רק לשווי נכסים של בן זוגה לשעבר של גב' סמרה שיאותרו. בנוסף, בסעיף 1 להסכם מפורטים השירותים המשפטיים שבהם יינתן הייצוג, כדלקמן: "...שירותים משפטיים וטיפול בעניין: פשיטת רגל של החייב גיל סמרה, הליכים בבית המשפט לענייני משפחה והליכי הוצאה לפועל, בכל הקשור לגיל סמרה". סוגי ההליכים השונים שבעניינם יינתן הייצוג, תומכים גם הם בפרשנות שלפיה ה"תמורה" תהא מעבר לאיתור נכסים של בעלה לשעבר של גב' סמרה, ותכלול גם תמורה כספית מסוגים נוספים שתתקבל בהליכים אלו.

34. שנית, בהסכם שכר-הטרחה פעולת החוקר הפרטי לא הייתה ודאית. בהסכם נאמר, כי "היה ויסכים החוקר לבצע את העבודה בכל הקשור לחקירה כלכלית מקיפה של גיל סמרה... הוסכם כי תמורה בסך של 5% משכ"ט הנ"ל, תועבר לידי החוקר". היינו, בעת עשיית ההסכם הצדדים סברו שגם קיימת אפשרות שהחוקר הפרטי לא יסכים לבצע את העבודה הנדרשת – ואז עדיין עומד הסכם שכר-הטרחה על כנו, שלפיו זכאי עו"ד מימון ל-20% מסך התמורה.

35. שלישית, טענתה של גב' סמרה אינה עולה בקנה אחד עם טענותיה שלפיהן יש להכניס תחת כנפיו של הסכם שכר-הטרחה טיפול בתיקים שונים ורבים. כך, גב' סמרה טוענת בסיכומיה שאותם הליכים שבגינם עו"ד מימון תובע כעת שכר ראוי בטענה שאלו חורגים מהסכם שכר הטרחה, למעשה באים במסגרתו של ההסכם (סעיפים 54-53 לסיכומי התשובה של גב' סמרה בתביעתו של עו"ד מימון). בסיכומיה טענה גב' סמרה כי הסכם שכר-הטרחה חולש על הטיפול בנושא המחלוקת מול עיריית יהוד, מאחר שאלו נוהלו בהוצאה לפועל ובראש ההסכם נרשם שהייצוג יהיה גם בהליכי ההוצאה לפועל (סעיפים 119-115 לסיכומי התשובה של גב' סמרה בתביעתו של עו"ד מימון). כן טוענת גב' סמרה כי ההסכם חולש על ייצוג בבית המשפט לענייני משפחה (סעיפים 121-120 לסיכומיה האמורים). אולם הייצוג הנוגע למחלוקת עם עיריית יהוד, למשל, אינו נוגע להבנתי לאיתור נכסים של בעלה לשעבר של גב' סמרה. גם הליכים נוספים שגב' סמרה טוענת שבאים בגדר הסכם שכר הטרחה, נוגעים לנושאים רכושיים שונים אולם לאו דווקא לאיתור נכסים נוספים של הבעל לשעבר. קיים מתח בין טענתה של גב' סמרה שלפיה מחד גיסא, יש להרחיב עד כמה שניתן את היקף השירותים המשפטים הבא בגדרו של הסכם שכר-הטרחה, ומאידך גיסא לצמצם עד מאוד את ההוראה שנכללה בו לזכאות לשכר-טרחה. לשון אחר, ניתן להניח שהסכם שכר טרחה סביר לא יורה, מחד גיסא, ששכר הטרחה ייגזר מעניין מצומצם שהוא שווי נכסים של בעלה לשעבר של גב' סמרה שיאותרו בלבד; ומאידך גיסא יחלוש על ייצוג בתיקים רבים ומגוונים. משכך, ניתן להניח שצדדים סבירים להסכם לא יגבשו הסכם שזו פרשנותו.

36. רביעית, ניתן ללמוד על כוונת הצדדים להסכם מהתנהגותם לאחר מכן. התנהגות צדדים לחוזה היא נסיבה רלוונטית לפרשנותו (עיינו, אהרן ברק פרשנות במשפט כרך רביעי: פרשנות החוזה 463-461 (2001)). עיון בחומר הראייתי שהוגש מלמד שעו"ד מימון או מי ממשרדו עשו פעולות לא מועטות, שאינן נוגעות לאיתור נכסים של בעלה לשעבר של גב' סמרה. זאת במסגרת ההליכים מן הסוג שהוזכר בסעיף 1 להסכם.

כך, עו"ד מימון או מי ממשרדו נקטו פעולות שמטרתן שיפור מצבה של גב' סמרה בבית המשפט של פשיטת הרגל וקידום הבקשות התלויות ועומדות בדבר ביטול הליכי פשיטת הרגל וביטול שיתוף גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר (כל ההפניות הן למסמכים מנספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה כפי שנסרק לתיק בית המשפט; ראו, מכתבים מיום 18.4.2013 (עמ' 21); מיום 24.3.2013 (עמ' 30); מיום 8.8.2012 (עמ' 44); מיום 19.12.2012 (עמ' 54 לתת-הנספח הראשון לנספח ג')). כן הוגשו באמצעות עו"ד מימון או משרדו כתבי טענות רלוונטיים לבית המשפט של פשיטת הרגל, אשר היה בהם כדי לנסות לקדם את הבקשות התלויות ועומדות (ראו, תשובה לבקשת המנהל המיוחד המתנגדת להטלת עיקול עד להכרעה בבקשה בדבר ביטול השיתוף בחובות (עמ' 32); בקשה דחופה בנוגע לאישור הסדר הנושים (עמ' 38); תגובה לתשובה מיום 21.6.2012 בנוגע לבקשה 19 (עמ' 68); הבהרה לבקשה למינוי מומחה חקירתי מיום 6.3.2014 (עמ' 86); בקשה מיום 3.3.2014 לקיום דיון בבקשה 18 (עמ' 11)).

לצד זאת, עו"ד מימון פעל בנושא ייצוגה של גב' סמרה בהליכים שונים מול בעלה לשעבר. לנספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה צורפו כתבי בי-דין לא מעטים בהליכים אלו שנערכו על-ידי עו"ד מימון.

הדעת נותנת ששני הצדדים לא סברו בזמן אמת שפעולות אלו נעשות בחינם. התנהלות זו מחזקת את המסקנה שהצדדים סברו שתמורה שתקבל גב' סמרה כתוצאה מפעולות אלו, תחשב לתמורה לצרכי הסכם שכר-הטרחה, וזאת מעבר לאיתור נכסים של בעלה לשעבר.

37. מכאן, מסקנתי היא שכוונת הצדדים הייתה שה"תמורה" שממנה ייגזר שכר-טרחתו של עו"ד מימון אינה רק בקשר לאיתור נכסים של בעלה לשעבר של גב' סמרה, אלא שמדובר במונח רחב יותר המקיף כל תמורה שתתקבל ומסוגים שונים. לאור עדיפותה הרבה של פרשנות זו, מצאתי שבענייננו אין בכלל הפרשנות נגד המנסח כדי להטות את הכף לטובת אימוץ עמדתה של גב' סמרה לגבי פרשנות ההסכם. זאת על אף יישומו של כלל זה במקרים המתאימים בהסכמי שכר-טרחת עורך-דין.

38. טענתה השנייה של גב' סמרה לגבי פרשנות הסכם שכר-הטרחה היא, שההסכם עוסק בתמורה ש"תתקבל", לשון עתיד, ומשכך אין הוא מתייחס לכספי מכר דירת בני הזוג לשעבר, שכן מכירה זו נעשתה טרם תחילת הייצוג. גם טענה זו, מצאתי שאין לקבלה. אכן, דירת בני הזוג לשעבר נמכרה לפני תחילת הייצוג. תמורתה התקבלה בידי כונס הנכסים טרם הייצוג והוחזקה אצלו. אולם אם יימצא שהייתה מניעה לקבלת אותם כספים, ואותה מניעה היא זו שעו"ד מימון הסירה בייצוגו את גב' סמרה, הרי שלאחר הסרת אותה מניעה "תתקבל" תמורה בידיה.

ודוק, למעשה מדובר במצב דברים שכיח למדי. לא אחת כשפונה לקוח אל עורך-דין, פנייתו היא באשר לזכאות שכבר קיימת לו לקבל דבר מה עוד טרם תחילת הייצוג. אולם, זכאות זו אינה מתממשת בשל מניעה כלשהי. או אז, עורך-הדין מסייע ללקוח בהסרת המניעה, וכך לממש את אותה זכאות. אם עשו הצדדים הסכם שכר-טרחה המבוסס על שיעור מן ההצלחה, קבלת הזכאות בעקבות הסרת המניעה היא התמורה שמתוכה עורך-הדין זכאי לשכרו.

לדוגמה, ללאה מגיע סכום כסף. סכום זה עשוי להגיע לה מכוח חוזה קודם, מכוח הדין שכבר קיים או מכוח פסיקה קודמת שבה יוצגה על-ידי עורך-דין אחר. אולם סכום זה אינו משולם לה בשל מניעה כלשהי – למשל, הגורם החייב בכספים מעלה נגדה טענות שונות. על כן, פונה לאה לעורכת-הדין שרה. השתיים מסכימות ששכר-הטרחה יחושב באחוזים מתוך כל תמורה שתתקבל. עורכת-הדין שרה פועלת להסרת המניעה, והכספים – שהזכאות לקבלתם הייתה קיימת קודם לכן, אולם הם לא שולמו בשל אותה מניעה – משולמים עתה ללאה. מתוך אותם כספים, זכאית עורכת-הדין שרה לשכר-טרחתה, ולפי ההסכם בין הצדדים. זהו מצב דברים שגרתי המאפיין כל אדם הסבור שלא משולמים לו כספים שהוא כבר זכאי להם, ועל כן פונה לסיוע של עורך-דין למימוש הזכאות.

לסיכום נקודה זו, גם התמורה בגין מכר הדירה, עשויה לבוא בגדר התמורה שייגזר ממנה שכר-הטרחה לפי ההסכם שעשו הצדדים. זאת בנסיבות שבהן אותה תמורה לא הועברה לידי גב' סמרה בשל מניעה כלשהי, ואם עו"ד מימון, באמצעות השירותים המשפטיים שהעניק, הביא להסרת אותה מניעה ולביצוע התשלום. זאת הגם שמכר הדירה נעשה לפני תחילת הייצוג, וככל שיסתבר שהסרת המניעה לקבלת התמורה התרחשה בעקבות הייצוג.

39. עתה לטענתה השלישית של גב' סמרה, והיא שעצם ביטול שיתופה בחובות בעלה לשעבר, אינו מהווה "תמורה" לפי הסכם שכר-הטרחה. לטענתה, לשם כך היה מקום לקבוע בהסכם ששכר-הטרחה ייגזר מן ההפחתה בסכום החובות שיוחסו לה. באשר לטענה זו, דעתי כדעת גב' סמרה. כאמור, על הסכם שכר-טרחה להיות מנוסח בבהירות, בייחוד כשמדובר בהסכם המותנה בתוצאה. משכך, על מנת לעגן כוונה של הצדדים לגזור את שכר-הטרחה מעצם הביטול או ההפחתה בשיתוף בחובות ומבלי שיש לתמורה ממשות בפועל, היה מקום לעשות כן במפורש. כפי שטענה גב' סמרה, לא אחת הדבר נעשה על-ידי צדדים להסכם שכר-טרחת עורך-דין, בציינם כי שכר-הטרחה ייגזר מכל הפחתה בחוב שיניב עורך-הדין. לעתים הדבר גם נעשה על-ידי נתבע הפונה לייצוג בתביעה שבה סיכון רב, ומוסכם כי שכר-הטרחה ייגזר מן ההפרש בין סכום התביעה לבין הסכום בו יחויב הנתבע בפועל. אולם תניה שכזו בהסכם אינה קיימת בענייננו.

היקש לענייננו הוא ממקרה שבו הוסכם על שכר-טרחה מותנה בתוצאה, ועורך-הדין דורש ששכר-טרחתו ייגזר גם מסכום התביעה שכנגד שהוגשה נגד לקוחו ושנדחתה. טענה מסוג זה של עורך-דין נדחתה בפסיקה, ונקבע (הפ"ב (מחוזי ת"א) 6827-11-11 ד"ר י. שגב ושות' עורכי דין נ' מאנה (15.1.2012) (כב' השופטת י' שבח) (בקשת רשות ערעור נדחתה, רע"א 1324/12)):

"למותר לציין כי עו"ד המנסח הסכם שכר טרחה חייב לעשות כן בצורה ברורה וחד משמעית, שאיננה מצריכה פרשנויות מיוחדות, בוודאי שנאסר עליו להטמין בהסכם שכר הטרחה מלכודת האמורה לכבול את לקוחו, הנותן בו אמון מלא, לעתיד לבוא... כאשר עו"ד מנסח הסכם שכר טרחה המכמת את שכרו באחוזים מכל טובת הנאה ש"יקבל" הלקוח, עליו להניח כי הלקוח מבין כי מדובר באחוזים מטובת הנאה ממשית שתתקבל בפועל, להבדיל מטובת הנאה ערטילאית שאיננה מתממשת. כאשר עו"ד סבור כי תביעה שכנגד המוגשת נגד מרשו כתוצאה מהתביעה שהגיש מרשו באמצעותו, הינה תביעה ממשית בעלת סיכוי כלשהו להתקבל וכי דורש הוא בגין הסרתה שכר טרחה נוסף (ולעיתים אכן יש דברים בגו), עליו להבהיר זאת ללקוחו ברחל בתך הקטנה, ולוודא כי הלקוח אכן מבין את הנדרש ומסכים לכך".

בדומה נקבע בתא"מ (שלום ת"א) 11848-12-10 ד"ר משה וינברג ושות' נ' וינרב, פיסקה 15 (29.1.2012) (ערעור נדחה, ע"א (מחוזי ת"א) 18812-03-12):

"יחסי הצדדים מושתתים על הסכם השכ"ט והמחלוקת אשר נתגלעה ביניהם נובעת משאלת פרשנותו של הסכם השכ"ט. פרשנות זו מחייבת ירידה לאומד דעתם של הצדדים וזו תיעשה הן על יסוד דיני הפרשנות הרגילים והן על יסוד ייחודיותו של הסכם שכר טרחה בין עורך הדין ללקוחו.

זכותה של התובעת לשכר טרחה נקבעה בהסכם השכ"ט כך: "שכר טרחה בשיעור 17.5% מתוך כל שיתקבל בגין טיפולנו המשפטי". לשונו של הסכם השכ"ט תומכת בפרשנות הנתבע: כל סכום שיתקבל, דהיינו – סכומים שתקבל אומגה בפועל, כטענתה. בכתב התשובה אשר הגישה התובעת (בסעיף 12) טוענת התובעת כי לפי הסכם השכ"ט חבות הנתבע בתשלום שכר הטרחה קמה "מתוך כל סכום שיתקבל בגין הטיפול המשפטי (לרבות כל שייחסך)". דא עקא, שמילים אלו – כל סכום שייחסך – אינן מופיעות בהסכם השכ"ט. לא בכדי בחרה התובעת להוסיף מילים אלו לכתב התשובה להבהרת גרסתה שכן בהעדרן מהסכם השכ"ט הרי שלשון הסכם השכ"ט תומכת בפרשנות הנתבע".

אומנם, ניתן לסבור שקיים הבדל בין תביעה שכנגד – שהיא עודנה בעלת סיכוי וסיכון – לבין חיוב שכבר קיים מכוח החלטה קודמת. אולם המשותף לאלו הוא הבהירות המתבקשת בהסכם שכר-הטרחה, כך שאם כוונת הצדדים היא ששכר-הטרחה ייגזר גם מחסכון שיגרם ללקוח או מהפחתת חוב, הרי שיש לעגנה במפורש בהסכם על מנת שהלקוח יהיה מיודע לגבי טיב ההתקשרות שלו עם עורך-דינו.

40. מכאן, שהפרשנות שיש לאמץ להסכם שכר-הטרחה למונח "תמורה", היא תמורה ממשית שתתקבל בידי גב' סמרה. זאת להבדיל מתמורה רעיונית או ערטילאית בדמות ביטול שיתופה בחובות בעלה לשעבר. כל זאת, כמובן, כל עוד לא נאמר בהסכם שכר-הטרחה בבהירות אחרת – ובענייננו לא נאמר בבהירות אחרת.

41. הערה נוספת היא שלטעמי, פרשנות נכונה של ההסכם היא שעל מנת שיהיה זכאי עו"ד מימון לשכר-טרחה הנגזר מתמורה המתקבלת בידי גב' סמרה, עליו גם להראות קשר ענייני בין פועלו בייצוגה לבין קבלת אותה תמורה. אך מובן שאם בעת שיוצגה גב' סמרה על-ידי עו"ד מימון זכתה היא בתמורה ללא קשר לייצוג שנעשה על-ידו, הרי שאין מדובר בתמורה שעל בסיסה הוא זכאי לקבל שכר-טרחה. כלומר, השאלה אינה רק איזו תמורה קיבלה גב' סמרה בעת שיוצגה על-ידי עו"ד מימון, אלא גם איזו תמורה קיבלה היא בזכות הייצוג שנתן לה. נראה שהצדדים אינם חלוקים על עקרון זה, הגם שהם כמובן חלוקים מהבחינה העובדתית איזו תמורה הניבו שירותיו המשפטיים של עו"ד מימון, אם בכלל.

42. נסכם. עו"ד מימון זכאי לשכר-טרחתו מ"תמורה" שתתקבל בידי גב' סמרה. לטעמי פרשנות ההסכם היא שה"תמורה" אינה רק זו הנעוצה באיתור נכסים של בעלה לשעבר של גב' סמרה, והיא עשויה להיות תמורה מסוגים שונים. בכלל זאת, מקור אותה "תמורה" עשוי להיות בתמורת מכר הדירה של בני הזוג לשעבר, הגם שדירה זו נמכרה לפני תחילת הייצוג. זאת ככל שתמורת מכר הדירה לא התקבלה בידי גב' סמרה והיא לא הצליחה לממשה בשל מניעה כלשהי, שעו"ד מימון פעל להסרתה. מנגד, על התמורה להיות ממשית, ותמורה ערטילאית כדוגמת הפחתה בגובה של חוב לא תספיק לשם כך.

43. נמחיש זאת שוב באמצעות דוגמה. ללאה מגיע סכום כסף בן מיליון ש"ח. סכום זה כבר מגיע לה לשיטתה מכוח זכאות שקיימת לה. אולם סכום זה אינו מתקבל בידיה בפועל שכן יריבתה, רחל, שאמורה לשלם לה את אותו סכום, מעלה נגדה טענות קיזוז ששויין 2.5 מיליון ש"ח. על כן פונה לאה לעורכת-הדין שרה, ומוסכם ששרה תגבה את שכר-טרחתה באחוזים מכל תמורה שתתקבל. שרה פועלת ומביאה לדחייתן של כל טענות הקיזוז של רחל. כתוצאה מכך לאה מקבלת לידיה מיליון ש"ח כפי שהייתה זכאית להם. שרה אינה זכאית לשכר-טרחה מן ההטבה הערטילאית שבעצם הסרת טענות קיזוז בסך 2.5 מיליון ש"ח (מאחר שבהסכם לא נאמר בבהירות שכך יהיה). אולם בהסרת טענות הקיזוז, קיבלה לאה סכום בן מיליון ש"ח ומימשה את זכאותה. זוהי התמורה שממנה ייגזר שכר-הטרחה של עורכת-הדין.

44. מדוגמה זו רואים אנו דבר נוסף, והוא שאם עורכת-הדין שרה תבקש לקבל הן שכר-טרחה הנגזר מעצם ביטול טענות הקיזוז בשיעור של 2.5 מיליון ש"ח, והן שכר-טרחה הנגזר מקבלת התמורה הממשית בידיה של לאה בסך מיליון ש"ח, הרי שסעדים אלו חופפים. זאת שכן ככל שקטנה טענת הקיזוז, ומרגע שלאה עולה מעל "קו האפס" ומתחילה לזכות בתמורה המגיעה לה, כל שקל המופחת מטענות הקיזוז הוא גם אותו שקל שמזכה אותה בתמורה ממשית.

45. לסיום, כבר בשלב זה אנו רואים כי יש לדחות את תביעתו של עו"ד מימון המתייחסת לקבלת שכר-טרחה בשיעור של 20% מתוך עצם ביטול השיתוף של גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר. הטבה זו היא ערטילאית, ועל מנת לקבל שכר-טרחה על בסיסה היה מקום שהדבר ייאמר בבהירות בהסכם שכר-הטרחה.

למעלה מן הנדרש, לא מן הנמנע שחלקו של סעד זה חופף לסעד שעניינו גזירת שכר-הטרחה מהתמורה בגין מכר הדירה. זאת שכן מן הרגע שהפחתת החובות שיוחסו לגב' סמרה הביאה את גב' סמרה "מעל קו האפס", הפחתה של כל שקל בייחוס החובות גם מביאה לקבלת שקל מכספי מכר הדירה. אעיר כי שאלת חפיפת הסעדים מובאת למעלה מן הנדרש ובזהירות המתחייבת, שכן בהשלמת הטיעון בעל-פה ציין עו"ד מימון שהדבר לא נטען על-ידי גב' סמרה (עמ' 75 ואילך לפרוטוקול מיום 3.3.2022).

הערה נוספת לעניין סעד זה היא שלא הובאה ראיה לכך שבזמן אמת עו"ד מימון דרש מגב' סמרה שכר-טרחה המבוסס על עצם ביטול השיתוף בחובות, וזאת עד להגשת כתב התביעה המתוקן (אף בבקשה לפיצול סעדים שהגיש עו"ד מימון לא טען הוא לשכר-טרחה מסוג זה, אלא לשכר-טרחה בשל ייצוג שחרג מההסכם בכתב בין הצדדים; בקשה מיום 3.4.2014). דהיינו, אין אינדיקציה לכך שבזמן אמת עו"ד מימון סבר ששכר-טרחה זה מגיע לו ונובע מן ההסכמות בין הצדדים.

ב. יישום הסכמת הצדדים על העובדות

46. לאחר שעמדנו על ההסכם בין הצדדים ועל פרשנותו, נבחן האם זכאי עו"ד מימון לשכר-טרחת עורך-דין על בסיס העובדות שהוכחו.

47. שאלה זו תבחן בשלוש תחנות זמן: הראשונה היא בעת שנכרת הסכם שכר-הטרחה, שאז נבחן את מצבה ההתחלתי של גב' סמרה. תחנת הזמן השנייה היא בעת אישור הסדר הנושים של בעלה לשעבר של גב' סמרה ביום 6.1.2013. התחנה השלישית והאחרונה היא בעת אישור ההסדר בנוגע לגב' סמרה עצמה, ביום 10.3.2014.

48. לנוחות הקורא, נסכם כבר עתה את הממצאים והמסקנות שיובאו להלן:

(א) מצבה ההתחלתי של גב' סמרה עת נכרת הסכם שכר-הטרחה בינה לבין עו"ד מימון היה, שהיא חויבה במחצית מחובות בעלה לשעבר בסך 2,420,000 ש"ח. בנסיבות אלו לא יכלה היא לקבל לידיה את מחצית מיתרת תמורת הדירה בסך 943,596 ש"ח.

(ב) ביום 6.1.2013 אושר הסדר נושים בעניין בעלה לשעבר של גב' סמרה, שבו הופחתה מצבת חובותיו לנושיו לכדי 10% מהם. מסקנתי היא שהסדר זה השליך גם על ייחוס מחצית מהחובות לגב' סמרה. כלומר, הסדר נושים זה השפיע על מצבה של גב' סמרה ושיפר אותו, בכך ששיעור שיתופה בחובות הופחת ב-90%, כפי שהדבר נעשה לגבי בעלה לשעבר. אולם הסדר זה אינו דבר שהושג באמצעות או בסיוע עו"ד מימון. על כן, שיפור זה במצבה של גב' סמרה (כלומר, הפער במצבה בין תחנת הזמן הראשונה לבין תחנת הזמן השנייה), אינו בגדר "תמורה" שממנה ייגזר שכר-טרחתו.

(ג) ביום 10.3.2014 הושג בבית המשפט של פשיטת הרגל הסדר בעניינה של גב' סמרה עצמה. הסדר זה שיפר את מצבה של גב' סמרה עוד יותר. כתוצאה ממנו קיבלה גב' סמרה מתמורת מכר הדירה יותר מאשר הייתה מקבלת לאחר הסדר הנושים שעשה בעלה לשעבר. הסדר זה נעשה באמצעות ובסיוע עו"ד מימון אשר פעל לגיבושו. ההטבה שהניבה גב' סמרה מההסדר כפי שאושר בדיון זה, לעומת מצבה של גב' סמרה בתחנת הזמן הקודמת (כלומר, הפער במצבה בין תחנת הזמן השנייה לבין תחנת הזמן השלישית), היא "תמורה" שממנה עו"ד מימון זכאי לגזור את שכר-טרחתו לפי ההסכם בין הצדדים.

ב(1) מצבה של גב' סמרה בעת כריתת הסכם שכר-הטרחה ביום 4.10.2012

49. בעת כריתת הסכם שכר-הטרחה, מכר הדירה כבר נעשה. אולם הכספים בגין מכר הדירה שלהם הייתה זכאית גב' סמרה לא הגיעו לידיה (בסך 943,596 ש"ח). זאת שכן באותה העת כבר הייתה תלויה ועומדת נגד גב' סמרה החלטה המורה על שיתופה במחצית מחובות בעלה לשעבר, בסך 2,420,000 ש"ח. זו היא נקודת ההתחלה שבה באו הצדדים לכדי הסכם ביניהם.

ב(2) אישור הסדר הנושים של בעלה לשעבר של גב' סמרה ביום 6.1.2013

50. ביום 6.1.2013 אושר הסדר נושים בעניין בעלה לשעבר של גב' סמרה. בהסדר הנושים הוסכם על הפחתת חובותיו של מר סמרה לכדי 10% מהם. גב' סמרה טוענת כי פועל יוצא של הסדר הנושים שעשה בעלה לשעבר הוא שגם שיתופה בחובות קטן לאותו השיעור. גב' סמרה מוסיפה כי לעו"ד מימון לא הייתה תרומה לגיבוש הסדר הנושים של בעלה לשעבר. על כן, לשיטתה, הפחתת שיעור החובות שיוחסו לה לכדי 10% אינה יכולה להיזקף לזכותו של עו"ד מימון. בלשון גב' סמרה בכתב ההגנה (סעיפים 91-90; וראו גם סעיף 20 לתצהירה):

"...אין התובע יכול לזקוף לזכותו פעולה משפטית כלשהי הקשורה בהסדר הנושים ובהקטנת הסכום בו על הנתבעת להשתתף בחובות בעלה ל-10%.

91. יודגש, במסגרת ההפטר שאושר סוכם על תשלום 10% מחובות הגרוש, כך שברור שלא יכולה להיות כל דרישה כלפי הנתבעת העולה על הסכום שאושר לגרוש. הרי אם הנתבעת מחויבת מכוח הלכת השיתוף אף בחובו [של] הגרוש, היא לא יכולה להיות מחויבת ביותר ממה שחויב הגרוש" [ההדגשות הושמטו, א.ו.].

כן טענה גב' סמרה בסיכומיה, כי ביום 6.1.2013 "אושר הסדר הנושים לפיו החוב של מר סמרה יופחת מ-4,820,000 ש"ח ל-482,000 ש"ח... רוצה לומר, לכל היותר חלקה של הנתבעת עמד על מחצית היינו 242,000 ש"ח" (סעיפים 30-29 לסיכומי התשובה של גב' סמרה בתביעתו של עו"ד מימון; לדעתי הסכום אמור להיות 4,840,000 ש"ח).

מנגד טוען עו"ד מימון, שגם לאחר אישור הסדר הנושים של בעלה לשעבר של גב' סמרה, ייחוס חובותיו לגב' סמרה בסך 2,420,000 ש"ח נותר על כנו. בלשונו בסעיף 72 לסיכומיו הראשיים:

"סעיף 20 לתצהיר איריס, לפיו היא לא הייתה אמורה לשלם את הסך של 2.42 מיליון ש"ח (כאמור בהחלטת כבוד הש' אלשייך מיום 29/2/12) אלא אך ורק 10% מכך לאור הסדר הנושים של הגרוש – הוכח כשקרי והוא מלמד על חוסר הבנתה בהליכי פשיטת רגל, כמו גם בחזקת השיתוף. שהרי, לאחר ההחלטה לפיה איריס חייבת מחצית מחובות הגרוש, הרי שלמעשה החוב מתפצל לשני חלקים: האחד, 1/2 החוב, בבעלות הגרוש. השני, 1/2 החוב, בבעלות איריס. לפיכך, כאשר הגרוש הגיע להסדר נושים עם נושיו, בדבר תשלום 10%, מדובר על הסדר שאיריס אינה צד לו ומשכך מדובר על הסדר שחל רק על 1/2 שלו מהחוב, ולא על ה- 1/2 של איריס מהחוב".

גם בכתב התביעה המתוקן ובכתב התשובה העלה עו"ד מימון טיעונים שמהם עולה, שעמדתו היא שהסדר הנושים שאליו הגיע בעלה לשעבר של גב' סמרה אינו משליך על חיובה של גב' סמרה במחצית מחובותיו בשיעור של 2,420,000 ש"ח (סעיפים 10-9 לכתב התביעה המתוקן; סעיפים 4 ו-6 לכתב התשובה).

51. במחלוקת זו מצאתי שיש להעדיף את עמדתה של גב' סמרה. בנוסף, וכפי שיוסבר להלן, אם נסבור שקיים ספק בנושא ושכפות המאזניים בין שתי העמדות הן מעויינות, הרי שיש לזקוף ספק זה לחובת עו"ד מימון כמי שנטל השכנוע מוטל על כתפיו כתובע.

52. חיוב אדם להשתתף בחובות בן זוגו עשוי להתבסס על אדנים משפטיים שונים ומגוונים (עיינו, הדיון בנושא בע"א 6839/19 חדד נ' פיקהולץ (‏20.1.2021)). בענייננו, קיימות ראיות לכך שכוונת הצדדים הנוגעים בדבר הייתה, כי הסדר הנושים של מר סמרה שבו הופחתו חובותיו לכדי 10% מהם, משליך גם על השתתפותה של גב' סמרה בחובותיו.

ראשית, נפתח בהסדר הנושים עצמו (נספח ד' לתצהירה של גב' סמרה). ההסדר אינו עוסק רק במחצית מחובותיו של מר סמרה. בבקשה לאישור הסדר הנושים מצוינים סך חובותיו של הבעל לשעבר שאושרו על-ידי המנהל המיוחד כעומדים על 4,940,974 ש"ח. ההסדר הוא, כי "החייב מציע הצעת הסדר-הפטר לפיה ישולם לנושים אשר תביעת חובם אושרה על ידי המנהל המיוחד דיבידנד בשיעור 10%..." (סעיף 6 לבקשה לאישור ההסדר). הדבר תומך במסקנה כי הסדר הנושים שעשה בעלה לשעבר של גב' סמרה עוסק בכל חובותיו, והביא להפחתה של כל חובותיו. זאת, למשל, להבדיל ממקרה שבו הסדר הנושים היה עוסק במחצית מחובותיו, כשיטתו של עו"ד מימון בדבריו שצוטטו לעיל שלפיה "החוב מתפצל לשני חלקים: האחד, 1/2 החוב, בבעלות הגרוש. השני, 1/2 החוב, בבעלות איריס".

שנית, לאחר הגשת הבקשה לאישור הסדר הנושים, הגישה גב' סמרה, באמצעות עו"ד אסף ג'רבי ממשרדו של עו"ד מימון, "בקשה דחופה", שבה ביקשה, בין היתר, להצטרף כמשיבה להליכים הנוגעים להסדר ולהשיב לו, ובינתיים שלא לקיים בו דיון (בקשה מיום 4.9.2012, מוצג 4 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה). להבנתי תשובת המנהל המיוחד לבקשה זו הוגשה במסגרת נספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה (עמ' 45 לעותק הסרוק בתיק). בתגובה זו כתב המנהל המיוחד כך:

"שום זכות של המבקשת לא תיפגע אם יקודם הסדר הנושים, ולאור שיתופה בחובות החייב עשויה אף ליהנות מכך. אינטרס החייב ואינטרס הנושים הוא לקדם את הליכי ההסדר (ממנו עשויה גם המבקשת ליהנות), ובבקשה דנן לא הראתה כיצד תיפגע אם יקודם הסדר הנושים. ככל שהסדר הנושים מיטיב עם החייב – הוא מיטיב אף עם המבקשת" [ההדגשות הוספו, א.ו.].

דברים אלו אינם מתיישבים עם טענתו של עו"ד מימון, שלפיה תוצאת השיתוף בחובות היא חלוקת סך החוב חצי-חצי בין בני הזוג לשעבר, כשכל הסדר שעושה האחד אינו משפיע על האחר. עמדת המנהל המיוחד הייתה, כי ככל שמתגבש הסדר המיטיב עם בעלה לשעבר של גב' סמרה, הוא מיטיב גם עמה.

שלישית, מסקנה דומה עולה מההחלטה המאשרת את הסדר הנושים של מר סמרה, אשר אימצה את עמדתו של המנהל המיוחד. בהחלטה זו נקבע: "אני מסכימה ללא סייג עם עמדתו של המנהל המיוחד כי שום זכות מזכויותיה של המבקשת לא תפגע אם הסדר הנושים יקודם. יותר מכך, לאור שיתופה בחובות החייב, אם החלטה זו לא תבוטל, היא אפילו יכולה להנות מכך" (עמ' 4 שורות 26-24 לפרוטוקול מיום 6.1.2013). כלומר, לעמדת בית המשפט של פשיטת הרגל, גב' סמרה "אפילו יכולה להנות" מהסדר הנושים. אמירה זו אינה מתיישבת עם עמדתו של עו"ד מימון. זאת שכן לעמדתו, הסדר הנושים של הבעל לשעבר אינו משפיע על שיעור החובות שבו חייבת גב' סמרה.

ודוק, עו"ד מימון הפנה בהשלמת הטיעון בעל-פה לכך שבית המשפט של פשיטת הרגל קבע שלגב' סמרה אין מעמד באישור הסדר הנושים, ועל בסיס זה טען שאין הסדר הנושים משליך עליה (עמ' 77 שורה 30 ואילך לפרוטוקול מיום 3.3.2022). אולם קביעת בית המשפט של פשיטת הרגל כיוונה לכך שגב' סמרה אינה נושה של בעלה לשעבר. אין בכך כדי לגרוע מקביעתו שהיא עשויה ליהנות מהסדר הנושים בהיותה שותפה בחובותיו.

רביעית, דומה שזו גם הייתה עמדתו של עו"ד אסף ג'רבי ממשרדו של עו"ד מימון. עו"ד ג'רבי כתב במכתב מיום 19.12.2012 מטעמו אל עו"ד קאופמן, כי הוא מבקש לקבל מידע מסוגים שונים, והוסיף, "מרשתי, הגב' איריס סמרה, הינה שותפה לחובותיו של החייב, לאור החלטת ביהמ"ש, וזאת עד לדיון בבקשה שהוגשה לביטול אותה החלטה. לאור שיתופה בחובות, ההשלכות באשר לאישור או אי אישור הסדר הנושים, ישפיעו על מרשתי" (צורף בעמ' 54 לתת-נספח הראשון לנספח ג' בקובץ הסרוק). עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם הטענה שלפיה החובות נחלקו חצי-חצי, כשכל אחד מבני הזוג לשעבר עושה הסדר שאינו משליך על משנהו.

חמישית, תמיכה לכך גם ניתן למצוא בהסדר שגובש לבסוף עם גב' סמרה בדיון מיום 10.3.2014 ובסבירות הסכומים שנקבעו בו. באותו דיון הודיעו עו"ד מימון ועו"ד קאופמן כי הגיעו להסכמות שכללו ביטול השיתוף של גב' סמרה בחובות בעלה. אחד הנושים התנגד לכך. לאחר מכן הגיעו הצדדים להסכמה לפסיקה על דרך הפשרה. בית המשפט קבע כי מתוך תמורת מכר הדירה (בסך 943,596 ש"ח לטענת גב' סמרה, שלא נסתרה), תקבל גב' סמרה 833,000 ש"ח. פסק-הדין מטבעו אינו מנומק, אולם ההפחתה שנעשתה בחלקה של גב' סמרה מתמורת מכר הדירה היא מידתית וסבירה אם נסבור שבאותה עת היא חויבה בשיעור של 10% ממחצית חובות בעלה לשעבר (כלומר, בסך של 242,000 ש"ח), וכשתלויה ועומדת בקשה לביטול ההחלטה המורה זאת. בנסיבות אלו גם התנהלותו של אותו נושה שהתנגד בתחילה לביטול השיתוף בחובות של גב' סמרה ולאחר מכן נתן את הסכמתו לפסיקה על דרך הפשרה נראית סבירה והגיונית – שכן אחרת מדוע שיוותר על העברת מלוא חלקה של גב' סמרה במכר הדירה לקופת פשיטת הרגל. כלומר, באימוץ עמדתה של גב' סמרה לגבי השלכת הסדר הנושים של בעלה לשעבר גם עליה, התנהלות בעלי הדין בדיון מיום 10.3.2014 והסכום שפסק בית המשפט על דרך הפשרה נראים סבירים ומידתיים.

לסיכום, הסדר הנושים עצמו, דברי המנהל המיוחד, קביעות בית המשפט של פשיטת הרגל, וגם התנהלות בעלי הדין בדיון שבו גובש ההסדר עם גב' סמרה, מביאים למסקנה שאלו ראו את הסדר הנושים ככזה שמשפיע גם על שיעור חיובה של גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר, ומאחר שזוהי כוונת הצדדים שנגעו בדבר, כך אכן יש לראותו.

53. עו"ד מימון מביא מספר אינדיקציות אשר לשיטתו תומכות בעמדתו. מצאתי שאין לקבל טענות אלו. ראשית, עו"ד מימון מפנה לחקירתו הנגדית של עו"ד קאופמן. תחילה יצוין שעיון בעדותו של עו"ד קאופמן מלמד, כי זה העיר מספר פעמים שאין לו זיכרון טוב לגבי תאריכים ומועדים הנוגעים להשתלשלות העניינים, כמו גם לגבי נושאים אחרים. תשובתו שאינו זוכר, חזרה על עצמה לא אחת במהלך עדותו. עו"ד קאופמן השיב בקטע שאליו הפנה עו"ד מימון כדלקמן (עמ' 6 לפרוטוקול):

"ש. מפנה לשורות 20-22 [בעמ' 2 בפרוטוקול מיום 6.1.2013 בבית המשפט של פשיטת הרגל, א.ו.] תאשר שאתה טענת שאם סמרה לא תגיע להסדר אז כל חלקה בדירה יועבר לטובת הנושים?

ת. זו הייתה המטרה.

ש. מלכתחילה היא לא הייתה אמורה לקבל לשיטתך מהדיון מ- 6/1/13, היא לא הייתה אמורה לקבל שקל מדירת המגורים אלא אם כן היא מגיעה להסדר?

ת. המטרה הייתה לקחת את הזכויות המגיעות לה מבית המגורים, נכון לאותו שלב לא גיבשנו סכומים ולא דיברנו על מספרים. זו הייתה המטרה".

כלומר, שאלותיו של עו"ד מימון היו, האם אלמלא הסדר עם גב' סמרה – שאז הייתה נותרת עם שיתופה בחובות בעלה לשעבר, ולאחר שבעלה לשעבר הגיע להסדר נושים – כל חלקה בדירה מיועד לעבור לנושים. היינו, שמא הסדר הנושים של בעלה לשעבר לא היטיב עם גב' סמרה. עו"ד קאופמן אומנם העיד בתחילה, "זו היתה המטרה". אולם לאחר מכן עו"ד קאופמן סייג דבריו והוסיף שבאותו שלב לא גובשו סכומים ולא דיברו על מספרים. עדות זו אינה יכולה להאפיל על עמדתו של עו"ד קאופמן בזמן אמת כפי שהוגשה בכתב לבית המשפט של פשיטת הרגל, שלפיה ככל שהסדר הנושים של בעלה לשעבר של גב' סמרה מיטיב עמו, הוא גם מיטיב עם גב' סמרה.

כן יצוין שבפרוטוקול הדיון מיום 6.1.2013, בקטע שאליו הופנה עו"ד קאופמן, הוא אמר: "כפי שהגבתי להסדר, מעבר לכספי ההסדר, ניסינו להגיע לפשרה עם גרושת החייב, אם לא נגיע להסכמה חלקה של האשה מתמורת המכר יצטרפו לכספי הסדר הנושים ומכאן ברורה התועלת לנושים" (עמ' 2 שורות 22-20 לפרוטוקול מיום 6.1.2013 בבית המשפט של פשיטת הרגל). דברים אלו לא מאוד ברורים. מכל מקום, לא נאמר בהם מפי עו"ד קאופמן כמה מחלקה של גב' סמרה מתמורת מכר הדירה יצטרפו לקופת פשיטת הרגל אילולא הסדר מוסכם עם גב' סמרה. אין זה ברור שבמילים "חלקה של האשה", כוונת עו"ד קאופמן הייתה לומר, "כל" חלקה (כפי שנשאל בחקירה הנגדית).

שנית, עו"ד מימון הפנה לבקשה שהגיש עו"ד קאופמן לעיקול כספיה של גב' סמרה המגיעים לה מתמורת מכר הדירה. תחילה אציין, שלבדיקתי לא אותרה בקשה זו במסמכים הקיימים בתיק. זאת הגם שהתשובה לאותה בקשה מצויה בתיק (נספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה, עמ' 32 לעותק הסרוק בתיק). מעבר לכך, מדובר בבקשה אשר הוגשה לפני שאושר הסדר הנושים של מר סמרה (בהמשך נספח ג' מופיע דף פקס לגבי שליחת התשובה לבקשה לעו"ד קאופמן ביום 24.10.2012; להבנתי בקשה זו היא בקשה 21 והיא מוזכרת בפרוטוקול הדיון מיום 6.1.2013, בעמ' 1 שורה 26 עד עמ' 2 שורה 1 לפרוטוקול). כלומר, ככל שבבקשה זו ביקש המנהל המיוחד לעקל את מלוא כספי התמורה המגיעים לגב' סמרה בעקבות מכר הדירה, הרי שזו בקשה שהוגשה לפני אישור הסדר הנושים של בעלה לשעבר. משכך, לא ניתן ללמוד מבקשה זו על ההשלכה של הסדר הנושים על גב' סמרה לאחר אישורו.

שלישית, עו"ד מימון טוען בכתבי טענותיו, כי בהחלטת בית המשפט המאשרת את הסדר הנושים של בעלה לשעבר של גב' סמרה, נקבע כי חלקה של גב' סמרה בתמורת מכר הדירה תועבר לקופת פשיטת הרגל (סעיפים 10-9 לכתב התביעה המתוקן). בלשונו בכתב התשובה בתביעתו: "...גם המחצית השייכת לנתבעת [מכספי מכר הדירה, א.ו.] – יועדה לנושים בתיק הפירוק, כך שהנתבעת לא אמורה היתה לקבל ממכירת הדירה אף לא שקל אחד. כך הוחלט בבית המשפט המחוזי, בתיק הפירוק, בדיון שהתקיים ביום 6/1/13" (סעיף 4 לכתב התשובה). ובהמשך, כספי מכר הדירה, "... היו מיועדים במלואם, לפי ההחלטה מיום 6/1/13, לקופת הכינוס" (סעיף 6 לכתב התשובה; וראו גם סעיף 13 לכתב התשובה; סעיף 5 לסיכומיו הראשיים). אולם עיון בהחלטת בית המשפט מיום 6.1.2013 מלמד שאין בה קביעות מסוג זה.

רביעית, עו"ד מימון מפנה בסיכומיו לכך שבדיון מיום 10.3.2014 אחד הנושים התנגד להסדר שלפיו תבוטל ההחלטה בדבר חיוב גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר. מכאן ניתן לטעון, שאם נכונה גישתה של גב' סמרה, הרי שאותו נושה ממילא יכול לפרוע את החוב (בשיעור של 10%) מחלקו של בעלה לשעבר של גב' סמרה במכר הדירה, כך שאין הוא זקוק עוד לגב' סמרה ולשיתופה בחובות. מכאן, שהתנגדותו של הנושה לביטול השיתוף בחובות של גב' סמרה נבעה מכך שלעמדת אותו נושה עדיין יש משמעות לשיתוף זה בחובות, מעבר לחוב שמוטל על בעלה לשעבר (סעיף 72 לסיכומיו הראשיים).

עיון בפרוטוקול הדיון מיום 10.3.2014 מלמד שאכן אחד הנושים התנגד לביטול שיתופה של גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר (עמ' 3 שורות 21-20 לפרוטוקול הדיון). אולם אותו נושה או בא-כוחו לא זומנו לעדות, כך שאין לדעת מה היו המניעים שלו להתנגד לביטול שיתוף גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר. למשל, איננו יודעים מה הייתה מידת ידיעתו של הנושה על הכספים הקיימים לבעלה לשעבר של גב' סמרה ממכר הדירה והאם היה יכול לסבור שהחוב כלפיו יפרע גם בלעדי גב' סמרה.

חמישית, ניתן כמובן לשאול, מדוע התנגדה גב' סמרה להסדר הנושים של בעלה לשעבר. שהרי אם זה פועל לטובתה ומביא גם להקטנת חלקה בחובות, מדוע שתתנגד אליו? אולם נראה שבזמן אמת, גב' סמרה סברה שאילולא הסדר הנושים היא תוכל להביא לתוצאה טובה יותר בדבר ביטול הליכי פשיטת הרגל על בסיס החומר החקירתי שצברה (ראו, סעיף 19 לכתב התביעה של גב' סמרה). בשל כך הוגשה באמצעות בא-כוחה הקודם בקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל. אומנם, מבחינה אובייקטיבית ניתן לסבור שסיכויי בקשה זו היו כאלו או אחרים; אולם מבחינה סובייקטיבית, הדבר מסביר את עמדתה של גב' סמרה באותה עת שהתנגדה לאישור הסדר הנושים של בעלה לשעבר.

כך, בדיון מיום 10.3.2014 נקבע כי לאור הסדר הנושים שעשה מר סמרה, בקשת גב' סמרה לביטול הליכי פשיטת הרגל התאיינה (עמ' 2 לפרוטוקול). כך שלאור אמונתה של גב' סמרה בהיתכנות בקשתה לביטול הליכי פשיטת הרגל, אכן היה טעם מבחינתה להתנגד לאישור הסדר הנושים של מר סמרה.

שישית, ניתן גם לשאול מה הטעם שנותר ברצון גב' סמרה לבטל את חיובה שלה במחצית מחובות בעלה לשעבר, אם ממילא לאחר הפחתת החוב לכדי 10% בעלה לשעבר יכול לפרוע אותו מחלקו במכירת הדירה. אולם לביטול זה של השיתוף בחובות עדיין תתכן משמעות, שכן הדבר משפיע על האופן שבו תחולק יתרת תמורת מכר הדירה לאחר התשלום לנושים: שווה בשווה בין גב' סמרה לבין בעלה לשעבר (אם שיתופה בחובותיו יוותר על כנו), או שמא מלוא התשלום לנושים ייוחס לבעלה לשעבר ויעשה מחלקו בדירה בלבד (אם שיתופה בחובותיו יבוטל).

54. לבסוף, יתכן שנותר ספק בשאלת ההשלכה של הסדר הנושים של בעלה לשעבר של גב' סמרה עליה עצמה, כך שכפות המאזניים הן מעויינות. ואכן, קיים חוסר בהירות כיצד בוצעה החלוקה לנושים לאחר הדיון מיום 10.3.2014: בית המשפט הורה שהפער בין הסכום שנפסק לזכות גב' סמרה על דרך הפשרה לבין יתרת מכר הדירה יועבר לקופת פשיטת הרגל. אולם לא הוצגו ראיות לגבי אופן החלוקה, ומה עלה בידי הנושים לגבות קודם לכן מחלקו של מר סמרה במכר הדירה (יצוין שבחקירתו החוזרת של עו"ד קאופמן הוצג לו כנראה מסמך העוסק בחלוקת כספים לנושים – ועו"ד מימון התנגד להגשת המסמך ולבדיקתי הוא לא הוגש).

אולם ככל שנותר ספק בנושא, עליו להיזקף לחובת עו"ד מימון. זאת מאחר שנטל השכנוע להוכחת התמורה שהניבה גב' סמרה בעקבות ייצוגו, מוטל על כתפיו.

55. מכל מקום, גם אם נסבור שעל-פי הדין החל, פורמאלית אין הסדר הנושים שגיבש מר סמרה משליך על סכום החוב שבו חבה גב' סמרה מכוח שיתופה בחובותיו, וזאת כל עוד לא ניתנה החלטה מפורשת המורה על כך, דומה שכך יש לראות את הדברים בעולם המעשה. זאת מאחר שנראה שאם ציפה נושה של מר סמרה אשר ויתר על 90% מחובו, לגבות סכום הגדול פי עשרה מרעייתו לשעבר על בסיס שיתופה בחובות, ציפייתו עשויה להיות שלא סבירה. כלומר, גם אם דה-יורה חיובה של גב' סמרה בחוב בסך 2,420,000 ש"ח נותר על כנו לאחר אישור הסדר הנושים של בעלה לשעבר, נראה שדה-פקטו לנושים לא הייתה ציפייה שהיא תישא בסכום זה. כאמור, מההתנהלות שאירעה בדיון מיום 10.3.2014 – שבו תחילה התנגד אחד הנושים לוותר על שיתופה של גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר, אולם התרצה בפסיקה על דרך הפשרה שבה למעשה חויבה גב' סמרה בסכומים צנועים יחסית – למדים שאכן זו הייתה תפיסתם של הצדדים את מצב הדברים.

56. ואכן, בהשלמת הטיעון בעל-פה הסכים עו"ד מימון לכך שהסדר הנושים שעשה מר סמרה הפחית את "המוטיבציה" של נושיו לגבות את חובם מגב' סמרה מכוח שיתופה בחובות. בלשון בא-כוחו בהשלמת הטיעון, "מעבר לכך שעו"ד קאופמן כותב שהגב' סמרה עשויה ליהנות מכך, אני מניח שהכוונה שלו היא שברגע שהחייב, שהוא החייב הראשי מה שנקרא[,] מגיע להסדר עם נושיו, המוטיבציה שלהם להמשיך ולגבות מהגרושה שלו תהיה נמוכה יותר... אני מניח שהכוונה מטיב עם המבקשת בזה שאם החייב הראשי, שזה הגרוש[,] מגיע להסדר עם נושיו אז המוטיבציה שלהם לרדת לנכסי אשת הגרוש תהיה נמוכה יותר... אני מניח שכוונת כבוד השופטת אלשיך ככוונת המנהל המיוחד שאם החייב הראשי מגיע להסדר עם נושיו המוטיבציה שלהם להמשיך ולגבות מאשתו, גרושתו תהיה נמוכה יותר" (עמ' 80 לפרוטוקול מיום 3.3.2022). דהיינו, גם לשיטתו, להסדר הנושים של מר סמרה היה השלכה בפועל "ובשטח" על שיתופה של גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר.

57. סיכום ביניים, מסקנתי היא שיש להעדיף את העמדה שלפיה כתוצאה מהסדר הנושים שאליו הגיע בעלה לשעבר של גב' סמרה, גם שיתופה של גב' סמרה בחובותיו פחת בהתאם לכדי שיעור של 242,000 ש"ח. גם אם נסבור שלא כך היה פורמלית ודה-יורה, הרי שכך דה-פקטו. אם כן, הסדר הנושים של בעלה לשעבר של גב' סמרה שיפר את מצבה. כתוצאה ממנו גב' סמרה הייתה זכאית לקבל את ההפרש בין תמורת מכר הדירה (943,596 ש"ח) לבין המניעה שעדיין הייתה תלויה ועומדת נגדה בדבר שיתופה בחובות בעלה, אולם זאת כבר בסכום פחוּת (242,000 ש"ח). האם זכאי עו"ד מימון לקבל שכר-טרחה הנגזר מהפרש זה?

58. התשובה לכך היא בשלילה. זאת שכן עו"ד מימון לא תרם בשירותיו המשפטיים לגיבוש הסדר הנושים של בעלה לשעבר של גב' סמרה. ראשית, עיון בכתב התביעה המתוקן מלמד שאין טענה מסוג זה בפיו של עו"ד מימון. היינו, עו"ד מימון אינו טוען בכתב התביעה המתוקן שתרומתו הייתה באישור הסדר הנושים של מר סמרה. תיאור השתלשלות העניינים בכתב התביעה המתוקן הוא שתרומתו הייתה בהסדר שנעשה לגבי גב' סמרה ביום 10.3.2014, שבו "נהפכו היוצרות" (סעיף 15 לכתב התביעה המתוקן). עו"ד מימון מתאר את הסדר הנושים שגובש בעניינו של בעלה לשעבר של גב' סמרה ביום 6.1.2013 ככזה שלא שינה את מצבה (עיינו, סעיפים 10-9 לכתב התביעה המתוקן וסעיפים 4 ו-6 לכתב התשובה; וזו כאמור טענתו בסיכומיו שבה דנו באריכות מעלה). בהשלמת הטיעון בעל-פה הבהיר עו"ד מימון שטענתו היא לתמורה שהניבה גב' מימון בדיון מיום 10.3.2014, ולא ביום 6.1.2013 (עמ' 74 לפרוטוקול מיום 3.3.2022).

שנית, הסדר הנושים בעניינה של בעלה לשעבר של גב' סמרה גובש בלעדי גב' סמרה ועו"ד מימון. גב' סמרה אף הלינה על כך, כשהיא כבר מיוצגת בידי עו"ד מימון, בבקשה שהגישה לבית המשפט של פשיטת הרגל לצרפה כמשיבה לבקשה לאישור הסדר הנושים ולעכב את אישורו (בקשה מיום 4.9.2012, מוצג 4 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה). בבקשה זו נכתב, כי הוגשה בקשה לאישור הסדר נושים, "אשר המבקשת אינה צד לו, ואף כתבי בי הדין, שהוגשו בעניין זה, לא נשלחו לבאי כוחה של המבקשת" (סעיף 3 לבקשה). גב' סמרה הלינה כי נודע לה על הדיון באקראי, וכי "המבקשת אף אינה מודעת לתוכן הסדר הנושים..." (סעיפים 6-4 לבקשה).

שלישית, בדיון מיום 6.1.2013, למעשה עו"ד מימון התנגד לאישור הסדר הנושים, בכך שביקש להשהות את אישורו ולהביא ראיות לגבי התנהלות בעלה לשעבר של גב' סמרה. לא ניתן לקבל טענה שלפיה שכר-טרחתו של עו"ד מימון ייגזר מתמורה שהניבה גב' סמרה, כתוצאה מהחלטה אשר עו"ד מימון התנגד לקבלתה. ודוק, אין זה משנה אם עו"ד מימון התנגד לאישור הסדר הנושים בהוראתה של גב' סמרה. עדיין, השיפור במצבה של גב' סמרה שהושג בעקבות הסדר הנושים של בעלה לשעבר, אינו הישג שעו"ד מימון יכול לזקוף לזכותו.

רביעית, בהחלטת בית המשפט מיום 6.1.2013 נקבע, כי בבקשה לאישור הסדר הנושים "אין למבקשת כלל מעמד והיא איננה יכולה בין אם להסכים ובין אם להתנגד לו. היא איננה נושה של החייב. תביעת החוב שלה נדחתה כבר לפני מספר שנים" (עמ' 4 שורות 9-8 לפרוטוקול). כלומר, מדובר בהסדר נושים אשר נקבע שלגב' סמרה אין מעמד להתנגד או להסכים לו, וגם בשל כך אין עו"ד מימון יכול לטעון כי תמורה שהניבה מן ההסדר היא כזו שיש לייחס לו (כמבואר לעיל, נקבע שגב' סמרה אינה צד להסדר הנושים שכן היא אינה נושה של בעלה לשעבר, אולם אין זה גורע מכך שהושפעה מן ההסדר כמי ששותפה בחובותיו).

חמישית, עו"ד מימון העיד בחקירתו בדיון בבקשה לביטול העיקול, כי "לא היינו צד להליך" של אישור הסדר הנושים של בעלה לשעבר של גב' סמרה (עמ' 4 שורות 19-17 לפרוטוקול מיום 12.1.2015). דברים דומים אמר עו"ד מימון בדיון מיום 10.3.2014 בפני כב' השופט א' אורנשטיין, באומרו, "אבקש שיירשם שמרשתי לא הייתה צד לבקשה להסדר נושים" (עמ' 4 שורה 7 לפרוטוקול). אם לא ייצג צד להליך, אין מדובר בנושא שעו"ד מימון יכול לטעון שיש לגזור ממנו את שכר-טרחתו. שישית, אכן אין ראיות לתרומה שנתן עו"ד מימון לגיבושו של הסדר הנושים של מר סמרה. שביעית, עו"ד מימון העיד ש"הסדר נושים לא נעשה על ידי, אלא בתקופתו של ארנון [בא-הכוח הקודם, א.ו.] שמההסדר הזה ניסיתי לחלץ אותה וחילצתי אותה מ – 2.4 מיליון" (עמ' 23 שורות 25-24 לפרוטוקול). היינו, עו"ד מימון העיד שהסדר הנושים של בעלה לשעבר של גב' סמרה לא נעשה בסיועו.

59. נסכם תחנת זמן זו. בעת עשיית הסכם שכר-הטרחה, מצבה של גב' סמרה היה שהיא שותְפה בחובות בעלה לשעבר בסכום של 2,420,000 ש"ח, ובנסיבות אלו לא התקבל בידיה חלקה בכספי מכר הדירה בסך 943,596 ש"ח. באישור הסדר הנושים של מר סמרה ביום 6.1.2013 השתפר מצבה של גב' סמרה: חלק הארי במניעה לקבלת כספי מכר הדירה הוסר. להסדר הנושים של בעלה לשעבר השלכה גם עליה, ועתה שיתופה בחובות בעלה לשעבר עמד על 242,000 ש"ח. כתוצאה מכך היא הייתה זכאית לחלק מכספי תמורת מכר הדירה (ההפרש בין 943,596 ש"ח לבין 242,000 ש"ח, שהוא 701,596 ש"ח). גם אם יש ספק בכך, הוא נזקף לחובת עו"ד מימון כמי שהנטל לשכנע בתמורה שהניב לגב' סמרה בסיועו מוטל על כתפיו. השיפור במצבה של גב' סמרה בתחנת זמן זו אינו נזקף לזכות עו"ד מימון. הוא נגרם שלא בעקבות הייצוג של עו"ד מימון, אלא בעקבות הסדר הנושים שעשה מר סמרה, ללא מעורבות גב' סמרה ועו"ד מימון ולמעשה חרף התנגדותם. בשל כך, בתחנת זמן זו לא הונבה לגב' סמרה תמורה שממנה יש לגזור את שכר טרחתו של עו"ד מימון.

ודוק, כמובן שלא נעלם מעיני שלאחר הדיון מיום 6.1.2013 לא קיבלה גב' סמרה בפועל חלק מתמורת מכר הדירה (בסך 701,596 ש"ח). אולם מסקנתי היא שלאחר דיון זה כבר הייתה לה זכאות לכך. כאמור, גם אם לא כך דה-יורה, הרי שכך בעולם במעשה כאשר גם לשיטתו של עו"ד מימון לאחר אותו דיון פחתה "המוטיבציה" של הנושים של מר סמרה לגבות את מלוא חובם מגב' סמרה. הפחתה "במוטיבציה" זו, שהיטיבה עם גב' סמרה, אינה דבר שעו"ד מימון יכול לזקוף לזכותו ואינה תולדה של שירותיו המשפטיים.

ב(3) אישור ההסדר בעניינה של גב' סמרה ביום 10.3.2014

60. ביום 10.3.2014 התקיים דיון בבית המשפט של פשיטת הרגל, שבו הושגה הסכמה בין הצדדים לביטול שיתופה של גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר ולפסיקה על דרך הפשרה באשר לתמורה שתקבל ממכר הדירה. ההסדר שהושג שיפר את מצבה של גב' סמרה לעומת מצבה בתום הדיון מיום 6.1.2013 שבו אושר הסדר הנושים של בעלה לשעבר: גב' סמרה סיימה את הדיון מיום 6.1.2013 כשרובץ עליה שיתוף בחובות בעלה לשעבר בסך 242,000 ש"ח, ובדיון מיום 10.3.2014 חיוב זה בוטל. אולם מנגד, נקבע שגב' סמרה לא תקבל את מלוא חלקה בתמורת מכר הדירה בסך 943,596 ש"ח, אלא פחות מכך, ונפסקו לזכותה 833,000 ש"ח. בהצבת הסכומים השונים במשוואה מצבה של גב' סמרה השתפר: בתום הדיון מיום 6.1.2013 היא הייתה זכאית לקבל 701,596 ש"ח מתמורת מכר הדירה (ההפרש בין 943,596 ש"ח לבין 242,000 ש"ח). בהחלטת בית המשפט מיום 10.3.2014 נקבע שגב' סמרה תקבל 833,000 ש"ח. מצבה של גב' סמרה השתפר ב-131,404 ש"ח.

61. היש לזקוף זאת לטובת שירותיו המשפטיים של עו"ד מימון? לדעתי התשובה לכך היא בחיוב. עו"ד מימון פעל בנושא גיבוש ההסדר לגבי גב' סמרה. יש בנמצא מסמכים המעידים על המגעים בין עו"ד מימון לעו"ד קאופמן בדבר ההסדר המתגבש, המשא-ומתן ביניהם ומתן הערות להסכם (ההפניות להלן הן לנספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה בקובץ שנסרק לתיק בית המשפט: עיינו, מכתב מיום 24.2.2014 (עמ' 55); הודעות דוא"ל מיום 2.3.2014 ועד יום 4.3.2014 (עמ' 58 ואילך); הערות בכתב יד על טיוטת ההסכם (עמ' 63 ואילך); הודעות דוא"ל מיום 2.3.2014 ועד יום 9.3.2014 (עמ' 73 לתת-הנספח הראשון לנספח ג' ואילך)).

עו"ד מימון או מי ממשרדו גם הגישו בקשות בנוגע לקידום הבקשות התלויות ועומדות בבית המשפט של פשיטת הרגל, בדבר ביטול הליכי פשיטת הרגל וביטול ההחלטה המורה על שיתוף גב' סמרה בחובות בעלה לשעבר. אלו הוגשו במועדים שונים – לרבות לפני אישור הסדר הנושים של בעלה לשעבר. כמכלול, יש בכך כדי ללמד שעו"ד מימון עמל בתיק פשיטת הרגל, כך שיש לזקוף לזכותו את התוצאה שהושגה. זאת על אף שבמקור מדובר בבקשות שהוגשו על-ידי בא-הכוח הקודם (עיינו, תשובה לבקשת המנהל המיוחד המתנגדת להטלת עיקול עד להכרעה בבקשה בדבר ביטול השיתוף בחובות (עמ' 32); בקשה דחופה בנוגע לאישור הסדר הנושים (עמ' 38); תגובה לתשובה מיום 21.6.2012 בנוגע לבקשה 19 (עמ' 68); הבהרה לבקשה למינוי מומחה חקירתי מיום 6.3.2014 (עמ' 86); בקשה לקיום דיון בבקשה 18 מיום 3.3.2014 (עמ' 11 לתת-הנספח הראשון לכרך ג'); כן ראו מכתבים מיום 18.4.2013 (עמ' 21); מיום 24.3.2013 (עמ' 30); מיום 8.8.2012 (עמ' 44); ומיום 19.12.2012 (עמ' 54 לתת-הנספח הראשון לנספח ג')).

כמו כן, עו"ד קאופמן העיד שבשנת 2014 התקיימה פגישה בינו לבין עו"ד מימון וגב' סמרה (עמ' 58 שורות 7-6 לפרוטוקול). עו"ד קאופמן העיד שהוחלפו טיוטות הסכם בינו לבין עו"ד מימון (עמ' 58 שורה 24 עד עמ' 59 שורה 9 לפרוטוקול). עו"ד קאופמן הוסיף שהיו הרבה הודעות דוא"ל שנשלחו ביניהם (עמ' 63 שורות 3-1 לפרוטוקול). כן ציין עו"ד קאופמן מספר הוראות בהסכם האמורות לשמור על זכויות שונות של גב' סמרה, שאותן ביקש עו"ד מימון להוסיף להסכם המתגבש (עמ' 63 שורות 11-4 לפרוטוקול).

בנוסף, עו"ד מימון ייצג את גב' סמרה בדיון מיום 10.3.2014. עו"ד מימון טען בדיון באשר לשיקול דעת בית המשפט בפסיקתו על דרך הפשרה, בהזכירו תביעה של הרשות המקומית שהופנתה כלפי גב' סמרה (עמ' 5 שורות 7-5 לפרוטוקול). עו"ד קאופמן טען באותו דיון: "אין זה סוד שאני וחברי דיברנו ארוכות והגענו להסכמות..." (עמ' 3 שורה 9 לפרוטוקול).

62. המסקנה מן האמור לעיל היא, שהתמורה שהניבה גב' סמרה בפסק-הדין שניתן לאחר הדיון ביום 10.3.2014 ביחס ל"תחנת הזמן" הקודמת מיום 6.1.2013, היא כזו שיש לזקוף אותה לזכות עו"ד מימון, ושהוא זכאי לגזור ממנה את שכר-טרחתו.

63. בנסיבות אלו, אין צורך להידרש לנסיבות שהביאו להודעה שמסרה גב' סמרה לעו"ד מימון על הפסקת הייצוג ביום 30.3.2014, ואם מדובר היה בפעולה בחוסר תום-לב (עיינו, למשל, ע"א 8854/06 קורפו נ' סורוצקין (20.3.2008); ע"א 9784/05 עיריית תל אביב יפו נ' גורן, פיסקה 23 (12.8.2009)). זאת מאחר שממילא עו"ד מימון כבר היה זכאי לשכר-טרחתו לפי ההסכם בין הצדדים עם מתן פסק-הדין ביום 10.3.2014, ועוד קודם להפסקת ההתקשרות עימו. זאת להבדיל ממקרה שבו לקוח מפסיק את ההתקשרות עם עורך-הדין טרם התגבשות זכותו של עורך-הדין לקבל את שכר-הטרחה, שאז יש לשאול שמא זכאי עורך-הדין ל"פיצויי ציפייה" ככל שהפסקת הייצוג נעשתה בחוסר תום-לב.

ב(4) סיכום הזכאות לשכר-טרחה מכוח ההסכם בין הצדדים

64. נסכם. עוד קודם תחילת ייצוגה של גב' סמרה על-ידי עו"ד מימון, נמכרה דירתם המשותפת לה ולבעלה לשעבר. אין חולק שעו"ד מימון לא לקח חלק במכר הדירה. אולם בתחילת הייצוג, רבצה על כתפיה של גב' סמרה קביעה שלפיה היא שותפה במחצית חובות בעלה לשעבר. קביעה זו מנעה ממנה לקבל את כספי תמורת מכר הדירה. חלק הארי מעול זה הוסר מכתפיה של גב' סמרה בהסדר הנושים שעשה בעלה לשעבר. זאת ללא מעורבות עו"ד מימון, ובלא ששירותיו המשפטיים תורמים לכך. עו"ד מימון אינו יכול לזקוף לזכותו את חלק עיקרי זה בשיפור מצבה של גב' סמרה. אולם לאחר מכן, בעקבות ובאמצעות שירותיו המשפטיים של עו"ד מימון, מצבה של גב' סמרה השתפר עוד יותר בהסדר שנעשה עמה. זאת מאחר שהושג בעניינה הסדר המגדיל את החלק שתקבל מתמורת מכר הדירה, אף יותר מזה שהייתה זכאית לקבל בעקבות הסדר הנושים של בעלה לשעבר. זוהי "תמורה" שקיבלה באמצעות שירותיו המשפטיים של עו"ד מימון, שממנה הוא זכאי לשכר-טרחתו.

65. כאמור, התמורה שהשיג עו"ד מימון לגב' סמרה בדיון מיום 10.3.2014 היא בסך 131,404 ש"ח (קודם לדיון זה וכתוצאה מהסדר הנושים שעשה בעלה לשעבר, הייתה זכאית גב' סמרה לקבל מכספי מכר הדירה את ההפרש שבין חלקה ביתרת מכר הדירה בסך 943,596 ש"ח לבין שיתופה בחובות בעלה לשעבר בשיעור של 242,000 ש"ח, שהוא 701,596 ש"ח. בדיון מיום 10.3.2014 נפסקו לטובתה 833,000 ש"ח, וההפרש בין סכומים אלו הוא 131,404 ש"ח). שכר-הטרחה הוא בשיעור של 20% מסכום זה, דהיינו, 26,281 ש"ח.

ב(5) מס ערך מוסף

66. הצדדים חלוקים בשאלה האם על שכר-הטרחה המוסכם יש להוסיף מס ערך מוסף. בעניין זה דעתי כדעת גב' סמרה. כפי שנקבע, בהעדר הוראה לסתור בחוזה בין הצדדים, ההנחה היא שהמחיר הנקוב בחוזה כולל מס ערך מוסף. כך, בע"א 738/80 נתן נ' זגורי, פ"ד לז(4) 387, 391 (1983) נקבע:

"לגבי מס ערך מוסף תופסת ההנחה, שהוא כבר כלול במחיר שננקב, אלא אם כן נאמר בחוזה אחרת. מסיבה זו יחושב מס הערך המוסף לא על המחיר שננקב... אלא תוך התחשבות בעובדה שהתמורה לעסקה מקפלת בתוכה – מכוח השתיקה – גם את מס הערך המוסף".

וכפי שנקבע בע"א 9922/02 רשות השידור נ' שפ"מ שידורי פרסומות מאוחדים בע"מ, פיסקה 7 (22.08.2007):

"הכלל שהיכה שורשים בפסיקה הוא כי בהיעדר הוראה אחרת בחוזה במפורש או במשתמע נכלל מס ערך מוסף במחיר העסקה... העוסק הוא זה הקובע בדרך כלל את מחיר העסקה. לכן, חזקה עליו כי אם מחיר העסקה איננו כולל מס ערך מוסף יבהיר זאת לקונה ואם לא עשה כן נושא הוא בתוצאותיה של אי-הבהירות...".

בהקשר של שכר-טרחת עורך-דין ראו, ת"א (שלום ת"א) 13746-03-12 לוי נ' גולדברג, פיסקה 39 (5.5.2016) (ערעור נדחה, ע"א (מחוזי ת"א) 43778-06-16).

לזאת יש להוסיף את העקרונות הכלליים החלים לגבי הסכמי שכר-טרחת עורך-דין, שעליהם להיות ברורים ונהירים ללקוח, וספקות באשר לפרשנותם עשויים להיזקף לחובת עורך-הדין. כן מעניין לציין כי בהחלטת ועדת שכר-הטרחה בלשכת עורכי-הדין נאמר, כי "אם הסכם שכר הטרחה אינו מציין, שהשיעור הוא אחוז מסוים בצרוף מע"מ לדוגמא, 25% בצרוף מע"מ הרי שלפי החוק השכר המוסכם הוא 25% כולל מע"מ" ("הנחיות והחלטות ועדת שכר הטרחה", אתיקה מקצועית 35, עמ' 6 (מרץ 2010)). כל זאת, כמובן, להבדיל ממקרה שבו נאמר בהסכם שכר-הטרחה שלסכומים שישולמו יתווסף מס ערך מוסף (עיינו, ע"א 9648/16 אורהייטק ‏GIS‏ בע"מ נ' חן אביטן משרד עורכי דין, פיסקה 64 (28.2.2018)). על כן, על סכום שכר-הטרחה לא יתווסף מס ערך מוסף.

ב(6) הפרשי ריבית והצמדה

67. אשר להפרשי ריבית והצמדה, אומנם ככלל אלו יתווספו מיום היווצרות העילה, אולם בכתב התביעה המתוקן נטען להוספתם מיום הגשת התביעה (סעיף 25 לכתב התביעה המתוקן). לטעמי לעניין זה המועד הקובע הוא מועד הגשת כתב התביעה המקורי, שכן למעשה שכר הטרחה שלו זכאי עו"ד מימון הוא מן הסוג שנתבע על-ידיו כבר אז. כלומר, שכר-הטרחה יישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 3.4.2014.

ג. התביעה לקבלת שכר-טרחת עורך-דין בגין ייצוג החורג מהסכם שכר-הטרחה

68. בכתב התביעה המתוקן טוען עו"ד מימון כי ייצג את גב' סמרה בהליכים משפטיים נוספים, שלא במסגרת הסכם שכר-הטרחה. לדבריו, מדובר ב"הליכים בהוצאה לפועל, ייצוג בתביעת ארנונה בבית משפט השלום כפר-סבא, ייצוג מול כונס הנכסים מטעם בנק ירושלים, הליכים בבית המשפט לענייני משפחה ועוד" (סעיף 21 לכתב התביעה המתוקן). עו"ד מימון מפנה בכתב התביעה המתוקן לנספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה, שהוא כאמור כרך המכיל מסמכים רבים. עו"ד מימון תובע בגין ייצוגו בנושאים אלו 135,000 ש"ח בתוספת מע"מ. עו"ד מימון מוסיף כי לאור האמון ששרר בין הצדדים, הוא נעתר לייצוג בנושאים האמורים, והוסכם בעל-פה ששכרו ישולם לו לאחר סיום ההליכים בתיק פשיטת הרגל וקבלת כספים בידי גב' סמרה (סעיף 23 לכתב התביעה המתוקן).

69. גב' סמרה מכחישה טענות אלו. כן מוסיפה היא שהייצוג בנושאים האמורים נעשה במסגרת הסכם שכר-הטרחה הקיים ולא מחוצה לו. כך לשיטתה לפי הגדרת היקף הייצוג בסעיף 1 להסכם שכר-הטרחה. כן נטען שטענות עו"ד מימון הובאו באופן כללי וללא פירוט.

70. מצאתי כי דין ראש זה של התביעה להידחות.

71. ההסכמה בעל-פה שלה טען עו"ד מימון בנושא זה לא הוכחה. על כן, ככל שעו"ד מימון יצג את גב' סמרה בתיקים שונים החורגים מהסכם שכר-הטרחה שנעשה בין הצדדים, הרי שייצוג זה נעשה ללא הסכם ביניהם, בכתב או בעל-פה.

72. כאשר עורך-דין נותן שירותים ללקוח ללא שנעשה הסכם שכר-טרחה בינו לבין הלקוח, הוא ככלל זכאי לשכר ראוי בגין עבודתו (סעיף 46 לחוק החוזים). עם זאת, כפי שנפסק, שיעור שכר-הטרחה הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ויש להוכיחו בראיות בכל מקרה על-פי נסיבותיו (ראו, ע"א 9282/02 יכין חקל בע"מ נ' יחיאל, פ"ד נח(5) 20 (2004)). "שיעורו של השכר הראוי אינו בגדר ידיעה שיפוטית, ואין בית המשפט מוסמך לקובעו על-פי שיקול דעתו בלבד, בלי שקביעותיו תתבססנה על ראיות שהובאו לפניו" (עניין ביניש-עדיאל, בעמ' 125). לא אחת דרך המלך להוכחת השכר הראוי היא באמצעות חוות-דעת מומחה (שם, בעמ' 126). יחד עם זאת, ניתן בנסיבות המתאימות להיעזר בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), תש"ס-2000 (להלן – כללי התעריף המינימלי) (עיינו, למשל, ע"א (מחוזי ת"א) 33150-02-12 קמר נ' רוהלד, פיסקאות 22-21 (10.4.2013)).

73. לענייננו, אף אם אניח שעו"ד מימון ייצג את גב' סמרה מחוץ למסגרת הסכם שכר-הטרחה, הוא לא עמד בנטל לשכנע בשכר הראוי שהוא זכאי לו. בכתב התביעה המתוקן הובאו הטענות בנושא בכלליות, תוך הפנייה כללית לאותו נספח ג' שצורף לבקשה לתיקון כתב התביעה. אף תצהירו של עו"ד מימון מתייחס לנושא בכלליות, וחוזר על האמור בכתב התביעה המתוקן. גם תצהירו של עו"ד ג'רבי, הגם שהוא מעט מפורט יותר, עדיין אינו שופך אור רב על הייצוג שניתן (עיינו, סעיפים 10-8 לתצהירו).

בסיכומיו של עו"ד מימון קיים מעט יותר פירוט, ובהם מפנה עו"ד מימון למסמכים רבים באותו נספח ג' שצורף כנספח לבקשה לתיקון כתב התביעה (סעיף 39 לסיכומיו; וראו גם סעיפים 83-79 לסיכומים). ראשית, קיים קושי בהעלאת הטענות באופן זה לראשונה בסיכומים. גב' סמרה התנגדה לכך בסיכומיה, במידה רבה של צדק (סעיפים 52-51 לסיכומי התשובה של גב' סמרה בתביעתו של עו"ד מימון).

שנית ומעבר לכך, עו"ד מימון לא הציג, למשל, רישום של שעות עבודה שהקדיש לנושאים השונים, ואם לא ערך רישום שכזה – לכל הפחות הערכה של שעות העבודה שהוקדשו. לא הובאה טענה בדבר שכר-טרחה שעתי המגיע לעו"ד מימון או למי ממשרדו. לא הוצגו יומני פגישות או דיונים. בסיכומיו הוסיף עו"ד מימון כי "מסמכים אלה [בנספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה, א.ו.] אינם כוללים פעולות משפטיות רבות בתיקים (הגעה לדיונים, פגישות עבודה וכיו"ב)" (סעיף 59 לסיכומיו הראשיים) – וגם זאת ללא פירוט נוסף בדבר מספר הדיונים או מספר הפגישות, מועדיהן ואורכן. אין הנמקה מספקת כיצד הגיע עו"ד מימון להערכתו בדבר שכר ראוי בסך 135,000 ש"ח. לא הוגשה חוות-דעת מומחה בנושא. בכך עו"ד מימון לא עמד בנטל לשכנע בגובה השכר הראוי.

שלישית, קיים חוסר בהירות רב לגבי הסכום בסך 135,000 ש"ח שמבקש עו"ד מימון בגין הייצוג בתיקים השונים. כאמור, בכתב התביעה המתוקן נטען שזהו השכר הראוי הנתבע בגין "הליכים בהוצאה לפועל, ייצוג בתביעת ארנונה בבית משפט השלום כפר-סבא, ייצוג מול כונס הנכסים מטעם בנק ירושלים, הליכים בבית המשפט לענייני משפחה ועוד". בסיכומיו טען שאותו הסכום הוא שכר "סביר ומקובל בהחלט" בגין ייצוג בשני תיקים של עיריית יהוד ובתיק בבית המשפט לענייני משפחה (סעיף 83 לסיכומיו הראשיים). זאת הגם שעו"ד מימון מזכיר ייצוג בתיק נוסף בבית המשפט לענייני משפחה (סעיף 79 לסיכומיו סיפא). ברשימת המסמכים שאליהם הפנה בסיכומיו מתוך נספח ג', מופיעים תיקים נוספים בבית המשפט לענייני משפחה. חוסר הסדר וחוסר הבהירות הם רבים. גם בשל כך לא הציב עו"ד מימון תשתית סדורה וראויה להוכחת גובה השכר הראוי.

74. עו"ד מימון טוען שניתן לפסוק שכר ראוי גם על דרך האומדן. יצוין כי האסמכתא שאליה הפנה עו"ד מימון עוסקת בפסיקת הוצאות משפט בתום ההליך על דרך האומדן – ולא בתביעת עורך-דין את לקוחו לתשלום שכר-טרחה (סעיף 82 לסיכומיו; ת"א (מחוזי ת"א) 14380-10-10 מיטרי נ' דוברונסקי (27.2.2014)). עם זאת, יתכן שיש לכך אחיזה בפסיקה (עיינו, דחיית בקשת רשות הערעור ברע"א 5053/10 גורה נ' שבולת (2.9.2010), שם צוין שבית משפט השלום קבע את שכר-הטרחה הראוי "באומדן גלובלי", אולם גם צוין שהוגשה שם חוות-דעת מומחה). כך או אחרת, נסיבות המקרה אינן מצדיקות פסיקה על דרך האומדן. זאת מאחר שעו"ד מימון יכול היה לנקוט צעדים טובים יותר להוכחת השכר הראוי והוא לא עשה כן (ראו, רע"א 3608/17 הנסון (ישראל) בע"מ נ' ספאלדין, פיסקה 13 (‏10.9.2017): "בענייננו, לא שוכנעתי כי עמד בפני המשיב קושי מיוחד להביא ראיות על מנת להוכיח את שיעור נזקו... במצב דברים מעין זה, על אף תחושת אי הנוחות שבהותרת המשיב בידיים ריקות, דומה כי אין מקום לפסיקת פיצויים על דרך האומדנה"). יתכן שאילו עו"ד מימון היה מספק נתונים טובים יותר, היה ניתן לעשות השלמה של החסר על דרך האומדן. אולם לא כך הוא במקרה זה.

75. כן יצוין שעו"ד מימון לא הציג טיעון מהו שכר-טרחתו הראוי לפי כללי התעריף המינימלי. לצורך כך היה על עו"ד מימון לטעון לגבי כל הליך ביחס לכללים אלו, וכן לטעון באיזו קטגוריה יסווג בכללים הנזכרים – וזאת לא נעשה על-ידיו.

76. בנסיבות אלו אין צורך להידרש לשאלה, האם התיקים שעבורם מבקש עו"ד מימון שכר ראוי, באים במסגרת הסכם שכר-הטרחה הקיים או האם מדובר בייצוג שנעשה מעבר לו. מעבר לנדרש, לא מן הנמנע שיש טעם בטענותיה של גב' סמרה שלפיהן חלק מטענות עו"ד מימון נוגעות לייצוג הנופל בגדר הסכם שכר-הטרחה, ועל כן הוא אינו זכאי לשכר-טרחה נוסף.

בסעיף 1 להסכם שכר הטרחה נקבע היקף הייצוג, שהוא, "שירותים משפטיים וטיפול בעניין: פשיטת רגל של החייב גיל סמרה, הליכים בבית המשפט לענייני משפחה והליכי הוצאה לפועל, בכל הקשור לגיל סמרה". בכתב התביעה המתוקן מתאר עו"ד מימון את התיקים שעבורם הוא תובע שכר ראוי מעבר לגדרי ההסכם בכתב, במילים: "הליכים בהוצאה לפועל, ייצוג בתביעת ארנונה בבית משפט השלום כפר-סבא, ייצוג מול כונס הנכסים מטעם בנק ירושלים, הליכים בבית המשפט לענייני משפחה ועוד". ניתן לראות שקיימת חפיפה מסוימת בין אלו.

מכל מקום, אם קיים חוסר בהירות בנושא, זה נזקף לחובת עורך-הדין. בנוסף, מצופה מעורך-הדין להבהיר את הדברים ללקוח מראש, ולומר לו שהשקפתו היא שייצוג בתיקים שונים יצריך שכר-טרחה נוסף מעבר לזה שהוסכם (גבריאל קלינג אתיקה בעריכת דין 210-209 (2001)):

"חובת האמון, שחב עורך הדין כלפי לקוחו, טומנת בחובה חובת גילוי. מכח חובה זו על עורך הדין לגלות ללקוחו מה שכר יהיה עליו לשלם, וזאת בטרם החל את מתן השירות, ולא לאחר סיומו... כאשר אין מודיעים ללקוח את שכר הטרחה מראש, נשלל מהלקוח חופש הבחירה שלא להיזקק לשירותיו של עורך הדין, אם שכרו של זה נראה ללקוח גבוה."

77. גב' סמרה טוענת בתצהירה לגבי אחד ההליכים, "נושא עיריית יהוד", שאינו בא "מפורשות" בגדר הסכם שכר-הטרחה (סעיף 29 לתצהירה). בסיכומיה טענה גב' סמרה כי הליך זה בא בגדר הסכם שכר הטרחה, שכן הוא נוהל בהוצאה לפועל ונושא ההוצאה לפועל הוזכר בהסכם שכר-הטרחה (אולם תשומת הלב שהנושאים בהסכם שכר-הטרחה שנכללו בייצוג הם "... והליכי הוצאה לפועל, בכל הקשור לגיל סמרה", ונשאלת השאלה אם ההליכים שיזמה העירייה באים בגדר זאת). כן מוסיפה גב' סמרה שנושא זה צוין מפורשות ביפוי הכוח (סעיפים 119-115 לסיכומי התשובה מטעמה בתביעתו של עו"ד מימון). אין צורך להכריע בעניין זה, שכן ממילא עו"ד מימון לא ייחד טיעון בדבר השכר הראוי לו בקשר לנושא זה בלבד, הערכה של מספר השעות שהקדיש וכיוצא-באלו נתונים נדרשים להוכחת השכר הראוי בייצוג הנוגע לעיריית יהוד.

78. בסיכומיו טוען עו"ד מימון שאחד התיקים שבהם ייצג ושחורגים מהסכם שכר-הטרחה הוא תיק אשר נפתח בחודש מאי 2013, ומאחר שהוא מאוחר להסכם שכר-הטרחה ברור שאין הוא בא בגדרו. אולם הדבר אינו ברור כלל ועיקר, ואין מניעה שהסכם שכר-הטרחה יחול גם על תיקים המאוחרים לו. מכל מקום, היה על עו"ד מימון להתריע בזמן אמת בפני גב' סמרה שלשיטתו הייצוג באותו תיק יביא לגביית שכר-טרחה נפרד, על מנת שזו תוכל לכלכל צעדיה ולהחליט אם היא מעוניינת בייצוג על-ידיו או על-ידי עורך-דין אחר. משלא עשה כן, על חוסר הבהירות שנותר לפעול לטובת הלקוחה.

79. לכל זאת יש להוסיף שלא הוצגה ראיה לכך שעו"ד מימון דרש מגב' סמרה שכר-טרחה בגין תיקים שונים בטענה שאלו חורגים מהסכם שכר-הטרחה, אלא עד הגשת כתב התביעה המתוקן בשנת 2016. יש בכך כדי לחזק את העמדה שעו"ד מימון לא סבר בזמן אמת ששכר-טרחה זה מגיע לו.

80. לבסוף, אין לי אלא לחזור על הקביעה החוזרת ונשנית בפסיקת בתי המשפט בדבר החשיבות שבעריכת הסכם שכר-טרחה בכתב בין עורך-דין לבין לקוחו. כפי שציין בית המשפט העליון באחד המקרים, "הצדדים לא ערכו הסכם שכר טרחה, וזו הזדמנות לשוב ולציין את הצורך בכך. אכן, לעיתים – במקרה של היכרות מוקדמת או מטעם אחר, או ברשלנות גרידא – מוצאים עצמם צדדים שלא ערכו הסכם מתדיינים בכגון דא, דבר שבקלות ניתן היה למנוע בהסכם שכר טרחה פשוט... עורכי הדין (וגם הלקוחות), היזהרו באי הסכמיכם!" (רע"א 5765/14 פנינג נ' קראוס, פיסקה י' (‏19.2.2015)).

ד. תביעתו של עו"ד מימון – סיכום

81. מן הטעמים האמורים, תביעתו של עו"ד מימון מתקבלת באורח חלקי בלבד, במובן זה שגב' סמרה תשלם לו 26,281 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 3.4.2014.

תביעתה של גב' סמרה – הכרעה

82. להלן נדון ונכריע בטענות גב' סמרה בתביעתה.

א. טענת גב' סמרה שעו"ד מימון התרשל בכך שלא התנגד להסדר הנושים

83. גב' סמרה טוענת כי הבקשה לאישור הסדר נושים שהגיש מר סמרה לא כללה את חובותיו כלפיה. לדבריה, היא ביקשה מעו"ד מימון להגיש בקשה לביטול הסדר הנושים, ולעשות שימוש בחומר החקירה הרב שצברה בעבודתה עם מייצגה הקודם. אולם לטענתה, עו"ד מימון התרשל ולא הגיש בקשה לביטול הסדר הנושים, אלא המתין לרגע האחרון והותיר את טענותיו ליום הדיון.

84. דין טענה זו להידחות. ראשית, גב' סמרה לא הציגה ראיות לכך שאכן ביקשה מעו"ד מימון לפעול בצורה כזו או אחרת.

85. שנית, מדו"ח שהגיש המנהל המיוחד לכונס הרשמי עולה, שתביעת החוב של גב' סמרה כלפי בעלה לשעבר נדחתה כמה שנים קודם לכן, ולא הוגש על כך ערעור. המנהל המיוחד, עו"ד קאופמן, רשם בדו"ח מטעמו מיום 21.7.2013, כי "...כפי שעיניכם רואות, תביעת החוב של גרושת החייב נדחתה לפני מס' שנים עליה לא הוגש כל ערעור" (נספח ד' לבקשת הרשות להתגונן בתביעתו של עו"ד מימון, סעיף 4.3). בשל כך, נקבע בהחלטת בית המשפט המאשרת את הסדר הנושים של מר סמרה, כי אין לה מעמד בנושא (בלשון בית המשפט, באשר לאישור הסדר הנושים, "אין למבקשת כלל מעמד והיא איננה יכולה בין אם להסכים ובין אם להתנגד לו. היא איננה נושה של החייב. תביעת החוב שלה נדחתה כבר לפני מספר שנים"; עמ' 4 שורות 10-8 לפרוטוקול מיום 6.1.2013). גב' סמרה לא סתרה טענות וקביעות אלו. בנסיבות אלו, נראה שקיימת סבירות גבוהה שגם אילו היה מגיש עו"ד מימון בקשה לביטול הסדר הנושים או פועל בנושא ביתר שאת, התוצאה לא הייתה משתנה. מכל מקום, הנטל להוכיח קשר סיבתי בין התנהלות כזו או אחרת של עורך-הדין לבין שינוי התוצאה מוטל על גב' סמרה, ובנסיבות האמורות היא לא עמדה בנטל זה.

86. שלישית, מחומר הראיות עולה שעו"ד מימון הגיש בקשה שעניינה השמעת עמדתה של גב' סמרה בנוגע להסדר הנושים ועיכוב הדיון בבקשה לאישור הסדר הנושים (מוצג 4 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה). עו"ד קאופמן אישר בחקירתו הנגדית שעו"ד מימון ביקש לעכב את אישור הסדר הנושים ולאפשר לגב' סמרה להתייצב ולהשמיע את התנגדותה לו (עמ' 61 שורות 16-13 לפרוטוקול). כלומר, עו"ד מימון פעל בנושא בניגוד לנטען.

87. רביעית, גב' סמרה לא הוכיחה מהו הנזק שנגרם לה בשל נושא זה. כפי שפורט לעיל בהרחבה, הסדר הנושים שגיבש בעלה לשעבר דווקא היטיב עימה. לשלמות התמונה, ככל שטענת גב' סמרה היא שאילולא אושר הסדר הנושים היה סיכוי שבקשתה לביטול הליכי פשיטת הרגל של בעלה לשעבר הייתה מתקבלת לאור החומר החקירתי שאספה, הרי שגם במקרה זה גב' סמרה לא הוכיחה את נזקיה. גב' סמרה לא הציבה תשתית לקבוע מה היה מצבה אילו בקשתה לביטול הליכי פשיטת הרגל של בעלה לשעבר היו מתבטלים, למשל, באשר לנכסים או לכספים שהייתה מקבלת. בנוסף, לא הוצגה תשתית לשכנע בסיכוייה של הבקשה לביטול הליכי פשיטת הרגל להתקבל.

88. חמישית, בכתב התביעה לא עתרה גב' סמרה לפיצוי העוסק באופן ממוקד בנושא זה.

ב. טענת גב' סמרה בדבר אי-התייצבות עו"ד מימון לפגישות בניסיון להגיע להסכמות

89. גב' סמרה טוענת כי עו"ד מימון התרשל בכך שלא התייצב לפגישות שמטרתן הייתה להגיע להסכמות בעניינה. עו"ד מימון מכחיש את הדברים. הראיה שמציגה גב' סמרה לתמיכה בטענתה היא האמור בתגובה שהגישה נציגת הכונס הרשמי, כדלקמן (תגובה מיום 7.7.2013 לבקשה 19, שהיא הבקשה לביטול ההחלטה בדבר שיתופה בחובות בעלה לשעבר; מוצג 9 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה):

"תחילה יצוין כי הח"מ נפגשה עם עו"ד קאופמן במשרדי הכנ"ר בשלהי חודש מאי על מנת לנסות לסייע בידי הגרושה – המבקשת בבקשה דנא להגיע להסכמה עם המנהל המיוחד. במעמד הפגישה שוחחו הח"מ ועו"ד קאופמן עם ב"כ המבקשת והוחלט כי עו"ד קאופמן וכי עו"ד מימון יפגשו ללא נוכחות הכנ"ר (לבקשת עוד מימון). עו"ד מימון ועו"ד קאופמן תיאמו 2 מועדים[.] המועד הראשון בוטל, לבקשת עו"ד מימון ונקבע מועד חדש. לפגישה הנוספת עו"ד מימון לא הגיע ואף לא הודיע כי לא יתיצב לפגישה.

הכנ"ר ביקש מעו"ד מימון שישוחח עם עו"ד קאופמן אך לא עשה כן.

עוד יצוין, כבר עתה, כי המבקשת התייצבה מספר פעמים במשרדי הכנ"ר ואף השאירה מכתבים על שולח[נ]ה של הח"מ בניסיון לקדם את הבקשה דנא, זאת שעה שתואמו פגישות בין המנהל המיוחד לב"כ המבקשת ולמרות העובדה כי המבקשת מיוצגת.

לאור העובדה כי הצדדים לא נפגשו וזאת למרות בקשות חוזרות ונשנות להגיע להסכמות או להידברות, מגיש הכנ"ר את תגובתו כעת".

90. עו"ד קאופמן אישר בעדותו דברים אלו (עמ' 58 שורות 2-1 לפרוטוקול). אולם הוא הוסיף שבשנת 2014 קיים פגישה עם עו"ד מימון ועם גב' סמרה (עמ' 58 שורות 7-6 לפרוטוקול).

91. מצאתי שאין לקבל את טענת גב' סמרה. זאת שכן מחומר הראיות עולה שבין עו"ד מימון או מי ממשרדו לבין עו"ד קאופמן היה דין ודברים לא מועט, אשר הוביל לגיבוש הסכמות ביניהם. זאת חרף הטענות בדבר אי-הגעתו לפגישות כאמור.

92. עמדנו לעיל על הדברים ונחזור עליהם בקצרה. עו"ד קאופמן העיד שהוחלפו טיוטות הסכם בינו לבין עו"ד מימון (עמ' 58 שורה 24 עד עמ' 59 שורה 9 לפרוטוקול). הוא הוסיף שהיו הרבה הודעות דוא"ל שנשלחו ביניהם (עמ' 63 שורות 3-1 לפרוטוקול). כן ציין עו"ד קאופמן מספר הוראות בהסכם האמורות לשמור על זכויות שונות של גב' סמרה, שאותן ביקש עו"ד מימון להוסיף להסכם המתגבש (עמ' 63 שורות 11-4 לפרוטוקול).

93. עו"ד מימון הציג ראיות למגעים שערך עם עו"ד קאופמן. עיון באלו מלמד כי עו"ד מימון בא במשא ומתן עם עו"ד קאופמן. הוחלפו תכתובות לא מעטות בין הצדדים. עו"ד מימון או מי ממשרדו גם העירו הערות לא מעטות להסכם המתגבש (ההפניות להלן הן לנספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה בקובץ שנסרק לתיק בית המשפט; עיינו, מכתב מיום 24.2.2014 (עמ' 55); הודעות דוא"ל מיום 2.3.2014 ועד יום 4.3.2014 (עמ' 58 ואילך); הערות לטיוטת ההסכם (עמ' 63 ואילך); הודעות דוא"ל מיום 2.3.2014 ועד יום 9.3.2014 (עמ' 73 לתת-נספח הראשון לנספח ג' ואילך)). מגעים אלו הובילו לכך שבדיון מיום 10.3.2014 הציגו עו"ד מימון ועו"ד קאופמן הסכמות שאליהן הגיעו. עו"ד קאופמן טען באותו דיון: "אין זה סוד שאני וחברי דיברנו ארוכות והגענו להסכמות..." (עמ' 3 לפרוטוקול).

94. מטעמים אלו, טענת גב' סמרה בנושא נדחית.

ג. טענת גב' סמרה שלפיה עו"ד מימון טירפד הסכם שהיה יכול להתגבש עם המנהל המיוחד או לא פעל לפי הוראתה לאשרו

95. גב' סמרה טוענת כי גובשו עם המנהל המיוחד, עו"ד קאופמן, הסכמות שהיטיבו עמה, שבכללן היא תקבל את מלוא התמורה המגיעה לה ממכר הדירה, וכן שחובות שנצברו לזכות עיריית יהוד לא יוטלו עליה. גב' סמרה טוענת שעו"ד מימון התרשל בכך שלא הודיע לעו"ד קאופמן שברצונה לתת הסכמתה להסדר זה. לפי הטענה, בשל כך לבסוף אושר בבית המשפט הסדר שתנאיו גרועים יותר.

96. בן זוגה של גב' סמרה (מר שחר אליהו) הצהיר לעניין זה כי נכח לידה כאשר קיימה שיחות חוזרות ונשנות עם עו"ד מימון ועם המתמחה שלו, אשר בהן התחננה בפניהם כי ימסרו את הסכמתה לעו"ד קאופמן ושלא יעכבו את העניין (סעיף 5 לתצהירו).

97. כן יצוין שעו"ד קאופמן הציג בעדותו מסמך המשקף את ההסכמות העקרוניות שאליהן הגיעו הצדדים (מוצג נ/1).

98. דין טענה זו להידחות. כפי שכבר צוין, בדיון מיום 10.3.2014 הציגו עו"ד מימון ועו"ד קאופמן את ההסכמות ביניהם. דהיינו, ללא תלות בשאלה אם קודם לכן פעל עו"ד מימון לפי הוראותיה של גב' סמרה אם לאו, ממילא באותו דיון ההסכמות גובשו והוצגו לבית המשפט. אולם, מפרוטוקול הדיון עולה שהיה צורך גם בעמדת הנושים להסדר. עו"ד קאופמן טען בדיון כי, "הזמנתי את הנושים כדי לשמוע את דעתם" (עמ' 3 לפרוטוקול הדיון מיום 10.3.2014), והיה זה אחד הנושים אשר התנגד להסדר שגובש בין עו"ד קאופמן לבין גב' סמרה ועו"ד מימון (עמ' 3 שורות 21-20 לפרוטוקול זה). לאחר הבעת התנגדות זו של אחד הנושים, גובש ההסדר שלפיו תינתן הכרעה על דרך הפשרה, ובו נגרע חלקה של גב' סמרה ממלוא חלקה במכר הדירה, ונפסק לטובתה סכום נמוך מכך.

דהיינו, ההסכמה בין עו"ד קאופמן לבין עו"ד מימון גובשה והוצגה לבית המשפט, כטענתה של גב' סמרה שזה היה רצונה. אולם בלא תלות בכך, עמדתו של אחד הנושים היא שהובילה להסדר שאומץ לבסוף.

99. למעלה מן הנדרש, גב' סמרה לא הוכיחה את טענתה כי הפצירה בעו"ד מימון למסור את הסכמתה להסדר המתגבש עם עו"ד קאופמן. עו"ד מימון גרס בתצהירו כי הייתה זו גב' סמרה אשר טרפדה כל ניסיון להגיע להסכם עם המנהל המיוחד (סעיף 33 לתצהירו; ועו"ד מימון העיד באופן דומה, עמ' 23 שורות 19-17 לפרוטוקול). לא הוצגו מסמכים בכתב בנושא. לאור הקירבה בין גב' סמרה לבן זוגה, עדותו אינה מהווה עדות בלתי תלויה נוספת אשר מטה את הכף לטובת אימוץ גרסתה. בנסיבות אלו, גב' סמרה לא עמדה בנטל לשכנע בנכונות טענתה. זאת, כאמור, למעלה מן הנדרש, שכן ממילא ביום 10.3.2014 הוצגה ההסכמה בין עו"ד מימון לבין עו"ד קאופמן – אולם לא היה בה די וגורם אחר התנגד להסדר.

[***הושמטו פרקים האסורים בפרסום***]

ו. טענת גב' סמרה בדבר לחץ שהפעיל עליה עו"ד מימון לתת הסכמתה לפסיקה על דרך הפשרה בדיון ביום 10.3.2014

111. גב' סמרה טוענת כי בדיון שהתקיים ביום 10.3.2014 בתיק פשיטת הרגל, עו"ד מימון הפעיל עליה לחץ על מנת שתיתן את הסכמתה לסיום ההליך על דרך הפשרה מכוח סעיף 79א לחוק בתי המשפט. גב' סמרה טוענת כי עו"ד מימון לא הבהיר לה את משמעות ההסכמה מכוח סעיף זה, שאין דרך חזרה ממנה ושלא ניתן לערער עליה. לעניין זה הביאה גב' סמרה לעדות את גב' טובה ויזנברג ישמעילוף, אשר נכחה עמה ביום הדיון.

112. דין טענה זו להידחות. בפסק-הדין שניתן לאחר הדיון נקבע (מפי כב' השופט א' אורנשטיין), "להסכמה האמורה ניתן תוקף של החלטה לאחר ששמעתי מפי המבקשת שהבינה את משמעות ההצעה ולאחר שנערכה הפסקה על מנת לאפשר לה להתייעץ בעניין ולשקול את עמדתה ולאחר שבית המשפט בעצמו הבהיר לה את הדברים, וכאמור בפרוטוקול". זו קביעה עובדתית שנעשתה בעניינה של גב' סמרה. משמע, ההחלטה ניתנה לאחר שבית המשפט שמע מפיה של גב' סמרה שהבינה את משמעות ההצעה, ולאחר שגם בית המשפט בעצמו הבהיר לה את הדברים. בפרוטוקול הדיון גם תועדה גב' סמרה אומרת: "אני גם מבינה מבית המשפט שבית המשפט של הערעור אינו נוטה להתערב בהכרעות בפסק דין בפשרה".

113. חזקה על בית המשפט של פשיטת הרגל שקביעות אלו בפסק-הדין וכן האמור בפרוטוקול הדיון הם נכונים. לאור זאת, אף מבלי תלות בטענה בדבר לחץ שהופעל על גב' סמרה מחוץ לאולם, הרי שבית המשפט בחן את הבנתה את הפשרה והבהיר לה את הדברים בעצמו.

114. על כן, גם טענה זו נדחית.

ז. טענת גב' סמרה בדבר אי-התייצבות עו"ד מימון לדיון בתביעה שהוגשה על-ידי עיריית יהוד

115. גב' סמרה טוענת שעו"ד מימון לא התייצב לדיון בתביעה שעיריית יהוד הגישה נגדה, ולפיכך היא חויבה בהוצאות משפט בסך 1,800 ש"ח. נטען כי בשל כך ננקטו נגד גב' סמרה הליכים שונים והוטל עיקול על חשבונה. גב' סמרה טוענת כי התחננה בפני עו"ד מימון שיגיש בקשה לעיכוב ההליכים ולביטול פסק-הדין, אולם הוא סרב לכך. גב' סמרה מוסיפה כי היא נאלצה לפנות לעורך-דין אחר שהביא להסרת העיקול.

116. מצאתי כי דין הטענה להידחות. ראשית, מחומר הראיות עולה שאי-ההתייצבות נבעה מאי-המצאת הזימון לדיון כדין, וזאת כשבית המשפט עוד היה סבור שגב' סמרה מיוצגת על-ידי בא-כוחה הקודם. מחומר הראיות עולה שכך גם סברה גב' סמרה בזמן אמת. כך, בבקשתה לבטל את ההחלטה שניתנה במעמד צד אחד באותו עניין טענה גב' סמרה לגבי ייצוגה הקודם, ולא לגבי עו"ד מימון, והוסיפה שייצוגה הקודם הופסק ושנמסרה על כך הודעה לצד שכנגד ולבית המשפט (סעיף 7 לבקשה לביטול פסק-הדין; נספח י"א לתצהירה של גב' סמרה). ההחלטה המורה על דחיית ההתנגדות לתביעה ועל החיוב בהוצאות בוטלה, ונקבע (עמ' 66 לנספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה כפי שנסרק לתיק):

"אמנם, בהחלטה שניתנה בדיון נכתב כי ב"כ (דאז) של המבקשת הוזמן כדין, ברם, עיון חוזר מלמד כי אין לכך אסמכתא בתיק, ולא ברור על סמך נכתבו הדברים אז.

מכל מקום, על פי החומר המצוי כעת בפני בית המשפט, מדובר בביטול מחמת הצדק, ולפיכך אני מורה על ביטול פסק-הדין שניתן בדיון.

המזכירות תבטל את רישומו של עו"ד ארנון לוי כב"כ המבקשת ותקבע מועד חדש על פי היומן לדיון בהתנגדות".

מכאן רואים, שההחלטה המבטלת את החיוב בהוצאות, נסמכה על ייצוגה הקודם של גב' סמרה, ולא על ייצוגו של עו"ד מימון.

שנית, ולמעלה מן הנדרש, הטענה לרשלנות של עו"ד מימון לא הוכחה לאור העובדה שהטענה לביטול ההחלטה מחובת הצדק התקבלה. בית המשפט קבע באותו עניין כי אכן אין אסמכתא על המצאת הזימון לדיון כדין. גם גב' סמרה עצמה טענה בבקשה לביטול חיובה בהוצאות, כי ההזמנה לדיון לא הומצאה לידיה או לידי בא-כוחה, וכי דין ההחלטה להיות מבוטלת מחובת הצדק (נספח י"א לתצהירה). טענה זו נתמכה בתצהירה של גב' סמרה שצורף לבקשה לביטול ההחלטה (שם).

יוער כי גב' סמרה מצביעה על כך שביפוי הכוח שניתן בידי עו"ד מימון עוד בחודש מאי 2012, נרשם שהייצוג כולל "הוצל"פ, כ"ס (עיריית יהוד)". אף שכך, לא נסתרה הטענה שלפיה הזימון לדיון לא הומצא כדין – לא לעו"ד מימון ולא לבא-הכוח הקודם.

שלישית, טענת גב' סמרה שלפיה התחננה בפני עו"ד מימון לבקש לבטל את החלטה המחייבת בהוצאות ולעכב את ההליכים לא נתמכה בראיות ועל כן לא הוכחה.

רביעית, חל כרסום מסוים בגרסת גב' סמרה בנושא זה. עו"ד מימון הצביע בסיכומיו על כך שהוא עצמו אימת תצהיר של גב' סמרה במסמך שכותרתו "תשובה לתגובת התובעת בתצהיר", שבו ביקשה, בין היתר, שההחלטה שניתנה בהעדרה תבוטל (עיינו, עמ' 6-5 לנספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה, בקובץ הסרוק בתיק, בסעיף 12 למסמך זה; זהו המסמך שעל גביו ניתנה ההחלטה המבטלת את זו הקודמת שניתנה במעמד צד אחד, ראו עמ' 66 לנספח ג' בקובץ הסרוק). כשנשאלה גב' סמרה על כך בחקירתה הנגדית השיבה, שעורך-דין אחר הוא שסייע לה בנושא, אך הוסיפה שהגיעה אל עו"ד מימון רק לשם אימות החתימה על התצהיר (עמ' 41 שורות 28-26 ועמ' 44 שורות 12-11 לפרוטוקול). יש במענה זה כדי לכרסם בגרסה שלפיה עו"ד מימון סרב לסייע לגב' סמרה בנושא ביטול החיוב בהוצאות. אעיר כי התצהיר שהוגש בתמיכה בבקשה לביטול ההחלטה צורף לראיותיה של גב' סמרה ללא אימות החתימה עליו, היינו, יתכן שזה צורף באופן חלקי (עיינו, נספח י"א לתצהירה של גב' סמרה בהליך זה; כאמור, התצהיר שהוגש בתגובה לתשובה אומת על-ידי עו"ד מימון).

חמישית, הסעד שנתבע בקשר לנושא זה היה החזר של ההוצאות שנפסקו בסך 1,800 ש"ח, אולם כאמור, ההוראה על תשלומן בוטלה. לא נתבעו בנושא זה נזקים בשל העיקול שהוטל לפי הטענה על חשבונה של גב' סמרה. למעלה מן הנדרש, לא הוצגו ראיות בגין נזקים שכאלו, ככל שנגרמו.

ח. טענת גב' סמרה שלפיה עו"ד מימון לא העביר לידיה הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח ששילם לו בעלה לשעבר

117. גב' סמרה טוענת כי עו"ד מימון לא העביר לידיה הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח שנפסקו לזכותה ואשר שולמו לו על-ידי בעלה לשעבר. מר סמרה גרס בתצהירו כי שילם סכום זה לעו"ד מימון במזומן (סעיף 8 לתצהירו; וראו גם סעיף 15 לתצהירה של גב' סמרה). עו"ד מימון כפר בטענה זו בכתב הגנתו. עם זאת, בתשובה לשאלה בנושא בשאלון השיב, "הוצאות המשפט אשר נפסקו בסך 2,000 ש"ח הועברו אליי בהתאם לסיכום עם הלקוחה" (תשובה לשאלה 34, מוצג 6 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה).

דהיינו, עו"ד מימון מודה שקיבל סכום זה, אולם מוסיף כי הוא נותר אצלו על-פי סיכום עם גב' סמרה. מדובר בגרסה שהיא "הודאה והדחה", ומשכך הנטל על עו"ד מימון להוכיח קיומו של סיכום זה עם גב' סמרה. סיכום שכזה לא הוכח. משכך, לא נסתרה ברירת המחדל שלפיה הוצאות משפט שנפסקות שייכות לבעל הדין ולא לעורך-הדין. היינו, על עו"ד מימון לשלם לגב' סמרה סכום זה.

יצוין, שלבדיקתי עו"ד מימון לא מתייחס בסיכומים לרכיב זה בתביעה, וגם בכך יש כדי לחזק את המסקנה שדינו להתקבל.

ט. טענות גב' סמרה להתעלמות ממנה, ביטול פגישות עמה ועריכת פגישות קצרות

118. גב' סמרה טוענת כי עו"ד מימון ועובד נוסף במשרדו התעלמו ממנה ומבקשותיה באופן שיטתי, פגישות שקבעו עמה בוטלו שוב ושוב כשעתיים טרם המועד, והפגישות שהתקיימו עמה נמשכו דקות בודדות.

119. טענות אלו הועלו באופן כללי. לא הובאו דוגמאות ספציפיות בנושא. על כן טענות אלו לא הוכחו. טענות אלו גם לא קושרו לנזקים ספציפיים שנגרמו לגב' סמרה. משכך, דין טענות אלו להידחות.

י. טענות גב' סמרה בקשר להטרדה מינית, מעשה מגונה ואיומים

120. גב' סמרה טוענת בכתב התביעה כי הגישה נגד עו"ד מימון תלונה בגין הטרדה מינית ובגין ביצוע מעשה מגונה (סעיף 45 לכתב התביעה).

121. יצוין שבגין טענות אלו לא תבעה גב' סמרה פיצוי במישרין או במפורש. עם זאת, גב' סמרה תובעת פיצוי בגין עוגמת נפש (אשר נוסח באופן כללי, "כתוצאה ממעשי ו/או מחדלי הנתבע, כמפורט בהרחבה בתובענה"; סעיף 122(ג) לכתב התביעה), וכן תובעת השבה של שכר-הטרחה ששולם. לאור סעדים אלו, יש להידרש גם לטענות האמורות.

122. אין חולק שמדובר בטענות בעלות אופי חמור, אשר יש להתייחס אליהן בכובד ראש. אולם אין בכתב התביעה גרסה של המעשים המיוחסים, למעט תיאור התלונה שהוגשה. גם בתצהיר אין גרסה של המעשים המיוחסים (סעיף 16 לתצהירה של גב' סמרה). לא הוגשו חומרים מחקירת המשטרה בנושא, למעט אישור על הגשת התלונה. בתצהירו של בן זוגה של גב' סמרה מובאות טענות כלליות בלבד בנושא, שלפיהן הוא ליווה את גב' סמרה לחקירה במשטרה, וכי הוא סמוך ובטוח שטענותיה הן אמת שכן הדבר בא לידי ביטוי בהתנהלותה ובמצבה הנפשי.

123. בנסיבות אלו הטענות האמורות לא הוכחו. למעשה, אף לא הוצגה גרסה בנושא שניתן לשקול לקבלה. על כן, טענות אלו נדחות.

124. אשר לטענה בדבר השמעת איומים מצד עו"ד מימון, מדובר בטענה לאיומים שהושמעו בדיון בבית משפט זה ביום 7.10.2014. גם טענה זו לא הוכחה ולא הובאו לגביה ראיות, למעט עדותה של גב' סמרה. בתצהירה של גב' סמרה נטען שבא-כוחה תמך בגרסתה במשטרה – אולם הוא לא העיד בנדון בבית משפט זה (סעיף 16 לתצהירה). על כן, גם טענה זו נדחית.

י"א. טענת גב' סמרה לאי-נקיטת פעולות משפטיות שונות או נקיטתן באיחור

125. גב' סמרה טוענת בכתב התביעה כי עו"ד מימון לא נקט פעולות שונות או שנקט אותן באיחור. לעניין זה מביאה גב' סמרה רשימה של פעולות (סעיף 102 לכתב התביעה). אולם אין באזכור קצר של פעולות אלו על מנת לעמוד בנטל המוטל על גב' סמרה לשכנע כי מדובר ברשלנות של עו"ד מימון, כי קיים קשר סיבתי בינן לבין נזק שנגרם לה, ומהו הנזק שנגרם.

126. למעלה מן הנדרש, גב' סמרה טוענת כי הוגשה באיחור בקשה למינוי מומחה חקירתי. אולם לא הוכחה ההיתכנות של בקשה שכזו להצליח, ושבקשה שכזו הייתה משנה את התוצאה בבית המשפט של פשיטת הרגל.

127. גב' סמרה טוענת כי עו"ד מימון לא פעל באופן נאות בנוגע להסדר הנושים של בעלה לשעבר (סעיף 102 לכתב התביעה). אולם ראינו כי הוגשה בקשה מצד עו"ד מימון בקשר להסדר הנושים (מוצג 4 לתיק המוצגים שהוגש עם סיכומיה של גב' סמרה). לא הוכח שהמועד שבו הוגשה הבקשה היה משנה את התוצאה. מכל מקום, בית המשפט של פשיטת הרגל עמד על העדר המעמד של גב' סמרה בעניין הסדר הנושים של בעלה לשעבר, לאור העובדה שתביעת החוב שלה כלפיו נדחתה מספר שנים קודם לכן. על כן, לא הוכח קשר סיבתי בין תגובה לבקשה להסדר נושים או ערעור על ההחלטה המאשרת אותו לבין שינוי התוצאה.

128. אשר לטענת גב' סמרה כי עו"ד מימון "לא הגיש ולא ערער כשלא נדונו בקשות לביטול הפש"ר ולביטול החלטה לשיתוף בחובות" (סעיף 102 לכתב התביעה) – באשר לבקשה לביטול הליך פשיטת הרגל, גב' סמרה לא הראתה מה היו סיכוייה של בקשה זו. גב' סמרה לא הציגה את החומר הגולמי שעמד בבסיס בקשה זו כדי להראות קשר סיבתי בין דיון בה לגופה לבין החלטה שאולי הייתה מקבלת אותה. גב' סמרה גם לא הציגה תשתית לשיעורה של תועלת שהייתה מניבה אילו הליכי פשיטת הרגל היו מבוטלים. אשר להחלטה על שיתופה בחובות – עמדנו על כך לעיל בהרחבה, וזו לבסוף בוטלה בהסדר שהושג בעניינה בפסיקה על דרך הפשרה.

י"ב. טענות נוספות

129. במהלך בירור ההליך טענה גב' סמרה לגבי האותנטיות של חתימתו של עו"ד מימון על אחד המסמכים. גב' סמרה טענה בתצהירה, כי עו"ד מימון סרב לערוך עבורה כתב הגנה בתביעה שהגיש נגדה בעלה לשעבר, ושהיה זה עו"ד ג'רבי אשר רשם את כתב ההגנה בעת שכבר לא עבד במשרדו של עו"ד מימון. מנגד, עו"ד ג'רבי העיד שמי שחתום על המסמך הוא עו"ד מימון (עמ' 27 שורות 4-1 לפרוטוקול). גב' סמרה טענה לגבי האותנטיות של חתימה זו.

כתב ההגנה נחזה להיות חתום על-ידי עו"ד מימון (צורף בעמ' 37 לתת-הנספח השני של נספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה כפי שנסרק לתיק). עדותו של עו"ד ג'רבי לא נסתרה. גב' סמרה הגישה בקשות לבחינת החתימה על-ידי גרפולוג, והבקשות נדחו (עיינו, הפירוט בסעיף 9 להחלטתי מיום 24.5.2021). נספח ג' לבקשה לתיקון כתב התביעה עמד בפני גב' סמרה בעת שהגישה את תצהיריה (ואף את כתב הגנתה), כפי שעמד בפניה בעת החקירה הנגדית של עו"ד ג'רבי. משכך, אילו רצתה בכך גב' סמרה, הייתה יכולה היא לתמוך טענותיה בחוות-דעת גרפולוגית כבר בעת הגשת ראיותיה, ואף טרם חקירתו הנגדית של עו"ד ג'רבי.

מכל מקום, על אף הדגש שנתנה לכך גב' סמרה בבקשות השונות שהגישה בנושא, מדובר בעניין שאינו מרכזי במכלול המחלוקות בין בעלי הדין. מדובר בשאלה מי חתם על אחד המסמכים מיני רבים שצרף עו"ד מימון, וזאת בנושא שלא כומת במישרין בסעדים הנתבעים בתביעתה של גב' סמרה.

י"ג. תביעתה של גב' סמרה – סיכום

130. על רקע הקביעות שנעשו לעיל, נפנה לסעדים שהתבקשו בכתב התביעה:

(א) תביעת ההשבה של שכר-הטרחה ששילמה גב' סמרה לעו"ד מימון בסך 10,000 ש"ח – בהינתן דחיית מרב טענותיה של גב' סמרה (למעט אחת שאינה נוגעת לסעד זה), אין מקום להורות על השבת הסכום ששולם.

(ב) תביעת פיצוי בסך ההפרש שלא נפסק לטובת גב' סמרה מתמורת מכר הדירה והסכום בן 250,000 ש"ח שלטענתה הוצע לה על-ידי בעלה לשעבר – בהינתן דחיית טענותיה של גב' סמרה בנושאים אלו, דין דרישתה לפיצוי בנושא זה להידחות.

(ג) תביעת סך של 1,800 ש"ח עבור חיוב בהוצאות שנעשה בתביעה שהגישה עיריית יהוד – גם בנושא זה טענותיה של גב' סמרה נדחו, ועל כן דין סעד זה בתביעה להידחות.

(ד) תביעת הוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח שלפי הנטען שולמו לעו"ד מימון – כאמור, דין התביעה בנושא זה להתקבל.

(ה) תביעת סך של 100,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש – בהינתן דחיית מרב טענותיה של גב' סמרה, אין מקום לפסיקת פיצוי בגין עוגמת נפש, ועל כן גם ראש זה של התביעה נדחה. הטענות בדבר נזקים אישיים מסוגים שונים שנגרמו לגב' סמרה (סעיף 31 לתצהירה) לא הוכחו, וודאי שלא הוכח קשר סיבתי בין הייצוג לבין אלו.

(ו) תביעת סך של 55,000 ש"ח בגין שכר-טרחת עורך-דין שלדברי גב' סמרה שילמה לשם התגוננותה בפני התביעה שהגיש נגדה עו"ד מימון – זו היא למעשה דרישה להוצאות משפט, ותשקל להלן במסגרת פסיקת ההוצאות.

131. סוף דבר, תביעתה של גב' סמרה מתקבלת באופן חלקי בלבד, במובן זה שעו"ד מימון ישלם לה 2,000 ש"ח.

132. הגם שככלל הפרשי ריבית והצמדה יתווספו מיום היווצרות העילה, בתביעה הפרשים אלו נתבעו החל מיום הגשת התביעה. בנוסף, לא הוצגה תשתית ליום שבו נעשה תשלום הסכום בן ה-2,000 ש"ח לידי עו"ד מימון מאת מר סמרה. על כן, סכום זה יישא הפרשי ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה (יום 12.11.2017).

הוצאות משפט

133. אשר להוצאות המשפט, ככלל בעל דין הזוכה בדינו יהיה זכאי להוצאותיו. אולם בנסיבות דנא, מצאתי שאין לעשות צו להוצאות.

134. אשר לתביעתו של עו"ד מימון, חלקה הארי נדחה. שיעור התביעה שהתקבל הוא של כ-3% בלבד מסכום התביעה. לזאת יש להוסיף שבדיעבד מסתבר שתיקון כתב התביעה היה מיותר, והחלק שהתווסף בתיקון נדחה כולו. מנגד, נדחו גם חלק נכבד מטענות ההגנה של גב' סמרה אשר היוו את הבסיס להגשת התביעה הנגדית. על כן, גם גב' סמרה אינה זכאית להוצאות משפט בגדר תביעתו של עו"ד מימון. לעניין זה נתתי את הדעת להחלטה מיום 6.11.2014 בנושא בקשת עו"ד מימון לפיצול סעדים שבה נאמר שהוצאות הבקשה "יחולו על פי התוצאות בתיק העיקרי".

135. אשר לתביעתה של גב' סמרה, גם היא נדחתה בחלקה הארי, והתקבלה בשיעור קטן בלבד. בנוסף, לא הוצג הסבר מניח את הדעת מדוע תביעה זו הוגשה אך בשנת 2017, מספר שנים לאחר הגשת תביעתו המקורית של עו"ד מימון. התנהלות זו סרבלה את ההליך. עו"ד מימון אינו זכאי להוצאות כנתבע בתביעה זו, שכן בתביעתו שלו מרב טענותיו נדחו.

136. בסופו של יום דעתי היא שלאור התביעות הנגדיות שהוגשו שמרביתן נדחו, שני הצדדים מאוזנים בנושא הוצאות המשפט. כך באשר לשכר-טרחת עורך-דין, וכך גם באשר להוצאות נוספות כגון אגרת בית המשפט בשים לב לכך ששתי התביעות לא התקבלו במרביתן. על כן, כל צד יישא בהוצאותיו.

פרסום פסק-הדין

137. טרם הועברו התביעות לטיפולי, הן התבררו מספר שנים בדלתיים פתוחות. כך נערכו הדיונים הלא מעטים בהן, לרבות דיוני ההוכחות. בהחלטתי מיום 30.1.2022 ביקשתי את עמדת הצדדים לגבי קיום הדיון שנועד להשלמת הטיעון בעל-פה בדלתיים סגורות. זאת בשל טעמים הנוגעים לפרטיותה של גב' סמרה, וכן בשל נושאים הנוגעים להליכים שהתקיימו בבית המשפט לענייני משפחה. עוד התבקשה התייחסות לשאלת פרסום פסק-הדין. שני הצדדים הביעו את עמדתם שלפיה על הדיון להתקיים בדלתיים פתוחות (עמדות מימים 30.1.2022 ו-10.2.2022). גב' סמרה אף הוסיפה ש"אף כך ראוי!". בהחלטתי מיום 14.2.2022 נקבע שהדיון יתקיים בדלתיים פתוחות, הן בשל עמדת בעלי הדין עצמם, והן לאור העובדה שטרם העברת התביעות לטיפולי התקיימו בהן דיונים לא מועטים בדלתיים פתוחות. כן נקבע ששאלת פרסום פסק-הדין תידון בפסק-הדין עצמו.

אשר לפרסום פסק-הדין, אין מקום להורות על איסור פרסומו או של קטעים ממנו ככל שמדובר בעניינים הנוגעים לפרטיותם של בעלי הדין עצמם. זאת שכן כאמור, שני הצדדים לא ביקשו זאת כשהתבקשה עמדתם לכך, וטענו שעל הדיון להתקיים בדלתיים פתוחות. על-כן, הגם שלבית המשפט שיקול דעת להורות על קיום הדיון בדלתיים סגורות, בין היתר, בנושאים שבהם עוסקת תלונתה של גב' סמרה במשטרה (סעיפים 68(ב)(5) ו-70(ד) לחוק בתי המשפט), בנסיבות דנא אין מקום להורות על איסור פרסום פסק-הדין או חלקו בשל נושאים אלו, שכן גב' סמרה התבקשה לתת עמדתה בנושא והיא השיבה כי אינה מתנגדת לקיום הדיון בדלתיים פתוחות והוסיפה שאף כך ראוי. גם אין טעם כעת לחסות את שמות בעלי הדין או מי מהם, שכן עוד קודם להעברת התביעות לטיפולי ניתנו בהן החלטות הנושאות את שמות הצדדים, לרבות בבית המשפט העליון.

עם זאת מצאתי, כי מספר קטעים בפסק-הדין הנוגעים לתוכן של עניינים שנדונו בבית המשפט לענייני משפחה ומגעים בין בני הזוג בנושאים רכושיים יהיו אסורים בפרסום, שכן הליכים בבית משפט לענייני משפחה נדונים בדלתיים סגורות (סעיף 68(ה) לחוק בתי המשפט). על כן, בסעיף 7 הפיסקאות המתחילה במילים "רביעית" ו"חמישית", וכן פרקים ד' ו-ה' בדיון בתביעתה של גב' סמרה – אסורים בפרסום.

סוף דבר

138. סוף דבר:

(א) בתביעתו של עו"ד מימון: התביעה מתקבלת באופן חלקי במובן זה שגב' סמרה תשלם לעו"ד מימון 26,281 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 3.4.2014.

(ב) בתביעתה של גב' סמרה: התביעה מתקבלת באופן חלקי במובן זה שעו"ד מימון ישלם לגב' סמרה 2,000 ש"ח, בתוספת הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום 12.11.2017.

(ג) אין צו להוצאות.

ניתן להגיש ערעור לבית המשפט המחוזי תוך שישים ימים מיום המצאת פסק-הדין.

ניתן היום, א' ניסן תשפ"ב, 02 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.

(נוסח זה מאושר לפרסום)