בפני | כבוד השופטת אפרת שהם דליות | |
מבקש | פלוני | |
נגד | ||
משיבה | פלונית | |
בעניין הקטינה : XXX
החלטה |
לפניי בקשה מיום 28.2.22 למתן צו מניעה/ שמירה על מצב קיים במסגרתה התבקש בית המשפט לאסור על המשיבה להעתיק את מקום מגורי הקטינה מקיבוץ "XXX" לכל מקום אחר (לשון הבקשה).
הבקשה הוגשה על ידי אבי הקטינה - המבקש במסגרת הליך ישוב סכסוך בו נקט.
רקע עובדתי ודיוני
1. הצדדים נישאו זל"ז בחתונה אזרחית בXXX ביום 10.9.19. ביום 13.3.21 נולדה בתם XXX כבת שנה וחודש במועד זה (להלן: "הקטינה").
2. המבקש הינו חבר קיבוץ "XXX" (להלן: "הקיבוץ"). על פי הנטען בבקשה זמן קצר לאחר נישואי הצדדים הם קבעו את מגוריהם, כמגורי קבע בקיבוץ שם התגוררו יחד מעל שנה.
כחלק מהשתקעותם בקיבוץ הצדדים רשמו את הקטינה למוסד חינוכי בקיבוץ – "XXX " וכן הבטיחו את רישומה במוסד זה לשנת הלימודים הבאה.
3. המבקש בהכשרתו הינו XXX ב"XXX" והמשיבה XXX אשר נכון למועד הגשת הבקשה עבדה ב"XXX" בנוסף ל- 10 שעות שבועיות במסגרת XXX.
4. עובר להגשת הבקשה המשיבה הודיעה למבקש כי בכוונתה לעזוב את הקיבוץ יחד עם הקטינה וזאת בניגוד לרצונו או הסכמתו של המבקש.
5. מכאן התבקש מתן הצו .
6. בהחלטתי מיום 28.2.22 ניתן צו ארעי במעמד צד אחד האוסר על המשיבה להעתיק מקום מגורי הקטינה או לשנות מהמסגרת החינוכית שלה . התבקשה תגובת המשיבה.
7. בהודעת המבקש מיום 10.3.22 הובהר כי בפועל המשיבה עברה לבית הוריה והיא מסרבת לקיים אחר הוראות הצו . כן נטען כי המשיבה מונעת קיום מפגשים של המבקש עם הקטינה.
8. בתגובת המשיבה מיום 11.3.22 נטען כי דין הבקשה להידחות על הסף שכן הצדדים קבעו את מקום מגוריהם הקבוע באזור המרכז, תחילה בעיר XXX בהמשך לאחר שהקטינה נולדה בדירה שכורה בעיר XXX כשהסכם השכירות כלל אופציה להאריך תקופת השכירות עד 6/23. המעבר לקיבוץ נעשה בלית ברירה ובאופן זמני בלבד זאת לאחר שהמבקש פוטר מ "XXX" בשל התנהגות אלימה ותוקפנית מצדו . בנסיבות אלה הוסכם כי הצדדים יעברו באופן זמני לחיות בקיבוץ עד אשר המבקש ימצא התמחות אחרת ואז יחזרו להתגורר במרכז. אלא שלאחר השתלבותו ב XXX ואף שהמשיבה הבהירה כי אינה חפצה להוסיף ולהתגורר בקיבוץ, המבקש חזר בו מהבטחתו תוך שהוא מותיר את המשיבה בפני שוקת שבורה.
עוד נטען כי לאורך החיים המשותפים המשיבה סבלה מהתנהגות אלימה ותוקפנית מצד המבקש. המבקשת ציינה אירוע שהתרחש בבית חולים XXX עת הייתה מאושפזת שם במהלך ההיריון אז נהג כלפיה בתוקפנות ובמכתב סיכום מחלה מבית החולים צוין כי "עקב דינמיקה חשודה בין בני הזוג יש לערב עו"ס במהלך האשפוז". (נספח 3 לתגובה)
עוד ולטענת המשיבה , המבקש אינו אחראי, חסר כישורים הוריים והוא העמיד את הקטינה מספר פעמים במצבי סיכון. כך למשל עת הייתה באחריותו היא נפלה מהמיטה ונדרשה לטיפול רפואי.
9. הצדדים לקחו חלק בישיבת מהו"ת ביחידת הסיוע ביום 17.3.22. התבקש דיווח בדבר תוצאות המפגש עד ליום 19.3.22.
10. ישיבת המהו"ת הסתיימה ללא כל הסכמה בין הצדדים.
בהודעת המבקש מיום 21.3.22 נטען כי המשיבה מושכת את הזמן , מסרבת לקיים אחר הצו שניתן, מתנה את מפגשיו עם הקטינה בפיקוח ללא כל סיבה. המבקש מכחיש מכל וכל אלימות כלפי המשיבה או הקטינה. טענות המשיבה לפיהן מעברו לXXX מעיד על מצבו או התנהלותו אין בה דבר, שכן אם היה ממש בטענות אלה לא היה מתקבל לעבודה אצל אותו מעסיק רק במקום אחר. הצדדים עברו להתגורר בקיבוץ בהסכמה ומתוך רצון מלא של המשיבה גם נוכח מקומות העבודה של הצדדים. הקטינה נכנסה לגן בקיבוץ ביום 1.9.21 ואותו פקדה ברוב ימות השבוע. הצדדים אף רשמו את הקטינה במערכת הממשלתית לשנת הלימודים הבאה והרישום התבצע דרך חשבונה של המשיבה.
המשיבה עושה כל שלאל ידה כדי שהמבקש לא יפגוש את בתו וזאת למעלה מחודש ימים, ממציאה טענות מכפישה את שמו ומסלפת עובדות והכל כדי להצדיק את מעברה הלא חוקי למרכז, שנעשה ללא הסכמתו ובניגוד להחלטת בית המשפט.
בהודעת המשיבה מיום 22.3.22 נטען כי יש להאריך תקופת עיכוב ההליכים על מנת לאפשר לצדדים למצות הליך גישור , לאפשר למשיבה לרשום את הקטינה לגן בעיר XXX ובהעדר הסכמה לזמן את הצדדים לדיון דחוף.
11. דיון במעמד הצדדים נקבע ליום 3.4.22 כמו כן הוזמן דיווח ראשוני דחוף מטעם עו"ס סדרי דין בשים לב לטענות המשיבה בדבר מסוכנות המבקש כלפיה וכלפי הקטינה .
12. ביום 31.3.22 הוגש דיווח ראשוני מטעם עו"ס סדרי דין בעיריית XXX אשר התבסס על שיחות עם כל אחד מההורים , וכן שיחות עם גורמי טיפול המכירים את הצדדים (מטפלת זוגית, פסיכולוגית קלינית, פסיכותרפיסטית). לעמדת העו"ס לא עולה כל מסוכנות של המבקש כלפי הקטינה או המשיבה . אין מקום לקיים מפגשים בפיקוח, כמו כן מפגשים בליווי המשיבה עלולים להעמיד את הקטינה בחשיפה לקונפליקט ומאבק בין ההורים ולפגוע בהתפתחותה הרגשית.
על פי המלצת העו"ס אין מניעה לקיים קשר רצוף וקבוע בין המבקש לבין הקטינה .
13. דיון במעמד הצדדים ובאי כוחם התקיים ביום 3.4.22. הצדדים נשמעו בהרחבה. בתום הדיון ולאור הדברים שנשמעו בדיון, ביקשו הצדדים שהות בת 14 יום על מנת למצות השיח בניהם. כן הוסכם כי בשלב זה המבקש יפגוש בקטינה בימים ג' ו- ה' בשבוע בין השעות 16:00-19:00 בקיבוץ בנוכחות בן משפחה של המבקש או המטפלת המוכרת לקטינה. לקיחה והשבה על ידי המשיבה.
14. בהודעות הצדדים מיום 12.4.22 ומיום 19.4.22 הובהר כי אף שהצדדים השכילו לקיים את מתווה זמני השהות באופן מיטיב ואף מעבר לכך, הרי שבמחלוקת המרכזית שעל הפרק לא עלה בידיהם לגבש הסכמה.
מכאן נדרשת הכרעת בית המשפט.
דיון והכרעה
15. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ושקלתי בדבר, מצאתי כי נסיבות העניין מצדיקות מתן הסעד המבוקש אשר משמעותו שמירת המצב הקיים טרם מעברה של המשיבה עם הקטינה לעיר XXX. ואנמק.
16. חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות מורנו כי העתקת מקום מגורי קטין יעשה בהסכמת שני הוריו ובהעדר הסכמה באישור בית המשפט.
17. בחינת הנסיבות הכרוכות אחר מעבר המשיבה עם הקטינה לעיר XXX הביאוני למסקנה כי המשיבה עשתה דין לעצמה ללא שמצאה לנכון לקבל הסכמתו המפורשת של המבקש תחילה וזאת בניגוד להוראות החוק.
18. עדות המשיבה לא הותירה כל ספק בדבר העובדה כי ביצעה המעבר ללא הסכמה מצד המבקש.
כאמור בעדותה: "...מיום 18.2.22 לא חזרתי ולו יום אחד לקיבוץ. הוא ביקש שאני אחזור. הוא לא הסכים שנדבר ונדון על העניין וביקש שאחזור. לא רצה להיפגש או לדון בנושא כמה שביקשתי". (עמ' 6 ש' 5-8).
19. עדותה של המשיבה אף הבהירה נכוחה כי בניגוד לנטען בכתבי הטענות או בדברים שמסר בא כוחה בדיון, דירת הצדדים בקיבוץ הייתה דירתם היחידה מאז המעבר ולא עמדה לרשותם כל דירה נוספת במרכז אליה התעתדו לחזור.
"לשאלת בית משפט האם בחצי השנה האחרונה הייתה לנו רק דירה בקיבוץ אני משיבה שכן". (עמ' 6 ש' 11)
20. עוד נלמד כי הקטינה אכן פקדה מסגרת חינוכית בקיבוץ מיום 1.9.21 ועד חודש 2/22 אז עזבה המשיבה את הקיבוץ באופן חד צדדי וזאת כביטוי נוסף המלמד כי הקיבוץ אמנם היה מקום המגורים הקבוע של הצדדים עובר לעזיבת המשיבה לXXX.
"לשאלת ביהמ"ש האם נכון שביום 1.9.21 הקטינה פקדה את המסגרת החינוכית בקיבוץ אני משיבה שכן. לשאלת ביהמ"ש עד אמצע 2/22 הקטינה הייתה בגן בקיבוץ אני משיבה שחוץ משהייתה חולת קורונה. לא תמיד הייתה שם ימים שלמים. לשאלת ביהמ"ש, נכון שמיום 1.9.21 היא פקדה את המסגרת החינוכית בקיבוץ". (עמ' 6 ש' 14-16).
21. מעדות המבקש נלמד כי החוזה שנחתם מול המעסיק הינו לחמש שנים לפחות כאשר הוא מחויב לעבודה מול מחוז דרום של XXX. הקצה הצפוני הוא XXX אך נדרש לעבוד גם ב-XXX וXXX. (עמ' 4 ש' 23-26) לא נטען כי החוזה נחתם שלא בידיעת המשיבה ואף מטעם זה מוקשית הטענה כי מגורי הצדדים בקיבוץ נקבעו לפרק זמן קצר וארעי בלבד.
22. ודוק, אף נמצא לומר כי נוצרה אי בהירות בקשר לסוגיית המשך המגורים של המשיבה בקיבוץ וזאת על רקע המשבר ביחסי הצדדים כמו גם בפער בציפיות באשר לעתיד, הרי שאין הדבר פוטר את המשיבה מחובתה היסודית והבסיסית כהורה לוודא כי החלטה משמעותית כמעבר מגורים של הקטינה לעיר אחרת על ההשלכות האפשריות הנובעות מכך ביחס לקשר שבין הקטינה לאביה, תעשה בהסכמה ועל דעת ההורים יחד ולא בדרך של פעולה חד צדדית אותה מבקשת להכשיר בדיעבד.
23. נמצא אפוא כי המעבר נעשה ללא קבלת הסכמתו של המבקש תוך עשיית דין עצמי. אין להשלים עם התנהלות זו.
24. המשיבה מצאה להכביר מילים בכתבי הטענות בקשר עם נסיבות המצדיקות את מעברה תוך שהיא מפנה זרקור עיקרי לטענה כי חשה בודדה בקיבוץ שם נעדרת עורף משפחתי ואך חשה עוינות מצד בני משפחתו של המבקש. אלא שדומה כי המשיבה נתפסת לכלל טעות. מבלי להמעיט בתחושות המשיבה או ברצונותיה, אין הדבר מהווה נימוק או הכשר להעתקת מקום המגורים בדיעבד. במצב הדברים שנוצר עת יחסי הצדדים עלו על שרטון ולגישת המשיבה יש לאפשר לה לבצע המעבר גם בניגוד לעמדת המבקש , תתכבד המשיבה ותנקוט בהליך מתאים, או אז ניתן יהא לברר טענותיה כדבעי.
כל עוד המשיבה לא פעלה בדרך זו אין לשנות ממצב הדברים הקיים טרם המעבר.
25. לדברים משנה תוקף משעה שטענת המשיבה המבקשת להכשיר את המעבר על רקע מסוכנות של המבקש לא מצאה כל אחיזה בדיווח העו"ס אשר כאמור קיבלה מידע מגורמי טיפול שונים המכירים את הצדדים. כאמור על פי דיווח העו"ס – "לא עולה מסוכנות של האב כלפי הבת או האם..... אין מניעה לקיום קשר רציף וקבוע בין האב לבין הקטינה תוך התייחסות לגילה הצעיר ..."
26. כך ובזהירות הנדרשת, לא מצאתי לבכר עמדת המשיבה אף לאחר שהבאתי בחשבון שאלת טובת הקטינה ולו על דרך בחינה ראשונית. הקטינה פוקדת מסגרת חינוכית החל מתחילת שנת הלימודים , המשיבה גדעה באחת את שגרת יומה של הקטינה על כל המשמעויות הנלוות לכך. ההסתייגויות שהעלתה המשיבה בקשר עם טיב הטיפול שקיבלה הקטינה במסגרת החינוכית בקיבוץ לא נתמכו בכל ראיה וממילא אין בהן כשלעצמן להצדיק הפעולה החד צדדית שביצעה. דווקא שילוב הקטינה בשלב זה של שנת הלימודים במסגרת חדשה על כל המשמעויות הנגזרות מכך אינה עולה בקנה אחד עם טובתה.
זאת ועוד אין להתעלם מכך כי המשיבה הגדילה לעשות כאשר מאז מעברה מנעה משך ימים ארוכים כל קשר בין המבקש לקטינה תוך שהיא מפרה זכות בסיסית ומהותית של אב ובתו לקיים קשר רציף ותקין.
הדיווחים האחרונים מטעם הצדדים מלמדים כי על רקע ההחלטה שניתנה בדיון זמני השהות של המבקש עם הקטינה התקיימו בצירה מיטיבה ונעימה אף מעבר לשעות שנקבעו ולא נמצא כל דופי בטיפול של המבקש בקטינה. המבקש אף נקט בגישה עניינית עת נתן הסכמתו לקיום המפגשים בשלב זה בנוכחות מי מבני משפחתו תוך שהוא מבקש בכך להפחית את החרדה אשר מביעה המשיבה.
לא הוכחו קיומן של נסיבות חריגות הקשורות בטובת הקטינה המצדיקות מתן הכשר למעבר זאת מבלי שניתנה הסכמת המבקש או ניתן לכך מראש היתר של בית המשפט.
27. בשולי הדברים אציין כי איני מקבלת טענת המשיבה לפיה דין הבקשה להידחות מהטעם כי במועד הגשת הבקשה כבר ביצעה את המעבר ומכאן שהיה על המבקש לנקוט בצו עשה להבדיל מצו מניעה. כפי שהובהר המשיבה נהגה מידי שבוע לפקוד את בית הוריה שעה שבימים א' ו- ב' עבדה באזור המרכז . המשיבה העידה כי עת עזבה את הבית ביום 18.2.22 לא נטלה חפצים עמה. אין זה בלתי סביר כי בעת הגשת הבקשה טרם התבהר למבקש כדבעי כי המשיבה אכן לא מתכוונת לחזור. כך ואחרת עניינה של הבקשה בשמירת המצב הקיים טרם המעבר ובכך עוסקת החלטה זו.
בפועל המשיבה מפרה צו שיפוטי שניתן כבר ביום 28.2.22 והמורה לה לא לשנות ממקום מגורי הקטינה והמסגרת החינוכית של הקטינה. אין להלום מצב דברים.
28. סיכומו של דבר, דין בקשת המבקש להתקבל. לפיכך אני מורה למשיבה להשיב את הקטינה לקיבוץ "XXX" או לישוב סמוך לו.
29. על מנת לתן למשיבה שהות לצורך התארגנות יבוצע המעבר עד ליום 10.5.22.
30. שעה שאין בידי הצדדים להוסיף ולהתגורר יחד במצב הדברים שנוצר ולאור עמדת המבקש בדיון לפיה מוכן לפנות את הדירה המשותפת לטובת מגורי המשיבה והקטינה תוך שהוא יעבור לדירה אחרת בקיבוץ או לבית אביו או סבתו המתגוררים שם, תודיע המשיבה למבקש בכתב בתוך 5 ימים האם מבקשת לחזור ולהתגורר בדירה המשותפת. אם תודיע המשיבה כי המבקש נדרש לפנות את הדירה הוא יעשה כן בתוך 5 ימים ממתן הודעה.
31. בשלב זה וכל עוד לא נקבע אחרת תוסיף להתקיים חלוקת זמני שהות של המבקש עם הקטינה בהתאם למתווה המוסכם בדיון מיום 3.4.22.
32. עם ביצוע המעבר ולאחר שיובהרו תנאי המגורים של כל אחד מההורים יוכל כל צד לפנות בבקשה מתאימה בעניין חלוקת זמני השהות וזאת ככל שלא תגובש הסכמה.
33. נוכח התוצאה אך בהביאי בחשבון את הנסיבות שלפני, אמצא לחייב את המשיבה בהוצאות מתונות לטובת המבקש בסך של 1500 ₪ .
מסירה אישית של החלטתי זו ע"י ב"כ המבקש.
המזכירות תסגור את הבקשה.
ההחלטה מותרת לפרסום ללא שמות או כל פרט מזהה אחר.
ניתנה היום, כ' ניסן תשפ"ב, 21 אפריל 2022, בהעדר הצדדים.
___________________
אפרת שהם-דליות, שופטת