טוען...

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד

רמ"ש 59502-06-22 פלונית נ' פלוני

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופטת ורדה פלאוט

מבקשת

פלונית

נגד

משיב

פלוני

פסק דין

1. בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 31.5.22, שניתנה בתלה"מ 75967-12-20 ולפיה חוייבה המבקשת בתשלום מזונות זמניים בעבור שני ילדיהם הקטינים של הצדדים (ילידי 1/04 ו-10/06) בסך 1,800 ₪ לחודש כולל מדור והוצאות מדור (900 ₪ לכל קטין). בנוסף, חוייבה המבקשת במחצית מהוצאות חינוך ורפואה חריגות של הקטינים.

תוקף החיוב מיום 5.12.21 (מועד מתן ההחלטה בדבר חלוקת ההכנסות המתקבלות מדמי השכירות בגין דירות הצדדים), כאשר בתקופה שמסיום תשלום דמי המזונות (עם הגיע כל אחד מהקטינים לגיל 18 או מסיום לימודיו בתיכון) ועד לסיום שירות החובה הצבאי/ שירות לאומי- תשלם האם לידי האב שליש מדמי המזונות.

רקע והחלטת בית משפט קמא-

2. הצדדים הינם בני זוג לשעבר להם שני ילדים משותפים (ילידי שנת 2004 ו-2006).

כאמור בהחלטות קודמות שניתנו בהליך קמא, המבקשת עזבה את בית הצדדים בחודש יולי 2020 והקטינים מתגוררים עם אביהם, המשיב, בדירת הצדדים. המבקשת נפגשת עם הקטינים פעם בשבוע, בבית הצדדים.

בין הצדדים מתנהלים מספר הליכים משפטים, כאשר התביעה המתבררת בהליך קמא היא תביעת המשיב לחיוב המבקשת במזונות ילדי הצדדים.

3. ביום 6.1.21 הגיש המשיב בקשה לחיוב המבקשת במזונות זמניים של הקטינים. לאחר קבלת התגובות לבקשה ניתנה החלטת בית המשפט ביום 24.1.21 ולפיה נדחתה הבקשה למזונות זמניים. במסגרת ההחלטה נקבעו ממצאים עובדתיים כדלקמן: הכנסתו החודשית של המשיב היא כ-22,000 ₪ ברוטו לחודש; המבקשת מקבלת קצבאות נכות בשל מצבה הרפואי בסך של כ-8,500 ₪ לחודש; המשיב נותר עם הרכוש המשותף לרבות שתי המכוניות של הצדדים; המשיב מקבל באופן בלעדי את ההכנסות מהרכוש המשותף- דמי שכירות בסך 5,000 ₪ (בגין הדירות שבבעלות הצדדים), פיצוי חודשי בסך 1,700 ₪ (הצדדים ממפוני X ומקבלים פיצוי חודשי), בבעלות הצדדים מגרש ריק והמשיב משכיר מגרש זה לאירועים, המשיב מקבל את מלוא ההכנסות מעסק שהוקם במהלך החיים המשותפים של הצדדים.

בהתחשב בממצאים אלו, וכאשר המשיב מתגורר עם הקטינים בדירת הצדדים ונושא בהחזר החודשי של המשכנתא בסך 1,300 ₪, בעוד המבקשת מתגוררת בדירה שכורה בעלות חודשית של 2,800 ₪, מצא בית המשפט כי אין מקום לחייב את המבקשת בתשלום דמי מזונות הזמניים.

4. בין לבין, ובמסגרת התביעה הרכושית (תלה"מ 30428-09-20), עתרה המבקשת לחלוקת הכספים המתקבלים הן בגין השכרת הדירות והן כספי הפיצויים, אשר היא זכאית, לטענתה, לקבלת מחצית מתשלומים אלו.

ביום 5.12.21 קבע בית המשפט כי על המשיב להעביר למבקשת מחצית מדמי השכירות אשר הועברו לידיו עד כה, וכי עליו להמשיך ולהעביר למבקשת מחצית מדמי השכירות החודשיים שיתקבלו בעתיד, וזאת עד לפירוק השיתוף בדירות או עד למתן החלטה אחרת. באשר לכספי הפיצויים- נקבע כי מאחר שאלו מופקדים בחשבון המשותף, אין מקום ליתן הוראות נוספות לגבי כספים אלו.

בית משפט קבע בסיפא החלטתו כי ככל שצד סבור שיש צורך בעקבות החלטה זו לשקול מחדש את ההחלטה הזמנית בדבר דמי המזונות נוכח שינוי הנסיבות, עליו להגיש בקשה חדשה בהליך המתאים.

5. ואכן, ביום 16.5.22 הגיש המשיב בקשה חדשה, במסגרת תביעת המזונות, לחיוב המבקשת בדמי מזונות זמניים עבור ילדי הצדדים, נוכח שינוי הנסיבות שחל ממועד מתן ההחלטה הראשונה (מיום 24.1.21), לאור חלוקת ההכנסות מדמי השכירות והגדלת הכנסותיה של המבקשת (תוספת של 2,500 ₪ לחודש).

לאחר שהתקבלו התגובות לבקשה ניתנה ההחלטה נשוא הליך זה, ולפיה חוייבה, כאמור, המבקשת בתשלום דמי מזונות זמניים בסך 900 ₪ לחודש עבור כל קטין.

אביא להלן חלק מההחלטה קמא:

"הנתונים כמפורט בהחלטה מיום 24.1.21, לא השתנו.

כאמור בהחלטה מיום 24.1.21, בית המשפט לא נעתר לבקשת האב למזונות זמניים, בשים לב כי דמי השכירות מהדירות המשותפות הועברו לידי האב בלבד.

בהחלטה שניתנה ביום 5.12.21 בתיק קשור, בית המשפט קבע כי מחצית ההכנסות מדמי השכירות בגין דירות הנמצאות בבעלות הצדדים יועברו לידי האישה. בשים לב לשינוי האמור בחלוקת ההכנסות מדמי השכירות ולכך שהכנסת האישה בסך של כ- 8,500 ₪ היא הכנסה מקצבאות נוכח מצבה הרפואי, מצאתי בשלב זה להורות כדלקמן: א. האם תשלם לקטינים לידי אביהם דמי מזונות, מדור והוצאותיו בסך של 900 ₪ לחודש עבור כל אחד מהקטינים (ובסה"כ סך של 1,800 ₪ לחודש)...".

תמצית טענות הצדדים-

6. לטענת המבקשת שגה בית משפט קמא בכל אלה: ההחלטה אינה מנומקת; אין פירוט באשר להכנסות הצדדים, צרכי הקטינים, והוצאותיהם הרפואיות; קבע נטל נשיאה שווה בתשלום הוצאות רפואיות וחינוכיות של הילדים; לא התייחס לכך שהמשיב לא הגיש פירוט עדכני אודות הכנסותיו/חובותיו כנדרש; אין בהחלטה באשר לחלוקת דמי השכירות בין הצדדים כדי להצדיק חיוב המבקשת במזונות זמניים; וכן העדר התייחסות לעובדה כי המבקשת נכה בשיעור 100%, מתקיימת מקבצת נכות בלבד, אשר אמורה להספיק לה לצורך מימון הוצאותיה הרפואיות והוצאותיה הרגילות השוטפות.

7. מנגד טען המשיב כי דין הבקשה להידחות: בית המשפט אינו מתערב בהחלטות שעניינן מזונות זמניים; צרכי הקטינים פורטו בכתב התביעה והמבקשת לא חלקה על כך; המבקשת לא הגישה בקשת רשות ערעור על החלטת ביהמ"ש מיום 24.1.21; המבקשת הסתירה נתונים מהותיים בבקשת רשות הערעור, וכך גם לא ציינה כי התקיים דיון ביום 18.7.22 בהליך קמא וסוגיית המזונות הזמניים נדונה מספר פעמים בהליך קמא; המבקשת אינה משלמת דמי מזונות.

דיון והכרעה-

8. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאתי כי יש ממש בבקשה, על כן ניתנת רשות ערעור והבקשה תידון כערעור.

דין הערעור להתקבל כמפורט להלן.

9. אמנם, הלכה היא כי ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות שעניינן פסיקת מזונות זמניים, ואולם, לעיתים אין מנוס מהתערבות. ר' בע"מ 1078/11 פלוני נ' פלונית, 27.04.11, שם נקבע כי על אף ההלכה לפיה ערכאת הערעור תמעט להתערב בהחלטות הערכאה הדיונית בעניין מזונות זמניים הרי ש"אין לומר שהחלטה בעניין מזונות זמניים חסינה מביקורת ערעורית. בעשיית מלאכתה, על ערכאת הערעור לבחון את קביעותיו של בית המשפט לענייני משפחה גם מבעד לחסר ואי הוודאות בתשתית העובדתית המאפיינים את השלב של דיון במזונות זמניים. אף "עזרה ראשונה" בדמות מזונות זמניים יש להעניק בסבירות ובמידתיות".

כאמור, מצאתי כי יש לקבל את טענות המבקשת. החלטת בית משפט קמא לקונית, אינה מפורטת, ואינה מנומקת כנדרש, ועל כן אין מנוס מלהתערב בה. בית המשפט קבע בתחילת החלטתו כי ה"נתונים" שפורטו בהחלטה מיום 24.1.21 (החלטה שניתנה על סמך טיעונים בכתב בלבד, וטרם קיום דיון במעמד הצדדים) לא השתנו. ואולם, בית המשפט לא בחן במסגרת ההחלטה נשוא הערעור את טענות הצדדים ביחס לנתונים אלו (על אף שהתקיימו שני דיונים נוספים בהליך קמא), וכן לא נקבעו ממצאים עובדתיים עדכניים, גם לא לכאוריים, נוכח טענותיהם החדשות של הצדדים באשר להכנסותיהם הפנויות, כושר השתכרותו של המשיב, וטענת המבקשת לפיה קצבת הנכות משמשת אותה לצרכיה הרפואיים והשוטפים (המבקשת פירטה בסע' 32 לתגובתה את הוצאותיה החודשיות). כל זאת, כאמור, כאשר ההחלטה הראשונה שבמסגרתה נקבעו ממצאים פוזיטיבים, הן ביחס להשתכרות הצדדים והן ביחס להסדרי השהות, ניתנה לפני למעלה משנה וחצי, עוד בטרם התקיים ולו דיון אחד במעמד הצדדים. באופן דומה, אין בהחלטה קמא (ואף לא בהחלטה הקודמת שניתנה עוד ביום 24.1.21) כל התייחסות, ואף לא קביעה פוזיטיבית, באשר לצרכי הקטינים, החלוקה בנטל הוצאות הקטינים, וגילם (כאמור, המדובר בבן בגיר, וקטינה כבת 16).

יתרה מכך, בית משפט קמא לא פירט בהחלטתו את הטעמים והנימוקים שהביאו אותו למסקנה בדבר חיוב המבקשת במזונות זמניים ע"ס 900 ₪ לחודש עבור כל קטין, ומה היו שיקוליו בקביעת סכום החיוב כאמור; וזאת כאשר למבקשת, כאמור, טענות שונות באשר להשתכרות המשיב, צרכי הקטינים, גילם, ועוד.

10. אין די בקביעה לפיה המבקשת זכאית לקבלת מחצית מההכנסות המתקבלות בגין השכרת הדירות (סך של 2,500 ₪), כדי להוות נימוק וטעם משכנע הן באשר לעצם חיובה במזונות זמניים והן באשר לגובה החיוב.

ודוק, כידוע, הבסיס לפסיקת מזונות זמניים הוא החשש מאי קיום בכבוד של הקטינים, בבחינת סיפוק צרכיהם ההכרחיים- ככל שלא יפסקו מזונות זמניים- ושמירה על המצב הקיים, באופן המצדיק פסיקת הסעד הזמני (מזונות זמניים) כבר בשלב זה של ההליך ועוד טרם מתן פסק הדין הסופי. וכפי שקבע כב' השופט שוחט ברמ"ש (ת"א) 13334-02-13 א.פ נ' נ.י.פ, מיום 29.4.13- "התכלית העומדת בבסיס כל עתירה מוצדקת לפסיקת מזונות זמניים - סיפוק צורך קיומי שאינו יכול להמתין עד לבירור הסופי של המחלוקת בפסק דין" (ההדגשות אינן במקור).

כאשר בית המשפט שוקל האם יש לחייב מי מהורים במזונות זמניים בעבור ילדים מעל לגיל 6, עליו לזכור בראש ובראשונה שיקול זה, היינו, האם אכן אין מקום להמתין עד למתן פסק הדין, בשל חשש לאי קיומם בכבוד של הקטינים. בענייננו, ניתן לומר כבר עתה כי אין כל חשש, אף לא קרוב לכך, שצרכי הקטינים לא יסופקו להם ככל שהמבקשת לא תחוייב במזונות זמניים.

הדבר עולה במפורש מההחלטה מיום 24.1.21 – נראה כי המשיב מחזיק ברכוש רב: מגרש השייך לצדדים אותו הוא משכיר ומקבל באופן בלעדי את דמי השכירות, עסק משפחתי אשר המשיב מקבל את מלוא ההכנסות ממנו, שתי מכוניות, דירת הצדדים שבה הוא מתגורר עם הקטינים, ועוד. בנוסף, הכנסתו החודשית של המשיב- כפי שנקבע בהחלטה מיום 24.1.21- עומדת ע"ס כ-22,000 ₪ לחודש. אין בכך שהמבקשת מקבלת מחצית מדמי השכירות של הדירות שבבעלות הצדדים (סך 2,500 ₪) כדי לשנות ממסקנה זו בדבר רכושו של המשיב ואמידותו הנובעת מכל המתואר לעיל.

אכן מטענות הצדדים עולה כי המחלוקות בסוגיית הרכוש ובאשר למצבם הכלכלי של הצדדים מורכבות, ויש לשמוע הוכחות בסוגיות אלו. ואולם, בשלב זה של ההליך ומבלי להיכנס לעובי הקורה, נראה כי חלקו הארי של הרכוש המשותף מצוי, נכון לעתה, אצל המשיב, ויש בידיו כדי לספק את צרכי הקטינים, בשלב זה ועד לבירור התביעה קמא, במלואם. משנה תוקף יש לאמור נוכח העובדה כי המבקשת בעלת 100% נכות, אינה עובדת, מתקיימת מקבצת נכות בלבד (בנוסף לחלקה בדמי השכירות), וכאשר למבקשת טענות באשר להסדרי השהות עם הקטינים.

כאמור, חיוב במזונות זמניים הינו בגדר סעד זמני, הניתן רק בנסיבות המתאימות, כאשר השקלול הסופי של מכלול הנסיבות נערך במסגרת פסק הדין הסופי. נוכח העובדות הרלוונטיות הידועות בשלב זה, אין מקום למתן החלטות שונות חדשות לבקרים באשר לחיוב במזונות זמניים, אלא יש להמתין לשמיעת ההוכחות ולהכריע בסוגיות העובדתיות שבמחלוקת, וזאת כאשר- כאמור- אין ספק כי הקטינים אינם חשופים, חלילה, למצוקה כלכלית, אף לא קרוב לכך, צרכיהם מסופקים על ידי המשיב ללא כל קושי, ולא מתקיימות הנסיבות המצדיקות חיוב המבקשת במזונות זמניים עבור שני הקטינים לפני שמיעת הראיות ומתן פסק דין.

11. לפיכך נקבע כדלקמן:

החלטת בית משפט קמא מיום 31.5.22 מבוטלת.

המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך 4,000 ₪.

הערובה שהופקדה תוחזר למבקשת באמצעות ב"כ.

פסה"ד מותר לפרסום, ללא פרטים מזהים.

ניתן היום, י"ח אב תשפ"ב, 15 אוגוסט 2022, בהעדר הצדדים.

7 מתוך 7