ביהמ"ש לענייני משפחה בחיפה, השופטת הילה גורביץ עובדיה: פס"ד בתביעה לביטול הסכם מתנה במקרקעין (תלה"מ 6069-03-19)

תביעה לביטול הסכם מתנה במקרקעין.

הצדדים וטענותיהם:

1. התובעים הם בני זוג הנשואים זל"ז מיום 31.8.2008.

2. הנתבע הוא נכד תובע 1, בנו של מר ע.א.כ. ת"ז -------- בנו של התובע מנישואין הקודמים לנישואיו לתובעת.

3. התביעה במקור הוגשה גם נגד הבן, מר ע.א.כ., אך מאחר ולא התבקש כנגדו כל סעד, הורתי ביום 6.2.2020 על מחיקתו כבעל דין. (להלן: "ע'").

4. תובע 1 היה בעל זכויות דיירות מוגנת בדירה שברחוב ----- בעיר ח', הרשומה כגוש ---- חלקה -- תת חלקה -- (להלן "הדירה"), בהתאם לחוזה שכירות מיום 23.4.1972 שנחתם בינו ובין "עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ", יחד עם הוראות חוק הגנת הדייר, התשל"ב-1972.

5. תובעת 2 מתגוררת בדירה מיום נישואי התובעים.

6. בתאריך 23.10.2011 רכש תובע 1 את זכויות הבעלות בדירה לפי הסכם בינו ובין רשות הפיתוח באמצעות "עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ" וזאת תמורת תשלום סך כ-75,000 ₪.

7. מכוח מסמכי מתנה, תצהיר מתנה ובקשות להעברת זכויות שהוגשו ל-"עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ" מיום 13.11.2011, הועברו, בספרי עמידר, זכויות תובע 1 בדירה על שם הנתבע (להלן: "מסמכי המתנה").

8. ביום 31.12.2017 הגיש התובע תביעה לבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת הליך ת"א 63494-12-17, ועתר לביטול המתנה (להלן: "ההליך הראשון"). למעט כתב התביעה, הצדדים לא הגישו את המסמכים מהליך זה, אך נטען כי התביעה שם נמחקה בשל חוסר סמכות עניינית.

9. בתביעה שבפני נטען כי בשנת 2017 לאחר ש-ע', אביו של הנתבע ניסה לסלק את התובעים מהדירה, התברר לתובעים, לתדהמתם, כי הזכויות בדירה נרשמו על שם הנתבע. התובעים טענו כי מאחר ולא העבירו את הזכויות, הם מיד פנו לייעוץ משפטי ושכרו שרותיו של עו"ד פייסל וצד ג' נוסף על מנת להשיב את הרישום לשם התובע, אך מפאת בורותם "נפלו בין הכיסאות" ואותם אנשים גזלו את כספם ולא עשו דבר. נטען כי בהמשך בעת שפנו לב"כ כאן, התברר כי הוגשה מטעם התובע תביעה לבית המשפט המחוזי בהליך ת"א 63494-12-17 שם לכאורה יוצגו ע"י עו"ד טואפשה. נטען כי התביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נמחקה בשל אי-הגשת תגובה וחוסר סמכות עניינית. נטען כי אותה תביעה היא חלק משרשרת פעולות מרמה והונאה להן התובעים נפלו קורבן, על מנת לגזול את קורת הגג שלהם. נטען כי ע' נטל 20,000 ₪ למשמרת מכספי התובע ובאמתלה זו אמר כי הוא מחתים אותו על מסמכי הלוואה על סך 20,000 ₪. עוד נטען כי בפועל התברר שהתובע הוחתם על מסמכי העברה ללא תמורה לנתבע. נטען כי התובע אינו יודע לקרוא ולכתוב ואינו יודע עברית ויש להורות על ביטול מסמכי העברה ללא תמורה, מחמת טעות, הטעייה, עושק, כפייה, ניצול חולשה או מצוקה.

נטען כי תובעת 2 בעלת זכויות בדירה מכוח נישואיה לתובע, וגם מכוח היותה יורשת פוטנציאלית וגם מכוח היותה זוכה לפי צוואה שחתם התובע ביום 23.1.2011.

וגם נטען כי מאחר והזכויות טרם נרשמו, המתנה לא הושלמה, יש לבטלה ולרשום את הזכויות על שם התובעים.

10. הנתבע הכחיש את הטענות בכתב התביעה. נטען כי התביעה הוגשה בחוסר תום לב ובנִסיון לעשות עושר ולא במשפט לאחר שתביעה קודמת באותו עניין נמחקה. נטען כי אין יריבות בין תובעת 2 ובין הנתבע. נטען כי התובע מבוגר, בשנות ה-80 לחייו והתובעת שגילה כמחצית מהתובע, תושבת השטחים, אינה אזרחית ישראל, נישאה לתובע לפני כ-10 שנים ומנסה להשתלט על רכושו כשהיא זורעת סכסוכים, מריבות וחילוקי דעות במשפחה כדי ליצור קרע ולהסית את התובע כנגד משפחתו, ועל כן גם נולדה תביעה זו. לגוף העובדות נטען כי לאחר שקיבל התובע הצעה מעמידר לרכוש את הזכויות הוא פנה למשפחתו לגייס את התמורה. באותה עת, לבקשת התובע, הנתבע הלווה לתובע כספים והוסכם כי הדירה תועבר ללא תמורה לנתבע כשהתובע רשאי להמשיך ולהתגורר בה כל חייו. נטען כי עסקת ההעברה ללא תמורה הסתיימה ברישום ביום 23.5.2012 ודבר המתנה היה ידוע לכל בני המשפחה. הנתבע הצביע על כך שבתביעה שהוגשה לבית המשפט המחוזי נטענה על ידי התובעים גירסה אחרת ובמסגרתה הודו במתן המתנה וטענו כי התובע לווה 40,000 ₪ מהנתבע לשם רכישת הזכויות בדירה. עוד נטען כי לתובעת 2 אין כל זכויות בדירה ומתן המתנה לא הצריך אישורה. הנתבע הדגיש כי לא ביקש הוא או אביו ע' שהתובע יפנה את הדירה וכבר בתביעה בבית המשפט המחוזי הסכים כי יינתן פסק דין לפיו לתובע זכות מגורים בדירה, ללא תמורה וללא תנאי, לכל חייו. בית המשפט התבקש לדחות את התביעה.

11. עדויות ראשיות הוגשו בתצהירים.

מטעם תובעים 1-2 הוגשו תצהיר תובע 1 מוצג ת/ 2, תצהיר תובעת 2 מוצג ת/1 וגם הוגשו, אישורי תשלומים לעמידר מוצג ת/3 ודפי חשבון מוצג ת/4.תצהיר אחיו של תובע 1, מר פ.א.כ., הוצא מהתיק לאחר שלא התייצב לחקירה והתובעים ויתרו על עדותו.

מטעם הנתבע הוגשו תצהיר הנתבע, מוצג נ/1 ותצהיר אביו, מר ע.א.כ. מוצג נ/2 עוד זומנו לעדות: עו"ד זיאד דעים, עדים מטעם ר"פ, מר סמי פייסל, עו"ד קאהר אבו יונס ועו"ד ויאסם אל טואפשי. רק עו"ד זיאד דעים התייצב לחקירתו והצדדים ויתרו על חקירת העדים הנוספים.

דיון והכרעה:

12. תמצית טענת התובעים היא לפגמים ברצון בעת החתימה על הסכם המתנה.

המחלוקת בין הצדדים אינה משפטית או פרשנית - אלא עובדתית בלבד. קבלת גרסת התובעים תתאפשר, ככול שמהראיות והעדויות יעלו תימוכין לגרסתם והיא תהא הגרסה הסבירה יותר – כך שהם יעמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם.

13. לאחר שבחנתי העדויות והראיות שהוגשו ונטל ההוכחה המוטל על כל אחד מהצדדים, אני דוחה את התביעה מאחר והתובעים לא עמדו בנטל להוכיח טענותיהם וקיימות ראיות התומכות יותר בגרסת הנתבע .לא זו אף זו אלא שהתובע למעשה מושתק מלטעון כנגד אי הבנתו וידיעתו את עסקת המתנה ולמעשה, די היה בכך להביא לדחיית התביעה.

14. אתחיל בהשתק שיפוטי.

15. דוקטרינת ההשתק השיפוטי קובעת כי :

"...בעל דין אשר טען טענה משפטית או עובדתית מושתק מלטעון - בהליך אחר או בגדרי אותו הליך - טענה הסותרת טענה זו. כלל זה, המכונה השתק שיפוטי, נגזר מעקרון תום הלב ונועד לשמור על טוהר ההליך השיפוטי ולמנוע ניצול לרעה של בתי המשפט [ראו, למשל: ע"א 513/89 Interlego A/S נ'Exin-Lines Bros.S.A., פ"ד מח(4) 133, 194 (1994).

לשון אחר, לפי דוקטרינת השתק שיפוטי בעל דין מושתק להעלות בהליך אחד, טענות עובדתיות או משפטיות הפוכות לטענות שטען בהליך אחר, גם אם הטענות נכונות. תכלית הדוקטרינה של השתק שיפוטי היא שמירה על הטוהר, שמירה על אמון הציבור במערכת בתי המשפט ומניעת ניצול לרעה של הליכים משפטיים וגם, יישום בפועל של החובה לנהל הליכים בתום לב.

נפסק כי מאחר וסעיף 61 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, מטיל חובה לנהוג בתום לב החלה גם בעת ניהול הליכים משפטיים, הרי שאין הכרח כי טענת בעל הדין, שהועלתה בהליך הקודם, צלחה בידו או העניקה לו הנאה כדי שתחול דוקטרינת ההשתק השיפוטי.

הבסיס במקרה זה, הוא מוסרי, והדרישה היא להתנהלות כנה והגינות, ולא להתנהלות שאינה בנויה אך על צרכים טקטיים, כך שלא יתאפשר לטוען להעלות טענות כאילו המדובר ב"תכנית כבקשתך". ראו רע"א 4224/04‏ בית ששון בע"מ נ' שיכון עובדים והשקעות בע"מ, פ''ד נט(6) 625, 637 ואילך (השווה ע"א 513/89 Interlego A/S נ'Exin-Lines Bros.S.A., פ"ד מח(4) 133, 194 שאוזכר לעיל), קל וחומר בהליכים המתנהלים בבית המשפט לענייני משפחה אשר ההגינות והשקיפות בו מתחייבת, ההליך מתנהל בקלפים פתוחים וקיימת חובה לגילוי מוקדם.

16. במקרה כאן, גרסתו העובדתית של התובע בהליך שלפני סותרת חזיתית את גרסתו כפי שפורטה בתביעתו בהליך הראשון, ת"א 63494-12-17 במחוזי חיפה. בתביעה שם בסעיפים 6-10 נטען (הניסוח והטעויות במקור):

"התובע ועל מנת לרכוש את הדירה לווה 40,000 ₪ מאת נכדו ס' שהינו הנתבע ואביו שהינו בנו של התובע. הנתבע ואביו ביום 13.11.2011 לחצו על הנתבע שרוצים את הכסף שלהם בחזרה מאחר והתובע הינו בן אדם מבוגר וסיכמו שיפנו לעו"ד על מנת לחתום על הסכם בגין הכספים בלבד שלווה התובע. התובע והנתבע ואביו הגיעו לעו"ד קאהר אס(ב)ו יונס וזיאד דעים אולם עורכי הדין הסבירו לתובע שהוא ועמד לחתום על תצהיר מתנה לנכדו הנתבע. מצ"ב מסמכי המתנה. הנתבעו אביו לחצו על התובע המבוגר והצליחו לשכנע אותם לחתום על הסכם המתנה והבטיחו לו שכל עוד הוא ואשתו השנייה בחיים אף אדם לא יתקרב לדירה ורק לאחר מות התובע ואשתו ב.ח.ג. ו-כ'....הם ייכנסו לדירה וישתמשו בה. התובע חתם תחת לחץ והבטחה בעל פה מהנתבע ואביו על מסמכי המתנה..."

בהמשך, בפרק הסעדים, סעיף 15 לתביעה בהליך הראשון ת"א 63494-12-17 עתר התובע:

"אשר על כן, כבוד ביהמ"ש מתבקש בזאת להזמין את הנתבע לדין, ולהורות על ביטול עסקת המתנה מיום 13.11.2011..."

17. מול גרסה זו של התובע עומדת גרסתו בהליך שלפני, בסעיפים 10 ו- 12 לתצהירו מוצג ת/2. שם הצהיר כי:

"מעולם לא לוויתי כספים כלשהם מהנתבע או מאביו ע' (להלן בני) לרכישת הזכויות של עמידר בדירה. אני רכשתי את דירתנו ממיטב כספנו לרבות כספי פיצויים שקיבלתי...בני לקח אותי אצל עורך דין מטעמו כדי להחתים אותי על כך ששאלתי ממנו סך של 20,000 ₪ שיהיו לי בכיס "ספייר" אולם התברר לי לתדהמתי ולאחר בדיקת העניין ברישומי עמידר בשנת 2017, כי הוא החתים אותי, במקום על האמור ברישא של סעיף זה, על מסמכי מתנה לטובת נכדי הנתבע מבלי ידיעתי או הסכמתי ובוודאי לא בידיעת אשתי או הסכמתה".

18. הסתירה העובדתית בין הגרסאות ברורה. ולאור טענות התובע בהליך הראשון, הוא מושתק מלטעון כי לא ידע על מה חתם.

19. כאמור, די בכך להביא לדחיית תביעתו.

20. אציין כי לא נעלמה מעיני טענת התובע כי התביעה בהליך הראשון הוגשה שלא בידיעתו, לא על דעתו והיא חלק מההונאה שנרקמה כנגדו לקבלת הזכויות, אך התובע לא זימן לעדות את עוה"ד שחתם על התביעה בהליך הראשון ת"א 63494-12-17 והגישה, עו"ד ויסאם אל טואפשי, כפי שלא זימן את עו"ד קאהר אבו יונס או עו"ד זיאד דיעם שאישרו את חתימתו על תצהיר העברה ללא תמורה מיום 13.11.2011, על מסמכי העברת הזכויות בחברת "עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ" מאותו מועד או על ייפוי כוח שניתן להם – ראו נספחים ח/1-ח/6 למוצג ת/2 תצהיר עדות התובע.

יתר על כן, לאחר שהתובע לא זימן את עורכי הדין הנ"ל לעדות , הנתבע עתרו לזימונם – אך לעדות הגיע עו"ד דעים בלבד והצדדים ויתרו על עדות העדים הנוספים.

עוד ובאותו הקשר, התובע ביקש לטעון כי התביעה בהליך הראשון לא הוגשה בידיעתו ולבקשתו. לשם כך הפנה התובע למכתב ב"כ עו"ד ויסאם טואפשי מרחוב י' בעיר ח' ולמענה שקיבל מב"כ של עו"ד ויסאם טואפשי הנ"ל, עו"ד אלפרד סאדר (נספחים ו/1-ו/2 של מוצג ת/2) אשר השיב כי מרשו, עו"ד ויסאם אל טואפשי מרח' י' בעיר ח', לא ייצג בהליך הראשון ואינו מכיר את התובע. דע עקא, שעל כתב התביעה שהוגש בהליך הראשון חתום עו"ד ויסאם אל טואפשי מרחוב ח' בעיר ח', ולא עו"ד ויסאם טואפשי מרחוב י' בעיר ח'. התובע לא הסביר ולא הבהיר האם אכן מדובר באותו אדם כך שלא הוכח כי נספח ו/1-ו/2 רלוונטי וכאמור, התובעים לא זימנו את עוה"ד הרלוונטי לעדות. מה גם שבכתבי הטענות, בתצהיר ובסיכומים נכתב כי הפנייה הייתה לעו"ד טואפשה.

הלכה פסוקה היא כי הימנעות בעל דין מלהציג ראיה, להביא עד או בוודאי להתייצב לעדותו כאשר המדובר בראיה או עדות אשר הייתה תומכת בטענותיו ותורמת לגילוי האמת - יש להניח כי המדובר בראיה הפועלת לרעתו ותשמש כנגדו, על אחת כמה וכמה כאשר המדובר בראיות או בעדות שהן בשליטת בעל דין. ראו בין היתר, ע"א 465/88 הבנק למימון מסחר בע"מ נ' סלימה מתיתיהו ואח', פד"י מ"ה (4) 651, 658-659 וגם ע"א 795/99 פרנסואה נ' פוזיל, פד"י נ"ד (3) 107, 117-118. וגם עמוד 8 לפסק דיני בתמ"ש 43173-07-17 א' נ' א' ואח', מיום 05.09.2019.

21. לאור האמור התובע מושתק מלטעון כי לא ידע על מה חתם או כי הוטעה לחתום על מסמכי המתנה. משזו טענתו היחידה, יש לדחות תביעתו.

22. מבלי לגרוע מהאמור, ולשם שלמות התמונה אפרט כי גם לגופן של טענות יש לדחות טענות התובע מאחר וכאמור לא עמד בנטל להוכיח כי חתימתו על מסמכי המתנה הושגה בשל טעות, הטעייה, עושק או כפייה. למעשה מהעדויות והראיות עלה כי קיימת סבירות גבוהה יותר כי ניתנה ברצון ומרצון והרקע לתביעה הוא הסכסוך בין תובעת 2 למשפחת התובע. ואפרט,

23. על פי סעיף 2 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב-1962"כל אדם כשר לפעולות משפטיות, זולת אם נשללה או הוגבלה כשרות זו בחוק או בפסק דין של בית משפט". משמעות הדבר כי אין מחלוקת שבעת החתימה על מסמכי המתנה התובע היה כשיר לחתום עליהם. ראו רע"א 3323/98 זקן נ' קצין התגמולים, פ"ד נז (5) 577, 586 – פסה"ד אמנם עוסק בפסול דין אך הדברים שנאמרו שם, טובים גם לענייננו.

24. מתנה היא חוזה אשר לו שני צדדים, הוא אינו פעולה חד צדדית כגון צוואה או הרשאה והוא משתכלל ככול חוזה - בהצעה מצד אחד וקיבול של צד שני. הדבר עולה מהוראת סעיף 2 לחוק המתנה התשכ"ח-1968, כי "מתנה נגמרת בהקניית דבר-המתנה על-ידי הנותן למקבל תוך הסכמה ביניהם שהדבר ניתן במתנה". ראו ע"א 495/80 ברקוביץ נ' קלימר, פ"ד 68(4) 57, 61 וגם, פרופ' מ.א. ראבילו במאמרו, חוק המתנה תשכ"ח – 1968פירוש לחוק החוזים, המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השווא' , ג' טדסקי, תשל"ט בעמוד 18:

"סעיף 2 דורש כי הצדדים יסכימו כי דבר-המתנה ניתן במתנה; מדרישה זו למדים אנו כי החוק רואה במתנה חוזה. ברור, אם כן, כי המתנה היא עסקה דו-צדדית הדורשת מפגש הרצונות, הצהרת רצון של המציע וזו של הניצע".

25. כפועל יוצא, על הסכם מתנה חלות שתי מערכות דינים – הן הדינים המיוחדים הקבועים בחוק המתנה, תשכ"ח- 1968 (להלן: "חוק המתנה") והן דיני החוזים הכללים. דיני החוזים הכללים חלים בכל נושא שלא הוסדר בחוק המתנה, התשכ"ח-1968, כגון "אופן קשירת חוזה, בטלותו והזכות לבטלו. העובדה, שנותן המתנה אינו יכול לחזור בו ממנה איננה עומדת בסתירה לאפשרות ביטול הסכם המתנה בגלל הפגמים בחוזה". ראו ע"א 173/72 גנאיים ואח' נ' גנאיים, פ"ד כז(1) 414, 420.

26. בהתאמה, יש לבחון האם התקיימו כל היסודות הקבועים בדיני חוזים לצורך השתכללות חוזה המתנה לחוזה מחייב.

27. אחד היסודות ההכרחיים לקיומו של חוזה מחייב, הוא גמירות דעת המתקשר בחוזה. במקרה כאן טענת התובעים היא כי נפל פגם בגמירות דעת התובע בעת החתימה על מסמכי המתנה. טענתם היא למעשה כי נפלו פגמים ברצון ולכן יש לבטל את מסמכי המתנה.

28. במקרה כאן, למעט טענת התובע עצמו, לא הובאה בפני ראייה לפגם ברצון. לא זו אף זו אלא שגם ביחס לטענת התובע, טענות התובע נטענו באופן כללי, לא קוהרנטי או סדור וללא פירוט גם של עובדות שלכאורה היו יכולות לתמוך בטענתו. עוד, לא הוזמנו עדים שיכולים היו לתמוך בגרסתו. כך למשל התובע לא פירט את זהות בני המשפחה מהם לכאורה "למד" על מתן המתנה, לא פירט את זהות הנוכחים בעת החתימה על מסמכי המתנה, לא פירט אפילו את כתובת "בית הקפה" בו הוא טוען כי נחתמו מסמכי המתנה, לא הסביר מדוע לא שלח הודעת ביטול, לא צירף מסמכים להוכיח טענתו כי הזכויות נרכשו מכספי פיצויים שפדה, מדפי חשבון הבנק שצורפו, מוצג ת/4 עלה כי כספים שיקבל מחברת מנורה (פיצויים) שימשו למחייתו ואין משיכה בחודש אוקטובר 2011 של כספים לתשלום הרכישה או בכלל, לא צירף את כתב ההגנה והחלטות ההליך הראשון, לא פעל לאתר את עוה"ד שהגיש את ההליך הראשון (אם לא היה זה עו"ד טואפשה אליו פנה) – למצער מצופה היה כי התובע יפנה למזכירות בית המשפט לקבל זהות משלם האגרה בשמו, מספר רישיון עוה"ד שבמערכת שהגיש את התביעה בשמו או כל פרט אחר.

29. נוסף על כך, התובע לא זימן לעדות עדים מהותיים, לא את בני המשפחה (העלומים) שמהם לכאורה למד על מסמכי המתנה, לא את עורכי הדין שערכו את מסמכי המתנה וגם לא את עוה"ד שייצגו בהליך הראשון – לא של התובעים ולא של הנתבע שם.

ודוק, למרות טענותיו של התובע בדבר מעורבות צדדי ג' בקנוניה, אף אחד מאותם צדדי ג' לא זומנו להעיד מטעם התובע. אפנה לטענות התובע בסעיפים 8-9 לתצהירו מוצג ת/2:

"לימים ובמרוצת שנת 2017 התגלה לנו כי הדירה רשומה בספרי עמידר ע"ש נכדי ואשר עונה על אותו שם וזאת בעקבות נסיונות אביו, בני ע', לסלקנו מהדירה ועקב הדברים ששמענו מיתר בניי לפיהם טענו שנתתי את הדירה במתנה לנכדי, דבר המוכחש מכל וכל. מיד בסמוך להיוודענו את האמור בס.ק.א. פנינו אשתי ואני על מנת לשכור שירותי עורך דין על מנת לייעץ לנו ולטפל לנו בעניין החזרת הרישום של זכויותיי בדירה על שמי. פנינו אל עו"ד בשם סמי פייסל ...ולא עשה עבורנו מאומה...הופנינו לאדם אחר אשר התחזה לעו"ד...בימים אלו פנינו אל עו"ד סוהיר זידאן (להלן עו"ד זידאן) אשר בדקה עבורנו את נסיבות העניין ואז התגלה...הוגשה תביעה בשמי לביהמ"ש המחוזי...אנו לא מילאנו את ידו של עו"ד טואפשה או מי מטעמו לטפל עבורנו בהגשת התביעה הנ"ל...".

30. יוער כי בחקירתו חזר בו מטענותיו ביחס לעורכי הדין הנ"ל. ראו עמוד 18 שורה 21 ואילך לתמליל.

31. מנגד, טענות הנתבע נתמכו בעדות עו"ד דעים שזומן על ידם. עו"ד דעים הוא עוה"ד שאימת את חתימות התובע על מסמכי המתנה ועל מסמכי העברת הזכויות שהוגשו ל-"עמידר החברה הלאומית לשכון בישראל בע"מ".

עו"ד דעים העיד, כי התובע חתם על מסמכי המתנה בפניו והוסברה לתובע העסקה בשפה הערבית אותה הוא דובר. על עדותו זו חזר מספר פעמים. ראו בין היתר, עמוד 14 שורות 18-36, עמוד 16 שורות 10-12, עמוד 18 שורות 22-26, עמוד 19 שורות 1-2, 21-22, עמוד 20 שורות 31-35, עמוד 21 שורה 1, ועוד.

32. אציין כי בעדותו, התובע הכחיש את חתימתו על מסמכי המתנה כמו גם על תצהיר עדותו מוצג ת/2. ראו עדותו, בין היתר בעמוד 22 שורות 9-12, עמוד 26 שורות 9-15, 25-27. גרסתו זו בחקירתו, כי החתימות על מסמכי המתנה אינן חתימותיו, משמעותה כי נשמט הבסיס מהתביעה, שהרי טענת התובעים כי התובע חתם בשל טעות, הטעייה, עושק כפייה, טענות הגובלות בטענת האפסות (non est factum). טענות אלו מגמלות בחובן את ההנחה כי התובע חתם. השווה גרסתו הנ"ל לגרסה מפי ב"כ שהעירה במהלך עדותו שהחתימה היא חתימתו. ראו דברי ב"כ בעמוד 15 שורות 3-5.

33. גם גרסת התובע אשר לסכום הכספים שניתן בידו וזהות נותן הכספים, הייתה לא קוהרנטית.

לפי גרסה אחת, לא לקח כספים כלל מאת הנתבע או מע', "שקל אחד לא לקחתי" ראו עדותו בעמוד 24 לתמליל שורות 12-14, לפי גרסה שניה, נטל כספים מהנתבע "ס' נתן לי כסף", ראו עדותו בעמוד 24 לתמליל, שורות 15-16 ואילו לפי גרסה שלישית, בנו ע'- אביו של הנתבע, נתן לו בידו כספים למשמרת, "שיהיה לי כסף מיותר", לאחר שע' אמר לתובע שהוא נותן לו את הכספים כדי לא יגנבו ממנו (מע'). ראו עדותו בעמוד 25 לתמליל שורות 1-12 לתמליל, שם תיאר כי ע' נתן לו "בכוח" את הכספים.

34. סעיף 54 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971 קובע כי לא ניתן לקבל גרסת בעל דין, בהסתמך רק על עדותו שהיא עדות יחידה וללא סיוע - אלא  במקרים חריגים ומטעמים מיוחדים שיירשמו.

במקרה כאן, לא נטען מפי התובע כי מתקיים החריג הקבוע בסעיף 54 לפקדות הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971. לא זו אף זו שגם לגוף השאלה הנ"ל, לא מצאתי טעמים מיוחדים לפסוק על בסיס עדות יחידה של בעל דין וללא סיוע, בפרט מקום בו התובע לא הסביר מדוע לא טען טענותיו קודם להגשת התביעה (אם אכן התביעה בהליך הראשון לא הוגשה מטעמו ואם אכן נודע לו דבר המתנה, בשנת 2017) ועוד לא הסביר מדוע לא הביא עדים נוספים לתמיכה בטענותיו.

35. טענותיו לעושק או כפייה או ניצול נזנחו בסיכומיו וממילא גם לא נמצאו להן ראיות וגם לא הוסבר מעת שפסקה הכפייה, מדוע לא פנה התובע לבית המשפט. ראו בהקשר זה הוראת סעיף 20 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 הקובע כי:

"ביטול החוזה יהיה בהודעת המתקשר לצד השני תוך זמן סביר לאחר שנודע לו על עילת הביטול, ובמקרה של כפיה – תוך זמן סביר לאחר שנודע לו שפסקה הכפיה".

35. על כן התובע לא עמד בנטל להוכיח תביעתו.

36. אשר לטענות התובעת, התובעים לא הסבירו מהי עילת התביעה העומדת לתובעת, בשלה יש להורות על ביטול מסמכי המתנה. נישואיה לתובע אינם מקנים לתובעת זכות תביעה מכוח פגם ברצון של התובע, מקום בו הטענה לפגם ברצון נדחתה. אשר לטענות הנובעות מהעובדה כי התובעת נישאה לתובע, הרי שעל התובעים חל משטר רכושי כקבוע בחוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973. לכן, הגם שמדובר בנכס שנרכש לאחר הנישואין, הרי שזכותה היא לאיזון משאבים ולא נטענה בתביעה טענה לזכות קניין, אם מכוח שיתוף ספציפי, אם מכוח דין אחר.

הטענה כי היה על עו"ד דעים לברר עמדת התובעת אשר למתנה וכי הוא לא יוצג כראוי על ידו בעת החתימה על מסמכי המתנה אינה מקימה עילת תביעה כנגד הנתבע.

24. לאור האמור אני דוחה את התביעה.

התובעים ישלמו לנתבע הוצאות משפט סך 2,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד סך 12,000 ₪.

25. אשר לפיצול סעדים, אני מתירה לתובע לפצל סעדיו בנוגע להגשת תביעה לביטול מתנה על בסיס סעיף 5 להוראות חוק המתנה התשכ"ח-1968, ככול שהוא חל ומבלי להביע עמדה אשר לסיכויי התביעה הנ"ל. אשר לטענות כנגד עו"ד דעים, אין צורך בפיצול סעדים.

מותר לפירסום בהשמטת פרטים מזהים תיקוני הגהה ועריכה.

המזכירות תמציא לצדדים ותסגור ההליך.

ניתן היום, כ"ג שבט תשפ"ב, 25 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.