לפני השופט שלמה אלבז, שופט עמית ה"ט 61185-11-22 | ||||
המבקשות | 1. פלונית | |||
נגד | ||||
המשיב | אלמוני | |||
פסק דין | ||||
1. זוהי בקשה למתן צו הגנה לפי סעיף 3 לחוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א–1997 (להלן: החוק) ולפי החוק למניעת הטרדה מאיימת, התשס"ב–2001. בית המשפט התבקש ליתן צו הגנה אשר יאסור על המשיב, בעלה של המבקשת 1 (להלן: המבקשת) ואביה של המבקשת 2 (להלן: הקטינה) ביצוע הפעולות הבאות:
עוד התבקש בית המשפט להורות כדלהלן:
א. לחייב את המשיב לקיים קשר עם גורם טיפולי מתחום אלימות במשפחה.
ב. להורות על מעורבות מידית של עו"ס לסדרי דין.
ג. להורות כי המפגשים בין המשיב לבין הקטינה יקוימו בהשגחה ובפיקוח, בהתאם להמלצות שירותי הרווחה.
ד. להורות כי בשלב זה ועד לקבלת המלצת גורם מקצועי, אשר יבחן את מצבו הנפשי של המשיב, או עד להחלטה אחרת של בית המשפט, ישהה המשיב עם שני ילדיהם האחרים של המבקשת והמשיב בנוכחות בן משפחה אחר או במרכז קשר.
שתי הערות מקדמיות
הערה ראשונה:
3. על פני הדברים התיימרה הבקשה להיות מוגשת הן על ידי המבקשת והן על ידי הקטינה.
בתקנה 11(ב)(1) לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין) תשנ"א–2020, (להלן-התקנות) נקבע שבמקרה שמדובר בתובענה בעניין קטין יצוין הדבר בחלקו הראשון של כתב התביעה, תוך ציון שם הקטין ושמות הוריו כתובעים או כנתבעים.
במקרה דנן צוינה הקטינה כמבקשת כנגד אביה. לו נועדה הבקשה להגנה על הקטינה מפני אביה, או להגן על שלומה - היה מקום לציינה כמוגנת, אך המבקשת העידה כי הגישה את הבקשה גם בשם הקטינה משום שהקטינה חוששת לחיי האם (ולא משום שהאם חוששת לחיי הקטינה או משום שהקטינה חוששת לחייה היא, (עמ' 3, שורה 26).
לא הובהר מה הייתה הדרך בה הסמיכה הקטינה את עורך הדין לייצגה בהליך, ולא נטען שהייתה לה כשרות לעשות כן.
בהמשך אתייחס לעובדה שבמהלך הדיון שבה והצהירה המבקשת פעמיים שהדברים שנטענו ביחס לקטינה נועדו לשמש רקע לדברים ולא היו העילה להגשת הבקשה.
הערה שניה:
4. בתקנה 2(א)(א1) לתקנות נקבע שבקשה לצו הגנה תוגש לפי טופס 1 שבתוספת, בצירוף תצהיר לשם אימות העובדות שביסודה. טופס זה מחייב את מגיש הבקשה להתמקד בעובדות הרלבנטיות הדרושות לשם דיון בבקשה ולכתבן בדרך תמציתית. כתיבת הבקשה בהתאם לראשי הפרקים ולשדות הקיימים בטופס מחייבת את מגיש הבקשה לציין את מועדי הפגיעות הנטענות, סוג הפגיעה, האיום או החשש לאלימות חוזרת, פירוט ממצאים רפואיים, טענות על הפרות צווי הגנה בעבר, אם היו, וכיוצא בזה.
במקרה דנן משתרעת הבקשה על פני למעלה מ-20 עמודים, כולל נספחי מוצגים, כאשר לא תמיד קיימת הקפדה על ציון מועדי האירועים הנטענים, כך שלא ניתן לדעת אם אכן המדובר בפגיעות שנטען שהמשיב גרם בסמוך לפני הגשת הבקשה, כנדרש בסעיף 3 לחוק.
המבקשת פירטה בבקשתה והדברים חזרו על עצמם גם בתצהיר שהיה אמור לתמוך בבקשה, עניינים שאינם רלבנטיים לבקשה לצו הגנה. כך לדוגמה טענה שלאורך השנים המשיב הטיל עליה את מלוא האחריות לטיפול בבית ובילדים ולא נשא בנטל כמצופה מבן זוג תומך. על מנת שלא להלאות את הקורא אפנה לסעיפים 10 ו-11 לכתב הבקשה ולסעיפים 11 ו-12 לתצהיר המבקשת.
הימנעות מבקשים מלהגיש את הבקשה בהתאם לטופס שנקבע בתקנות גורמת לבזבוז זמן שיפוטי יקר. במיוחד אמורים הדברים כאשר על בית המשפט לדון בבקשה לצו הגנה במעמד צד אחד.
על מגיש הבקשה לחתום על התחייבות לפצות את המשיב על כל נזק שיגרם לו כתוצאה מהוצאת צו ההגנה, כפי שיראה בית המשפט לנכון, אם יתברר שהבקשה קנטרנית. המבקשת לא צרפה לבקשתה התחייבות לפצות את המשיב, כנדרש בתקנות.
דיון בטענות לגופן
טענת האלימות והאיומים
5. המבקשת טענה בבקשתה שהמשיב פעל באלימות פיזית בעיקר כלפי הקטינה (ההדגשה במקור) (סעיף 4). בהמשך טענה שהתפרצויות זעם ואלימות של ממש הפכו מנת חלקם של המבקשת וילדי הצדדים (סעיף 5). בהמשך (בסעיף 12) חזרה על טענתה שהתנהגותו של המשיב אלימה וחזרה על דברים אלה גם בהמשך (לדוגמה בסעיפים 20 ו-37).
6. אתייחס לטענת האלימות ביחס לקטינה בהמשך ובשלב זה אדון בטענת המבקשת שהמשיב נהג באלימות כלפיה וכלפי הילדים האחרים.
7. בעדותה אישרה המבקשת שהמשיב לא הרים עליה ידו מעולם (עמ' 6, שורה 30). עוד אישרה שהמשיב גם לא איים לפגוע בה (עמ' 6, שורה 32).
8. לא הועלתה כל טענה ולא הוגשה כל ראיה על כך שהמשיב פגע כביכול בילדים הקטנים של בני הזוג ועל כן אני יוצא מן ההנחה שהטענה שנטענה בסעיף 4 לבקשה בדבר נקיטה באלימות בעיקר כלפי הקטינה, משוללת יסוד. מעדות המשיב ומעדות המבקשת עצמה עולה שלא זו בלבד שהמשיב לא היכה את הילדים מעולם אלא שהוא הגן עליהם מפני מעשי אלימות שנקטה הקטינה כלפיהם (סעיפים 9-10 ו-32 לתצהיר המשיב, עדות המשיב בעמ' 10, שורות 26-27, עדות המבקשת בעמ' 6, שורה 3).
9. המסקנה היא אם כן שהמשיב לא נקט מעולם באלימות לא כלפי המבקשת ולא כלפי הילדים הקטנים. המבקשת אישרה שהמשיב אף לא איים עליה מעולם.
הטענה שהמשיב נקט באלימות כלפי הקטינה
10. אקדים ואציין שגורמי הרווחה מודעים למצבה של הקטינה, אשר אובחנה כסובלת מ... ונמצאת במעקב פסיכיאטרי. בחודש ... 2020 נערך לקטינה אבחון נוירופסיכולוגי – דידקטי לשם הערכת כישורי למידה ובירור קשיים בלמידה, בקשב, בניהול ובתחום רגשי חברתי לצורך התערבות והיערכות מותאמות. בחודש... האחרון הוצאה חוות דעת פסיכיאטרית והמעקב ממשיך. אין חולק שהקטינה נזקקת לתרופה פסיכיאטרית. המבקשת אישרה שביום...21 הוגדל המינון אך הפסיכיאטרית החליטה לאחרונה להקטין את המינון, לאחר שהאם דיווחה לה שהגדלת המינון "לא עושה לה טוב".
11. (בסעיף זה דנתי בהתעוררות חשש של פגיעה עצמית מצד הקטינה).
12. המבקשת טענה שהמשיב פעל כנגד הקטינה באלימות וצרפה לבקשתה 3 תצלומים בהם נראים סימנים על כתפה וזרועותיה של הקטינה, אשר נטען שהמשיב גרם להם. לא צוין מתי צולמו התצלומים, אף שבקלות ניתן היה לעשות זאת. בתשובה לשאלת ב"כ המשיב אישרה המבקשת שהדברים שטענה ביחס לקטינה אינם "המקרים שבגללם הגשתי את הבקשה הזו לצו הגנה". על מנת להסיר ספק שבתי ושאלתי את המבקשת בעניין זה והיא שבה על תשובתה "המקרים שקרו עם הקטינה חודשים אחורנית הם לא המקרים שבגללם הגשתי את הבקשה הזו לצו הגנה" (ראו עמ' 3, שורות 19-24).
13. תנאי למתן צו הגנה על פי סעיף 3(1) לחוק הוא שבן המשפחה נהג באלימות בבן המשפחה האחר בסמוך לפני הגשת הבקשה. המבקשת לא פרטה בבקשתה מתי התרחשו האירועים הנטענים אך מעדותה עולה שהמדובר באירוע שהתרחש ביום 21.9.21 (עדות המבקשת בעמ' 6, שורה 13). עדות זו עומדת בקנה אחד עם הצהרת המשיב לפיה האירוע התרחש "לפני מספר חודשים" (סעיף 28 לתצהירו).
14. המסקנה היא אם כן שאף לו היה מוכח ש-3 חודשים לפני הפניה לבית המשפט נהג המשיב באלימות כלפי הקטינה, לא היה מקום להיעתר לבקשה. צו הגנה לא נועד להעניש בן משפחה על מעשה שעשה אלא למנוע סיכון העלול להיגרם למי שזקוק להגנה ובמקרה דנן לא קיים סיכון שכזה. גם לאחר האירוע הנטען שהתה הקטינה עם אביה לבד מדי יום ביומו, לפחות שעה ביום (ראו עדות המבקשת בעמ' 5, שורות 13-25). לא רק זאת אלא שהמבקשת העידה מיוזמתה שבזמן האחרון היא משתדלת לעבוד מחוץ לבית, כדי לא להימצא בבית עם המשיב (עמ' 5, שורות 21-22), המבקשת גם לא הכחישה ש-3 שבועות לפני הגשת הבקשה לצו הגנה אמר לה המשיב שבכוונתו לצאת עם הקטינה לטיול 3 שעות ב... וכי לא הביעה התנגדות לכך (עמ' 4, שורות 17-19).
המבקשת טענה שהבקשה אמנם הלחיצה אותה אך "לא אמנע ממנו לראות את הבת שלו..." לו היה חשש אמיתי לשלומה של הקטינה הייתה המבקשת מקפידה שלא להותיר את הקטינה ביחד עם המשיב ללא פיקוח ובוודאי שהייתה פונה לבית המשפט מיד לאחר התרחשות האירוע ולא ממתינה ומגישה את הבקשה רק לאחר תקופה ארוכה.
15. כאמור, הטענות בדבר הפגיעה הקטינה לא היו העילה להגשת הבקשה. עם זאת עיון בתצלומים שצרפה המבקשת לבקשתה מחייב קבלת הסברים. מטענות המבקשת ומעדותה עולה שהקטינה נוקטת באלימות פיזית הן כלפי אחיה והן כלפי הוריה (עמ' 6, שורות 3-13). הקטינה גם פונה אל הוריה בשפה גסה באופן קיצוני ועל פי עדות המבקשת התנהגות זו החמירה בשנה האחרונה (עמ' 6, שורות 6-8). המשיב טען שלפני מספר חודשים נתקפה הקטינה בהתקף זעם קיצוני מאוד, הכתה את בני הבית בצורה קשה מאוד והיוותה סיכון של ממש לעצמה ולבני הבית, טענה שהמבקשת אינה מתכחשת לה. לדבריו הוא והמבקשת עמדו משתאים ואובדי עצות נוכח האירוע והוא נאלץ, בנוכחות האם ובעידודה "לאחוז בקטינה בעוצמה בזרועותיה, תוך שהיא משתוללת קשות". לדבריו האחיזה בקטינה נעשתה באופן הגנתי עבורה ועבור הסביבה וכאשר לקח את הבת הקטנה בת ה-... כדי להגן עליה מפני הקטינה אחזה המבקשת בעצמה בקטינה בעוצמה רבה על מנת לרסן אותה (ראו סעיפים 27-33 לתצהיר המשיב). לא יכול להיות חולק שבעת התקף הזעם הקטינה עלולה הייתה גם לפגוע בעצמה.
16. המשיב לא התכחש לעובדה שכתוצאה מריתוק הקטינה נותרו סימנים על גופה והסביר זאת בכך שהקטינה היא ... ויתכן שכתוצאה מאחיזתו, או מהחזקת האם אותה נותרו סימנים על ידיה (סעיף 33 לתצהירו). במהלך חקירתו העיד "הייתי חייב לרסן את הבת שלי שהייתה באמוק. אלימה כלפיי וכלפי הסביבה ו(ב)עצמה הייתה צריכה זריקת הרגעה. אז אחזתי אותה בשתי הידיים. ... עצרתי אותה שלא תפגע בעצמה" (עמ' 10, שורות 26-28).
17. כאשר נשאל בעניין חששות מצד הקטינה השיב שהקטינה אינה חוששת מפניו, היא מקללת אותו ומכה אותו והמבקשת משתמשת בקטינה כדי להציגו כאדם אלים, והכל בשל תאוות בצע.
18. מעבר לנדרש אציין שהטכניקה של הרגעת ילדים, הפועלים בצורה בלתי נשלטת באופן קיצוני, בדרך של אחיזה וריסון, אחיזה טיפולית מרסנת, (holding), היא כלי טיפולי ידוע גם במסגרת ביתית וגם במסגרות חינוכיות ופנימיתיות, ויש לראות בה הכרח בל יגונה. על מנת שלא להאריך בדבר אפנה למאמר אחיזה ככלי טיפולי במסגרות חינוכיות ופנימיתיות, מאת אמיתי מגד, מטפל זוגי ומשפחתי, ובין היתר מרצה בחוג לעבודה סוציאלית במכללה האקדמאית תל חי.
פורסם באתר משרד העבודה והשירותים החברתיים http://molsa.govil
19. לצורך ההחלטה בעניין המונח לפני אני קובע שעדותו והסבריו של המשיב היו אמינים בעיני, עם זאת מתנהלת חקירה משטרתית בעניין ויש להותיר את הטיפול בעניין זה לגורמים המוסמכים.
הטענה בדבר מצבו הנפשי של המשיב
20. נושא נוסף שיש לדון בו הוא הטענה בדבר מצבו הנפשי של המשיב. המשיב לא כפר בעובדה שהוא לוקה בOCD (הפרעה טורדנית כפייתית), ומוסכם שהאבחון נעשה בשנת ..., לבקשת המשיב, כאשר ההתמקדות היא סביב מחשבות כפייתיות בנושא ניקיון.
21. המבקשת טענה שהמשיב נמצא במצב של אובדן שליטה והוא סובל מחרדה קיצונית המתבטאת בהתנהגות בבית. לדבריה המשיב נזקק לתרופות פסיכיאטריות ובמשך תקופה מסוימת נטל תרופות אך בשלב מסוים הפסיק ליטול את התרופות על דעת עצמו, והפך עצבני וכעוס. עוד טענה שבשלב מסוים הסכים המשיב לקבל טיפול פסיכולוגי אך לאחר מפגשים בודדים החליט על דעת עצמו לחדול מקבלת טיפול בתואנה שהוא אינו זקוק עוד לטיפול וחזר ליטול תרופות, אם כי לא באופן סדיר (סעיף 17 לבקשה).
22. בסיכומיו טען ב"כ המבקשת שהעובדה שהמשיב הפסיק את הטיפול התרופתי על דעת עצמו וללא התייעצות עם רופא גרמה למבקשת להגיש את הבקשה ממש סמוך לאותם אירועים (עמ' 12, שורה 24). טענה זו נעדרת בסיס עובדתי. המבקש העיד כי הפסיק ליטול את התרופה בחודש ...2021. אין חולק שהבקשה הוגשה לקראת סוף חודש דצמבר 2021, דהיינו כ-... חודשים לאחר הפסקת נטילת התרופות. המשיב העיד כי בחודש ...2021 קיבל מרשם לחצי כדור וכי החליט על דעת עצמו להפסיק ליטול את התרופה משום שחש שהעניין עם הניקיון נפסק (עמ' 8, שורה 16).
23. הפרעה כפייתית טורדנית (obsessive compulsive disorder) היא, על פי הגדרתה, הפרעה ולא מחלת נפש. זוהי הפרעה כרונית עם מגוון רחב של דרגות חומרה, כאשר לעיתים קיימות תקופות רמסיה בין האפיזודות.
24. לא הוכח שהמשיב היה מחויב ליטול את התרופה, אשר נועדה להקל עליו ולא נועדה למנוע מצבי סיכון או פגיעה. מעדות המשיב, הנראית אמינה בעיני, ניתן לקבוע שהמשיב נטל את התרופה רק בתקופות בהן חש צורך בכך. לא הוכח גם שהיה קשר בין הפסקת נטילת התרופה לבין טענות המבקשת בעניין התנהגות המשיב. בבקשתה טענה המבקשת שבשנים האחרונות חלו תמורות משמעותיות והסלמה של ממש בהתנהגות המשיב ולא נטען שבמהלך שנים אלה לא נטל המשיב את התרופה לטיפול בהפרעה.
25. באבחון הנוירופסיכולוגי – דידקטי אשר נערך לקטינה (צורף כנספח לתגובת המשיב) התייחסה עורכת האבחון לרקע הרלבנטי של הקטינה ושל בני משפחתה. בדוח זה פורטו מקצועות ההורים וצוין כי ידוע על הפרעת קשב במשפחה הרחבה. לא מצאתי בדוח זה זכר לעובדה שהאב סובל מOCD ומכאן ניתן להניח שגם המבקשת וגם המשיב לא ראו חשיבות לעובדה זו, ולא ציינו אותה באבחון.
26. בעת חקירת המשיב נעשה ניסיון להציגו כמי שסובל מדמיונות שווא. כך בין היתר נשאל אם הוא סבור שב"כ המבקשת ביקר בביתם והטמין שם מכשירי האזנה. תשובת המשיב הייתה שלא טען שב"כ המבקשת התקין מכשירי האזנה והסביר שהבחין שחלו שינויים בשבכות של המזגנים, אשר אחד מהם כמעט נפל על הבן. לדבריו אף אחד חוץ מהמשיב עצמו אינו יכול לגעת במזגנים וכי ראה לפי הצבע של המזגנים שמישהו טיפל בהם ואף נשברו קפיצים. הסבריו של המשיב נראים סבירים בעיני, ולא הוכח שהתנהגותו של המשיב אינה סבירה בנסיבות העניין. אמנם לא הוכח שהוטמנו בבית מכשירי האזנה אך במצבי סכסוך אנו עדים לכך שבני זוג מגישים זה כנגד רעהו כראיה סרטי וידאו והקלטות סתר וחשדות המשיב בעניין זה אינן נעדרות היגיון.
27. אציין שגם המבקשת הביעה חשד שהמשיב עוסק בהקלטות. כך לדוגמה העידה: "בבוקר שמעתי אותו מתהפך במיטה ומתכוון להקליט אז לא נכנסתי לחדר. הוא עסוק בהקלטות בבית" (עמ' 5, שורות 5-6). המבקשת גם טענה שהמשיב צילם את הקטינה "כאשר לכאורה היא מתפרצת לעומתו..." (סעיף 12 לבקשה). במקום אחר בבקשה טענה המבקשת שהמשיב החל לצלם את הקטינה "בשעת התפרצות" (סעיף 26 לבקשה).
28. לשאלה אם עדיין יש לו מחשבות שקיים גורם שרוצה לפגוע בו השיב המשיב שמעולם לא היו לו מחשבות כאלה.
29. המשיב האשים את המבקשת בכך שהיא מתעללת בו...
30. מסקנתי היא שהעלאת טענת ההפרעה בה אובחן המשיב נועדה לחזק את טענות המבקשת כנגד המשיב ולהציגו כאדם מסוכן. כל עוד ההפרעה אינה פוגעת בתפקודו או בהתנהגותו של המשיב אין לה משמעות רבה בעת הדיון בבקשה לצו הגנה.
טענות על אירועים מהזמן האחרון
31. בסיכומיו הפנה ב"כ המבקשת לסעיפים 31 – 35 לבקשה בה לטענתו פרטה המבקשת אירועים יומיומיים של אלימות מילולית, הפחדה וכדומה, שהאחרון בהם הוא הודעת ווטסאפ ששלחה הקטינה לאמה ואשר היה לטענת המבקשת העילה להגשת התלונה למשטרה ולהרחקת המשיב מביתו על ידי משטרת ישראל.
32. כבר דנתי בעניין המזגנים ועל כן אין צורך לדון בטענות שבסעיף 32 לבקשה. גם הנטען בסעיף 31 לבקשה, כשלעצמו, אינו מצדיק הרחקת המשיב מביתו.
33. אדון עתה בסעיפים 33 ו-34 לבקשה, שאף נראה שעוסקים בנושאים שונים הרי שמסתבר שיש ביניהם קשר. בסעיף 33 לבקשה טענה המבקשת שביום 21... כאשר כעס עליה המשיב, הוא נטל את רכבה והעלים את מפתחות הרכב. לדבריה רק לאחר שאביה פנה לאביו החזיר המשיב את מפתחות הרכב.
34. המבקשת הביעה חשד שהמשיב רוקן אויר מגלגלי המכונית, שכן גם לאחר שמילאה אויר בגלגלים גילתה, בעת נסיעה במכונית עם הקטינה, שהגלגלים מרוקנים מאויר. מסתבר שבעקבות חשדה של המבקשת שהמשיב הוציא את האוויר מגלגלי המכונית כתבה הקטינה לאמה את הודעת הווטסאפ המצוטטת בסעיף 34 לבקשה, הודעה אשר הביאה בסופו של דבר להגשת התלונה במשטרה ולהגשת הבקשה לצו הגנה. וכה העידה המבקשת בעניין זה: "ביום הגשת התלונה ... הייתי צריכה לקחת את הקטינה ... הרגשתי שהרכב לא יציב לקחתי את הרכב לפנצ'ריה אמרו לי שהרכב מרוקן מאויר. הילדה נלחצה ושלחה לי הודעה "..." (עמ' 7, שורות 8-11).
35. קריאת הודעת הווטסאפ ששלחה הקטינה לאמה מעוררת מספר תמיהות. ראשית כתיבת ההודעה בסמוך לגילוי חוסר אויר בגלגלי המכונית. לא הייתה כל סיבה לכך שהקטינה תקשר בין התקלה במכונית לבין סכנה כביכול שנשקפת מצד אביה. האשמת המשיב בעובדה זו, ללא כל סיבה סבירה, מחזקת את טענת המשיב שהמבקשת משתמשת בקטינה כדי להשיג הישגים במאבק המשפטי שביניהם (עמ' 9, שורה 2). תמיהה נוספת היא מדוע חוששת הקטינה שאביה יפגע באמה, שעה שמעולם לא הייתה פגיעה שכזו ואף לא נשמעו איומים מצד המשיב. שאלה נוספת היא מהו ניסיון החיים של ילדה בת ...המייעצת לאמה להגן על עצמה משום שהיא יודעת "מה זה גברים שמשתגעים". ניסוח זה אינו נראה לי הולם ילדה בת .... העמדת הקטינה כצד בהליך כנגד אביה מעמידה אותה שלא לצורך בניגוד אינטרסים בין אביה לבין אמה, אשר שניהם אמורים לדאוג לענייניה במיוחד במצב הנפשי הקשה בו היא נמצאת.
36. המשיב הצהיר שבני המשפחה נוטים להשתמש ברכבה של המבקשת על מנת לחסוך בהוצאות דלק ובבלאי. עוד טען כי עשה שימוש ברכב כדבר שבשגרה, בגלוי ולא בסתר. עוד הצהיר שלא היה צורך במעורבות של אביה כדי שישיב את הרכב למבקשת. המבקשת לא טרחה להתקשר אליו כדי שישיבו (סעיפים 24-22 לתצהיר המשיב). בחקירתו העיד כי בשבת היה צריך לנסוע לקנות נורה לרכב שלו כי לא יכול היה לנהוג ברכבו. הוא נסע לתחנת דלק סמוכה ומילא שם דלק ושב הביתה. בשובו דיווח למבקשת שאין לה אויר בגלגלים וגם הציג לה את הנורית שרכש. המשיב הציע למבקשת למלא אויר בצמיגים והמבקשת דחתה את הצעתו. לדבריו, לפני שיצאה מהבית שב ואמר לה להימנע מלנהוג במכונית לפני מילוי אויר בגלגלים ובשובה שאל אותה בעניין האוויר והמבקשת השיבה לו שמישהו סייע לה למלא.
37. כאשר הועלה בפני המשיב החשד שהוא היה זה שהוציא את האוויר מהגלגלים (פעמיים) דחה את הטענה והציע לבחון את המצלמות בבית השכן המכסות את המקום בו חונה המכונית. (עמ' 9, שורה 27, עד עמ' 10, שורה 13).
38. אני מאמין למשיב שהוא יודע שהמבקשת מסיעה את הילדים במכונית ואינני יכול להניח שהיה עושה דבר שהיה עלול לסכנם (עמ' 10, שורה 7).
39. בטרם אסיים אביע את התרשמותי שעדותו של המשיב הייתה אמינה מעדותה של המבקשת. במהלך הדיון חזרה בה המבקשת ממספר טענות שהעלתה בבקשתה כנגד המשיב, ובין היתר, טענות הנוגעות לאלימות כלפיה וכלפי הילדים. ניכר היה שהבקשה נוסחה תוך השמטת עובדות רלבנטיות והדגשת עובדות לא רלבנטיות, כאשר התכלית הייתה לשכנע את בית המשפט שיש סיבה להרחקת המשיב מדירת המגורים ומהילדים למשך תקופה ארוכה.
40. לאחר ששקלתי את עדויות הצדדים וראיותיהם הגעתי למסקנה שאין להיעתר לבקשת המבקשת ועל כן אני מבטל את צו ההגנה שניתן ביום 29.12.21.
41. הואיל ותלונת המבקשת והקטינה נמצאים בטיפול הרווחה ומשטרת ישראל נראה כי מתייתר הצורך בדיון בבקשת המבקשת לערב בעניין עו"ס לסדרי דין.
42. על הצדדים לקבוע ביניהם הסדרים לחיים משותפים בדירת המגורים, שהיא דירה רחבת ידיים, על מנת למנוע ככול האפשר חיכוך ביניהם. מסתבר שיחידת הסיוע ניסתה לסייע לצדדים לפתור מחלוקות ביניהם ונראה שניתן להיעזר בה לצורך זה.
43. יתכן שבמקרה זה היה מקום לחייב את המבקשת בפיצוי המשיב על הגשת הבקשה, אך על מנת שלא להחריף את היחסים שבין הצדדים, החלטתי שלא להורות כן. יחד עם זאת, יש מקום לחייב את המבקשת להשתתף בהוצאותיו המשפטיות של המשיב בגין ההתגוננות בבקשה ועל כן אני מחייב את המבקשת לשלם למשיב השתתפות בסך 3,000 ₪.
44. המזכירות תואיל לסגור את התיק.
ניתן היום, כ"ט טבת תשפ"ב, 02 ינואר 2022, בהעדר הצדדים.
בנוסח זה של פסק הדין נערכו תיקוני עריכה, הוסרו שמות הצדדים ופרטים מזהים וניתן לפרסמו.
