ביהמ"ש לענייני משפחה פתח תקווה, שופטת שירלי שי: החלטה באי פסיקת הוצאות בשל מחיקת הליך על ידי מגישור (תלה"מ 61238-03-22)

1. התובעת והנתבעת בנות זוג לשעבר שהביאו במהלך חייהן המשותפים 3 ילדים, xxx בת 11, xxx בת 9 וxxx בן 9 (להלן: "הקטינים").

2. הצדדים חתמו על הסכם פירוד, שניתן לו תוקף של פסק דין, שהסדיר את מכלול הענייניים לרבות סוגיית האחריות ההורית וזמני שהייה.

3. התובעת הגישה תביעה לשינוי המסגרות החינוכיות של הקטינים מהעיר xxx לעיר xxx, לאחר שהעתיקה את מקום מגוריה לxxx.

4. ביום 28.6.22 התקיים דיון בפניי, במעמד הצדדים ובאות כוחן, במסגרתו הוסכם כי ביהמ"ש ימנה מומחה לצורך בחינת טובת הקטינים באשר לשינוי מסגרות החינוך. הסכמות אלו קיבלו תוקף של החלטה וביהמ"ש מינה את ד"ר נעמי כהן כמומחית מטעם ביהמ"ש (להלן: "המומחית") והורה על הגשת חוות דעת בתוך 30 יום.

5. ביום 2.8.22 הוגשה חוות דעת המומחית - ד"ר נעמי כהן, אשר המליצה על המשך לימוד בxxx".

6. הצדדים הגישו את תגובתם לחוות הדעת כאשר התובעת בתגובתה הסכימה לאמץ את המלצות המומחית ועתרה למחיקת התביעה ללא צו להוצאות.

7. ביום 18.8.22 ניתן פסק הדין שקבע כך: "הנתבעת מקבלת את ההמלצה בחוו"ד. התובעת אמנם אינה מקבלת את ההמלצה להותיר את הקטינים להתחנך בעיר xxx, אולם ראתה לנכון לוותר על המשך ההליך על מנת למנוע המשך הקונפליקט תוך ראיית טובת הילדים ועל כן מבקשת למחוק את התביעה ללא צו להוצאות. לאור האמור לעיל, אני מאמצת את ההמלצה בחוו"ד ומורה על המשך לימודי הקטינים בעיר xxx וכן נעתרת לבקשת התובעת ומורה על מחיקת ההליך. באשר לפסיקת ההוצאות, הנתבעת תגיש עמדתה בתוך 7 ימים באורך שלא יעלה על עמוד אחד. המזכירות תסגור את התיק".

8. הנתבעת הגישה עמדתה באשר לפסיקת ההוצאות בה עמדה על חיוב התובעת בהוצאות כדין הואיל ולטענתה התובעת פתחה בהליכי סרק מיותרים שגרמו לה להוצאות כבדות אשר משפיעות וישפיעו על מצבה הכלכלי למשך תקופה ארוכה מאוד. הנתבעת עתרה לפסוק לזכותה הוצאות משפט בסך של 34,000 ₪.

דיון והכרעה:

9. לאחר שבחנתי את כלל טענות הצדדים, ושקלתי את משך תקופת ההליך, מספר הבקשות שהוגשו, מספר הדיונים שהתקיימו ונוכח העובדה שהתביעה לא נדחתה ע"י ביהמ"ש אלא נמחקה בשל בקשת התובעת, אשר השכילה לקבל את המלצות המומחית תחת לקיים הליכים ארוכים ומייגעים, כאשר לנגד עיניה טובת הקטינים, מצאתי לנכון כי אין להשית על התובעת הוצאות בגין ההליך. ואסביר.

10. בהתאם לתקנה 151(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: תקנות סד"א חדשות") פסיקת הוצאות נתונה לשיקול דעת בית המשפט, ומטרתה "לשפות את בעל הדין שכנגד על הוצאותיו בהליך בהתחשב בתוצאותיו, במשאבים שנדרשו לניהולו ובהתנהלות בעלי הדין".

11. בע"א 4299/17 ויצמן נ' חברת חלקה 51 בגוש 7060 בע"מ (8.10.2020) נפסק כי: "כשהכלל הוא כי "בהעדר נסיבות מיוחדות, אין צידוק לכך שבעל דין שזכה במשפט ייצא בחסרון כיס וישא בעצמו אפילו מקצת ההוצאות שנאלץ להוציאן" (ע"א 9466/05 שוויקי נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] בפסקה 31 לפסק דינה של השופטת ד' ברלינר והאסמכתאות שם (16.3.2008) (להלן: עניין שוויקי); ראו גם ע"א 406/80 אלקיים נ' הוברמן, פ"ד לו(4) 416, 420 (1982)"

12. בית המשפט העליון בפסיקותיו השונות קבע מספר כללים לפסיקת הוצאות בהליך משפטי במסגרת  רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ'' פאיירפלאי בע"מ (פמ"מ – 28.12.2020):

  ".... שנית, הבסיס לפסיקת הוצאות אינו עונשי או נזיקי, כי אם חיוב מכוח הדין המקנה שיקול דעת לבית המשפט (ראו פרק ל"ד לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 ותקנה 151 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ח-2018) (להלן: התקנות החדשות)). נקודת המוצא היא כי בעל דין שאינו זוכה בהליך יחויב בהוצאותיו הריאליות של הצד שכנגד שזכה. הדבר נועד למנוע חיסרון כיס של הצד הזוכה; להרתיע תובעים בכוח מנקיטת הליכי סרק; ולעודד נתבעים בכוח להימנע מהתגוננות סרק מפני תביעה ראויה (ע"א 9648/16 אורהייטק GIS בע"מ נ' חן אביטן משרד עורכי דין, פסקה 67 (28.2.2018))..."

13. מבחינת נסיבות המקרה שבפניי עולה:

1. אין צד מפסיד ואין צד זוכה, כי אם יש קטינים שטובתם נשמרה הן בקשר להותרתם במסגרת החינוכית בה למדו ובה רצו להמשיך ללמוד, והן נוכח סיום הקונפליקט שבין אימותיהן.

2. אין מדובר בנקיטת הליך סרק, שכן לנגד עיניה של התובעת עמדה טובת הקטינים בראי עולמה ועל פי תפיסתה. לשיטתה של התובעת היה נכון להעבירם למסגרת חינוכית מיטיבה יותר, ועל כך תביעתה.

3. התביעה לא הוכרעה לגופה ולא נדחתה. ביהמ"ש נדרש, על ידי התובעת, למחיקת ההליך, לאחר שהתקבלה חוות דעת המומחית, ובכך למעשה ייתרה התובעת את המשך ההליך, לרבות קיום דיוני הוכחות ומתן פסק דין.

4. התובעת בחרה לקבל את המלצות המומחית, להפסיק את המשך ההליך ולמנוע הכרעה שיפוטית עוד בטרם בית המשפט אמר את דברו. ידוע, כי בית המשפט אינו חותמת גומי על המלצות מומחה, ויכול היה בית המשפט לסטות מהמלצות המומחית, לקבל רק את חלקן או לא לקבלן כלל, בסופו של ההליך באם התובעת היתה עומדת על המשך קיומו. יובהר כי אין באמירה זו בכדי להביע את עמדת בית המשפט ואף לרמוז לה, כי אם לומר שרק מטעם זה לבדו לא ניתן לומר כי התובעת הפסידה, או הנתבעת זכתה, לכל הפחות לענין חיוב בהוצאות.

5. בחירתה של התובעת לעצור את ההליך, לאחר שהתקבל דוח המומחית, יכולה דווקא לעמוד לזכותה, שכן בכך יצרה לקטינים יציבות וודאות מיידית, תחת ציפייה לסוף ההליך, שההכרעה בו (לו היה מתקיים ההליך עד תומו) היתה מתקבלת רק לאחר פתיחת שנת הלימודים.

6. בפועל, ונוכח המועד בו עתרה התובעת למחיקת ההליך, היקפו היה קצר יחסית, וכאמור עוד טרם קיומם של דיוני הוכחות.

14. המקרה שפניי מהווה נסיבות כאלה, המצדיקות את אי חיובה של התובעת בהוצאות ולהתנהלות התובעת היה שיקול רב בעת מתן החלטתי זו. כאשר בעל דין בוחר במודע לעצור/להפסיק הליך משפטי, שאינו הליך סרק, סבורה אני שלא יהיה זה סביר להשית עליו הוצאות. במקרה דנן, כאשר תוצאת הפסקת ההליך מיטיבה עם הקטינים באופן ישיר, יוצרת להם וודאות ולא מותירה אותם תלויים בהכרעה משפטית, שלו היה מתנהל הדיון עד תומו היתה מתקבלת לאחר תחילת שנת הלימודים, קל וחומר.

15. תוצאת הליכים משפטיים אינה ידועה מראש, וכפי שעל בעל דין המגיש תביעה חלה חובת תום הלב, כך גם על בעל דין שמבקש להפסיקה. בית המשפט היה רוצה לדעת כי משתובע שוקל לעתור להפסקת ההליך, לאחר שנגלו בפניו ראיות חדשות אשר מקטינות לשיטתו את סיכוייו לזכות בתביעה, יעשה זאת מוקדם ככל האפשר, ולא ינהל את ההליך עד תומו בידיעה כי בכל מקרה יחויב בהוצאות. נראה כי דווקא שיקול זה יכול וימנע הליכים משפטיים מיותרים.

16. לא נעלמו מעיני טענות הנתבעת אודות חיסרון הכיס וההוצאות שנאלצה לשאת בהם בשל ההליך, יחד עם זאת נהיר כי לו ההליך היה מתנהל עד תומו, ההוצאות היו גבוהות יותר. באיזון שבין ההוצאות הכספיות של שני הצדדים לתוצאות המשפטיות שאינן ידועות מראש, שהרי ניתן פסק דין על פי הסכמות הצדדים ולא אחרי הכרעה שיפוטית, סברתי כי לא נכון להשית את הוצאות הנתבעת על התובעת.

17. בשולי הדברים אציין כי סכום ההוצאות לו עתרה התובעת אינו ריאלי ואינו מידתי בנסיבות הענין. במסגרת ע"א 2617/00 מחצבות כנרת (שותפות מוגבלת) נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, פ"ד ס(1) 600 (2006) קבע בית המשפט העליון כי:

"... כעניין שבעיקרון, וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות, כלומר ההוצאות שהוציא בפועל או שהתחייב להוציא. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהתחשב בכלל נסיבות העניין. שכר הטרחה וההוצאות שהוצאו בפועל הן אפוא נתון רלוונטי במסגרת פסיקת ההוצאות אולם לא נתון בלעדי..."

ניתנה היום, י"ט אלול תשפ"ב, 15 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.

5 מתוך 5