ביהמ"ש המחוזי חיפה שופט סארי ג'יוסי: החלטה בבקשה על העברת דיון בבקשה לצו הגנה מבית משפט בחיפה, לבית משפט בראשון לציון (רמ"ש 61407-12-22)

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים

רמ"ש 61407-12-22 ש' נ' ש'

תיק חיצוני:

בפני

כבוד השופט סארי ג'יוסי

מבקשת

ס'

ע"י ב"כ עוה"ד א. קורנבלום-אלבז

נגד

משיב

ש'

ע"י ב"כ עוה"ד י. גביזון

פסק-דין

בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט לענייני משפחה בחיפה (כב' השופטת ה. גורביץ עובדיה), מיום 26.12.2022, בתיק ה"ט 42951-12-22 במסגרתהּ התקבלה בקשת המשיב להעביר את הדיון בעניינם של הצדדים בבקשת המבקשת למתן צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991, לבית משפט לענייני משפחה בראשון-לציון, הגם שהמבקשת שוהה במקלט לנשים מוכות באזור חיפה עם בתם המשותפת, תינוקת כבת חודשיים.

הנסיבות הצריכות לעניין

בקשת המבקשת לצו הגנה נדונה תחילה לפני מותב אחר (כב' ס. הנשיאה השופט ט. פפרני). לאחר שקיים דיון לפניו, במעמד המבקשת בלבד, קבע, כי נוכח התרשמותו יש מקום ליתן צו-הגנה/צו למניעת הטרדה מאיימת במעמד צד אחד.

כן נקבע, כי הצו יעמוד בתוקף עד הדיון במעמד שני הצדדים ביום 28.12.2022, שעה 10:30 לפני כב' השופטת ה. גורביץ עובדיה.

ביום 22.12.2022, הגיש המשיב בקשה להעברת מקום הדיון לבית משפט לענייני משפחה בראשון-לציון, אשר נתונה לו, כך לטענתו, הסמכות המקומית והעניינית לדון בבקשה, וזאת, בין היתר, הואיל ושם הוא הגיש ביום 07.12.2022 בקשה ליישוב סכסוך, וכי מקום המגורים המשותף של הצדדים מצוי ב-.

עוד נטען, כי במקביל לאמור הגיש המבקש בקשה למתן סעד דחוף על מנת להבטיח את הקשר עם בתו הפעוטה (כבת חודשיים) שנמצאת עם המבקשת, וכי האגף לשירותים חברתיים בלוד החל כבר בטיפול במשפחה. לא ניתן כל טעם, כך לטענת המשיב, מדוע על ההליכים לצו-ההגנה להתקיים בבית משפט לענייני משפחה בחיפה.

מנגד טענה המבקשת, כי בקשה לצו-הגנה אינה מחייבת להיצמד לסמכות המקומית, וכי הדבר אף מוסדר בתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א – 2020 (להלן: "התקנות"), אשר מיועדות להגן על נשים נפגעות אלימות שנאלצו לעזוב את ביתן ולעבור להתגורר במקלט לנשים מוכות.

בענייננו, כך נטען, שוהה המבקשת יחד עם בתה במקלט לנשים מוכות החל מיום 23.11.2022, וכי הצורך במתן צו-הגנה עלה עובר לבקשה, עת נודע למשיב, כי המקלט מצוי בעיר חיפה. העברת הדיון, כך נטען, עלולה לחשוף את המבקשת ואת בתה לסכנה ולגרום להן לנזקים בלתי-הפיכים.

כאמור כבר לעיל, בית משפט קמא קבע בהחלטה מושא בקשת רשות הערעור כך:

"מעמדות הצדדים עולה, כי מקום מגוריהם המשותף של הצדדים היה בלוד. נוסף על כך, מאחר ועל פי המסמכים החלקיים שצורפו עולה כי בין הצדדים הליכים בבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון (מחוז מרכז) ובמסגרת הליכים אלו גם נעשתה פניה למחלקת הרווחה והוזמן תסקיר – אני נעתרת לבקשה – ומורה על העברת התובענה לבית המשפט לענייני משפחה במחוז מרכז...."

בקשת רשות הערעור

המבקשת מיאנה להשלים עם החלטה זו ובקשת רשות הערעור שהגישה ביום 28.12.2022, מונחת לפני.

בו ביום קבעתי, כי הבקשה מצריכה תשובה, וכי על זו להינתן עד ליום 01.01.2023, בשעה 12:00, וכי:

"מצאתי לנכון לסטות מן המועד שנקבע בתקנה 46 (א)(2) לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א – 2020, אשר קוצבת 30 ימים להגשת תשובה, מכוח הוראת תקנה 176(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי התשע"ט-2018, ומשמצאתי, כי נושא ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור מצדיק מתן דחיפות להליך.

אוסיף, כי בענייננו מדובר בהליך על-פי חוק למניעת אלימות במשפחה, וכי סד הזמנים דחוק, שעה שדיון בעניינם של הצדדים בסוגיה זו נקבע ליום 03.01.2023 בבית משפט לענייני משפחה בראשון לציון".

המבקשת חזרה על טענותיה, כפי שאלו עלו בתגובתהּ לבקשת המשיב להעברת הדיון בפני בית משפט קמא, והדגישה, כי שגה בית משפט קמא עת העביר את הדיון לבית משפט לענייני משפחה בראשון-לציון, הואיל והמבקשת שוהה במקלט לנשים מוכות בחיפה, יחד עם בתה, וזאת לאחר שסבלה מאלימות מצידו של המשיב. צו-ההגנה, כך נטען, התבקש הואיל והמבקש גילה, כי המבקשת שוהה במקלט המצוי בעיר חיפה.

עוד נטען, כי שגה בית משפט קמא הן בכך שקבע, כי כללי הסמכות המקומית חלים גם לעניין צו-ההגנה המבוקש, הואיל והמבקשת נמצאת בישראל ללא משפחה, וכי משמעות החלטת בית משפט קמא היא שהמבקשת תצטרך להיטלטל בתחבורה ציבורית עם בתה, בת החודשיים עד לראשון-לציון.

מנגד טען המשיב, כי דין בקשת רשות הערעור הוא דחייה, וכי החלטת בית משפט קמט מושא בקשת רשות ערעור זו ניתנה כדין.

נטען, כי התקנות הנוגעות לסמכות בית משפט עת שוהה אישה במקלט לנשים מוכות, אינן מחייבות לקבל "באופן אוטומוטי", כלשונו של המשיב, כל חריגה מן הסמכות המקומית, נהפוך הוא. בענייננו, כך נטען, המבקשת אף לא הציגה טעם מיוחד לקיום הדיון בחיפה, אלא הסתפקה בטענה בעלמא.

עוד נטען, כי קיום הליכים בשני בתי משפט לענייני משפחה שונים עלולים לסרבל הליכים אלו ואף לגרום לקבלת הכרעות סותרות.

עוד ובנוסף נטען, כי צו-הגנה יינתן במשורה ובמקרים חריגים בלבד, בהם יוכח, כי קיים חשש ממשי למגיש הבקשה או שהייתה אלימות בסמוך להגשת הבקשה, וענייננו, כך נטען, אינו מצוי בגדרי מקרים אלו.

דיון והכרעה

לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, עיינתי במלוא החומר שהניחו לפני הצדדים, אני מחליט לדון בבקשת רשות הערעור כאילו ניתנה רשות והוגש ערעור על פי הרשות שניתנה. כמו-כן אני מחליט לקבל את הערעור.

ענייננו בהחלטת בית משפט קמא להעביר את הדיון בבקשת המבקשת לצו-הגנה לבית משפט לענייני משפחה בראשון-לציון. הגם שאין צורך להכביר מילים על מידת ההתערבות המצומצמת של ערכאת הערעור בהחלטות מן הסוג האמור, הרי שבענייננו סבורני, כי שגה בית משפט קמא בהכרעתו, וכי ההחלטה מושא בקשת רשות הערעור מצויה בין אותם מקרים יוצאי-דופן בהם על ערכאת הערעור להתערב ולבטל את ההחלטה.

הצדדים הפנו במסגרת טענותיהם להוראת תקנה 6 (א) לתקנות הקובעת כך:

"תובענה ראשונה בענייני משפחה שהצדדים לה הם בני זוג או הורים וילדיהם תוגש לבית המשפט שבתחום שיפוטו מצוי מקום מגוריהם המשותף, ואם אין להם מקום מגורים משותף – מקום מגוריהם המשותף האחרון בישראל, ובלבד שאחד הצדדים עדיין מתגורר באותו מקום מגורים; ואולם אם התובענה בעניינו של קטין, רשאי בית המשפט להורות על העברת הדיון בתובענה ובתיקים נוספים בין אותם צדדים, לבית משפט במקום אחר".

בהמשך, קובעת תקנה 6 (ה), כי:

"על אף האמור בתקנת משנה (א), רשאי בית המשפט לדון בבקשה שהגישה אישה השוהה במקלט או אדם שהוצא צו הגנה להגנתו, אם ראה לנכון לעשות כן מטעמים שיירשמו, אף אם מקום המגורים המשותף לא נמצא באזור השיפוט; ...."

עולה איפוא, כי מחוקק המשנה מצא לקבוע חריג לכלל הסמכות המקומית ההולכת אחר מקום מגוריהם המשותף של הצדדים, בהתקיים שני תנאים מצטברים: האחד, עת שוהה אישה במקלט לנשים מוכות, או בעניינו של מי שהוצא צו הגנה להגנתו, והשני, בהתקיים טעמים שיירשמו המצדיקים סטיה מכללי הסמכות הרגילים.

מכאן עולה לכאורה, כי שהייה במקלט לנשים מוכות אינה מקימה, היא לבדה, עילה לסטיה מכללי הסמכות המקומית, ולצידה נדרשים טעמים שיירשמו.

בהקשר זה אני מוצא להבהיר כבר כאן, כי במקרה שלנו, קיימים טעמים נוספים וקשורים המטים את הכף לטובת השארת הדיון בגדרי הבקשה לצו הגנה, בחיפה. כך היא העובדה שהמבקשת שוהה במקלט עם בתם התינוקת של הצדדים, שעה שקיום הדיון בבית משפט בראשון לציון יגרום לה להיטלטל עם בתה לשם, על כל הסיכונים הכרוכים בכך, וכן כי היא נמצאת בישראל ללא משפחה.

מכל מקום נראה כי תכלית הוראת תקנה 6 (ה) הנ"ל נטועה בהכרה בצורך להגן על נשים נפגעות אלימות, אשר נאלצות לעזוב את ביתן ולהימלט למקלטים לנשים מוכות, ולמנוע מהן את הצורך להתרחק מן המקלט, אשר משמש להן כמבצר – ולו לתקופה מסוימת בחייהן.

ודוק: תקנה זו עוסקת בכלל התובענות בעניני משפחה, וברי כי שעה שההליך המתברר הוא למתן צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, מתחדד הצורך, לאפשר גמישות יתר בכל הנוגע ליישום כללי הסמכות המקומית מתוך התחשבות במצבו של קורבן האלימות. על כן, ובשונה מתובענות אחרות, שאלת הסמכות המקומית על פי חוק למניעת אלימות במשפחה זכתה להתייחסות מיוחדת בגדרי ההסדר החקיקתי הספציפי, והמחוקק מצא כבר בשנת 1991, עם חקיקת החוק, ובעקבותיו גם מחוקק המשנה במסגרת התקנות למניעת אלימות במשפחה (סדרי דין), תשנ"א-1991, לייחד בגדריהם הוראות המסדירות סוגיה זו, בשונה מההסדר על פי התקנות הכלליות. התייחסות שונה זו והסטיה המתאפשרת מכללי הסמכות הרגילים, מתחייבת היא ביתר שאת בגדרי הליך למתן צו הגנה על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, שהרי במוקד הדיון עומדת שאלת קיומה של אלימות, והצורך במתן הגנה למבקש/ת מפני בן המשפחה האלים. וכך מורה החוק למניעת אלימות במשפחה:

בלבד שהענין מתברר בהליך אחר, שנטענה טענה של העדר סמכות מקומית או

שאדם התנה על זכותו על פי חוק.

כמו כן, תקנה 2 לתקנות אלימות במשפחה (סדרי דין), תשנ"א-1991 (להלן:"תקנות האלימות") קובעת:

(א 1) בקשה תוגש לבית המשפט שבאזור שיפוטו מצוי מקום המגורים הקבוע של המוגן, לפי טופס 1 שבתוספת, ויצורף לה תצהיר מטעם המבקש או מאת יודע הפרטים הקשורים לבקשה, לפי טופס 2 שבתוספת.

(ב) .....

(ג) על אף האמור בתקנות משנה (א1) ו-(ב), רשאי בית המשפט לדון בבקשה, אם ראה לנכון לעשות כן מטעמים שיירשמו, אף אם מקום המגורים של המוגן לא נמצא באזור השיפוט.

(ד) ניתן צו הגנה בבית משפט שמקום המגורים של המוגן לא נמצא באזור שיפוטו, יורה בית המשפט על העברת הענין לבית המשפט שבאזור שיפוטו נמצא מקום המגורים של המוגן, אלא אם כן ראה שלא להורות כן מטעמים שיירשמו; הורה בית המשפט על העברת הענין – כל בקשה שלפי תקנות אלה יש להגיש לבית המשפט שנתן את צו ההגנה, תוגש לבית המשפט שהועבר אליו הענין.

הנה כי כן, בשונה מתקנה 6 (ה) לתקנות הכלליות, לפיה רשאי בית משפט לסטות מכללי הסמכות הרגילים, בהתקיים שני תנאים מצטברים ("אישה השוהה במקלט או אדם שהוצא צו הגנה להגנתו", ו- ".. ראה לנכון לעשות כן מטעמים שיירשמו"), ניתן לראות בשהיית אשה במקלט לנשים מוכות, טעם מספיק, על פי חוק למניעת אלימות במשפחה ותקנותיו לסטיה מכללי הסמכות הכלליים, וליתר דיוק, מכללי הסמכות על פי התקנות הספציפיות לפיהן זו הולכת אחרי מקום מגורי הנפגע-המבקש. הדבר נלמד מלשון תקנה 2 (ג) לתקנות למניעת אלימות במשפחה, הדורשת "טעמים שיירשמו" בלבד, כאשר שהיה במקלט, מהווה להבנתי טעם כזה.

החלת תקנות סדר הדין האזרחי 13. תקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020, יחולו,

בשינויים המחוייבים לפי הענין, בכל ענין הנוגע לצו הגנה שאינו

מוסדר בתקנות אלה.

אדגיש, כי מצב בו תיאלץ אישה השוהה במקלט לנשים מוכות, אליו הופנתה על ידי אחד הגורמים המוסמכים (רשויות הרווחה או המשטרה), להיטלטל ברחבי הארץ, ולשוב אל המקום ממנו נמלטה אך מן הטעם, כי לבן-הזוג ממנו ברחה נוח יותר להתדיין בבית משפט מסוים, חוטא לכוונת המחוקק ולשכל-הישר, וסופו הוא, במקרים המתאימים, כי "יצא חוטא נשכר".

אציין את המובן מאליו; אמנם בשלב זה אין להסיק משהיית המבקשת במקלט לנשים מוכות, כי סבלה מאלימות מצד המשיב, ומקומה של שאלה זו להתברר לגופה. אולם לצד זאת, וביחס להליך על פי חוק למניעת אלימות במשפחה, יש להכריע בשאלת הסמכות המקומית על פי מבחן "מאזן הנזק", זה שעלול להיגרם לאישה אם הדיון לא יתקיים במקום בו בחרה להגיש את בקשתה, אל מול הנזק העלול להיגרם למשיב מקיום הדיון שם, אם יתברר שלא היה ממש בבקשה, סבורני כי בנסיבות המקרה שלנו כפות המאזניים נוטות בבירור לטובת המבקשת וקיום ההתדיינות בחיפה.

בנוסף, אדגיש, כי על העותר להעביר דיון בין בתי משפט שונים מוטל הנטל להצביע על כך שמאזן-הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת העברת מקום הדיון.

יפים לענייננו ובהתאמה דבריה של כב' השופטת ר. רונן ב-בש"א 7360/22 פלונית נ' פלוני (16.11.2022), פסקאות 8-9:

"כדי להצדיק העברת הדיון מבית משפט אחד למשנהו מכוח סעיף 78 לחוק בתי המשפט (הגם שבית המשפט אליו הוגש ההליך מלכתחילה הוא בעל סמכות מקומית לדון בו), על מבקש ההעברה מוטל הנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובת העברת מקום הדיון (ראו החלטתי בבש"א 5831/22 איילון חברה לביטוח בע"מ נ' פלוני (21.9.2022), בפסקה 5 וההפניות שם).

אני סבורה כי המבקשת עמדה בנטל להראות כי מאזן הנוחות נוטה במובהק לטובתה. זאת מאחר שהמבקשת שוהה בעיר חיפה לא משום שהיא בחרה בכך אלא משום שהיא הופנתה למקלט לנשים מוכות על ידי לשכת הרווחה (ראו בש"א 7998/13 פלונית נ פלוני (25.12.2013), בפסקה 4). ההפניה למקלט נבעה כל כולה בשל אלימות מצד המשיב כלפיה, בגינה הוגשה גם תלונה במשטרה. אלימות זו היא שאילצה את המבקשת יחד עם בנותיה להתנתק ממקום המגורים הקבוע שלהן בעיר אשקלון ולעבור למקום מרוחק מביתן, שרק בו הן יהיו מוגנות מהאלימות של המשיב.

בנסיבות דנן, ההתחשבות באינטרסים של המשיב ובקושי הנטען שלו להגיע לבית המשפט במחוז חיפה, צריכה להיות בעלת משקל מצומצם; ומנגד – יש לתת משקל רב מאוד לאינטרסים של המבקשת ובכלל זה למרחק שנכפה עליה מבית המשפט באשדוד, ולחשש שלה מפני הגעה לבית המשפט באשדוד הסמוך יותר מקום המגורים של בני הזוג".

בענייננו, איני סבור, כי המשיב הצביע – ולו בדוחק - על כך, שמאזן-הנוחות נוטה לטובת העברת הדיון בנוגע לצו-ההגנה בעניינם של הצדדים לבית משפט לענייני משפחה – נהפוך הוא, וזאת אף בשים-לב להמלצות המצויות בתיק – ומבלי לקבוע מסמרות באשר לטענות המבקשת בבקשה לצו-הגנה לגופן.

על יסוד האמור לעיל, אני מקבל את בקשת רשות הערעור, ומורה על ביטול החלטת בית משפט קמא, כך שההליך מושא צו-ההגנה בעניינם של הצדדים, ייוותר בבית משפט לענייני משפחה בחיפה.

בית משפט קמא יועיד מועד קרוב ביותר לקיום דיון בבקשה לצו הגנה, כאשר צו ההגנה שניתן במעמד המבקשת יישאר בתוקף על לקיום הדיון במעמד שני הצדים.

המשיב יישא בהוצאות המבקשת בסך של 2,500 ₪.

ההחלטה מותרת לפרסום בהשמטת שמות ופרטים מזהים.