המבקשת פלונית
נגד
המשיב פלוני
החלטה
רקע:
התביעה דנן היא תביעה לחלוקת רכוש ואיזון משאבים. התובעת/המבקשת (להלן "המבקשת") הגישה בקשה לצו עיקול זמני על זכויות וכספי המשיב אצל המחזיקים כמפורט בבקשה – ***,***,*** ו-*** וביום 10.3.22 ניתן צו עיקול זמני כהתאם למבוקש. המבקשת טענה כי הצדדים נישאו בשנת 2012, נולדו להם שני ילדים קטינים, כי במהלך חיי הנישואים צברו רכוש משותף הכולל מבנה ***, נחלה, חשבונות בנק בבנק *** וכלי רכב . עוד טענה המבקשת כי לצד קיומן של ראיות מהימנות לכאורה בדבר קיום עילת תביעה, הסעדים המבוקשים הם מידתיים ואין כל אמצעי אחר שיכול להשיג את מטרת סעדים אלה אשר מידת פגיעתו במשיב פחותה, כי המשיב מסר פעם אחר פעם כי יעשה כל שביכולתו על מנת לא לחלוק עימה ברכוש המשותף שצברו בעמל רב כאשר חלק מהרכוש רשום על שם המשיב בלבד למרות שנצבר בחיי הנישואים ומתוך משאבים משותפים בין היתר בתקופות ארוכות בהן המבקשת עבדה והמשיב לא וזה לכשעצמו מלמד על כוונת הברחה מצד המשיב.
המשיב הגיש בקשה לביטול צו העיקול וטען כי יש לבטל את העיקול שהוטל אצל המחזיק *** שבו מנוהל חשבון השקעות הרשום על שם המשיב ואשר מצויים בו כספים שבבעלות המשיב בטרם הנישואים וכן, לצמצם את כלל העיקולים לכדי 50% בלבד. המשיב טען כי ניהל חשבון השקעות בבנק ב*** אשר הקרן שבו הופקדה עד לחודש ***, חמש שנים בטרם הנישואין וכי בשנת *** פתח חשבון בנק ****, אליו העביר את הכספים מ*** וכי עסקינן בכספים שהמשיב צבר לפני הנישואים והמבקשת ידעה זאת. עוד טען המשיב כי עסקינן בכספים עיקריים שהמשיב עושה בהם שימוש בין היתר להוצאות הגבוהות אליהן הוא נדרש בעניין הילדים ואשר הוא נושא בהוצאותיהם לרבות חינוכם באופן בלעדי. עוד טען המשיב כי המבקשת לא המציאה כל ראייה כי נעשתה התנהלות משותפת בחשבון זה או העברת כספים מחשבון לחשבון במהלך חייהם המשותפים .
הצדדים זומנו לדיון ובמהלכו נחקרו המבקשת וכן, המשיב והצדדים סיכמו את טיעוניהם.
דיון והכרעה
לפני בקשה לביטול צו עיקול זמני שניתן במעמד צד אחד ואשר שניתן במסגרת תביעה לחלוקת רכוש ואיזון משאבים .
"דיון בבקשה לביטול צו זמני משמעה דיון בבקשה להטלת הצו הזמני מלכתחילה, קרי: נטל השכנוע כי יש להותיר את הסעד הזמני על כנו, רובץ על מבקש הסעד הזמני. (ראו: רע"א 8420/96 מרגליות נ' משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ, פ"ד נא (3) 789, 800 (1997); רע"א 2727/04 שלטי הגליל נ' בנק לאומי לישראל בע"מ, פסקה 5 (31/5/2005))".
רע"א 108/14 מ. אסרף חברה קבלנית לעבודות בניין בע"מ ורח' נ' פריטלי בע"מ ואחר, מפי כבוד השופטת א' חיות, מיום 25/3/2014.
משכך, וכאמור לעיל, מבקש הביטול ייקראו להלן "המשיב", ואילו מבקשת העיקול מלכתחילה תיקרא להלן: "המבקשת".
השיקולים העיקריים אותם שוקל בית המשפט בהכרעתו אם להיעתר לבקשה לסעד זמני הינם: סיכויי ההליך, מאזן הנוחות, ושיקולים שביושר וצדק. כך נדרש המבקש להוכיח כי התקיימו התנאים המפורטים בהוראות המיוחדות הנוגעות לסעד הזמני המבוקש.
לאחר ששקלתי את טענות הצדדים ואת ראיותיהם לא מצאתי להיעתר לבקשה לביטול צו העיקול, אלא רק לצמצם את הצו והכל כפי שיפורט להלן.
תקנה 94 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: התקנות) קובעת, כי סעד זמני יינתן, בין השאר, על מנת להבטיח את ביצועו של פסק הדין.
מקריאת תקנה 95 לתקנות ביחד עם תקנה 103(א) לתקנות, הדנה בצו עיקול זמני, עולה כי בית המשפט ייתן סעד זמני בתנאים הבאים: אם שוכנע על בסיס ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה; אם שוכנע כי קיים חשש סביר שאי מתן הצו יכביד באופן ממשי על ביצוע פסק הדין, וכי הנזק שעלול להיגרם למבקש אם לא יינתן הסעד המבוקש גדול מהנזק שייגרם למשיב אם יינתן הסעד; אם אין בנמצא סעד אחר שפגיעתו קלה יותר, קרי, מידתיות הסעד המבוקש; כן על בית המשפט לשקול שיקולים של שיהוי ושל תום לב.
האם הראתה המבקשת/התובעת קיומן של ראיות מספקות לכאורה בקיומה של עילת תביעה? התשובה לכך חיובית. נפסק, כי די בכך שבית המשפט ישתכנע כי התביעה אינה טורדנית וכי קיימות שאלות המצדיקות קיומו של דיון. אין צורך לפסוק באופן סופי בדבר צדקתו של מי מבעלי הדין, ושיקול הדעת המופעל במסגרת בקשה לסעד זמני נועד רק לצורך קביעתה לכאורה של זכות ולא לצורך החלטה סופית ומוחלטת בפלוגתא (רע"א 1379/16 מראון נופי נ' סאמי נופי [3.4.2016]).
במקרה דנא מדובר בתביעה לחלוקת רכוש ואיזון משאבים בין הצדדים שנישאו בשנת 2012 וטענת המבקשת כי במהלך חיי הנישואים צברו רכוש משותף לא הוכחשה ע"י המשיב. די בכך על מנת לקבוע כי ישנן ראיות מספקות לכאורה לקיומה של עילת תביעה.
באשר לטענות המשיב כי יש לבטל את העיקול על חשבון ההשקעות בבנק *** ( להלן "חשבון ההשקעות") בטענה שמדובר בכספים שצבר ב*** בטרם הנישואים, המבקשת העידה כי הטילה צו עיקול על חשבון זה כי מדובר בכסף משותף שלהם (עמ' 3 שורה 6-7), כי פרנסה את הבית ושילמה הוצאות וחופשות ושיפוץ והוצאות הבית במחשבה כי הכסף שיש בחשבון ההשקעות צריך להישמר (עמ' 3 שורה 19-20) וכי לא הייתה מפרנסת את הבית בצורה נכבדת אם לא הייתה יודעת שהכסף הזה הוא משותף (עדותה עמ' 4 שורה 26-27). השאלה אם הכספים בחשבון ההשקעות נצברו בטרם הנישואים, אם חשבון ההשקעות מהווה רכוש משותף אם לאו או אם הייתה כוונת שיתוף בחשבון זה, היא שאלה המחייבת בירור והכרעה, ואין המקום לעשות כן במסגרת בקשה לצו עיקול זמני. על כן, הבקשה לביטול צו העיקול על חשבון ההשקעות נדחית.
אשר למאזן הנוחות וההכבדה: נפסק, כי די שהתובע יצביע על חשש סביר להכבדה על ביצוע פסק הדין, כפוף לסיכויי התביעה גופה (ראה רע"א 7513/06 גב ארי פיתוח והשקעות נ' גייר [29.1.2007]). המבקשת טענה כי מדובר ברכוש משותף שצברו בעמל רב כאשר חלק מהרכוש רשום על שם המשיב בלבד למרות שנצבר בחיי הנישואים. בנוסף, בדיון המבקשת העידה עת נשאלה אם כל חשבונות הבנק רשומים על שם שניהם- היא והמשיב- והשיבה כי אינה יודעת אבל כולם משותפים (ראה עדותה עמ' 2 שורה 23-24). אוסיף כי בעדותו, המשיב ציין כי הוא מבקש ביטול צו העיקול על חשבון ההשקעות כי העיקול מונע ממנו משיכת כספים (ראה עדותו עמ' 5 שורה 30-31) וכי הוא רוצה לעשות שימוש בחסכונות (עדותו עמ' 6 שורה 3). מכאן די בעובדה כי חלק מהרכוש רשום על שם המשיב בלבד וכי הוא מבקש לעשות שימוש בחסכונות, כדי לקבוע כי מאזן הנוחות וההכבדה נוטה לכיוונה של המבקשת וכי יש יסוד לסברה, כי ככל שיינתן פסק דין תהא הכבדה של ממש על מימושו אם לא יובטח כעת.
לגבי היקף העיקולים שהוטלו ודרישת המידתיות: המשיב לא הציע חלופה לצו העיקול וכן, טענתו בדיון לגבי נזקים שהצו גרם לו בדמות כך כי אינו יכול למשוך כספים ולשלם הוצאות המעון, החוגים והוצאות הילדים (עדותו עמ' 5 שורה 33-36) לא הוכחה. המשיב לא צירף אסמכתאות להוצאות להן טען ולא צירף אסמכתאות להוכחת מצבו הכלכלי והצורך בכספים שעוקלו (ראה עדות המשיב עמ' 6 שורה 5-7). באשר לטענת ב"כ המשיב לצמצום צו העיקול לכדי 50% מהזכויות והכספים שעוקלו היות ולכל היותר, המבקשת זכאית הן לא יותר מ- 50% מהיקף הרכוש המשותף ואילו ב"כ המבקשת טען כי במסגרת איזון משאבים בית המשפט בוחן את טענות הצדדים לגבי מסת הרכוש המשותף ומבצע איזון ולא בדרך של חלוקה של חצי-חצי. לאחר עיון בטענות הצדדים, אני מקבלת את טענת ב"כ המשיב. דרך המלך בתביעה היא איזון בין הצדדים ומשהוטלו עיקולים נוספים ומשקיימים נכסים נוספים, אין הצדקה להותרת צו העיקול על כל כספי או נכסי המשיב ובאיזון בין זכויות הצדדים, אני נעתרת לבקשה לצמצום צו העיקול.
לעניין השיהוי, הבקשה הוגשה זמן קצר לאחר שהגשת התביעה ועל כן אינה נגועה בשיהוי.
ולבסוף, לעניין תום הלב, לא מצאתי כי המשיב הניח תשתית ראייתית לחוסר תום לב מצד המבקשת, בשים לב לנטען בכתב התביעה.
באשר לטענות המשיב כי הבקשה וההחלטה לא הומצאו למשיב בתוך 3 ימים מיום הפקת הצו ועל כן הצו פקע, מעיון בתיק עולה כי הצו ניתן ביום 10.3.22, הופק ביום 14.3.22 וכי למבקשה ניתנה ארכה ביום 20.3.22 לצרף אישורי מסירה של צו העיקול בתוך 5 ימים וכי בעקבות החלטה זו, ב"כ המבקשת טען כי עקב טעות אנוש לא בוצעה המצאה לב"כ המשיב וכי המצאה בוצעה בסוף ביום 21.3.22, קרי במסגרת הארכה שניתנה לעיל ומשכך, הטענה כי הצו פקע אינה מתקבלת.
סוף דבר
צו העיקול שהוטל אצל המחזיקים יישאר על כנו אולם יצומצם לכדי מחצית הזכויות ו/או הכספים של המשיב.
ב"כ הצדדים ימציאו עותק של ההחלטה למחזיקים.
מאחר והבקשה התקבלה אולם, בחלקה, איני עושה צו להוצאות.
המזכירות תמציא את ההחלטה לב"כ הצדדים.
ניתנה היום, א' אייר תשפ"ב, 02 מאי 2022, בהעדר הצדדים.