בימ"ש המחוזי חיפה, השופטת תמר נאות פרי: פס"ד שמסגרתו ביהמ"ש הורה על ביטול הבחירות למועצה המקומית כפר מנדא, וקיומן של בחירות חוזרות (ה"פ 62245-12-20)

בתיק זה מתבררת המרצת פתיחה בהתייחס לבחירות לראשות המועצה המקומית כפר מנדא (להלן: "המועצה המקומית") שהתקיימו ביום 30.10.2018 (להלן: "הבחירות").

בהתאם לתוצאות שפורסמו ברשומות ביום 21.11.2018, המשיב מס' 3, מר מואנס עבד אלחלים (להלן: "המשיב") זכה ל-5,866 קולות ואילו המבקש, מר עלי זידאן (להלן: "המבקש"), זכה ל-5,840 קולות בלבד, כך שהמשיב נבחר לכהונת ראש המועצה המקומית בפער של 26 קולות.

רקע הליכי -

1. ביום 29.11.2018 הגיש המבקש לבית משפט זה ערעור בחירות בהתאם לסעיפים 72 ו-73 לחוק הרשויות המקומיות (בחירות), תשכ"ה-1965 (להלן: "חוק הבחירות") וסעיף 7(ב) לחוק הרשויות המקומיות (בחירות ראש הרשות וסגניו וכהונתם), תשל"א-1975 (עמ"נ 71203-11-18, להלן: "ערעור הבחירות").
2. במסגרת ערעור הבחירות, העלה המבקש טענות רבות באשר לחריגות מסדרי הבחירות התקינים, לרבות טענות ספציפיות לגבי קלפי מספר 16 (להלן: "קלפי 16"), שם לטענתו התגלו אי-התאמות בנוגע לנתונים אשר בפרוטוקולים של ועדת הקלפי, ואף נטען כי מזכירות הקלפי, או אחת מהן, ביצעו שינויים בפרוטוקולים וחתמו עליהם שלא כדין. טענות אלו יכונו להלן: "הטענות לגבי הפגיעה בסדרי הבחירות".
3. בנוסף, טען המבקש כי סביב הבחירות בוצעו עבירות של שוחד וקניית קולות, בניגוד לסעיף 88 לחוק הבחירות - להלן: "טענות השוחד" והוא אף הגיש תלונה למשטרה בהקשר זה ביום 14.11.2018 (להלן: "התלונה של המבקש").
4. עוד בהודעת הערעור, נטען כי מצביעים רבים אשר היו רשומים ברשימת הבוחרים (ולאחר מכן בפנקס הבוחרים) כבעלי זכות הצבעה ביישוב, אינם כאלו, והדבר עולה כדי עבירה בהתאם לסעיף 85א לחוק הבחירות – להלן: "הטענות לגבי רשימת הבוחרים".
5. נוכח האמור, טען המבקש בערעור הבחירות כי נפלו בתהליך הבחירות פגמים וליקויים מהותיים וחמורים היורדים לשורשו של עניין; וכי כל הליקויים, בוודאי שבמצטבר, לא רק שהיו יכולים להשפיע על תוצאות הבחירות, אלא שהשפיעו עליהן בפועל (ונזכיר כי ההפרש בין שני המועמדים היה 26 קולות בלבד).
6. המשיבים בערעור הבחירות היו, בין היתר, המשיבים בהמרצה הנוכחית – ועדת הבחירות כפר מנדא (להלן: "ועדת הבחירות"), מנהלת הבחירות בכפר מנדא (להלן: "מנהלת הבחירות") והמשיב. בתשובות נפרדות, ביקשו כל המשיבים שם לדחות את ערעור הבחירות.
7. בנוגע לטענות לגבי הפגיעה בסדרי הבחירות - נטען כי הן לא מבוססות על נתונים אלא על שמועות וכי הן לא מדויקות מבחינה מספרית ואף מטעות, לרבות הטענות לגבי קלפי 16. באשר לטענות השוחד - נטען, כי אין תשתית לטענות, היות והמבקש בתצהירו לא מפרט כל טענה בהתייחס לנושא זה אשר לגביה יש לו ידיעה אישית. באשר לטענות לגבי רשימת הבוחרים - הועלתה טענת שיהוי, וכן נטען כי אין בסיס לטענה לגופה.

פסק הדין הראשון -

1. ערעור הבחירות הועבר לטיפולו של כב' השופט העמית גינת בבית משפט זה, וסוכם כי הדיון יתבסס על המסמכים שהוגשו לתיק.
2. ביום 31.12.2018 ניתן פסק דינו של כב' השופט גינת (להלן: "פסק הדין הראשון") ובו הורה בית המשפט על דחיית ערעור הבחירות. בנוגע לטענות לגבי פגיעה בסדרי הבחירות - כב' השופט גינת קבע כי אמנם היו אי-התאמות במידה זו או אחרת וכי היו סתירות בין חלק מהנתונים המופיעים בפרוטוקולים לבין עצמם, או בינם לבין רשימות הבוחרים עליהן בוצעו המחיקות של התושבים שהצביעו, בחלק מהקלפיות; ועם זאת, המבקש לא הרים את הנטל שמוטל על שכמו לקבלת הסעדים המבוקשים. באשר לטענות לגבי רשימת הבוחרים – נקבע כי המועד להעלאתן היה בסמוך למועד פרסום פנקס הבוחרים ולא רק לאחר שתוצאות הבחירות נודעו למבקש. באשר לטענות השוחד - נקבע כי במצורף להודעת הערעור לא צורפו מסמכים אשר יש בהם כדי ללמד על הטענות של המבקש וכי המבקש ובאי כוחו הסבירו במפורש בדיון כי המבקש לא יעלה טענות פרטניות בנושא, מכיוון שהוגשה מטעמו התלונה למשטרה. לכן, והיות וסוכם שההכרעה בערעור הבחירות תתבסס רק על הנתונים שבתיק - אין כל תשתית בתמיכה לטענות. בסיכומם של דברים, כב' השופט גינת דחה את ערעור הבחירות.

ההליך הראשון בבית המשפט העליון -

1. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לגבי פסק הדין הראשון (בר"מ 292/19, להלן: "הבר"ע הראשונה"). במהלך הדיונים בפני בית המשפט העליון הודיעה המדינה, כי בעקבות התלונה של המבקש (אשר הגיש למעשה כמה תלונות נוספות בימים הסמוכים לאחר הגשת התלונה המקורית), החלה חקירה משטרתית (להלן: "החקירה"). החקירה הפכה לגלויה במהלך ינואר 2019, בוצעו מעצרים של כמה חשודים והמדינה ביקשה ארכה טרם תוגש תשובתה לבקשת רשות הערעור, על מנת לאפשר לחקירה להתקדם. כב' בית המשפט העליון נעתר לבקשה, וכך - במהלך תקופה - הגישה המדינה כמה פעמים בקשות לקבלת ארכה להגשת תשובה לבקשת רשות הערעור, כאשר בכל אחת מהבקשות היא מציינת כי החקירה התקדמה אך טרם הגיעה לסיומה.
2. ביום 7.10.2019 ניתן פסק הדין בבר"ע הראשונה (להלן: "פסה"ד בבר"ע הראשונה"). שם, נקבע כי נכון למועד מתן פסק הדין, החקירה המשטרתית טרם הסתיימה אך ישנם ממצאים בתיק החקירה המשטרתית אשר יכולים לשמש כראיה מנהלית. צוין כי קיימת אפשרות לברר את הטענות שבערעור הבחירות תוך הסתייעות בחומר החקירה שהצטבר עד אותה נקודת זמן, אשר ישמש כראיה מנהלית, וקיימת אפשרות נוספת לפעול בהתאם למתווה שנקבע ברע"א 83/94 חרזאללה נ' פקיד הבחירות למועצה המקומית גזר, פ"ד מט(3) 793 (1994) (להלן: "הלכת חרזאללה") לאחר שיסתיים תהליך קבלת ההחלטות בהליך הפלילי, כלומר – להגיש המרצת פתיחה חלף ערעור הבחירות. עוד נקבע כי יש להשיב את הדיון לבית המשפט לעניינים מנהליים, אשר יעיין בממצאי החקירה כפי שהיו באותה נקודת זמן - ויגבש את הכרעתו, וזאת במסגרת לוח הזמנים הקבוע בסעיף 73(א1) לחוק, כלומר – תוך שנה ממועד הגשת ערעור הבחירות, אגב הפניה לבר"מ 8212/14 פומרנץ נ' מנהל הבחירות במעלה תרשיחא (4.5.2015) (להלן: "עניין פומרנץ"). בהתאם, ובכפוף להנחיות מעלה, הערעור התקבל והדיון הוחזר לבית המשפט לעניינים מנהליים לצורך דיון בממצאי החקירה, כפי שהיו באותה נקודת זמן, במטרה שיינתן פסק דין עד יום 28.11.2019 (שנה ממועד הגשת ערעור הבחירות).

פסק הדין המשלים –

1. כאשר שב התיק לבית המשפט לעניינים מנהליים – הוא עבר לטיפולי. במהלך אחת הישיבות שהתקיימו, נשמע עדכון מטעם החוקר המשטרתי, רס"ב יוסי סמון (להלן: "החוקר") ומטעם עורך הדין מהמחלקה הפלילית בפמ"ח המלווה את התיק (להלן: "הפרקליט המלווה"), חלקו בדלתיים סגורות. בהמשך, אף הועברו לעיון בית המשפט בלבד חומרי חקירה ועדכונים עיתיים משלימים. מהחומרים התברר כי החקירה התמקדה בשבעה נושאים, כי החקירה מקיפה מספר רב ביותר של נחקרים וממצאים, וכי אף הוגשו תלונות "נגדיות" מטעם המשיב, כך שקיימות השלמות חקירה רבות שעוד יש צורך לבצע.
2. לשאלת בית המשפט לגבי האפשרות להעביר לעיון הצדדים את חומרי החקירה, או חלקם, השיב הפרקליט המלווה כי נוכח השלמות החקירה שמבצעת המשטרה והיות וטרם גובשו המלצות סופיות - יש להימנע מהעברת חומר מתיק החקירה לצדדים, ואף לא בחלקו, היות והחשיפה של החומרים תביא לשיבוש ולזיהום החקירה. באשר לשאלת בית המשפט אודות הצפי לסיום החקירה, מסר הפרקליט המלווה כי הוא לא יכול להעריך מתי תסתיים החקירה, אך הדגיש כי היא מתנהלת בקצב מואץ נוכח חשיבות הדברים.
3. וכך, ביום האחרון האפשרי לפי הוראות החוק - בפסק הדין המשלים מיום 28.11.2019 קבעתי כי אין אלא לדחות את הערעור (להלן: "פסק הדין המשלים"). מבחינת היקף הבירור באותו השלב, קבעתי כי בהתאם להנחיות של בית המשפט העליון – אין צורך לדון שוב בטענות לגבי הפגיעה בסדרי הבחירות או בטענות לגבי רשימת הבוחרים, אלא רק בטענות לגבי עבירות פליליות לכאורה אשר לגביהן מתנהלת החקירה, שהרי זו הייתה מטרת השבת התיק לבית המשפט המנהלי. עוד קבעתי כי לא ניתן באותה נקודת זמן להעביר לעיון הצדדים את חומרי החקירה על מנת שלא לפגוע בחקירה, ולכן – אף לא ניתן להתייחס לחומרי החקירה כראיה מנהלית ולפרט אודות ממצאי החקירה, ללא שהצדדים יכולים לראות בעצמם את החומרים ולהביע לגביהם עמדה. היות ולמבקש לא היו ראיות עצמאיות לגבי העבירות הנטענות, והוא תלה את יהבו אך ורק על חומרי החקירה, נכון לאותו מועד, מסקנתי הייתה כי יש לדחות את הערעור, כאשר שמורה למבקש הזכות ליישם את הלכת חרזאללה, ככל שיהא מקום לעשות כן בהמשך.

ההליך השני בבית המשפט העליון -

1. המבקש הגיש בקשת רשות ערעור לגבי פסק הדין המשלים (בר"מ 8248/19, להלן: "הבר"ע השנייה"). ביום 9.3.2020 הודיע המבקש כי הוא אינו עומד על בקשת רשות הערעור, והבקשה השנייה נדחתה (להלן: "פסה"ד בבר"ע השנייה"), אגב קביעת בית המשפט העליון כי:

"ראינו לנכון להדגיש ... כי האינטרס בדבר שמירה על טוהר הבחירות הוא אינטרס בעל חשיבות ציבורית שלא ניתן להפריז בה וכי משכך יש ליתן עדיפות לטיפול בהליכים הפליליים הנוגעים לעניין ולקדם את השימועים הנדרשים על מנת שלא לעכב את חשיפת חומרי החקירה, ככל שאכן יוחלט על הגשת כתבי האישום הנזכרים בהודעת העדכון מטעם המדינה, כולם או חלקם. למען הסר ספק מובהר בזאת כי עם היחשף החומר שמורה למבקש הזכות לנקוט בהליך אזרחי בהתאם להלכת חרזאללה וטענות כל הצדדים שמורות להם."

ההליך הנוכחי –

1. בחודש נובמבר 2020 הסתיימה החקירה המשטרתית (שנתיים לאחר תחילתה), בהגשת תשעה כתבי אישום נגד אחד עשר נאשמים, אשר יפורטו בהמשך.
2. והנה, ביום 28.12.2020, הוגשה המרצת הפתיחה הנוכחית, מטעמו של המבקש כנגד ועדת הבחירות, מנהלת הבחירות והמשיב (להלן: "ההמרצה"). ההמרצה מבוססת על כך שהחקירה המשטרתית הגיע לסיומה, בהגשת כתבי אישום בנוגע לעבירות שוחד בחירות (להלן: "כתבי האישום" ו-"התיקים הפליליים"). בהמרצה פורט כי לאחר השלמת החקירה, המבקש קיבל רשות לעיין בחומרי החקירה (בכפוף לתנאים מסוימים) – ועל בסיס הממצאים שבחומרי החקירה, הוגשה ההמרצה. לטענת המבקש, יש ראיות בחומרי החקירה לגבי עבירות של שוחד בחירות, לגבי מספר רב של קולות, ובוודאי שיותר מ-26 קולות (ונזכיר כי זה היה ההפרש בין המבקש לבין המשיב). אשר על כן, בית המשפט התבקש בהמרצה להורות על פסילת הקולות הנגועים בשוחד ולהכריז על המבקש כמי שזכה בבחירות, ולחילופין בלבד, להורות על קיום בחירות חדשות. המשיבים הגישו תשובות ובירור ההמרצה החל.

פירוט טענות הצדדים –

טרם נמשיך בדיון - וכפי שמוזכר בפתיח - גרסה זו של פסק הדין כוללת השמטות של קטעים מסוימים, וקיימת במקביל גרסה מלאה של פסק הדין אשר תועבר רק לבאי כוחם של חלק מהצדדים. הסיבה להכנת שתי גרסאות של פסק הדין הינה הצורך להימנע מפרסום פרטים הנוגעים לתיקים הפליליים. לכן, בהמשך גרסה זו – מופיעים קטעים רבים שהושמטו והם מופיעים כשלוש נקודות בתוך סוגריים מרובעים [...].

טענות המבקש -

1. לטענת המבקש, עיון בחומרי החקירה הרבים מעלה כי אכן יש בהם בסיס ראייתי רחב ואיתן לקיומם של ליקויי בחירות חמורים, פגיעה חמורה בטוהר הבחירות והשגת קולות בוחרים שלא כחוק, אשר היה בהם כדי להשפיע על תוצאות הבחירות, ואשר השפיעו בפועל על התוצאות, במספר קולות פסולים העולה, במידה ניכרת, על ההפרש הזעום שבין המשיב למבקש.
2. לטענת המבקש, חומרי החקירה מעלים כי יש בהם אף בסיס ראייתי של ממש להגשת כתבי אישום נגד המשיב עצמו ואף נגד גזבר המועצה, מר עדנאן חלומי (להלן: "הגזבר"), ובהתאם לכך הגיש המבקש לפרקליט המדינה ערר על ההחלטה שלא להעמידם לדין (להלן: "הערר").
3. המרצת הפתיחה עוסקת בשלוש סוגיות מרכזיות:

הפרשה הראשונה, הינה פרשה אשר תכונה להלן: "פרשת מכרז השזרוע". לטענת המבקש, התבצעה עסקה לקניית קולות עבור המשיב תמורת הענקת עבודות גינון לחברה אשר בבעלותו של קבלן עבודות גינון בשם אחמד עבדאללה (להלן: "אחמד עבדאללה" או "אחמד"). נטען כי במסגרת "העסקה", הצביעו [...] מבני משפחתו של אחמד עבדאללה עבור המשיב, והחברה של אחמד עבדאללה זכתה "בתמורה" במכרז לביצוע עבודות של שזרוע (זריעה מחדש) של כר הדשא באצטדיון הכדורגל המקומי (להלן: "עבודות השזרוע").

הפרשה השנייה, כוללת כמה מקרים של קניית קולות לטובת המשיב בכספי שוחד, אשר מסתכמים כדי [...] קולות שלא כחוק לטובת המשיב (להלן: "פרשת קניית הקולות"). לאלה מצטרף אף מקרה של הצבעה פסולה של אדם במקום שתי בנות משפחתו, אשר העניק למשיב עוד קולות שלא כחוק. לטענת המבקש, מבחינת הכימות של מספר הקולות הפסולים במצטבר, עולה שמניינם עולה על ההפרש שזיכה, שלא כדין, את המשיב בכס ראש המועצה תחת המבקש.

הפרשה השלישית, עוסקת בליקויים בהתנהלות קלפי 16, אשר לטענת המבקש כוללים השלמות פרוטוקול בדיעבד, זיוף חתימות, רישום נתוני הצבעה בלתי אפשריים ועוד (להלן: "פרשת קלפי 16").

תשובת המשיבה 1 - ועדת הבחירות -

1. ועדת הבחירות התכנסה בתאריך 6.3.2021 נוכח הגשת ההמרצה והצורך להגיש תשובה. לתשובתה, צירפה ועדת הבחירות את פרוטוקול דיון הועדה (להלן: "פרוטוקול הועדה", סומן א'). עמדת ועדת הבחירות הינה כי העובדות העולות מהמרצת הפתיחה ומחומרי חקירת המשטרה וכתבי האישום אשר צורפו לה, מציגים תמונה חמורה ומדאיגה של אי סדרים והפרת החוק במהלך הבחירות למועצה המקומית, ולכן - יש לפסול את הקולות אשר הושגו בניגוד לדין ויש לקבל את הסעדים המבוקשים בהמרצת הפתיחה.

תשובת המשיבה 2 - מנהלת הבחירות -

1. לטענת מנהלת הבחירות, אין בידה את הכלים לבחון את התשתית הראייתית המונחת בפני בית המשפט, ואין בידה לנקוט עמדה חד-משמעית ביחס לכל אחת מן השאלות והמחלוקות העובדתיות נשוא ההמרצה. בתשובת מנהלת הבחירות נסקרת הפסיקה הרלבנטית, אגב הדגשת המבחנים שהותוו בפסיקה לקבלת סעד של ביטול בחירות, אך אין הבעת עמדה ברורה לגבי השאלה אם מן הראוי לקבל את הסעדים המבוקשים אם לאו, היות ולשיטתה של מנהלת הבחירות, יש קושי לנקוט עמדה מובהקת לגבי השאלה אם המבקש הרים את הנטל להוכחת טענותיו במישור העובדתי, והדבר נתון בידי בית המשפט.

תשובת המשיב 3 -

1. המשיב טען כי יש לדחות את ההמרצה וכי אין כל בסיס לטענות נגדו. לגבי פרשת מכרז השזרוע - טוען המשיב כי המבקש מנסה להטעות את בית המשפט לחשוב כי הוגש כתב אישום בגין קניית [...] קולות של בני משפחת אחמד עבדאללה, אך אין לכך בסיס – היות וכתב האישום שהוגש בהקשר זה מתייחס לניסיון לקניית קולות ולא לקנייתם בפועל, ואין בחומרי החקירה כדי לתמוך בטענה לגבי קניית קולות כפי שטוען המבקש. לגבי פרשת קניית הקולות – טוען המשיב כי סקירה של כתבי האישום שהוגשו מגלה כי לכל היותר דובר על [...] קולות בלבד, ולא [...] קולות כפי שטען המבקש, כך שהדבר אינו משפיע על התוצאות. לגבי קלפי 16 – נטען כי המבקש חוזר בהמרצת הפתיחה על כל הטענות אשר הוא כבר העלה בערעור הבחירות, וכי כל הטענות נדחו לגופן במסגרת פסק הדין הראשון ופסק הדין המשלים, וכי לא הוצגו ראיות חדשות כלשהן בהקשר זה.

דיון והכרעה –

1. טרם אפרט את עמדתי לגבי טענות הצדדים, אקדים ואעיר לגבי המסגרת הדיונית והקושי המובנה של ניהול המרצת הפתיחה הנוכחית.

המסגרת הדיונית של "המרצת פתיחה" –

1. ההמרצה הוגשה ביום 28.12.2020, יומיים לפני כניסתן לתוקף של תקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט-2018 (להלן: "התקנות החדשות") ויתכן כי זו המרצת הפתיחה "האחרונה" במערכת המשפט. הצדדים העלו בין היתר טענות לגבי המשמעות של העובדה שההליך נפתח כהמרצת פתיחה, על יסוד הלכת חרזאללה, אשר התייחסה בפירוש לאפשרות להגיש "המרצת פתיחה", וזאת כאשר החל מיום 1.1.2021 ועוד לפני הגשת התשובות, כבר למעשה "אין יותר" הליך שכזה. אכן המדובר בסיטואציה מעניינת מבחינה דיונית, אך אין משמעות לדבר, בין אם מבחינת סדרי הדין ובין אם מבחינת התוצאה לגופה, ולא אקדיש זמן לטענות בהקשר זה מעבר לזמן שהוקדש לכך במהלך בירור התיק.

התיקים הפליליים המתנהלים במקביל -

1. הקושי המשמעותי יותר בניהול ההמרצה היה נוכח העובדה שהיא התנהלה במקביל לניהול התיקים הפליליים (בבית המשפט השלום חיפה), וזו העת לפרט את עיקרם: [...]
2. מהאמור עולה כי שלושת כתבי האישום הראשונים בטבלה עוסקים בפרשה אחת של קניית קולות, שלושת כתבי האישום הבאים בטבלה עוסקים בפרשה נוספת של קניית קולות, כתב האישום השביעי נגד אחמד עבדאללה עוסק ב[...] (להלן: "התיק של אחמד עבדאללה"), ושני התיקים האחרונים בטבלה עוסקים בהצעות שוחד נוספות לקניית קולות.
3. כמוזכר, כתבי האישום הוגשו במהלך חודש נובמבר 2020 אך ניהולם טרם הסתיים, כך שבמועד שמיעת התיק שבפני – ההליכים הפליליים התנהלו במקביל (ולמיטב ידיעתי, הם אף לא הסתיימו נכון למועד כתיבת פסק דין זה).
4. על רקע האמור, עמדת מנהלת הבחירות ועמדתו של הפרקליט המלווה (אשר אף הופיע לאחד הדיונים בפני) הייתה כי קיים חשש של ממש לשיבוש מהלכי התיקים הפליליים בשל ניהול ההמרצה. במיוחד הודגש כי המבקש הינו עד תביעה בחלק מהתיקים והמבקש והמשיב הינם עדי תביעה בתיק של עבדאללה. עוד צוין כי לתשובת המשיב להמרצת הפתיחה צורפו תצהירים של אחמד עבדאללה ושל שניים מאחיו (ועל כך בהמשך) – כאשר ברור שיש קושי בחקירה של אחמד עבדאללה בתיק הנוכחי בעודו נאשם באחד מהתיקים הפליליים, והוא הדין לגבי שני האחים שלו שמנויים אף הם ברשימת עדי התביעה בתיק האמור. לכן, נטען כי יש לעשות כל מאמץ על מנת שלא לשמוע את עדותם של המפורטים מעלה באופן שעשוי לשבש את היכולת לשמוע את עדותם במסגרת התיק של עבדאללה, והועלו טענות לגבי חשש של ממש משיבוש העדויות ותיאום גרסאות, למקרה והאישים הנ"ל יחקרו עתה, בפני, עוד לפני שנמסרה תשובה לאישום בתיק הפלילי וטרם שמיעת עדותם בתיק הפלילי. בדומה לקושי זה, אף נטען כי אין לחשוף בפני מי מהעדים בכל התיקים הפליליים את חומרי החקירה הנוגעים לעדים אחרים, כך שאין מקום לחשוף במסגרת חקירה במסגרת ההמרצה של עד "פלילי" אחד חומרים הקשורים לעד "פלילי" אחר – היות והדבר יפגע ביכולת לשמוע את עדותם במסגרת התיקים הפליליים ויביא לשיבוש, תיאום ו"שיפוץ גרסאות", ולמצער – להעלאת טענות לגבי "פוטנציאל" של שיבוש.
5. הקושי האמור השליך - כמובן - על ניהול ההמרצה. למיטב בדיקתי, לא נמצא עוד מקרה דומה בו הוגשה המרצת פתיחה מכוח הלכת חרזאללה ובירורה התנהל במקביל לניהול תיק פלילי לגבי אותם נושאים. היו מקרים בהם ערעורי בחירות התנהלו במקביל לפתיחת חקירת משטרה (כגון בר"מ 586/19 אבו רומי נ' מנהל הבחירות לעיר טמרה (19.2.2019) (להלן: "עניין אבו רומי") ובר"מ 213/14 בלעיש נ' היועץ המשפטי לממשלה (11.2.2014) (להלן: "עניין בלעיש") – ונקבע בהם כי יש לעשות כל מאמץ על מנת שלא לפגוע בניהול החקירה, אך המדובר היה בשלב בו החקירה עדיין התנהלה ולא בשלב בו הוגשו כתבי אישום לאחר סיומה. היו מקרים בהם הוגשה המרצת פתיחה הכוללת טענות לגבי עבירות על טוהר הבחירות, אך ללא חקירה משטרתית מקבילה (כגון רע"א 659/06 גריפאת נ' הייב (2.7.2006) (להלן: "עניין גריפאת") וע"א 4071/16 בכר נ' יריב (20.2.2017) ובעקבותיו דנ"א 2125/17 יריב נ' בכר (24.7.2017) (להלן: "עניין בכר"). אולי אף היו מקרים בהם המרצת פתיחה הוגשה לאחר שהסתיימה החקירה המשטרתית – וכאשר זו לא הניבה ממצאים אשר מבססים תשתית להגשת כתבי אישום; אך לא היו, למיטב בדיקתי, מקרים בהם התנהלה חקירה, הוגשו כתבי אישום, והוגשה המרצת פתיחה שהתנהלה במקביל לניהול ההליך הפלילי. במצב שכזה - האיזון הנדרש הינו בין האינטרס בבירור הנתונים לצורך הכרעה בהמרצה, על מנת לשמור על האינטרס של כלל תושבי המועצה המקומית, למען נדע כי תוצאות הבחירות משקפות את רצון הבוחר, לבין האינטרס שלא לפגוע בניהול התיקים הפליליים, על מנת לאפשר הליך פלילי ראוי והוגן.
6. בכל אופן, במהלך הדיון נעשו מאמצים למניעת הפגיעה בתיקים הפליליים עד כמה שניתן. כך, ניתנו החלטות לגבי העדים שניתן לזמן, הוגבל זימונם של עדים אשר נאשמים בתיקים הפליליים, הוגבלו הנושאים שעליהם ניתן היה לחקור חלק מהעדים, לא התקיימו חקירות לגבי חלק מהתצהירים שהוגשו, ובנוסף - חלק מהעדים שכן נחקרו עשו כן בדלתיים סגורות (כאשר לעיתים, גם המבקש וגם המשיב, למרות היותם בעלי דין, נאלצו לשהות מחוץ לאולם בית המשפט במהלך שמיעת קטעים ספציפיים של החקירות). כנגזר מכך, הפרוטוקולים של חלק מהחקירות הוגדרו כ"בדלתיים סגורות" ונותרו חסויים מפני המבקש והמשיב (והציבור הרחב) ואף קטעים מסיכומי הצדדים הוגדרו כ"חסויים". משכך, אף הגרסה המלאה של פסק דין זה תהיה בדלתיים סגורות וגרסה זו של פסק הדין המותרת לפרסום לא תכלול את ההפניות לחומרי החקירה ולעדויות אשר עלולות לשבש את ניהול התיקים הפליליים.
7. בהקשר זה אעיר עוד כי למרות נקיטת המאמצים האמורים, יתכן וחלק מהדברים שנשמעו "דלף" – אך לא אוכל לדעת מידע מדויק בהקשר זה ובוודאי שלא אוכל לעשות דבר בדיעבד מעבר למה שנעשה. בכל מקרה, האמור לעיל הינו בבחינת הקדמה חיונית על מנת להבין את המשך פסק הדין – והדברים יובהרו בהמשך.
8. הבהרה חשובה נוספת טרם המשך הדיון הינה כי לשני הצדדים הייתה נגישות לחומרי החקירה. המבקש, ביקש מהפרקליטות אישור לעיין בחומרי החקירה, לאחר שהסתיימה, אישור שכזה ניתן לו – וכך, לאחר שעבר על החומרים – הגיש את ההמרצה ואליה צירף חומרי חקירה שנראו לו רלבנטיים. המשיב העלה טיעונים לרוב לגבי כך שלא כל חומרי החקירה צורפו להמרצה, וכי למבקש יש "יתרון" בשל נגישותו לכל החומר ויכולתו לברור מתוך המכלול "רק את מה שנוח לו" - אלא שאין בטענות אלו כל ממש.

ראשית, ברי כי לא ניתן לצרף את כל חומר החקירה להמרצת הפתיחה נוכח היקף החומרים (מאות עדויות ומאות מסמכים) וחוסר הרלבנטיות של חלק ניכר מהם.

שנית, גם המשיב יכול היה לבקש מהפרקליטות לעיין בחומרי החקירה, כפי שביקש המבקש (וראו כי "מעמדו" זהה למעמדו של המבקש בהקשר זה – שכן השניים אינם נאשמים אלא עדי תביעה). במהלך הדיונים בימים 9.3.2021, 17.3.2021 (עמ' 32) ו-21.3.2021, טען המשיב כי הוא מבקש לעיין בכל חומרי החקירה, אך שוב ושוב נאמר לו כי הוא יכול לפנות לפרקליטות, והוא לא עשה זאת. לו היה המשיב עותר לעיין בחומרים ובקשתו הייתה מסורבת, בהשוואה למבקש – היה מקום לבחון את טענת "חוסר השוויון הראייתי", אך לא כך היה.

שלישית, וכאן העיקר, התברר כי למשיב ממילא הייתה נגישות לחומרי החקירה וכי באי כוחו מכירים את כל החומרים, שכן עורכי דינו של המשיב מייצגים חלק ניכר מהנאשמים בתיקים הפליליים (ובמיוחד יודגש כי הם מייצגים את אחמד עבדאללה) ולכן מכירים את חומרי החקירה הרלבנטיים. כך, המשיב הגיש כמוצג מטעמו (נ/1) את רשימת כל חומרי החקירה שהייתה בידיו (הכוללת 608 פריטים), באי כוחו הסבירו כי החומר קיים בידיהם (עמ' 35 לפרוטוקול מיום 17.3.2021), ואף ניתן היה להתרשם במהלך הדיונים כי השאלות שהופנו למבקש בחקירתו הנגדית מפנות לחומרי חקירה אשר לא צורפו להמרצה (ולדוגמא, עמ' 29-31 לפרוטוקול הדיון מיום 21.3.2021, עמ' 33 ועמ' 40 שם, עמ' 53-57 לפרוטוקול הדיון מיום 7.4.2021 ועוד), ובדומה – גם לעדים נוספים הוצגו שאלות הסומכות על חומרי חקירה שקיימים בידי המשיב (וראו לדוגמא את חקירתה של רפ"ק סמדר מאמה, החוקרת האחראית על תיק החקירה (להלן: "החוקרת")).

כך, שלא תוכל להישמע כל טענה מפי המשיב לגבי כך שלמבקש יש "יתרון ראייתי", וככל שהמשיב היה סבור כי המבקש החסיר בכוונה חומרים רלבנטיים מתוך חומרי החקירה ונמנע מהצגתם במסגרת ההמרצה – יכול היה המשיב להציג אותם מטעמו (אך הוא לא עשה כן).

1. הערה אחרונה טרם נמשיך בדיון נוגעת ללוחות הזמנים. אין לי כמובן ביקורת כלפי היחידה החוקרת אשר עשתה מאמץ לחקור תלונות בהיקף נרחב, גבתה מאות עדויות וביצעה מאות פעולות של חקירה מאומצת (לרבות בשל השלמות חקירה שנדרשו עקב תלונות "נגדיות" מטעם המשיב). וכך, מבחינה כרונולוגית - הבחירות היו באוקטובר 2018, החקירה החלה בנובמבר 2018 אך הסתיימה רק בנובמבר 2020, וכתבי האישום הוגשו בנובמבר 2020. לגבי ניהול ההליכים הפליליים, גם כאן, אין לי כמובן ביקורת לגבי ניהול התיקים הפליליים, אך הלכה למעשה – וכפי שציינתי – התיקים הפליליים טרם הסתיימו. לכן, לטעמי, לא ניתן להמתין טרם מתן פסק דין בהמרצה עד סיום ניהול התיקים הפליליים בפסקי דין חלוטים, וגם כך - נמצאים אנו שנתיים ותשעה חודשים לאחר הבחירות, והגיעה העת להכריע.
2. אחרי דברים אלו, נתייחס לשלוש הפרשות כפי שהוגדרו להלן, אם כי לא בהתאם לסדר הופעתן בהמרצה.

פרשת קלפי 16 –

1. המבקש מעלה במסגרת המרצת הפתיחה טענות בדבר קיומם של פגמים וליקויים בניהול קלפי 16 במהלך כל יום ההצבעה, מתחילתו ועד רישום הפרוטוקול. כך, טוען הוא כי קיימים ליקויים באשר לספירת המעטפות, הצבעה עם מלווים, תהליך ספירת הקולות, הרישום בפרוטוקול, העדר חתימות על הפרוטוקול, אי התאמות מספריות בין הנתונים השונים שבפרוטוקול וחוסרים באופן מילוי הפרוטוקול. לגבי קלפי זו, המבקש אף הגיש תלונה במשטרה (במהלך חקירותיו בימים 17.12.2018 ו-23.12.2018), ושם טען כי שתי מזכירות הקלפי (להלן: "מזכירות הקלפי") או מי מהן, ביצעו שינויים בפרוטוקולים באופן המלמד על זיופם. בעקבות תלונת המבקש נחקרו מזכירות הקלפי תחת אזהרה, אך לא הוגשו נגדן כתבי אישום.
2. עיינתי בחומרים ושקלתי את טענות המבקש לגבי קלפי 16, ולא אוכל להיעתר להן.
3. ראשית, יש לראות כי בהמרצת הפתיחה המבקש עותר לשני סעדים חלופיים – מתן סעד הצהרתי לפיו הוא הזוכה בבחירות או לחלופין, מתן הוראה לקיום בחירות חדשות בכל המועצה. אף אם הייתי מקבלת את הטענה כי ניהולה של קלפי 16 היה כרוך בפגמים וליקויים היורדים לשורשם של דברים – התוצאה האופרטיבית לא הייתה הכרזה על המבקש כזוכה אלא קיום בחירות חוזרות בקלפי זו, וזהו אינו אחד מהסעדים המבוקשים.
4. שנית, יש לראות כי כל הטענות שמעלה המבקש לגבי קלפי 16 כבר עלו במסגרת ערעור הבחירות – ונדחו. כב' השופט גינת לא קיבל את הטענות במסגרת פסק הדין הראשון והמבקש מיצה את האפשרות לדון בהן במסגרת הבר"ע הראשונה. בפסק הדין המשלים מטעמי קבעתי כי אין מקום לדון פעם נוספת במכלול הטענות שעלו מטעם המבקש לגבי הפגיעה בסדרי הבחירות (לגבי כמה קלפיות, כולל קלפי 16), מאחר והתיק הושב לבית המשפט המנהלי רק על מנת לבחון את החשדות לביצוע עבירות פליליות ולא לדיון מחודש בכל הטענות שכב' השופט גינת כבר דן בהן. לגבי קלפי 16 באופן ספציפי כתבתי כי: "ייתכן והיה בסיס לטענות לגבי פגיעה בסדרי הבחירות לגבי קלפי זו, אך ... התיק הושב לבחינתי בשלב הנוכחי על מנת לבחון את החשדות לביצוע עבירות פליליות ולא על מנת לדון שוב בטענות לגבי פגיעה אפשרית בסדרי הבחירות" (עמוד 12 לפסק הדין המשלים). עמדתי זו עדיין תקפה מבחינתי, וראו כי בפסק הדין שניתן בבר"ע השנייה אין התייחסות לעמדה כאמור. משמע, שבערעור הבחירות, הטענות לגבי קלפי 16 מוצו ונדחו – לא ניתן היה להעלותן שנית במסגרת פסק הדין המשלים, קול וחומר שלא ניתן להעלותן בשלישית במסגרת המרצת הפתיחה. עוד יש לזכור כי על פי הלכת חרזאללה, הליך זה של המרצת פתיחה, הינו שיורי ואינו מיועד לצורך העלאת טענות "רגילות" בדבר אי סדרים וליקויים אחרים בהליך הבחירות, ובוודאי שלא טענות אשר הראיות הלכאוריות התומכות בהן היו בהישג ידו של המבקש בשלב בו הגיש את ערעור הבחירות (כפי שהיה במקרה הנוכחי).
5. שלישית, אף אם נרצה לומר שיש מקום לבחון שנית את ההתנהלות לגבי קלפי 16 בשל היבטים פליליים אפשריים של ההתנהלות – אזי שלא הוכחו הנתונים הנטענים לגבי הזיוף מצד מזכירות הקלפי. מקדמית, יוער כי לא בטוח שניתן לבחון במסגרת המרצת פתיחה שמוגשת מכוח הלכת חרזאללה טענות לגבי עבירה של זיוף, שכן - בעניין חרזאללה נקבע כי המסלול של המרצת הפתיחה מיועד למקרים בהם מועלית טענה לעבירת שוחד בחירות ולא עבירת זיוף של פרוטוקולים, אם כי יתכן והדבר אפשרי נוכח אמירות בפסיקה לפיהן ניתן לעשות שימוש ב"מסלול השיורי" של הלכת חרזאללה גם כאשר עולות טענות פליליות אחרות חמורות הדומות במהותן לטענת שוחד (בר"מ 582/14 סלאם נ' ג'ראייסי (11.2.2014) (להלן: "עניין סלאם"), בפסקה 76, שם נפסק כי הגם שהלכת חרזאללה נסבה על טענות בדבר שוחד בחירות, ניתן להחיל את ההלכה בכל מקרה שבו מועלית טענה דומה בחומרתה, היורדת לשורש טוהר הבחירות, ובדומה – ראו את עניין אבו רומי בפסקה 61). כלומר, שאולי ניתן היה לבחון טענות פליליות לגבי זיוף מכוון של פרוטוקולים במסגרת המרצה מכוח הלכת חרזאללה, אך הטענות לא הוכחו במקרה זה.
6. נזכיר כי הרף להוכחת טענה פלילית כגון זו, של זיוף מכוון של הפרוטוקולים או החתימות, בכוונת זיוף, המופנית כלפי שתי מזכירות הקלפי, הינו רף גבוה הנמצא בתווך שבין הרף האזרחי לבין הפלילי. באשר לרף ההוכחה הנדרש לגבי טענת שוחד בחירות, נפסק לא אחת כי הטוען לקיומו של שוחד בחירות נדרש להוכיח את טענותיו ברף "מוגבר", ברמה המצויה בטווח שבין מאזן הסתברויות לבין הדרישה הנוהגת במשפט הפלילי (ע"א 5171/97 ריאן נ' סעיד (19.1.1998) (להלן: "עניין ריאן"), שם נפסק כי "לשם פסילת בחירות בהליך אזרחי בשל טענת שוחד דרושה מידת הוכחה כזו הנדרשת להוכחת טענת תרמית במשפט אזרחי. דהיינו: הנטל מצוי בטווח שבין עודף הסתברות לבין הוכחה מעבר לכל ספק סביר" ובנוסף את ע"א 275/10 מורביה נ' שלמה (16.3.2010) (להלן: "עניין מורביה") פסקה 14; רע"א 3055/05 פרומר נ' סבג (21.8.2005) (להלן: "עניין פרומר") בפסקה 7; בר"מ 3235/09 עמאש נ' מנהל הבחירות למועצה המקומית גסר אלזרקא, פסקאות 18-17 (1.3.2011) (להלן: "עניין עמאש"); בר"מ 1837/09 משלב נ' הזימה, בפסקה 18 (18.3.2009) (להלן: "עניין משלב"); עע"מ 8617/13 ג'ראייסי נ' מנהל הבחירות בנצרת, בפסקה 55 (7.1.2014) (להלן: "עניין ג'ראיסי"), וראו אף את עניין גריפאת ו-עניין בכר).
7. הרף הנדרש "המוגבר" לגבי זיוף דומה, מטבע הדברים, לרף המתואר מעלה לגבי שוחד, ולא מצאתי כי המבקש הרים את הנטל להראות זיוף מצד המזכירות, כמשמעות הדבר בדין הפלילי (להבדיל מפגמים ברישום הפרוטוקול, הנובעים מטעויות ולא מכוונה פלילית). פגמים "סתם" ברישום הפרוטוקול, המביאים לכך שהפרוטוקול לא "מאוזן" או שמשקף תמיהות לגבי ניהול הקלפי, כמות המצביעים, מהירות ספירות המעטפות וכו' – הם פגמים שאין לזלזל בהם, אך במקרה הנוכחי הם נבחנו כבר בערעור הבחירות – ולא אחזור על הדברים. לגבי "זיוף" אין ממצאים התומכים בטענה ברף הנדרש – גם לא לאחר בחינת החקירות של שתי המזכירות ושאר חומרי החקירה שהוצגו לעיוני.
8. זאת ועוד. המבקש עצמו, בסעיף 121 להמרצה, מפרט את הטענות לגבי קלפי 16 ומאשר כי כל הטענות כבר עלו בערעור הבחירות; אלא שבסעיף 122 הוא טוען כי במועד הגשת ערעור הבחירות הטענות היו בגדר "תמיהות" ו-"חשדות" ואילו עתה, לאחר קבלת חומרי החקירה: "מקבלים אותם החשדות וסימני השאלה בסיס ראייתי ברור ומוצק". ברם אולם, אין בהמשך הפניות לאותו "בסיס ראייתי מוצק" בדבר עבירה פלילית מצד המזכירות. אבהיר שוב כי האמירות של שתי המזכירות בחקירתן במשטרה אכן מלמדות על אי סדרים מסוימים ועל התנהלות שרחוקה מלהיות מיטבית, אך האמור ממילא עולה מהפרוטוקולים עצמם ולא היה צריך להמתין לחקירה של המזכירות על מנת ללמוד על הדברים. ואכן, המבקש לא המתין והעלה את כל הטענות כבר בערעור הבחירות (וראו את סעיפים 109-110 בערעור הבחירות "המקורי" אשר כבר שם קיימות הטענות לגבי פועלן של שתי מזכירות הקלפי, כולל הטענה כי הן "זייפו" את הרישום בפרוטוקול). כך, שהדבר היחיד שהשתנה ממועד הגשת ערעור הבחירות ועד מועד הגשת המרצת הפתיחה הוא החקירות במשטרה של שתי מזכירות הקלפי שניסו להסביר את הסתירות ואי ההתאמות, ניסו להסביר מדוע ניהלו את הפרוטוקול בניגוד להנחיות, מדוע הופרו הנהלים – והגם שיש להצר על האופן שבו הן פעלו, אין בכך די כדי להוכיח את העבירה הפלילית.
9. לסיכום נושא זה, אוכל לומר כי היו אי סדרים בקלפי 16, אלא שמכלול הטענות לגבי כך עלה כבר בערעור הבחירות, הטענות נדחו, ולא שוכנעתי כי יש בחומר החקירה כדי להצדיק לברר מחדש את הטענות במסגרת המרצת הפתיחה.

פרשת קניית הקולות -

1. אין חולק כי על פי ההלכה הפסוקה, על מנת להתערב בתוצאות הבחירות או להורות על קיום בחירות חדשות, יש להוכיח שני תנאים. התנאי האחד הוא כי נפל בבחירות פגם או ליקוי מהותי היורד לשורשם של דברים (להלן: "התנאי הראשון"); והתנאי השני הוא כי יש בפגם כדי להשפיע על תוצאות הבחירות (להלן: "התנאי השני"), וראו את עניין מורביה, עניין בכר, עניין פרומר; עניין אבו רומי; עניין בלעיש; עניין הייב ועוד). כאשר הליקוי הנטען הינו שניתן שוחד בחירות על מנת להשפיע על מצביעים, ברור כי אם מוכח עצם קיומו של הליקוי, אזי שהוא ליקוי מהותי "היורד לשורש הדברים", שהרי אין ליקוי חמור מאשר פגיעה בטוהר המידות והשפעה בלתי חוקית על הבוחר, קל וחומר קניית ההשפעה בכסף. באשר לתנאי השני, נפסק כי יש לאמוד את מניין הקולות שנגועים בשחיתות ולבחון את מספרם למול הפער בין שני המועמדים, ורק כאשר מספר הקולות הנגועים גבוה מהפער – אזי שהוכחה ההשפעה על תוצאות הבחירות (וראו את סיכום ההלכה בהקשר זה ואת התפתחות המבחנים לגבי מידת ההשפעה שיש צורך להוכיח בעניין בכר). באשר לרף ההוכחה הנדרש - כפי שצוין מעלה, המדובר ב"רף מוגבר", מעל לנטל האזרחי אך לא ברף הפלילי של "מעבר לכל ספק סביר".
2. במקרה דכאן, נזכיר כי המבקש טוען כי מחומרי החקירה ומהאמור בכתבי האישום עולה כי נקנו קולות תמורת תשלום כספים, וכי הייתה השפעה בלתי חוקית על ההצבעה. אין ספק כי קניית קולות תמורת תשלום הינה הצורה ה"קלאסית" של שוחד בחירות, אין ספק כי הדברים חמורים, ויש לברר עתה אם הוכחו שני התנאים המוזכרים מעלה.

נקדים את המאוחר ונאמר כי אף אם הוכחו ברף הנדרש ליקויים לגבי [...] קולות, ולמצער, [...] קולות, כלומר - שהוכח התנאי הראשון, אזי שלא הוכח התנאי השני, שכן הפער בין המועמדים היה 26 קולות. לכן, לכאורה לא היה צורך לקיים דיון מפורט בפרשת קניית הקולות, אך מצאתי להקדיש לנושא התייחסות קצרה נוכח חשיבות הדברים למכלול.

מספר הקולות שלגביהם הועלתה טענה כי נקנו בכסף והראיות התומכות בטענות –

1. שלושת כתבי האישום הראשונים בטבלה [...] עוסקים באותה פרשה. אמנם הוגשו שלושה כתבי אישום, לגבי 4 מעורבים – אבל הטענה הינה שנקנו [...] קולות "בסך הכל" [...]. לגבי חומרי החקירה אשר מבססים את הטענות, אפנה רק לדוגמא לדברים שמסר [...] במשטרה, לפיהם [...].
2. שלושת כתבי האישום הבאים בטבלה [...] עוסקים אף הם בפרשה נוספת של קניית קולות, ושוב - המדובר בשלושה נאשמים ובקניית [...] קולות [...]. על מנת שלא להאריך, לא אפנה לציטוטים מחומרי החקירה בהקשר זה.
3. שני התיקים האחרונים בטבלה [...] עוסקים בהצעות שוחד [...].
4. לכן, בכל כתבי האישום ישנה התייחסות ל-[...] קולות "בלבד" (להלן: "[...] הקולות שבתיקים הפליליים").
5. המבקש טוען כי מחומרי החקירה עולה כי קיימים עוד [...] בוחרים שקיבלו שוחד עבור הצבעה למשיב ויש לפסול גם את קולם (כך שסכ"ה קיימים [...] בוחרים שקיבלו שוחד), כדלקמן:

[...]

1. מהאמור עולה כי המדובר בקולות של [...] – ובסך הכל [...] קולות (להלן: "[...] הקולות הנוספים").
2. אלא שכפי שהראינו, הטענות לגבי [...] הקולות אשר בכתב האישום ולגבי [...] הקולות הנוספים מבוססות על חומרי החקירה (אשר בבסיס כתבי האישום וחומרים נוספים), ועתה – וטרם נוכל לקבוע אם הוכח לגבי קולות אלו התנאי הראשון, מן הראוי היה להכריע בשאלת קבילותם של חומרי החקירה, ולמצער - משקלם. הקדמתי כי אין צורך להכריע בשאלה לא פשוטה זו בתיק הנוכחי נוכח המסקנה שאליה עוד אגיע בסוף הדיון לגבי מכרז השזרוע. כלומר, היות ומסקנתי היא כי יש לקבל את ההמרצה על יסוד הטענות הנוגעות לפרשת מכרז השזרוע, והיות וממילא סך הקולות בהם מדובר בפרשת קניית הקולות הינו לכל היותר [...] בלבד – דומה כי הכרעה בשאלה העקרונית אינה חיונית. עם זאת אתייחס לשאלה בקצרה – והשאלה היא האם ניתן להסתמך במסגרת ניהול המרצת פתיחה שמוגשת מכוח הלכת חרזאללה על חומרי החקירה שנאספו על ידי היחידה החוקרת.

קבילות ממצאי החקירה כראיה בהמרצת הפתיחה -

1. המבקש טען כי ניתן להגיש את חומרי החקירה כראיה בהמרצת הפתיחה, ודי בכך שהחוקר אשר גבה את ההודעות, העיד מטעם המבקש בתיק לגבי כך שהוא גבה את העדויות, כדי להכשיר את קבילותם של חומרי החקירה. עוד טען המבקש כי הוא המתין פרק זמן ממושך עד שתסתיים החקירה המשטרתית והוא יוכל להגיש את חומרי החקירה לערכאה שיפוטית, שהרי ערעור הבחירות נדחה בעיקר בשל אותה המתנה – ולא יעלה על הדעת שכאשר החקירה "סוף סוף" הסתיימה – הוא יהיה מנוע מהגשת החומרים, במסגרת המרצת הפתיחה, כאשר הוא יכול היה להגיש אותם במסגרת ערעור הבחירות, לו החקירה הייתה מסתיימת מוקדם יותר. עוד טען המבקש כי ניתן לראות בחומרי החקירה בבחינת "רשומה מוסדית" ולכן החומרים קבילים ומשקלם מכריע.
2. המשיב טען מנגד כי כל ההודעות של המעורבים בפרשת קניית הקולות הינן עדויות שמיעה בלתי קבילות, כי לא ניתן להתגבר על מכשלה זו על ידי כך שגובה ההודעות – החוקר – יעיד שהוא אכן גבה אותן, וזאת – כאשר לא ניתן לחקור בבית המשפט את כל המעורבים.
3. כפי שהקדמתי – אין צורך להכריע במחלוקת העקרונית המתוארת מעלה בתיק הנוכחי, אך מצאתי להעיר כי לשיטתי, בנסיבות המיוחדות של מקרה זה – ניתן היה להפנות לחומרי החקירה כראיות קבילות, אם כי בעת בחינת משקלן, היה מקום לבחון את המשמעות של העובדה שמוסרי ההודעות לא נחקרו בבית המשפט (תוך אבחנה בין מי שניתן היה לחקור ולא זומן לבין מי שלא ניתן היה לחקור בבית המשפט בשלב זה).
4. ואבהיר. לו חומרי החקירה היו נבחנים מטעמי בשלב שבו הועבר אלי התיק למתן פסק הדין המשלים, ניתן היה לעשות שימוש בחומרי החקירה כראיה מנהלית, וראו כי בפסק הדין בבר"ע הראשונה – בית המשפט העליון קבע במפורש שקיימת אפשרות כזו.

נקבע בפסיקה כי המסגרת הראייתית של הדיון בערעור המנהלי היא מוגבלת, שכן הדיון מתבסס על פי רוב על תצהירים וחומרים כתובים, והגם שבית המשפט אינו מנוע משמיעת ראיות, נקודת המוצא צריכה להיות הימנעות מ"משפט הוכחות" רגיל, לרבות בשל סיווגו של ערעור הבחירות כערעור מנהלי ובשל שנדרשת הכרעה מהירה תוך 30 יום (בר"מ 10462/08 טל נ' פרג'ון (29.12.2008), בפסקה 16; בר"מ 1069/09 פרג'ון נ' סיעת המפד"ל במועצת עיריית טירת הכרמל (9.2.2009); עניין ג'ראיסי פסקה 62).

באשר לאפשרות להסתמך על חומרי חקירה מהתיק המשטרתי כראיות מנהליות בערעורי בחירות ראו את עמ"נ (מינהליים י-ם) 52997-11-13 כהן נ' משרד הפנים (26.12.2013), פסקאות 38-50, שם מפורטת שורה ארוכה של נימוקים המצדדים באפשרות להסתמך על ממצאי החקירה לעת ניהול ערעור בחירות, הגם שהחקירה בעיצומה ומוסרי ההודעות לא נחקרו, ובעקבותיו את פסק הדין בעניין בלעיש בפסקה 21, שם נקבע כי לא נפל פגם בכך שבית המשפט המינהלי שדן בערעור הבחירות ביסס את הכרעתו על חומרי החקירה אגב דחיית הטענה כי הם מהווים "עדות שמועה", וראו בנוסף את דר' רון שפירא 'מאכיפה פלילית לאכיפה מינהלית' הוצאת נבו (2019), עמ' 310-313 (להלן: "שפירא") באשר להתפתחות בפסיקה ובחקיקה לגבי טיבן של הראיות המנהליות בערעורי בחירות.

1. הסיבה אשר בגינה הדבר לא התבצע מטעמי בשלב של פסק הדין המשלים בערעור הבחירות נטועה רק ב"תלונות שכנגד" שהוגשו מטעם המשיב, אשר טען, בין היתר, כי חלק מחומרי החקירה "מפוברקים". כפי שפירטתי בפסק הדין המשלים, לא בחנתי את הראיות כבר אז, רק בשל התלונות שכנגד מטעם המשיב והשלמות החקירה הרבות הנוספות שהתבצעו נוכח תלונותיו ופניות באי כוחו בדרישה לבצע השלמות (וראו את עדותם בפני של החוקר והחוקרת אשר התייחסו למשך החקירה, להיקף החקירה, לליווי של הפרקליטות ולכך שהפרקליטות ביקשה השלמות רבות, לרבות כאשר הועלו טענות לגבי השפעה של המבקש על עדים – וכל הטענות נחקרו עד תום (עמ' 86 לפרוטוקול, שורות 4-9)). עמדתי אז הייתה שכל עוד לא נשלמה החקירה – יהא קושי לבסס ממצאים על חומרי החקירה, שמא חלקם אכן "מפוברק" ושמא ההשלמה של החקירה תביא למפנה דרמטי בתשתית הראייתית. אלא שלא כך היה, ההשלמות הושלמו, ואין כיום בפני בסיס לטענות ה"פברוק". ויובהר. המשיב יכול היה להפנות לנתונים אשר מלמדים על "הפברוק" במסגרת ההמרצה, אך הוא לא עשה כן – לא הפנה לחומרים מחומרי החקירה ולא צירף תצהירים מתאימים.

כלומר, שבמסגרת הערעור המנהלי, ניתן היה לעשות שימוש בחומרי החקירה (במיוחד שעה שהמדובר בחקירה מקיפה כמו זו שבוצעה במקרה זה) – גם ללא שנשמעת העדות של המעורבים, בבחינת "ראיה מנהלית", אשר משקלה נתון כמובן לשיקול דעת.

1. עתה, במסגרת המרצת הפתיחה, איננו נמצאים עוד בשדה המנהלי, וכעיקרון חלים על הצדדים הדין האזרחי ודיני הראיות "הרגילים", ועם זאת - לשיטתי ניתן להציג גם עתה כראיות קבילות, חומרים מתוך חומרי החקירה – בשל הצטברות הנסיבות המיוחדות.
2. ראשית, נזכור כי אין המדובר בהמרצת פתיחה "רגילה" אלא בהמרצה שנובעת ממגבלות דיוניות מורכבות נוכח הקשר שבין ניהול חקירה משטרתית לבין ניהול ערעורי הבחירות. אף אין עסקינן בהמרצה "רגילה" הסומכת על הלכת חרזאללה – שם התשתית הראייתית שמציג המבקש הינה תשתית שהוא עצמו אסף וגיבש אחרי שתם המועד להגשת ערעור הבחירות או שתם המועד למתן פסק דין מכוח סעיף 73(א1) לחוק הבחירות. המדובר בהמרצה המהווה המשך ישיר ובלתי נמנע מבחינה דיונית לערעור הבחירות, ובהקשר זה מבחינה מהותית, המצב עתה אינו שונה מהמצב לו היינו במסגרת ערעור הבחירות אם החקירה הייתה מסתיימת בתוך השנה הקבועה בחוק, ואף אין הבדל מהותי בין מצב בו התיק מתנהל במקביל לחקירה לבין מצב בו התיק מתנהל במקביל לתיק פלילי, אחרי שהחקירה הסתיימה.
3. שנית, הפסיקה קבעה קביעות ברורות לגבי רף הראיות הנדרש כאשר מועלות טענות לגבי שוחד בחירות, אך לא קבעה הלכה לגבי סוג הראיות הקבילות במקרים כגון אלו. סבורני כי בסיטואציה הנוכחית המיוחדת יש לגלות גמישות לגבי סוג הראיות אשר יכולות לשמש את בית המשפט; וכפי שניתן היה בערעור הבחירות לעשות שימוש בחומרי החקירה – אזי שגם בהמרצת הפתיחה הנוכחית ניתן לקבל כראיה את חומרי החקירה.
4. שלישית, בהלכת חרזאללה נקבע, בשנת 1994, כי כאשר מוגשת המרצת פתיחה ולא ערעור בחירות היא יכולה להתברר "בניחותא", ללא המגבלות של לוחות הזמנים החלות לגבי ערעורי בחירות, וכך לא תהיינה מגבלות לגבי זימון עדים ושמיעתם. האמור נקבע כאשר גם ערעורי בחירות וגם המרצות פתיחה התבררו כתיקים אזרחיים, אלא שהאמור כבר אינו חל לגבי ערעורי בחירות, היות והם עברו "מהמסלול האזרחי" ל"מסלול המנהלי" (תיקון מס' 34 לחוק הבחירות משנת 2003, וראו את שפירא, הערות שוליים 165-166). כך, נותרנו עם הקביעה של הלכת חרזאללה לגבי כך שרק המרצות פתיחה מתנהלות לפי סדרי הדין והראיות האזרחיים. הקביעה מתחייבת באופן עקרוני, אך יתכן ובמקרה זה יש מקום לסטות מההלכה ולאבחן אותה, שכן לא ניתן לנהל את ההמרצה הנוכחית "כרגיל", ללא מגבלות, לא ניתן לשמוע את כל מוסרי ההודעות ולא ניתן לזמן את כל העדים שהצדדים היו רוצים לזמן. המגבלות הקיימות לגבי הצגת הראיות עדיין קיימות, נוכח ניהול התיקים הפליליים – ועובדה ייחודית זו, מחייבת לשיטתי את האפשרות לקבוע כי ניתן להציג כראיות גם חומרי חקירה ולא לפסול את כולם א-פריורי על הסף בהיותם בבחינת "עדויות שמיעה", וזאת במיוחד שעה שהחומרים היו חשופים לשני הצדדים ובא כוחו של המשיב אף טען בדיון כי כל חומרי החקירה נאספו על ידי המדינה באופן מקצועי וכי הוא מתכוון להשתמש במכלול החומר במהלך חקירותיו, כפי שהוא אכן עשה (עמ' 41 לפרוטוקול מיום 21.3.2021, שורות 9-16).
5. רביעית, יש לזכור כי בעניין חרזאללה - פסק הדין של בית המשפט המחוזי התבסס על עדות החוקר המשטרתי לבדה, וזאת כאשר הוא העיד כי גבה עדויות מכמה תושבים שהודו בפניו שקיבלו או נתנו שוחד. נקבע שם כי לא ניתן היה לבסס על עדות החוקר לבדה כל ממצא, בהיותה עדות שמועה (פסקה 9 לפסק הדין), אך כאן – המצב שונה, שכן הראיות כוללות את חומרי החקירה "הגולמיים", כלומר את העדויות של התושבים, ולא רק את העדות של החוקר לגבי החומרים.

מהו משקל חומרי החקירה ומהי המשמעות הראייתית של כתבי האישום לגבי חלק מהפרשות?

1. כך, סבורני כי ניתן היה להפנות לחומרי חקירה בתיק המיוחד הנוכחי, אך אין חובה להכריע בשאלה, היות ועסקינן ב-[...] קולות "בסך הכל". בדומה, אין צורך לקבוע מסמרות בשאלה מהו משקלם של חומרי החקירה, ומהו הערך הראייתי של העובדה שהוגשו כתבי אישום לגבי [...] הקולות הראשונים ולעומת זאת, לא הוגשו כתבי אישום לגבי [...] הקולות הנוספים.
2. [...] הקולות בתיקים הפליליים - הגשת כתבי האישום בתיקים הפליליים (לגבי [...] קולות) אינה נתון שניתן להתעלם ממנו, שהרי המשמעות הינה שהפרקליטות (האובייקטיבית) בחנה את חומרי החקירה בקפידה ומסקנתה היא כי יש די ראיות להוכחת האישום מעבר לכל ספק סביר. יש להניח שגיבוש תשתית ראייתית שמספיקה להגשת כתב אישום מחייב אף את המסקנה כי התגבשו די ראיות העומדות באותו רף מוגבר הנמצא בין הרף האזרחי לבין הפלילי. לכן, אפשר ויש לומר כי לגבי [...] הקולות שבתיקים הפליליים – די בהגשת כתבי האישום כראייה, אף אם לא ניתן לשמוע את חקירותיהם של המעורבים, ולכל הפחות – אולי יש בכך כדי להעביר את הנטל לשכמו של מי שמבקש לטעון להיפוכו של דבר. במקרה הנוכחי, הדברים אינם פשוטים. המבקש הציג את החומרים מתוך תיק החקירה המבססים את הטענות לגבי קניית [...] הקולות האמורים, כגון ההודעות וההודאות של המעורבים. המשיב, ביקש כי כל המעורבים בכתבי האישום יזומנו כעדים מטעמו (בקשה לזימון עדים מיום 25.3.2021) אך הבקשה נדחתה (מהטעמים שפורטו שם). כך, שמצד אחד ניתן לטעון כי משקלן של ההודעות וההודאות אינו ברור, שכן הדברים לא עמדו במבחן החקירה הנגדית, אך מנגד – יש לראות כי המשיב לא הציג כל ראיה "שכנגד" ולא הפנה לחומרי חקירה "שכנגד" המכרסמים בחומרים שהוצגו על ידי המבקש.
3. לכן, לגבי [...] הקולות שבכתבי האישום, ייתכן ויש לקבוע כי משקל הראיות שהוגשו לתיק במצטבר עולה כדי קביעה לפיה הוכח התנאי הראשון. יובהר כי קביעה זו שונה מהותית מקביעה פוזיטיבית בדבר אשמתם, ובוודאי שלכל המעורבים בתיקים הפליליים עומדת חזקת החפות. יתכן שהם יזוכו בדין בתום ההליך הפלילי, בין אם זיכוי מלא ובין אם מחמת הספק, בין אם בשל אי יכולתה של המאשימה לעמוד בנטל הוכחת האשמה מעבר לכל ספק סביר, ובין אם יסגרו התיקים – או מי מהם – בשל סיבות רבות אפשריות לסיום ההליך הפלילי ללא קביעת אשמה, והדברים ברורים.
4. ומה לגבי הפרשות אשר נחקרו, מתועדות בחומרי החקירה, אך לא התגבשו לגביהן כתבי אישום? האם המסקנה כאן הינה שאי הגשת כתבי האישום מלמדת על כך שאין ראיות ברף "המוגבר" הנדרש בהמרצת הפתיחה? אף כאן השאלה אינה פשוטה. מצד אחד, יכולות להיות סיבות רבות לאי הגשת כתבי אישום בפרשות אלו, שאינן מעידות בהכרח על דלות הראיות. יתכן אף שאין די ראיות כדי להוכיח את האישומים מעבר לספק סביר – אך אני נדרשת לרף הוכחה נמוך יותר, והמשיב לא הציג "ראיות שכנגד" – מחומרי החקירה ובכלל. מצד שני, לגבי פרשות אלו – לא הייתה מניעה לזמן את המעורבים למתן עדות, או לפחות חלקם, שכן חקירתם לא הייתה בהכרח פוגעת בניהול התיקים הפליליים (שהרי אין לגביהם תיקים פליליים); ונשאלת השאלה – מי היה צריך לבקש לזמנם – המבקש או המשיב? בכל אופן, הדברים שצוטטו מעלה מתוך ההודעות וההודאות מצביעים על דברים חמורים לכאורה, והם מדברים בעד עצמם.

סיכום ביניים ראשון לגבי פרשת קניית הקולות -

1. היות והמדובר "רק" ב-[...] קולות לכל היותר והיות והפער בין המועמדים הינו 26 קולות, לא הוכח התנאי השני ולא היה צורך להכריע חד משמעית לגבי התקיימותו של התנאי הראשון. למעלה מן הצורך, סבורני כי ניתן היה להפנות לחומרי החקירה במקרה מיוחד זה, וכי יש ראיות ברף הנדרש בהמרצה לקניית קולות לטובת המשיב בכסף לגבי [...] הקולות אשר בתיקים הפליליים, ובכך נסיים.

פרשת מכרז השזרוע -

1. נזכיר כי טענת המבקש הינה כי נרקמה "עסקת שוחד" בין המשיב לבין משפחתו של אחמד עבדאללה (לעיל ולהלן גם: "אחמד"), מנהל חברה לעבודות גינון (להלן: "החברה"), ובמסגרתה הבטיח אחמד להשפיע על בני משפחתו שיצביעו עבור המשיב, ומנגד – הבטיח המשיב להעניק לאחמד (באמצעות החברה) עבודות גינון במועצה, אם יבחר לתפקיד.
2. הראיות שהוצגו לגבי נושא זה מתוך חומרי החקירה, היו הבאות:

כתב האישום לגבי עבודות הגינון –

1. כתב האישום נגד אחמד, כפי שהוגדר מעלה "התיק של עבדאללה" (ת"פ 43978-11-20), מייחס לו עבירה של ניסיון לשחיתות ואיום - עבירה לפי סעיף 88(1) לחוק הבחירות וסעיף 25 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"). על פי כתב האישום אחמד הציע למבקש, להגיע להסכם לפיו אחמד ובני משפחתו יצביעו למבקש, ובתמורה המבקש יתחייב להעניק לחברה, במידה ויבחר, עבודות גינון במועצה. על פי כתב האישום - המבקש דחה את ההצעה. בהמשך, כך על פי כתב האישום, הציע אחמד את אותה ההצעה למשיב, אולם גם הוא דחה אותה. בהתאם, על פי כתב האישום: "במעשיו המתוארים לעיל, ניסה הנאשם לקבל שוחד מעלי [המבקש] וממואנס [המשיב] לעצמו, כדי שיצביע הוא ובני משפחתו לעלי ולמואנס".

חקירתו של אחמד עבדאללה –

1. בחקירתו של אחמד במשטרה [...]
2. בהמשך [...]
3. לאחר האמור, מוסר אחמד לחוקר כי [...]
4. הודעותיו של אחמד במשטרה, צורפו להמרצת הפתיחה מטעם המבקש. לתגובת המשיב, צורף תצהיר מטעמו של אחמד, וכן צורפו שני תצהירים מטעם אחיו של אחמד המוזכרים בהודעותיו מעלה – האח מחמוד עבדאללה (להלן גם: "מחמוד") והאח אניס עבדאללה (להלן גם: "אניס"), לגביהם יפורט בהמשך. בפתיח של שלושת התצהירים כתוב שהם ניתנים בתמיכה לתגובת המשיב בתיק זה, וכן ניתנים הם בתמיכה לתביעת לשון הרע שהגיש המשיב נגד המבקש בחודש אוקטובר 2019, בבית משפט שלום בחיפה (ת"א 11273-10-19).
5. בתצהיר של אחמד, מיום 14.1.2021, הצהיר אחמד כי [...]
6. מהאמור עולה כי בחקירתו של אחמד במשטרה הוא מסר [...]. בחקירתו חוזר אחמד על תיאור הדברים כמה פעמים, לרבות פרטים [...]. בתצהירו, אחמד מכחיש באופן כללי שנרקמה "עסקת שוחד", אך לא מתייחס באופן פרטני לאמירות הברורות שלו במשטרה מפורשות, ולמעשה הוא אינו מכחיש את שאמר במשטרה [...].

לגבי מכרז השזרוע, נבהיר כבר עתה כי משאר הראיות שעליהן נצביע בהמשך, עולה כי [...]. נקודה נוספת שראויה לציון הינה כי אחמד נוקב [...] ובתצהיר של אחמד אין הכחשה [...].

1. היות ואחמד הגיש תצהיר והתייחס בעצמו להודעותיו במשטרה – ברי כי הודעותיו קבילות כראיה (ללא קשר לכתוב מעלה לגבי האפשרות להסתמך על חומרי החקירה בהמרצה הנוכחית). המבקש ויתר על חקירתו הנגדית של אחמד לגבי תצהירו, כך שהוא לא נחקר (מה גם שהוא אחד מהנאשמים בתיקים הפליליים, וממילא חקירתו הייתה בעייתית). מכאן, שבפני גרסת אחמד שנמסרה במשטרה תחת אזהרה, שם [...]; וזאת למול תצהירו שמצוטט מעלה, הכולל התמודדות מאוד חלקית עם הדברים שנמסרו במשטרה. בנוסף, יש אף משקל לכך שהתצהיר ניתן כאשר חרב ההליך הפלילי מעל ראשו של אחמד, כאשר המשיב ביקש ממנו להגיש את התצהיר שנחתם בפני באי כוחו של המשיב (אף לטובת הליך אזרחי נוסף) - ובנסיבות אלו, מצאתי כי יש להעניק משקל ראייתי עודף לדברים שמסר אחמד במשטרה יחסית למשקל של האמור בתצהירו המאוחר.

מחמוד עבדאללה –

1. מחמוד, אח של אחמד, עובד במועצה המקומית כפר מנדא ואחראי על מגרש הכדורגל של המועצה. כך, ידע מחמוד על הצורך בביצוע עבודות השזרוע לכר הדשא – ועל כך אין חולק. בהודעת מחמוד במשטרה [...] מסר כי [...], בהמשך העיד מחמוד במשטרה כי [...], עוד נשאל מחמוד [...]

מחמוד נחקר פעם נוספת במשטרה תחת אזהרה [...]

1. בתצהירו של מחמוד מיום 14.1.2021 אשר הוגש לתיק מטעם המשיב, מסר מחמוד כי [...].
2. מכאן, שבדומה לגרסה שמסר אחמד במשטרה [...]. בנוסף, גם בתצהירו של מחמוד, הוא אינו מספק הסבר לדברים הברורים שמופיעים בחקירה [...] ורק מציין באופן כללי כי: "אני הסברתי לחוקר יוסי כי לא היה בשום מצב שוחד בחירות". נוכח האמור, היות וההודעות במשטרה קבילות והיות והמבקש גם ויתר על חקירתו הנגדית של מחמוד, מצאתי כי יש להעניק משקל ראייתי לגרסה המפורטת שמסר מחמוד במשטרה ולהעדיף אותה על פני האמור בתצהיר שהוגש לתיק.

אניס עבדאללה –

1. אניס הוא האח השלישי. בהודעתו במשטרה [...]
2. בתצהירו של אניס מיום 14.1.2020 (נ/4) מסר אניס [...]
3. ושוב, גם אניס בחקירתו במשטרה תיאר [...] ושוב, בניגוד לגרסה המפורטת שמסר אניס במשטרה, בתצהירו לא התייחס אניס ל[...], לא הכחיש את דבריו במשטרה לגבי [...]. בנסיבות אלו, בהן לא קיימת התייחסות כלשהי בתצהיר לדברים שמסר אניס במשטרה, יש משקל של ממש לגרסה שנמסרה במשטרה.
4. זאת ועוד. כפי שצוין מעלה, המבקש ויתר על החקירות הנגדיות של אחמד ושל מחמוד, אך אניס כן העיד בבית המשפט (ומכאן, שוב, שלא יכולה להיות מחלוקת לגבי קבילות חקירותיו במשטרה). בחקירתו בבית המשפט אישר כי בני משפחת עבדאללה עובדים בחברה אותה מנהל אחמד ומקבלים משכורת מהחברה, וכן העיד לגבי גודל משפחת עבדאללה [...]

לעד אניס אף הוצגה רשימה עם שמות בני משפחת עבדאללה (ת/2), והוא אישר כי כל מי שמופיע ברשימה הינו בן המשפחה "הקרובה" (כלומר, האחים ומשפחותיהם), וזאת לאחר שעבר על כל השמות ברשימה. מהרשימה עולה כי המדובר ב-[...] בני משפחה, וכאשר אחד מהם אולי היה בן 17 במועד הבחירות (כך שלא היה בעל זכות הצבעה במועד הרלבנטי). מכאן, שהוכח כדבעי שהיו [...] בני משפחת עבדאללה. אחמד טען כי המדובר ב-[...] בני משפחה ולא [...], אך המספר "קרוב", ומכאן שהעדות של אחמד במשטרה מקבלת תימוכין מהרשימה של השמות אותה אישר אניס. לגבי מספר ה"מושפעים" – אחמד העיד במשטרה כי [...]. לא הוצגו ראיות של ממש שיש בהן כדי ללמד על כך שאין לקבל את דבריו, אך אף אם נרצה לנקוט בגישת המחמירה ולומר כי היות וברשימה יש "רק" [...] בני משפחה ולא [...], ולכן – המצביעים עבור המשיב היו "רק" [...] ולא [...], עדיין המשמעות ברורה.

סיכום ביניים שני לגבי הראיות הקשורות לשלושת האחים עבדאללה -

1. מהאמור עד כה עולה כי שלושת האחים, בני משפחת עבדאללה העידו במשטרה כי [...]. הגרעין של ההודעות של שלושת האחים היה דומה, פרטים עיקריים שנמסרו מטעמם זהים, אין כל סיבה להניח שהפרטים שקריים או שהם תואמו מראש (וראו כי שניים מהם נחקרו באזהרה ומסרו [...]), ההודעה של האחד תומכת בהודעה של השני, והשלישי – ויש להן אף תימוכין מהעדות של אניס בבית המשפט. בתצהירים שהוגשו אין כדי לסתור את האמור מפורשות, ולכן, אני בדעה שהוכח כדבעי שאכן ניתנה הנחייה לבני המשפחה להצביע עבור המשיב, על יסוד ההבנה כי הוא יסייע בידי אחמד לקבל עבודות גינון.
2. לגבי כמות הקולות שהושפעו מההנחיה של אחמד – נזכיר כי אחמד [...] אמר במשטרה ש[...]. אחמד הסביר כי [...]. בתצהירו, כאמור, מסר אחמד [...]. נוכח האמור, מצאתי לאמץ את הדברים שמסר אחמד במשטרה על פני הדברים שמסר בתצהירו, קרי, ש[...] קולות מקרב בני המשפחה הצביעו עבור המשיב, ולכל הפחות [...], כפי שכבר נכתב מעלה.
3. לגבי רף ההוכחה הנדרש באשר לכמות המצביעים "המושפעים" - ברע"א 7037/05 סעידה נ' ח'יר (26.1.2006) (להלן: "עניין סעידה"), נקבע כי הוכח שהובטחו משרות שלא כדין מטעם אחד מהמועמדים לשני תושבים, כי לשני התושבים משפחות נרחבות והכוח האלקטורלי המצטבר של שניהם הינו כ-70 אנשים, מספר העולה על פער הקולות בין המתמודדים, ולכן – הוכח שהבטחת המשרות הביאה להשפעה אפשרית על תוצאות הבחירות – ונפסק שיש לקיים בחירות חוזרות. בעניין ריאן נפסק כך: "באשר להשפעת שוחד בחירות על תוצאות הבחירות, נחה דעתנו כי בנסיבות המקרה בו היה פער יחסי קטן בין הקולות שניתנו לשני המועמדים החלופיים (85 קולות), די היה בראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא כדי להוליך למסקנה כי הליקוי שנפל בבחירות עלול היה להשפיע על התוצאות. זאת, כשלפי העדויות לא היה מדובר אך במקבלי שוחד הבחירות עצמם, אלא גם באנשים מקורבים להם שלפי עדותם (של מקבלי השוחד), מושפעת דרך הצבעתם מדעתם שלהם". בעניין בכר, המאוחר יותר, נקבע כי יש "להימנע מהכללת המעגל השני המקורב למשוחד או למקבל טובת ההנאה בספירת הקולות, אלא אם כן הוכח אחרת" (פסקה 30), כלומר, שאין להסתפק בהערכה לגבי ההשפעה האפשרית של מקבל השוחד על משפחתו או על החמולה שלו או על "הכוח האלקטורלי שלו" ויש להוכיח את ההשפעה בפועל. במקרה דכאן, הוצגו ראיות ברורות לכמות המושפעים ואין המדובר בהערכה כללית, וכפי שנקבע – לכל הפחות הוכח כי אחמד הורה ל-[...] מבני ובנות המשפחה להצביע עבור המשיב – על יסוד רצונו לקבל עבודות מהמשיב. לגבי הוכחת מספר המצביעים "המושפעים", אעיר עוד כי אינני בטוחה שגם לגבי נתון מספרי זה אנו נדרשים לנטל רב בהרבה מהנטל אותו יש להוכיח במשפט האזרחי - נטל של מאזן ההסתברויות. אמנם מדובר ברכיב המהווה חלק מטענה לשוחד בחירות, אותה יש להוכיח ברף מוגבר – אך לא בטוח שהרף המוגבר משתרע גם על רכיבים כגון הנתון המספרי של "המושפעים", ובכל מקרה – הראיות מלמדות כי המבקש עמד גם בנטל המוגבר לגבי המספר האמור.

הראיות הנוספות מטעם המבקש –

1. עד כה נסקרו הראיות הקשורות לשלושת בני משפחת עבדאללה, אשר הודעותיהם במשטרה הוגשו כראייה מטעם המבקש והתצהירים הוגשו כראיה מטעם המשיב. נסקור עתה את שאר הראיות בתיק, ונבדוק אם יש בהן כדי לשנות מהאמור עד כה לגבי פרשת מכרז השזרוע, ונתחיל מהראיות שהוצגו מטעם המבקש.
2. המבקש עצמו, שנחקר ממושכות, אינו יכול לומר דבר מידיעה אישית לגבי הפגישה [...] – שכן הוא לא היה בפגישה. הוא גם לא יכול לומר דבר מידיעה אישית לגבי "ההנחיה" שנתן אחמד לבני המשפחה, כיון שהוא גם לא נכח באותו "כינוס משפחתי". לכן, והגם שהמבקש נחקר לגבי פרשה זו בחקירתו הנגדית – אין כל ממצא עובדתי.
3. עוד העיד מטעם המבקש החוקר, אלא שעדותו נועדה רק לאשר את עצם קיומה של החקירה, את גביית ההודעות מכל הנחקרים ואת העברת המידע לפרקליטות. מעבר לכך, עמדותיו ומסקנותיו לגבי השאלות שבמחלוקת אינן יכולות להוות ראיה שיכולה לסייע בהכרעה, עם כל הכבוד, וראו כי החוקר עצמו חזר בעדותו על כך שהוא "רק" ביצע את החקירה והעביר הכל לפרקליטות "שהחליטה מה שהחליטה" (עמ' 16 לפרוטוקול, שורות 30-33).
4. זאת ועוד. במהלך חקירתו הנגדית של החוקר על ידי ב"כ המשיב, הופנו אל החוקר שאלות רבות בכל הנוגע לתלונות שהגיש המבקש במשטרה ולגבי האפשרות שהתלונות לא היו מדויקות, שהתלונות היו חלקיות, שהמבקש הציג למשטרה ראיות חלקיות, קלטות לגבי שיחות אשר אינן משקפות את כל הקלטות אשר בידיו, וכיוצ"ב טענות - אלא שאין בשאלות כדי לשנות את תמונת המצב. יש לזכור, כי המבקש באופן אישי ממילא לא ידע לומר פרטים לגבי פרשת קניית הקולות או פרשת השזרוע ואף אם הגיעו אליו מידעים, אשר אותם הציג לחוקרי המשטרה, אזי שהמדובר בעדויות שמועה. החשוב הוא מה גילתה המשטרה במהלך חקירותיה ומה אמרו הנחקרים השונים. ובמילים אחרות, אף אם הדברים שמסר המבקש במסגרת תלונותיו לא היו מדויקים בחלקם, אין לכך כל משקל בסיטואציה הנוכחית, שכן הדברים עברו "את המסננת" של החקירה המשטרתית ועתה המידע שבפנינו כולל את חומר החקירה מפי הגורמים המעורבים עצמם ולא את מה שהמבקש חושב לגביהם.
5. נושא נוסף שעלה במהלך חקירתו של החוקר היה טענות לגבי התנהלותו של המבקש במסגרת הבחירות הקודמות שהתקיימו בשנת 2016, כאשר לשיטת המשיב, המבקש נקט אז בהליכים בלתי חוקיים. כמובן שאין לעניין חשיבות וממילא לא ניתן היה ללמוד דבר בהקשר זה מחקירתו של החוקר בפני. עוד יוער, כי במהלך חקירתו של החוקר, הטיחו בו ב"כ המשיב טענות קשות לגבי קשרים בינו לבין המבקש, הועלו כלפיו טענות כי הוא "עשה יד אחת עם המבקש", וזה המקום לציין כי בחקירתו של המשיב הוא התבקש להתייחס לעובדה ששלושת האחים לבית עבדאללה מסרו לחוקר גרסה אשר בבסיסה זהה, ותשובת המשיב לכך הייתה: "למה לא תגיד שהחוקר ה... סמון שעבד עם המבקש הוא משקר והגשתי תלונה לגביו. הוא רשם מה שבא לו ומאיים עליהם שיעצור אותם והשתמש באיומים והחזיק אזיקים בידיים" (עמ' 59 לפרוטוקול מיום 8.4.2021, ש' 12-13), ובהמשך הוסיף המשיב כי יש לו חשד שהחוקר כתב מה שהוא רוצה, בגלל שהוא היה מתואם עם המבקש וכי הוא מטיל דופי ביושרו של החוקר (שם, בשורות 21-24). למותר לציין כי אין ולו בדל של ראיה לגבי הטיה מצד החוקר לטובת צד זה או אחר, צר לי שהדברים נאמרו כפי שנאמרו, ותגובת המשיב לממצאי החקירה בדרך האמורה מעוררת קושי.
6. בכל מקרה, ואם נסכם את עדות החוקר – אין בה כדי לבסס ממצא עובדתי זה או אחר.
7. הגזבר זומן אף הוא להעיד מטעם המבקש. עדותו נגעה רק לפרשת מכרז השזרוע, ועיקר עמדתו – מטבע הדברים - הינה כי הוא פעל כחוק, כי לא נפל כל פגם בניהול המכרז, כי הוא לא קיבל הנחיה מהמשיב לבחור בחברה של אחמד כזוכה במכרז, וכי הצעתה של החברה של המשיב זכתה במכרז היות והייתה הזולה ביותר.
8. מניתוח עדותו והמסמכים שהוגשו בהקשר זה עולים הנתונים הבאים:

הבחירות כזכור נערכו ביום 30.10.2018.

ביום 21.11.2018 פורסמו התוצאות הרשמיות של הבחירות.

באותו היום, שלח הגזבר הזמנות למתן הצעות לביצוע עבודות השזרוע לשלוש חברות העוסקות בגינון (וראו אף את הודעתו של הגזבר במשטרה מיום 17.9.2019, עמ' 4, שורות 73-75). יוער כי נוכח היקף העבודות, ועל פי הוראות החוק – לא היה צורך במכרז פתוח לגבי העבודות (ועל כך אין חולק), ודי היה בפנייה יזומה של ועדת הרכש לכמה קבלנים בבקשה שיגישו הצעות.

המשיב העיד כי נכנס רשמית לתפקידו ביום 22.11.2018 ונצא מנקודת ההנחה כי נתון זה מדויק (הודעתו מיום 10.6.2019, עמוד 14, שורה 389).

במהלך הימים האחרונים של נובמבר 2018 הוגשו ההצעות לגבי עבודות השזרוע (נספחים כא'-כד' להמרצת הפתיחה, כולל הצעתה של החברה של אחמד – מ.מ. לחקלאות ואספקת פועלים בע"מ, לעיל ולהלן: "החברה").

לגבי הגשת ההצעה של החברה, העיד מחמוד במשטרה כדלקמן [...].

הגזבר בעדותו הכחיש מכל וכל את הטענה [...]. לפי העדות של הגזבר בפני [...]

ביום 29.11.2018 התקיימה ישיבת ועדה הרכש (בה חברים הגזבר, יועמ"ש המועצה ומנהל הרכש, אחמד עבד אלחלים (להלן: "מנהל הרכש")), והם מצאו כי ההצעה של החברה היא הזולה ביותר – ולכן היא נבחרה (וראו את פרוטוקול הועדה – נספח כ"ז להמרצה).

אף כאן, קיים לשיטתי סימן שאלה מנהלי של ממש, היות ו[...].

1. מהסקירה מעלה עולה כי אינני שותפה לעמדתו של הגזבר לפיה המכרז נוהל ללא כל דופי או פגם, שכן [...].
2. עם זאת, אין עסקינן בהיבטים המנהליים של המכרז, ואין צורך לקבוע ממצאים חד משמעיים לגבי השאלה אם הגזבר [...] – שכן, הגזבר במהלך עדותו חזר והכחיש את הטענה ולפיה הוא נשלח על ידי המשיב לסייע לחברה [...], ולא הוכח שההתנהלות שלו הייתה בהוראתו של המשיב, בבחינת "התשלום עבור ההצבעה". כלומר, שיש סימני שאלה לגבי תקינות המכרז, אך היה צורך להראות שהמשיב עומד מאחורי המהלכים – ואין ראיות פוזיטיביות לגבי כך.

הראיות הנוספות מטעם המשיב –

1. המשיב ביקש לזמן לחקירה את החוקרת בתיק. מחקירתה עלה כי מהלך החקירה המשטרתית ארך כשנתיים וחצי ולווה על ידי הפרקליטות, והיא הדגישה את היקף החקירה ואת העובדה שהחקירה התמשכה נוכח השלמות חקירה שהתבקשו כמה וכמה פעמים מטעם הפרקליטות (עמ' 89 לפרוטוקול חקירתה, שורה 30). על רוב השאלות שנשאלה ענתה העדה על דרך של הפניה לחומרי החקירה וציינה כי אינה זוכרת את הפרטים המדויקים. כך, כאשר נשאלה על פרשת מכרז השזרוע, מסרה כי אינה זוכרת פרטים ואמרה: "אני מבקשת לא להיכנס לפרטי פרטים. סביר להניח שלא אזכור את כל הפרטים" (עמ' 90 לפרוטוקול, שורות 3-4). העדה נשאלה לגבי חומרי חקירה שלא התגבשו לכדי כתבי אישום – והשיבה שהיא אינה יכולה להביע עמדה בהקשר זה, ובצדק – שכן אין לתשובותיה משקל ראייתי, במיוחד נוכח העובדה שהיא לא הייתה הגורם המחליט על הגשת כתבי האישום.
2. עוד נשמע כעד מטעם המשיב עו"ד תמים עבדאלחים, היועמ"ש של המועצה (לעיל ולהלן: "יועמ"ש המועצה"), אשר היה חבר בוועדת הרכש. עד זה אישר את ההודעות שמסר במשטרה (פרוטוקול הדיון מיום 19.4.2021, עמ' 99, שורות 2-3), כאשר בהודעות אלו מתייחס יועמ"ש המועצה לאופן שבו פועלת ועדת הרכש, והסביר כי ההצעה שנבחרה הייתה ההצעה הזולה ביותר. הוא אף מסר [...], אך אין בדבריו כדי לתמוך בגרסה כי הגזבר [...] או כי המשיב "נתן הנחיות מאחורי הקלעים".
3. העדות הנוספת הרלבנטית הייתה, כמובן, העדות של המשיב עצמו. המשיב, מן הסתם, הכחיש בתצהירו ובחקירתו את הטענות כי נרקמה עסקה בינו לבין משפחת עבדאללה. המשיב מאשר כי אכן התקיימה הפגישה [...] וכי הוא ביקש את תמיכתם, אך חזר וטוען כי לא הבטיח להם דבר [...] וכדבריו [...].
4. משמע, שגרסת המשיב – במשטרה ובפני הייתה הכחשה לגבי "עסקת השוחד", הכחשה לגבי מעורבותו בבחירת הזוכה במכרז והסברו כי מי שזוכה הוא בעל ההצעה הנמוכה, לפי שיקול דעתה של ועדת הרכש. טענת המשיב כי [...] מדויקת, אך [...].
5. עוד יש לציין, כי עמדת המשיב הייתה כי [...] – אך עמדה זו אינה עולה בקנה אחד עם [...].

סיכום ביניים שלישי לגבי הראיות בנוגע למכרז השזרוע -

1. אם נסכם את הראיות התומכות בטענה כי המשיב הבטיח לאחמד את עבודות הגינון לאחר בחירתו, למעשה בפנינו העדויות במשטרה של שלושת האחים עבדאללה [...], ואף קיימת העובדה שמתוך ארבע המציעות – דווקא החברה של אחמד קיבלה לידיה את עבודות השזרוע מיד בסמוך לאחר הבחירות, למרות סימני שאלה לגבי תקינות ההליך בהיבט המנהלי. עוד בהקשר זה יצוין כי המשיב לא הגיש תצהירים של [...]. המשיב אף לא ביקש לזמנם למתן עדות (למרות שהגיש בקשה לזימון שורה ארוכה של עדים אחרים, אשר התקבלה בחלקה). היות והמשיב עצמו העיד כי [...] והיות והם היו יכולים לשפוך אור על [...] יש לתמוה מדוע לא זומנו ומדוע לא הוגש תצהיר מטעמם. לגבי שניים אלו [...] עוד יוער כי [...].
2. מנגד, קיימים התצהירים של האחים עבדאללה, העדות המכחישה של המשיב והעדות של הגזבר – לגבי כך שלא גובשה "עסקה" ולגבי כך שלמשיב לא הייתה כל השפעה על מהלך הפניה לקבלת ההצעות ועל פועלה והחלטתה של ועדת הרכש.
3. סבורני כי לו עסקינן היה בתיק בו נדרשת הכרעה על פי מאזן ההסתברויות "הרגיל", ולולא המגבלות שליוו את ניהול ההליך בשל הצורך למנוע פגיעה עודפת בהליך הפלילי – מסקנתי הייתה שאכן הוכחה ההבטחה מצד המשיב. אלא שנוכח ההלכה המחייבת הוכחה ברף גבוה יותר, רף מוגבר, הקרוב לרף הפלילי – בשל המשמעות שיש לייחוס עבירה פלילית למשיב, לא אוכל לקבוע ברף ההוכחה הנדרש, שהמשיב מבחינתו אכן הבטיח באופן חד משמעי לאחמד שיעניק לו עבודות שלא כדין בבחינת "שוחד בחירות".
4. דא עקא, וכאן העיקר, שאף אם לא הוכח כדבעי שהמשיב הבטיח בבירור את ההבטחה – הוכח כדבעי שאחמד סבר שניתנה הבטחה ופעל בהתאם לה. כלומר, שיש ראיות ברף הנדרש לגבי כך שהאחים עבדאללה סברו שיש צורך להשפיע על בני המשפחה כך שיצביעו עבור המשיב, על מנת שהחברה תקבל לידיה עבודות גינון אם המשיב יבחר. עסקינן, אם תרצו, במצב בו מבחינה חוזית, צד אחד מבין שהתגבשה "גמירות דעת", אך לא הוכח שהצד השני שותף לאותה הבנה. לו היינו עוסקים בדיני חוזים – היה צורך להמשיך בדיון, אך כאן, לשיטתי, די בכך ששוכנעתי שמשפחת עבדאללה הצביעה כפי שהצביעה בשל הכוונה לקבל עבודות מהמשיב, תוך שהרצון לקבל טובת הנאה חומרית ברורה מניע אותה, תוך השפעה פסולה על רצון הבוחר – וזהו "ליקוי היורד לשורשם של דברים" (וראו את התוצאה הדומה בעניין סעידה (פסקה 6), שם דובר בהבטחת משרות מצד המשיב עובר לבחירות).
5. כנגזר מהאמור, אין צורך להכריע חד משמעית בשאלה – אם הציפיה שלהם נשאה פרי, כלומר – אם המשיב עצמו אכן "דאג" לכך שתימסר לחברה של אחמד עבודה, כפי שטוען המבקש. ושוב, אין ספק כי עולות תמיהות לגבי ההתנהלות בכל הנוגע למכרז, אך לא הוכחה מעורבותו הישירה של המשיב בהתנהלות הקשורה למכרז, וממילא אין המדובר בתנאי הכרחי להוכחת הלך הרוח של משפחת עבדאללה. ואחדד את הדברים - במקרה הנוכחי, הציפיה של משפחת עבדאללה הייתה שהם יקבלו את התמורה עבור הצבעתם לאחר הבחירות (להבדיל מ"תשלום מראש" עבור קניית הקולות). במקרה שכזה, ממילא לשיטתי אין חובה להוכיח שהתשלום "שולם". כלומר, קיימת גם אפשרות שההבטחה של המשחד לא תקוים, ואין בכך כדי להמעיט מחומרת הדברים. ולדוגמא - נניח שמועמד הבטיח למצביע פלוני תפקיד מסוים אך לאחר הבחירה של המועמד – אין באפשרותו למנות את אותו מצביע לתפקיד, מטעמים "אובייקטיביים" אלו או אחרים, או שנניח שמובטח תפקיד מסוים מצד מועמד, אך המועמד לא זוכה בבחירות – ולא יכול לקיים את ההבטחה. בשני המקרים – אין משמעות לכך שהחלק השני של "העסקה" לא יצא אל הפועל, היות והנזק לטוהר הבחירות כבר נגרם והפגיעה כבר התרחשה.

כתב האישום נגד אחמד עבדאללה -

1. נושא אחרון שאליו אתייחס לגבי מכרז השזרוע הוא כתב האישום שהוגש נגד אחמד והמשמעות שיש לו, אם בכלל.
2. ובמה דברים אמורים? הסעיף המיוחס לאחמד בכתב האישום שהוגש נגדו היה סעיף 88(1) לחוק העונשין (הדן בעבירות שוחד הבחירות) בצירוף סעיף 25 לחוק העונשין – המגדיר את עבירת הניסיון. כך, שמיוחסת לאחמד עבדאללה עבירת ניסיון לקבלת שוחד בחירות ולא עבירה מוגמרת. ונשאלת השאלה - מהי המשמעות של העובדה שהוחלט להגיש כתב אישום נגד אחמד "רק" בהתייחס לעבירה של ניסיון לקבלת שוחד בחירות אך לא לגבי קבלת השוחד?
3. המשיב טוען כי אין כל בסיס לאישום גם כפי שנוסח, אך מוסיף כי בכל מקרה – העובדה שמדובר על ניסיון בלבד והעובדה שבכתב האישום נטען ש[...] מלמדת על כך שאין כל בסיס לטענה שנרקמה עסקת שוחד בין אחמד לבין המשיב, מה גם שבכתב האישום נטען ש[...]. כלומר, שהמשיב טוען שניסוחו של כתב האישום מלמד על כך שאין ראיות לגבי קבלת השוחד ו"השלמת העסקה". המבקש טוען מנגד כי העובדה שבכתב האישום לא מיוחסת לאחמד "העסקה המושלמת", אינה סותרת את הבסיס לצורך לפסול את הקולות של בני משפחת עבדאללה.
4. עמדתי כעמדת המבקש. הגשת כתב האישום הפלילי נגד אחמד הייתה כרוכה בשיקולים מהדין הפלילי, כאשר מגישת כתב האישום לא מצאה לנכון לכלול בו נתונים שאין לה לגביהם ראיות המוכיחות אותם מעבר לספק סביר. אלא שיש הבדל בין המישור הפלילי לאזרחי, כפי שכבר צוין מעלה, וכפי שצוין בעניין בכר: "עסקינן בחוק הבחירות ולא בחוק העונשין. באחרון, יש לבדוק את אשמתם או העדרה של נותן השוחד ולוקח השוחד. תכלית ההתנהגות הפסולה עשויה לבדה להכריע. בשוחד בחירות, לעומת זאת, יש לשקול בהקשר של ערעור בחירות או המרצת פתיחה כגון דא, אם לפסול קול זה או אחר. במובן זה, המיקוד עובר לבוחר המסוים ולשאלה האם יש בסיס לגרוע את קולו. חוק העונשין, כמנהגו, בודק את המצב הנפשי של נותן השוחד ומקבלו. חוק הבחירות מכיר בזכות של כל בוחר להצביע, ומכאן הזהירות בפסילת קולות. לכן, יש לבחור את הקשר בין מעשה השוחד לבין המצביע הבודד. מבלי לתחום גבולות, ההבדל עדין אך חיוני". בדומה, אף בעניין פומרנץ, כאשר התבררה האפשרות לעשות שימוש בממצאי חקירה משטרתית עוד טרם הושלמה החקירה לצורך הכרעה בערעור בחירות, ונקבע כי קיימת אפשרות עקרונית לעשות כן תוך ביצוע האיזון המתאים בין צורכי החקירה לבין הצורך לברר את ערעור הבחירות – נקבע כי הסיבה לכך נעוצה בהבחנה בין ההליך הפלילי לבין ההליך של ערעור בחירות, שכן הטוען לקיומו של שוחד בחירות נדרש להוכיח את טענותיו ברמה המצויה בטווח שבין מאזן הסתברויות לבין הדרישה הנוהגת במשפט הפלילי ולכן, גם ממצאים שאינם מספקים לצורך העמדה לדין, או שאינם מספקים לאותה עת לצורך העמדה לדין, עשויים להיות ממצאים בעלי חשיבות לצורך הכרעה בערעור הבחירות.
5. כך, שהניסוח של כתב האישום נגד אחמד, המצומצם לכדי עבירת הניסיון, אינו בעל משקל של ממש לעת הזו, כאשר השאלה היא אם הייתה השפעה שלא כדין על ההצבעה של בני משפחת עבדאללה, השפעה שעולה כדי "ליקוי" בחירות.

סיכום הדיון בפרשת מכרז השזרוע -

1. מהאמור עולה כי הוכח שהייתה השפעה על ההצבעה של משפחת עבדאללה בהסתמך על האפשרות שהחברה תזכה בעבודות. הנזק לטוהר הבחירות נגרם בעצם השיח לגבי האפשרות שההצבעה תושפע ממתת זה או אחר. הפגיעה בטוהר הבחירות ובכך שהתוצאות ישקפו את רצון הבוחרים - נגרמה. שוכנעתי על בסיס הראיות כי אכן הייתה השפעה על [...] מבני המשפחה שיצביעו עבור המשיב (ולמצער – [...] מהם) – כאשר המניע היה להביא לבחירתו של המשיב על מנת שזה האחרון יסייע לחברה לקבל עבודות גינון. לא מצאתי לקבוע כי אכן הושלמה "עסקת השוחד" ולא ארצה לקבוע נגד המשיב ממצאים אישיים בהקשר זה – אך הדבר אינו גורע מחומרת הדברים.
2. לכן, יש לקבל את טענת המבקש לגבי פסילת [...] קולות, ולכל הפחות [...] קולות, שהם מעבר לפער שבין המבקש לבין המשיב (שהיה 26 קולות). כאן נזכיר שוב כי לשיטתי יש מקום גם לפסול עוד [...] קולות לכל הפחות, אשר הושגו שלא כדין בפרשת קניית הקולות, משמע, שעסקינן ב-[...] קולות (או [...] קולות). באשר לכך כי המדובר בפער לא גדול – אפנה שוב לעניין סלאם (פסקה 96), לאמור: "במצב הדברים שנוצר, כאשר הפרש הקולות בין המתמודדים, לאחר הספירה המשלימה, הוא 9 קולות – קיומו של פגם יסודי שהשפיע לפחות על 11 קולות מבסס אפשרות לא מבוטלת להשפעה על תוצאות הבחירה לראשות העירייה. על אף שמדובר במספר נמוך לכאורה של קולות פגומים, הרי שבנסיבות העניין הוא בעל פוטנציאל ממשי להשפיע על תוצאות הבחירות לראשות העיר. לא למותר לציין כי גם בעבר הורה בית משפט זה על עריכת בחירות חוזרות בשל קולות פסולים בודדים, במקרים מתאימים, כאשר מצב הדברים שיקף הפרש קולות זעום", אגב הפנייה למקרה דומה – אשר התברר ברע"א 414/94 מרעי נ' ועדת הבחירות למועצה המקומית פרדיס, פ"ד מח(4) 421 (1994) שם הוחלט על ביטול הבחירות כאשר הפער בין המועמדים היה 7 קולות והוכחו טענות לגבי ליקויים סביב 9 קולות.

מהו הסעד ההולם?

1. במקרה הנוכחי, המבקש עותר כסעד ראשוני להכריז עליו כעל הזוכה בבחירות. לא מצאתי כי זהו הסעד המתאים במקרה זה. עקרונית, ניתן לומר כי יש לגרוע את הקולות הנגועים ממכסת הקולות לטובת המשיב, ואז – המסקנה הינה כי למבקש הוענקו יותר קולות מאשר למשיב. עם זאת, לא ניתן לדעת בוודאות מה היו מצביעים אותם בוחרים ובמכלול - לא אוכל לקבוע כי יש להכריז על המבקש כעל הזוכה.
2. הסעד השני החלופי שהתבקש הינו ביטול הבחירות וקיומן מחדש. סעד של ביטול בחירות הינו סעד שהוגדר בפסיקה כ"סעד קיצוני" ונקבע שיש להורות על סעד שכזה רק במקרים נדירים וחריגים, וראו לדוגמא את עניין פרומר (פסקה 17), לאמור:

"בענייננו, עומדים מצד אחד האינטרסים החברתיים שבקיום תוצאות הבחירות, בוודאות וביציבות שלטונית, ובסופיות הבחירות. אכן, לא בנקל יתערב בית המשפט בתוצאותיהן של בחירות, יורה על ביטולן, ועל קיומן של בחירות חדשות. נבחרי הציבור צריך שייבחרו על-ידי הציבור, לא על-ידי בתי המשפט. מנגד, עומד האינטרס החברתי שבטוהר הבחירות. הערך שבקיום רצונו של ציבור הבוחרים תלוי בכך שתוצאות הבחירות אכן משקפות כראוי רצון זה."

ואף את רע"א 6456/99 רשימת אלופאק "פא" נ' וועדת הבחירות למועצה המקומית ולראשות המועצה ג'לג'וליה (10.10.1999) שם נפסק כי "החלטת פסילה הינה החלטה קשה".

1. עם זאת, והגם שאכן המדובר בהחלטה "קשה" - נוכח כל האמור מעלה במקובץ – שוכנעתי כי במקרה הנוכחי, כמעט שלוש שנים לאחר הבחירות, מן הראוי לקיים בחירות חדשות.

טענות המשיב לגבי "שוחד שכנגד" –

1. במהלך הדיונים, נשזרו מעת לעת רמיזות לגבי שוחד בחירות מטעם המבקש. טענות אלו אינן נתמכות בראיה כלשהי שהוצגה בתיק ולכן אין צורך להתייחס אליהן בפסק הדין, ורק אומר כי אף אם היה מוכח שהמבקש "חטא" בקניית קולות או שקולות שניתנו עבורו ניתנו על יסוד הבטחות אלו או אחרות בניגוד לחוק – הדבר לא יכול היה בהכרח לסייע בידי המשיב בבקשתו שלא לקיים בחירות חוזרות. לשיטתי, קולות שניקנו שלא כדין לטובת מועמד אחד אינם "מתקזזים" כנגד קולות שניקנו שלא כדין לטובת מועמד שני. שחיתות אינה "מתאזנת" כנגד שחיתות "נגדית", ובכל מקרה - לא הוכחו הטענות לגבי "השחיתות שכנגד" והאמור הינו בבחינת הערת אגב (וראו את עניין עמאש, פסקה 25, אף שם נדחתה טענה למעין "השוואה" או "קיזוז" בין קולות פסולים שהיו יכולים להיות לטובת מועמד אחד מול קולות פסולים שהיו יכולים להיות לטובת המועמד היריב).

טענות המשיב לגבי המשיבה 1, ועדת הבחירות –

1. כפי שמופיע בפתיח, עמדת ועדת הבחירות הייתה כי יש להורות על קיום בחירות חדשות. עמדה זו הוצגה באופן מסוים והוגשה לתיק בית המשפט במצורף לפרוטוקול הדיון שקיימה ועדת הבחירות בהקשר זה. במהלך ניהול התיק נשמעו טענות לגבי אותו דיון, הזימון לדיון, הנוכחים בדיון, סמכותם לקיים דיון שכזה, סמכותה של הוועדה להביע עמדה בשלב זה וכיוצא באלו טענות (כולל טענות קשות אישיות), ובהקשר זה נחקרו טאהא טאהא, אשר שימש בתפקיד יו"ר ועדת הבחירות (לגבי תצהירו נ/6) ועו"ד תמים עבדאלחלים, יועמ"ש המועצה. לשיטתי, חקירתם לגבי עמדתה של ועדת הבחירות והדיון הנ"ל הייתה מיותרת ולא נגעה לשאלות החיוניות לצורך הכרעה בהמרצת הפתיחה. משמע, שאין כל צורך לדון בטענות שהועלו מטעם המשיב כלפי המשיבה 1 – ולא ארחיב את הדיון מעבר לאמור.

סיכום –

1. בפסק הדין שבו נקבעה הלכת חרזאללה, פסקה 4, נפסק כי:

"מושכל ראשון הוא כי בחירות, כהליך דמוקרטי, הן אלה המבטאות את רצונו של הבוחר, ואינן נגועות בכפיה, השפעה שאינה הוגנת, ושחיתות. בעניין זה הרחיב השופט ד. לוין בע"פ 71/83 (פלאטו שרון נ' מדינת ישראל, פ"ד לח(2) 757, 768-769) ואמר:

"בחירה כפויה או בחירה קנויה מעוותות ומסלפות את יסוד היסודות של ההוויה הדמוקרטית האמיתית ... העיקר בתהליך הבחירה החופשית הוא בכך, שהבוחר, הוא עצמו, על-פי שיקול הדעת שלו ומרצונו, יחליט מי הם הנציגים הרצויים לו ... אולם, חלילה לנו, שהבחירה תושפע על-ידי טובות הנאה פסולות ומעשי שחיתות מצד המתמודדים על קולו של הבוחר, מעשים המבטלים את אי-תלותו של הבוחר וחירות ההצבעה שלו".  

ובסיכום דבריו אלה (בעמ' 770) אמר:

"חופש הבחירה משמעו לא רק החופש הפיסי להטיל לקלפי את פתק ההצבעה, אלא גם, ובעיקר, החופש הגמור לעבור כבן-חורין את תהליך ההצבעה מהבחינה הנפשית והשכלית ... השלמה עם מעשים מעין אלה (מתן טובות הנאה - א.ג.) והיגררות אחריהם, יביאו בהכרח לשיבוש התהליך הדמוקרטי ולסילוף דמותו"."

1. נוכח כל האמור מעלה, סבורני כי יש מקום להורות על קיום בחירות חוזרות לראשות המועצה – בהתאם להוראות החוק, בתוך 60 יום מהיום.
2. לגבי הוצאות המשפט – במהלך הדיונים לא נפסקו הוצאות לטובת העדים שהתייצבו, והוחלט כי החלטה משלימה בהקשר זה תינתן במסגרת פסק הדין. לגבי החוקר והחוקרת – לא אפסוק הוצאות, שכן התייצבותם לחקירה הייתה במסגרת תפקידם. הגזבר, מר עדנאן חלומי, ביקש שיפסקו לטובתו הוצאות (וראו כי התייצב לדיון פעמיים), ועל כן אני מחייבת את המשיב לשלם לגזבר את הוצאותיו, בסך של 1,500 ₪ לגבי שתי הישיבות (הגם שהוא זומן כעד מטעם המבקש). באשר למר טאהא טאהא ועו"ד עבד אלחלים – מצאתי שלא לחייב בהוצאותיהם, ומודה להם על שהקדישו מזמנם לצורך בירור ההמרצה. לגבי שלושת העדים ממשפחת עבדאללה – לא אפסוק הוצאות.

באשר להוצאותיו של המבקש – אני מחייבת את המשיב בתשלום הוצאות ברף נמוך, ואולי אף סמלי, בתקווה כי יהא בכך כדי למתן את הסכסוך בין השניים – וזאת בגין שכר טרחת עורכי דינו בסך כולל של 10,000 ₪ (סכום הכולל מע"מ) ובתוספת החזר אגרת בית המשפט ששולמה בפתיחת ההליך.

כל הסכומים ישולמו בתוך 30 יום מהיום.

הערה לאחר סיום –

1. באפריל 2021, קצת לאחר סיום שמיעת הראיות בתיק – פורסמה כתבה בעיתון "הארץ" לגבי המצב הבלתי נסבל בכפר מנדא – נוכח היריות מנשק חם וירי הזיקוקים, כולל בלילות, הקשורים – לפחות בחלקם - במאבקים שבין הצדדים בתיק זה. עצוב ומדאיג היה לקרוא את העדויות של אנשי החינוך והאחרים לגבי המצב הקשה, המסוכן והמשבש את שגרת החיים בכפר. במיוחד נגעו ללב התיאורים לגבי ההשפעות שיש לדברים על הילדים הצעירים, ואף שולבו בכתבה ציורים של ילדים הכוללים פצצות, פיצוצים, פנים עצובות ועוד. אין לי אלא לפנות ישירות אל המבקש והמשיב אישית, כאזרחים, כתושבי המקום, כהורים וכמנהיגים – ולהביע תקווה שיעשו כל אשר יוכלו לעשות על מנת להשיב את הסדר והשלום לכפרם.

ניתן היום, ב' אב תשפ"א, 11 יולי 2021, בהעדר הצדדים.