בימ"ש השלום ירושלים, השופט אמיר דהאן: פס"ד בתביעת חברת הפניקס ביטוח בע"מ לפיצויים בגין תאונת דרכים (ת"א 6238-02-18)

זוהי תביעת התובע, יליד סוף שנות השבעים מן העיר מעלה אדומים - לפיצויים בגין תאונת דרכים.

ביום 17-חח-יי נהג התובע, בעל עסק עצמאי לעבודתו. במהלך הנסיעה השתחרר חלק ברזל ("רלס") ממשאית שנסעה פגע ברכבו שהיה מבוטח אצל הנתבעת וגרם לתאונת דרכים בה נחבל התובע. בית המשפט מינה מומחים בתחומי האורתופדיה הפסיכיאטריה והראומטולוגיה, הצדדים הביאו ראיותיהם, עדות התובע נשמעה ולאחר מכן הגישו את סיכומיהם בכתב.

בית המשפט ינמק להלן בקצרה את פסק הדין על פי הסדר הקבוע בתקנות סדר הדין האזרחי התשס"ח – 2018. בתחילה יובא פירוט קצר של המחלוקות העובדתיות וברצוף לכל מחלוקת - ממצאי בית המשפט באשר לעובדות לאחר מכן יוצגו השאלות המשפטיות, ולבסוף ההכרעה ותמצית נימוקיה.

1. מהימנות התובע כעד יחיד.
2. על סלע המחלוקת מהימנות התובע נוכח סתירות שנמצאו בתוך עדותו ובין עדותו למסמכים שהוגשו מטעמו וכן טענות הנתבעת בדבר עדים וראיות שנמנע מלהביא.
3. ב"כ התובע טען כי התובע הוא מהימן, תם לב ויש מקום לתת לעדותו משקל מלא.
4. ב"כ הנתבעת הצביעה על מספר סתירות בין מסמכים שונים שהגיש התובע באשר לנקודות שונות וכן הצביעה על העובדה שהתובע נמנע מלהביא תמיכה לדבריו בין בעדים אחרים ובין במסמכים שניתן היה לשיטתה להביא והימנעות זו פועלת לחובתו.
5. ממצאי בית המשפט באשר לעובדות בית המשפט מצא כי התובע נתפס לסתירות מהותיות ואף שעומת איתן, לא תוקנו ולא הוסברו ואף הפכו לטענות בסעיפי סיכומים בתום ההליך. הסתירות שנמצאו היו:
6. מתן שלוש גרסאות שונות באשר לתקופה בה לא עבד התובע בפועל לאחר התאונה. בתצהירו טען התובע לארבעה חודשים, בשאלון מטעמו לשישים יום ובחקירתו הנגדית מסר כי נעדר שבועיים מעבודתו.
7. בעיון מדוקדק במאות דפי ראיות שהוגשו מטעם התובע - נמצא כי התובע הגיש לבית המשפט הוכחות תשלום כפולות, ואף ביקש כי בית המשפט יתייחס אליהם כמסמכים המשקפים הוצאות נפרדות. למרות מראה העיניים שאי אפשר לטעות בו, חזר התובע ואישר את כל המסמכים שהגיש בעדותו כשהוא שולל את כפילותם כלל את כל המסמכים במפורט בסיכומיו ולא חזר בו גם בסיכומי התשובה.
8. התובע מסר כי העסיק עובד לעזרתו והוציא לו תלושי משכורת ומעדותו עלה כי העסיק אותו "עד לפני שנתיים שלוש" למרות זאת לא נזכר כל עובד בשמו, לא הוגשו תלושים של אותו עובד, ודו"ח הוצאות יחיד של רו"ח משנת 2019 שכן הוגש לא הזכיר כלל הוצאות משכורת לעובדים – הגם שהתקופה בה עסק הדו"ח הייתה רלוונטית.
9. התובע הסתיר תאונת עבודה רלוונטית משנת 2018 והיא עלתה רק בחקירה נגדית. התאונה גרמה נזק לא מבוטל. בתאונה זו שבר התובע את פרק כף ימין דומיננטית, היה נתון בגבס, לא עבד חודש שלם, וסבל כאבים לאחר מכן. התאונה, שהיה בה לכאורה כדי להשפיע על כושר ההשתכרות של התובע, ועל כאביו - לא דווחה לאף אחד משלושת מומחי בית המשפט לרבות האורתופד, והם לא יכלו להעריך את חלקה של התאונה הזרה הזו - בנכותו של התובע. התובע לא הזכיר תאונה זו גם בהליכים מקדמיים ולא בתצהיר. התובע לא הצליח ולא ניסה להסביר מדוע נהג כך אל מול שאלות מפורשות.
10. התובע טען כי הוא מקבל "משכורת" המהווה למעשה רווחי הון מהלוואה אותה נתן לחברה עסקית – לעניין מקור הכספים מסר גרסאות שאינן מתיישבות זו עם זו, ללא ראיה חיצונית ואת תלושי ה"משכורת" מאותה חברה עסקית לא גילה ולא הציג.
11. בית המשפט נתן את דעתו לתופעות הלוואי של שימוש ממושך בסם קנאביס רפואי בו משתמש התובע. על תופעות אלה ועל השפעתם על היכולת להתנהל בתפקוד יומיומי - העיד התובע במפורש גם בפני מומחי בית המשפט וגם בפני בית המשפט עצמו. בית המשפט התרשם כי סביר שתופעות משנות תודעה אלה השפיעו גם על הדיוק במתן העדות שהייתה מבולבלת מעט ועל חוסר הרצון או חוסר היכולת למסור פרטים מדויקים.

עולה מן המקובץ כי בית המשפט נתן משקל לעדות התובע ולתצהירו רק כאשר אלה נתמכו במסמכים ובראיות ממקור חיצוני. בהתאם התייחס בית המשפט גם למסמכים הרפואיים וחוות הדעת, מתוך הנחה מבוססת כי אלה נערכו על רקע מידע חלקי שמסר התובע – לעיתים גם שלא בטובתו.

1. נכותו הפסיכיאטרית של התובע :
2. על סלע המחלוקת קביעת המומחה מטעם בית המשפט כי לתובע נכויות זמניות של 10% החל מיום התאונה ועד 01-02-18 עת השתפר מצבו ו – 5% החל מ- 01-02-18 ועד 03-09-19 עת צפוי היה מצבו להשתפר עד העדר מוחלט של נכות פסיכיאטרית צמיתה לעתיד.
3. ב"כ התובע טוען כי קביעה זו אינה מתיישבת עם קביעותיו האחרות של הפסיכיאטר. הפסיכיאטר קבע שהתובע סובל מ"פוסט טראומה" והקביעה כי סם הקנאביס הרפואי שנטל משפר את מצבו. מכאן מסיק ב"כ התובע כי אותה "פוסט טראומה" היא כרונית והיה מקום לקבוע בגינה נכות רפואית צמיתה וכך על בית המשפט לשנות ולעשות ולחילופין מסיק הוא כי ברור ואין מחלוקת שיש לתובע צורך בשימוש קבוע בסם הקנאביס רפואי לצמיתות עד תום תוחלת חיים כדי לשמר אותו מצב של העדר נכות פסיכיאטרית צמיתה.
4. ב"כ הנתבעת טוענת כי יש לאמץ את קביעת המומחה הרפואי בהקשר עם הנכות הפסיכיאטרית. התובע חזר לנהוג ולעבוד- ולמעשה – מאז התאונה חל שינוי משמעותי לטובה במצבו הנפשי עד להעדר גמור של נכות נפשית צמיתה. לעניין סם הקנאביס נטען כי מצבו הנפשי של התובע כבר השתפר עד להעדר נכות צמיתה ולפיכך נותק הקשר הסיבתי בין השימוש בסם הקנאביס למצבו הרפואי של התובע.
5. ממצאי בית המשפט באשר לעובדות במחלוקת זו :

• בית המשפט מצא כי יש לאמץ את חוות דעתו של המומחה מטעמו ולקבוע בעקבותיו כי מצבו הנפשי של התובע הלך והשתפר בהדרגה בתקופה שלאחר התאונה עד החלמה מלאה. מומחה בית המשפט מתאר שהתרשם כי "היום קיימים סימנים שאריתיים קלים בלבד של מצוקה נפשית"
• המומחה הסיק מן המסמכים הרפואיים שלפניו מן הריאיון וכמובן מהכשרתו וניסיונו כי סימנים אלה הם סיומו של תהליך שיפור הדרגתי.
• המומחה אמד תהליך זה באחוזי נכות ובתקופות, ובית המשפט לא מצא בסיס ראייתי כלשהו להתערב בממצאיו.
• בית המשפט מצא לדחות את טענת ב"כ התובע כי המומחה קבע שהתובע סובל מ"פוסט טראומה" [יש להניח שהתכוון ל – Post Traumatic Syndrome Disorder PTSD = [ ולפיכך חייב היה לקבוע נכות פסיכיאטרית צמיתה. אלא שעיון בחווה"ד מראה שהמומחה קבע כי בעקבות התאונה פיתח התובע "הפרעת הסתגלות עם סימני חרדה ודיכאון וסימנים פוסט טראומתיים" ואף טרח וציין את שמה המקצועי של התופעה שאבחן בשפה האנגלית : "Adjustment Disorder with mixed anxiety depressive reaction" - שמע מיניה - הפרעה חולפת ובת ריפוי שבעת חוות הדעת התרפאה ובאה כבר על רוב תיקונה.
• מוסיף המומחה וממליץ על המשך טיפול (פסיכולוגי ולא תרופתי) של חצי שנה על מנת שתבוא אותה ההפרעה על תיקונה בשלמות .
• מכאן ועד הוכחת קיומה של PTSD שהיא בדרך כלל תסמונת קשה ונאמנה (Chronic) – הדרך הראייתית ארוכה.
• בית המשפט לא מצא בחוות דעת המומחה ראיות במידה הנדרשת במשפט אזרחי לצורך רפואי בשימוש רציף לצמיתות בסם הקנאביס כביכול לשם תיקון סדיר ורציף של מחלה או תסמונת פסיכיאטרית נאמנה (Chronic). ההיפך הוא הנכון. המומחה אכן מקבל את תיאור התובע – שעל מהימנותו הרעועה כבר עמד בית המשפט, כי הייתה תגובה משמעותית לסם הקנאביס הרפואי אך בהמלצות לטיפול עתידי כולל המומחה רק טיפול פסיכולוגי ממוקד טראומה המוגבל לששה חודשים, לא נרשם דבר על המשך טיפול בקנאביס רפואי.
• המסקנה היא כי המצב אותו מתאר המומחה הוא מצב רפואי ידוע מוכר ואף מבורך, שבו אדם סובל קיבל טיפול, החלים אחרי זמן, ולאחר שנרפא אינו צריך עוד לאותו טיפול שאולי סייע בריפויו גם אם הטיפול גרם תגובה משמעותית.
• אילו היה מדובר חלילה במצב נאמן (Chronic) היה הדבר עולה בהמלצות המקצועיות לטיפול עתידי יחד עם ההמלצה האחרת לטיפול פסיכולוגי.
• המומחה לא נשאל שאלות הבהרה בנושא ולא נחקר. אילו רצה התובע לפזר את הספק בדבר שאלת הקשר הסיבתי בין התאונה ובין צורך רפואי בצריכה קבועה של סם הקנאביס היה עליו להוכיח זאת באמצעות שאלות הבהרה.
• התרשמות בית המשפט מן התובע בעדותו גם היא לא סדקה ממצא רפואי זה.
• לפיכך מאמץ בית המשפט את חוות הדעת של המומחה הפסיכיאטרי וקובע ממצא עובדתי ולפיו סבל התובע מנכות זמנית עקב הפרעת הסתגלות בעקבות התאונה, נרפא מאותה הפרעה, והחל מחודש 09-19 נרפא אינו סובל מנכות פסיכיאטרית ואף אינו נזקק לטיפול פסיכיאטרי לאחר מועד זה.

1. הוצאות רפואיות לעבר ולעתיד.
2. על סלע המחלוקת: הוכחת הקשר הסיבתי בין התאונה ובין ההוצאות הרפואיות להן טען התובע . ראשה וראשונה להוצאות אלה היא ההוצאה למימון מינון גבוה של סם קנאביס רפואי הן לעבר והן לצמיתות. בצידה הוצאות נוספות לטיפולי "טווינה" ברפואה משלימה, צריכה של פירות יער וירקות, פיזיותרפיה, ויעוץ רפואי על דרך שר"פ.
3. ב"כ התובע כלל בהוצאותיו הרפואיות לעבר ולעתיד פריטים מרובים של תרופות וטיפולים שונים. בעיקר כלל את עלות סם הקנאביס הרפואי אותו צורך התובע כדבר שבשגרה במינון גבוה. את עלותן של הוצאות אלה העריך ב 407,863 ₪ וסכומים אלה נתמכים במסמכים ובמחיר הקנאביס העדכני החודשי אותו צורך התובע, ובאמור להבנתו בחוות דעתם של המומחה הפסיכיאטרי והמומחה לראומטולוגיה.
4. ב"כ הנתבעת : טוענת להעדר קשר ראייתי בין רוב הקבלות על טיפולים משלימים, המזון וסם הקנאביס שהציג התובע לבין מצבו הרפואי בעקבות התאונה הן בעבר והן זה הצפוי בעתיד. לעניין סם הקנאביס נטענו גם טענות חלופיות והשגות מפורטות המעלות לדעתה חשש לפיצוי כפול.
5. ממצאי בית המשפט לגבי העובדות:

• אכן עלותו הגבוהה של סם הקנאביס אותו צורך התובע היא שהביאה את ב"כ הצדדים ואת התובע להתמקד בעניינו. בית המשפט בחן אם הוכח הקשר הסיבתי בין נטילת סם הקנאביס לבין הטבת הנכות הנובעת מן התאונה.
• על פי דיני הראיות, הן הכלליים והן המיוחדים לפלת"ד ניתן להוכיח קשר סיבתי רפואי של גורם – מצב תחלואה – טיפול מיטיב, ככל עניין שברפואה, אך ורק באמצעות חוות דעת רפואית. בסביבה המשפטית הייחודית של דיני הפלת"ד הרי זו רק חוות דעת שערך מומחה מטעם בית המשפט.
• בית המשפט בחן לפיכך את חוות הדעת האורתופדית ולא מצא בה כל התייחסות לסם הקנאביס. בית המשפט בחן את חוות הדעת הפסיכיאטרית ומצא בה (כמנומק מעלה בחלק העוסק בחוו"ד הפסיכיאטר) ראיה לקשר סיבתי בין צריכת קנאביס רק בתקופה מסוימת ומוגבלת היטב בזמן לבין הטבת מצבו הנפשי של התובע עד לריפויו הפסיכיאטרי המלא.
• תקופה זו מתחילה על פי חוות הדעת ב - 01-02-18 ומסתיימת בנקודת זמן כלשהי לפני יום עריכת חוות הדעת. בהעדר ראייה אחרת ניתן להניח לטובת התובע כי תקופה זו מסתיימת במועד חוות הדעת הפסיכיאטרית מפני שלאחריה כאמור נדון עניין הטיפול העתידי הנחוץ להחלמה, אך לא נכלל סם קנאביס בהמלצות הטיפוליות הנדרשות להמשך ריפוי על ידי המומחה.
• משמע אין ראיה בחוות הדעת הרפואית אף לא ברמת מאזן ההסתברויות הנהוג במשפט אזרחי כי צריכת סם הקנאביס בעתיד חיונית להטבה או שמירת מצבו הטוב של התובע מן הבחינה הפסיכיאטרית, בכל מועד שהוא לאחר חוות הדעת.
• חוות הדעת בתחום הראומטולוגיה גם היא אינה מספקת ראייה בתחום זה ובעיון אף ניתן ללמוד ממנה את ההיפך. בתיאור המקרה הראומטולוג מזכיר במפורש את סם הקנאביס הרפואי לאחר מכן מציין המומחה בזהירות כי אבחן ביטויים ה"תואמים קיומה של פיברומיאלגיה" עם "תגובה חלקית לטיפול בקנאביס".
• בהמשך חוות דעתו מתייחס הראומטולוג להסכמה המדעית בדבר גורמי הפיברומיאלגיה ולקשר סיבתי אפשרי בינה לבין תאונת דרכים מן הסוג שעבר התובע.
• אלא שבחלק ההמלצה הטיפולית של חוות הדעת נאמר במילים אלו :

"בשנים האחרונות יש התקדמות בהבנת המנגנון העומד מאחורי תסמונת הפיברומיאלגיה ובפיתוח תרופות יעילות לטיפול במצב זה יחד עם זאת הטיפול בפיברומיאלגיה אינו יכול להיות מבוסס רק על תרופות ויש חשיבות מרכזית למרכיבי טיפול נוספים כמו פעילות גופנית וטיפול משלים"

• ואכן בתום חוות דעתו לא מופיעה כל המלצה לטיפול בסם קנאביס ואין קביעה רפואית לפיה התובע יזדקק להמשך טיפול בסם קנאביס.
• אין מקום להניח כי במילים "פיתוח תרופות יעילות" ב"שנים האחרונות" התכוון המומחה לסם הקנאביס אשר אינו מוגדר כ"תרופה" ואשר מוכר לאדם מאות רבות בשנים.
• נראה דווקא כי בפסקה זו – שלפניה סקירת טיפול ואחריה - אין המלצה להמשך צריכת סם קנאביס אלא דווקא לפעילות גופנית וטיפול משלים – מסתייג המומחה מן הסם, אשר גם התובע מדווח על תופעות לוואי משמעותיות שלו לצד עיסוק מרובה בסם הקנאביס במהלך האנמנזה .
• שני המומחים לא נשאלו שאלות הבהרה ולא זומנו לעדות על מנת להבהיר שאלה זו שהצדדים ייחסו לה חשיבות כל כך מכרעת בסיכומיהם. משכך נראה לבית המשפט ממכלול חוות דעתו של הראומטולוג ובהינתן נטל ההוכחה מוטל על התובע –כי לא הונח יסוד ראייתי מספק בחוו"ד המומחה לקשר סיבתי בין צריכת קנאביס בעבר או בעתיד לצמיתות לבין הטיפול הרפואי המומלץ על ידו במחלת הפיברומיאלגיה שאבחן בתובע.
• המילים המסויגות "תגובה חלקית" הנסמכות אך ורק על דבריו של התובע (שעל מהימנותם הנמוכה כבר עמד בית המשפט) הן בסיס ראייתי צר מדי. אין די בהן כדי לקשור ראייתית ברמת הראיות הדרושה לתובע במשפט אזרחי – בקשר סיבתי רפואי, את מימון הקנאביס להטבת מצבו של הראומטי של התובע מן התאונה ועד לתום תוחלת חיים.
• בשולי הדברים יציין בית המשפט כי במסמכים שהוגשו על ידי התובע עצמו מקופת חולים שנדרשה על ידי התובע ביום 08-07-21 לאשר את מימון הקנאביס נאמר כי "באף אחד מן המסמכים שצירפתם אין המלצה לשימוש בקנאביס רפואי כל חוות הדעת שהוגשו לבית המשפט אינן קשורות לבקשה" מסתמא, כך סברו גם קופת החולים שלו שהקשר הסיבתי העולה מחוות הדעת אינו מצדיק את מימון סם הקנאביס הרפואי.
• התובע עצמו תאר את השפעתו של הסם העיד עדות שיש בה הסתייגות והבהרה, בתשובה והיפוכה בנשימה אחת, העיד (גם) כי סם הקנאביס אינו מקל על הכאבים אלא משנה את התודעה ואף מכניס אותו להלכי נפש לא רצויים על מנת להבין את ההתרשמות מאשר נשמע באולם בית המשפט יש להביא את המילים המפורשות שאמר התובע לאחר שנשאל אם הסם משפר את מצבו :

ת. מה זה משפר ? הוא גורם לי יותר להירגע זה לפעמים פותר לי מצבי שינה שאני לא מצליח להירדם, מעביר לי את הכאב, מכניס בי לפעמים קצת מצב רוח יותר טוב. היום למשל לא השתמשתי בזה על מנת שאוכל לעמוד פה כמו בן אדם.....

ובתשובה לשאלה נוספת ענה התובע :

ת." זה לא שיפור אני פשוט מתמודד עם המצב שלי בצורה הכי טובה, שיפור לא מרגיש, כואב לי פצצות . אני תופס את עצמי מלעמוד פה...

• התרשמות בית המשפט משפת הגוף של התובע בעת שהעיד בפניו בהשוואה למתואר בחוות הדעת ובמסמכים הרפואיים - הייתה חצויה בדיוק באותם קווי שבר שעולים מחוות דעתם של המומחים. בית המשפט התרשם מן המכלול כי המדובר בסם המשנה את התודעה, יתכן בהחלט שהתובע הפיק תועלת כלשהי או מנוחת נפש לזמן קצר משינוי התודעה, אך מאז השתפר מצבו הנפשי והגיע למצב תקין.
• לימים, לאחר צריכה ממושכת הסתבר כי שינוי התודעה אינו מקל באמת על הכאבים, הכמות החודשית הולכת ועולה (בזמן העדות עלתה בפעם השנייה ב 200%)
• מנגד מחיר השפעת הסם גבוה :לד"ר טיטלבאום הפסיכיאטר אמר התובע (ב 03-03-19 לאחר 15 חודשי שימוש) כי הוא "מסטול" עייף ומתקשה לתפקד בשל הקנאביס. תשעה חודשי שימוש חלפו וד"ר ברויאר הראומטולוג מתאר ראה לפניו בבדיקתו ביום 24-12-19 אדם כאוב עייף חרד ומדוכא. לפני כן הקרין התובע מצב תודעה אחר לגמרי בפני מטפליו ד"ר אדהאן וד"ר אעמר בבואו לדרוש את העלאת המינון של הסם.
• הנה כי כן מובנת ומשתלבת היטב במערך הראיות ועל ציר הזמן עמדתם של הפסיכיאטר והראומטולוג כאשר נמנעו מלקבוע כי התובע יזדקק לצריכת סם הקנאביס בתקופה כלשהי בעתיד.
• לעניין יתר רכיבי ההוצאות הרפואיות להם טען התובע - בחן בית המשפט את החשבוניות ומצא כי נוכח חוות הדעת יש מקום להכיר ביעוץ פסיכולוגי. הגם שמדובר כנראה בייעוץ לצורך מרשמי קנאביס, עדיין נדרש לתובע טיפול פסיכולוגי על פי חוו"ד המומחה מטעם ביהמ"ש. בית המשפט מצא לנכון להכיר בפיזיותרפיה ובשר"פ אורתופד הגם שאין בטחון גמור כי הוצאה זו לא הוצאה לטיפול בתאונת השבר בפרק כף ימין. בית המשפט מצא לנכון להכיר עוד בתשלומים מיוחדים של דמי הפניה של קופ"ח ובהוצאות נסיעה מוערכות ל – 15 טיפולים. בית המשפט לא מצא לנכון להכיר בחשבוניות על סך אלפי שקלים של רכישת פירות יער וירקות בהעדר קשר כלשהו לטיפול הנדרש לתובע כפי שהומלץ בחוות דעת המומחים.
• בית המשפט סבר לכתחילה כי ניתן אולי להכיר אף גם בטיפולים של רפואה משלימה ("טווינה" ו"שיאצו") על בסיס הספק העולה מקביעתו של המומחה ד"ר ברויאר בדבר "מרכיבי טיפול נוספים" ובהם "טיפול משלים" קביעת המומחה לא נבחנה בשאלות הבהרה ולא בחקירה, ועל הנתבעת הוטל נטל השכנוע לברר עם המומחה אם התכוון לעשרות טיפולי "טווינה" שצרך התובע.
• אלא שאז בחן בית המשפט את עשרות עמודי הוכחות התשלום שהוגשו ומצא כי התובע צירף לתצהירו 13 (!) הוכחות תשלום כפולות בכל הנוגע לטיפולים שקיבל בימים 03-02-19, 10-01-18 , 26-02-18 , 08-04-18, 22-04-18 , 03-06-18 17-06-18, 29-07-18, 06-09-20, 28-10-18 21-10-18, 25-10-20, ו - 06-01-19 . הוכחות תשלום אלה במלואן הופיעו בתצהיר - (בתוך עמודים 1-82 ) התובע אישר את נכונותם בעדותו ( עמ' 9 שורה 27-28 ) אל מול שאלה ישירה של ב"כ הנתבעת ושם נאמר :

ש. "......אתה מסכים איתי שיש פה חלק שחוזר על עצמו עם אותן הוצאות מאותם תאריכים ?

ת. לא.

גם לאחר שאלה זו הוכחות התשלום הכפולות נטענו בסיכומי התובע במפורש (בצירוף מספרי העמודים) כסכומים אותם צריך להביא בחשבון לעניין הוצאות עבר. ב"כ הנתבעת העירה על כך בסיכומיה, אך כפל הסכומים לא תוקן גם בסיכומי התשובה ואכמ"ל.

• על פי ההלכה שהורנו בית המשפט העליון לאחרונה [ע"א 765/18 חיון נגד חיון סעיף 26 לפסק הדין] דין התביעה כולה להידחות בשל אירוע כזה ובפרט כשהוא נספח לאירועים נוספים שנידונו במפורט בפרק המהימנות – אך בית המשפט לא התבקש לעשות כן, וספק אם ראוי היה לעשות כן בתיק שעניינו נזקי גוף שבו ראוי לשמור מצוות "הוו מתונים בדין" אף מעבר למקובל במשפט אזרחי בשל עילה אחרת. בית המשפט יסתפק לפיכך בדחיית הטענה לראש נזק של פיצוי בשל טיפולי רפואה חלופית (אלטרנטיבית).
• עולה מן המקובץ כי בית המשפט מצא לנכון להכיר בהוצאות רפואיות לעבר בסך של 3455 ₪ בגין ההוצאות האמורות מעלה. עוד מצא בית המשפט להכיר בהוצאות סם הקנאביס אותו צרך התובע ברישיון בתקופה אותה ציין מומחה בית המשפט עד לריפויו ובהעדר ראייה אחרת - עד למועד חוות הדעת

[01-02-18-03-03-19 ] סך מחושב על פי הקבלות שהוגשו בסך 10,570 ₪ וכן ריבית והצמדה ממחצית תקופה.

• הואיל והוכח במאזן ההסתברויות על יסוד ניסיון העבר שהתובע יוסיף ויזדקק לפיזיותרפיה לפניות מזדמנות לאורתופד שר"פ, נסיעות וביטול זמן לקופ"ח מצא בית המשפט להכיר בערך המהוון של הוצאות רפואיות לעתיד המחושב על יסוד הוצאה של 1115 ₪ לשנה – בסך הכל בהיוון עד לתום תוחלת חיים 26,022 ₪.
• כמנומק מעלה, לא מצא בית המשפט ראיות מספקות בחוות הדעת הרפואיות מטעמו לצורך בהמשך צריכת קנאביס בקשר סיבתי עם התאונה מתאריך זה והלאה.

1. הפסדי השתכרות לעבר ולעתיד
2. על סלע המחלוקת : הוכחת שיעור הפסדי שכר של התובע עד ליום 01-01-20 , הוכחת בסיס השכר של התובע עובר לתאונה ובשנים שלאחריה , הוכחת בסיס השכר לחישוב הפסדי השתכרות בעתיד, ושיעור הנכות התפקודית, וכן השאלות העובדתיות האם נזקק התובע לעובד כתוצאה מהתאונה ומאיזה תאריך עבד לבדו בעסק ללא רעייתו.
3. ב"כ התובע טען כי בסיס השכר של התובע הוא 8486 ₪ בהתבסס על ממוצע חד שנתי של 2016. התובע הוא עובד בעסק משלו, זוהי עבודה פיסית הרגישה למגבלות פיסיות ויש להכיר בנכות תפקודית של 19% לפחות. משכך הצביע ב"כ התובע על ירידה בהכנסות התובע בשנים 2017 – 2018 ובצורך להעסיק עוזר שגם הוא תולדה של התאונה. ב"כ התובע טען כי אין חשיבות לרישום העסק בשמה של רעייתו ברשות המיסים וכי בפועל הוא המנהל והמפעיל את העסק ורעייתו (שיזמה את העסק ולכן העסק רשום על שמה) לא נמצאת בו כלל בשל אלרגיה מסוימת . לטענת ב"כ התובע (בסיכומים) התובע נאלץ מיד לאחר התאונה להעדר מעבודתו משך 4 חודשים וניזוק לפי חשבונו ב 30,996 ₪ . את הפסדי השכר לעתיד מבקש התובע לחשב על בסיס נכותו הרפואית הראומטית והאורתופדית בשיעור 19% לפחות עד גיל 70 - בין השאר על יסוד ההסתברות לחוסר יציבות בשוק התעסוקה ובסה"כ נתבעו הפסדי השתכרות לעתיד בסך של 369,674 ₪ .
4. ב"כ הנתבעת טענה כי התובע נעדר מעבודתו לשבועיים ימים ולא לארבעה חודשים והצביעה על הסתירות בעניין זה בין המקורות הראייתיים השונים. עוד נטען כי הנכויות שנפסקו לו לא פגעו ביכולתו לעבוד ולהשתכר כלל, בסיס השכר צריך להיות מחושב על יסוד נתוני מל"ל של התובע והוא 3934 ₪ לחודש, דוחו"ת מ.ה שהוגשו הם על שמה של אשת התובע שלא העידה, השכר המצוין בדוחו"ת אלה דווקא עלה לאחר התאונה ולא ירד, התובע לא הוכיח שנאלץ להעסיק עובד, ואין להאמין להסברו על כספי הלוואה שנתן לאחרים מכספי עזבון בשל גרסאותיו הסותרות.
5. ממצאי בית המשפט לגבי העובדות:

• לעניין בסיס השכר מצא בית המשפט לחשבו על יסוד הדו"חות השנתיים ולראות את ההכנסה מן העסק כהכנסתו של התובע כמי שעובד בעסק לבדו ממחצית 2016 ולא להתחשב בעובדה ש"בן הזוג הרשום" הוא דווקא רעייתו.
• בית המשפט האמין לתובע שכן הסברו של התובע על רישומה של רעייתו כבעלת העסק בתחילת העסק, רישום שנותר אל מול רשויות המס - הוא הסבר סביר שהסתייע הן בנתוני המיסים והמחזור המעידים על שינוי ברור בטיב העסק ובאופן הפעלתו והן בהעדר ראייה אחרת מטעם הנתבעת – הגם שלא הוכחש כי נשלחו חוקרי ביטוח לאסוף ראיות בשטח.
• נתוני הדוחו"ת השנתיים הם :

בשנת 2014 הייתה ההכנסה 34,896 ₪ לשנה ( 25% ממחזור העסקאות )

בשנת 2015 הייתה ההכנסה 42,468 ₪ לשנה ( 15% ממחזור העסקאות )

בשנת 2016 הייתה ההכנסה 97,716 ₪ לשנה ( 45% ממחזור העסקאות)

בשנת 2017 הייתה ההכנסה 100,123 ₪ לשנה ( 48% ממחזור העסקאות )

בשנת 2018 הייתה ההכנסה 82,726 ₪ לשנה ( 42% ממחזור העסקאות )

בשנת 2019 הייתה ההכנסה 71,887 ₪ לשנה ( 51% ממחזור העסקאות )

• נקודת הזמן בה החל התובע לעבוד בגפו, נלמדת מעדותו של התובע בסיוע מסמכי רשויות המס. מעדותו של התובע בבית המשפט עולה כי עד שנפתחה החנות במקומה המרכזי הנוכחי (רח' ראשי ב- י"ם) החזיקה אשתו לבדה עסק דומה במקום אחר. משנפתחה החנות במקומה הנוכחי "בתחילת 2016 או 2017" רעייתו עבדה אתו "כמה חודשים" עד שהגיעה לחודשי הריון מתקדמים ונגרם לה בשל ההיריון מצב רפואי של אלרגיה מסויימת כך שלא יכולה הייתה להמשיך לעבוד.
• דבריו העמומים של התובע בעדותו טעונים דיוק מספרי על פי המסמכים, ואומדן של בית המשפט על דרכם של בני אדם בתיאור של תקופות, ועל פי מאזן ההסתברויות - על מנת שישמשו כלי לחישוב מדויק ככל האפשר:
• ראשית בית המשפט מצא לקבוע כי התובע התכוון בדבריו לתחילת שנת 2016 שכן תחילת 2017 הייתה מועד התאונה ממש. עיון בדוחו"ת השנתיים מראה שטבעו של העסק השתנה לחלוטין בשנת 2016 מבחינת היחס בין מחזור לעסקאות. עיון בנתוני זיכויי הילדים אשר בדוחו"ת השנתיים מצביע על אינדיקציה פיסקאלית ל-"קפיצה" במספר הילדים בשנה זו עניין המתיישב עם גרסתו של התובע על הריונה של רעייתו.
• לצורך החישוב וכיוון שהתובע נמנע מלהביא ראייה או אף לדייק את הדיבור "כמה חודשים" יש להעמיד לחומרה באומדן את מספר החודשים שבהם עבד יחד עם רעייתו על ששה חודשים, ולחשב את ההכנסה כמשותפת בששת החודשים ראשונים לשנה זו וביתר ששת החודשים יש לחשבם כהכנסה בלעדית שלו. הממוצע החודשי המשוקלל העולה מדרך חישוב זו הוא 97,716X X 6 + 97,716X X 0.5 = 6107 ₪
• בית המשפט מצא כי הסכום של 6107 ₪ לחודש הוא הממצא העובדתי בדבר אומדן בסיס השכר עובר לתאונה. שיעור המס המגיע לאחר חישוב זיכויים מסכום זה הוא אפס כאמור בהודעות השומה עצמן.
• בית המשפט לא קיבל את שיטת הנתבעת לפיה שיפר התובע את כושר השתכרותו מאז התאונה. על מנת לבחון את התנהגותו הכלכלית של העסק על ציר הזמן יש להביא בחשבון את הממצאים הבאים:
• העסק הוא קטן ומשפחתי מבוסס רובו ככולו על יגיעה אישית פיסית ללא עדות לסיוע משמעותי של עובדים.
• כושר השתכרות (להבדיל מהשתכרות) בעסק שכזה נמדד לפי השינויים במחזור ולא לפי השינויים בהכנסה.
• השקעות ושיפורים שנעשו בשנה אחת מנוכים מהמחזור בשנת ההוצאה ומשפיעים על רווחים בשנים שלאחריה, בעוד המחזור לבדו נותן אינדיקציה מהימנה על מספר התספורות שנתן התובע באותה השנה והוא לבדו מעיד על הכושר ועל קצב השינוי שלו .
• המסקנה היא כי השיטה נכונה לניתוח כושר עבודתו של התובע כפונקציה של הזמן היא ניתוח פונקציית המחזור ולא פונקציית ההכנסה. גזירת הפונקציה הזו תיתן מושג נכון גם על מגמת השינוי בכושר ההשתכרות וגם על קצב השינוי בכושר ההשתכרות.

הנתונים הרלוונטיים הם :

בשנת 2014 היה מחזור העסקאות 139,644 ₪ והוא משויך לרעיית התובע בלבד.

בשנת 2015 היה מחזור העסקאות 287,554 ₪ והוא משויך לרעיית התובע בלבד.

בשנת 2016 היה מחזור העסקאות 218,334 ₪ מחצית משנה זו עבדו התובע ורעייתו יחד.

בשנת 2017 היה מחזור העסקאות 208,479 ₪

בשנת 2018 היה מחזור העסקאות 193,138 ₪

בשנת 2019 היה מחזור העסקאות 139,644 ₪

• ניתן לראות ולחשב מגמת ירידה ברורה ממוצעת של 22,945 ₪ לשנה במחזור העסק בשלוש השנים לאחר התאונה. מגמה אשר נפלה בקצב גבוה יותר עד לממוצע של 26,747 ₪ בשנתיים שלאחר שנת התאונה.
• שיעור הירידה השנתי הממוצע בשנתיים שלאחר שנת התאונה הוא כ- 16% הוא עולה באותו סדר גודל עם הערכת הנכות הרפואית ונותן אינדיקציה מהימנה על מגמת הירידה האמתית ביכולת ההשתכרות של התובע ובעיקר על קצב ההשתנות של ירידה זו.
• עובדות אלה יש לצרף לכך שנכותו של התובע העולה מחוות הדעת הוא נכות פיסית של ממש, וכך גם עבודתו היומיומית. בחלק מן הזמן (עד חודש 09-19) סבל התובע גם מנכות פסיכיאטרית זמנית לא מבוטלת ובחלק מהזמן מאובדן כושר עבודה זמני שאינו מן התאונה. גורמים אלה הובאו בחשבון והם מקזזים זה את זה. בהינתן נתוניו האישיים של התובע משקף שיעור נכותו התפקודית גם את סיכוייו למצוא עבודה ככל שיכשל עסקו.
• התובע העיד כי איננו שכיר וכי ה"משכורת" המופיעה בדו"ח המס האחרון שלו אינה אלא רווחי הון. התובע לא הניח כל בסיס ראייתי להניח כי התובע יהיה שכיר בעתיד - לפיכך הוא איננו זכאי לחישוב הפסדי פנסיה במסגרת הפסדי ההשתכרות לעתיד. ההלכה האמורה בע"א 8930/12 הפניקס הישראלי חברה לביטוח בע"מ נ' טוויג, 31/7/14, פסקה 8; נשענת על צו הרחבה של הסכם קיבוצי הקובע חובת הפרשה למעביד
• לפיכך לא מצא בית המשפט מקום לסטות מן החזקה לפיה משקפת נכותו הרפואית של התובע את נכותו התפקודית ויזקוף לתובע את החישוב האקטוארי המלא של הפסד שכר לעתיד עד גיל 70 ללא הפסדי פנסיה החל מיום 01-01-2020 הוא היום האחרון בו הוגשו נתוני שכר לחישוב במסגרת הראיות. 6107 X 0.19 X 217.07 = 251,872 ₪ .
• לעניין הפסדי שכר לעבר, יש לדחות את הטענה של ארבעה חודשי היעדרות מהעסק, וזאת משום שלא עמדה שינוי והתפתחות הגרסאות ובמבחן החקירה הנגדית. לא היה מקום לכלול בסיכומי התובע ארבעה חודשי היעדרות מקום שבו התובע עצמו מסר בתצהיר תשובות כי נעדר חודשיים ובחקירה הנגדית ונתוני מל"ל – שבועיים .
• בפועל – ב 3 השנים שלאחר התאונה ירד המחזור ב – 16% אך ההכנסה הנקייה דווקא עלתה. משכך יש להכיר בראש נזק זה באובדן הכנסה לשבועיים ימים שבהם מוסכם על הצדדים כי התובע נעדר מעבודתו וסביר להניח כי נאלץ להגביר את קצב עבודתו בתקופה העוקבת בשל היעדרות זו – סה"כ 3008 ₪ בתוספת הצמדה וריבית החל משבועיים לאחר התאונה.

1. עזרה צד ג'
2. על סלע המחלוקת : עד כמה נעזר התובע באחרים בשל נכותו מהתאונה ועד כמה יצטרך עוד להעזר.
3. הצד התובע לא הגיש כל הוכחות תשלום בכתב בגין עזרה צד ג' הוא טען לתקופה מצטברת ארבעה חודשי אי כושר ובתקופה זו וכן בעתיד נזקק לעזרה במשק בית ובעבודות טכניות של בני משפחה ושל בעלי מקצוע וכיום אינו מסוגל לבצע את העבודות הפשוטות ביותר "בשל אי יציבות הברך"
4. הצד הנתבע טוען כי שימוש בעזרה צד ג' או צורך בעזרה כזו לא הוכח במסמכים או בראיות, התובע שב לעבודה כעבור שבועיים ואין לו צורך בעזרה צד ג'.

• ממצאי בית המשפט לגבי העובדות : בית המשפט מצא כי התובע חזר לנהוג לאחר התאונה וכן חזר לתפקד בעבודה פיסית ממש שהוא עצמו תאר אותה בבית המשפט באופן משכנע. הנכות האורתופדית היא קלה הן בצוואר והן ביד שמאל – בית המשפט לא מצא כל עדות בחוות דעת המומחים ל"אי יציבות בברך" ויש להניח כי מדובר בטיעון שיסודו בטעות הקלדה. מרכיב עזרה צד ג' לא אכן הוכח בראיות שבכתב. לפיכך יש מקום לקבוע כי התובע נזקק לעזרה בתקופת ההחלמה עד שחזר לעבודתו ולהעריך עזרה זו בשיעור של 200 ₪ ליום – ובסה"כ 2800 ₪ בתוספת הצמדה וריבית החל משבועיים לאחר התאונה.

1. נזק בלתי ממוני : גם עניין זה היה (במפתיע) על סלע המחלוקת אך בית המשפט מצא כי יש להכריעו על יסוד התקנות נכון ליום מתן פסק הדין ולפסוק נזק בלתי ממוני בסך של 34,255 ₪
2. השאלות המשפטיות הטעונות הכרעה
3. על סלע המחלוקת : התאונה הייתה תאונת עבודה. מחלוקת משפטית נפלה בין הצדדים בדבר קבילותן של ראיות וניכוי רעיוני של תשלומי מיטיבים עת הגיש התובע מסמכים שהם תשובות (ללא הפניות שקדמו לאותן תשובות) מן המוסד לביטוח לאומי ומקופת חולים. מסמכים אלה היו אמורים להיות מגולים בהליכי גילוי מסמכים בין הצדדים ובכל זאת לא גולו על ידי הצד התובע. בית המשפט קבע בהחלטת ביניים כי הראיות יישארו בתיק במעמד של טענות אך כל ראייה רלוונטית שהייתה בשליטת צד ולא גולתה כדין – תוצא מן התיק כבלתי קבילה.
4. ב"כ הנתבעת הלינה על הגשה מאוחרת של ראיות אלו וכן על כך שהתובע נהג בחוסר תום לב עת לא הזכיר בהופעתו במל"ל את צריכת סם הקנאביס הרפואי שלו ולא את הפיברומיאלגיה שממנה הוא סובל.
5. ב"כ התובע טוען כי הנתבעת עצמה הסתמכה על אותם המסמכים שבקשה להוציא מן התיק, ומראה כי הביא בפני המל"ל את כל המסמכים לרבות אלה הקשורים בפיברומיאלגיה ובצורך הרפואי שהוא רואה למימון סם הקנאביס.
6. ההכרעה ונימוקיה באופן תמציתי
7. הראיה המכונה "דחיה מס' 1" אינה רלוונטית – היא עוסקת ברספרדל – תרופה אשר לא נתבע ולא נקבע דבר בעניינה.
8. הראייה המכונה "דחיה מס' 2 " אינה רלוונטית – היא עוסקת בפרקוסט – תרופה אשר לא נתבע ולא נקבע דבר בעניינה.
9. הראייה המכונה "דחיה מס' 3 " אינה קבילה מפני שבאה לעולם ב – 2018 טרם מועד ההוכחות לא גולתה במסגרת גלמ"ס ולא צורפה לתצהיר בזמן שהייתה בשליטת התובע.
10. הראיה המכונה "דחיה מס' 4 " קבילה ורלוונטית הואיל היא מחודש 07/21 לאחר מועד הגלמ"ס ולאחר מועד ההוכחות ומכילה מכתב סירוב קצר מאת קופת חולים. במכתב זה נאמר כי אין בפני קופ"ח המלצה לסם קנאביס וכי חוות הדעת שהוגשו לבית המשפט (כפי הנראה לבית משפט זה – אינן קשורות לבקשה.
11. הראייה המכונה "דחיה מס' 5" אינה אלא העתק של הראיה המכונה דחיה מס' 4.
12. ראיות מל"ל על דחיית בקשה להכרה בפיברומיאלגיה מ-2018 הינן קבילות. כנהוג בתיקי נזקי גוף ביקשה הנתבעת וקיבלה בגלוי צווים לקבל בתעודת עובד הציבור את תיקי מל"ל של התובע וספק אם התובע יכול היה לדעת אם החומר מצוי בידיה עובר להוכחות. הנתבעת הוסיפה בעצמה כי אינה מבינה את פשר הקיום החלקי של הצווים על ידי המל"ל ומדוע המסמכים הללו לא הגיעו לידיה מאת המל"ל .
13. ראיות מל"ל מחודש 06-07-21 הינן ראיות שאין מחלוקת על קבילותן אלא על תום ליבו של התובע בעת ניהול ההליכים בפני מל"ל . בית המשפט עיין אך לא מצא כל טעם לפגם בהצהרת התובע וב"כ במל"ל אשר תועדו בקצרה. מרשימת המסמכים עולה כי המסמכים הרפואיים הרלוונטיים צורפו כולם, לרבות חוות דעת וכרטסת רפואית ועולה מחוות הדעת שבפני בית המשפט כי עניין צריכת הקנאביס והפיברומיאלגיה – מתועדים בהם ובתיק הרפואי היטב. כך או כך לא הוכחה כל נפקות לאיחור בפניה למל"ל. מל"ל נדרש לנושא עוד ב - 2018 ונוכח מכתבו – לא ברורה טענת האיחור שטענה הנתבעת. מל"ל החליט בעקביות שלא להכיר בפיברומיאלגיה בעקבות התאונה עוד ב-2018, לא לממן את צריכת סם הקנאביס, החליט לקבוע נכויות זמניות של פגיעה בעבודה החל ממועד התאונה ונשאר עקבי בדעתו.
14. נוסף על סירוב זה יש להזכיר את הרלוונטיות המועטה של הטיעון כולו. בית המשפט הרי קיבל את טענות הנתבעת בסיכומיה בעניין צריכת הקנאביס, ומצא, כממצא עובדתי, כי לא הוכח ואף נשלל בחוות הדעת של המומחים מטעמו קשר בין המשך צריכת הקנאביס של התובע לאחר 03-03-19 - לבין הנכויות מן התאונה. משכך הרלוונטיות של הראיות על ניסיונות התובע להשיג מימון לסם הקנאביס הינן רק לגבי תקופה זו ובשיעור שאינו מצדיק אפילו עיון בניכוי רעיוני.
15. נוכח קביעות אלה לא מצא בית המשפט מקום לקבוע ניכוי רעיוני בגין אי הקטנת הנזק ויש לקבל את עמדת ב"כ התובע בעניין זה לנכות את אשר קיבל ויקבל התובע בפועל מן המוסד לביטוח לאומי בגין התאונה שבנדון התביעה.
16. נוכח ממצאי העובדה וההכרעות המשפטיות המפורטים מעלה על הנתבעת לשלם לתובע נזקיו לפי רשימת ראשי הנזק כדלהלן :

• נזק בלתי ממוני : 34,255 ₪ נכון ליום פסה"ד
• הפסדי השתכרות לעבר : 3008 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 07-02-17 ועד ליום התשלום בפועל – נכון ליום פסק הדין 3409 ₪
• הפסדי השתכרות לעתיד : 251,872 ₪ נכון ליום מתן פסק הדין.
• עזרה צד ג' לעבר : 2800 ₪ בצירוף ריבית והצמדה כחוק מיום 07-02-17 ועד ליום התשלום בפועל. נכון ליום פסק הדין 3173 ₪
• הוצאות רפואיות לעבר 14,025 ₪ בצירוף ריבית והצמדה ממחצית תקופה
• (יום 07-02-18 )ועד ליום התשלום בפועל. נכון ליום פסק הדין 15,675 ₪
• הוצאות רפואיות לעתיד : 26,022 ₪ נכון ליום פסה"ד.
• ניכוי תשלומי מל"ל בגין התאונה – 3232 ₪ הנתבעת תהיה זכאית להחזר/ניכוי כל סכום אשר שולם לתובע בפועל מאת מל"ל בגין הנכויות על פי התאונה שבנדון פסה"ד על פי הוכחה רשמית בכתב וכן כל סכום ששולם במסגרת תשלום תכוף ככל ששולם.

סה"כ תשלם הנתבעת לתובע סך של 331,174 ₪ בתוך 60 יום בצירוף הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום פסק הדין ועד ליום התשלום בפועל ובכפוף לסעיף ניכוי/החזר הטבות מל"ל בגין התאונה ככל שישולמו בפועל.

על סכום זה תוסיף הנתבעת הוצאות משפט של התובע בגין אגרה ושכר מומחים על פי הוכחות תשלום - ככל ששילם התובע בפועל וכן שכ"ט בשיעור המקסימלי הקבוע בכללי לשכת עורכי הדין (תעריף מקסימלי לשכר טרחה בטיפול בתביעות לפי חוק פלת"ד) תשל"ז - 1977 כנוסחו ביום התשלום בפועל.

פסק דין זה בגרסה לפרסום אשר ממנה הושמטו פרטיו המזהים של התובע לאחר שהצדדים לא מימשו את זכות להתנגד התנגדות מנומקת לפרסום עד למועד שנקבע ורשאים הם להציע נוסח משלהם לפרסום.

עותק לפרסום נחתם היום, י"ח אלול תשפ"ב, 14 ספטמבר 2022, בהעדר הצדדים.