בימ"ש מחוזי ת"א, אב"ד השופטת עינת רביד, השופט נפתלי שילה, השופט גלעד הס: פס"ד בערעור על החלטה הדוחה תביעה רכושית של אישה אזרחית רוסיה כנגד בן זוגה לשעבר (עמ"ש 62397-10-21)

השופט נפתלי שילה:

לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 7.10.21 (כב' השופט שמואל בר יוסף בתלה"מ 24205-04-20) שדחה את תביעתה הרכושית של המערערת כנגד המשיב מאחר שישראל אינה הפורום הנאות לדון בתביעה.

1. רקע עובדתי
2. הצדדים חיו יחדיו ברוסיה משנת 2002 ונפרדו בחודש ינואר 2011 לשיטת המשיב (להלן גם: האיש) או בחודש ינואר 2014 לשיטת המערערת (להלן גם: האישה).
3. לצדדים, שלכל אחד מהם היו שני ילדים ממערכות יחסים קודמות, נולדו שני ילדים: הראשון בשנת 2003 והשני בשנת 2009 (להלן: הילדים).
4. ביום 10.10.11 הגישה האישה בשם הילדים תביעת מזונות כנגד האיש לבית המשפט קמא ובמסגרתה היא טענה שביום 11.1.11 האיש החל לעלוב בה ולהטיח בה האשמות והוא הודיע לה שהוא עוזב אותה ומפסיק לפרנס אותה ואת הילדים (סעיף 66 לכתב תביעה). האיש הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בטענה של פורום לא נאות, היות שהילדים מתגוררים ברוסיה מיום לידתם ומרכז חייהם שם. ביום 8.12.11 ניתן פסק דין בתובענה זו (להלן: פסק הדין למזונות) ובו התקבלה טענת האיש שישראל אינה הפורום הנאות לדון בתביעה. בין היתר נפסק כי:

"העובדה הבלתי מוכחשת שכמעט כל חייהם המשותפים של הצדדים, למעט נסיעות ארעי, נעשו ברוסיה, דווקא תומכת בטיעוני הנתבע ולפיהם מרכז חייו היה ועודנו בסמוך לבת זוגו וילדיו הצעירים – ברוסיה ... איש גם אינו עורר על העובדה שמרכז חייה של האם – התובעת הוא ברוסיה, או על העובדה שהילדים חיים איתה ... הילדים מצויים ברוסיה, אמם מצויה ברוסיה, הנתבע מצוי ברוסיה, יכול וככל הנראה חל על תביעת המזונות הדין הרוסי".

האישה הגישה ערעור על פסק הדין הנ"ל ולאחר מכן היא הגישה בקשה למחיקתו והוא נמחק.

1. במהלך שנת 2013 שהו הצדדים יחד עם הילדים מספר פעמים בחופשות משותפות בישראל. בשנה זו אף רכש האיש דירה בא'. ביום 7.1.14 פרץ ויכוח בין הצדדים שהוביל להגשת תלונה במשטרה ע"י האישה כנגד האיש. לטענת האישה, במועד זה הם נפרדו.
2. ביום 5.2.14 הגיש האיש בבית המשפט קמא תביעה להחזרת הילדים לרוסיה, בהתאם לחוק אמנת האג (החזרת ילדים חטופים), התשנ"א – 1991 (להלן: תביעת החטיפה). בתביעה טען האיש שהוא, האישה והילדים הגיעו לישראל לחופשת חג המולד כשבידיהם כרטיסי טיסה חזרה לרוסיה ליום 13.1.14 ואולם מאז הילדים מוחזקים בישראל ע"י האישה שלא כדין. בתביעה טען האיש שהאישה בחרה להישאר עם הילדים בישראל "על מנת ליצור לעצמה "דריסת רגל" בערכאות המשפטיות בישראל, לצורך השגת יתרונות בלתי הוגנים בהליכים עתידיים בין הצדדים בנושאים רכושיים כלכליים".
3. ביום 16.2.14 ניתן פסק דין בתביעת החטיפה, לאחר שלמרות שהאישה ביקשה לדחות את התביעה בטענה שלאיש לא מוקנות שום זכויות משמורת על הילדים על פי הדין הרוסי, היא הודיעה ביום 13.2.14 שהיא "תשמח אם התובע ייקח את הקטינים למוסקבה בלעדיה ויפה שעה אחת קודם". לפיכך, נקבע שהאם תחזור עם הילדים לרוסיה ואם היא לא תעשה כן עד ליום 17.2.14 היא תמסור את הקטינים לאיש והוא ישיבם לרוסיה. בפסק הדין נאמר גם כי: "כך או אחרת, ומשניתן פסק דין קודם בעניינם של הצדדים הקובע כי הפורום הנאות לדון בשאלות הנוגעות לקטינים הוא ברוסיה, אזי בשתי ההודעות של האם יש משום הסכמה לאמור בפסק דין זה".
4. ביום 14.3.14 הגישה האישה תביעת משמורת בבית המשפט ברוסיה. סמוך לאחר מכן, האיש הגיש תביעה בבית המשפט ברוסיה לקביעת הסדרי שהות עם הילדים. ביום 20.1.15 ניתן פסק דין בבית המשפט ברוסיה שנקבע שהילדים יתגוררו עם האישה וביום 28.4.15 ניתן פסק דין נוסף בבית המשפט ברוסיה שקבע את הסדרי השהות של הילדים אצל האיש ונקבע גם שעל האישה לתאם עם האיש את הוצאת הילדים מרוסיה ככל שמדובר על פרק זמן העולה על חודש.
5. בחודש יוני 2015 הגיעה האישה עם הילדים לישראל ומאז, ועד לגירושה מישראל בחודש נובמבר 2021, היא שהתה בישראל.
6. ביום 22.5.17 הגישה האישה בקשה ליישוב סכסוך בנושא מזונות הילדים. האיש עתר לסילוק הבקשה על הסף בין היתר בטענה של פורום לא נאות וביום 20.7.17 בהמלצת בית המשפט, בקשת האישה נמחקה.
7. ביום 21.4.20 הגישה האישה לבית המשפט קמא תביעה רכושית כנגד האיש בטענה שמאחר שהיא היתה ידועה בציבור שלו ולאור הסכם שנכרת ביניהם, היא זכאית למחצית מכלל הרכוש שנצבר במהלך החיים המשותפים של הצדדים.
8. האיש הגיש בקשה לסילוק התביעה על הסף בין היתר עקב טענת פורום לא נאות והתיישנות. לטענתו, הפורום הנאות לדון בענייני הרכוש של הצדדים הוא רוסיה. שם חיו הצדדים במשך כל שנות הזוגיות, שם נמצא הרכוש, שם נמצאים העדים והדין שחל על הצדדים הוא הדין הרוסי. לטענתו, קיים מעשה בית דין בפסקי הדין שניתנו בתביעת המזונות ובתביעת החטיפה שבהם נקבע שהפורום הנאות לבירור הסכסוכים בין הצדדים הוא רוסיה. לדבריו, הצדדים לא התכוונו לעלות לישראל ולאישה מעולם לא היה מעמד חוקי בארץ. אין לאישה חשבון בנק בארץ ולמרות שיש לאיש נכסים בישראל, יש לו נכסים משמעותיים ביותר ברוסיה, בצרפת ובמקומות אחרים.
9. האישה טענה שהפורום הנאות הוא בישראל ויש לבחון את מירב הזיקות במועד הגשת התביעה ולא במועד מוקדם יותר. לטענתה, היא מתגוררת עם הילדים בישראל בהסכמת האיש משנת 2015, האיש הוא אזרח ישראלי ובעל דירה ונכסים נוספים בישראל. האיש אף הועסק בחברה שהבעלים שלה ישראלי ועסקיו לא מרוכזים דווקא ברוסיה. לטענתה, אין קושי לנהל את ההליך בישראל, כבר התקיימו הליכים בישראל וחלק נכבד מהעדים מצויים בישראל. בנוסף לשיטתה, פסק הדין בתביעת המזונות לא מהווה מעשה בית דין היות שקביעת הפורום בנושא המזונות נעשה לאור מקום מושבם של הילדים והדבר שונה בתביעה רכושית. לדבריה, הדין הרוסי לא מכיר במוסד הידועים בציבור ולכן היא יכולה לזכות בסעד משפטי אפקטיבי רק בישראל.
10. ביום 26.8.20 ניתן פסק דינו של בית הדין לעררים לפי חוק הכניסה לישראל, התשי"ב – 1952, שדחה את ערעור האישה לקבלת מעמד בישראל מטעמים הומניטריים. נקבע שהאישה הגישה תעודות לידה מזויפת על מנת לקבל מעמד בישראל. ביום 21.6.21 דחה בית המשפט המחוזי בירושלים את ערעור האישה ונקבע שעליה לעזוב את ישראל עד ליום 15.8.21. ביום 3.8.21 אושר הסכם בין האישה לרשות האוכלוסין וההגירה לפיה האישה תצא מהארץ עד ליום 15.11.21 והאישה עזבה את ישראל.
11. ביום 14.7.21 חתמו הצדדים על הסכם בנושא משמורת הילדים שבו נקבע שמשמורת הילדים תהיה משותפת ואולם הילדים ימשיכו לחיות בישראל והאיש התחייב להגיע לישראל בתוך חצי שנה על מנת להתגורר עם הילדים בישראל.
12. בית המשפט קמא קיבל את עמדת האיש בכל הנוגע לטענה שישראל אינה הפורום הנאות לדון בתביעה ולכן הורה על דחיית התביעה. בית המשפט קבע גם שלא ניתן לדחות את התביעה על הסף מחמת התיישנות וחייב את האישה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 300,000 ₪ (להלן: פסק הדין).
13. האישה לא השלימה עם פסק הדין והגישה ערעור.
14. תמצית פסק הדין
15. הנטל להוכחת טענת פורום לא נאות מוטל על כתפי האיש ועליו לשכנע שהפורום הזר – הרוסי – הוא במובהק הפורום הנאות לדון בהליך. יש להפעיל את מבחן "מירב הזיקות" ולבחון את הציפיות הסבירות של הצדדים ביחס למקום ההתדיינות בסכסוך וכן לברר מהו הפורום שיש לו "עניין אמיתי" לדון בתובענה.
16. בראי תקנה 4 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט – 2018, יש לבחון גם האם בעל הדין מפעיל את זכותו הדיונית והמשפטית בתום לב. "ראוי לתת לעקרון תום הלב, המשתקף באומד דעתם של בני זוג, בציפייתם הסבירה, מעמד מיוחד בהכרעות בעניין הפורום הנאות". יש להתחקות אחר ציפיותיהם הסבירות של הצדדים באשר לפורום שידון ביחסיהם הרכושיים ויש לבחון את אומד הדעת של הצדדים בעת קיום היחסים הזוגיים. אחת מאמות המידה המרכזיות לקביעת אומד דעת זה, היא השאלה היכן בחרו הצדדים את מקום מושבם ומרכז חייהם. ציפייתם הסבירה של הצדדים המשתקפת בקביעת מרכז חייהם במדינה מסוימת, היא להתדיין בערכאותיה של אותה מדינה.
17. המקום שאליו קיימות מירב הזיקות של בני הזוג, משקף את אומד דעתם בכל הנוגע לפורום שיכריע במחלוקות הרכושיות ביניהם. הנטל הראשוני להוכיח שמרכז החיים מצוי במדינה אחרת, מוטל על מי שטוען לפורום לא נאות. לאחר שהורם נטל זה, עובר הנטל לכתפי בן הזוג התובע ועליו להוכיח שלא היתה הסכמה להתדיין באותה מדינה. שיקולי הנוחות הם שיקולים משניים. השיקול העיקרי הוא מה היה אומד דעת הצדדים.
18. אין מחלוקת שעד המועד הקובע לשיטת האיש (ינואר 2011), מרכז חייהם של הצדדים וילדיהם היה ברוסיה. עד לשנת 2011 הצדדים מעולם לא התגוררו במדינה אחרת למעט רוסיה. כך גם נקבע בפסק הדין למזונות והדבר מהווה השתק פלוגתא. לכן, משמרכז חיי הצדדים היה ברוסיה, אומד דעתם היה להתדיין ברוסיה בכל מחלוקת רכושית.
19. התובעת צודקת שיש לבחון את שאלת הפורום הנאות נכון למועד הגשת התביעה. ברם, לא אירע כל שינוי בין מועד הפירוד לשיטת האישה (ינואר 2014) לבין יום הגשת התביעה. העובדה שהאיש רכש דירה בישראל בשנת 2013 לא העמיקה את הקשר של הצדדים לישראל. מרכז החיים של הצדדים ברוסיה נותר גם לאחר רכישת הדירה בא'. הדירה נרכשה שנתיים לאחר מועד הפירוד לשיטת האיש ומספר חודשים לפני מועד הפירוד לשיטת האישה ולכן היא לא מהווה נסיבה מהותית שהמפקיע את מרכז החיים של הצדדים מרוסיה. בנוסף, האישה לא הוכיחה שהיתה לה מעורבות כלשהי ברכישת הדירה בא'.
20. במועד הפירוד לשיטת האישה (2014) לא דובר כלל על עלייה לישראל. אדרבא, האישה טענה בבית המשפט ברוסיה, בדיון שהתקיים שם ביום 22.9.14, כי: "אין ברשותי אזרחות ישראלית, רק אזרחות רוסית...לא תכננתי לגור בישראל. גרתי שם עם הילדים רק בקיץ משום שהייתה לי אפשרות לגור אצל חברה במהלך חופשת הקיץ". דברים אלו סותרים את טענתה של האישה בהליך דנן לפיה המשפחה התכוונה לעלות ארצה בשנים 2013-2014. המסקנה היא שבשנת 2014 לא היתה תוכנית של ממש לעלות ארצה. מרכז חיי הצדדים נותר ברוסיה.
21. בתגובה המקדמית לתביעת החטיפה טענה האם (סעיפים 3-4) שבפסק הדין למזונות נקבע שאין מחלוקת ש"מרכז חייה של האם – התובעת הוא ברוסיה, או על העובדה שהילדים חיים איתה. כך בעת מתן פסק הדין וכך גם לאחר מכן". מדובר בהודאת בעל דין של האישה לפיה בחודש פברואר של שנת 2014 מרכז חייה הוא ברוסיה. "הודאה זו סותמת את הגולל על טענות התובעת בנוגע למרכז חיי הצדדים, נכון לאותו מועד".
22. העובדה שהאישה והקטינים מתגוררים בישראל מחודש יוני 2015 אינה רלוונטית, שעה שהמעבר אירע למעלה משנה לאחר הפרידה לשיטת האישה וארבע שנים לאחר הפרידה לשיטת האיש. שינוי מרכז החיים של בני הזוג לאחר הפירוד אינו בעל נפקות רבה. האיש לא שינה את מרכז חייו גם לאחר שהאישה עברה עם הילדים לישראל ו"העתקת מקום מגורי התובעת והילדים לישראל אינה מעידה מאומה על שינוי מרכז החיים, באספקלריה של תביעה רכושית כגון דא".
23. למרות שהאישה גרה בישראל משנת 2015 ועד לגירושה, היא לא התערתה כלל בישראל. היא מעולם לא עבדה בישראל, היא לא שולטת בשפה העברית, אין לה חשבון בנק בישראל ומשפחתה (לרבות שני ילדיה מקשר קודם) נותרו ברוסיה. "התמונה המצטיירת היא שהתובעת מצויה כאן בגופה אך כל זיקותיה לרוסיה".
24. העתקת מקום מגורי האישה לישראל בשנת 2015 "נגועה בחוסר תום לב (שלא לומר אי חוקיות)". הוצאת הילדים מרוסיה נעשתה בניגוד למצג שהציגה בבית המשפט ברוסיה לפיו אין בכוונתה לעקור לישראל. הדבר נעשה בניגוד להחלטת בית המשפט ברוסיה שאסר עליה להוציא את הילדים מרוסיה ליותר מחודש ללא הסכמת האיש. התובעת נשארה בארץ לאחר שהגישה לרשויות תעודות לידה מזויפת והיא אף הסתירה מבית המשפט את פסק הדין שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים שדחה את ערעורה. "היא בחרה למסור פחות מחצי אמת, שכמוה כאי אמירת אמת". הליך דנן ננקט בחוסר תום לב, "בניסיון לנהל את ההליך במקום לא לו". ברור שמרכז חיי הצדדים גם בשנת 2014 וקל וחומר בשנת 2011 היה ברוסיה.
25. העובדה שהאיש אזרח ישראלי אינה בעלת נפקות ממשית בכל הנוגע לקביעת מרכז חיי הצדדים כזוג. מרכז חיי האיש ברוסיה. שם הוא מתגורר עם בת זוגו ונולדה לו שם בת ומשם הוא מנהל את עסקיו. העובדה שבהסכם המשמורת שנחתם בקיץ 2021 האיש התחייב לחזור לישראל אינה משנה. מדובר בהתחייבות עתידית, לא ברור כיצד היא תמומש ואין לפסוק על יסוד השערות. בכל מקרה, לשינויים המתרחשים לאחר הפירוד נפקות מוגבלת.
26. זיקת הילדים לישראל בעלת נפקות פחותה בכל הנוגע לדיון בנאותות הפורום במחלוקת הרכושית שבין הצדדים. זו נקבעת בעיקר לפי מרכז החיים עובר לפירוד. האיש ניהל את עסקיו מרוסיה והעובדה שיש לו רכוש בכמה מדינות בעולם, מחלישה את העמדה לפיה יש לנהל את ההליך דווקא בישראל. העובדה שבעבר האיש הועסק בחברה שיש לה זיקה לישראל, לא רלוונטית למועד הפירוד. שני הצדדים אף יזמו הליכים משפטיים ברוסיה והדבר מלמד שאומד דעתם היה להתדיין שם. כמו כן, ביחס להליכים המשפטיים שנקטה האישה בישראל נקבע שהפורום לא נאות. "לא עלה בידי האישה להוכיח זיקות מהותיות של הצדדים לישראל שבכוחן לאזן את נטיית הכף הברורה לכיוון פורום מרכז החיים עד לפירוד (לפי כל שיטה) – רוסיה".
27. גם בפסק הדין של בית הדין לערערים נקבע כי: "זיקתה של העוררת למדינת מוצאה חזקה וממשית יותר מזיקתה לישראל ... העוררת נולדה, גדלה ושהתה את מרבית שנותיה מחוץ לישראל... לעוררת שני ילדים קטינים אזרחים ישראלים אשר נולדו במדינת מוצאה, שהו את מרבית חייהם בחו"ל והגיעו עמה לישראל בהיותם כבני 6 ו – 12 שנים. הקטינים מבקרים רבות במדינת מוצאם ומכירים את התרבות והשפה. כמו כן, לעוררת משפחה בחו"ל ובכלל זה שני ילדיה הבגירים וכן אבי ילדיה הישראלים ... מרכז חייו של האב הינו בחו"ל". ממצאים אלו אומצו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי שדן בערעור האישה. בית המשפט המחוזי אף קבע שהאישה "נתמכת על ידי בנה המתגורר בארץ המוצא, אינה עובדת בישראל ומתגוררת כאן בדירה שכורה". מכאן, שהקשר של האישה לישראל אף לאחר שהייה של כחמש שנים בארץ, אינו מהותי.
28. מאחר שהחיים המשותפים התנהלו ברוסיה, הראיות לשותפות הזוגית והרכושית מצויות מטבע הדברים שם. סביר שחלק נכבד מהמסמכים הנוגעים לנכסים מצויים ברוסיה והם בשפה הרוסית. גם בהליך זה מסמכים מהותיים הוגשו ברוסית ומרבית העדויות ניתנו ע"י תושבי רוסיה ברוסית. מכאן, שיהיה קושי לנהל את ההליך בישראל ו"ניהול ההליך בישראל יהיה קשה, שלא לומר מאולץ".
29. האישה טענה שלפי הדין הרוסי לא מגיעות לה זכויות רכושיות ולכן יש לנהל את ההליך בישראל. אולם "יש להבחין בין השאלה האם קיימת מניעה מעשית או חוקית לנהל את ההליך בפורום פלוני ... לבין השאלה מה תוצאתו המסתברת של אותו הליך, אם וכאשר ינוהל. רק השאלה הראשונה, קרי – האפשרות המעשית לנהל הליך הוגן – רלוונטית להכרעה בטענת פורום לא נאות ... התייחסות לסיכוי לקבל סעד כשיקול רלוונטי, תאיין, הלכה למעשה, כל טענה לפורום לא נאות, ותעודד בחירת פורום לפי התוצאה המקווה ... השאלה הרלוונטית היא היכולת המעשית לנהל את ההליך בפורום הזר, להבדיל מתוצאותיו של ההליך". בנוסף, קיימת סבירות לא מעטה שגם בית המשפט בישראל יחיל את דין מקום המושב בעת הזוגיות – הדין הרוסי. אם כך, קיים יתרון מובנה לערכאה הרוסית האמונה על יישום דין זה.
30. לפיכך, בית המשפט בישראל אינו הפורום הנאות לדון בהליך והפורום הטבעי הוא בית המשפט ברוסיה ודין התביעה להידחות.
31. תמצית טענות המערערת
32. דווקא טענות האיש שלמערערת אין כל זכות כידועה בציבור ברוסיה ולכן הסעד שהמערערת עותרת לו לא קיים כלל ברוסיה, מחזקת את המסקנה שהפורום הנאות היחיד שיכול לדון בתביעה הוא בית המשפט בישראל.
33. קבלת טענת פורום לא נאות היא "חריג שבחריגים". רק במקרה קיצוני, בו לבית המשפט בישראל אין כל זיקה להליך, תתקבל טענה לפורום לא נאות. פסק הדין מנוגד לחומר הראיות המצביע בבירור שמירב הזיקות העובדתיות ובפרט בשנת 2020 הינן לישראל ולא לרוסיה. גם לפי עמדת האיש, הדין הרוסי לא מכיר בזכויות של ידועה בציבור והמערערת לא תוכל לקבל סעד מבית המשפט ברוסיה.
34. המערערת יצאה בחוסר כול מהמערכת הזוגית עם המשיב והמשיב נותר עם כל הרכוש הרב שנצבר במהלך החיים המשותפים שנאמד בחמישים מיליון דולר לפחות. ביהמ"ש קמא שלח את המערערת להגיש תביעה בפורום בו הדין לא מכיר כלל באפשרות של ידועה בציבור לתבוע את זכויותיה הרכושיות.
35. מבחן מירב הזיקות נערך נכון למועד הגשת התביעה כפי שנקבע בפסק הדין. הנטל המוטל על הטוען לפורום לא נאות הוא כבד. רק אם מירב הזיקות נוטה באופן ברור לטובת הפורום הזר, יחליט בית המשפט שאינו הפורום הנאות. לאור ההתקדמות הטכנולוגית, הנטייה להיעתר לטענת פורום לא נאות הצטמצמה. במקרה דנן, מירב הזיקות הן לישראל. בעת הגשת התביעה הצדדים וילדיהם גרו בישראל ולמשיב דירה בישראל שנרכשה בשנת 2013 לאור רצון הצדדים לעלות ארצה. המשיב הוא רק אזרח ישראלי ולא רוסי והוא תושב ישראל. הילדים הם אזרחי ישראל. המשיב אף התחייב להעתיק את מרכז חייו לישראל במסגרת הסכם המשמורת. האיש אף ערך צוואה בישראל ומכאן שהוא התכוון להחיל את המשטר הרכושי הישראלי. הצדדים גם שכרו דירה בישראל בין השנים 2005 ל– 2013. לאיש יש בישראל גם חשבון בנק, תיק השקעות בגובה מיליוני ש"ח, זכויות סוציאליות, זכויות בחברות ונכסים אלו מעידים "על תושבות ממש".
36. האיש אף הועסק בעבר ע"י חברה ישראלית וכיהן כדירקטור בחברה ישראלית. הצדדים עברו טיפולים רפואיים רק בישראל וחלק מהעדים נמצאים בישראל. רוב העדים שהעידו בבית המשפט קמא היו ישראלים ולמשיב עורכי דין בישראל שמייצגים אותו מזה שנים רבות. רוב רובם של המסמכים שהצדדים צירפו והגישו היות בעברית ורק כעשרה אחוז מהם היו ברוסית.
37. ציפיית הצדדים היתה להתדיין בישראל ככל שתתעורר מחלוקת הרכושית. המשיב ציין עוד בשנת 2011 במסגרת תביעת המזונות, כי האישה מנסה להשיג דריסת רגל בישראל על מנת שתוכל להגיש כאן תביעה רכושית נגדו. בנוסף, האיש עצמו טען שרק בסמוך לגירושיו מאשתו בשנת 2005 הוא העביר את מרכז חייו לרוסיה.
38. האיש לא הוכיח שקיימת זיקה לרוסיה. אדרבא, הוכח שהצדדים התכוונו לעלות לישראל. כמו כן, הצדדים חתמו בשנת 2021 על הסכם משמורת שבו נקבע שהילדים והמשיב יגורו בישראל. המערערת ניתקה את כל זיקותיה לרוסיה והיא אף נאלצה למכור את דירתה שם על מנת לכלכל את ילדיה ולממן ייצוג משפטי בישראל. במועד הגשת התביעה – אפריל 2020 – אין למערערת כמעט כל זיקה לרוסיה ולמשיב יש זיקות רבות וחזקות לישראל.
39. אפילו אם הזיקות היו מוטות בבירור לטובת הפורום הזר ברוסיה, ואפילו אם כל המבחנים היו מובילים לכך שהפורום בישראל אינו הפורום הנאות, אם משמעות הדבר היא שתביעת המערערת בפורום הזר תידחה על הסף, די בכך בכדי שייקבע שההליך יידון בישראל. האבחנה שערך בית המשפט קמא בין מצב שבו לא ניתן לנהל את ההליך בפורום הזר לבין מצב שבו תוצאת ההליך תביא כנראה לדחיית הסעד, אינה נכונה. כל עוד לא יוכל התובע למצוא תרופה יעילה בפורום הזר, תידון התביעה בישראל. "האם בת זוג, ידועה בציבור, פסולת חיתון, שניהלה משך למעלה מעשר שנים משק בית משותף, חיי משפחה ואשר הונו העתק של המשיב נצבר משך חיי בני הזוג ... אמור להידחות על הסף רק בדרך הובלתה לפורום הזר?". הדבר מנוגד לשיקולי צדק.
40. טעה ביהמ"ש קמא שעה שהטיל על המערערת הוצאות משפט "אסטרונומיות" בסך של 300,000 ₪ וזאת כשההליך התקיים רק ביחס לטענות המקדמיות והוא התמשך על פני שלושה דיוני הוכחות בלבד. כמו כן, התקבלה רק טענה מקדמית אחת – פורום לא נאות – ונדחתה טענת האיש להתיישנות התביעה וטענת ההתיישנות היא זו ש"גזלה" את רוב הזמן השיפוטי ולכן לא היה מקום לפסוק לחובת המערערת הוצאות.
41. יש לבטל את פסק הדין, לקבוע שהפורום הנאות הוא בית המשפט בישראל ולהורות על בירור התביעה לגופה בישראל.
42. תמצית טענות המשיב
43. הערעור נסוב רובו ככולו על קביעות עובדתיות וממצאי מהימנות ואין הצדקה שערכאת הערעור תתערב בהם. המערערת התגלתה כבעלת דין מניפולטיבית וחסרת מהימנות, שאינה בוחלת לכזב ולהגיש מסמכים מזויפים על מנת לרמות את המדינה ולזכות שלא כדין במעמד בישראל.
44. נקבע בפסיקה כי מקום בו בחירתו של התובע להגיש את תביעתו דווקא בישראל נובעת משיקולים זרים ואינה סבירה, תסולק תביעתו על הסף מחמת פורום לא נאות, אפילו כשברור כבר עתה שתביעתו בפורום הזר צפויה להימחק על הסף בשל התיישנות. ניהול הליך מסוג התביעה דנן בישראל, שעה שהזיקה לישראל חלשה, אם בכלל, עשויה לבוא על חשבון מתדיינים אחרים שזיקתם לישראל רבה הרבה יותר.
45. המערערת אף הסתירה מבית המשפט קמא את פסקי הדין החמורים שנתנו לחובתה בבית הדין לעררים ובבית המשפט המחוזי בירושלים שבהם נדחתה בקשתה לקבלת מעמד בישראל, לאור העובדה שהיא הגישה תעודות לידה מזויפת ונקבע בהם ש"זיקתה של העוררת למדינת המוצא חזקה וממשית יותר מזיקתה לישראל". קביעות שיפוטיות חמורות אלו בעניינה של המערערת עומדות לחובתה והן מהוות "מעשה בית דין". המערערת מנועה ומושתקת להעלות כל טענה הסותרת לקביעות אלו של בית הדין לעררים ובית המשפט המחוזי בירושלים.
46. המערערת בחרה בשנת 2015 להעתיק את מקום מגוריה לישראל עם הילדים באופן חד צדדי, בניגוד לפסק הדין ברוסיה וזאת במטרה להקים באופן מלאכותי "זיקה" לישראל ולהגיש דווקא כאן את תביעתה הרכושית כנגד המשיב.
47. ביהמ"ש קמא קבע שחוסר מהימנותה ואמינותה של המערערת התבטא במעשים אלו: עקירת הילדים לישראל בשנת 2015 שהיתה נגועה בחוסר תום לב שלא לומר באי חוקיות. הוצאת הילדים מרוסיה נעשתה בניגוד למצג שהוצג ע"י האישה לבית המשפט שם לפיה אין בכוונתה לעשות כן. העקירה לישראל נעשתה כחודשיים וחצי בלבד לאחר שניתן פסק דין ברוסיה שקבע שהיא לא יכולה להוציא את הילדים מרוסיה לתקופה של יותר מחודש ללא הסכמת האיש. המערערת הגישה תעודות לידה מזויפות ולא העידה אמת שעה שהצהירה בבית המשפט קמא שהיא "בתהליך קבלת אזרחות" בעוד שבאותה עת בקשתה להישאר בארץ נדחתה ואף ערעורה נדחה ע"י בית הדין לעררים. המערערת אף טענה בהליך דנן שהיא התכוונה לעלות לישראל, שעה שבבית המשפט ברוסיה היא הצהירה בדיוק הפוך.
48. גם שיקולים של "נוחות ניהול ההליך" אינם תומכים בניהולו בישראל כפי שנקבע בפסק הדין. שהרי, חייהם המשותפים של הצדדים היו ברוסיה, הראיות להיותה ידועה בציבור ושותפה לרכוש האיש מצויות ברוסיה, האיש ניהל את עסקיו ברוסיה ושם יש לו נכסים מוחשיים, מסמכים מהותיים נערכו ברוסית, רוב העדויות ניתנו ע"י תושבי רוסיה ברוסית והם נמצאים ברוסיה והמערערת עצמה החל ממועד גירושה מישראל מתגוררת ברוסיה.
49. המערערת פעלה להגשת התביעה בישראל בחוסר תום לב, שעה שידעה שלפי הדין הרוסי אין לה זכויות רכושיות בנכסי האיש. הצדדים בחרו במכוון ובמודע שלא למסד את הקשר שלהם באמצעות נישואין וזה היה אומד דעתם המשותף של הצדדים. הצדדים יכלו להינשא בנישואין אזרחיים ברוסיה ללא קושי והם אינם מנועי חיתון על פי הדין הרוסי. המערערת נישאה לבן זוגה הקודם בנישואין אזרחיים. החלטת הצדדים שלא להינשא כדין ברוסיה מלמדת על כוונה ליצור משטר של הפרדה רכושית. ציפייתם הסבירה של הצדדים היתה שהפורום שידון במחלוקת רכושית ביניהם יהיה הפורום הרוסי.
50. הצדדים בחרו לקבוע את מקום מושבם ומרכז חייהם ברוסיה. מקום הולדת הילדים ומקום עבודת כל אחד מהצדדים היה ברוסיה. לאורך כל תקופת היחסים הזוגיים של הצדדים הם התגוררו רק ברוסיה. גם לאחר רכישת הדירה בישראל בשנת 2013, מרכז חיי הצדדים נותר ברוסיה ודירה זו לא שימשה למגורי קבע של הצדדים בישראל. העובדה שלאיש כמה נכסים בישראל לא גורעת מכך שמירב הזיקות המהותיות של הצדדים עובר לפירוד היה ברוסיה.
51. המערערת לא עמדה במבחן מירב הזיקות, לא הוכיחה שהפורום הטבעי הוא ישראל והוכח שהפורום הטבעי הוא רוסיה. תביעת המזונות שהגישה המערערת בישראל נדחתה מחמת פורום לא נאות והמערערת הגישה תביעת משמורת בבית המשפט ברוסיה. "הרעיון לפיו בית משפט בישראל, שהוא בית משפט עמוס לעייפה וקורע תחת נטל המשפטים של אזרחי המדינה, יעסיק עצמו בסכסוך זר, תוך בירור הדין הרוסי החל על הצדדים באמצעות מומחים, הוא רעיון חסר שחר, שכן אין כל הצדקה שמערכת המשפט הישראלית תישא בעומס הכבד של תביעות שאינן קשורות אליה".
52. אין גם כל עילה להתערב בגובה ההוצאות שנפסקו לחובת המערערת, שעה שעל פי ההלכה אין דרכה של ערכאת הערעור להתערב בנושא זה אלא במקרים חריגים ומקרה דנן לא נמנה עליהם, במיוחד לאור חוסר תום ליבה של המערערת וידיה שאינן נקיות. גובה ההוצאות עומד על שיעור זהה לשיעור שהתבקש ע"י המערערת בעצמה בסיכומיה, על יסוד הסכם שכר הטרחה שלה עם פרקליטה. לפיכך, יש לדחות את הערעור.
53. דיון והכרעה
54. פסק הדין מבוסס על ממצאים עובדתיים רבים שבית המשפט קמא קבע בכל הנוגע למרכז חייהם של הצדדים ולזיקות שלהם לרוסיה ולא לישראל. אין כל בסיס להתערב בממצאים עובדתיים אלו שנקבעו לאחר ניתוח מקיף, מעמיק ומפורט. אף ב"כ המערערת טען בדיון שהתקיים בפנינו כי: "איננו מבקשים להתערב בממצאים עובדתיים" (עמ' 5, שורות 26-27). לפיכך, יש לאמץ את קביעות ביהמ"ש קמא לפיהן במועד הגשת התביעה, מירב הזיקות הרלוונטיות לתביעה הן ברוסיה ולא בישראל. הזוגיות שמכוחה טוענת המערערת לזכויות רכושיות התקיימה ברוסיה. השיתוף הרכושי הנטען התקיים ברוסיה וככל הנראה גם הדין שצריך לחול על הצדדים הוא הדין הרוסי. העובדה שהמערערת עקרה לישראל שלא כדין בשנת 2015 ומאז היא התגוררה בארץ עד לגירושה, אינה משמעותית, שעה שעילת התביעה מתבססת על חיים משותפים ושיתוף רכושי בתקופה שבה הצדדים חיו ברוסיה. אף לשיטת המערערת, הפירוד ביניהם אירע בחודש ינואר 2014, שנה וחצי לפני שהמערערת עקרה לישראל עם הילדים ביוני 2015. לכן, לעובדה שמקום מגוריה של המערערת בעת הגשת התביעה היה בישראל אין משקל רב. לצורך הכרעה בתביעת המערערת, יש לבחון את מערכת היחסים הזוגית שהתנהלה כולה ברוסיה ואת המשטר הרכושי שהצדדים פעלו לפיו ברוסיה, לרבות הדין שחל עליהם באותה תקופה. לכך יש להוסיף את העובדה שהמערערת הגיעה לישראל לאחר שהפרה פסק דין שניתן בבית משפט ברוסיה והיא ניסתה לקנות מעמד בישראל באמצעות הגשת מסמכים מזויפים ולאחר שכל ערעוריה נדחו, היא גורשה מישראל. לפיכך, אין להתערב בקביעת בית המשפט קמא לפיה המשיב הוכיח שישראל אינה הפורום הנאות לדון בתביעה הן לאור מבחן מירב הזיקות, הן לאור מבחן ציפיית הצדדים, הן מבחינת השיקול הציבור דהיינו מי הפורום שיש לו "עניין אמיתי" לדון בתביעה והן לאור שיקולי צדק בעקבות התנהלותה חסרת תום הלב של המערערת והיעדר מהימנותה.
55. השאלה המרכזית שיש לדון בה היא האם יש לקבל את טענת המערערת שמאחר שהיא לא זכאית לזכויות כידועה בציבור על פי הדין הרוסי, לא ניתן היה "לשלוח" אותה להגיש תביעה ברוסיה שעה שדחיית תביעתה מובטחת, והיה על בית המשפט לאפשר לה לנהל את תביעתה בישראל.
56. ברע"א 9810/05 Martin J. Hecke נ' Pimcapco Limited, (30.8.2009 - להלן: פס"ד הייק) נקבע כי: "תנאי חשוב להחלת דוקטרינת הפורום הלא נאות הינו כי ההתדיינות בפורום הזר הינה אפשרית, במובן זה שהתובע אכן יכול לנהל את התביעה שם ולא קיימת מניעה מעשית או חוקית לכך ... הפתרון הראוי במקרה זה הינו להתנות את סילוק התביעה בהתחייבות מוחלטת ובלתי מותנית של המבקש שלא להעלות בגרמניה טענת התיישנות. אם לא יסכים המבקש לעמוד בתנאי זה, הרי שהתביעה תתברר בישראל, חרף היותו של הפורום הגרמני מתאים יותר. אין לאפשר למבקש לאחוז את החבל בשני קצותיו - לטעון כי קיים פורום חלופי נאות בבית המשפט בגרמניה, אך להימנע מלהתחייב שלא להעלות שם את טענת ההתיישנות".
57. בפס"ד הייק נדון מקרה בו בערכאה הזרה התביעה ככל הנראה התיישנה. נקבע שם, שאם היתה סיבה סבירה לאי הגשת התביעה בפורום הטבעי בחו"ל, יש לאפשר לתובע להתדיין בישראל. נפסק שם, שאם הנתבע לא מוכן להצהיר שלא יטען טענת התיישנות בפורום הזר, טענה שתמנע מהתביעה להתברר כדבעי בחו"ל, היא תוכל להתברר בישראל, למרות שישראל אינה הפורום הנאות. זאת, על מנת שיתאפשר לתובע לקבל את יומו בבית משפט.
58. בע"א 4025/13 נייגל וויליאם נ' דויטשה טלקום (6.11.2014) (להלן: פס"ד נייגל) נקבע כי:

"דוקטרינת הפורום הלא נאות מתבססת על ההנחה כי ישנו פורום היכול בפועל לדון בתובענה והוא המתאים לכך, ולכן, במקרים בהם ישנה מניעה מעשית או חוקית שהתביעה תתברר בפורום הזר, ייטה בית המשפט לא לסלק את התביעה על הסף, אף שמבחני דוקטרינת הפורום הלא נאות מצביעים על כך שעליו לעשות זאת. ואולם, כך בכפוף להתנהגותו של התובע ולשאלה כיצד הגיע המצב עד הלום; ולא הרי – למשל – שערי תביעה נעולים במדינות טוטליטריות או נעדרות שלטון חוק, לדין מי שמפתח התביעה היה בידו ללא קושי, והוא לא עשה בו שימוש בזמנו ובעיתו.

1. בפס"ד נייגל דובר על מקרה שבו היתה קיימת סבירות גבוהה שלא ניתן היה לדון בפורומים בחו"ל עקב טענת התיישנות. ברם, מאחר שנקבע שלא ניתן לראות בהתנהגות התובע שהגיש את תביעותיו בישראל משום התנהגות סבירה מאחר שמירב הזיקות אינו בישראל, נפסק שלמרות שכנראה לא יוכל התובע לקבל סעדים בחו"ל, לא תפתח דלתו של בית המשפט בישראל בפני התובע עקב התנהגותו הבלתי סבירה, שעה שלא נקט בהליך המשפטי בפורום הטבעי בחו"ל. בית המשפט קבע כי:

"הטעם שבגינו בחר המערער להגיש את תביעתו דווקא בישראל ולא בגרמניה, כפי שהיה מצופה ממנו לכאורה, מעיקרא, והוא גם החל שם בהליך גישור, נשאר עלום. התנהלות מעין זו, המבקשת מבית המשפט לרפא את הפגמים הנובעים מהתנהלותו הבלתי מוסברת דיה של המערער, היא בעייתית מאוד. לפיכך, כיון שהפורום הישראלי אינו הפורום הנאות, ולא נמצא הסבר נאות לדרך שבה פעל המערער, אין מקום להתערבות בהכרעתו של בית המשפט קמא" שהורה על דחיית התביעה מחמת פורום לא נאות.

1. כפי שציין פרופ' מ. קרייני בספרו "השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומי", המכון למחקרי חקיקה ע"ש סאקר (2002), בעמ' 28:

"כמו כן, תנאי מהותי הכרחי להפעלת הדוקטרינה של הפורום הבלתי נאות הוא קיומו של פורום חלופי שבו יוכלו הצדדים להתדיין אם תתקבל הטענה של פורום בלתי נאות בפורום המקורי. אם אין בנמצא פורום כזה אזי יש לדחות את הטענה של פורום בלתי נאות. נכון גם להדגיש, כי משמעותו של תנאי זה היא רחבה יותר מהמשמעות הטכנית המסתפקת בהימצאותו של פורום המוכן לדון בתובענה, ונדרש שהפורום החלופי המוצע יערוך משפט הוגן תוך שמירה על רמה מינימלית של שאיפה לעשיית דין צדק עם הצדדים."

1. צדק בית המשפט קמא כאשר קבע בפסק דינו, שגם אם תנאי מהותי והכרחי להפעלת הדוקטרינה של פורום לא נאות הוא קיומו של פורום חלופי שבו יוכלו הצדדים להתדיין, הרי שבמקרה דנן תנאי זה מתקיים, משום שאין דבר המונע מהמערערת להגיש תביעה רכושית ברוסיה ולהתדיין שם, על אף שלא ניתן להבטיח לה זכייה וקבלת הסעד. המבחן הוא אינו מבחן סיכויי קבלת הסעד, אלא רק מבחן פתיחת שערי בית המשפט לדיון בסעד ללא מכשול. שהרי אחרת, עסקינן ב"פורום שופינג" בלבד. לדוגמא: אם קיימת מדינה שבה שיטת המשפט אינה מאפשרת לנשים לתבוע, בוודאי שלא נורה לאישה להגיש באותו פורום זר את תביעתה אף אם הפורום הנאות הוא באותה מדינה זרה. אולם, אם למשל, שיטת המשפט בפורום הזר אינה מכירה בפיצוי על חוסר תום לב בשלב המשא ומתן לכריתת חוזה, אין לאפשר את פתיחת שערי בית המשפט בישראל בשל כך בלבד אם הפורום הישראלי אינו נאות, שהרי זהו "פורום שופינג" מובהק שאין לאפשר.
2. יש לבחון אפוא האם מקרה דנן, שבו המערערת טוענת שהיא לא זכאית לקבל ברוסיה את הסעד הרכושי שהיא עותרת לו, מאחר שהדין הרוסי לא מכיר במעמד של ידועה בציבור כמי שזכאית למחצית מהרכוש שהצטבר בחיים המשותפים, מצדיק את פתיחת דלתו של בית המשפט הישראלי, למרות שהפורום הטבעי והנאות הוא ברוסיה? לכאורה, קיים הסבר סביר להתנהלותה של המערערת שעה שלא הגישה את תביעתה ברוסיה ביודעה שאין לה סיכוי לקבל שם סעד. האם בעניינינו יש לקבוע שיחול החריג להפעלת הכלל של דחיית התביעה מחמת טענת פורום לא נאות לאור ההלכה כי: "גם בתורת המשפט הבינלאומי הפרטי, אחד השיקולים לצורך הכרה בסמכות שיפוט במקרים קשים הוא, שהתובע אינו יכול למצוא תרופה יעילה בבית משפט של מדינה אחרת" (ע"א 3868/95 ורבר נ' ורבר, פ"ד נב(5) 817 (1998) בפסקה 37).
3. אני סבור כי לאחר שהמשיב הרים את הנטל הכבד שהוטל עליו להוכיח שישראל אינה מהווה פורום נאות לדון בתביעה ולאחר שהוכיח שמירב הזיקות וצפיית הצדדים היתה שהסכסוך יידון ברוסיה שהיא הפורום הטבעי לדון בסכסוך, עבר הנטל להוכיח שלא ניתן לקבל את הסעד המבוקש ברוסיה לכתפי המערערת, כפי שטוען המשיב (עמ' 2, שורה 18 לפרוטוקול הדיון בערעור).
4. האם המערערת עמדה בנטל זה? אני סבור שהתשובה היא שלילית. המערערת לא הגישה חוות דעת של הדין הזר הקובעת שהיא לא תוכל בשום מקרה ובשום דרך לתבוע ברוסיה רכוש שנרכש בחיים המשותפים ושרשום רק על שם המשיב. המערערת טענה בסיכומיה בבית המשפט קמא (סעיף 75) שהמשיב הוא זה שטען שהדין הרוסי לא מכיר במעמדה של ידועה בציבור והוא אף צירף לתצהירו חוות דעת של מומחה לדין הרוסי שתומך בטענה זו.
5. ברם, מעיון בחוות הדעת שהגיש המשיב בבית המשפט קמא מטעמו ושנערכה ע"י המומחית גב' דיוז'בה אולגה, לא ניתן להסיק שהמערערת לא יכולה לקבל כל סעד בתביעה רכושית. בחוות הדעת נאמר שעל פי הדין הרוסי, רק ביחס לזוגות נשואים החוק קובע שהם צריכים לחלק את כל הנכסים שצברו באופן שוויוני "אפילו אם למי מהם לא היו הכנסות כלל במהלך הנישואין" ודין זה לא חל על ידועים בציבור. בחוות הדעת נקבע כי ידועים בציבור "לא ייחשבו לנישואין, ולא יהיו להם השלכות משפטיות כלשהן הנובעות מהנישואין". ברם, לא נקבע כי נסתם הגולל על אפשרות שהמערערת תזכה ברכוש הרשום ע"ש האיש מכוח דיני החוזים או דינים אזרחיים אחרים שייתכן שקיימים בדין הרוסי כגון דיני הנאמנות. לא הוכח למשל שלא ניתן להוכיח על פי הדין הרוסי כוונת שיתוף ספציפי בנכסים או שלא ניתן לקבל סעדים מכוח דיני החברות או דיני השותפויות.
6. מעיון בתביעה שהגישה המערערת עולה שהיא השתיתה את עילת תביעתה על דיני החוזים. בסעיפים 38-39 לתביעתה טוענת המערערת כי: "ההסכם שבין הצדדים היה שהם שותפים בכל דבר ועניין, לרבות בפן הרכושי. הסכמה זו נכרתה בעת שהקשר הזוגי והאינטימי בין הצדדים התהווה ... הסכמה זו הביאה לידי כך שהנתבע היה הרוח החיה הן לגבי זכויות הרשומות על שמו של הנתבע והן לגבי זכויות הרשומות על שם התובעת ... כך עם תחילת הקשר, בשנת 2002, הקימו הצדדים חברה בשם "לוגיסטיקה" כאשר על שם הנתבע נרשמו 51% מהחברה ועל שם התובעת נרשמו 49% מהחברה. התובעת אף הוגדרה כמנהלת החברה".
7. המשיב הכחיש טענות אלו בכתב ההגנה שהגיש (סעיפים 142-143) ואולם הוא לא טען שלא קיימת למערערת עילת תביעה מסוג זה בדין הרוסי וחוות הדעת של הדין הזר שהוגשה מטעמו, לא התייחסה כלל לטענה זו שמבוססת על דיני החוזים או על דיני השותפות. יודגש כי הפורום הזר ייפסל אם התובע לא יוכל למצוא תרופה כלשהי בפורום הזר ולא במקרה בו קיימת מניעות בעילה אחת בלבד מכלל העילות שעומדות בפני התובע.
8. ב"כ המשיב אף התחייב בדיון שהתקיים לפנינו, שלא יטען ברוסיה כל טענת סף או טענה מקדמית כגון פורום לא נאות או התיישנות או שיהוי שלא תאפשר את בירור התביעה לגופה למעט טענת העדר עילה (שם, עמ' 2 שורות 28-30). המערערת לא הוכיחה שהיא לא תוכל לזכות ולו בחלק מתביעתה בבית המשפט הרוסי בגין העילה החוזית - הסכמית שהיא ביססה עליה את תביעתה בישראל. ב"כ המערערת טען בדיון כי "אין כנראה עילות אחרות. אין עילות אחרות. העילה היא עילה של בני זוג שהיו ידועים בציבור. לטעמנו עם כוונת שיתוף ברורה ביניהם. בישראל זה מוכר ככל שזה יוכח. ברוסיה זה לא מוכר" (עמ' 8 לפרוטוקול, שורות 1-3). אין די לטעון טענה זו. בניגוד לטענת ב"כ המערערת כי: "אני לא צריך להוכיח את זה" (שם, שורה 4), היה על המערערת להוכיח טענה זאת בבית המשפט קמא באמצעות בקשה למינוי מומחה להוכחת הדין הזר. שהרי כידוע, דין זר הוא בגדר עובדה שצריך להוכיח אותה. משהמערערת כשלה להוכיח שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי בבית המשפט ברוסיה ולא הוכיחה את החריג לכלל של דחיית תביעה במקרה של פורום לא נאות, דהיינו שהיא לא יכולה לקבל כל סעד רכושי או כספי ברוסיה, המצב המשפטי הוא שיש לדחות את התביעה כפי שקבע בית המשפט קמא.
9. במקרה דנן, אין גם להתעלם מכך שכיום המערערת לא מתגוררת בארץ, היות שהיא גורשה מישראל לאחר שהתגלה שהיא זייפה תעודת לידה על מנת לקבל מעמד בישראל שלא כדין. אין זה מוצדק שמערכת המשפט הישראלית העמוסה לעייפה, תקצה משאבים לטובתה של תובעת שפעלה בדרך זו. תתכבד המערערת ותגיש את תביעתה ברוסיה שבה היא מתגוררת, שהוא הפורום הטבעי לדון בזכיות הרכושיות והכספיות המגיעות לה לטענתה, לאור חיי הזוגיות שהתנהלו בין הצדדים ברוסיה.
10. אין גם מקום להתערב בסכום ההוצאות שנפסקו לחובת המערערת לאור ההלכה לפיה ערכאת הערעור לא תתערב ככלל בנושא זה. אכן, מדובר בסכום הוצאות גבוה מאוד החורג מסכום ההוצאות המקובל. ברם, משהושקעו ע"י המשיב משאבים ניכרים בהליך שהתקיימו בו כמה ישיבות הוכחות והוגשו במסגרתו מסמכים רבים, לא ניתן לקבוע שסכום ההוצאות בלתי סביר לחלוטין.
11. סיכומו של דבר: אציע לחברתי וחברי לדחות את הערעור, ואולם לאור שיעור ההוצאות הגבוה שנפסק בבית המשפט קמא, אני סבור שאין מקום לפסוק הוצאות גם בערעור והערובה שהפקידה המערערת תושב לה באמצעות ב"כ.

______________

נפתלי שילה, שופט

השופטת עינת רביד – אב"ד:

אני מסכימה.

_______________

עינת רביד, שופטת, אב"ד

השופט גלעד הס:

אני מסכים.

_______________

גלעד הס, שופט

הוחלט כאמור בפסק דינו של כב' השופט נפתלי שילה.

פסק הדין מותר לפרסום בכפוף להשמטת הפרטים המזהים.

ניתנה היום, ג' אב תשפ"ב, 31 יולי 2022, בהעדר הצדדים.