בימ"ש לענייני משפחה ת"א, השופטת ורד שביט פינקלשטיין: החלטה בעניין פיצול דיון וצירוף צדדים שלישיים (תמ"ש 62519-11-20)

החלטה

1. עסקינן בתביעה אשר כותרתה "תביעה לאיזון משאבים ולהצהרה על שיתוף בנכסים ספציפיים" שהגישה התובעת כנגד עזבון המנוח ס' ב' ז"ל (באמצעות שלושת ילדיו – יורשיו – הנתבעים 1-3) וכן צדדים שלישיים נוספים למתן הסעדים המפורטים להלן:

"א. להורות על ביצוע איזון משאבים של כלל נכסי עיזבון המנוח מכל מן וסוג שהוא, לרבות מניות וניירות ערך, חשבונות בנק, נכסי נדל"ן, פוליסות ביטוח, זכויות פנסיוניות וכיו"ב, בישראל או בחו"ל, בין התובעת, אלמנתו של המנוח ס' ב', לבין עיזבון המנוח באמצעות שלושת ויורשיו (פרט לתובעת), הן בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 (להלן: "חוק יחסי ממון") והן בהתאם להלכת השיתוף בנכסים ספציפיים;

ב. לקבוע כי בגדר נכסי העיזבון לצורך ביצוע איזון המשאבים יכללו כל הנכסים שנצברו, לרבות עליית ערך הנכסים שהיו בבעלות המנוח עובר לנישואיהם, החל מהמועד בו החלו בני הזוג לנהל חיים משותפים, בשנת 2007, עובר לנישואיהם הפורמליים בשנת 2013;

ג. להצהיר כי הסכם הממון מיום 12.02.14 בטל ומבוטל, בין מחמת שהוחלף בהסכם אחר שלא אושר על ידי בית המשפט, בין מחמת היותו הסכם למראית עין בלבד, בין מחמת פגמים בכריתתו ובין מחמת הפרתו היסודית על ידי המנוח – שלא העביר את הנכסים המנויים בו לתובעת – ובין מחמת זניחתו על ידי הצדדים;

ד. למנות רו"ח חוקר ולהקנות לו סמכויות נרחבות לשם איתור וכינוס כל נכסי העיזבון, הן בישראל והן בקנדה, לרבות נכסים שהמנוח החזיק באמצעות נאמנים – הנתבעים ו/או אחרים;

ה. למנות רו"ח ומעריך שווי כל נכסי העיזבון שהם בני איזון;

ו. להצהיר כי התובעת זכאית לקבלת מחצית מזכויות הבעלות בבית המגורים של בני הזוג שברחוב --- במונטריאול, מכוח הלכת השיתוף בנכס ספציפי וליתן צו עשה המורה על רישומה של התובעת כבעלים של מחצית הבית".

1. במסגרת התביעה הנ"ל, יש צורך להכריע בשתי סוגיות מקדמיות, ואלו הן:
2. המתווה הנכון והיעיל לניהול התביעה.
3. בקשת התובעת לצירוף הנתבעים 5 ו – 6 כצד לתביעה.
4. יצוין, כי בין התובעת (כאן) לבין יורשי המנוח מתנהלים הליכים משפטיים ענפים ומורכבים במקום מושבו של המנוח והתובעת בקנדה בנוגע לירושת המנוח וכן בנוגע לזכויות נוספות אשר לטענת התובעת מגיעות לה מכוח נישואיה למנוח ובכלל כך בבית המגורים של הצדדים ברחוב --- במונטריאול בקנדה (להלן: "בית המגורים בקנדה") ועוד.
5. כן, יצוין כי לנוכח ההליכים המשפטיים המתנהלים בקנדה, הגישו הנתבעים 1-4 (כאן) בקשה לסילוק התביעה על הסף מחמת פורום לא נאות ולחילופין בקשה לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד (בקשה מס' 11). בקשה זו אינה חלק מהחלטתי ודיון בעניינה ייקבע בנפרד.

תמצית הרקע העובדתי והדיוני הכללי:

1. התובעת הינה אלמנתו של המנוח ס' ב' ז"ל (להלן: "המנוח").
2. המנוח, יליד 1951 אזרח ישראלי בעבר ואזרח קנדי בעת פטירתו, נפטר בבית החולים בקנדה ממחלת הקורונה ביום 6.10.2020 ונקבר בישראל.
3. התובעת והמנוח נישאו זל"ז כדמו"י בישראל ביום 9.5.2013 כאשר לטענת התובעת כבר משנת 2007 היו ידועים בציבור ומשנת 2008 ניהלו משק בית משותף.
4. לתובעת שתי בנות קטינות מנישואיה הקודמים (בנות 15 ו – 17 שנים בעת הגשת התביעה) ולמנוח שלושה ילדים בגירים מנישואין קודמים, הם הנתבעים 1-3. הנתבעים 1 ו – 3 הם אזרחים ישראלים המתגוררים בישראל ואילו הנתבע 2 הוא אזרח ותושב קנדה המתגורר במונטריאול שבקנדה.
5. לטענת התובעת, המנוח היה איש עסקים מוצלח שעשה הון עתק בעסקיו בעיקר בתחום הנדל"ן כך שבעת פטירתו היו בבעלותו, בין במישרין ובין בעקיפין, נכסים רבים בישראל ובחו"ל המוערכים במאות מיליוני שקלים לפחות והצדדים חיו ברמת חיים גבוהה ביותר של האלפיון העליון.
6. עוד לטענת התובעת, הגם שהמנוח היה עתיר ממון ובעל נכסים רבים הוא נהג באופן שיטתי ומחושב להימנע מרישום נכסים כלשהם על שמו. המנוח נהג לרשום את נכסיו על שם ילדיו ועל שם אחרים שהחזיקו עבורו את הנכסים והכספים בנאמנות תוך שהגורמים שעל שמם נרשמו הנכסים ידעו היטב כי מדובר ברישום למראית עין בלבד וכי אין להם כל זכויות באותם נכסים. לטענת התובעת, דפוס התנהלות זה של המנוח היה נעוץ בתכנוני מס אגרסיביים של המנוח והנתבע 1 שהיה שקוע עד הצוואר בעסקי אביו המנוח כמו גם לצורך הגנה על נכסי המנוח מפני גורמים מפוקפקים עמם הסתבך.
7. ביום 10.1.14 חתמו התובעת והמנוח על הסכם יחסי ממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 12.2.14 בפני מותב זה (תה"ס 21657-01-14) (להלן: "הסכם הממון").
8. בהתאם לאמור בהסכם הממון, קבעו הצדדים משטר של הפרדה רכושית מלאה ומוחלטת הן בנוגע לרכוש שנצבר ו/או נרכש עד למועד חתימת ההסכם והן לגבי רכוש שיירכש לאחר החתימה על ההסכם תוך שצוין כי ידוע לתובעת שבכוונת המנוח להעניק את כל רכושו לילדיו ו/או לצאצאיהם. כן, נקבעו בין היתר הוראות (עם התניות שונות) בנוגע לרכישת דירת מגורים עבור התובעת בפרויקט מגורים ברחוב ---ת"א וכן לתשלום מזונות לאחר פטירת המנוח בסך 500,000 ₪ עבור התובעת ובנותיה. בנוסף נרשמה התובעת כמוטבת בפוליסת ביטוח של המנוח בחו"ל בשיעור 300,000 $ (ר' סעיפים 19-22 וסעיפים 26-27 להסכם).
9. יצוין, כי התובעת מתכחשת להסכם הממון ועותרת לבטלותו בטענה כי ההסכם נחתם על מנת להפיס את דעתם של ילדי המנוח שהביעו מורח רוח על נישואיו עם התובעת שהיתה צעירה ממנו בכ – 30 שנה. כן, לטענת התובעת, הסכם הממון נחתם למראית עין בלבד, אולם בפועל המנוח אמר לה שהוא רואה בה שותפה מלאה בכל נכסיו ולא היתה כל משמעות אמיתית מבחינתו להסכם ביניהם.
10. ביום 3.3.16 הגישו הצדדים בקשה בהסכמה אף היא בפני מותב זה לצירוף נספח מתקן (תה"ס 6445-03-16) (להלן: "הנספח המתקן").
11. במסגרת הנספח המתקן נקבע כי כלל הוראות הסכם הממון מיום 10.1.14 הינן בתוקף למעט הוראות סעיפים 19-22 אשר מתייחסות לרכישת הדירה ב~~~ בת"א אשר אינן יכולות להתבצע בפועל, ומשכך במקום דירה זו הוסכם כי תירכש לתובעת דירה חלופית בבית המגורים של הצדדים ברח' --- בת"א (להלן: "דירת המגורים בת"א") אשר תירשם על שם התובעת בלשכת רישום המקרקעין. כן, התחייב המנוח להעמיד בתוך 6 חודשים לטובת התובעת סך של 500,000 ₪ מחברת ד'. ס'. א'.
12. יצוין, כי בסופו של יום הנספח המתקן לא אושר לאור כך שהצדדים לא התייצבו מספר פעמים לדיון שנקבע לאישורו והבקשה נמחקה (ר' פסק הדין מיום 16.11.16).
13. כנטען בכתב התביעה, בשנת 2015 הוגש כתב אישום כנגד המנוח וכנגד ארגון פשיעה נוסף עמו הסתבך המנוח בגין עבירות כלכליות שונות. בעקבות הרשעת המנוח נידון המנוח לעונש מאסר בפועל של 18 חודשים בניכוי תקופה מעצרו, לקנס של 1,000,000 ₪, לתשלום פיצויים לקורבנות העבירות של כ – 9.1 מיליון ₪ ולגירושו מישראל.
14. לקראת סוף שנת 2016 עת סיים המנוח לרצות את עונשו בגין העבירות בהן הורשע ושוחרר מהכלא בישראל, גורש המנוח מישראל ועבר להתגורר במונטריאול קנדה. בסוף שנת 2017 הצטרפה אליו התובעת ועברה להתגורר עם המנוח בקנדה.
15. כאמור, ביום 6.10.20 הלך המנוח לעולמו בקנדה.
16. ביום 24.11.20 הגישה התובעת את התובענה דנן כנגד הנתבעים 1-6 ועתרה למכלול הסעדים כמפורט לעיל.
17. לטענת התובעת, הנתבעים 4-6 החזיקו במועד פטירת המנוח נכסים בנאמנות עבור המנוח והינם מחזיקים כיום נכסים אלו בנאמנות לטובת העזבון, כמפורט להלן:
18. הנתבעת 4 - הינה חברה להחזקת נכסי נאמנות אשר רשומה בבעלות מלאה ע"ש עו"ד א' פ' (להלן: "עו"ד פ'"). לטענת התובעת, עו"ד פ' היתה אשת אמונו ומיופת כוחו של המנוח בישראל במשך שנים ארוכות. כן לטענת התובעת, בעת פטירת המנוח, החזיקה הנתבעת 4 בנאמנות עבור המנוח ב– 55% מניות חברת א' א. ב. בע"מ (להלן: "חברת א'"), שבבעלותה נכסי נדל"ן בשווי של מאות מיליוני שקלים בישראל. כן לטענת התובעת, במהלך השנים, עו"ד פ' קיבלה מהמנוחה מעת לעת הוראות לביצוע פעולות שונות בקשר עם נכסי המנוח בישראל, לרבות הוראות בדבר העברות כספים, ביצוע עסקאות בנכסים, פירעון הלוואות, תמיכה כספית בילדי המנוח בישראל וכיוצ"ב.
19. הנתבע 5 – הינו תושב ואזרח ישראל, אשר לטענת התובעת, החזיק עבור המנוח בנאמנות 45% ממניות חברת א'.
20. הנתבעת 6 – הינה אזרחית ישראלית, אשר לטענת התובעת, החזיקה עבור המנוח בנאמנות ב – 5% ממניות חברה ישראלית נוספת שהיתה בבעלות המנוח בישראל, ד' ס' א' בע"מ (להלן: "חברת ד' ס' א'"). לטענתה, 95% מהמניות של חברת ד' ס' א' מוחזקות ע"י בנו של המנוח – הנתבע 1.
21. לטענת התובעת, מאז פטירת המנוח, הנתבע 2 בנו של המנוח שהינו השולט העיקרי בפועל בנכסי המנוח, מתנכל לה ומנסה לנשל אותה מזכויותיה לקבל מחצית משווי נכסי המנוח. בנסיבות אלו, לאור חששה של התובעת כי הנתבע 2 יבצע הברחות רכוש מנכסי העיזבון, לרבות עסקאות ורישומים פיקטיביים על שם צדדים שלישיים, הגישה התובעת ביום 6.12.20 בקשה למתן צווים זמניים כנגד הנתבעים 1-6 וכנגד החברות הישראליות (חברת א' וחברת ד' ס' א'), במטרה למנוע הברחת נכסים מהעיזבון (בקשה מס' 4).
22. הבקשה למתן צווים זמניים נדונה בפני כב' הרשמת עינת גלעד משולם אשר לאחר הליך ממושך ניתנה החלטתה מיום 14.06.2021 לקבלת הבקשה באופן חלקי ולמתן הסעדים הבאים:

"לנוכח האמור לאחר בחינת השיקולים כמפורט בהחלטה זו, מתקבלת הבקשה בחלקה כדלקמן:

1. צו מניעה זמני, האוסר לבצע דיספוזיציה בנכס מקרקעין ב---, שמחצית מהזכויות בו רשומות על שם המנוח ומחציתן על שם משיב 2.
2. צו מניעה זמני האוסר על דיספוזיציה במניות חברת א' המוחזקות על ידי משיבה 4.
3. צו מניעה זמני האוסר על דיספוזיציה במניות חברת ד' ס' א' המוחזקות על ידי משיב 1.

מובהר, כי אין בצווים הללו למנוע מהמשיבים להמשיך ולפעול בזכויות בחברות א' וד' ס' א' בדרך העסקים הרגילה, אולם נאסר עליהם לפעול לגריעת חלקה של המבקשת לכאורה בזכויות אלה".

1. כאמור, ביום 21.01.2021 הגישו הנתבעים 1-4 בקשה לסילוק התובענה דנן על הסף מחמת פורום לא נאות ולחילופין לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד וזאת מאחר ולטענתם מתנהלים הליכים משפטיים תלויים וחופפים בקנדה (בקשה מס' 11). יצוין, כי הליכים משפטיים אלו לא פורטו בתביעת התובעת.
2. לטענת הנתבעים 1-4, הנתבע 2 הגיש ביום 13.11.20 בקשה בקנדה לקיום צוואת המנוח מיום 28.2.1989 מכוחה מונה כמנהל עזבונו של המנוח. מנגד, טוענת התובעת כי עת היה המנוח על ערש דווי כשהוא מאושפז בבית החולים בקנדה בעקבות מחלת הקורונה, שלח ביום 28.3.2020 הודעת דוא"ל לנוטריון ועורך הדין שלו בקנדה – מר ז', במסגרתה כתב "כל מה שבבעלותי על שם הילדים" וציווה 10% מכלל נכסיו לתובעת ו – 10% נוספים לבנותיה של התובעת.
3. עוד לטענת הנתבעים 1-4, במסגרת ההליכים המשפטיים המתנהלים בקנדה, הגישה התובעת ביום 14.7.2020 בקשה לצו שיאסור על פינויה מבית המגורים בקנדה וזאת בהתבסס על הטענה כי בהתאם לדין בקנדה היא זכאית ל"הגנת דירת המגורים" ורשמה מעין הערת אזהרה על המקרקעין מכוח הבקשה. כן התובעת פנתה לחב' הביטוח ששילמה לה תקבולי ביטוח בסך של כ -300,000 $ ביום 30.10.20 וזאת מכוח הסכם הממון שנכרת בשנת 2014.
4. כן, לטענת הנתבעים 1-4, ביום 23.11.2020 הגישה התובעת תביעה בקנדה להצהרה על גדרי הירושה המשפחתית, מתן צו בדבר משטר הזוגיות המשפחתי המשפטי המחייב ובקשה לתמיכה כלכלית. לטענת הנתבעים, במסגרת ההליכים המתנהלים בקנדה, הציגה התובעת את אותה מסכת עובדתית שהציגה כאן כשהיא מתמקדת בדין החל בקוויבק ואף טענה כי יש להחיל על בני הזוג את הלכות השיתוף הנוהגים על פי הדין בקוויבק.
5. עוד פירטו הנתבעים 1-4 שורה של נימוקים מדוע על התביעות להתברר בקנדה ולא בארץ, בין היתר, לאור כך שההליכים שם כבר מתנהלים והן לאור הסכמת התובעת לנהל שם את ההליכים שכן התובעת עצמה עתרה למתן סעדים הדומים לסעדים דכאן ואף הסכימה לנהל את ההליך הנוגע לצוואת המנוח וכן הגישה התנגדות לקיום הצוואה, לאור הצוואה המאוחרת לכאורה, שערך המנוח בעת שהותו בבית החולים. כן, עיקר הנכסים שבמחלוקת נמצאים בקנדה, כאשר המנוח חי למעלה מ 40 שנה בקנדה וכאשר התובעת עצמה טענה טענות לזכויותיה בהתבסס על הדין הקנדי, כאשר התובעת עתרה בקנדה למינוי בעלי תפקיד לשם איתור נכסי העיזבון. הלכה למעשה טוענים הנתבעים 1-4, כי התביעה דנן מהווה תמונת ראי של תביעת התובעת בקנדה הן לגבי שאלת תוקף הצוואה משנת 1989 והן בכלל ועל כן יש להמתין להכרעת בית המשפט בקנדה, שכן הכרעות אלו בעלות משמעות להליכים כאן, עת מדובר בסעדים חופפים.
6. ביום 12.4.21 התקיימה ישיבת קדם משפט במעמד הצדדים במסגרתה הועלו מספר סוגיות מקדמיות על הפרק.
7. ביום 27.4.2021 הגישה הנתבעת בקשה לצירוף הנתבעים 5-6 לכתב התביעה.
8. מיני אז, הגישו הצדדים בקשות שונות לצירוף ראיות ו/או מסמכים שונים לתיק לרבות מההליכים המתנהלים בקנדה.
9. נפנה עתה לבחינת הסוגיות הרלבנטיות בהליך זה.

המתווה הנכון והיעיל לניהול התביעה:

1. כאמור, ביום 12.4.2021 התקיים דיון בפני במעמד הצדדים, במסגרתו ניסיתי להביא את הצדדים לידי הסכמה בדבר מתווה הדיון ובכלל כך פיצול הדיון באופן שתתברר תחילה סוגיית תוקפם של הסכמי הממון, קביעת בעלי הדין בתיק, צירוף/ מחיקת בעלי דין, סמכותו של ביהמ"ש לדון בנכסים הנמצאים מחוץ לישראל ועוד.
2. לאור היעדר הסכמה בין הצדדים בדבר המתווה הדיוני, הוריתי לצדדים להגיש ניירות עמדה בנוגע למתווה הדיון וגדרי המחלוקת. יפורטו להלן עמדות הצדדים בעניינים אלו;

עמדת התובעת:

1. לטענת התובעת, טרם הגיע המועד בו ניתן לקבוע האם יש לפצל את הדיון באופן שתחילה יתקיים משפט זוטא בשאלת תוקפם של הסכמי הממון, שכן מרבית הנתבעים טרם הגישו כתב הגנה. הגשת כתבי הגנה הכרחית על מנת לגלות מה הן הפלוגתאות הדורשות הכרעה מוקדמת בהליך וכן על מנת להכריע בשאלת תוקפם של הסכמי הממון.
2. כן טענה התובעת כי אין צורך בתיקון כתב התביעה, שכן בתביעה לאיזון משאבים, ההלכה אינה מחריגה נכסים מעבר לים. כן, לא תהיה השפעה על ההליכים בקנדה שכן ההליכים בקנדה אינם עוסקים באיזון משאבים של נכסי המנוח. עם זאת, התובעת מסכימה לתקן את כתב התביעה, כך שלא יכלול סעדים הנוגעים לאיזון משאבים בנכסי העיזבון מחוץ לישראל וזאת בכפוף למחיקת בקשת הנתבעים 1-4 לסילוק התביעה על הסף בטענת פורום לא נאות ועיכוב הליכים.
3. אשר למחיקת הנתבעים 4-6 מכתב התביעה: התובעת מתנגדת למחיקת הנתבעת 4, הן מאחר שהנתבעת 4 לא הגישה כל בקשה בעניין והן מאחר שהנתבעת 4 הינה מעין נכס של המנוח אשר רשום ע"ש עו"ד פ' המחזיקה בו בנאמנות עבור המנוח ועל כן בהיותו נכס מנכסי העזבון הוא יושפע מכל החלטה שתינתן במסגרת ההליך.
4. אשר למחיקת הנתבעים 5 ו – 6: התובעת מתנגדת למחיקתם והגישה בקשה לצרפם להליך.

עמדת הנתבעים 1-4:

1. בניגוד לנטען ע"י התובעת לפיה הלכת מוזמביק אינה מונעת הכללת נכסים המצויים בחו"ל בתביעה לאיזון משאבים, הרי שהתובעת עצמה עתרה בקנדה לצו המורה על רישום התובעת כבעלים של מחצית בית המגורים בקנדה. אף פסק הדין אליו מפנה התובעת – תמ"ש (י-ם) 17223-03-12 נ. נ' נ. (פורסם בנבו ביום 30.10.13) קובע : "עניינה של תובענה אובליגטורית לאיזון משאבים אינו בבעלות בנכס ספציפי, בגדרה ממילא לא יתבקשו ולא יינתנו סעדים אופרטיביים בנוגע לרישום הנכס בחו"ל, העברת הבעלות וכו', וכל עניינה בשומת מסת הנכסים הכוללת ועריכת איזון בין הצדדים". בדומה, אין זה ראוי שביהמ"ש יורה על מינוי רו"ח חוקר או בעל תפקיד לניהול נכסים בקנדה והדברים נכונים ביתר שאת עת הצדדים מתגוררים בקנדה ומנהלים שם הליכים משפטיים ענפים בעניינים אלו.
2. כן, התובעת עצמה מודה בסעיף 5 לנייר העמדה, כי בהליכים המתבררים בקנדה היא עותרת למתן צווים אופרטיביים בנוגע לנכסים המצויים בישראל. כן התובעת עתרה בקנדה למתן צווים הזהים לצווים שהיא מבקשת כאן. על כן מאחר מדובר באותם סעדים הנתבעים בביהמ"ש בקנדה, יש להורות על מחיקת התביעה ולפחות על מחיקת אותם חלקים העוסקים בנכסים וסעדים שמחוץ לישראל ולחילופין להורות על סילוק כתב התביעה מחמת פורום לא נאות או לכל הפחות לעכב את בירור התביעה בשל הליך תלוי ועומד.
3. עם זאת מוסכם על הנתבעים 1-3 כי התובעת תגיש תביעה חדשה אשר תעסוק רק בשאלת תוקפו של הסכם הממון והמשמעויות הנגזרות ממנו ולחילופין תתקן את כתב התביעה בהתאם, תוך שתביעה תחומה זו תתברר על ידי בית המשפט.
4. אשר לנתבעת 4: התובעת עשתה דין לעצמה עת צירפה את הנתבעת ללא בקשת רשות מביהמ"ש וממילא אישור כזה לא ניתן ודי בכך בכדי למחוק את הנתבעת 4. אין ממש בטענת התובעת, כי הנתבעת 4 מחזיקה ברכוש המנוח, שכן אלו הן טענותיה גם כלפי הנתבעים 5 ו -6 ולאור כך שהם אינם בני משפחה, אינם צד למחלוקת בין היורשים ואין לה חלק בסוגיית הלכת השיתוף, יש למחקה מההליך.

עמדת הנתבע 5:

1. מעבר לטענת המשיב 5 כי יש למחוק את התביעה כלפיו, טען המשיב 5 כי אין מקומה של התביעה כנגדו בביהמ"ש לענייני משפחה, שכן הוא אינו נמנה עם בני משפחתו של המנוח ואין המדובר בתביעה של עזבונו של המנוח. מדובר בטענה לפיה המשיב 5 מחזיק במניות עבור המנוח – טענה המוכחשת ע"י המשיב 5.
2. עוד לטענת הנתבע 5, לו היה בסיס כלשהו שמניות המנוח מוחזקות בחברת א' בנאמנות עבור המנוח, מנהל העזבון היה דורש מהמשיב 5 לקבלן ומגיש תביעה קניינית לביהמ"ש המחוזי המוסמך. למשיב 5 אין כל נגיעה להליכים המשפטיים המתנהלים בין התובעת לבין יורשי המנוח. ככל ובסופו של ההליך עדיין תסבור התובעת כי היא זכאית לקבל את מניות המשיב 5, יהא באפשרותה להגיש תביעה מתאימה לביהמ"ש המוסמך.

עמדת הנתבעת 6:

1. הנתבעת 6 מצטרפת לעמדת הנתבעת 5 ומוסיפה כי הינה אישה מבוגרת ללא כל קשר משפחתי לעיזבון או לתובעת ונגררה להליך זה בעל כורחה. הנתבעת 6 אינה מחזיקה כספים כלשהם בנאמנות עבור עזבון המנוח ולכן עמדתה היא כי יש למחוק אותה מההליך.

דיון והכרעה:

1. כאמור, הצדדים לא הגיעו להסכמה בדבר מתווה הדיון, צמצום הפלוגתאות שבמחלוקת ותיקון כתב התביעה.
2. עם זאת, לבית המשפט סמכות (ואף חובה) להתוות את אופן ניהול ההליך בדרך שתיראה לו היעילה והצודקת ביותר בנסיבות העניין.
3. כאמור, התובעת הגישה תביעה להורות על איזון משאבים של כלל נכסי עיזבון המנוח, הן בהתאם לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973 והן בהתאם להלכת השיתוף בנכסים ספציפיים.
4. כידוע, המנגנון הקבוע בחוק יחסי ממון הינו בעיקרו מנגנון דיספוזיטיבי, ועל פיו בני הזוג חופשיים להסדיר ולעצב את יחסי הממון ביניהם כרצונם. הצדדים רשאים להתנות עליו ולקבוע מראש הסדר אחר כראות עיניהם ובהתאם לשיקול דעתם וזאת על ידי עריכת הסכם ממון בכתב ובכפוף לאישורו בדרך הקבועה בחוק (סעיפים 2-1 לחוק). עם זאת, כאשר הצדדים לא עורכים הסכם ממון, או כאשר נכרת הסכם ממון אך הוא שותק בנוגע לסוגיות שמוסדרות בחוק, יחול המנגנון הקבוע בחוק יחסי ממון (סעיף 3 לחוק).
5. הנה כי כן, בהתאם לסעיף 3 לחוק יחסי ממון, הסדר איזון המשאבים יחול כברירת מחדל כל עוד לא קבעו בני הזוג אחרת במסגרת הסכם ממון. לפיכך הסדר איזון משאבים לא יחול בעניינם של צדדים אם כרתו ביניהם הסכם ממון, ואישרו אותו בפני הערכאה המתאימה, שאז יחול ההסדר הרכושי עליו הסכימו בכתב (ראו: ע"א 486/87 אבידור נ' אבידור, פ"ד מב(3) 499).
6. בענייננו, אין חולק כי הצדדים ערכו הסכם ממון אשר אושר וקיבל תוקף של פסק דין ביום 12.2.14 ואף ערכו נספח מתקן להסכם הנ"ל בשנת 2016 אשר לא אושר בפני ביהמ"ש כמפורט לעיל, אלא שהתובעת מתכחשת להסכם ממון זה ועותרת לבטלותו מהסיבות המפורטות בכתב תביעתה.
7. בנסיבות אלו, לנוכח קיומם של הסכם הממון שאושר וקיבל תוקף של פסק דין והנספח לו כמפורט לעיל, מטעמים שבדין ומטעמים של ייעול ההליכים המשפטיים ולאחר ששקלתי ובחנתי את כל טענות הצדדים, נחה דעתי כי המתווה הדיוני הנכון והראוי בנסיבות העניין הוא פיצול הדיון, כך שתחילה תוכרע סוגיית תוקפו של הסכם הממון שנחתם בין הצדדים ונספח המתקן ובכפוף להכרעה בסוגיה זו, ייבחן המשך ההליך. ככל שייקבע כי הסכם הממון חסר נפקות ו/או חסר תחולה כלשהי, יהיה צורך להמשיך ולבחון את טענות התובעת לקביעת שיתוף כללי או ספציפי בנכסי המנוח מכוח חוק יחסי ממון בין בני זוג או מכוח דין אחר. עם זאת, ככל וייקבע כי יש תוקף להסכם הממון ולנספח המתקן, אזי ייתכן ויתייתר הצורך לדון בטענות אלו של התובעת הואיל והסכם הממון הוא שקובע ומסדיר את העניינים הרכושיים והממוניים בין התובעת והמנוח.
8. על כן, לנוכח סמכותו ואף חובתו של ביהמ"ש לנהל את ההליך בצורה היעילה והעניינית ביותר ולצמצם את גדרי המחלוקת, הנני רואה לנכון לקבוע כי התיק יתנהל באופן שתחילה תידון שאלת תוקפו ותחולתו של הסכם הממון והנספח לו בהתאם לטענות הצדדים ובהתאם להכרעה בסוגיה זו, יינתנו הוראות באשר לאופן המשך ניהול ההליך. קביעתי זו הינה בכפוף להכרעה בבקשה לסילוק על הסף מחמת פורום לא נאות ולחילופין לעיכוב הליכים בתיק, אשר עודנה תלויה ועומדת.

הבקשה לצירוף הנתבעים 5 ו -6:

1. כאמור, ביום 27.4.2021 הגישה התובעת בקשה לצירוף הנתבעים 5 ו – 6 כצדדים לתביעה, כאשר היא חוזרת על טענותיה בנייר העמדה שהגישה ומוסיפה כך: העובדה שהנתבעים 5 ו-6 אינם בני משפחה, אינה מונעת את צירופם שכן הם מחזיקים בנאמנות מניות עבור המנוח. המנוח הלווה כספים בסך של כ –40 מיליון ₪ לחברות שמצויות בחזקת הנתבע 5 עם בטחונות לטובתו. כן, הנתבעת 6 מחזיקה עבור המנוח בנאמנות ב – 5% ממניות חברת ד' ס' א'. על כן, יש לצרפם להליך, לאור כך שהם עלולים להיפגע מההליך. ככל והם לא יצורפו עלולה התובעת להיפגע שכן למעשה תמנע ממנה האפשרות לעמוד על זכויותיה כדין.
2. מנגד, הנתבעים 1-4 הגישו תגובה משותפת מטעמם לפיה הם מתנגדים לצירוף הנתבעים 5 ו – 6 כצדדים להליך. לטענתם מאחר והנתבעים 5 ו – 6 אינם בני משפחה כהגדרתם בחוק בית המשפט לענייני משפחה, אין כל בסיס לצרפם לכתב התביעה. לטענתם, בטרם ניתן יהיה לדון בטענות התובעת כנגד "עזבון המנוח" על הנתבעת להוכיח תחילה כי הסכם הממון "בטל" וזאת בנפרד ובמובחן משאלת היקף העיזבון. צירוף הנתבעים 5 ו -6 להליך וכן הנתבעת 4 רק יסרבל ויעכב את בירור ההליך דנן. כן טענו הנתבעים כי אשר לנתבעת 4 אשר מניותיה מוחזקות בנאמנות עבור הנתבע 2, כלל לא הוגשה בקשה לצירופה ועל כן יש למחקה ולו מטעם זה בלבד.
3. הנתבע 5 אף הוא מתנגד לצירופו מהנימוקים שפירט בנייר העמדה מטעמו כדלהלן: הוא אינו בן משפחה ואין לו כל נגיעה לסכסוך שבין התובעת והמנוח לבין ילדיו ויורשיו שעניינו כאמור איזון משאבים בין בני הזוג. כן טוען הנתבע 5, כי גם אם היה מחזיק במניות בנאמנות עבור המנוח, לתובעת אין כל עילת תביעה נגדו, שכן עילת התביעה נתונה רק לעיזבון ו/או לנתבע 2 שמונה כמנהל העיזבון ע"י ביהמ"ש בקנדה, כאשר הנתבע 2 העיד בפני כב' הרשמת כי אין לו כל תביעה נגד הנתבע 5.
4. הנתבעת 6 אף היא התנגדה לצירופה, חזרה על טענותיה כאמור בנייר העמדה מטעמה לפיהן אין לה קשר משפחתי לעיזבון או לתובעת. לטענתה, טענות התובעת באשר להחזקת מניות לכאורה עבור המנוח נכתבו באופן ערטילאי וכי בפועל אין היא מחזיקה כספים כלשהם בנאמנות עבור עזבון המנוח.

דיון והכרעה:

1. סעיף 6 (ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, תשנ"ה- 1995 (להלן: "חוק בית המשפט לענייני משפחה") מאפשר לביהמ"ש לצרף לתובענה אף בעלי דין שאינם עונים על הגדרת בן משפחה, וזאת כאשר לצורך בירור התובענה והכרעה בה הוא נדרש להיות צד לתביעה וכאמור בסעיף:

"בית משפט לעניני משפחה רשאי לצרף לתובענה מי שלצורך בירור התובענה והכרעה בסכסוך נדרש שיהיה צד לה, יהא נושא התובענה או שוויה אשר יהא".

1. לבית המשפט שיקול דעת עת יבחן בקשה לצירוף בעל דין. יפים הדברים שנאמרו בעניין זה בספרם של כב' השופט ש. שוחט ועו"ד שאוה, סדר הדין בבית המשפט לענייני משפחה, בעמ' 255-254 כדלקמן:

"צירופו של אותו צד שלישי אינו נעשה מאליו. בעל דין המבקש צריך להגיש בקשה לצירופו של אותו צד שלישי ואין די בהכללתו כצד לתובענה. הצד השלישי יצורף כנתבע, בהתקיים התנאי לכך כמפורט בסעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה. נתבע המבקש לצרף צד שלישי לתובענה יעשה זאת בדרך של הגשת הודעה לצד שלישי. הבקשה לצירוף תידון ותוכרע רק לאחר קבלת עמדתם של המשיב לתובענה ושל אותו צד שלישי שצירופו מתבקש. הטעם לכך הוא שיש צורך בהכרעה עובדתית ומשפטית בשאלת נחיצותו של הצד השלישי לבירור הבקשה וההכרעה בה. משום כך יש לתמוך את הבקשה לצירוף בתצהיר אשר ילמד על אותה 'נדרשות' המהווה בסיס והצדק לצירוף עצמו. גם אם הודיע הצד השלישי בתגובתו על הסכמתו להיות מצורף לתובענה – אין המדובר בשיקול דעת מכריע או בלעדי, המונע מבית המשפט להשתמש בשיקול דעתו לפי סעיף 6(ו) לחוק בית המשפט לענייני משפחה ולבחור שלא להורות על הצירוף אם לא ראה טעם בכך.

בשימוש בהוראה בית המשפט נדרש לא רק לשיקולי תועלת, המהווים שיקול בכל החלטה על הוספת בעל דין, אלא גם לשיקולי צדק. הטעם לכך נעוץ בתוצאות הצירוף – הכפפתו של צד שלישי, ובייחוד אם אינו בן משפחה, לסכסוך משפחתי המתנהל בערכאה שיפוטית שנגזרו לה סדרי דין וראיות מיוחדים. על בית המשפט הנדרש לצירוף לבחון אם הצדק והתועלת שבצירופו של אותו צד שלישי כבעל דין בתובענה עולים על הפגיעה בעניינו של אותו צד הנגרר לסכסוך משפחתי, שלפחות מנקודת ראותו אינו צד לו".

מן הכלל אל הפרט, לענייננו:

1. במקרה דנן, לאור כך שקבעתי כי המתווה הנכון לבירור התביעה הוא לדון תחילה בתוקפו של הסכם הממון והנספח לו ולאחר שבחנתי ושקלתי את כל טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי צירוף הנתבעים 4-6 בשלב זה של ההליך וטרם תתברר שאלת תוקפו ותחולתו של הסכם הממון רק יכביד על ניהול ההליך, יאריך אותו שלא לצורך ויסרבל אותו. להלן יפורטו הנימוקים ביסוד קביעתי זו.
2. אין חולק, כי הנתבעים 4-6 אינם בני משפחה כהגדרתם בחוק בית המשפט לענייני משפחה וברי כי בינם לבין התובעת לא התנהלו יחסים כלכליים ועל כן השיקול העומד ביסוד צירופם, הינו האם הם נדרשים בשלב זה לצורך הכרעה בסוגיית תוקפו של הסכם הממון.
3. במקרה דנן, כלל הנכסים אשר מוחזקים ע"י הנתבעים 4-6 אינם מהווים חלק מהנכסים המפורטים בהסכם הממון בין התובעת למנוח והנספח לו (יוער, כי דירת המגורים בת"א אשר היתה רשומה על שם חברת ד' ס' א' והיתה אמורה לעבור לבעלות התובעת בהתאם לסעיף 4 לנספח המתקן (ככל שיש לו תוקף) - הועברה לבעלות התובעת זה מכבר והתובעת אף מקבלת את דמי השכירות בגינה (ר' עדותה בפרוט' הדיון בפני כב' הרשמת מיום 27.4.21 בעמ' 23, ש' 9-18) וכן בקשר לקבלת הכספים מחברת ד' ס' א' בהתאם לסעיף 8 לנספח המתקן (ככל שיש לו תוקף) וככל שלא התקבלו כספים אלו, אזי מדובר בתביעה כספית מוגדרת בהיקפה); כך שנחה דעתי כי לא קיימת בשלב זה עילת תביעה לתובעת כלפי הנכסים המוחזקים ע"י הנתבעים 4-6 וכל עוד לא הוכרעה סוגיית תוקפו של הסכם הממון והנספח לו.
4. בנוסף, עיון בבקשות המקדמיות של הצדדים מלמד כי מדובר בנכסים אשר מעלים סוגיות מורכבות הנוגעות למניות המוחזקות בנאמנות במספר חברות אשר אינן רשומות ע"ש המנוח לרבות טענות בדבר הלוואות בעשרות מיליונים ₪ שהלווה המנוח לחברות אלו וזכויות שקמו למנוח מכוח הלוואות אלו כאשר הנתבעים 4-6 מכחישים את טענות התובעת בנוגע לחלקו של המנוח בחברות שבשליטתם, ולמעשה מתעוררות סוגיות כלכליות מורכבות שאינן נדרשות להכרעה בשלב זה של ההליך.
5. לכל האמור לעיל, יש להוסיף כי בנסיבות דנן סוגיית בירור היקף נכסי המנוח מעבר לאמור בהסכם הממון והנספח לו מורכבת עוד יותר לאור קיומם של ההליכים המשפטיים המתנהלים בקנדה בדבר ירושת המנוח וכן טענות התובעת בנוגע לקיומו של שיתוף ספציפי בנוגע לנכסים המצויים בקנדה המוקנים לה לטענתה מכוח נישואיהם למנוח. בנוסף, יש צורך לדון במקרה דנן בבקשה לסילוק על הסף מחמת פורום לא נאות ולחילופין בקשה לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד לאור ההליכים המשפטיים המקבילים המתנהלים בקנדה, בנוגע לצוואת המנוח ועיזבונו וכן בנוגע לזכויות נוספות להן עתרה התובעת בקנדה, מכוח נישואיה למנוח.
6. בנסיבות אלו, צירוף הנתבעים 4-6 בשלב זה של ההליך, עוד בטרם הכרעה בתוקפו של הסכם הממון והנספח המתקן ולנוכח המורכבות המפורטת לעיל, עלול רק להאריך את ההליך שלא לצורך, לפגוע ביעילות הדיון ולגרום לצדדים הנוספים להוציא משאבים רבים, אשר ייתכן ולא יהא בהם צורך, ככל וייקבע כי הזכויות הרכושיות של התובעת מוגבלות אך ורק לרכוש אשר מפורט בהסכם הממון ו/או בנספח לו (מבלי לקבוע מסמרות). עם זאת, מובהר ומודגש כי ככל וייקבע ואין תוקף להסכם הממון והנספח לו, תישמר זכותה של התובעת לעתור ולצרף את הנתבעים 4-6 לכתב התביעה.
7. כאן המקום לציין כי באשר לנתבעת 4, כי התובעת כלל לא הגישה בקשה לצירופה וזאת אף לאחר הדיון שהתקיים ביום 12.4.21 ודי בכך בכדי שלא להתיר את צירופה, שכן אין חולק כי הנתבעת 4 אינה עונה על הגדרת "בן משפחה" כאמור בחוק בית המשפט לענייני משפחה, אולם מאחר והטעמים העומדים ביסוד אי צירוף הנתבעים 5-6 בשלב זה, נכונים גם לגבי הנתבעת 4, ראיתי לנכון שלא להתיר את צירופה הן מהפן הפרוצדוראלי שלא הוגשה בקשה כדין לצירופה והן מהפן המהותי.

סוף דבר:

1. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל – אני מורה כדלקמן:
2. איני מתירה בשלב זה את צירופם של הנתבעים 4-6 לכתב התביעה.
3. אשר לבקשה בקשה לסילוק על הסף מחמת פורום לא נאות ולחילופין בקשה לעיכוב הליכים מחמת הליך תלוי ועומד - אני קובעת את הדיון בבקשה ליום 27.1.22 בשעה 11:30- 14:00.
4. לאור דחיית הבקשה, אני מחייבת את התובעת בהוצאות הבקשה לנתבעים 1-6 בסך 7,500 ₪ באופן הבא: (לנתבעים 1-4 – 2,500 ₪; לנתבע 5 - 2,500 ₪; לנתבעת 6 - 2,500 ₪), אשר ישולמו בתוך 30 ימים ממועד המצאת ההחלטה, שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום התשלום ועד התשלום בפועל.
5. המזכירות תמציא החלטתי זו לב"כ הצדדים.
6. כן, המזכירות תקבע את הדיון בבקשה מס' 11 ליום 27.1.22 ביומני ותזמן את התובעת והנתבעים 1-3 לדיון.

ניתן היום, כ"ה חשוון תשפ"ב, 31 אוקטובר 2021, בהעדר הצדדים.